בתי-המשפט

 

 

 

 

 

 

פסק דין

 

 

מבוא

 

1.                   התובע, יליד 2.5.1982, נפגע בתאונה בעת שהועסק על ידי הנתבע. לפי הנטען בכתב התביעה בתאריך 16.3.2003 בשעה 10:30 או בסמוך לכך ביום עבודתו הראשון של התובע אצל הנתבע נפל התובע מפיגום בגובה של כ- 7  מטרים. 

 

2.                   לטענת התובע סיבת הנפילה היא כי 'תוך כדי ביצוע העבודה המעקה נפל עליי ונפלתי מהפיגום ארצה ותוך כדי נפילתי נחבטתי ונתקלתי במתכת של הפיגום ושל המעקה' (סעיף 4 לכתב התביעה).

 

3.                   הנתבע חולק על גרסת התובע ולטענתו נפל התובע בשל כך שלא רתם את עצמו באמצעות ההתקן שנמסר לו, ושאם היה עושה כן הייתה התאונה נמנעת. הנתבע משוכנע אפוא כי לא מוטלת עליו אחריות ולחילופין, גם אם התרשל אין קשר סיבתי בין התרשלותו לבין נפילת התובע.

 

4.                   נוכח המחלוקות בין הצדדים יש לבחון את הראיות הנוגעות לנפילת התובע ולגורמים לה וכפועל יוצא מכך הקביעה האם הנתבע אחראי כלפי התובע וככל שהוא אחראי האם יש להטיל על התובע אשם תורם. עוד יש לבחון את הנזק שנגרם לתובע בשל הנפילה.

 

 

נסיבות אירוע התאונה

 

5.                   דומה כי אין מחלוקת על כך שהתובע הועסק על ידי הנתבע באותו יום וכי עבד בצביעת גרם מדרגות ממתכת. עוד אין מחלוקת כי במהלך עבודתו באחת הקומות, ככל הנראה השלישית או הרביעית, של גרם המדרגות התובע נפל עד לקרקע.

 

6.                   המחלוקת היא באשר לסיבה שהביאה לנפילת התובע, להנחיות שקיבל, לפיקוח שנעשה ולשימוש בהתקני בטיחות.

 

 

גרסת התובע

 

7.                   בתצהיר העדות הראשית המתוקן  שהגיש התובע הוא מתאר את שאירע באופן הדומה לתיאור שנתן בכתב התביעה. לדבריו תוך כדי ביצוע העבודה נפל ממדרגות חרום מגובה של 7 מטרים בעת שביצע עבודת צבע למדרגות אלה. הוא מציין כי תוך כדי ביצוע העבודה ניצב מעקה, שהנתבע הרים יחד עם עובד אחר ושם אותו על המדרגות. לדבריו המעקה נפל עליו הוא נפל מהמדרגות ארצה בגלל שלא היה מגן צדדי למדרגות. הוא מוסיף כי במהלך הנפילה הוא נחבט ונתקל במתכות של המדרגות וכך נפגע.

 

8.                   התובע מסכם את תיאור האירוע בתצהירו בכך שהנפילה הייתה בעיקר בגלל שלא היה מעקה מגן למדרגות וכי לא סופקו לו אמצעי בטיחות למרות היעדרו של המעקה.

 

9.                   בחקירה הנגדית שב התובע על גרסתו לפיה החל לצבוע את המדרגות בקומה העליונה וירד למטה ואז נפל עליו מעקה שהיה למעלה (עמ' 2). הוא טען כי צבע את המדרגות ולא  ביצע בהם תיקונים (עמ' 4) וכי לא היה כלל מעקה למדרגות (עמ' 4).  לדבריו:

 

"...ואיך זה קרה פתאום שהמעקה נפל?

ת .        המעקה?  אני הייתי צובע והיה לי קומפרסה קטנה, כאילו, ירדתי המדרגות והיה מעקה על הצד ההוא, לא יודע איך נפל עלי, זה מהצינור, זה מהרוח, לא יודע איך נפל עלי, הייתי אני ככה, צובע את הרצפה, משהו נפל עלי ולא יודע איך נפל. "

(עמ' 5).

 

 

10.               התובע שלל את הטענה כי היה קשור ברתמה וטען כי לא ניתנה לו כל רתמה או חגורה (עמ' 6). בהמשך החקירה שב התובע ואמר כי המדרגות היו ללא כל מעקה (עמ' 7) אלא כל שהיה בהם הוא רק המשטח התחתון, המשטח עליו דורכים (עמ' 7) תוך שהוא מראה זאת בתמונות.

