בתי המשפט

             

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31

 

 

 

פסק דין

 

א. כללי:

 

תביעה ותביעה שכנגד.

 

1.         עסקינן בתובעת אשר שכרה את שירותי נתבע 1 (להלן: "זיאד") כעורך דין. מערכת היחסים המקצועית התפתחה למערכת יחסים אישית.

 

התביעה העיקרית הינה בגין רשלנות מקצועית של זיאד אשר לטענת התובעת התרשל כלפיה  כעו"ד וכן  בכך שהבית, שלטענתה בנה עבורה בישוב מיתר, נבנה באיכות ירודה.

 

נגד שני הנתבעים 2 ו- 3 שרכשו מהתובעת שתי דירות שהיו בבעלותה, היא טוענת  כי לא עמדו בהסכמי המכר. על כן, היא תובעת מהם את הפיצוי המוסכם ונזקיה.

 

התביעה העיקרית:

 

ב. טענות התובעת:

 

2.      במהלך אוגוסט 2000, התובעת ואימה נדרשו לשירותי עו"ד  על מנת לטפל בצוואת סבה המנוח.  לפיכך, שכרו השתיים את שירותי זיאד שהינו עו"ד במקצועו. 

 

3.      משחלתה אם התובעת במחלה סופנית פנו השתיים, פעם נוספת, לזיאד. מטרת הפניה היתה להבטיח כי דירה, הנמצאת בבעלות אם התובעת, ברח' מגידו שבבאר שבע (להלן: "דירת מגידו"), תועבר בשלמות לתובעת. לטענת התובעת, המליץ להן זיאד להעביר לתובעת את דירת מגידו במתנה בחיי האם.

 

דא עקא, הטיפול בהעברת דירת מגידו, כמתנה לתובעת, לא הסתיים והאם הלכה לבית עולמה ביום 8.1.01. אף על פי כן, חויבה התובעת לשלם מס רכישה בשיעור של 3,000 ¤.

 

לשיטת התובעת, התרשל זיאד בטיפולו בהעברת דירת מגידו בכך שלא הודיע לה מראש כי העברת הדירה במתנה מהאם אליה, כרוכה בתשלום מס רכישה.

 

4.         משהסתלקה אם התובעת לבית עולמה, הגישה אחות התובעת, התנגדות לבית המשפט לענייני משפחה שבבאר שבע, לקיים צוואות הסב והאם.  זיאד ייצג את התובעת בהליכים מול אחותה. ביום 26.6.01 הגיעו התובעת והאחות לידי הסדר בתיק המשפחה.

 

במהלך הטיפול המשפטי בצוואות הסב והאם, התהדקו הקשרים שבין התובעת וזיאד והפכו למערכת יחסים אישית עמוקה.  תוך כדי ההיכרות שיתפה התובעת את זיאד בחלומה להקים לעצמה בית צמוד קרקע.  מששמע זיאד, דבר חלומה הוא סיפר לה כי הוא יודע על מגרש המתאים לצרכיה בישוב מיתר והוא מכיר בעלי מקצוע רבים אשר בעזרתם תוכל לבנות את בית חלומותיה.

 

5.         התובעת וזיאד נסעו לחיפה על מנת  להסדיר את ענייני הפשרה בתיק המשפחה בין התובעת והאחות. במהלך השהות המשותפת, הציע זיאד לתובעת כי ירכוש ממנה את דירתה ברח' פרישמן (להלן: "דירת פרישמן"), בתמורה ל- 120,000$, תוך שתקופת הפינוי תהא ארוכה. בכך יתאפשר לתובעת לגור בדירת פרישמן במהלך הבניה במיתר. עוד טוענת התובעת כי זיאד הציע שיבנה עבורה, באמצעות אנשיו, במחירי עלות, את הבית במיתר.

 

התובעת נעתרה להצעה ורכשה את המגרש במיתר, במחיר שלטענתה אינו ידוע לה. עוד היא טוענת כי התמורה בגין המגרש, שולמה ישירות על ידי זיאד למוכר המגרש בדרך של הלוואה לתובעת. 

 

לפיכך, טוענת התובעת כי זיאד הפך לקבלן של הבית במיתר. 

 

6.         בהמשך לסיכום שבין התובעת וזיאד והבטחות זיאד חתמה התובעת ביום 7.10.01 על הסכם למכירת דירת פרישמן לאלחכים (הנתבע 2), שהינו קרוב משפחה של זיאד. לשיטת התובעת היה אלחכים איש קש והרוכש בפועל לא היה אלא זיאד.

 

לטענת התובעת הפר אלחכים את הסכם המכר בכך שאת התשלום השני בסך של 69,000$ שילם באיחור של כשמונה חודשים ואת היתרה בשיעור של 50,000$ לא שילם עד היום.

 

אשר על כן, נתבע אלחכים לשלם את יתרת התמורה בגין דירת פרישמן ואת הפיצויים המוסכמים בסך 10,000$.

 

7.         באשר לדירת מגידו טוענת התובעת כי זיאד הפעיל עליה לחץ למכור  אותה  למרעי ולאשתו שאף הם קרובי משפחתו.  דירת מגידו נמכרה למרעי בתמורה ל- 60,000$. אולם,  לטענתה, התרשל זיאד בכך שלא צפה ולא הסביר לה שמכר דירת מגידו כרוך בתשלום מס רכישה ומשהתרעמה בפניו על כך, ייעץ לה לבטל את הסכם המכר.

 

משבוטל הסכם המכר בין התובעת לבין מרעי היא השיבה לו את הסך של 235,100 ¤ שקיבלה ממנו בגין הדירה בצירוף הסך של 58,900 ¤ בתורת פיצוי בגין ביטול הסכם המכר. לטענתה, את החישוב ערך זיאד והוא זה שהורה לה לשלמו למרעי.

