בית הדין לעבודה

 

 

 

 

 

 

 

פ  ס  ק            ד  י  ן

 

 

1.       התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, בגין טענתה על כך שעקב תנאי עבודתה כמורה וכיועצת חינוכית - היא חשה כאבי ראש והתמוטטה ובהמשך - לקתה בכאבי ראש כרוניים.

 

2.       במכתבו מיום 24/3/05, הודיע הנתבע לתובעת כי הוא דוחה את תביעתה לתשלום דמי פגיעה בגין הפגיעה הנטענת, וזאת - בטענה בטענה שלא הוכח קיומו של ארוע תאונתי ולא הוכח קיומם של ארועים תאונתיים זעירים אשר הביאו להתפתחות הפגימה ובטענה נוספת שלפיה המיגרנות של התובעת התפתחו על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור לעבודה.

 

3.       כנגד דחיית תביעתה, הגישה התובעת את התובענה שבפנינו.

 

4.       למרות שלדעתנו לא היתה בין הצדדים מחלוקת עובדתית ממשית, ולהערכתנו היו באי כחם של הצדדים יכולים להגיע בקלות רבה לעובדות מוסכמות בענין תנאי עבודתה של התובעת, לא הושגה הסכמה כזו בין הצדדים, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת, והתיק נקבע להוכחות. בישיבת ההוכחות, נחקרה התובעת חקירה נגדית קצרה (כשתי דקות), ובאת כחו של הנתבע ויתרה על חקירת המצהירות האחרות מטעם התובעת.

 

5.       לאחר מכן, נותרו הצדדים חלוקים בשאלה המשפטית ובשאלה הרפואית. בענין המחלוקת המשפטית - הושמעו לנו סיכומים בעל פה (מטעם הנתבע) והוגשו לנו סיכומים בכתב (מטעם התובעת), ובהמשך - ביום 8/11/07, ניתנה על ידינו החלטה שבה קבענו את העובדות ומינינו מומחה רפואי, כפי שיפורט להלן.

 

 

אלה העובדות (כפי שנקבעו בהחלטתנו מיום 8/11/07):

 

6.       התובעת, ילידת שנת 1953, תושבת טבריה, החלה לעבוד כמורה בשנת 1973. התובעת לימדה במשך שנים, תוך שימוש מאומץ בקולה, ובמהלך שנות ה-80' של המאה ה-20, היא החלה לסבול מצרידות. מדי פעם, התובעת איבדה את קולה. ענין זה גרם למתח אצל התובעת, וכל אימת שהיא נכנסה לכתה כדי ללמד - היא היתה במתח שמא קולה ייהפך לצפצוף, בשל הצרידות.

 

7.       מצב הצרידות הלך והחמיר, כך שהתובעת הגיעה למצב שהיא כלל לא דיברה בכתה, אלא רק רשמה על הלוח או - בפניות פרטניות של תלמידים - רשמה להם על דף.

 

8.       בשל המצב האמור והמתח שליווה אותו -  רצתה התובעת לצמצם את השיעורים הפרונטליים שבהם היא לימדה. התובעת עברה ללמד בהיקף של חצי משרה, ופנתה ללמוד ייעוץ חינוכי.

 

9.       גם לאחר שהתובעת הפכה ליועצת חינוכית - לא התאפשר לה לעבוד רק בכך. רק בחלק ממשרתה של התובעת היא עבדה כיועצת, ובשאר המשרה - היא המשיכה ללמד בכתות.

 

10.     התובעת ניסתה, במשך השנים, להפסיק ללמד, אך בשל החלטות של משרד החינוך, היא לא הצליחה בכך, אף שערבה גם את הסתדרות המורים בבעיה זו. בקשותיה של התובעת שנתמכו במסמכים רפואיים - לא הועילו לה. ענין זה - הגביר את המתח אצלה.

 

11.     בשנת 1999 אישר הממונה על תנאי שירות לעובדי הוראה כי התובעת תשוחרר מהוראה וכי תעסוק רק ביעוץ חינוכי, אך משרד החינוך לא פעל בהתאם. גם בשל כך, גבר המתח של התובעת בעבודתה.

 

12.     בינתיים - צרידותה של התובעת הוכרה על ידי הנתבע כתוצאה של פגיעה בעבודה.

 

13.     התובעת פנתה לועדה רפואית של משרד הבריאות, אשר קבעה, ביום 5/12/00, כי יש לשחרר את התובעת לצמיתות מהוראה בשיעורים פרונטליים, ויש להעסיק אותה ביעוץ חינוכי בלבד.