 

 

גרסת העד אוסמה ניירוך

 

11.               העד עבד ביחד עם התובע אצל הנתבע במסגרות ועסק בריתוך עד שראה את התובע  על הארץ. הוא לא ראה את התובע נופל וכי אחריו נופל מעקה (עמ' 22). הוא הסכים כי המדרגות היו מורכבות כפי שטוען הנתבע אך טען כי יש צורך בהרכבת חלק מהדברים ולא הכל מוכן.  העד לא ידע מה זו רתמה וציין כי רק לאחר המקרה הביא המעביד את הרתמות והתחיל לקשור את העובדים (עמ' 23). הוא הוסיף כי לא קיבל כל הדרכה אך ניתנה לו קסדה.

 

12.               בהמשך עדותו הסביר כיצד אירע המקרה לטענתו:

 

"אני אומר לך היה מעקה שמה, אבל לא היה מרותך, כאילו נפל על ג'לאל העיף אותו למטה. למה מתי נפל וזה, אנחנו עלינו למעלה להסתכל מה כאילו, בא אמבולנס לקח אותו וזה, אחר כך אנחנו עלינו למעלה, ראיתי את המעקה כאילו מעקה נפל עליו, כאילו דחף אותו למטה." (עמ' 24).

 

13.               בחקירה הנגדית הוא אישר כי לא ראה כיצד נפל התובע (עמ' 27) אלא עלה להסתכל לאחר הנפילה.

 

 

גרסת הנתבע

 

14.               הנתבע מסר בתצהירו כי הוא בעליה של מסגריה ובעת התאונה ביצע עבודות של התקנת מדרגות חרום בגובה של 5 קומות. התובע, כך מתאר הנתבע, היה אמור לבצע עבודות תיקונים של צבע על המדרגות.

 

15.               הנתבע אינו חולק על כך שהתובע אכן נפל מהמדרגות ונחבל אך הוא כותב כי התובע נפל בשל מחדליו שלו וכי גרסת התובע אינה נכונה. לפי תיאורו של הנתבע מדובר במדרגות המורכבות מקונסטרוקציה בגובה של 9.2 מטרים וברוחב של 2 מטר וכך יש חמש קומות של מדרגות. מעקי המדרגות בנויים מ- 16 מלבנים בגודל של 1.2 מטר על 1 מטר ובכל מלבן ישנן מוטות היוצרים צורת X ואשר מחלקים את המלבן ל- 4 משולשים של 1 מטר על 60 ס"מ. קונסטרוקציית המתכת כולה נבנית במפעל ומגיעה למקום ומורכבת באמצעות מנוף. חלקי המדרגות המוצבים מרותכים במקום.

 

16.               לדברי הנתבע המדרגות מגיעות כשהן צבועות ואולם לאחר הרכבת החלקים יש צורך בתיקוני צבע וזו המשימה שהוטלה על התובע. משימה זו החלה להתבצע רק לאחר שגרם המדרגות כולו הונח במקום והיה מורכב ומעוגן.

 

17.               בטרם החל התובע לעבוד, כך מתאר הנתבע בתצהירו, הוא קיבל הסבר מה עליו לעשות. לאחר ההדרכה קיבל התובע הסבר נוסף ממנהל העבודה, יוסוף, והנתבע רתם את התובע באמצעות רתמה תקנית לאחד מעמודי הקונסטרוקציה ווידא כי הוא קשור ומאובטח. הרתמה בה מדובר היא רתמה אליה מכניסים את הרגליים ויש לה כתפיות לפלג הגוף העליון. על הכתפיות ישנה טבעת מתכת אליה מחברים שוקל ולשוקל מחובר חבל אשר קשור לעמוד המתכת. 

 

18.               הנתבע מספר כי הסביר לתובע שעליו להישאר מאובטח וכי אם יראה אותו ללא הרתמה יפוטר מייד. לאחר שהתובע אובטח כאמור הוא החל בצביעה כאשר הוטל עליו לצבוע את המדרגות עצמן והוא לא נדרש להישען על המעקה.

 

19.               לסברתו של הנתבע התובע נפל ברווח שנוצר בין גרם המדרגות לבין קיר הבניין כאשר בין המדרגות לבין הקיר מצוי רווח של כמטר. לאחר התאונה התברר לנתבע לטענתו כי התובע שיחרר את עצמו מהרתמה בניגוד להנחיותיו.

 

20.               בהמשך החקירה הסביר הנתבע כי במקום בו נפל היה בצד אחד מעקה ובצד האחר לא היה מעקה (עמ' 16).

 

21.               בחקירה הנגדית תאר הנתבע את שאירע:

 

"...עליתי איתו למדרגות, לקומה שאני יכול גם להצביע איפה צבעתי. כי אני זוכר את זה טוב.

