דויק נ. מדינת ישראל


בתי המשפט

 


 

ע"פ 2604/08

בבית המשפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

25/12/2008

 

לפני כב' השופט י' נועם

 

 

                            המערערת

נבילה דויק

ע"י ב"כ עו"ד ס' ארשיד 

בעניין:


 

 

- נ  ג ד -

 

 

המשיב

יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים

ע"י עו"ד ע' אילון מהאגף המשפטי של עיריית ירושלים    

 

פ ס ק  - ד י ן

 

הערעור

1.       לפניי ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג), מיום 7.8.08, בתיק ב"ש 2177/07, לפיה נתקבלה בקשתו של יו"ר הוועדה לתכנון ובנייה ירושלים להאריך המועד לביצועו של צו הריסה מינהלי.

 

          הערעור דנן מתמקד בשיקולים שעל בית-המשפט להביא בחשבון בדונו בבקשה להארכת מועד בביצועו של צו הריסה מינהלי, המוגשת על-ידי מוציא הצו – יו"ר ועדת התכנון, משנבצר מרשויות הפיקוח על הבנייה לבצע את הצו במועד.

 

צו ההריסה המינהלי וההליכים שננקטו בעניינו בעבר

2.       צו ההריסה המינהלי נושא הערעור הוצא ביום 1.3.07 על-ידי המשיב, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, זאת מכוח סמכותו לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק). הצו הורה על הריסת שלוש קומות בשטח כולל של 1,085 מ"ר, שנבנו ללא היתר בנייה מעל לבניין בן ארבע קומות בשכונת בית חנינא בירושלים. יצוין, כי ארבע הקומות הראשונות של הנכס נבנו אף הן ללא היתר, וכי בגין הקמתן הוגש כתב-אישום נגד מבצע העבודות.

 

3.       המערערת, הטוענת כי היא הבעלים של דירה בקומה הרביעית בנכס, הגישה  לבית-משפט קמא בקשה לביטול צו ההריסה המינהלי בתיק ב"ש 2177/07. בבקשתה טענה, בין-השאר, כי בניית דירתה נסתיימה כשישה חודשים לפני הוצאת הצו, ומאז היא מאוכלסת, וכי מטעם זה קמה עילה לביטולו של צו ההריסה המינהלי. עוד טענה המערערת, כי מדובר במבנה המהווה מ?קשה אחת עם בנייה שלא נכללה בצו ההריסה המינהלי, ומשכך לא ניתן לבצע את ההריסה מבלי לפגוע בבנייה הקיימת שהצו לא חל עליה. בהחלטת בית-משפט קמא (כב' השופט ג' ארנברג), מיום 14.8.07, בתיק ב"ש 2177/07, נקבע כי במועד הרלבנטי להוצאת הצו לא נסתיימה בניית הקומות החמישית והשישית, כי ממילא קומות אלו לא אוכלסו, ועל-כן אין עילה לביטול הצו בעניינן. ואולם, בכל הנוגע לקומה הרביעית, שבה מתגוררת המערערת, קבע בית-משפט קמא, כי הצו לגביה יבוטל, זאת הואיל ומפקח הבנייה לא נכנס לדירות בקומה זו, ולא ניתן היה לוודא שבמועד הרלבנטי בנייתן לא הושלמה. לפיכך, קבע בית-משפט קמא כי צו ההריסה, ככל שהוא מתייחס לקומה הרביעית, מבוטל, וכי הצו יבוצע לגבי הקומות החמישית והשישית בלבד, באופן שביצועו לא יפגע בקומות הנוספות שבבניין. בית-משפט קמא הוסיף והורה, כי מניין שלושים הימים לביצוע הצו יחל ביום 15.9.07. בעקבות בקשה לדחיית מועד מניין שלושים הימים, קבע בית-משפט קמא, בהחלטה נוספת, כי מניין הימים לביצוע הצו יחל ביום 21.10.07.

 

4.       על החלטתו של בית-משפט קמא, שלא לבטל את צו ההריסה המינהלי, הגישה המערערת ערעור לבית-משפט זה בתיק ע"פ 40604/07. היא מיקדה את ערעורה בטענה בדבר הסיכון הנשקף לדירתה מביצוע צו ההריסה בשתי הקומות שמעליה. בפסק-הדין מיום 8.1.08 דחיתי את ערעורה של המערערת, וציינתי, בין-השאר, כי חזקה על הרשויות שההריסה תיעשה תוך היוועצות בגורמים מקצועיים, ואגב נקיטת האמצעים הנדרשים למניעת נזקים בחלקי המבנה שהצו לא חל עליהם. עוד נקבע בפסק-הדין בערעור, כי מניין שלושים הימים לביצוע צו ההריסה יחל ביום 22.1.08.

