בתי המשפט

פסק-דין

1.       העתירה דנן מופנית כנגד החלטת ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע), של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, לאשר שינוי לתכנית מתאר מחוזית –  תיקון 12 לתמ"מ 21/03. השינוי נועד לאפשר תכליות ושימושים של אולם ו/או גן אירועים כשימוש נלווה במקומות שבהם מאושר ייעוד למוסד.

          לפניי בקשת המשיבות למחוק את העתירה על הסף, בשל היעדר סמכות עניינית, ולחלופין – מחמת חוסר סמכות מקומית. בקשת המשיבות הוגשה בעקבות החלטה מקדמית, שבה התבקשו הצדדים להתייחס לשאלת הסמכות.

2.        העותרת סבורה, כי לבית-משפט זה סמכות עניינית ומקומית לדון בעתירה. עם זאת, הגישה העותרת, בעקבות ההחלטה המקדמית, בקשה להעברת הדיון לבית-המשפט הגבוה לצדק, זאת לאור חשיבות נושא העתירה.

3.       מטרתו של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן – החוק) הייתה "להסמיך באופן הדרגתי את בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים לדון בעניינים מינהליים הנדונים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק..." (סעיף 1 לחוק). התמריץ לחקיקתו נבע, בין-השאר, מהעומס שרבץ על שכמו של בג"ץ, אשר ריכז את השיפוט בעניינים מינהליים כערכאה ראשונה (עע"מ 10811/04 סורחי ואח' נ' משרד הפנים (ניתן ביום 17.3.05)).

          סמכותו העניינית  של בית-המשפט  לעניינים מינהליים נקבעה בסעיף 5 לחוק, המורה כי: "בית משפט לעניינים מינהליים ידון באלה - (1) עתירה נגד החלטה של רשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה (להלן – עתירה מינהלית)..."; והמונה בהמשך – בפסקאות (2)-(4) – ערעור מינהלי המנוי בתוספת השנייה; תובענה מינהלית המנויה בתוספת השלישית; ועניין מינהלי שנקבע בחוק אחר כי בית-משפט לעניינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק. על-פי סעיף 7 לחוק, הוסמך שר המשפטים לשנות בצו את התוספות לחוק, זאת בהסכמת נשיא בית-המשפט העליון ובאישור ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, ואלו אכן תוקנו מעת לעת, מאז חקיקת החוק בשנת 2000. 

כפי שעולה מלשון החוק, וכן מדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-1999, ה"ח 2821, עמ' 2), סלל המחוקק את דרך המלך להעברת סמכויות השיפוט בעניינים מינהליים מבג"ץ לבתי-משפט לעניינים מינהליים, וקבע הליך ברור ומפורט, לפיו תיעשה ההעברה בשלבים, באופן הדרגתי, מדוד ומבוקר, בהתאם לעניינים המינהליים שיפורטו בתוספת לחוק, כפי שתתוקן מעת לעת.

4.       היקף סמכותו של בית-המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות מינהליות בענייני תכנון ובנייה, נקבע בפרט 10 לתוספת הראשונה לחוק. ואולם, פרט 10(א) לתוספת מחריג מכלל זה, בין-השאר, "החלטות שעניינן תכנית מתאר ארצית או מחוזית". מכאן, שבית-המשפט לעניינים מינהליים אינו מוסמך לדון בעתירות שעניינן תכנית מתאר מחוזית או ארצית, והסמכות העניינית לדון בעתירות בעניין תכניות אלו נותרה בידי בג"ץ.

בהתייחסו לרציונל שבייחוד הסמכות העניינית לבג"ץ לדון בעתירות בעניינן של תכניות מתאר מחוזיות וארציות, ציין בית-המשפט העליון: "נראה שבשל חשיבותן והשלכותיהן של תכניות אלה, נקבע בחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים שתישמר סמכותו של בג"צ והיא לא תוקנה לבתי משפט לעניינים מינהליים" (עע"מ 3096/06 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ועדת הערר לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (ניתן ביום 9.8.06)). בית-המשפט הוסיף ופסק, כי על-רקע רציונל זה, סמכותו הייחודית של בג"צ תחול "אף לגבי החלטות קודמות להחלטות הסופיות, כאשר אותן החלטות מהוות חלק מן ההליך התכנוני הסטטוטורי" (לעיל).

5.       העתירה דנן עניינה תכנית מתאר מחוזית. העותרת תוקפת בעתירה את החלטת ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע), של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, אשר אישרה תיקון לתכנית המתאר המחוזית, ועל-כן הסמכות לדון בעתירה זו נתונה לבג"ץ ולא לבית-המשפט לעניינים מינהליים.

אין מקום להבחנה שמבקשת העותרת לעשות בין החלטות שעניינן אישור תכנית מתאר מחוזית, לבין החלטות שעניינן תיקון תכנית מתאר מחוזית. כל החלטה שעניינה תכנית מתאר מחוזית, גם כאשר מדובר בתיקון תכנית, באה בגדרן של "החלטות שעניינן תכנית מתאר מחוזית" (כאמור בסיפא של פרט 10(א) לתוספת הראשונה לחוק), ונתונה, אפוא, לביקורת שיפוטית של בג"ץ בלבד.

6.       משקבעתי, כי בית-משפט לעניינים מינהליים נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה, מתייתר הצורך לדון בטענתן החלופית של המשיבות, בדבר היעדר סמכות מקומית. למעלה מן הנדרש אציין, כי עתירה על החלטה של רשות בדבר תכנית מתאר, יש לראות כעתירה על החלטה בעניין מקרקעין, ועל-יסוד תקנה 2(א) סיפא לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, הסמכות המקומית לדון בה (ככל שאין מדובר בתכנית מתאר ארצית או מחוזית) נתונה לבית-המשפט שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין (ראו: עת"מ (י-ם) 218/01 גני דולינגר בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת-גן (ניתן ביום 31.5.01)).

7.       אין בסיס לבקשתה החלופית של העותרת, שהוגשה ביום 25.11.08, להעברת הדיון בעתירה לבג"ץ, לפי סעיף 6 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. סעיף 6 לחוק מסמיך את בית-המשפט לעניינים מינהליים להורות מיוזמתו, או לבקשת בעל-דין, על העברת הדיון בעתירה לבג"ץ, אם העתירה "מעלה עניין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת". ואולם, תנאי מוקדם למתן החלטה לפי סעיף 6 לחוק, בדבר העברת הדיון, ה?נו קיומה של סמכות לבית-המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה. משנקבע, כאמור, כי לבית-משפט זה אין סמכות עניינית לדון בעתירה, נשמט הבסיס מהבקשה החלופית הנדונה.

8.       סיכומם של דברים: נושא העתירה אינו בסמכותו העניינית של בית-המשפט לעניינים מינהליים. בהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקה, החלטתי להימנע מלהורות, לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, על העברת הדיון לבג"צ (ראו: רע"א 3748/05 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התקשורת (ניתן ביום 6.5.05)).

          אשר-על-כן, אני מורה על מחיקת העתירה על הסף.

העותרת תשלם למשיבות הוצאות בסך כולל של 5,000 ¤ .

ניתן היום, כ"ד בכסלו תשס"ט (21 בדצמבר 2008), בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותקים מפסק-הדין לב"כ הצדדים.