לא רק שהראיתי לו איך לצבוע גם צבעתי אני כמה מדרגות, לצורך ההבנה איך צובעים וקשרתי אותו והסברתי לו איך לשחרר את עצמו, מרגע שהוא יורד מפודסט העליון, יש לו לרדת שמונה מדרגות ולפודסט התחתון, אמרתי לו אתה קשור, אז הוא אומר לי במפורש, אין לי צורך, להיות קשור, כי אין מאיפה לפול. אמרתי לו יש פה מעקה לא בטיחותי, יש לך פה איקסים, יש פה קווים, אני לא מכיר אותך וזה הסגנון, לא בסגנון אחר דיברתי, אני מדבר כמו שדיברתי איתו. יש לך פה מקל לא בטיחותי, אני לא מכיר אותך, אני לא יודע מי אתה, תעמוד פה איתי כמה דקות, תשמע טוב כל ההסברים שקיבלת במסגרייה וקיבלת באוטו, אני רוצה ליישם אותם איתך.

עמדתי איתו, וקשרתי אותו, ועם כל זה שהיה לו במובן מסוים התנגדות להיקשר. ואמרתי לו אתה קשור ואם אתה לא קשור, אתה גם לא תהיה פה, כי אני לא צריך עובדים כמוך, כי אני לא צריך לשבת פה בבית משפט ולהתמקח עם אנשים וזה המילים שהוא שמע אותם ממני.

אמרתי לו אני לא צריך שייפול לי אף אחד, החיים שלך קודמים לי לכל, זה בריש גלי נאמר וזה הסגנון.

ש .        מה שאתה אומר עכשיו, למה לא אמרת את זה בתצהיר שלך?  עכשיו?

ת .        מה שאמרתי עכשיו, אמרתי את זה בתצהיר שלי, בצורה אחרת אולי, אבל זה הדברים הנכונים.

ש .        בתצהיר שלך –

כ.ה. דראל :                  שנייה, למה המעקה היה לדעתך לא מספיק פתוח (צ"ל – בטוח –א.ד.), בגלל שהיה רק צלע אחת?

ת .        אני אסביר, מכיוון שיש לך איקס בגובה של מטר עשרים, פה, נוצרים לך משולשים שהקו העליון שישים, הוא מטר עשרים, סליחה, מטר עשרים, על צלע של שישים, עוד צלע של שישים, שתי צלעות שישים, צלע עליון הוא מטר עשרים. לא לוקח סיכונים, לא לוקח צ'אנסים, אין לי סיבה לסכן אותו, ואין סיבה שהוא לא יעשה ככה עם השנורקל, בשנייה לעשות חיבור ושחרור, זה עניין של שנייה, אפילו לא שנייה, שבריר של שנייה.

 

            אז אמרתי לו תעבוד קשור, שלא תגיד לי פתאומי לא יודע מה, כי זה ברור לי מן הסתם, כי אני עובד עם אנשים הרבה זמן עם עובדים, שהם מנהלים שיחות ביניהם, הוא צועק לזה, וזה צועק להוא ומה אתה אומר ותביא לי והסגנון של העבודה ככה מתנהל." (עמ' 70-71)

 

 

22.               העד נשאל כיצד לדעתו נפל התובע והוא השיב כי הדבר היה בשל כך שהתובע שוחח עם פועל אחר והוציא את ראשו מתוך המעקה ואז איבד את שווי המשקל ונפל (עמ' 77).

 

23.               בחקירה הנגדית נשאל הנתבע לגבי זהותו של האחראי במקום כאשר הוא עצמו אינו נמצא והוא השיב כי 'אין אחראי' (עמ' 75). לדבריו הוא נותן לפועל הראשי, אם יש כזה, הדרכה והפועל מפקח ומתקשר אליו בשעת הצורך.

 

24.               לסיכום, מתוך עדותו של הנתבע עלה כי היה חשש לנפילה של העובדים המצויים על המדרגות וזאת בשל המרווח באיקס שנוצר בתוך מעקה המדרגות ובשל אותו החשש ננקטו אמצעי הזהירות שהנתבע טען שנקט.

 

 

גרסת העד יוסוף והדאן

 

25.               העד יוסוף והדאן היה העובד האחראי מטעם הנתבע במקום והוא תמך בתצהירו בגרסתו של הנתבע לפיה נקשר התובע לרתמה לפני תחילת העבודה ולאחר שהתובע החל בעבודה שיחרר עצמו מהרתמה. יוסוף מציין כי כאשר ראה את התובע בהמשך העבודה הבחין בכך שהוא אינו קשור ואז התובע אמר לו שאינו 'כלב שצריך לקשור'. לדבריו אמר לתובע כי 'הוא חייב להיות קשור אך התובע לא הקשיב לו. הוא את המקום  ולאחר כחצי שעה ראה את התובע נופל מקומה שלישית.

