בתי המשפט

פסק דין

1.         בפני תביעה לפי פקודת הנזיקין, נ"ח בגין פגיעה בעבודה. התובע יליד 1977 עבד במפעל של הנתבעת מס' 2 כעובד כוח אדם של הנתבעת מס' 1. הנתבעת מס' 3 היא המבטחת של הנתבעת מס' 1 בחבות מעבידים.

            ביום 07.09.00 קרתה לתובע תאונת עבודה בעת שעסקת בשטיפת פגזים והוא נכווה (להלן: "התאונה") . התובע פונה לבית חולים ע"ש בילינסון ושם אושפז למשך 7 ימים. ביום 01.01.08 הודיע ב"כ הנתבעים בשם חברו כי לא תהיה מחלוקת לגבי  החבות. לעניין הנזק – לא יחקרו המומחים והדיון יתנהל בשאלת הנזק.

נכות רפואית

2.         מומחה רפואי מטעם התובע, ד"ר עמוס לויאב קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרו לתובע שתי צלקות. האחת מינימלית ובלתי בולטת בשורש כף יד שמאל והשנייה באורך 8.5 ס"מ וברוחב 2.5 ס"מ באספקט מדיאלי של מרכז השוק השמאלי. הצלקת רגישה למגע וגורמת לעקצוץ בעיקר בחום. הצלקת מכוסה כתמים בהירים עקב נטילת פיגמנט (ויטילגו) ובולטת במיוחד עקב גוון עורו הכהה של התובע. לכן המלצתו הייתה להעניק לתובע נכות רפואית צמיתה של 10% לפי סעיף 75 (1) ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות  לנפגעי עבודה) , תשט"ז-1956.

            כנגד, הוגשה חוות דעת רפואית מטעם הנתבעות של פרופ' דן מלר אשר מצא כי לתובע נותר, למועד הבדיקה, כתם בהיר בעור השוק השמאלית עם מעט מאד רקמה צלקתית ללא הפרעה פיסית או תפקודית. בגין נכות זו, שהוגדרה כפגם אסתטי קל, המליץ פרופ' מלר על נכות צמיתה של 2% מותאם לפי סעיף 75 (1)  א' לתקנות. בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם ביהמ"ש (בש"א 814/06). פרופ' שפיר בדק את התובע ועל פי חוות דעתו מיום 24.06.07 הוא המליץ על נכות רפואית אסתטית צמיתה של 3% בגין צלקת שטוחה על היבט פנימי של שוק שמאל.

            כמו כן, ציין פרופ' שפיר כי הצלקת אינה דורשת כל טיפול אולם עומדת בפני התובע האפשרות לעשות קעקוע כדי לשנות את הגוון ובכך לטשטש את הבדלי הגוונים בין הצלקת לבין גוון העור בסמוך ועלות הקעקוע צפוי להיות 3,000 ¤. אז תפחת  הנכות ל 2% לצמיתות. הנכות הרפואית של התובע היא אפוא 3% בגין צלקת אסתטית.

פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד

3.         ב"כ התובע עותר לפסוק לתובע סכום גלובאלי של 10,000 ¤ בגין כאבים הפוקדים אותו מעת לעת (סעיפים 38 ו- 39 לסיכומיו).

            תשובת ב"כ הנתבעות היא שהן המומחה מטעם הנתבעות והן המומחה מטעם ביהמ"ש קבעו שאין מדובר בפגיעה תפקודית אלא אסתטית בלבד ועל כן אין לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה (פרק ג' סעיף 2 לסיכומי ב"כ הנתבעות).

            הביסוס לדרישה לפיצוי גלובלי הוא בתצהיר התובע שהעיד כי מדי פעם פקודים אותו כאבים (סעיף 40 לתצהירו). התובע לא הביא ראיות להיעדרויות "מחמת כאבים". בפני המומחה מטעמו הוא התלונן על כעור, על רגישות, על איסור לחשיפה לשמש, על חוסר יכולת ללבוש מכנס קצר או להתרחץ בים בשעות השמש.

            התובע הגיש תביעה למל"ל להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה והתאונה הוכרה כאמור אך לא נקבעה לו כל נכות. הוא ערער על החלטת הועדה הרפואית בפני הועדה הרפואית לעררים ושם הוא הלין על "כאבים בחורף באזור הצלקת". הועדה הרפואית לעררים דחתה את עררו. בפני המומחה מטעם ביהמ"ש, אשר בדק את התובע בשנת 2007, הלין התובע על כיעור ועל כך שרגלו לעיתים נרדמת.