 

8.         לעניין בית החלומות במיתר, טוענת התובעת כי מסרה בידי זיאד לפחות 332,000 ¤ ועוד מימנה ישירות את הבניה בסכום של 71,368 ¤ .  לשיטתה, לא מסר זיאד לידיה חשבונות בגין הטובין שרכש ובעלי המקצוע שהועסקו לבניית הבית. לא זו אף זו, לטענתה, שלשל זיאד לכיסו סך של 16,437 ¤ וכאילו להוסיף חטא על פשע, אף הבניה היא באיכות ירודה ביותר.

 

ג. טענות הנתבעים:

 

9.         לטענת זיאד, תביעה זו לא היתה באה לעולם אלמלא סירובו למסד את מערכת היחסים בינו לבין התובעת.  לטענתו, החלה התובעת במסע נקם שדומה יותר לחיזור גורלי, לאחר שהבהיר לה כי בכוונתו להינשא לאחרת.

 

10.       לגופו של עניין, טוען זיאד כי התובעת ואימה פנו אליו בבקשה לטכס עצה כיצד למנוע מאחות התובעת להתנגד לקיום צוואת האם, אשר הורישה את דירת מגידו בשלמותה לתובעת.  לטענתו, הוא הציע להן להעביר, במתנה,  את דירת מגידו לתובעת מאם התובעת בחיי האם.

 

הוא מוסיף וטוען כי החשש שאחות התובעת תתנגד לקיום הצוואה התממש. לראיה הוא מפנה להליכים בתיק המשפחה שהתקיימו בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, לפני כב' סגן הנשיא השופט אסולין.

 

11.       לטענת זיאד, התובעת ביקשה למכור את דירת פרישמן לצורך מימון בניית הבית במיתר. לפיכך, הוא הלווה לה את הסך של 50,000$ למימון רכישת המגרש. את המשא ומתן לרכישת המגרש הוא ניהל בהתאם להוראותיה והנחיותיה המפורשות של התובעת.

 

מכל מקום, זיאד מכחיש כי נכרת בינו לבין התובעת הסכם שירות לפיו יבנה עבורה את הבית במיתר.

 

12.       באשר לדירת פרישמן, טוען אלחכים, כי עיכב את העברת התשלום השני מאחר והתובעת הפרה את הסכם המכר בכך שלא הסירה את השעבוד שרבץ על הדירה.  עוד טוען אלחכים, כי את היתרה בגין דירת פרישמן בסך של 50,000$ שילם ישירות לזיאד וזאת על פי דרישת התובעת וזיאד כאחד.

 

13.       לענין דירת מגידו טוען זיאד כי משנכרת בין התובעת ובין מרעי הסכם פשרה במסגרת תובענה זו היא מנועה מלהעלות כל טענה כנגדו.

 

עדויות הצדדים:

 

ד. דירת מגידו (העברה במתנה):

 

גרסת התובעת:

 

14.       בתצהירה טוענת התובעת כי המדובר בדירה שהיתה בבעלותה, אך מסיבות היסטוריות נרשמה על שם אימה.  לאחר שנודע לתובעת ולאם, כי זו האחרונה חולה במחלה סופנית, הן פנו לזיאד, בשאלה כיצד להבטיח שהדירה תישאר בבעלות התובעת.

 

לטענת התובעת, הציע זיאד להעביר את הדירה מהאם במתנה לתובעת. היא מוסיפה וטוענת, בסעיף 5 לתצהירה, שזיאד הבטיח שההעברה פטורה ממס.  דא עקא, בסופו של יום, חויבה התובעת בסך של 3,000 ¤ בגין מס רכישה.

 

עוד מציינת התובעת בתצהירה, אם כי במעורפל, שאחותה הגישה התנגדות לקיום צוואות הסב והאם וזיאד הוא זה שטיפל מטעמה בהליכים המשפטיים שבסופו של יום הסתיימו בפשרה.

 

15.       בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי מסרה לזיאד שהאם הכינה צוואה לפיה דירת מגידו תועבר בשלמות אליה ולא לאחותה, עימה היתה מצויה בנתק שנים רבות.

 

ב"כ זיאד הטיחה בפני התובעת את הטענה כי היא והאם חששו שהאחות תגיש התנגדות לקיום הצוואה אשר יכולה להתקבל. לפיכך, הן פנו לזיאד בבקשה למתן עצה כיצד למנוע אפשרות לפיה בסופו של יום דירת מגידו לא תועבר בשלמות לתובעת והעצה שהעניק להן היא העברת הדירה במתנה מהאם לתובעת, פעולה הכרוכה בתשלום מס רכישה.

 

התובעת הודתה "שהעו"ד (זיאד - התוספת שלי א.ב.) אמר שצריך להגיע סכום לתשלום" (עמ' 14 ש' 13). בלשון רפה הכחישה התובעת את הטענה כי העברת דירת מגידו על שמה במתנה מהאם בוצעה על מנת להוציאה מכלל נכסי עיזבון האם.

 

16.       לטענת התובעת התרשל זיאד בכך שהציע להעביר את דירת מגידו במתנה מהאם על שמה, שכן משהאם הותירה אחריה צוואה, דין ההתנגדות היה להדחות ממילא. לפיכך, לא היה מקום לפעולת העברת הדירה במתנה הכרוכה אף בתשלום מס רכישה ועל זיאד להשיב לתובעת את הסך של 3,000 ¤ ששילמה בגין מס רכישה.

 

גרסת זיאד:

 

17.       זיאד, בתצהירו (סע' 4), טוען כי העצה להעברת דירת מגידו במתנה מהאם לתובעת ניתנה לאחר שהשתיים פנו אליו ושאלו באשר לדרך הבטוחה ביותר אשר תמנע מאחות התובעת להגיש התנגדות שכתוצאה ממנה  יווצר מצב בו דירת מגידו לא תועבר בשלמותה לתובעת.

 

בחקירתו הנגדית טען זיאד שהסביר לתובעת ולאמה שהעברת דירת מגידו כמתנה תהא כרוכה בתשלום מס רכישה.  (ראו לעניין זה עמ' 57 שורות 1- 8 לפרוט').

