ביבר נ. הראל בע"מ - חברה לבטוח


 

   

בתי המשפט

א  003122/06

בית משפט השלום רמלה

 

28/12/2008

תאריך:

השופטת קמיר-וייס שלהבת

בפני

 

 





ביבר תקוה

בעניין:

התובעת

אדרי יהודה

ע"י ב"כ  עו"ד


 

נ  ג  ד


 

הראל חברה לבטוח בע"מ

הנתבעת

אילן אמודאי

ע"י ב"כ עו"ד


 

פסק דין

 

1.                  התובעת, ילידת 1947, מורה בשני מקומות עבודה ובעלת קלינקה ליעוץ זוגי, נפגעה בתאונת דרכים ביום 10.09.03, עת נהגה ברכב שהיה מבוטח אצל הנתבעת.

 

2.                  הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות ומחלוקתם הינה בשאלת גובה נזקיה של התובעת כתוצאה מהתאונה.

 

3.                  בשל נסיבות התרחשותה, הכיר המוסד לביטוח לאומי בתאונת הדרכים שארעה לתובעת כתאונת עבודה.  הועדה הרפואית מטעם המל"ל אשר בדקה את התובעת קבעה כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 10% בגין מגבלה בעמוד שדרה צווארי  וזאת לפי סעיף 37(5)א' לתקנות המל"ל.

 

לאור הוראות סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, קביעתה האמורה של הועדה הרפואית מטעם המל"ל, לגבי שיעור נכותה של התובעת, מחייבת גם לצורך התביעה דנן.

 

4.                  העדויות נשמעו בפני בישיבת יום 10.06.08, במהלכה העידו התובעת וחוקרת מטעם הנתבעת, דנה בן-שושן. עם תום העדויות סיכמו ב"כ הצדדים טיעוניהם בכתב.

 

5.                  ראש נזק ראשון – הפסד השתכרות ו/או כושר השתכרות והפסד זכויות פנסיוניות:

עיקר המחלוקת בין הצדדים נטושה בשאלת תפקודיות הנכות שנותרה אצל התובעת כתוצאה מהתאונה.

ב"כ התובעת טוען כי נכותה התפקודית של התובעת עולה לאין שיעור על נכותה הרפואית ואילו ב"כ הנתבעת טוען כי המדובר בנכות שאין לה כל השפעה תפקודית, ולחילופין הנכות התפקודית נמוכה באופן משמעותי מנכותה הרפואית של התובעת.

 

לא התעלמתי מטיעוני הנתבעת, שהפנתה לקביעת הועדה הרפואית מטעם המל"ל שלא הפעילה את תקנה 15 וקבעה כי התובעת יכולה לחזור לעיסוקה, וכן לכך שהתובעת העידה כי עזבה את אחד משני מקומות עבודתה (בית הספר המרכזי) מסיבה שאינה קשורה בתאונה והיא – סגירתו של בית ספר זה. לא התעלמתי גם מעדות החוקרת הפרטית בדבר פעילותה של התובעת בכל הקשור לעיסוקה בקליניקה הפרטית ליעוץ זוגי שהתפתחה עם השנים.

 

מאידך, גם לא התעלמתי מטיעוני התובעת לגבי התקופה בה שהתה באי כושר, העדרויותיה מעת לעת מהעבודה עקב מצבה הרפואי, קשייה התפקודיים, צמצום הפעילות בקליניקה הפרטית בתקופות מסויימות והחשש להפסקת עבודתה במקום העבודה השני (מכללת קיי).

 

מבלי שהתעלמתי מטיעוני הצדדים כאמור, שנשקלו על ידי בכובד ראש, הגעתי לכלל מסקנה כי ראוי לפסוק הפיצוי באב נזק זה, הן לעבר והן לעתיד, על דרך הפיצוי הגלובאלי והנני מעמידה הפיצוי בראש נזק זה על סך של  80,000 ¤.