 

          גם הוראה זו של הועדה הרפואית לא כובדה על ידי משרד החינוך. גם ענין זה, כמובן, גרם למתח אצל התובעת.

 

14.     ביום 30/5/01, פנתה התובעת לבית דין זה בתובענה כנגד המדינה (תיק בש"א 2311/01 במסגרת תיק עב' 1590/01) בה עתרה לצוות על המדינה לנהוג על פי קביעות הועדה  הרפואית. בהסכם פשרה בין התובעת לבין המדינה, נקבע כי שעות ההוראה של התובעת תצומצמנה לשעתיים בשבוע בלבד, ובנוסף לכך - התובעת תועסק 24 שעות שבועיות ביעוץ חינוכי, כשהמדינה התחייבה לעשות כמיטב יכולתה להמיר גם את שתי שעות ההוראה שנותרו - לשעות יעוץ. החל משנת הלימודים תשס"ב, נהג משרד החינוך בהתאם להסכם הפשרה.

 

15.     כל שיעור שבו התובעת לימדה, למרות הרצון הרב שלה להשתחרר מהעיסוק בהוראה פרונטלית, היה מקור למתח ולפחד בשבילה. התובעת חשה כעס ותסכול נוכח אי-ההיענות של משרד החינוך לדרישותיה שנבעו ממצבה הבריאותי.

 

16.     בעבר, התובעת אהבה לשיר ואף למדה זמרה. הצרידות שהתובעת סבלה ממנה - מנעה מהתובעת להמשיך לעסוק בכך, והתובעת איבדה משמחת החיים שלה.

 

17.     גם עבודתה של התובעת כיועצת חינוכית היתה עבודה הכרוכה במתח רב.

 

          לא היו מספיק שעות תקן לעבודת הייעוץ, כך שבאחריותה של התובעת היה לטפל במקרים רבים מהרצוי.

 

          התובעת טיפלה במקרים קשים שחלקם אף היו מזעזעים, אשר חייבו טיפול רציני ומתמשך. התובעת - כאדם אחראי ואכפתי -  נאלצה לקחת על עצמה מטלות רבות בקשר למקרים שהובאו לטיפולה, אף שלמעשה לא היו מספיק שעות תקן לשם ביצוע המטלות האמורות. בשל כך, עבדה התובעת בתנאי לחץ נפשי רב.

 

18.     בתחילת שנה"ל תש"ס, גילתה התובעת שילדה בת 9, סובלת בביתה מהתעללויות ואלימות קשה מצד אביה. במהלך הטיפול באותה ילדה, התברר לתובעת שאותה ילדה גם נאנסת על ידי בחור המגיע לביתם של סבה וסבתה. התובעת טיפלה במקרה של אותה ילדה, טיפול ממושך ומאומץ, עד שהצליחה להביא לכך שהילדה תוצא  מביתה לפנימיה מוגנת.

 

          במקביל, באותה תקופה, טיפלה התובעת גם במקרה של ילד שסבל מהפרעה נפשית קשה והתנהג באלימות כלפי התלמידים האחרים. באחד המקרים, כשהילד היה בשיחה אצל התובעת, הוא יצא מהחדר ופגע קשות בתלמיד קטן ממנו. התובעת סברה שהילד המוכה חסר הכרה, והיא טיפלה בו (למרות תחושתה הרעה) עד שהתאושש.

 

19.     ביום 21/9/99, בשיאו של המתח עקב המקרים האומרים בסעיף 18 לעיל (כשבאותה עת, המלצת התובעת להרחיק מביתה את הילדה שעליה דובר לעיל לא התקבלה), כשהתובעת היתה גם במתח נוסף נוכח הצורך בטיפולה בקליטת תלמידים חדשים, עבדה התובעת עבודה מאומצת מאד. היא התרוצצה בין הקומות, אף שלפי תחושתה - היה יום חם מהרגיל גם לטבריה (חדר העבודה של התובעת היה ללא מזגן).

 

במהלך העבודה באותו יום, בעת שהתובעת היתה בחדר המורים, תקפו את התובעת כאבי ראש חזקים, שכמותם היא לא חשה לפני כן. התובעת תפסה את ראשה בידיה, בכתה והתמוטטה. היא לא היתה מסוגלת להמשיך לעבוד. עמיתתה, גב' רחל לייכטר שאלה את התובעת מה קרה, והתובעת השיבה בלחישה כי הראש שלה מתפוצץ. גב' לייכטר לקחה את התובעת לביתה.