 

5.       ביום 21.1.08 הגישה המערערת לבית-משפט זה, בתיק ב"ש 4087/08, בקשה בעניין דרך ביצוע ההריסה. בבקשתה עתרה המערערת כנגד אופן ביצוע ההריסה של שתי הקומות שמעל לדירתה, וטענה כי דרך ההריסה המתוכננת עשויה להסב נזק לדירתה. במהלך הדיון שהתקיים באותו היום הצהיר ב"כ המשיב, כי אין כוונה להרוס מעל דירתה של המערערת חלקים מבטון, אלא רק קונסטרוקציות מתכת, עץ ורעפים. לאור ההצהרה האמורה, הגיעו הצדדים להסכמה כי בקשת המערערת תימחק, וכי מניין שלושים הימים לביצוע צו ההריסה יחל ביום 1.2.08.

 

6.       ביום 3.2.08 הוגשה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה. הבקשה החדשה נסמכה על טעמים הומניטאריים, והוגשה על-ידי מר בסאם אבו הליל, שיוצג אף הוא על-ידי עו"ד ס' ארשיד, ב"כ המערערת. בבקשתו טען מר אבו הליל, כי הוא מתגורר בקומה הרביעית בבניין (שלגביה לא חל צו ההריסה), כי ההריסה עלולה להסב נזק לו ולמשפחתו, וכי הוא מבקש לעכב את ביצוע הצו לאחר החורף, ליום 1.5.08. בהחלטה מיום 3.2.08 ביקש בית-משפט קמא את תגובתו בכתב של המשיב לבקשה. עוד באותו יום המציא ב"כ המשיב תגובה בכתב, שבה ביקש לדחות את הבקשה, זאת לאור עקרון סופיות הדיון ונוכח פסק-הדין שניתן בערעור בתיק בע"פ 40604/07. בהחלטתו מיום 4.2.08 דחה בית-משפט קמא את בקשתו של מר אבו הליל לעיכוב ביצוע צו ההריסה, זאת מן הטעמים שצוינו בתגובתו בכתב של המשיב.  

 

7.       ביום 2.3.08 הגישה המערערת לבית-משפט קמא בקשה להורות למשיב להימנע מביצוע צו ההריסה, מחמת חלוף שלושים הימים לביצועו. בהחלטתו מאותו מועד קבע בית-משפט קמא, מבלי להכריע בשאלה אם חלפו שלושים הימים, אם לאו, כי ככל שחלפו שלושים הימים, לא ניתן לבצע את צו ההריסה המינהלי. 

 

בקשת המשיב להארכת המועד לביצוע צו ההריסה והחלטותיו של בית-משפט קמא

8.       ביום 19.3.08 הוגשה לבית-משפט קמא, מטעם המשיב, בקשה להארכת המועד לביצועו של צו ההריסה המינהלי. בבקשת המשיב צוין, כי משנדחתה ביום 4.2.08 על-ידי בית-משפט קמא בקשתו של מר אבו הליל, לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי, נמנים שלושים הימים מאותו מועד, כך שניתן היה לבצע את צו ההריסה המינהלי עד ליום 5.3.08. ב"כ המשיב הוסיף וציין, כי לא עלה בידי רשויות הפיקוח על הבנייה לבצע את ההריסה בתקופת שלושים הימים, זאת נוכח הודעת המשטרה, כי לא תוכל להעניק בתקופה זו סיוע להבטחת ביצוע הצו. הוא צירף לבקשתו את תצהירו של מר ירון אליאס, המשמש כמתאם הריסות במחלקת הפיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים. מר אליאס ציין בתצהירו, כי פנה ביום 5.3.08 למשטרת ישראל בבקשה לקבלת סיוע לביצוע הצו, כי המשטרה הודיעה לו שתעמיד לרשותו סיוע לביצוע ההריסה ביום 4.3.08, וכי ביום 3.3.08 נתקבלה הודעה בכתב מהמשטרה, לפיה לא תוכל להעניק את הסיוע המבוקש ביום 4.3.08 בשל הפרות סדר במזרח ירושלים בעקבות פעילות צה"ל בחבל עזה. כן ציין מר אליאס בתצהירו, כי בזמן הקרוב לא ניתן יהיה לקבל סיוע משטרתי, עקב היערכות המשטרה לקראת חג הפורים ואירועי יום האדמה. לתצהירו של אליאס צורפו עותקים מפנייתו בכתב מיום 2.3.08 למשטרת ישראל, וממכתבה של המשטרה מיום 3.3.08, לפיה לא תוכל לאבטח את ההריסה שנועדה ליום 4.3.08. בנסיבות האמורות ביקש ב"כ המשיב מבית-משפט קמא, כי מניין שלושים הימים לביצוע צו ההריסה יחל ביום 1.5.08, קרי – לאחר חג הפסח.

