אשכנזי עופר נ. המאגר בע"מ - חב


 

   

בתי?המשפט

א 50795/05

בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו

 

04/12/2008

 תאריך:

לפני כבוד השופט שלמה פרידלנדר

 

 


 

אשד עומר (שם בדוי)

בעניין:

 

התובע

ע"י ב"כ עו"ד לויאב לוי

 

 

נ  ג  ד

 

 

המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")

 

 

הנתבעת

ע"י ב"כ עו"ד משה עבדי

 

 

 

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק-גוף שנגרם לתובע בתאונת-דרכים, עת רכב על אופנועו והתנגש בעמוד בטון.

2.       לצורך שמירת צנעת-הפרט של התובע, בשים לב לעניינה של התביעה בנזק-גוף – נושאת כותרתו של פסק-הדין שם בדוי.

3.       ד"ר נחום הלפרין, המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 28% בגין ליקויים בירך ימין, בברך ימין ובכתף שמאל. עוד קבע נכות בשיעור 3% בגין צלקות.

4.       ד"ר גיא אור, המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 15% בגין הפרעת דחק בתר-חבלתית, דיכאון והחמרה של הפרעה טורדנית כפייתית.

5.       בסה"כ נקבעה לתובע נכות בשיעור משוקלל של 41%; מתוכם 2% בעלי משמעות אסתטית ולא תפקודית.

6.       הצדדים נחלקו בעיקר לגבי השתכרותו וכושר השתכרותו של התובע, בשים לב להשכלתו מחד-גיסא ולעברו התעסוקתי מאידך-גיסא; משך אי-הכושר בעקבות התאונה; שיעור נכותו התפקודית בפועל עקב התאונה; הפסד פנסיוני וגובה הפיצוי הראוי בגין עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ונסיעות מוגברות.

7.       עקב החובה והאינטרס הציבורי לחסוך במשאב הציבורי של זמן שיפוטי – דנתי באותן טענות וראיות שמצאתי כמשמעותיות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

 

נזק שאינו נזק ממון

8.       התובע נולד ביום 7.8.1973. התאונה אירעה ביום 9.7.2005. הנכות הרפואית הכוללת נקבעה בשיעור 41%. אין מחלוקת כי התובע היה מאושפז 79 יום באשפוז רגיל. התובע טוען כי יש לזקוף למניין ימי האשפוז גם את 24 הימים שבהם שהה באשפוז יום. לפי ע"א 8452/02 פלוני נ' כהן נטלי מיום 15.2.05, פסקה 8 – הדין עמו.

9.       בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון), ולנתונים האמורים, זכאי התובע לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, נכון למועד החישוב (3.12.08), בסך 108,908 ¤.

 

השתכרות בעבר וכושר השתכרות בעתיד

10.   עובר לתאונה היה התובע, בעל תואר ראשון במדעי החברה עם התמחות בתקשורת, מובטל. לפני כן עבד כשליח בפיצרייה, ועשה ניסיונות למצוא עבודה בשילוח בינלאומי, בעקבות קורס שלמד בתחום זה [פרוטוקול, עמ' 12-13]. תדפיס דיווח והכנסות של התובע במל"ל מיום 3.3.08 [נ/1] מגלה מספר רב של תעסוקות קצרות-מועד, אף כי ברצף יחסי. כלומר, מצטיירת תמונה של אדם שאינו עצל מלעבוד ולהשתכר למחייתו, אולם אינו מתבסס בקריירה כמצופה מאקדמאי בשנות ה-20 המאוחרות ובשנות ה-30 המוקדמות לחייו.

11.   את המפתח להבנת ה"צופן" התעסוקתי של התובע סיפק המומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר אור. המומחה התרשם כי התובע "על רקע היעדר דמות אב, לא היה חדור במחויבות למימוש עצמי קרייריסטי" [פרוטוקול, עמ' 32]. התרשמותו זו של המומחה תואמת את שאר הראיות, כגון אלו שהוזכרו לעיל.