 

26.               בחקירה הנגדית הוא שב ואמר כי הנתבע קשר את התובע ולאחר כשעה שעתיים ראה שהתובע שיחרר את הקשירה. הוא שאל אותו מדוע עשה כן והתובע השיב שהוא עובד מבפנים ואין סיבה שיקשר (עמ' 48). בהמשך הוא תיאר כי כל המעקות של המדרגות היו מורכבים ואז התעוררה השאלה כיצד נפל אם כך התובע. העד לא ידע להשיב (עמ' 54). התהייה שהתעוררה הייתה גם לגבי הגרסה לעניין הרתמה. לכאורה לפי עדות העד היו המדרגות בנויות והיה מעקה משני הצדדים, מכאן נשאלת השאלה מדוע היה צריך הנתבע להתאמץ ולדאוג לקשירה. העד הסביר כי הדבר נעשה כי התובע פחד וכדי לשפר את הרגשתו (עמ' 55).

 

27.               יש לציין כי עדותו של העד בדבר היעדר הצורך בחגורה ובדבר היות הקשירה לבקשת התובע, שפחד, אינה מתיישבת עם גרסתו שכאשר עלה למעלה שאל את התובע מדוע הסיר אותה. ההסבר שניתן לכך היה רחוק מלשכנע (ר' הדו שיח שהתנהל בין העד לבין בית המשפט בנקודה זו בעמ' 59 ואילך).

 

 

גרסת העד ניסים טולדו

 

28.               מר טולדו עבד באותה תקופה כמאבטח במלון דיפלומט והוא מסר בתצהירו כי ראה את הנתבע מאבטח את העובדים שעובדים לגובה ברתמה עבה לעמודים. עוד הוא סיפר כי ראה שהנתבע נהג לצעוק על עובדים ששחררו עצמם מהרתמה שיימנעו מלעשות כן והקפיד על כך כל הזמן.

 

29.               בחקירתו הנגדית של העד עלה כי אינו יודע להעיד על יום האירוע אלא על אופן התנהלות הנתבע בדרך כלל (עמ' 37). הוא לא ידע האם ניתנה לתובע רתמה בזמן התאונה והאם קשירת העובדים החלה לפני המקרה או לאחריו (עמ' 39). לדבריו:

 

"ש .      מיליון אחוז, ומה אני אומר שלא הייתה בכלל רתמה שמה באזור, אלא רתמה נקנתה רק לאחר האירוע הזה שאנחנו תובעים כאן ואז התחיל לקשור את כל העובדים שלו?

ת .        אני לא יודע מה להגיד לך.  אני יודע שהייתה שמה רתמה, הוא עשה ביצע שם שתי עבודות של מדרגות ואני זוכר שהיה את זה, בראשונה או בשנייה, אני זוכר שהיה שמה זה, להגיד לך אם זה מהיום הראשון או מהיום השני, או מהיום התשע מאות, אני לא יודע. " (עמ' 40).

 

 

הערכת הראיות

 

30.               התובע מבקש לקבל את גרסתו. הנתבע מצביע על סתירות המחייבות את דחיית גרסת התובע. לשיטתו של הנתבע עולה מתוך עדות התובע כי אכן קיבל הדרכה (עמ'  2, ש' 14, עמ' 15, ש' 13) וכך עולה גם מעדות עדים נוספים. עמדתו היא כי ההדרכה שהתובע קיבל כוללת גם את ההיבט המקצועי וגם את ההיבט הבטיחותי. הנתבע מוסיף וטוען כי יש ללמוד על כך שהתובע אכן היה קשור ברתמה מחוסר ההגיון של גרסת התובע לגבי אופן נפילתו. הוא נסמך בעניין זה על עדותו של ניסים טולדו, שאישר לטענתו, כי הנתבע דאג לבטיחות עובדיו.

 

31.               הנתבע מוסיף ומצביע על סתירות שונות בגרסאות התובע בין האמור לכתב התביעה, תצהיר העדות והגרסה שנמסרה בבית המשפט. כך הוא מראה כי בסעיף 4 לכתב התביעה טען הנתבע כי הנתבע הרים מעקה ושם אותו על פיגום ותוך כדי ביצוע העבודה המעקה נפל על התובע והוא נפל מהפיגום ארצה; בתצהיר כותב התובע כי הנתבע שם את המעקה על המדרגות ואז המעקה נפל עליו והוא נפל מהמדרגות; בעדות בבית המשפט אינו מזכיר כלל את הרמת המעקה אלא טוען שהיה ברזל שנפל עליו וגרם לו ליפול (עמ' 2).  הנתבע מציין כי יש סתירה בין הטענה כי התובע נפל מפיגום לבין הטענה כי נפל מהמדרגות.