            התובע לא הגיש ראיות המעידות על ימי מחלה על פני השנים ועל תיעוד רפואי שימי המחלה קשורים בכאבים בצלקת. התובע לא התלונן על אותם כאבים בהיבט של פגיעה תפקודית בין בפני ד"ר לויאב אשר בדק אותו בשנת 2003, כשלוש שנים אחרי התאונה ובין בפני פרופ' שפיר, כ- 7 שנים אחרי התאונה.

            כמו כן, עולה מחקירתו הנגדית כי בשנים 2003 ועד 2006 הוא עבד בעסק בשם ברוש מסחר בברזל, שם הוא נדרש לעסוק בכיפוף וחיתוך ברזל (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 15.11.08 מול שורה 31), למועד הדיון הוא עובד בליטוש זכוכית 5 ימים בשבוע, 10 שעות מדי יום. הוא עושה מילואים כנהג אמבולנס (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 15.01.08 מול שורה 29). הוא לא הוריד פרופיל אחרי התאונה ונותר עם פרופיל של 97 (עמ' 8 לפרוטוקול מול שורה 4).

            לאחר ששקלתי את כל הראיות התובע לא הרים את נטל הבאת הראיות ואת נטל השכנוע כי כושר ההשתכרות שלו נפגע מחמת הצלקת האסתטית. לכן אני דוחה ראש נזק זה.

פגיעה בשכר בעבר

4.         התובע העיד בתצהיר עדות ראשית שלו כי שהה בחופשת מחלה מאושרת של 23 יום. לאור הודעתו למעביד כי הוא בחופשת מחלה הודיעו לו כי אין יותר צורך בשירותיו ועובד אחר יבצע את עבודתו. הרופא בקופת חולים לא הנפיק לו אישור מחלה כי הוא סיפר שפוטר. בפועל הוא חזר למעגל העבודה ביום 18.03.01 ועל כן הוא תבע 6 חודשי שכר  מלאים, לפי משכורת של 7,156 ¤. סך הכל 42,936 ¤ (סעיף 26 לתצהירו).

            הנתבעות לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא הציגו גרסה נגדית. בסיכומיו טוען ב"כ הנתבעות כי התובע הציג אך ורק אישור מחלה על התקופה שבין 07.09.00 ועד 29.09.00. התובע הגיש תביעה למל"ל בגין פגיעה בעבודה ואלה הנתונים שהוצגו באותה תביעה.

            נטען כי התיעוד הרפואי מצביע על כך שהתובע היה כשיר לעבודה כבר ב- 05.10.00.

            כמו כן נטען כי התובע נקלט לעבודה בחברת ברוש מסחר בברזל בע"מ בחודש נובמבר 2000, כעולה מאישור המל"ל על תקופת דיווח ושמות מעסיקים.

            בחקירתו הנגדית הסביר התובע שחיפש עבודה באמצעות חברת כוח אדם אחרי שסיים את החופש של 6 חודשים (עמ' 10 לפרוטוקול) אך לא היו לו פרטים של אותה חברת כוח אדם, והוא גם לא פנה ללשכת התעסוקה. בהמשך העיד כי שכב בבית 3 חודשים (עמ' 11 לפרוטוקול).

            באשר לבסיס השכר – חולק ב"כ הנתבעות על הסכום הנתבע שהועמד על 7,156 ¤, שהוא שכר בסך של 4,792 ¤ משוערך ליום התצהיר (13.01.08).

            ב"כ הנתבעות הפנה את ביהמ"ש לשכר הרבע שנתי שנקבע ע"י המל"ל שהיה 7,025 ¤.

            בחקירתו הנגדית הסביר התובע שעבד אצל הנתבעות 1 ו- 2 רק 3 חודשים, כאשר רק חודש אוגוסט 2000 היה חודש מלא. תביעת התובע למל"ל להכרת התאונה כתאונת עבודה תומכת בעדותו שכן בחודש יולי הוא הרוויח 724.38 ¤, ובחודש אוגוסט 4,792.28 ¤ ובחודש ספטמבר סך של 1,508.90 ¤ - כאשר התאונה קרתה בראשית החודש. משכורת חודש אוגוסט כוללת שעות נוספות.