 

9.       לאחר קבלת תגובה בכתב מב"כ המערערת, אשר התנגד לארכה המבוקשת, החליט בית-משפט קמא, ביום 13.4.08, להיעתר לבקשת המשיב להארכת המועד לביצוע הצו, בציינו: "הפסיקה רואה באי-יכולת המשטרה להעניק סיוע לביצוע צווים מינהליים, כנימוק המצדיק הארכת מועד. מדובר בעיכוב שאיננו בשליטתו של המשיב. המשיב פעל במקרה זה באופן מיידי ופנה למשטרת ישראל מייד עם תחילת שלושים הימים לביצוע הצו. לפיכך יש מקום להאריך את המועד, ואני קובע כי שלושים הימים לביצוע הצו יחל ביום 1.5.08".

 

10.     על ההחלטה האמורה הגישה המערערת ערעור לבית-משפט זה בתיק ע"פ 2337/08. נוכח העובדה שהחלטתו של בית-משפט קמא ניתנה מבלי שהתקיים דיון במעמד שני הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה, במסגרת הערעור, לפיה הערעור יתקבל במובן זה שהבקשה תידון בבית-משפט קמא במעמד שני הצדדים. החלטה זו קיבלה תוקף של פסק ביום 1.6.08.

 

11.     בדיון החוזר בבית-משפט קמא הסכימו הצדדים, כי טיעוניהם ימוצו בדרך של הגשת סיכומים בכתב, וכך נעשה.

 

          המחלוקת המשפטית בין הצדדים בבית-משפט קמא התמקדה בשתי שאלות: האחת – מתי נסתיימה תקופת שלושים הימים לביצוע צו ההריסה; והשנייה – אף אם תמה התקופה, האם יש הצדקה להיענות לבקשת המשיב, להארכת מועד ביצוע צו ההריסה.

 

          בית-משפט קמא קבע בהחלטתו מיום 7.8.08, נושא הערעור דנן, כי משהוגשה בקשה נוספת לביטול צו ההריסה ביום 3.2.08, ומשנדחתה בקשה זו ביום 4.2.08, הרי שמניין שלושים הימים לביצוע הצו הח?ל ממועד דחיית הבקשה. בית-המשפט הוסיף וציין, כי אף אם לא בוצעה ההריסה בפרק הזמן של שלושים הימים, יש הצדקה להארכת המועד לביצוע הצו, זאת נוכח אי-ביצועו מחמת היעדר יכולת לקבל סיוע ממשטרת ישראל. על-כן, האריך בית-משפט קמא את המועד לביצוע צו ההריסה, וקבע כי מניין שלושים הימים לביצועו יחל ביום 20.8.08.

 

תמצית טיעוני הצדדים

12.     ב"כ המערערת חזר במסגרת הערעור על הטענות שהעלה בבית-משפט קמא. הוא גרס, כי מניין שלושים הימים לביצוע צו ההריסה הח?ל ביום 1.2.07, וכי הגשת בקשתו של מר בסאם אבו הליל ביום 3.2.08 לעיכוב ביצוע הצו, כמו גם מתן ההחלטה ביום 4.2.08 לדחות את הבקשה, לא האריכו את תקופת שלושים הימים. על-כן, לשיטתו, הסתיים מניין שלושים הימים לביצוע הצו ביום 2.3.08, ותכנון ביצוע ההריסה ליום 4.3.08 חרג, אפוא, בכיומיים מתקופת שלושים הימים. לטענתו, בנסיבות אלו לא הייתה הצדקה להיעתר לבקשת המשיב להאריך את המועד לביצוע הצו, ובפרט כאשר הבקשה הוגשה רק ביום 19.3.08.