 

32.               לשיטתו לאור הסתירה בגרסאות התובע יש לדחות את התביעה.

 

33.               בחינת השאלות במחלוקת מעלה כי על פי הראיות שהובאו נפל התובע מהקומה השלישית או הרביעית של גרם המדרגות בשל כך שלא היה מעקה תקין ובטיחותי של המדרגות באותה עת. גרסה זו עלתה למעשה גם מהעדויות מטעם התובע וגם מהעדויות מטעם הנתבע. נוכח מסקנה זו דומה כי השאלה האם נפל לעבר התובע חפץ כלשהו בטרם נפל ארצה או שהוא נפל מסיבה אחרת, לרבות שיחה עם עובד אחר, אינה משליכה לטעמי, כפי שאפרט להלן, על קיומה של אחריות.

 

34.               השאלה השנייה אותה יש לבחון היא האם עובר לנפילתו נמסרה לתובע רתמה כדי שייקשר בה והתובע בחר מיוזמתו להסירה או שגרסת הנתבע לעניין הרתמה אינה נכונה. במחלוקת זו, בה ניתנו שתי גרסאות קוטביות, מצאתי כי אני מתקשה לקבל את עמדת הנתבע ואת עמדתו של יוסוף בדבר קיומה של רתמה הקושרת את התובע.

 

35.               מתוך עדותו של יוסוף והאדאן עלה כי לא היה כל הגיון בקשירת התובע כאשר המדרגות תחומות במעקה ואין כל דרך שהעובד יפול מהן במהלך עבודתו אלא אם יתכופף כלפי מטה. ההסבר שנתן לכך יוסוף, כמפורט לעיל וכעולה מהשאלות שנשאל במהלך חקירתו הנגדית, היה רחוק מלשכנע. עדותו של העד טולדו שבא לתמוך בגרסת הנתבע בעניין זה אף היא לא סייעה שכן העד לא ידע לומר בחקירתו הנגדית מתי בדיוק החל הנתבע במתן הרתמות לעובדים.  

 

36.               לסיכום, נקודת המוצא לבחינת האחריות היא כי התובע נפל מהקומה השלישית או הרביעית בגרם המדרגות למטה במהלך עבודת צביעה שביצע על גבי המדרגות. למדרגות עליהן עבד התובע היה מותקן מעקה אשר הותיר מרווח בצורת X בתוכו באופן שהתאפשרה נפילת אדם דרכו. עוד עולה כי קיים קושי בקבלת גרסת הנתבע בשאלה האם אכן ניתנה לתובע רתמה הקושרת אותו לגרם המדרגות והתובע הסיר אותה כחצי שעה לפני האירוע למרות ההנחיה שקיבל ודחה את ההוראה שנתן לו יוסוף לשים אותה בחזרה (כגרסת הנתבע) או שכלל לא נמסרה לו רתמה (כגרסת התובע). 

 

 

שאלת האחריות

 

37.               כמפורט לעיל, משנקבע כי נפילת התובע נובעת מסביבת העבודה הלא בטוחה שעבד בה, עבודה על גרם מדרגות בקומה גבוהה, ללא שגרם המדרגות בנוי כך שתימנע נפילה וללא נקיטת אמצעי הגנה, מוטלת על הנתבע אחריות. בהינתן כי אינני מקבל את גרסת הנתבע לעניין הקשירה ברתמה קיומה של אחריות ברור מאליו. גם אם הייתה גרסת הנתבע לעניין שחרור הרתמה על ידי התובע, היה הדבר משליך על מידת האשם התורם אך אין בכך כדי לשלול את אחריות הנתבע.  גם בתיאור הדברים שהנתבע תיאר היה עליו למנוע מצב שעובד שהונחה להיעזר ברתמה מסיר אותה מעליו, אין במקום אחראי המורה לו להחזיר את הרתמה וכאשר העובד האחראי מורה לתובע לעשות כן והתובע מתעלם לא מתרחש דבר.