12.   לעתים, מה שלא עושה האופי – עושים אילוצי הפרנסה. אני מעריך, בהסתברות גבוהה ממאזן ההסתברויות, שלולא התאונה – היה התובע, בשלב מסוים, מתבגר, מקים משפחה ומבסס לעצמו תעסוקה והשתכרות גבוהים מאלו שידע בבחרותו. על דרך האומדן, ובשים לב לתפיסה מקובלת בדבר השלבים בהתפתחותו של אדם בוגר, אני מעריך כי התובע היה צפוי להגיע לשלב זה סביב גיל 36, שהוא גיל המעבר בין שלב הבגרות המוקדמת (early adulthood) לבין שלב הבשלות (maturity) [ראו: Carl A. Hammerschlag, MD, Howard D. Silverman, MD, Healing Ceremonies, 1997, pp. 51-80]. בשים לב לכלל נתוניו של התובע עובר לתאונה, אני מתקשה לייחס לו, בהגיעו לשלב זה, פוטנציאל השתכרות נמוך-משמעותית מזה שייחס בית המשפט העליון לתובעת ב-ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו-חנא מיום 27.9.05.

13.   מן המפורסמות כי לעבודות בשכר-מינימום (קרי: בשיעור 47.5% מן השכר הממוצע במשק) – נלווים לעתים 'טיפים', ו/או אפשרות לעבודה נוספת (כגון משמרות נוספות), העשויים להניב תוספת שכר שאינה זמינה למי שעושים לילותיהם כימים בקריירה תובענית. גרעין עדותם של התובע וחברו, בדבר המשמרות הנוספות שבהן עבד התובע, ובדבר הטיפים שקיבל בעבודתו בחלוקת פיצות, מתאים לניסיון החיים ומקובל עליי. אולם, בשים לב לטענותיה הנכונות של הנתבעת בדבר אי-הבאת ראיות טובות יותר לביסוס גובהה הקונקרטי הנטען של ההשתכרות מאותם טיפים – לרבות ההלכה בדבר זהירות-יתר באימוץ עדויות בדבר הכנסות בלתי מדווחות – לא אקבל את מלוא הסכומים הנטענים.

14.   לאור המקובץ, אני מעמיד את גובה השתכרותו של התובע בתקופת התאונה, ובתקופות מאוחרות יותר עד גיל 36, על 70% מן השכר הממוצע במשק; ואת כושר השתכרותו בעתיד, מגיל 36 עד גיל 67 – על 90% מן השכר הממוצע במשק.

15.   חישוב בערכי היום (3.12.08), ובניכוי מס הכנסה, תוך התחשבות בנקודות זיכוי – מניב השתכרות בסיסית "נטו", בתקופות האמורות, בסך 5,129 ¤ ו-6,286 ¤, בהתאמה.

 

הנכות התפקודית

16.   כאמור לעיל, המומחים מטעם בית המשפט קבעו לתובע נכות כוללת שהיבטיה התפקודיים עולים לשיעור 39%. הצדדים טענו לנכות תפקודית שונה, זה בכה וזה בכה.

17.    שיעורי הנכות הרפואית, בהיעדר הוריה לסתור, מהווים מדד להערכת הנכות התפקודית. כך במיוחד בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ('חוק הפלת"ד'), הנוטה לגישה תעריפית ולהליך פשוט. הפיצוי לפי חוק הפלת"ד הוא פיצוי ביטוחי-סוציאלי, המיושם – לצערנו – בהיקפים נרחבים מאוד. גם ההתדיינות אודותיו תופסת נתח נרחב במעמס ההתדיינויות שבהן מטופלת מערכת המשפט. עקב אפיונים אלה, קיימת הצדקת-יתר לכמת את הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים במתכונת סטנדרטית וקונבנציונאלית יותר, בהשוואה למתכונת האינדיבידואלית של פיצוי נפגעי-עוולות לפי דיני הנזיקין הרגילים. הבדל זה משתקף במיוחד בפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון; אולם בהקשרים של עמימות – הוא עשוי להשתקף גם בהקשרים נוספים. אחד מהם הוא הנטייה לדבוק בנכות הרפואית שקבע המומחה המוסכם כעמדת מוצא לקביעת הנכות התפקודית, בהיעדר הוריה לסתור.

