אימפולייט בע"מ נ. ווגמן
בתי-המשפט
א 052355/07 |
בית משפט השלום תל אביב-יפו |
||
|
|||
18/12/2008 |
תאריך: |
כבוד השופט יאיר דלוגין |
לפני: |
|
אימפולייט בע"מ |
בעניין: |
|
התובעת |
עו"ד משה מיכל |
ע"י ב"כ |
|
|
נ ג ד |
|
|
|
ווגמן אברהם |
|
|
הנתבע |
עו"ד בית הלוי אברהם |
ע"י ב"כ |
|
פסק דין
לפני תביעה של התובעת, חברת אימפולייט בע"מ, נגד הנתבע, מר אברהם ווגמן. מדובר בתביעה שטרית לאכיפת תשלום שהתחייב הנתבע לשלם, לפי שטר חוב על סך 125,000 ¤, שנחתם על ידי הנתבע, להבטחת התחייבויות חברה שבבעלותו, כלפי הנפרעת על פי השטר, חברת יעקב לב ובניו בע"מ לב.
כפי שעוד יפורט להלן בהרחבה, בעקבות מחדלים חוזרים ונשנים של הנתבע והתעלמות מהחלטות בית המשפט, ולרבות התעלמות מהחלטה המחייבת את הנתבע לשלם למומחה מטעם בית המשפט את חלקו בשכר המומחה, הגעתי למסקנה, כי יש מקום למחוק את כתב ההגנה של הנתבע וליתן פסק דין לפי התביעה, תוך הפעלת הסמכות הנתונה לי, לפי תקנה 131(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
ההליכים שהתקיימו עד היום בתיק
התובעת, אוחזת השטר, הגישה ביום 8.7.06 את השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, על סך של 50,000 ¤ (מטעמי אגרה), כנגד הנתבע והן כנגד החברה שבבעלותו, ווגמן סוכנויות יבוא וייצוא בע"מ ("החברה").
החברה לא הגישה התנגדות לביצוע השטר. הנתבע, הגיש ביום 15.11.06, התנגדות לקונית שנערכה בכתב ידו, ובה טען כי הבקשה לביצוע השטר, הנה נגד החברה, שהנה אישיות משפטית נפרדת ומאחר והנתבע אינו החייב, יש להגיש את הבקשה לביצוע רק כנגד החברה.
ביום 25.12.06 התקיים דיון בהתנגדות לפני כב' השופט פרידלנדר. במהלך החקירה הנגדית של הנתבע, טען הלה כי מעולם לא ראה את השטר ולא צירף אותו להתנגדות. בהחלטה שניתנה, ציין כב' השופט פרידלנדר כי לפניו "מקרה מוזר של התנגדות הנחזית להתייחס לשטר חוב שהעתקו צורף לה, כאשר מגיש ההתנגדות מתכחש לנספחיה ומשאלה מוצגים לו הוא מעלה טענת זיוף" (החלטה מיום 25.12.06). בית המשפט אפשר לנתבע לבחון שוב את תיק ההוצאה לפועל, לקבל יעוץ משפטי ולהגיש התנגדות מתוקנת עד יום 1.2.07, בכפוף להפקדת 1,000 ¤. כמו כן, בית המשפט אפשר לתובעת להגיב להתנגדות המתוקנת.
ביום 7.2.07, ובאיחור של שבעה ימים, הוגשה התנגדות מתוקנת על ידי בא כוח הנתבע, עו"ד אברהם בית-הלוי ובד בבד הוגשה "בקשה לקבלת ההתנגדות המתוקנת באיחור". ביום 8.2.07 נתן כב' השופט פרידלנדר החלטה בבקשה "כמבוקש" תוך העברת הבקשה לתגובת התובעת.
משלא הוגשה תגובת התובע, קבע כב' השופט פרידלנדר ביום 28.2.07, כי הבקשה מתקבלת והורה על הגשת התגובה להתנגדות עד ליום 20.3.07.