 

6.                  ראש נזק שני – עזרת הזולת:

מקבלת אנוכי את טענת התובעת כי בעקבות התאונה נותרה התובעת כשהיא מתקשה בביצוע כל הכרוך באחזקת משק הבית.  מאמינה אני לתובעת כי לאחר התאונה ועד היום מעסיקה היא עוזרת פעם בשבוע למשך 5 שעות.

מבינה אני לליבה של התובעת החוששת כי ככל שיעברו השנים תהא לפגיעה השפעה מתגברת על יכולת תפקודה במשק ביתה.

מאידך, אינני יכולה להתעלם מגילה המתקדם של התובעת, שבמועד התאונה היתה בת 56 שנים, וכיום הינה בת 61 שנים, כשגם לגיל המתקדם יש משקל לא מבוטל בצורך להעזר בעזרה במשק בית וגם אינני יכולה להתעלם משיקול הנוחות שבאחזקת עוזרת בית, במיוחד כשהתובעת מתפקדת הן כמורה (במכללת קיי) והן כמטפלת זוגית (בקליניקה הפרטית).

בשים לב לכל השיקולים האמורים, רואה אני לראוי ולצודק, להעמיד הפיצוי באב נזק זה, לעבר ולעתיד על סך של 35,000 ¤.

 

 

7.                  ראש נזק שלישי – הוצאות רפואיות ונלוות :

מאמינה אני לתובעת כי בעקבות התאונה נגרמו לה הוצאות רפואיות ונלוות, שחלקן צורף לתצהירה. לא אקפיד עם התובעת בגין כל קבלה שלא שמרה והפיצוי יהא גלובאלי הן לעבר והן לעתיד.

מאידך, אינני מתעלמת בפסיקת גובה הפיצוי מטענת הנתבעת לפיה המדובר בתאונת עבודה והתובעת זכאית למרבית ההוצאות במסגרת המוסד לביטוח לאומי, מאחר והתאונה הינה תאונת עבודה וכן מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

 

לאור כל האמור לעיל, הנני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד על סך 6,500 ¤.

 

8.                  ראש נזק רביעי – כאב וסבל (נזק שאינו נזק ממון):

בהתאם לנוסחה הקבועה בתקנות, בהתחשב בנכותה של התובעת בשיעור של 10%, ניכוי גיל נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התאונה ועד עתה, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגובה של 14,211 ¤.

 

9.                  סוף דבר :

הנני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובעת, בגין תאונת הדרכים מיום 10.09.03, פיצויים בסכומים כדלקמן:

א.    בגין הפסד השתכרות ו/או כושר השתכרות בעבר ובעתיד והפסד זכויות פנסיוניות – סך של 80,000 ¤.

ב.     בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד – סך של 35,000 ¤.

ג.       בגין הוצאות רפואיות ונלוות בעבר ובעתיד – סך של 6,500 ¤.

ד.     בגין כאב וסבל (נזק שאינו נזק ממון) – סך של 14,211 ¤.

ה.    מסכום הפיצויים המתקבל מחיבור סעיפים קטנים א – ד לעיל, בסך של 135,711 ¤, יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי, כאשר בעקבות קביעת המל"ל, קיבלה התובעת דמי פגיעה ומענק חד פעמי אשר עומדים על סך כולל ומשוערך של 43,554 ¤.

 

סה"כ פיצוי בסכום כולל של 92,157 ¤, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ וכן בתוספת החזר תשלום אגרת בית משפט צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה (15.06.06)  בסך 591 ¤.

 

המזכירות תשלח פסק הדין לבאי כח הצדדים.

 

 

ניתן היום א' בטבת, תשס"ט (28 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.

 

                                                                                

שלהבת קמיר-וייס, שופטת


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/7CB6514E6B81E7F64225752D0055636F/$FILE/16B3AA01E1D8DA5D42257513003959DC.html
תאריך: 
28/12/08
Case ID: 
3122_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : שלהבת קמיר-וייס
שלהבת קמיר-וייס
עורכי דין : אדרי יהודה אילן אמודאי
אדרי יהודה
אילן אמודאי
Powered by Drupal, an open source content management system