 

38.               כפי שנקבע על המעביד לנקוט באמצעים הסבירים הנדרשים כדי למנוע הצבת עובדיו בסיכון בלתי סביר. 'אמצעי הזהירות הסבירים הינם פונקציה של אופיו יוצא הדופן של הסיכון, של מידת הסיכון, ושל מידת הסכנה לשלומו ובריאותו של העובד הנובעת מאותו סיכון באם אכן יתממש' (ע"א 663/88 שירזיאן יהודה נ' לבידי אשקלון בע"מ פ"ד מז(3), 225 ,עמ' 229-230 (1993); ע"א 741/83 חנן גוריון ואח' נ' פרץ גבריאל פ"ד לט(4), 266 ,עמ' 271-272 (1985)).  חובותיו של המעביד נועדו להבטיח כי  'העובד, הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח והוא נותן אמונו במעביד, בעל השליטה על מקום העבודה, שיספק לו תנאי בטיחות והדרכה סבירים הנדרשים לביצוע העבודה. המעביד, והאחראי במקום העבודה מטעמו, חייב להבטיח כי מקום העבודה יהא כזה שיבטיח את שלומם של העובדים על מנת שעובד שהגיע למקום העבודה בבקרו של יום כשגופו שלם, ייצא את מקום העבודה בערבו של היום במצב זהה' (ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח' פ"ד נט (3), 66, עמ' 76-77 (2004)).

 

39.               במקרה זה הייתה חובתו של הנתבע לוודא כי התובע מצויד ברתמה הקושרת אותו לגרם המדרגות וככל שניתנת לעובד רתמה לוודא כי העובד משתמש בה וכאשר מנהל העבודה או העובד האחראי מטעמו מבחין בכך שהתובע מפסיק את השימוש להורות על הפסקת עבודתו בגרם המדרגות באופן מיידי. הימנעות הנתבע מלנהוג כך, גם לפי הגרסה הנוחה לו, שנתן לתובע את הרתמה מביאה למסקנה כי הוא חב כלפי התובע. נוכח מסקנה זו דומה שאין צורך להרחיב בשאלת הקשר שבין הפרת חובת הזהירות כמתוארת לעיל לבין נפילת התובע והנזק שנגרם לו.

 

 

אשם תורם

 

40.               השאלה השנייה אותה יש לבחון היא האם יש להטיל על התובע אשם תורם. בשאלה זו יש חשיבות להכרעה האם נמסרה לתובע רתמת מגן והוא הסיר אותה או שלא ניתנה לו רתמה כלל. בענייננו הוכחת  מתן הרתמה לתובע כאחד הרכיבים של הטענה לקיומו של אשם תורם – טענה אותה טוען הנתבע – מוטלת על הנתבע ונוכח האמור לעיל לא עמד הנתבע בנטל  המוטל עליו להראות כי צייד את התובע ברתמת המגן וזאת בשל הנימוקים שפורטו לעיל.

 

41.               מכאן, שלצורך בחינת האשם התורם יש לבחון את התנהגות התובע שכללה ככל הנראה עבודה בקרבת המעקה באופן שבו נפל התובע דרך המעקה.

 

42.               קביעת האשם התורם נעשית תוך פניה למבחן האשמה המוסרית בין הצדדים:

 

 "האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו (אנגלרד, ברק וחשין בספרם הנ"ל, בע' 236). בקביעת קיומו של אשם תורם יש תחילה לבחון אם, בנסיבות הענין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר); ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד..."

(ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי  פ"ד נח(1), 1 ,עמ' 21-22 (2003)).

 

 

43.               הטלת אשם תורם על עובד, נעשית במקרים שבהם ניתן לייחס לעובד את יצירת הסיכון בעצמו:

 

"מעמדו העדיף של המעביד מתבטא בכך, שהוא פועל מתוך חופש בחירה מלא. הוא יוזם את הקמת המפעל, קובע את תחומי עיסוקו, את מבנהו וציודו, את תנאי העבודה, הוראות הבטיחות ונוהלי העבודה בו. הוא קובע איזו עבודה תוטל על עובד מסוים, בעל כישורים מסוימים וותק כזה או אחר של עבודה במקום, ויש בידו לשלוט במידת ההדרכה שיקבל אותו עובד.

 

העובד מצידו פועל מתוך הגבולות שמציב המעביד לפעולתו באמצעות החלטותיו בעניינים שפורטו לעיל. דרגות החופש של העובד הן מצומצמות, וניתן להניח, וזאת אמנם ההנחה המשפטית המקובלת, כי סיטואציה מסוכנת, שגרמה לפגיעה בעובד, נוצרה על-ידי המעביד ללא תרומה אוטונומית של הניזוק.

 

רק אם יצליח המעביד המזיק להראות, שהעובד הפעיל שיקול-דעת עצמאי באופן שהוא יצר את הסיכון כתוצאה מהחלטתו החופשית ולא רק פעל בתוך דל"ת אמות הסיכון שיצר המעביד על-ידי הפרת חובתו החקוקה, עד שפגיעתו הייתה פועל יוצא מאותו סיכון, רק אז ייחס בית המשפט אשם תורם לעובד ויאמר, כי עליו לשאת בחלק מן הנזק."

(ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מא (4) 524 (1987)– ההדגשה שלי – א.ד.).

 

 

44.               בהביאי בחשבון את מידת האשם המוסרי של התובע וחוסר זהירותו אני סבור כי יש להעמיד את האשם התורם על 25%.

 

 

הנזק

חוות הדעת הרפואית

 

45.               התובע צרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית שנערכה על ידי ד"ר מ' לבני. בחוות הדעת מתאר המומחה כי לתובע נגרם בשל הנפילה שבר פתוח של הטיביה השמאלית, דיסלוקציה פרילונרית בשורש יד ימין וחבלה בכתף. הוא עבר ניתוח לקיבוע השבר בשוק תוך הכנסת מסמר והחזרה סגורה של הדיסלוקציה עם גבס קצר.

 

46.               בבדיקתו מצא המומחה כי השבר ברגל התחבר היטב אך נותרה רגישות באזור הכנסת המסמר – תוצאה של גירוי צלקתי של הגיד וכי קיים קלוס בולט ורגיש באיזור חיבור השבר. הוא קבע בשל השבר נכות בגובה של 5%. באשר לפגיעה בשורש כף היד מצא המומחה כי זו מזכה בנכות של 10%. המומחה קבע נכות נוספת של 5% בשל הקרע החלקי בגיד הסופראספינטוס בכתף.

 

47.               הנתבע לא הגיש חוות דעת רפואית מטעמו על אף שניתנו לו מספר ארכות לעשות כן (ר' הודעת הנתבע מיום 11.3.07).

 

48.               נכותו הכוללת של התובע כפי שמציין ד"ר לבני הועמדה על 19% תוך שהוא מבהיר כי יש לקחת בחשבון כי עקב  הפגיעות יש פגיעה בכושר העבודה של התובע.

 

 

הפסדי ההשתכרות

 

49.               התאונה אירעה כאמור ביום העבודה הראשון של התובע אצל הנתבע. בתצהירו הוא מציין כי נעדר מהעבודה למשך 6 חודשים שבהם היה באי כושר מלא ואף לאחר מכן לא מצא עבודה אחרת והוא אינו עובד. עובר לתאונה השתכר התובע סכום של 4,000 ¤ לחודש.

 

50.               בחקירה הנגדית השיב התובע כי לפני שעבד אצל הנתבע עבד במאפיית חבה בשוק מחנה יהודה כקולע חלות וכי זה מקצועו (עמ' 9) אך הפסיק לעבוד שם בתקופת חג הפסח. הוא טען כי הרוויח 'חמש וחצי שש' (עמ' 9) וכי עבד שם ארבעה חודשים עד שהחל לעבוד אצל הנתבע ונפגע בתאונה. לפני כן עבד התובע אצל אביו בעטרות וקיבל שכר לפי הרווח.  בהמשך החקירה הוא תיאר כי לפני שעבד אצל האב הוא עבד במאפיית אנג'ל משך 4-5 שנים בזמן שאביו היה מנהל עבודה במאפייה ואז אביו פתח מאפייה עצמאית והוא עבר לעבוד עמו.

 

51.               התובע הוסיף כי מאז התאונה הוא אינו עובד אך ציין כי הוא עוזר לאביו 'פה ושם כמה שעות בעריכה' (עמ' 10) עם זאת בהמשך הוא שינה את עדותו ואמר שאינו עוזר לאביו כי אינו מסתדר איתו ועוזר לאחיו שלהם יש עסק של אולמות אירועים. בעבודה זו הוא עוסק בעריכת השולחנות (עמ' 12) . תדירות העבודה הזו היא לדבריו 'שבוע לא, שבוע כן, ככה אבל לא כל יום, יום כשיהיה לו לחץ בעבודה, הולך לעזור להם' (עמ' 12). התובע הבהיר כי אינו עובד כל ערב ואף לא כל אירוע וכי הוא מקבל 100 או 150 ¤ לאירוע.

 

52.               בסיכומיו ביקש התובע לראות את שיעור הגריעה שלו מכושר ההשתכרות כ- 25% ולפסוק לו פיצוי עבור העבר על בסיס שכר של 5,500 ¤. בנוסף נתבקש פיצוי עבור אובדן התנאים הסוציאליים.

 

53.               באשר להפסד ההשתכרות בעבר טען התובע כי יש לפסוק לו פיצוי על הפסד מלא למשך 6 חודשים ולאחר מכן הפסד חלקי לפי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות למשך 44 חודשים.

