חיים וניט נ. שירותי בריאות כל


 

   

בתי המשפט

עתמ001968/08

בבית המשפט המחוזי תל – אביב יפו

בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים

 

03/12/2008

תאריך:

כב' השופט ד"ר עודד מודריק

בפני:

 

 


חיים  וניט

בעניין:

ע"י עו"ד אמיר לירן

 


 

נ  ג  ד

1. שירותי בריאות כללית

    ע"י עו"ד אמיר דולב ועו"ד יוני פולק ברגרזון ושות' עורכי דין

2. ד"ר יצחק שוחט

     ע"י עו"ד ד. קירשנבוים

 

 

פסק דין

 

עתירה זו נסמכת על הוראות חוק חופש המידע ובה מגולמת דרישת העותר מן המשיבה שירותי בריאות כללית למסור לו מידע על תלונות מטופלים (ללא פרטים מזהים) שהוגשו לה בעניין מתן טיפול רפואי לקוי של המשיב, ד"ר יצחק שוחט, שהוא רופא המשמש כמנהל המרכז לבריאות הילד בקופת חולים כללית בבני ברק.

 

העותר פנה לשירותי בריאות כללית וביקש שיימסר לו המידע הנ"ל כיון שהוא "מעוניין לקיים ביקורת ציבורית על התנהלותו המקצועית של ד"ר יצחק שוחט". שירותי בריאות כללית סירבה למסור את המידע משום שלהשקפתה המידע נוגע לענייני משמעת של עובד ובגילויו עלולה להיגרם פגיעה בפרטיותו של הרופא (סעיפים 9(א)(3) ו-9(ב)(9) לחוק חופש המידע).

 

מכאן העתירה.

 

בתגובה לעתירה עמדה שירותי בריאות כללית על שני טעמי הסירוב הנזכרים למעלה מכאן (ענייני משמעת ופגיעה בפרטיות). בא כוחה הוסיף כי מבדיקה שערכה המשיבה עולה שבחמש השנים האחרונות לא הוגשה נגד המשיב כל תלונה. בדיקה המשתרעת על פני שנים רבות יותר כמעט שאינה אפשרית.

 

המשיב ביאר בתגובתו את הרקע לדרישת המידע. העותר התלונן לפני גורמי שונים במערכת הבריאות ובמשטרה נגד המשיב בעקבות טיפול רפואי בבתו. בין היתר טען כי המשיב איים לרצוח את בתו. המשיב לא יכול היה להבליג על דברים אלה והגיש נגד העותר תובענה אזרחית בעילה של הוצאת שם רע ופגיעה בפרטיות. סברת המשיב היא שהעותר מבקש את המידע כדי להדוף באמצעותו את התובענה שהוגשה נגדו.

 

המשיב הוסיף וציין בתגובתו שבמהלך 20 שנות עבודתו כרופא בשירותי בריאות כללית וכמנהל המרכז לבריאות הילד הוגשו נגדו "מספר בודד בלבד של תלונות [בנושאים רפואיים] אשר התבררו על ידי הנהלת המשיבה ונמצאו חסרות כל שחר".

 

בדיון המקדמי שקוים לפני ביום 6.11.08 הבעתי את דעתי שאין לעתירה סיכויי הצלחה טובים והוא מפני שמדובר במידע הנוגע לענייני משמעת של עובד ציבור שלפי חוק חופש המידע אין הרשות מחויבת בגילויו. כיון שממילא המשיב הצהיר על כך שהוגשו נגדו מעט מאד תלונות וכולן נמצאו חסרות ממש וכיון שהמשיבה מסרה שבחמש השנים האחרונות לא הוגשו תלונות נגד המשיב, הצעתי לעותר למחוק את עתירתו ללא חיוב בהוצאות. העותר דחה את ההצעה. בא כוחו אמר שראוי שהמשיבה תמציא תצהיר לתמיכת האמירה שלא הוגשו תלונות נגד המשיב ושלאיל ידו להוכיח שתצהיר כזה, אם יוגש, אינו משקף את המציאות.

 

נוכח עמדת העותר הוריתי למשיבה להמציא תצהיר על כך שבחמש השנים האחרונות לא הוגשו תלונות נגד המשיב והנחיתי את העותר להודיע, בעקבות התצהיר אם הוא עומד על עתירתו או מבקש למחוק אותה. ציינתי שכיון שהעתירה אינה נמחקת על אתר, בקשה למחיקתה לאחר שיוגש התצהיר עשויה להיות מלווה בחיוב בהוצאות.