 

לחיזוק עמדתו שהמדובר  בעצה נכונה להעביר את דירת מגידו במתנה מהאם לתובעת, זאת על אף צוואת האם, העיד זיאד כי הנסיון המקצועי מלמד שהתנגדויות לקיום צוואה מוגשות לעיתים תכופות ואת תוצאות ההליך אין לדעת.  (ראו עמ' 57 ש' 21 – 25).

 

יתרה מזאת, זיאד מפנה בתצהירו לעובדה שבסופו של יום אכן הגישה אחות התובעת התנגדות לקיום הצוואה ועל אף היות הצוואה, על פניה ברורה וחד משמעית, הגיעו התובעת ואחותה לידי הסכמות אשר היה בהן כדי לשנות את הצוואה. (ראו לעניין זה נספח נ/6 לתצהיר זיאד).

 

דיון והכרעה:

 

18.       בנקודה זו, אין בפני בימ"ש אלא עדות התובעת שהינה עדות יחיד, למול עדות זיאד.  סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, קובע כי כאשר על בית המשפט להכריע על פי עדות יחיד במשפט אזרחי שאין לה סיוע והיא עדות של אדם המעוניין בתוצאות המשפט, על בית המשפט לפרט "בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו".

 

עדות התובעת באשר להעברת דירת מגידו על שמה במתנה מהאם, היתה בלתי סדורה ומתחמקת.  כך לדוגמא היא הכחישה את החשש שאחותה תגיש התנגדות לקיום צוואת האם.  אין לקבל עדות זו כמהימנה לאור הודאת התובעת בחקירה הנגדית, כי הקשר בינה ובין אחותה נותק מזה שנים רבות.

 

לא זו אף זו, רק בחקירתה הנגדית הודתה התובעת כי זיאד מסר לה שהעברת דירת מגידו על שמה בדרך של מתנה, תהא כרוכה בתשלום מס רכישה.

 

19.       התרשמות בית המשפט מהתובעת הן בנקודה זו והן במכלול המחלוקות שהתגלעו, כפי שיפורטו בהמשך היא, כי התובעת מקפידה בפרטים, אינה נוטה לקבל עצות כדברי אלוהים חיים ולא הלכה אחרי עצות זיאד כסומא באפלה.

 

עדות זיאד היתה מהימנה על בית המשפט. ניכר היה שהעניק את העצה לאחר שהתובעת ואימה ביקשו ממנו לייעץ להן בנושא דירת מגידו והדרכים להבטיח כי זו תועבר בשלמות לתובעת.

 

20.       תפקידו של עורך דין הינו, להציע דרכים אפשריות ללקוח המבקש את עצתו, להסביר את הסיכויים והסיכונים הכרוכים בנקיטת דרך כזו או אחרת ואת העלויות הנובעות מפעולות משפטיות.

 

בענינינו, נוכח החשש שאחות התובעת תתנגד לקיום הצוואה, חשש שאכן בסופו של יום התממש, העלויות הזעירות ביחס לשווי דירת מגידו, הצעתו של זיאד הינה סבירה וראויה.

 

לפיכך, אין אלא לדחות את תביעת התובעת בכל הקשור להעברת דירת מגידו במתנה מהאם אליה.

 

ה. מכר דירת פרישמן:

 

גרסת התובעת:

 

21.       התובעת היתה הבעלים של דירה ברח' פרישמן בבאר שבע, אותה ביקשה למכור על מנת לממן בניית הבית במיתר.  בתצהירה,  טוענת התובעת  כי המדובר בדירת גן איכותית ששוויה נכון לשנת 2001 היה כ- 140,000$.

 

עוד טוענת התובעת בסעיפים  12, 16, ו – 17 לתצהירה, כי זיאד הוא זה שביקש לרכוש את דירת פרישמן בסכום של 120,000$ תוך שהוא מסייע לה בסך של 50,000$ מסכום תמורת דירת פרישמן לרכוש את המגרש שעליו יבנה ביתה במיתר.

 

22.       את דירת פרישמן מכרה בסופו של יום לאלחכים בתמורה ל- 120,000$.  על פי חוזה המכר שנחתם בין התובעת ובין אלחכים, שילם לה  אלחכים 1,000$ על חשבון התמורה, את התשלום השני בשיעור של 69,000$ שאמור היה לשלם עד ליום 15.11.01 שילם ב- 5.8.02 ואת היתרה בסך 50,000$ לא שילם עד היום.  (ראו סעיף 17 ו- 18 לתצהיר התובעת).

 

התובעת (בסעיף 19 לתצהירה), מכחישה כי הורתה לאלחכים לשלם לזיאד את הסך של 50,000$ המהווה את יתרת התשלום בגין דירת פרישמן, כהחזר הלוואה לזיאד, אשר הלווה לה סכום זה לצורך רכישת המגרש במיתר.

 

23.       התובעת אישרה כי קונה שמצאה בכוחות עצמה הציע לה 125,000$.  כלומר, הצעה הגבוהה מהצעת אלחכים ב- 5,000$.  הצעה זו סורבה על ידי התובעת מאחר  וההקונה האחר דרש פינוי מיידי של הדירה.  עוד היא הוסיפה בחקירתה הנגדית, כי למרות שהמחיר לא נראה לה ריאלי, היא רצתה למכור את דירת פרישמן.  (ראו לעניין זה עמ' 16 לפרוט').  היתרון, גם לדברי התובעת, של מכירת דירת פרישמן לאלחכים הוא מועד הפינוי הנדחה שאפשר לה להמשיך ולהתגורר בדירה בעוד הבית במיתר נבנה.  (ראו לענין זה עמ' 19 ש' 19 – 24 לפרוט').

 

גרסת אלחכים:

 

24.       אלחכים בתצהירו (נ/4),  מאשר כי שילם לתובעת את הסך של 308,000 ¤ המהווה את התשלום השני בגין דירת פרישמן באיחור, דהיינו ב- 5.8.02.  לדבריו (ראו סעיף 6 לתצהירו), התשלום בוצע באיחור מאחר והוא גייס סכום זה באמצעות הלוואת משכנתא שנטל. אולם, התובעת לא הסירה את המשכנתא שרבצה על דירת פרישמן. לפיכך, לא יכול היה ליטול את המשכנתא.