ביום 12.4.07, ניתנה ארכה להגשת התגובה עד ליום 5.5.07. ביום 18.4.07, הודיעה התובעת כי לא קיבלה לידיה את ההתנגדות המתוקנת. בהחלטתו מיום 26.4.07, עדכן בית המשפט את התובעת בדבר פרטיו של בא כוח הנתבע והורה לצדדים לשתף פעולה.
ביום 14.5.07, הורה בית המשפט בהחלטתו, כי בא כוח הנתבע יעביר לבא כוח התובעת את העתק ההתנגדות, ככל שלא עשה כן, עד יום 25.5.07, והורה למשיבה להגיש את תגובתה להתנגדות עד יום 25.6.07.
ביום 24.6.07, הגישה התובעת את תגובתה, שאליה צורפה תצהירו של מנכ"ל התובעת.
ביום 19.8.07, נתן בית המשפט רשות להגן מכוח סמכותו לפי תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נוכח טענת הזיוף שהועלתה בהתנגדות המתוקנת.
באותה החלטה, הציע בית המשפט לצדדים, הסדר דיוני, שלפיו התובענה תוכרע על ידי תוצאות של בדיקת פוליגרף, אשר תיערך למנכ"ל התובעת ו/או לנתבע ו/או תוכרע על ידי חוות דעת גרפולוגית. בית המשפט הורה לצדדים להודיע את עמדתם עד ליום 15.9.07.
ביום 19.9.07 הודיעה התובעת כי היא מסכימה להצעת בית המשפט, שלפיה התביעה תוכרע על ידי חוות דעת גרפולוגית וטענה כי הודעה כאמור הועברה כבר ביום 5.9.07 לבא כוח הנתבע, אולם לא ניתנה על ידו כל התייחסות עד למועד הגשת הבקשה. לבקשה צורף אישור הפקס שנשלח לבא כוח הנתבע.
ביום 1.10.07, ניתנה החלטת בית המשפט שלפיה לא קוימה החלטת בית המשפט מיום 19.8.07 על ידי הנתבע וכי ניתנת ארכה להשיב על ההסדר הדיוני וכן הובאה לתשומת ליבו של בא כוח הנתבע, הודעת התובעת מיום 19.9.07. עוד נקבע כי בהעדר התייחסות להחלטה, ישקול בית המשפט מחיקת כתבי טענות או הטלת הוצאות.
ביום 1.11.07 ומשלא הוגשה כל הודעה על ידי הנתבע, חרף מספר החלטות של בית המשפט, ניתן על ידי כב' השופט פרידלנדר, פסק דין שלפיו נמחקה הגנתו של הנתבע, עקב אי קיום צווי בית המשפט. עוד נקבע כי התובעת רשאית להמשיך בהליכי הוצל"פ החל מיום 1.12.07.
ביום 5.11.07, החליט בית המשפט לחלט את הפיקדון בסך של 1,000 ¤, שהופקד על ידי הנתבע, וזאת לטובת החוב בתיק ההוצל"פ.
ביום 14.11.07, הגיש ב"כ הנתבע, בקשה לביטול ההחלטות שניתנו על ידי בית המשפט. הנימוקים לביטול ההחלטות היו בעיקר, אי קבלת החלטות בית המשפט והעדר סמכות של בית המשפט למחוק כתב הגנה בשל אי ציות להחלטת בית המשפט, שמורה לנתבע להשיב להסדר דיוני מוצע. כמו כן, ציין הנתבע בבקשה כי הוא מסכים עקרונית, למינוי גרפולוג או בדיקת פוליגרף, אולם יש לסכם את כל התנאים.
ביום 2.12.07, העביר בית המשפט את הבקשה לתגובת התובעת ולמתן תשובה לתגובה.
ביום 20.1.08, התיק הועבר לפני בעקבות שינוי סדרי העבודה בבית המשפט. בו ביום, הוריתי לתובעת להגיב לבקשה לביטול פסק דין ולנתבע להשיב לתגובה.