18.   לא מצאתי בחומר הראיות הוריה לסטות משיעורי הנכות שקבעו המומחים. משהתובע טרם גיבש דפוס יציב של עיסוק – אין לדעת עד כמה הייתה הנכות האורתופדית מגבילה באופן ממשי את כושר השתכרותו. על פניהם של סעיפי הליקוי האורתופדיים – מדובר בליקויים בעלי טווח רחב של משמעויות תפקודיות יום-יומיות, הן בזירה התעסוקתית והן בזירה הביתית. כך גם לגבי הנכויות הפסיכיאטריות של התובע.

19.   המומחה בתחום הפסיכיאטרי נחקר ארוכות על ידי ב"כ הנתבעת, ולא שינה מדעתו בדבר שיעור הנכות עקב התאונה. אכן, לא מצאתי כי היה עליו לשנות מדעתו. תשובותיו של המומחה לכל השאלות היו משכנעות, וניכר היה כי המומחה נתן דעתו מלכתחילה, עובר למתן חוות-דעתו, לעיקרי העניינים שעליהם נחקר, ושקלל אותם כיאות בקביעת שיעור הנכות.המומחה עשה עליי רושם מקצועי ואחראי, ואני רואה לקבל את מסקנותיו וקביעותיו.

20.   אני קובע, אפוא, כי כושר השתכרותו של התובע נפגע עקב התאונה בשיעור שווה בקירוב לשיעור הרכיב התפקודי של נכותו הרפואית, ומעמיד את שיעור הפגיעה האמורה על 40%.

 

הפסדי השתכרות בעבר ופגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד

21.   הנתבעת לא חלקה על גרסת התובע כי, בפועל, לא חזר לעבודה מאז התאונה. טענתה הייתה במישור הנורמטיבי. לגישת הנתבעת, אין לפצות את התובע בגין אי-כושר מלא מעבר לתקופה שהוכרה ככזו על ידי המומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר הלפרין; קרי: 5 חודשים. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לנוכח קביעת המומחה – אין נפקות לכך שהמל"ל קבע לתובע נכות זמנית בשיעור 100% למשך כשנה (עד יום 31.7.06).

22.   לו דובר בנכות אורתופדית בלבד – היה הדין עם הנתבעת. אולם, אין להתעלם מהשפעתה המעכבת של הנכות הפסיכיאטרית על שובו של התובע למעגל העבודה. חוות-הדעת הפסיכיאטרית שותקת בשאלה זו של תקופות נכות זמנית, ואף צד לא ביקש מן המומחה הבהרות בעניין זה. בנסיבות אלה, קביעת המל"ל אמנם נעדרת תוקף של קביעה על פי דין – אולם יש בה כדי להוות נסיבה בין שאר הנסיבות שלפיהן יעריך בית המשפט את תקופת האי-כושר.

23.   כבר עמדתי על כך שההיסטוריה התעסוקתית של התובע אינה מעידה על ניצול מלא של פוטנציאל תעסוקתי, אך גם אינה מעידה על עצלות ונטייה לחוסר-מעש. לפיכך יש לזקוף את העכבות של התובע מלחזור למעגל העבודה, במידה מסוימת, לחובת התאונה.

24.   בכל הנוגע לקביעת ההתייחסות השיפוטית לאי-עבודה חרף מסוגלות מסוימת לעבודה, בהשראת חובתו של הניזוק להקטין את נזקו – יש להבחין בין התייחסות לעבר לבין התייחסות לעתיד. לגבי העבר, אי-העבודה היא בבחינת 'מעוות שלא יוכל לתקון'. יש להתייחס אליה במידה מסוימת של סלחנות, בשים לב לקשר הסיבתי המסוים בינה לבין התאונה והשלכותיה הגופניות והנפשיות. לגבי העתיד – ניתן וראוי להמריץ את התובע למצות את יכולתו לעבוד ולהשתכר, על ידי אי-מתן גושפנקא לבטלה, שלפי התשתית הרפואית בתיק אינה מחויבת-המציאות.