 

עוד טוען אלחכים בתצהירו (סעיפים 7 ו – 8 לתצהירו), כי הסכם המכר שונה לדרישת התובעת בע"פ. כלומר, במקום לשלם תשלומים חודשיים בסך 1000$ עד לסכום כולל של 50,000$ היא ביקשה שיעביר את הסכום במלואו, בתשלום אחד לידי זיאד, וכך עשה.  על גרסה זו חזר אלחכים בחקירתו הנגדית.

 

            לדבריו, לא ראה  בכך כל פסול מאחר וזיאד היה עורך דין משותף לו ולתובעת לצורך עסקת המכר של דירת פרישמן.

 

25.       אלחכים אישר, כי לא קיבל קבלה מזיאד על העברת הסך של 50,000$ אך הוא נותן בו אמון מלא.  כך  הוא אישר בחקירתו הנגדית כי לא שילם אף תשלום על חשבון  התשלום השלישי בשיעורים של 1,000$ לחודש כפי שאמור היה לשלם על פי הסכם המכר.  לדבריו (עמ' 50 ש' 28 לפרוט'), בסמוך למועד בו אמור היה להתחיל ולשלם את התשלומים החודשיים, פנתה אליו התובעת בבקשה לשינוי תנאי התשלומים, והוא נעתר לה. לפיכך, הוא נערך לגייס את הסך של 50,000$ במזומן.

 

גרסת זיאד:

 

26.       זיאד בתצהירו (סעיפים 29 ואילך), טוען כי, במסגרת היחסים המיוחדים שנוצרו בינו ובין התובעת, היא ביקשה את סיועו למצוא רוכש לדירת פרישמן, שכן היא נזקקה לכספים לצורך מימון בניית הבית במיתר.  בסופו של יום, קישר זיאד בין התובעת לאלחכים וההסכם נשוא עניינינו נחתם.

 

כמו אלחכים, מסביר זיאד כי אלחכים התעכב בביצוע התשלום השני עבור דירת פרישמן, בשיעור של 69,000$, אותו ביקש לגייס באמצעות משכנתא, מאחר והתובעת לא הסירה את המשכנתא שלה שרבצה על דירת פרישמן.

 

דיון והכרעה:

 

27.       הסכם המכר של דירת פרישמן (נספח נ/9 לתצהיר זיאד) קובע כהאי לישנא:

 

"12 יתרת התמורה תשולם ע"י הקונים למוכר במועדים כדלקמן:

 

א.     סכום השווה בשקלים חדשים השווה ל- 69,000$ (ששים ותשע אלף דולר ארה"ב) ישולם עד יום 15.11.01. תשלום זה מיועד לסילוק המשכנתא  ויועבר ישרות לבנק, כנגד אישור הבנק על מחיקת השיעבוד הרשום ברשם המשכונות וכן במנהל..."

 

כלומר, הסכם המכר קובע באופן חד משמעי כי על אלחכים לשלם את התשלום השני בשיעור של 69,000$ לבנק התובעת ובאמצעות תשלום זה לסלק את המשכנתא שרבצה על דירת התובעת. בסופו של יום שילם אלחכים לתובעת את התשלום הנ"ל ב- 5.8.02.

 

28.       טענת אלחכים לפיה היה ראשית על התובעת להסיר את המשכנתא שרבצה על דירת פרישמן ורק אח"כ היה עליו לשלם התשלום השני, נדחית למול לשונו הברורה של סעיף 12א להסכם המכר. לא זו אף זו, סעיף 29 להסכם המכר קובע כי על התובעת היה להציג אישור הבנק על הסרת המשכנתא עד ליום1.12.01. דהיינו, ראשית היה על אלחכים לשלם את התשלום של 69,000$ עד ליום 15.11.01 ואילו לתובעת היתה שהות עד ליום 1.12.01 להסדיר  את סילוק המשכנתא.

 

29.       אשר על כן, התוצאה היא כי אלחכים הפר את הסכם המכר בכל הנוגע למועד התשלום השני. המדובר באיחור של כשמונה חודשים שהינו לכל הדעות איחור משמעותי. משכך, זכאית התובעת לפיצוי המוסכם כפי שנקבע בסעיף 46 להסכם המכר בשיעור של 10,000$ כערכם  בשקלים ליום הגשת התביעה. מיום  זה הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

 

30.       לטענת אלחכים וזיאד התובעת היא זו שביקשה, בעל-פה, שהיתרה בסך 50,000$ תועבר ישירות לזיאד לצורך פירעון ההלוואה שנטלה ממנו לשם מימון רכישת המגרש עליו נבנה הבית במיתר.

 

31.       עדות התובעת הינה כאמור עדות יחיד  של בעל דין שיש לה עניין בתוצאות ההליך. אין לפני בית המשפט אלא את גרסת התובעת  למול גרסת זיאד ואלחכים הטוענים נחרצות להוראה והסכמה מפורשת של התובעת כאמור.

 

32.       חיזוק לעמדת זיאד ואלחכים ניתן למצוא דווקא בהתנהגות התובעת. זו כבר ידעה שבעבר הפר אלחכים את ההסכם בכך  שאת התשלום השני עבור דירת פרישמן שילם באיחור של שמונה חודשים.

 

            אף על פי כן, מסרה התובעת חזקה בדירת פרישמן לאלחכים וזאת מבלי ששילם לה את היתרה בסך 50,000$. פעולה כזו של מסירת הדירה מבלי ששולמה היתרה אינה עולה בקנה אחד עם ניסיון החיים, השכל הישר וכן עם הרושם שיצרה התובעת לפיו היא מקפידה לשמור על זכויותיה ולעמוד עליהן.

 

            התרשמות בית המשפט היא כי התובעת לא היתה מוסרת החזקה בדירת פרישמן, אלמלא קיבלה הסך של 50,000$ בדרך של פרעון חובה לזיאד, חוב בו היא מודה ואשר גם לטענתה לא פרעה בדרך אחרת.