ביום 22.1.08 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה. ביום 7.2.08 ומשלא הוגשה תשובה לתגובה, ולמרות שלא צורף תצהיר לבקשת הביטול, אשר לא נוסחה כבקשה לביטול פסק דין, החלטתי, מהנימוקים שפורטו בהחלטתי, לבטל את פסק הדין, תוך חיוב הנתבע בהוצאות הבקשה, בסך של 500 ¤ + מע"מ ותוך מתן הוראה לתובעת להשיב את הפיקדון שחולט לתיק, בהפחתת ההוצאות שנפסקו. כמו כן, הוריתי לצדדים לבוא בדברים בקשר למינוי גרופולוג או ביצוע בדיקת פוליגרף ולהגיש בקשה מוסכמת או ליתן הודעה אחרת עד יום 1.3.08. כמו כן, קבעתי את התיק לקדם משפט ליום 1.6.08.
ביום 5.3.08 הגישה התובעת הודעה שלפיה פנתה ביום 26.2.08 לב"כ הנתבע, כדי לקבל את הסכמתו לבדיקת פוליגרף או מינוי גרפולוג, אולם עד למועד הגשת ההודעה, לא התקבלה עמדת הנתבע. התובעת הודיעה כי היא מבחינתה מסכימה לבדיקת פוליגרף.
בו ביום, העברתי את ההודעה לתגובת ב"כ הנתבע תוך 7 ימים.
ביום 19.3.08, הודיע ב"כ הנתבע כי הוא מסכים הן למינוי מומחה לגרפולוגיה והן לביצוע בדיקת פוליגרף וכי יש לברר מראש את העלויות, כדי לוודא שהן תהיינה סבירות. בעקבות כך, העברתי את הודעת ב"כ הנתבע לתגובת התובעת תוך 7 ימים.
עד למועד הישיבה המקדמית לא הוגשה כל הודעה או בקשה מטעם הצדדים. ביום 1.6.08, התייצבה באת כוח התובעת בלבד לדיון המקדמי. ב"כ הנתבע לא התייצב, למרות שלא פטרתי אותו מהתייצבות לדיון. בפתח הישיבה, הוגשה הודעה מוסכמת מטעם הצדדים על מינוי מומחה לגרפולוגיה אשר חוות דעתו תהווה ראיה מכרעת לעניין חתימת הנתבע על כתב הערבות (כך נרשם בהודעת הצדדים למרות שאין מחלוקת כי עסקינן בשטר חוב ולא בכתב ערבות). עוד הסכימו הצדדים כי שכר המומחה ישולם תחילה בחלקים שווים.
הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה. באותו היום ניתנה על ידי החלטה נפרדת למינוי המומחה וכן קבעתי את התיק לתזכורת פנימית ליום 1.9.08 לעיון בחוות הדעת.
ביום 21.8.08, פנה המומחה אל בית המשפט, וטען כי כבר ביום 25.6.08, פנה לב"כ הצדדים בדרישה להעברת מסמכים ולתשלום שכר טרחתו, אולם כל הניסיונות שלו לקבל מהנתבע את המסמכים, נתקלו בחוסר שיתוף פעולה ובקשיים, ורק התובע נעתר לפנייה והעביר המסמכים הרלוונטיים. עוד טען המומחה כי ביום 20.7.08, מסר ב"כ הנתבע כי בכוונתו לפנות לבית המשפט בעניין גובה שכר טרחת המומחה וכי בשיחה האחרונה שנערכה עמו, ביום 3.8.08, מסר הלה כי טרם פנה לבית המשפט. בנסיבות אלה, טען המומחה, אין בידיו לבצע את הנדרש.
ביום 24.8.08, העברתי את פניית המומחה לתגובת ב"כ הנתבע עד יום 1.9.08 וקבעתי תזכורת פנימית לאותו היום.
ביום 1.9.08, ומשלא הוגשה תגובת ב"כ הנתבע, קבעתי כי עליו להגיב עד יום 7.9.08 ומשלא יעשה כן, תינתן החלטה בהעדר.