 

54.               הנתבע לא טרח להתייחס בסיכומיו לשאלת הנזק. בעקבות החלטה שניתנה שמאפשרת לו להגיש סיכומים משלימים שיתייחסו גם לשאלה זו הגיש הנתבע 'חישוב נזק' בו טען כי אין לפסוק פיצוי עבור העתיד אלא סכום של 15,360 ¤ עבור העבר. הוא הפנה בעניין זה לתחשיב הנזק שהגיש, שם ביקש לקבוע כי שכרו של התובע לצורך החישוב עומד על 4,800 ¤ וכי ביחס לעבר יש לפעול לפי תקופת הנכות הזמנית שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי (חודשיים – אי כושר מלא וחודשיים – 30%).

 

55.               בהינתן כי התובע עבד עבודה פיזית אני סבור כי יש לקבל את עמדת התובע באופן חלקי ולהכיר בתקופת אי כושר למשך 4 חודשים. בהתאם לכך אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 16,000 ¤ עבור ארבעה חודשי אי כושר. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.5.2003. באשר ליתרת התקופה לא מצאתי כי הוכח קיומו של הפסד בתקופה זו משלא הוברר האם התובע עובד, כמה הוא משתכר וככל שאינו עובד הקשר בין ההחלטה שלא לעבוד לבין התאונה.

 

56.               את הפיצוי עבור הגריעה מכושר ההשתכרות אני מעמיד על סכום של 200,000 ¤. בקביעת הסכום הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים:

 

א.      לתובע נכות אורטופדית של 19% הנראית בעלת משמעות תפקודית מלאה בהינתן כי מדובר באדם העובד עבודת כפיים.

 

ב.      התובע נפגע בגיל 22 כאשר השכר המשמש בסיס לחישוב צריך להיות קרוב לשכר הממוצע במשק בהתחשב בכך שבעת התאונה טרם התגבש עתידו התעסוקתי. למרות זאת יש להביא בחשבון כי עד לפציעה השתכר התובע שכר נמוך משמעותית מהשכר הממוצע.

 

ג.        תחשיב המבוסס על נכות של 19%, שכר של כ- 5,500 ¤, עד הגיע התובע לגיל 67 (מקדם היוון – 284) מגיע לסכום של 296,780 ¤. הסכום האמור משקף לטעמי את ההפסד בראש נזק זה תוך שהוא מביא בחשבון תוספת תנאים סוציאליים ואת האפשרות כי הנפגע יתאים לעצמו מקצוע שבו תהיה לנכות משמעות קלה יותר.

 

 

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה ועזרת הזולת

 

57.               התובע טוען בתצהירו כי נזקק לתרופות וטיפולים וכן הוציא כספים עבור נסיעות ועבור עזרת הזולת. לתובע אין רשיון נהיגה (עמ' 14).

 

58.               התובע מסר בעדותו כי הוא גר עם הוריו ברובע הנוצרי (עמ' 14) וכי אשתו אינה מתגוררת עמו.  התובע טען בסיכומיו כי יש לפסוק לו פיצוי של 40,000 ¤ עבור שלושת הרכיבים לעבר ולעתיד ובסה"כ 80,000 ¤.

 

59.               בהתחשב בתקופת אי הכושר ובכך שלא הובאו ראיות על צורך בהוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות או עזרת הזולת אני פוסק לתובע על דרך של אומדן סכום של 20,000 ¤ בשלושת הרכיבים.

 

 

נזק לא ממוני

 

60.               התובע ביקש שייפסק לו פיצוי בסכום של 160,000 ¤. הנתבע טען כי יש להעמיד את הפיצוי על 7,500 ¤. בהתחשב בנכות שנקבעה לתובע ובזמן שחלף מאז האירוע אני מעמיד את הפיצוי עבור הנזק הלא ממוני בסכום של 80,000 ¤.

 

 

ניכויים

 

61.               התובע הצהיר כי שולם לו סכום של 30,471 ¤ מהמוסד לביטוח לאומי. בהיעדר ראיה נוגדת מטעם הנתבע יש לנכות סכום זה מסכום הפיצוי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום.

 

 

סיכום

 

62.               אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי לפי הפירוט שלהלן:

 

63.               לסכומים שנפסקו עבור הפסד השכר בעבר ולניכוי המל"ל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית.

 

64.               הנתבע ישלם לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% מהסכום המתקבל לאחר השערוך וכן את הוצאות המשפט (אגרה, תשלום לעדים, שכר טרחת המומחה). ההוצאות תשולמנה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתה של כל הוצאה.

 

65.               הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבע.

 

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.