 

33.       טענת התובעת, בסיכומיה, כי מסרה לאלחכים החזקה בדירת פרישמן  עקב לחץ שהופעל עליה על ידי זיאד ואלחכים (עמ' 40 ש' 30) אינה נתמכת בראיות.

 

            הטענה בסיכומי התובעת כי התובעת ביקשה למסור החזקה בדירת פרישמן מאחר וביקשה לעבור לביתה במיתר וכי הלכה אחרי זיאד "כמו כבש אחרי הרועה" (עמ' 41 ש' 5), אף היא אינה מעוגנת בראיות.

 

            גם אם בית התובעת במיתר היה מוכן, אין בכך כדי להסביר את מסירת החזקה בדירת פרישמן לאלחכים, להבדיל מהמעבר למיתר. כמו כן, התרשמות בית המשפט ממערכת היחסים ששררה בין התובעת ובין זיאד היא שגם אם היה מדובר במערכת קרובה ואינטימית, לא ניתן לתאר את התובעת כמי שלא עמדה על זכויותיה.

 

34.       אשר על כן, הממצא העובדתי הוא כי העברת הסך של 50,000$ לידי זיאד ע"י אלחכים, היה על דעת התובעת.

 

לפיכך, התוצאה היא שתביעת התובעת נגד אלחכים בגין יתרת תמורת דירת פרישמן  על סך 50,000$ נדחית.

 

ו. מכר דירת מגידו:

 

כללי:

 

35.       דירת מגידו נמכרה לנתבע 3 הוא מרעי. עסקה זו בוטלה בסופו של יום. לאחר הגשת התביעה דנן הגיעו התובעת ומרעי להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פס"ד. לפיכך, אין לתובעת יותר טענות נגד מרעי. אולם, לתובעת טענות קשות נגד זיאד בכל הנוגע להתנהלותו כעורך דין במכר דירת מגידו וניצולו את מערכת היחסים ביניהם. את הנזקים שלטענתה גרם לה, היא תובעת כעת מזיאד.

 

גרסת התובעת:

 

36.       זיאד הפעיל עליה לחץ למכור את דירת מגידו על מנת לממן את בנית הבית במיתר. בתצהירה (סעיף 21) טענה התובעת שלא נזקקה לכספים שינבעו לה מדירת מגידו שכן היו בידה מקורות מימון נוספים. אולם, היא נכנעה ללחציו של זיאד והדירה נמכרה בתמורה ל- 60,000$ למרעי שאף הוא קרוב משפחה של זיאד.

 

37.       אין חולק כי מכר דירת מגידו חוייב בתשלום מס שבח בשיעור של כ- 60,000 ¤. ניסיונות זיאד לבטל את רוע הגזירה עלו בתוהו. לפיכך, בהסכמת התובעת ומרעי, נוסח הסכם לביטול המכר, אשר אושר ע"י שילטונות המס.

 

אולם, לטענת התובעת, זיאד  אשר ערך את הסכם ביטול המכר, הורה לה להשיב למרעי סך של 294,000 ¤ בעוד שהיא קיבלה ממרעי סך של 235,000 ¤  בלבד.

 

לשיטתה, פעל זיאד ברשלנות בכך ששיכנע אותה למכור את דירת מגידו אשר חל עליה מס שבח ובנוסף פעל בניגוד עניינים בכך ששיכנע אותה למכור את הדירה לקרובי משפחתו ולהשיב להם כספים ביתר סך של 58,900 ¤.

 

גרסת זיאד:

 

38.       זיאד, בתצהירו (סעיפים 39 ואילך) טוען כי התובעת היא זו שביקשה למכור את דירת מגידו על מנת לממן את בנית הבית במיתר. בסעיף 43 לתצהירו טוען זיאד כי הסכום ששילמה התובעת למרעי כלל השבה של כספים שהלה שילם לה בגין דירת מגידו בצירוף ריבית בשיעור של 9%.

 

39.       על מנת לבטל את מכר דירת מגידו עשו הצדדים שימוש במסמך ת/8 שאינו אלא התחייבות בכתב יד של התובעת לערוך שיפוצים בדירת מגידו, טרם העברתה למרעי וכתנאי לקבלת הסך של 60,000$. אין חולק כי התובעת לא ביצעה את השיפוצים בדירת מגידו. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה באם ת/8 נערך טרם ההסכם למכירת דירת מגידו או שמא "נוצר" כעילה לביטול הסכם המכר במס שבח.

 

דיון והכרעה:

 

40.       המסמך ת/8 נושא תאריך 1.12.01 בעוד שהסכם מכר דירת מגידו נחתם ביום 18.12.01. אין כל הסבר מדוע מרעי שילם לתובעת את מלוא הסכום של 60,000$ בגין דירת מגידו מבלי שבוצעו השיפוצים שלכאורה היוו תנאי לקיום הסכם המכר ותשלום מלוא התמורה בגין דירת מגידו. אין לזיאד כל הסבר מניח את הדעת מדוע הוסכם על התובעת ומרעי כי התובעת תבצע שיפוץ כה מסיבי בדירת מגידו אותה ביקשה למכור, שיפוץ אותו שמו הצדדים בשווי של 15,000$, גם אם השיפוץ העלה את שווי הדירה באופן משמעותי.

 

בין אם המסמך ת/8 אכן נחתם עובר לחתימת הסכם המכר כתנאי לקיומו ובין אם ת/8 נוצר כעילה לביטול הסכם המכר במס שבח, אין חולק כי המסמך ת/8 שימש לביטול המכר של דירת מגידו ופטר את התובעת מתשלום מס שבח.

 

41.       זיאד בסעיף 43 לתצהירו, בסעיף 13 לכתב התביעה שכנגד ובסעיף 27 לכתב ההגנה טוען כי הסכום שנתנה התובעת בידי מרעי כהשבה של כספים ששילם בגין דירת מגידו לאור ביטול המכר כלל ריבית של 9% עבור התקופה בה החזיקה בכסף.