            לאחר ששקלתי את הראיות והעדויות אני קובעת כי התובע הוכיח שנעדר מעבודתו בתקופה שהוכרה ע"י המל"ל, למשך 3 שבועות, מטעמים רפואיים והוא המשיך להעדר עד שהחל לעבוד בחודש נובמבר 2000.

            בהעדר ראיות מדוע התובע לא המשיך לעבוד אחר כך עד שנת 2001, ובהעדר חוות דעת רפואית, שהסיבה הייתה רפואית, אני מכירה בהפסד מיום התאונה ועד לסוף חודש אוקטובר 2000. הנתבעות לא הביאו כל ראיה שהוצע לתובע מקומות עבודה והוא סירב לקבלן, הגם שהנתבעת מס' 1 הייתה חברת כוח אדם. להזכיר, התובע עבד אצל הנתבעת מס' 2, מטעם הנתבעת מס' 1.

            אינני מוצאת פגם בכך שהנתבעת מס' 2 ביקשה עובד מחליף אך היה בידי הנתבעת מס' 1 להציע לתובע מקום עבודה חלופי. לא הובאו על כך ראיות. למעשה התובע הושאר להסתדר לבדו, אך משנקלט התובע במקום עבודה חדש, הנטל עבר אליו להביא ראיות מדוע הוא לא נשאר באותו עסק. ראיות אלה לא הוצגו.  לכן אני מקבלת את התביעה ל- 3 חודשי עבודה מלאים פחות השכר ששולם בפועל בחודש ספטמבר 2000.

            באשר לבסיס השכר – בהעדר ראיות נגדיות אני מקבלת כי רק חודש אוגוסט מהווה חודש עבודה מלא. אמנם הוא כולל שעות נוספות אך יש בכך להצביע על כך שאם בחודש אוגוסט התובע עבד שעות נוספות, על אחת כמה וכמה שהיה עושה כן בחודשים יותר קרירים.

על כן אני פוסקת לתובע בראש נזק זה את הסכום של 4,792.78 ¤ X 3 פחות 1,508.90 ¤, סך הכול : 12,870 ¤ (מעוגל).

הסכום ישוערך ליום מתן פסה"ד.

הוצאות רפואיות לעתיד

5.         התובע עותר לסכום של 2,500 ¤ בגין משחות ושמנים. עפ"י חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש, הצלקת אינה נדרשת לכל טיפול ועל כן התובע אינו נדרש למשחות ושמנים אולם המומחה כן קבע כי עומדת לתובע האפשרות לצמצם את הבדלי הגוון בין הצלקת לבין העור הסובב בקעקוע שיעלה 3,000 ¤. בהעדר חקירה של המומחה ושאלות הבהרה אני מקבלת את עמדתו. בהעדר אסמכתא כי הטיפול נכלל בסל הבריאות אני קובעת לתובע בראש נזק זה את הסך של 3,000 ¤ משוערכים מיום מתן חוות הדעת 24.06.07.

הוצאות רפואיות עבר, נסיעות, עזרת הזולת בעבר

6.         בראש נזק זה עותר התובע כדלקמן:

-                     עלות חוות הדעת 3,300 ¤ וסך של 70 ¤ עבור קבלת תיק רפואי;

-                     2,500 ¤ בגין נסיעות לצורך קבלת טיפול רפואי בקופת חולים;

-                     עזרת צד ג' בסך 7,500 ¤ - עזרת בני משפחתו בפעולות היום יום, בישול וקניות.

בסיכומיו טוען ב"כ הנתבעות כי בראש הנזק – טיפול רפואי בעבר, עתר התובע רק ל- 2,000 ¤ ועל כן אין הוא יכול להעלות את הסכום. מעבר לכך על התובע לתבוע את הוצאותיו הרפואיות מהמל"ל בהיות הפגיעה תאונת עבודה (תקנות הביטוח לאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"א – 1968).   לא הובאו ראיות כי התובע נדרש לטיפול במשחות.

באשר לניידות – התובע דרש 1,500 ¤ בכתב התביעה ועל כן הוא אינו יכול להעלות את הסכום בסיכומיו מכל מקום על התובע לפנות למל"ל.