 

20.     מאז אותו יום (21/9/99), הלך מצבה של התובעת והחמיר. כאבי הראש תקפו אותה בתדירויות הולכות וגוברות. תחילה בתדירות של אחת לחודש או חודש וחצי, ובהמשך - בתדירות של אחת לשבועיים (כשהתובעת גם הפכה להיות רגישה לחשיפה לאור ולרעש), כשמשכו של כל התקף - היה ארוך יותר.

 

          בשנת 2003 -  ההתקפים נמשכו 5-3 ימים כל פעם כשההפסקה ביניהם היתה רק בת יום או יומיים.

 

21.     בעקבות כאבי הראש של התובעת - היא נאלצה להפסיק לחלוטין את עבודתה, היא נוהגת להסתגר בביתה ולהחשיך את הבית. התובעת מתקשה להירדם.

 

ארוע חריג

 

22.     אחת מהחלופות שהתובעת טוענת להן היא שביום 21/9/99 - ארע לה ארוע חריג. בהחלטה מיום 8/11/07 הסברנו מדוע לא קיבלנו את הטענה. לדעתנו, על פי העובדות שנקבעו לעיל, מדובר בעובדת שעבדה במתח רב במשך שנים רבות. למעשה, המתח ליווה אותה בכל פעולותיה כעובדת הוראה וכיועצת חינוכית, מאז שהחלה לסבול מצרידות.

 

          אמנם, גם מי שעבודתו כולה נעשית בתנאי מתח, לחץ ותסכול, עלול לחוות ארועים חריגים במהלך עבודתו, אלא שלא הוכח שדווקא ביום 21/9/99 היה איזה ארוע חריג בעבודה. כל עבודתה של התובעת היתה כרוכה בהתרוצצויות, במתחים, ובימי הקיץ - עבודה זו נעשתה בתנאי חום רב.

 

23.     על כן, כאמור, דחינו בהחלטה מיום 8/11/07, את טענתה של התובעת על כך שביום 21/9/99 היה ארוע חריג בעבודתה.

 

מיקרוטראומה

 

24.     טענה נוספת של התובעת היתה כי בעבודתה היתה תשתית עובדתית לבחינה הרפואית של שאלת המיקרוטראומה.

 

          הנתבע טען כי המתח המתמשך שבו התובעת עבדה - אינו מניח תשתית עובדתית כזו, שכן אין מדובר בארועים תאונתיים חוזרים ונשנים.

 

25.     בהחלטתנו מיום 8/11/07 קבענו כי לא ניתן לדעת, בשלב זה של הדיון, השלב הטרום-רפואי - אם אכן היו ארועים תאונתיים זעירים שהצטברו אצל התובעת, או אם לאו. הארוע התאונתי, אינו אמור להיבחן על פי הארועים החיצוניים לתובעת, אלא על פי מה שהתרחש אצלה - בגופה.

 

          הוכח, לדעתנו, שהיו אינספור מקרים של מתח ודאגה אצל התובעת; כל פעם שהיא נכנסה לשיעור, במשך כ-15 שנה, היתה התובעת במתח ובחשש שמא לא תצליח לדבר. כל פעם שפתחה את פיה לדבר בעת שעסקה בהוראה פרונטלית - היא לא ידעה אם תצליח להוציא קול, כך שכל פעם היו עוד ועוד ארועים של מתח. גם המתחים שנלוו למאבקיה של התובעת במשרד החינוך - מאבקים שנמשכו שנים - היו ארועים של מתחים שהצטברו על הארועים הנוספים. הוא הדין במתחים שנוצרו אצל התובעת בעת הטיפולים השונים בתלמידים, בתוקף תפקידה כיועצת חינוכית.

 

26.     את קביעתנו על כך שלשם בחינת קיומם של ארועים תאונתיים זעירים יש חשיבות דווקא למה שמתרחש בגופו של המבוטח ולא לשאלה אם יש ארוע תאונתי חיצוני, ביססנו, בין השאר, על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק עב"ל 1376/02 בוסני - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, פס"ד מיום 8/6/03).

 

בערעור האמור נדון עניינו של נהג אוטובוס שקריש דם התפתח בורידי רגליו. לטענתו של המבוטח, הקריש התפתח בגלל התנוחה של הרגל בעת הנהיגה. תחילה, נדחתה תביעתו של אותו מבוטח,  בשל הקביעה שלפיה תנוחה מסויימת אינה יכולה להספיק לשם יצירת תשתית עובדתית המאפשרת את החלת תורת המיקרוטראומה, בהעדר ארועים תאונתיים במהלך התנוחה. 