 

42.       גם אם התובעת היא זו שביקשה למכור את דירת מגידו מיוזמתה, חלה על זיאד, החובה, כעורך דין, ליתן לה יעוץ סביר וראוי באשר לחיובים שיכולים לנבוע לה במס שבח.

 

החיוב במס שבח בגין דירת מגידו נבע מקביעת מס שבח כי התובעת לא היתה זכאית לפטור ממס שבח.

 

טענת זיאד היא כי הוא לא ניצל את הפטור לו היתה זכאית בגין מכר דירת פרישמן מאחר ולדירת פרישמן לא היה שבח. לפיכך, הוא ביקש לנצל את סעיף הפטור ממס שבח בכל הנוגע למכר דירת מגידו. דא עקא, בשלטונות מס שבח היתה דירת מגידו רשומה כדירה שהתובעת קיבלה במתנה מאמה ועל כן לא היתה זכאית לפטור.

 

חובה על עורך דין סביר, לבדוק את זכאות הלקוח לפטור ממס שבח ולידע אותו בדבר הסיכונים והחיובים במס שיכולים לנבוע לו כתוצאה מעיסקה במקרקעין. בענייננו, זיאד הוא מי שטיפל בהעברת דירת מגידו במתנה מאם התובעת לתובעת, כך שהדברים היו ידועים לו אף מידיעה אישית.

 

זיאד אינו טוען, לא בתצהירו ואף לא בעדותו כי ביצע את הבדיקה כאמור ואף לא מציין כי הזהיר את התובעת שיכול ותחוייב במס שבח. הוא אומנם הביא לידי ביטול עסקת המכר וכתוצאה בוטל החיוב במס. אולם, גם לשיטתו חוייבה התובעת בריבית בשיעור של 9% שעה שנאלצה להשיב למרעי את הכספים ששילם לה עבור דירת מגידו. אין ולא יכול להיות חולק כי השבה זו היתה נמנעת ממנה וכך גם החיוב בריבית לו דירת מגידו לא היתה נמכרת עקב החיוב הגבוה במס שבח.

 

43.       משלא בוצעה בדיקה מראש של תוצאות המס שיכולות לנבוע לתובעת ולא ניתן הסבר ראוי לתובעת על מנת שתוכל לקבל החלטות  שעה שכל המידע מונח לפניה, התרשל זיאד בתפקידו כעורך דין סביר.

            ראו לדוגמא, ע"א (חי) 1121/05 אברהם נ' שקלים (פורסם בנבו).

 

לא זו אף זו, הטענה כי הסך של 58,900 ¤ שולם למרעי כריבית בגין החזקת תמורת דירת מגידו בידי התובעת אינה עולה בקנה אחד עם חוזה ביטול ההסכם מיום 1.5.02 (ת/6) בו נכתב במפורש:

 

 "המוכר מצהיר בזאת כי הוא מוותר על כל זכות שקמה לו מכח החוזה לקבלת פיצוי או כל דבר אחר מהקונה"

 

כלומר, לשלטונות מס שבח נערך, ע"י זיאד, הסכם לפיו מרעי מקבל לידיו את הכספים ששילם לתובעת ותו לא, בעוד שבתצהירו כאן הוא מאשר כי התובעת חוייבה בהשבה בצירוף רבית של 9%. טענה זו עומדת כנגד מסמך בכתב שנוסח ע"י זיאד.

 

44.       מקובלת על בית המשפט עדות התובעת כי בהיותה חסרת השכלה משפטית הסתמכה על זיאד כי כעורך דין סביר יבדוק את החיובים שיכולה לנבוע לה במס שבח, טרם כריתת הסכם המכר והיא אף סמכה עליו כאשר חישב מהו הסכום שעליה להשיב למרעי.

 

45.       לפיכך, על זיאד להשיב לתובעת את הסכום ששילמה למרעי כריבית בגין התקופה בה החזיקה בכספים בסך של 58,900 ¤ בניכוי הסך של 7,000 ¤ אותם קיבלה ממרעי על פי הסכם הפשרה שנכרת ביניהם ואשר קיבל תוקף של פס"ד. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

 

ז. הבית במיתר:

 

גרסת התובעת:

 

46.       חלומה של התובעת היה להקים לעצמה בית צמוד קרקע. בחלום זה שיתפה את זיאד אשר סייע לה לרכוש את המגרש במיתר. לטענתה, התחייב זיאד לבנות עבורה את הבית במיתר במחירי עלות ובאיכות גבוהה (סעיף 12 לתצהירה). לטענתה, היא מסרה בידי זיאד הכספים לבניית הבית ואילו זיאד טיפל בבניה מהמסד ועד הטפחות. הוא שכר את בעלי המקצוע השונים וטיפל מול הרשויות השונות בהסדרת ההיתרים הנדרשים.

 

דא עקא, בניגוד להבטחות, הבית נבנה באיכות ירודה.

 

בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי היתה מעורבת, ולו באופן חלקי, הן בשלבי תיכנון הבית והן בשלבי הביצוע (ראו עמ' 30 לפרוטוקול).

 

גרסת זיאד:

 

47.       זיאד, טוען בתצהירו כי תפקידו בבניית הבית במיתר הסתכם בסיוע כלכלי ואיתור בעלי מקצוע שונים. בחקירתו הנגדית אישר כי אף סייע לתובעת בהתנהלות מול הרשויות השונות.

 

מטעם זיאד העידו שני בעלי מקצוע. הראשון הוא ראג'ח אלסאנע אשר סיפק חומרי בניה לבית  במיתר. הלה אישר כי זיאד טיפל מטעם התובעת ברכישת חומרי הבניה.

 

העד השני הוא פארס אלסאנע אשר ביצע את עבודות החשמל בבית התובעת. לדבריו זיאד קישר בינו ובין התובעת לצורך ביצוע עבודות החשמל וזו היתה הפעם היחידה בה זיאד פנה אליו לצורך עבודות בניה. באשר לתשלומים שקיבל בגין העבודות שביצע, הוא אישר כי זיאד שילם התמורה בין במזומן ובין בהמחאות. לדברי העד פארס התובעת היתה מעורבת בתיכנון עבודות החשמל. (ראו עמ' 40 – 41 לפרוטוקול).