25.   יצוין כי השתתפותו של התובע בהכשרה מקצועית מטעם המל"ל, כשלעצמה, אינה עילה לאי-עבודה. חברתו של התובע העידה כי מדובר בפעמיים בשבוע, שעות ספורות בכל פעם [פרוטוקול, עמ' 25-26]. בשים לב לאופי הזמני של עיסוקיו הקודמים של התובע, לרבות עבודה במשמרות – נראה כי לימודים אלו לא מנעו ממנו לעבוד בהיקף סביר, אף כי לא במלוא הפוטנציאל שלו בנכותו.

26.   לאור המקובץ אני קובע את הפסדי השתכרותו של התובע בעבר, בתקופות השונות, כמפורט להלן. לסכומים, שחושבו בערכי היום, ייתוספו הפרשי ריבית בשיעור המתוסף להפרשי הצמדה וריבית רגילה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה; לפי חישוב מאמצעה של כל תקופה עד היום. סכומים עתידיים יהוונו לפי ריבית בשיעור 3%. סכומים המתייחסים לעבר הקרוב ולעתיד הקרוב יחושבו נומינאלית.

27.   במועד התאונה (9.7.05) היה התובע מובטל מזה כחודשיים-שלושה [פרוטוקול, עמ' 13]. אין לדעת מתי היה חוזר למעגל העבודה, אלמלא התאונה. בשים לב לתכונותיו התעסוקתיות האמורות של התובע, ולמשך התקופה שבגינה ניתן לקבל דמי-אבטלה – אני מעריך כי התובע היה צפוי לחזור למעגל העבודה כחודשיים-שלושה לאחר מכן. לצורך החישוב, אקבע את יום חזרתו הצפויה לעבודה, אלמלא התאונה, ביום 1.10.05. בגין תקופה זו לא ייפסק פיצוי (להלן: תקופה א').

28.   את תקופת האי-כושר המלא אקבע, בהשראת העקרונות האמורים, עד כשנה מיום התאונה; קרי, בניכוי תקופה א', מיום 1.10.05 עד יום 30.6.06; סה"כ 9 חודשים (להלן: תקופה ב').

29.   לפי עדות התובע שלא נסתרה, ובהנחה שבתיאור משך הקורס כ"שנה" התכוון התובע לשנת-לימודים – התובע התחיל ללמוד בקורס להסבה מקצועית מטעם המל"ל בתחילת שנת הלימודים שבמהלכה העיד, והיה צפוי להשלימו בחלוף כחודשיים; קרי: בתום אותה שנת לימודים [פרוטוקול, עמ' 16]. לפיכך אקבע את התקופה מתום האי-כושר המלא (1.7.06) עד תחילת הקורס (1.11.08), סה"כ 28 חודשים, כתקופה שבה פחת כושר השתכרותו בשיעור 40% (להלן: תקופה ג').

30.   בתקופת הקורס, מיום 1.11.07 עד יום 31.5.08, סה"כ 7 חודשים, ובשים לב להיקפו האמור – אניח כי התובע היה מסוגל לממש כשני-שלישים מפוטנציאל ההשתכרות שלו בנכותו; קרי: 40% מכושר השתכרותו הכולל באותה תקופה. משמעות הדבר היא הפסד בשיעור 60% (להלן: תקופה ד').

31.   בתקופה מסיום הקורס (1.6.08) עד שיהיה התובע כבן 36 (31.7.09), סה"כ 14 חודשים, תיקבע הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע בשיעור 40%. משמדובר בעבר-קרוב ובעתיד-קרוב, אין צורך בהוספת ריבית ובהיוון שמשמעותם זניחה. ממילא אין צורך בפיצול התקופה ל-2 תקופות, עד מועד פסק הדין ולאחר מכן (להלן: תקופה ה').