לגבי עזרת צד שלישי – נטען כי הסכום בכתב התביעה היה 5,000 ¤ וכתב התביעה לא תוקן. התובע לא הביא ראיות חיצוניות לצורך שלו בעזרת הזולת. התובע גר עם הוריו ואחיו ואחיותיו ומדובר במשפחה גדולה.התובע האדיר את פגיעתו מעבר לפגיעה עצמה.

לאחר ששקלתי את הראיות אני פוסקת לתובע בראשי הנזק הללו כדלקמן:

נסיעות 1,000 ¤ גלובלי. עזרת זולת - אני מסכימה עם ב"כ הנתבעות כי הפגיעה שקרתה לא חייבה הזדקקות עזרת הזולת מעבר למקובל במשפחות גדולות.

בראש הנזק הוצאות רפואיות – אני מקבלת את הדרישה לכסוי עלות שכר המומחה והוצאות התיעוד הרפואי סכום זה נכלל בתביעה להוצאות רפואיות בסך של 5,000 ש"ח בנזק מיוחד (סעיף 27 לכתב התביעה). לכך אני מוסיפה עוד 1,500 ש"ח בגין משחות למיניהן כגון מסנני קרינה לנוכח העובדה כי עד להגלדת הצלקת, על פני הדברים, העור היה חשוף, גם אם התובע לבש מכנסיים ארוכות.

סה"כ 5,870 ש"ח. סכום זה עולה על הסכום הנתבע והוא מועמד על 5,000 ¤ .        הסכום ישוערך למועד מתן פסק הדין.

כאב וסבל

7.         בא כוח  התובע עותר לסכום של 85,464 ש"ח, לפי פי שש מ 10% מהסכום המקסימלי ע"פ הפלת"ד. 

            ב"כ הנתבעות מציע סכום של 10,000 ש"ח, לפי חישוב של נכות בפועל,  ימי אשפוז, ע"פ נקודת המוצא של הפלת"ד.

            ככל שעניין לנו עם התוצאה – מדובר בנכות זעירה אשר ניתנת לטשטוש באם התובע יסכים לעבור קעקוע. ככל שעניין לנו עם האירוע – התובע סיפר שביום האירוע עסק בשטיפת פגזים. בעקבות נזילת זרחן על גופו, "עלה כל גופו בלהבות ורק לאחר שקפצתי לתוך אמבטיית מיום שמצויה במרחק של כ- 30 מ', לצורך כיבוי אותם פגיעות מזרחן, כבתה השריפה מגופי". משך זמן השריפה היה כמספר שניות. התוצאה הייתה כוויות בדרגות 2 ו-3. זו חוויה קשה ולכן אין מקום לשקלל אותה לפי התוצאה של הנכות הסופית.

            הנתבעות לא העידו עד אחד כדי לסתור את סיפורו של התובע. גם אם האש הייתה רק באזור הצלקות אין בכך כדי להסביר מדוע שיטת העבודה לא כללה הגנה על פגיעת הזרחן בעובד. בשים לב מחד לחוויה הקשה ומאידך לתוצאה, אני פוסקת לתובע בראש נזק זה את הסך של 50,000 ש"ח.

סוף דבר

8.         הנתבעות תשלמנה לתובע ביחד ולחוד כדלקמן:

-                     כאב וסבל 50,000 ש"ח נכון להיום.

-                     יתרת הפסד השתכרות בעבר לאחר הפחתת משכורת ספטמבר משוערך ליום לפי הפרשי הצמדה וריבית ועל מחצית התקופה סך של 15,048 ¤.

-                     הוצאות רפואיות לעתיד- סך של 3,000 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 24.06.07, העומדים ליום פסק הדין על סך של 3,384 ¤.

-                     נזק מיוחד בסך של 5,000 ¤ משוערך מיום הגשת התביעה (29/3/04) ועד ליום פסק הדין בסך  של  6,673 ¤.

 סך הכול : 75,105 ¤. מסכום זה יש להפחית תשלומי מל"ל – דמי פגיעה בסכום     המשוערך ליום פסק הדין בסך של 1,455 ¤.

            כמו כן הנתבעות תשאנה באגרה שנשא התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה בפועל וכן בשכרו של המומחה מטעם ביהמ"ש. בנוסף תשלמנה הנתבעות לתובע את שכר טרחת עו"ד אילן הרוש, בא כוח התובע, לפי 20%  בתוספת מע"מ שיחושבו מהסכום של 75,105 ¤.

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי באר שבע.