 

דיון והכרעה:

 

48.       בסיכומיו טען ב"כ התובעת כי אין צורך להכריע בשאלה באם נכרת בין התובעת וזיאד הסכם קבלנות וכי חובת הזהירות של זיאד הינה חובה מוסרית. לשיטתו, זיאד העסיק את בני משפחתו המורחבת בבנית הבית במיתר וכך עשה לביתו על חשבון התובעת.

 

49.       התרשמות בית המשפט ממהלכם של הדברים ופעילות התובעת וזיאד בבניית הבית במיתר הינה כי זיאד נרתם לסייע לתובעת במסגרת מערכת היחסים האישית שנרקמה בין הצדדים תוך שהוא אכן פועל להשיג בעלי מקצוע שהכיר.

 

            אין זה המקום ואין זה ראוי להפוך כל מערכת יחסים אישית ומקרה בו אחד מסייע לחברו למערכת יחסים משפטית. מעבר כזה יהפוך את דיני הנזיקין למערכת של אחריות מוחלטת.

 

            לא הוכח כי למי מהצדדים היתה כוונה להפוך את הסיוע החברי לבניית הבית במיתר למערכת יחסים משפטית של הסתמכות ואחריות.

                       

 

50.       בענייננו, לאחר עיון בחוו"ד מומחה בית המשפט, המהנדסת עופרה גלבוע, עולה שתקלות התרחשו בבניה אף תחת עינה הפקוחה והיא לא הצליחה למנוע אותן. אם כך מה לתובעת להלין אם תקלות בבית התרחשו תחת עינה הפקוחה. בענין זה חובתו של זיאד כלפיה אינה שונה מחובתה שלה.

 

לפיכך, דין טענות התובעת נגד זיאד בכל הנוגע לליקויים בבית במיתר להדחות.

 

ח. כספים ששולמו לזיאד ביתר:

 

51.       בכתב התביעה עותרת התובעת להורות לזיאד להשיב לה סך של 16,437 ¤ שלטענתה מסרה לידי זיאד  עבור בניית הבית במיתר ולא השיב לה.

 

ב"כ התובעת בסיכומיו זנח טענה זו שאף לא הוכחה כלל. לפיכך, טענה זו נדחית.

 

ט. התביעה שכנגד, של זיאד:

 

52.       תביעת זיאד, כתובע שכנגד, נסמכת על שניים. לטענתו, לאחר שנותק הקשר האישי בינו ובין התובע זו האחרונה הפיצה מסרונים שונים המוציאים דיבתו רעה.

 

עוד טוען זיאד כי במהלך בניית הבית במיתר, התובעת נזקקה למימון נוסף. לפיכך, הוא נתן לה "קו אשראי" עד לסך של 270,000 ¤. להבטחת פירעון הלוואה זו, מסרה, לטענתו, התובעת בידיו המחאה על סך 270,000 ¤.

 

תביעת לשון הרע של זיאד:

 

53.       התובעת מודה הן בתצהירה והן בחקירתה הנגדית (עמ' 33 ש' 14) כי הפיצה מסרונים המכפישים את זיאד.

 

           סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") קובע:

 

                 "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)   להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)   לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)   לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)   לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

                  בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד;

"מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.

 

           ואילו סעיף 2 לחוק איסור הרע קובע מהו פרסום לשון הרע:

 

מיום 28.2.1997

תיקון מס' 5

ס"ח תשנ"ז מס' 1612 מיום 28.2.1997 עמ' 70 (ה"ח 2579)

(4) לבזות אדם בשל מוצאו או דתו גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית;

 

מיום 27.12.2007

תיקון מס' 8

ס"ח תשס"ח מס' 2123 מיום 27.12.2007 עמ' 97 (ה"ח 141)

1.        לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)           להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)           לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)           לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)           לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

           בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד;

              "(א)        פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

                  (ב)   רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

(1)   אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2)               אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."

 

54.       המסרונים אותם הפיצה התובעת  כללו הודעה כגון:

 

"עו"ד זיאד (אח ג'האד) שקרן רמאי ונוכל ובסוף גם אלים"

 

ראו לענין זה תצהירו של יוסף אבו שארב (נ/3).

 

אין ספק כי הודעה כגון זו שבת/3 שנשלחה לאבו שארב מטרתה היתה להשפיל ולבזות את זיאד.

 

55.       התובעת ניסתה לטעון טענת "אמת דיברתי" בכל הנוגע לטענת האלימות. אולם, בית המשפט אינו מקבל הטענה כי זיאד נהג כלפיה באלימות. בנושא  זה טענות התובעת נמצאו בלתי מהימנות. כמו כן, לא העלתה התובעת טענות אמת דיברתי בכל הנוגע למסר ששלחה לפיו זיאד הינו שקרן, רמאי ונוכל וטוב שכך.

 

התובעת אף לא טענה שעומדת לה הגנת תום הלב הנקובה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

 

56.       סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע קובע פיצוי לנפגע בשיעור של 50,000 ¤. סכום זה ניתן להכפיל מקום בו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע.

 

בענייננו, לא הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע ואף לא הוכח כל נזק.

 

לפיכך, משהתקבלה טענת זיאד בדבר לשון הרע נפסק בזאת כי על התובעת לשלם לזיאד את הסך של 50,000 ¤. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

 

י. התביעה שכנגד על סך 270,000 ¤ בגין הלוואה שהעמיד זיאד לתובעת:

 

57.       לטענת זיאד, ביקשה התובעת את סיועו לממן את בניית הבית במיתר. נוכח מערכת היחסים הקרובה הוא נעתר ליתן לה "קו אשראי" (עמ' 71 ש' 24 – 25 לפרוטוקול). כלומר, לא היה מדובר בסכום חד פעמי שהעביר זיאד לתובעת לצורך הבניה או סכום חד פעמי שהעביר לבעלי המקצוע, אלא בצירוף של תשלומים ששילם לבעלי המקצוע השונים עד לסכום הכולל של 270,000 ¤.