 

13.     ב"כ המשיב מבקשת לאמץ את החלטת בית-משפט קמא מטעמיה. היא גורסת, כי מניין הימים לביצוע צו ההריסה המינהלי החל מחדש, ביום 4.2.08, עם דחיית בקשתו של מר אבו הליל לעיכוב ביצוע הצו, ועל-כן תכנון ביצוע הצו ביום 4.3.08 היה בתקופת שלושים הימים. לטענתה, העובדה שנבצר מהמשטרה לסייע לרשויות הפיקוח על הבנייה בביצוע הצו במועד האמור, הצדיקה את מתן הארכה המבוקשת, ואין עילה להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא בעניין זה.

 

דיון

14.     סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, קובע כי צו הריסה מינהלי לא יבוצע "אם חלפו שלושים ימים מיום הגשת התצהיר כאמור בסעיף קטן (א) או מיום מתן החלטה של בית-המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו, אם ניתנה החלטה כאמור, הכל לפי המאוחר; ורשאי בית-המשפט להאריך את תקופת שלושים הימים, אם ראה כי מן הנכון לעשות כן".

 

15.     הלכה היא, כי משנדחית בקשה לביטולו של צו הריסה מינהלי, או לעיכוב ביצועו, מתחיל מניין שלושים הימים לביצוע ההריסה מיום דחיית הבקשה, אף אם בית-המשפט לא הורה על עיכוב ביצוע הצו בתקופה שבה נדונה אותה בקשה (רע"פ 2724/90 ארזי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 3.10.90); רע"פ 4105/07 אלעוברה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמלה (ניתן ביום  14.5.07); ב"ש (ת"א) 93997/05 (בע"פ 72070/05) עבד אל רחמן נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה רמלה (ניתן ביום 23.2.06)). פסיקה זו נסמכה על לשונו הברורה של סעיף 238א(ט) לחוק, ובית-המשפט העליון ציין בהקשר זה, כי "התיבה 'הכל לפי המאוחר', מובנה פשוט וברור ואינו מותיר מקום לספקות; אי לכך, אם התקבלה החלטת בית-המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו כעבור יותר משלושים ימים מיום הגשת התצהיר, יבוצע צו ההריסה 'לפי המאוחר', קרי תוך שלושים ימים מיום דחיית הבקשה" (רע"פ 2724/90 בעניין ארזי, לעיל). בית-המשפט העליון הבהיר בפסיקתו, כי הכלל האמור חל אף אם לא ניתן צו זמני בדבר עיכוב ביצוע ההריסה עד למתן החלטה בבקשה לביטול הצו או לעיכוב ביצועו, בציינו כי אין לזקוף לחובת רשויות הפיקוח על הבנייה את העובדה שבהגינותם המתינו להכרעת הערכאות השיפוטיות, אף אם לא נצטוו לכך בגדרו של צו זמני או ארעי (רע"פ 2724/90 בעניין ארזי, לעיל; רע"פ 4105/07 בעניין אלעוברה, לעיל). 

 