ביום 8.9.08, פנה הנתבע עצמו ובגפו לבית המשפט וטען, בין היתר, כי כל מאמציו לאתר את בא כוחו עלו בתוהו והלה אינו משיב לטלפונים. על כן, ביקש הנתבע ארכה של תשעים יום, לאתר עו"ד אחר שייצגו בתיק.
בהחלטתי מיום 8.9.08, העברתי את הפנייה לתגובת התובעת עד יום 15.9.08. ביום 18.9.08, ובהעדר תגובה, קבעתי כי על הנתבע לדאוג לייצוג חלופי מידית ולעביר את המסמכים הדרושים למומחה עד יום 1.11.08, תוך קביעת התיק לתז"פ ליום 1.12.08, לעיון בחוות הדעת.
והנה, ביום 21.9.08, הגיש ב"כ הנתבע בקשה לבטל את המינוי של המומחה, עקב דרישה מופרזת לשכר טרחה. במסגרת הבקשה, התנצל ב"כ הנתבע על כך שלא הגיב להחלטות מיום 24.8.08 ומיום 2.9.08 והסביר כי הוא נעדר מעבודתו זמן רב, בשל בעיה רפואית של אשתו ועקב בדיקות ושני ניתוחים שעברה. עוד טען ב"כ הנתבע, כי רק בימים האחרונים חזר לעבודה חלקית והוא מנסה לסגור את הפיגורים שנוצרו.
בון ביום, העברתי את הבקשה לתגובת התובעת והמומחה עד יום 29.9.08. ביום 2.10.08 הוגשה הודעה מטעם באת כוח התובעת ולפיה, ב"כ הנתבע לא העביר לידיה את הבקשה. עוד נטען כי זו לא הפעם הראשונה שבו ב"כ הנתבע אינו מעביר לידיה בקשות שמוגשות על ידו לבית המשפט. לפיכך, יש לדחות את הבקשה של הנתבע לביטול המינוי ולחייבו בהוצאות.
בו ביום, הוריתי לב"כ הנתבע לנמק עד יום 6.10.08, מדוע לא העביר את הבקשה לתובעת תוך שקבעתי את התיק לתזכורת פנימית ליום 7.10.08. במועד התזכורת, טרם הוגשה כל תגובה מטעם ב"כ הנתבע וחרף זאת, לא נתתי כל החלטה, מתוך תקווה כי עוד תבוא תגובה מצד ב"כ הנתבע.
ביום 23.10.08 ומשלא באה כל תגובה, מחקתי בהחלטתי את הבקשה לביטול המינוי וקבעתי כי, עם כל ההבנה שיש לגלות כלפי בא כוח הנתבע בעניין המצב הרפואי של אשתו, לא יתכן כי ב"כ הנתבע לא יגיב להחלטות בית המשפט וכי אם אין בידו לייצג את הנתבע כדבעי, עליו להתפטר מייצוג. עוד קבעתי כי על הנתבע לפעול מידית לתשלום חלקו בשכ"ט המומחה, כולל העברת המסמכים הדרושים, הכל עד ליום 10.11.08 ותוך צירוף אסמכתא לתיק בית המשפט, בדבר ביצוע האמור לעיל, עד למועד הנ"ל. כמו כן, חייבתי את הנתבע בהוצאות לטובת התובעת, בסך של 1,500 ¤ + מע"מ, על הארכת הדיון שלא לצורך.
ביום 1.12.08 ומשלא באה כל תגובה מצד הנתבע או בא כוחו להחלטתי הנ"ל, הוריתי לב"כ הנתבע להודיע לבית המשפט עד ליום 15.12.08, האם שולם שכר המומחה והאם הנתבע משתף פעולה עמו.
עד למועד כתיבת שורות אלה, לא באה כל תגובה מטעם הנתבע או בא כוחו.