 

ביום 10.11.08 הגיש העותר בקשה למחיקת עתירתו. הוא ציין בבקשה כי נמלך בדעתו מייד לאחר הדיון המקדמי והודיע לבא כוח המשיבה שהוא מוותר על הגשת תצהיר מטעמה וכי יפנה לבית המשפט בבקשה לממש את ההצעה למחיקת העתירה ללא צו להוצאות. אם יעמדו המשיבים על פסיקת הוצאות לטובתם יבקש העותר להמשיך את העתירה לשם קבלת פסק דין בה.

 

המשיבים הגיבו לבקשה באומרם שאינם מתנגדים למחיקת העתירה אך הם מבקשים כי ייפסקו הוצאות לטובתם. בנסיבות אלה יצאה מלפני ביום 19.11.08 החלטה האומרת שעל המשיבה להמשיך את המהלך של הצגת תצהיר מטעמה ושבעקבותיו אתן את פסק הדין.  

 

ביום 27.11.08 הוגש תצהיר מטעם המשיבה ובו נאמר שבחמש השנים האחרונות (ואף מעט יותר מכך) לא הוגשו תלונות נגד התנהלות מקצועית של המשיב. הוגשו שתי תלונות בעניינים אחרים, הן נבדקו ונגנזו לאחר שניתנה תשובה לפונים, לא נקיטת אמצעי משמעת.

 

ביום 30.11.08 פנה בא כוח המשיב בבקשה למחיקת העתירה ללא צו להוצאות. נטען בבקשה כי העתירה השיגה את תכליתה בכך שהמשיבה הצהירה על העדר תלונות. אילו מסרה הצהרה זו במענה לפנייה לקבלת מידע לא הייתה העתירה מוגשת כל עיקר.

 

העמדה המוצגת מפי העותר בבקשה אחרונה זו איננה אלא "התחכמות" שאינה מעידה על תום לב. המידע בדבר העדר תלונות בחמש שנים האחרונות נמסר לעותר בישיבת הדיון המקדמי. הוא הטיל בו ספק ודרש כי יינתן על כך תצהיר (שאותו יפריך).  העותר נמצא אם כן ספקן לגבי מידע שנמסר לבית משפט מפי בא כוח המשיבה, כיצד אוכל לקבל שהוא לא היה מטיל ספק באותו מידע אילו נמסר לו מפי המשיבה מחוץ לכותלי בית המשפט? אין זאת אלא שפי העותר ולבו אינם שווים. די בכך כדי שאדחה את עתירתו.

 

אולם העתירה נדחית גם לגופה. המשיבה הייתה רשאית להימנע ממסירת מידע הנוגע לענייני משמעת במיוחד מפני שמדובר בתלונות שנגנזו. גילוי מידע על תוכן תלונות שהתבררו להיות חסרות יסוד הוא גם פגיעה בפרטיות.

 

אכן לבית המשפט סמכות להורות על גילוי מידע גם בנסיבות שבהן רשאית הרשות ואף מחויבת שלא למסור את המידע. זה במקום שבית המשפט מוצא שקיים עניין ציבורי בגילוי המידע העדיף על האינטרס שלא לגלותו (סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע). אלא שבנסיבות עניין זה לא נמצא כל טעם ציבורי חשוב לגילוי המידע. לא זו בלבד שטענת העותר ל"ביקורת ציבורית" על התנהלותו המקצועית של המשיב היא כנראה טענת סרק, אלא אף גם זו שאין כל טעם לגלות פרטים על תלונות שנמצאו בלתי מוצדקות גם לשמה של "ביקורת ציבורית".

 

העותר לא טען שהוא זקוק למידע לצרכי המשפט המתנהל בינו לבין המשיב. בדין לא נטענה טענה זו שכן לצרכיה של אותה התדיינות עומדים למשיב כלים דיוניים מיוחדים. אין לאלה כל זיקה לחוק חופש המידע.

 

התוצאה היא שאני דוחה את העתירה .

 

העותר ישלם לכל  אחד משני המשיבים סך 7,500 ש"ח (15,000 ש"ח בסך הכל) בצירוף מע"מ כדין כשכר טרחת עו"ד.

 

ניתן היום ו' בכסלו, תשס"ט (3 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין.

                                                                               

דר' עודד מודריק, שופט

חכ

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/CDF4D141D0EB9E3D422575140055EE30/$FILE/67F721656827117C4225751400265980.html
תאריך: 
03/12/08
Case ID: 
0_0
Case type: 
עתמ
סיווגים
שופטים : דר' עודד מודריק
דר' עודד מודריק
עורכי דין : אמיר דולב ו אמיר לירן ד. קירשנבוים
אמיר דולב ו
אמיר לירן
ד. קירשנבוים
Powered by Drupal, an open source content management system