32.   כל החישובים עד שלב זה ייעשו לפי כושר השתכרות בשיעור 70% מן השכר הממוצע במשק כאמור.

33.   בתקופה מהגיע התובע לגיל 36 עד לפרישתו בגיל 67, סה"כ 31 שנים, אקבע את הפגיעה בכושר השתכרותו בשיעור 40% מתוך כושר השתכרות בשיעור 90% מן השכר הממוצע במשק, כאמור לעיל (להלן: תקופה ו').

34.   חישוב הפסדי ההשתכרות בתקופות השונות הוא, אפוא, כלהלן:

בגין תקופה א': אין פיצוי.

בגין תקופה ב': 5,129 ¤ X 100% X 9 חודשים = 46,161 ¤;

ובתוספת ריבית מאמצע התקופה (15.2.06) בשיעור 12% – סך 51,700 ¤.

בגין תקופה ג': 5,129 ¤ X 40% X 28 חודשים = 57,445 ¤;

ובתוספת ריבית מאמצע התקופה (1.9.07) בשיעור 5% – סך 60,317 ¤. 

בגין תקופה ד': 5,129 ¤ X 60% X 7 חודשים = 21,542 ¤;

ובתוספת ריבית מאמצע התקופה (15.2.08) בשיעור 3% – סך 22,188 ¤.

בגין תקופה ה': 5,129 ¤ X 40% X 14 חודשים = 28,722 ¤.

בגין תקופה ו': 6,286 ¤ X 40% X 241.3 (מקדם ההיוון ל-31 שנה) = 606,725 ¤.

35.   הפסדי השתכרותו של התובע בעבר, והפגיעה בכושר השתכרותו בעתיד, עולים לסך 769,652 ¤.

 

הפסד פנסיוני

36.   בעקבות קבלתו של צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק מיום 19.7.07 – יש להכיר גם בהפסד פנסיוני הנלווה להפסדי ההשתכרות. ההפסד מתמצה בהפרשות המעביד לפנסיה; להבדיל מהפרשות העובד, ולהבדיל מהפרשות המעביד לקרן שבאמצעותה יקיים, במקרה הצורך, את חיובו לשלם פיצויי פיטורין. לפיכך אכיר בהפסד פנסיוני בשיעור 5%, בהתייחס להשתכרותו העתידית של התובע (תקופה ו'). סכום זה עולה לסך 30,337 ¤.

 

עזרת הזולת

37.   לאור מגבלותיו האורתופדיות של התובע, נראה סביר בעיניי כי מאז שהתייצבה נכותו בשיעור תפקודי של כ-40% – נזקק הוא לעזרת הזולת בהיקף ממוצע של 3 שעות שבועיות (ש"ש).

38.   החישוב יכלול גם את תקופת האי-כושר; בשים לב לתקופת האשפוז הארוכה, שבה סעד אותו הצוות הרפואי, מחד-גיסא; ולעזרה שהייתה כרוכה בביקורים אצל התובע בתקופת האשפוז, ולצורך המוגבר בעזרה בתקופת האי-כושר שלאחר האשפוז, מאידך-גיסא.

39.   החישוב, אפוא, הוא כלהלן:

לעבר – 3 ש"ש X 33 ¤ לשעה [סיכומי התובע, סעיף 38, שלא נסתרו] X 4.3 שבועות בחודש X 41 חודשים = 17,454 ¤; ובתוספת ריבית מאמצע התקופה (20.3.07) בשיעור 7% – סך 18,675 ¤.

לעתיד – 426 ¤ בחודש (כנ"ל) X 278.43 (מקדם היוון עד גיל 75) = 118,611 ¤.

בסה"כ עולה הפיצוי בגין עזרת הזולת לסך 137,286 ¤.