דיון
השתלשלות העניינים המתוארת לעיל, מעידה על מחדלים חוזרים ונשנים של הנתבע ובא כוחו, אי ציות חוזר ונשנה להחלטות בית המשפט ואיחורים חוזרים ונשנים בהגשת כתבי בי דין. כל אלה, גרמו למעשה להארכת הדיון שלא לצורך לתקופה ארוכה ביותר ולאי קידום הליכי התביעה.
אולם יתרה מכך: התנהגותם של הנתבע ובא כוחו, חמורה עוד יותר, נוכח העובדה שהנתבע עצמו, בהתנהגותו, מנע עד היום את מתן חוות הדעת, אשר נדרשת נוכח טענת ההגנה שהוא העלה, בדבר זיוף חתימתו על פני השטר. משמעות הדבר שמחד, טוען הנתבע כי חתימתו זויפה ומאידך, מונע הוא במחדליו את היכולת של בית המשפט לברר את צדקת טענתו.
התנהלות הנתבע בתיק, באמצעות בא כוחו, יכולה במקרה דנן להעיד אך ורק על חוסר אכפתיות וזלזול בהחלטות בית המשפט ובהליך כולו וכן ניסיון לדחות את הקץ ולהאריך את הדיון שלא לצורך.
ויודגש: המחדלים והסחבת בתיק החלו עוד הרבה לפני הודעת ב"כ הנתבע מיום 21.9.08, בנוגע למצב הרפואי של אשתו. מכל מקום, נוכח החלטת בית המשפט מיום 21.9.08, היה על ב"כ הנתבע להתפטר מידית מייצוג או, מאותו הרגע, לייצג את הנתבע כדבעי ולא להמשיך ולהתעלם מהחלטות בית המשפט.
לא יעלה על הדעת כי הנתבע ובא כוחו יעשו מבית המשפט ומההליך המשפטי חוכא ואיטלולא, כפי שנעשה, ויגרמו לצורך במתן החלטות חוזרות ונשנות של בית המשפט בנושא ההסדר הדיוני באופן שבית המשפט, נאלץ לא פחות ולא יותר, "לחזר" אחר הנתבע ובא כוחו, למען קבלת התייחסותם להחלטות בית המשפט.
כזכור, כב' השופט פרידלנדר כבר מחק את כתב ההגנה של הנתבע פעם אחת, עקב אי התייחסותו להחלטות בית המשפט. אם אז היה ספק באשר לסמכות בית המשפט לעשות כן, הרי שהפעם אין כל ספק בעניין זה.
תקנה 131(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כהי לישנא:
"
בת.א. (ת"א-מחוזי) 2292/99, נקבע בהחלטה מיום 8.7.02 מפי כב' השופטת שטרנברג אליעז, כדלהלן:
"שכרו של המומחה הוא חלק מובנה מהתפקיד שהוא ממלא על פי מינוי בית משפט. מחוקק המשנה ראה לנכון להבטיח את תשלום השכר בדרך היעילה ביותר ולא היסס מקביעת סנקציה חמורה מאין כמוה, המופעלת כלפי המלין את שכרו של מומחה... במקרה שבפנינו, ניתנה למשיב הזדמנות לשלם את שכרו של המומחה, על פי חלוקה שנקבעה מבעוד מועד. המשיב לא ניצל הזדמנות זו ואף לא ביקש אורכה, כפי שראוי היה לבקש, אם אמנם אין ידו משגת לשלם את חלקו בשכר המומחה. אילו נתבקשה האורכה, היה לאל ידה של המבקשת לחקור את המשיב על תצהירו וכך היתה האמת יוצאת לאור. הטענה שמשמיע המשיב עתה, אין לה כיסוי בתצהיר ואילו המבקשת מדגישה כי לא מדובר בחסרון כיס אלא בזלזול בהליך השיפוטי ובאינטרס לדחות את הקץ. אין מחלוקת בדבר העבודה הרבה ויוצאת הדופן שהשקיע המומחה בבדיקת הנתונים הדרושים לצורך חוות דעתו, התמודד עם פניות אינספור של הצדדים, בהן מכתבים רבים של המשיב. אף אין ספק כי יש לשלם את שכרו של המומחה".