 

          אולם, בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, נקבע כי עניינו של המבוטח אמור להיות מוחזר לבית הדין האזורי, לשם מינויו של מומחה על מנת שיחווה דעתו - בין השאר - בענין מיקרוטראומה.

 

          ואכן, בסופו של דבר, לאחר מינויו של המומחה, התקבלה תביעתו של המבוטח. על סמך חוות דעתו של המומחה נקבע באותו פסק דין כי הדרישה לסדרת ארועים תאונתיים, מתייחסת - למעשה - לארועים בגופו של המבוטח, וסדרה כזו יכולה להתקיים גם במקרה של תנוחה מסויימת (תיק ב"ל (נצ') 1611/00 בוסני - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, פס"ד מיום 13/4/05)).

 

27.      נזכיר עוד כי בית הדין הארצי לעבודה יישם את תורת המיקרוטראומה גם במקרה של מבוטח שנחשף בעבודתו - מעת לעת - לאור השמש. גם חשיפה לשמש אינה "תנועה" ולא ניתן לראות בה ארועים שנחשבים "תאונתיים" מבלי להיזקק לבחינה רפואית. אלא שבית הדין הארצי לעבודה לא נמנע מלבחון את ההיבט הרפואי של הענין על פי תורת המיקרוטראומה ואף מלקבוע כי אכן מדובר במיקרוטראומה (תיק דב"ע נה/185-0 המוסד לביטוח לאומי - חליפה (פד"ע לג 25). כך אמר שם בית הדין הארצי לעבודה:

"בענייננו, אין המדובר בפגיעה פתאומית - טראומה, היינו: אירוע שניתן לאתר במישור הזמן ... ובמישור השטח ... מכאן, כי לא ארעה 'תאונת עבודה' במובן המקובל של המלה. כאשר המבוטח סובל ממחלה, אשר אינה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע ואין תאונה פתאומית, ניתן במקרים המתאימים לבחון אם ניתן ליישם את תורת המיקרוטראומה ...".  

 

באותו מקרה, כאמור לעיל, אכן יישם בית הדין הארצי את תורת המיקרוטראומה, אף שקבע שאין ארוע פתאומי הניתן לאיתור בזמן ובמקום. מכאן שאין לקבל את טענת הנתבע על הצורך בהוכחת "ארועים" שכל אחד מהם ניתן לאיתור מבחינת הזמן והמקום.

 

בדחותו את טענת בא כחו של המוסד לביטוח לאומי על העדרן של פגיעות זעירות מצטברות, אמר בית הדין הארצי לעבודה, כך:

"אמנם נכון כי על מנת ליישם את תורת המיקרוטראומה חייב המומחה הרפואי להצביע על פגיעות זעירות [חוזרות] ונשנות. כמו כן, הוכחת פגיעות זעירות כרוכה בעיקר בראיות בתחום הרפואה ... לדעתו של המומחה כל חשיפה של המשיב לקרני השמש תרמה נזק זעיר משלה להתפתחות המחלה".

 

מהחלק האחרון שצוטט לעיל מפסק הדין בדב"ע נה/185-0 הנ"ל, ניתן ללמוד כי מן הדין למנות את המומחה הרפואי עוד בטרם הוכיח המבוטח את קיומן של הפגיעות הזעירות, פגיעות שהוכחתן טעונה ראיות רפואיות.

 

28.     האמור לעיל לגבי מיקרוטראומה, הוחל על ידי בית הדין הארצי לעבודה, לפחות במשתמע, גם על פגיעות עקב  ארועים חוזרים ונשנים של מתח נפשי.

 

          כוונתנו לפסק הדין בתיק עב"ל 1409/02 בן-שושן - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, פס"ד מיום 27/2/03).

 

          בתיק זה נדון עניינו של מבוטח שבמשך תקופה ממושכת שהה במתח בשל עבודתו, ולאחר מכן התפתחה אצלו מחלת הסכרת. תביעתו של המבוטח נדחתה בבית הדין האזורי, תוך קביעה שמתח מתמשך אינו יוצר תשתית עובדתית מספקת לשם בחינת אפשרות קיומה של מיקרוטראומה, אך בית הדין הארצי לעבודה (בתיק עב"ל 1409/02 הנ"ל), קיבל את ערעורו של המבוטח והורה על השבת הענין לבית הדין האזורי. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה באותו מקרה נאמר:

"אנו מחזירים את העניין לבית הדין האזורי על מנת למנות מומחה יועץ רפואי.