 

 
הוצאות רפואיות מוגברות

40.   מלבד קבלות בסך כ-4,000 ¤ – לא מצאתי בחומר הראיות עיגון קונקרטי לכך שהתובע יזדקק לטיפולים או אביזרים רפואיים בכלל, וכאלה שאינם מכוסים רובם-ככולם על ידי הביטוח הרפואי – בפרט.

41.   יחד עם זאת, בשים לב לפגיעותיו הלא-קלות של התובע בתחום האורתופדי, מסתבר כי טיפולים, תכשירים ואביזרים כאלה או אחרים, לרבות טיפולים מתחום הרפואה המשלימה, יהיו עשויים להקל עליו.

42.   כמו כן ידוע כי הכיסוי הביטוחי, במוענק במסגרת קופות החולים, אינו תמיד מלא, ולעתים הוא כרוך בהשתתפות עצמית בשיעורים כאלה או אחרים.

43.   התובע לקה עקב התאונה גם בתחום הנפשי, במידה בלתי-מבוטלת. ידוע כי הטיפולים בתחום זה עולים ממון רב. הזכאות והמצאי במסגרת קופת החולים אינם מלאים, ומה שמוצע במסגרתן – כרוך בהשתתפות עצמית בסכומים בלתי מבוטלים. מסתבר שהתובע ייזקק, ועל-כל-פנים יוכל להיעזר, בטיפולים בתחום זה; והדבר צפוי להיות כרוך בעלויות כאמור.

44.   בנסיבות אלה, מסתבר שהתובע נשא וישא בהוצאות רפואיות עקב התאונה. בהיעדר הוריות קונקרטיות לכימותן של הוצאות אלה, אקבעם על דרך 'שודא דדייני', בגין העבר והעתיד, בסך 20,000 ¤.

 

הוצאות נסיעה מוגברות

45.   התובע טען להיזקקות לתחבורה במוניות, עקב רתיעתו הנפשית מנהיגה מאז התאונה, ועקב מגבלותיו האורתופדיות שבעטיין נבצר ממנו להסתמך על אוטובוסים. התובע הציג קבלות המדגימות זאת, בסכום כולל של כ-5,000 ¤.

46.   הנתבעת לא סתרה, במישור העובדתי, את הטענה הזו, המסתברת מאופיין של נכויותיו הגופניות והנפשיות.

47.   יחד עם זאת, לא השתכנעתי כי התובע מנוע לחלוטין משימוש בתחבורה ציבורית, אשר עם השנים הופכת נגישה יותר לאנשים עם מוגבלויות. לעתים אין קושי במציאת מקום ישיבה פנוי, ובמקרים נוספים חזקה על נוסעים אחרים שיפנו את מקומם לתובע, הנעזר בקב.

48.   כמו כן, חזקה כי חלק מנסיעותיו של התובע יהיו משותפות לו ולבעל רכב זולתו, כגון בת-זוג. בנסיבות כאלה לא כרוכה הנסיעה בעלות מוגברת.

49.   לאור המקובץ, אני סבור כי התובע עשוי היה, ועשוי יהיה, להיזקק להוצאות נסיעה מוגברות בהיקף של 500 ¤ בחודש. לא אחריג מאומדן זה את תקופת האי-כושר האורתופדי, בשים לב לתקופת האשפוז הממושכת, שבה לא נזקק לניידות רבה, אך גם לצורך בנסיעות מוגברות לבקרו בתקופה זו.

50.   אולם, כאמור, מדובר בהערכה שלא זכתה לגיבוי בחוות הדעת של המומחים. לא מן הנמנע כי התובע הצליח בפועל בעבר, ויצליח בפועל בעתיד, להתגבר על מגבלותיו ולעשות שימוש נרחב יותר בתחבורה הציבורית. אולי אף יצליח להתגבר על רתיעתו הנפשית מלנהוג. נוכח ספק זה, מן הראוי לחצות את החישוב האקטוארי המתקבל מן הפרמטרים שהותוו לעיל.