כמו כן, בתי המשפט יישמו בפועל את הסמכות הנתונה להם לפי תקנה 131(ב) (ראה ת.א. 22187/98 (שלום-ירושלים) טרה אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בנחלת יצחק בע"מ נ' ימין ואח', מיום 6.6.04, מפי כב' השופט משה סובול; ת.א. 16564/01 בש"א 1702/05 (שלום-ירושלים) ריגר נ' עמירה, מפי כב' השופט יחזקאל ברקלי, מיום 11.5.05.
לסיכום, ועל רקע התנהלות הנתבע ובאו כוחו ומהנימוקים שפירטתי לעיל, סבורני כי הגיעה השעה כי בית משפט זה יאמר את דברו. בנסיבות המקרה שלפני, כפי שפורט לעיל, יש מקום להפעלת הסנקציה החמורה, של מחיקת כתב ההגנה של הנתבע, לפי הסמכות הנתונה לבית המשפט על פי תקנה 131(ב) הנ"ל.
כאן המקום להוסיף, למעלה מן הדרוש, כי על פניו, נראה כי סיכויי ההגנה נמוכים ביותר אם בכלל. טענת הזיוף שהעלה הנתבע, הועלתה באיחור ובנסיבות תמוהות, כפי שצוין על ידי כב' השופט פרידלנדר. זאת ועוד: מהשוואת חתימת הנתבע השנויה במחלוקת על השטר, לחתימת הנתבע על התצהיר התומך בהתנגדות, אין צורך להיות מומחה להשוואת כתבי יד, כדי להגיע למסקנה כי קיים דמיון רב בין שתי החתימות. כמובן שאין בכך כדי לייתר את הצורך במתן חוות דעת מקצועית, אולם הדמיון הרב בין החתימות, שנחזה לעינו של המתבונן ההדיוט, אומר דרשני. כמו כן, לפי תצהירו של מר אלכס הרלט, מנכ"ל התובעת, שצורף לתגובה להתנגדות, שתי החתימות של הנתבע על גבי שטר החוב, החתימה אישית והחתימה על גבי חותמת החברה, נעשו בפניו. כמו כן, צורף לתצהירו, הסכם שנערך בין הנפרעת לפי השטר ולבין החברה והנתבע וגם בהסכם זה מופיעות שתי חתימות, האחת אישית של הנתבע והשנייה של החברה, כאשר ההסכם הנו בין שניהם ולבין הנפרעת האמורה. הנתבע, בהתנגדותו, הסתפק בטענה כי החתימות על השטר מזויפות, אולם לא ניתנה על ידו כל התייחסות ליחסים שבין החברה ובינו ולבין הנפרעת על פי השטר, למרות הסכם ההתחייבות הנ"ל ולא ניתן כל הסבר כיצד חותמת החברה הגיעה לשטר. נוסיף לכל אלה, כי לא הוגשה התנגדות על ידי החברה לביצוע השטר ונגיע למסקנה כי גרסת ההגנה, נראית כמי שנשענת על כרעי תרנגולת.
סוף דבר
אשר על כן, כתב ההגנה של הנתבע נמחק בזה. משנמחק כתב ההגנה, ניתן בזה פסק דין בהעדר הגנה על יסוד התביעה ועל יסוד תצהירו של מנכ"ל התובעת מיום 21.6.07, אשר צורף לתגובת התובעת להתנגדות.
התובעת רשאית להמשיך בהליכי הוצאה לפועל בתוקף מידי. הנתבע ישלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן בנוסף, שכר טרחת עו"ד לדוגמא, בסך של 15,000 ¤ + מע"מ, בהתחשב בהתנהלות הנתבע וכן בהתמשכות ההליכים ובהתחשב בשכר הטרחה הריאלי הסביר שיש לפסוק בגין ניהול התיק עד היום על ידי התובעת.
ניתן היום, כ"א בכסלו, תשס"ט (18 בדצמבר 2008), בלשכתי.
יאיר דלוגין, שופט |