בית הדין האזורי יכתוב בהחלטתו את כל העובדות שנקבעו על ידו. הוא ישאל את המומחה האם לאור עובדות אלו ארעה למערער תאונת עבודה או האם היתה תופעה של מיקרו-טראומה.".

 

          כלומר - גם מצב שבו יש ארועים של מתח נפשי בעבודה, אשר נמשכים לאורך זמן, מצדיק, לפי ההלכה הפסוקה, מינוי מומחה רפואי לשם בחינת השאלות הרפואיות של תורת המיקרוטראומה. כך יש, לדעתנו, לפעול גם בעניינה של התובעת.

 

המומחים

 

29.     בהחלטתנו מיום 8/11/07 מינינו את פרופ' אבינעם רכס לשמש מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (הוא ייקרא להלן: "המומחה הראשון").

 

30.     המומחה נתן את חוות דעתו.

 

בהחלטה מיום 6/2/08 - התקבלה, חלקית, בקשת ב"כ התובעת להפנות למומחה הראשון שאלות הבהרה.

 

31.     עמדתו של המומחה הראשון, כפי שהיא עולה מחוות דעתו המקורית ומשאלות ההבהרה, היתה שהתובעת סובלת מכאבי ראש עקב מיגרנה, וכי אין קשר סיבתי בין עבודתה לבין אותם כאבי הראש. המומחה הראשון ציין כי ייתכן שמצבי מתח תרמו בחלק מהמקרים לכאבי הראש, אך אין מדובר במנגנון של מיקרוטראומה ואין מה ש"מצטבר" עד לכדי הופעת הכאב.

 

32.     בהחלטה מיום 30/4/08 (בתיק בש"א 2203/08) התקבלה בקשתו (החלופית) של ב"כ התובעת, ומונה מומחה רפואי נוסף - פרופ' עודד אברמסקי (שייקרא להלן: "המומחה השני"). המומחה השני נתן את חוות דעתו.

 

33.     בהחלטה מיום 22/7/08 (בבש"א 2871/08) התקבלה בקשת ב"כ התובעת, ומונה במקומו מומחה אחר - ד"ר יוסף גילבורד (שייקרא להלן: "המומחה השלישי"). הטעם לכך היה נעוץ בעובדה שהמומחה השני סטה, בחוות דעתו, מהעובדות שנקבעו בהחלטה מיום 8/11/07.

 

 

34.     המומחה השלישי נתן את חוות דעתו ובהחלטה מיום 19/11/08 - התקבלה בקשת ב"כ התובעת להפנות אליו שאלות הבהרה.

 

          מחוות דעתו של המומחה השלישי ומתשובותיו לשאלות ההבהרה, עולה כי עמדתו היא שהתובעת סובלת ממיגרנה, אך כנראה גם מכאבי ראש הנובעים משינויים בעמוד השדרה הצווארי. המומחה השלישי העריך כי אין קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובעת לבין כאבי הראש שלה. המומחה השלישי הסביר מדוע הוא אינו מסכים לחוות דעתו של ד"ר שוורץ (מטעם התובעת) בדבר קיומם אצל התובעת של כאבי ראש על רקע מתח, וציין כי אף לא נראה לו שתנאי המתח בעבודה גרמו להחמרה של הכאבים או להגברת תדירותם.

 

 

גורל התביעה

 

35.     לאחר שתשובות המומחה השלישי לשאלות ההבהרה הגיעו אל הצדדים - ניתנה להם ההזדמנות להשלים את טענותיהם. הנתבע ביקש לדחות את התביעה, וב"כ התובעת הודיע, בהודעתו מיום 28/12/08 - כי לאור חוות הדעת של שני המומחים - התובעת אינה עומדת על תביעתה.

 

36.     משכך, ומאחר שאנו מאמצים את עמדותיהם של המומחה הראשון והמומחה השלישי - אנו דוחים את התביעה.

 

37.     אין צו להוצאות.

 

 

ניתן היום, ד' בטבת תשס"ט, 31 בדצמבר 2008, בהעדר הצדדים.

 

     _______________             ________________                _________________             

    חיים ארמון - שופט           נציג ציבור (עובדים)              נציג ציבור (מעבידים)