51.   החישוב, אפוא, הוא כלהלן: בגין העבר – 500 ¤ X 41 חודשים = 20,500 ¤; ובתוספת ריבית מאמצע התקופה (20.3.07) בשיעור 7% – סך 21,935 ¤. בגין העתיד – 500 ¤ X 278.43 (מקדם היוון עד גיל 75) = 139,215 ¤. תוצאתו של החישוב האקטוארי לעבר ולעתיד עולה, אפוא, לסך 161,150 ¤. משקבעתי כי הפיצוי יועמד על מחציתו של חישוב זה – יעמוד הפיצוי על סך 80,575 ¤.

 

עלות דיור חלופי

52.   התובע הודה כי עובר לתאונה גר עם חברה בשכירות, ולא בבית אימו. בהערכת הפיצוי בגין נזקי גוף, יש לעגון, ככלל, בנתונים האקטואליים ששררו במועד התאונה. אין בחומר הראיות יסוד להנחה בדבר "רגרסיה" בעצמאותו של התובע בתחום הדיור, וחזרתו לגור בבית אימו. אדרבא: מסתבר יותר שהיה מתמיד בצורת מגורים זו, והיה ממשיך לגור בשכירות, כמקובל בקרב בני גילו במועד התאונה (32), בין לבד, בין עם שותפים ובין עם חברה אחרת. לפיכך איני רואה לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה.

 

ניכויים

53.   הנתבעת פירטה בפסקה 62 בסיכומיה את התקבולים שקיבל התובע ממנה, כתשלום תכוף; ומן המל"ל, בגין קצבת נכות זמנית, קצבת הבטחת הכנסה, דמי שיקום ודמי אבטלה. השוואת הסכומים לאסמכתאות מעלה כי הסכומים שוערכו. התובע, בסיכומי-תשובתו, לא חלק על חישוביה של הנתבעת בעניין זה.

54.   לפיכך אני מעמיד את הסכומים לניכוי מן הפיצוי על סכום התקבולים האמורים, בסך 115,486 ¤. יש לשערך סכום זה מיום הגשתם של סיכומי הנתבעת (1.9.08) ליום פסק הדין. הסכום המשוערך לניכוי עולה, אפוא, לסך 117,712 ¤.

 

סיכום

55.   התובע נפגע בתאונת דרכים ונגרמו לו נכויות משמעותיות בתחום האורתופדי ובתחום הנפשי. בגין נכויות אלו, והשלכותיהן המקיפות על חייו, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי כלהלן:

בגין נזק שאינו נזק ממון – סך 108,908 ¤;

בגין הפסדי השתכרות ופגיעה בכושר ההשתכרות בעבר ובעתיד – סך 769,652 ¤;

בגין הפסד פנסיוני – סך 30,337 ¤;

בגין עזרת הזולת – סך 137,286 ¤;

בגין הוצאות רפואיות – סך 20,000 ¤;

בגין הוצאות נסיעה מוגברות – סך 80,575 ¤.

56.   הפיצוי "ברוטו", לפני ניכוי התשלום התכוף ותקבולי המל"ל, עולה, אפוא, לסך 1,146,758 ¤.

מסכום זה יש לנכות את התקבולים האמורים בסך 117,712 ¤.

התוצאה היא כי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 1,029,046 ¤, נכון למועד פסק הדין.

לסכום זה ייתוספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ, וכן הוצאות המשפט.

התשלום יבוצע תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כחוק מהיום.

 

ניתן היום, ז' בכסלו, תשס"ט (4 בדצמבר 2008), בלשכתי.

 

 

שלמה פרידלנדר, שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/5109267ACE38445842257516000851C0/$FILE/8697463262F215C042257515006AA07C.html
תאריך: 
04/12/08
Case ID: 
50795_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : פרידלנדר
פרידלנדר
עורכי דין : לויאב לוי משה עבדי
לויאב לוי
משה עבדי
Powered by Drupal, an open source content management system