16.     באשר להארכת המועד לביצועו של צו הריסה מינהלי, מטעמים הקשורים ברשויות התכנון והפיקוח, כבר נפסק, לא אחת, כי בית-המשפט מוסמך להאריך את מועד תחילת מניין שלושים הימים לביצועו של הצו, אף אם הבקשה מוגשת לאחר תום תקופת שלושים הימים שנקבעו בצו או בהחלטת בית-המשפט; וזאת על-רקע תכליתו של צו ההריסה המינהלי – לשמש כלי יעיל ומיידי לאכיפת דיני התכנון והבנייה, אשר נועד לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח (ע"פ (י-ם) 2373/00 עטון נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 20.11.00); ע"פ (חי') 1180/00 משה דדו ואח' נ' ראש עיריית חיפה ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה (ניתן ביום 19.12.01); ורע"פ 710/02 משה דדו ואח' נ' ראש עיריית חיפה ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה (ניתן ביום 6.2.02)). עם זאת, צוין בפסיקה, כי אין מקום להיענות לבקשות מסוג זה על דרך שגרה, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו (ע"פ (י-ם) 40278/07 אסקאפי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 6.5.07)). במסגרת שיקוליו של בית-המשפט, אם להאריך את המועד לביצוע צו הריסה מינהלי אף לאחר חלוף תקופת שלושים הימים הקבועים בחוק לביצועו, עליו לשקול את כל נסיבות העניין, ולאזן בין האינטרס הציבורי שבאכיפת דיני התכנון והבנייה ומניעת קביעת עובדה מוגמרת שתפגע במרקם התכנוני, לבין האינטרס האישי של מי שהגיש את הבקשה לביטול הצו. במסגרת השיקולים הרלבנטיים יש להתחשב גם בהתנהגות הבעלים של הנכס או המחזיק בו, כמו גם בתקלות סבירות וצפויות בעניין הוצאתו לפועל של הצו, שנגרמו בתוך המנגנון הפנימי של הרשות (רע"פ 351/05 איוב נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה (ניתן ביום 15.3.05); ובפרט כאשר מדובר בעיכוב שמקורו בגורם חיצוני לרשות המקומית, כמו המשטרה, שלה סדרי עדיפות שונים בהיערכות לסיוע לביצוע ההריסה (ע"פ (י-ם) 2373/00 בעניין עטון, לעיל; וע"פ (י-ם) סמארה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 24.3.05)). יצוין, כי בעניין דדו (רע"פ 710/02 לעיל) אושרה הארכת מועד ביצועו של צו הריסה מינהלי, חרף העובדה שמחמת תקלה טכנית לא בוצע הצו בתקופה שנקבעה, והבקשה להארכת המועד הוגשה באיחור של כחודשיים; ובפרשת איוב (רע"פ 351/05 לעיל) האריך בית-המשפט את התקופה לביצועו של  צו ההריסה המינהלי, למרות שהבקשה להארכת המועד הוגשה באיחור של כחמישים יום.

 

17.       מן הכלל אל הפרט: לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית-משפט קמא, להיענות לבקשת המשיב להארכת המועד לביצוע צו ההריסה המינהלי.

 

משהגיש מר בסאם אבו הליל את הבקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה, ומשנתבקשה תגובת המשיב לעניין בקשה זו, החל מניין שלושים הימים מחדש עם מתן ההחלטה בבקשה. משניתנה ההחלטה בבקשתו של הליל ביום 4.2.08, הסתיים מניין שלושים הימים לביצוע הצו ביום 5.3.08. בעניין זה יצוין, כי סעיף 10(א) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, מורה, כי: "מקום בו נקבעה תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום פלוני, אותו יום לא יבוא במניין".  משכך, המועדים שבהם תכננה העירייה לבצע את ההריסה בתיאום עם המשטרה – ביום 4.3.08 וביום 5.3.08 – לא חרגו מתקופת שלושים הימים. כמבואר בתצהירו של מפקח הבנייה, מר אליאס, ובמכתבים הנספחים לתצהיר, הודיעה המשטרה למשיב ביום 3.3.08, דהיינו – יום לפני מועד הביצוע המתוכנן, כי לא יעלה בידיה לסייע בהריסה, זאת משיקולים מבצעיים. היעדר יכולת לקבל סיוע מהמשטרה מהווה טעם המצדיק הארכת מועד ביצועו של צו ההריסה. אמנם, המשיב הגיש את בקשתו לבית-המשפט ביום 19.3.08, דהיינו, כשבועיים לאחר תום תקופת שלושים הימים; ואולם, כמבואר בסקירת הרקע המשפטית לעיל, ניתן להגיש בקשה להארכת מועד אף באיחור, ובענייננו מדובר אך באיחור של כשבועיים ימים.

 

התוצאה

18.       על-יסוד האמור לעיל, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא, לפיה האריך, לבקשת המשיב, את מועד מניין שלושים הימים לביצועו של צו ההריסה המינהלי.

 

            מניין שלושים הימים לביצוע צו ההריסה המינהלי יחל ביום 25.1.09.

 

            ניתן היום, כ"ח בכסלו התשס"ט,  25.12.08, בהיעדר הצדדים.

 

         המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין לב"כ הצדדים באמצעות פקסמיליה (זאת על-פי הסכמתם).

 

י' נועם, שופט

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/2E322B74C8A6DD3C4225752A0055D4E3/$FILE/0536F2F7589B459A42257501002D2273.html
תאריך: 
25/12/08
Case ID: 
2604_8
Case type: 
עפ
סיווגים
שופטים : י' נועם
י' נועם
עורכי דין : ס' ארשיד ע'
ס' ארשיד
ע'
Powered by Drupal, an open source content management system