 

התובעת מכחישה קבלת הלוואה זו. לדבריה השיק על סך 270,000 ¤, בו אוחז זיאד ובו הוא מופיע כנפרע הינו חלק מסדרה של המחאות עליהן חתמה על החלק ומסרה לו על מנת שישלם באמצעותם לבעלי המקצוע השונים. אולם, זיאד הפר את האמון שנתנה בו ועל מנת לנגח אותה בתביעה שכנגד מילא את השיק על סך של 270,000 ¤ לפקודתו ו"יצר" הלוואה יש מאין.

 

זיאד אישר כי את הכיתוב על גבי ההמחאה רשמה מזכירתו.

 

58.       נטל ההוכחה מוטל על זיאד שהגיש כאן תביעתו כתביעה כספית. השיק אינו אלא ראיה שהוגשה לתמיכה בטענתו לענין ההלוואה. אין המדובר בתביעה שטרית. גם לשיטת זיאד שם הנפרע ותאריך פירעון השיק נרשמו שנים לאחר מתן ההלוואה.  ההסבר שמסר זיאד בחקירה הנגדית כי  ההלוואה ניתנה למשך ארבע שנים, מועד בו תהא התובעת זכאית לפטור ממס שבח בגין דירת מגידו (עמ' 68 ש' 17 לפרוקטול), אינו אלא הסבר דחוק שהינו בבחינת גרסה כבושה.

 

את תביעת ההלוואה ביקש זיאד להוכיח באמצעות דפי חשבון הבנק של התובעת מהם ניתן ללמוד, לשיטתו, כי לא היו בידיה הכספים הדרושים לשם מימון הבניה. בכך לא סגי. על זיאד להוכיח את מתן ההלוואה.  זיאד לא הציג ולו אף ראשית ראיה לכספים שהוציא, לטענתו, מכיסו ושימשו לבנית בית התובעת במיתר.

 

מאידך העידה התובעת כי הבית במיתר נבנה מכספים שחסכה שנים לרבות כספי קרן השתלמות (עמ' 23 ש' 12 לפרוטוקול). וכן מכספים שקיבלה בגין מכר דירת פרישמן.

 

59.       אשר על כן, המסקנה היא כי לא עלה בידי זיאד להרים את נטל ההוכחה כי מסר בידי התובעת הלוואה בשיעור של 270,000 ¤ ותביעתן בגין כך נדחית

 

יא. התביעה שכנגד של אלחכים:

 

60.       אלחכים, מי שרכש מהתובעת את דירת פרישמן, תובע מהתובעת את הפיצויים המוסכמים בשיעור של 10,000$ בגין איחור במסירת החזקה בדירה. הוא מפנה לסעיף 19 להסכם המכר הקובע כי התובעת תפנה הדירה ב- 1.12.02 . בפועל נמסרה החזקה ביולי 2003.

 

לא זו אף זו, אלחכים מייחס לתובעת הפרה נוספת בכך שלא הסירה את המשכנתא שרבצה על דירת פרישמן ובכך מנעה ממנו לגייס כספים לביצוע התשלום השני.

 

61.       נושא הסרת המשכנתא מדירת פרישמן נדון לעיל בפרק "דירת פרישמן". שם התקבלה עמדת התובעת. בקליפת אגוז יצויין כי מכוח סעיף 12 להסכם המכר היה על אלחכים לדאוג להסרת המשכנתא שרבצה על דירת פרישמן באמצעות תשלום ישירות לבנק הממשכן. במקום לעשות זאת עד ליום 15.11.01 הוא ביצע את התשלום בסך של 69,000$ במהלך ב- 5.8.05 כלומר, באיחור של שמונה חודשים. משכך, כפי שנקבע לעיל, אלחכים הוא שהפר את ההסכם ולא התובעת.

 

אשר על כן, התביעה שכנגד בגין הפרת הפרת ההסכם נדחית.

 

62.       לאלחכים טענה נוספת לפיה, שילם ארנונה בגין התקופה בה נמצאה התובעת בדירת פרישמן בסך 2,479 ¤. התובעת פינתה את דירת פרישמן ביולי 2003 במקום בדצמבר 2002. כלומר, איחור של 7 חודשים. חלוקה של 2,479 ¤ ל- 12 חודשים מעלה כי החיוב לחודש הינו 206 ¤. לפיכך על התובעת לשלם לאלחכים 206 ¤  שבעה חודשים שהם 1,446 ¤.  סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

 

63.       הטענה השלישית של אלחכים נגד התובעת היא לדמי שכירות ראויים בגין התקופה בה החזיקה את דירת פרישמן ומסרה בחזקה בה באיחור.

 

            כפי שנקבע לעיל, דירת פרישמן נמסרה באיחור לאלחכים שכן הלה איחר בביצוע תשלום בסך 69,000$. לפיכך, בדין נמסרה דירת פרישמן באיחור. 

 

            משכך, דין תביעה זו להידחות.

 

            התוצאה

 

א.         על נתבע 1 (זיאד אלצאנע) לשלם לתובעת סך של 51,900 ¤ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל (ראו סעיף 45).

 

ב.      על נתבע 2 (עבד אלחכים אלצאנע) לשלם לתובעת את הסך 10,000 $ כערכם בשקלים ליום הגשת התביעה, ממועד זה ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל (ראו סעיף 29 לפסה"ד).

 

ג.       על התובעת לשלם לזיאד אלצאנע סך של 50,000 ¤  אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל (ראו סעיף 56 לפסה"ד).

 

ד.      על התובעת לשלם לעבד אלחכים אלצאנע את הסך של 1,446 ¤ מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל (ראו סעיף 62 לפסה"ד).

 

ה.      נוכח התוצאה כאשר התביעה העיקרית הייתה על סך של 500,000 ¤ והתביעה שכנגד הייתה על סך של 589,827 ¤, כל צד ישא בהוצאותיו.

 

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לצדדים ולבאי כוחם

                                             

000848/04א  140 יהודית מנצור