יניב פרטוש-תמיר נ. עשהאל


 

   

בתי המשפט


 

הפ 001173/07

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

 

18/12/2008

תאריך:

כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן

לפני:

 

 

 


 

 1. יניב פרטוש תמיר

 2. מבשלים חוויה פרתם

בעניין:

המבקשים

ע"י ב"כ עו"ד שי ניידרמן ועו"ד ליעד כהן

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

המשיבים

 1 . שי עשהאל

 2 . שי עשהאל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עדי אלבוים

 

 

 

 

 

 

 

פסק דין

ענייניה של בקשה זו תנייה להגבלת עיסוקו של המשיב 1 כשף מופיע, במסגרת הסכם לפירוק מיזם משותף בין המבקשים למשיבים.

 

המבקש 1 יניב פרטוש תמיר (להלן: יניב) והמשיב 1 שי עשהאל (להלן: שי) ניהלו עסק של בישול חוויתי שעסק בהעברת סדנאות חוויתיות ללימוד בישול, מופעי בישול וייעוץ קולינרי (להלן: המיזם המשותף).  העסק נוהל במסגרת החברה, מבשלים חוויה פרתם בע"מ, המבקשת 2  (להלן החברה המשותפת). שי החזיק עם המשיבה 2, חברה בשליטתו 64% ממניות החברה ויניב ב-25% ממניות החברה. המיזם המשותף התנהל במשך כשבעה חודשים לאחריו החליטו שי ויניב להפרד וחתמו על שלושה הסכמים (להלן: הסכמי הפירוד). במסגרת ההסכמים שהסדירו את הפרידה, נכללה תניית אי תחרות. בתובענה שלפניי מבקש יניב צו שימנע משי לעסוק בסדנאות ומופעי בישול, כפי שהתחייב, לטענתו באותם הסכמים.

 

1.      רקע הדברים

שי ויניב הקימו את החברה המשותפת בספטמבר 2007. שי הינו יליד 1964 ועובד כשף מקצועי מזה כעשרים שנה. בשנת 1995 הקים, לדבריו, את ענף מופעי הבישול בארץ. קודם להקמת החברה המשותפת עסק שי כשף מופיע ומעביר סדנאות בישול במסגרת חברה בשליטתו. שמה של החברה שהקים שי היה "שי עשהאל – מבשלים חוויה בע"מ".  על פי תצהירו, במשך מספר שנים היה היחיד שעסק במופעי בישול בארץ. אחד המתחרים שקמו לשי הייתה חברת פרתם בע"מ בבעלות יניב. בשנת 2005, בשל משבר אישי בחייו של שי, מינה שי את מר יעקב אלעד כמנכ"ל החברה בבעלותו. יעקב אלעד יזם את הקשר העסקי בין שי ליניב. ביום 1.9.06 נחתם הסכם המיזוג בין החברות בבעלות שי: שי עשהאל מבשלים חוויה בע"מ ומור-רום השקעות בע"מ לבין יניב ויעקב אלעד. החברה המשותפת נקראה מבשלים חוויה פרתם בע"מ.

 

בחודש מרץ 2007, כשבעה חודשים לאחר שהוקמה החברה המשותפת ביקש שי לפרק את המיזם המשותף. על הנסיבות לפירוק חלוקים הצדדים. שי טוען כי הדבר נבע מסכסוכים חוזרים ונשנים עם יניב, שכתוצאה מהם החליט לשוב ולעבוד כשכיר. לטענת יניב הדבר נבע ממצבה הכלכלי הקשה של החברה המשותפת.

 

במסגרת פירוק המיזם המשותף חתמו יניב ושי על שלושה הסכמים. השניים הראשונים מיד עם פירוק המיזם המשותף ביום 22.3.07. הראשון, הוכן ונמסר לשי על ידי יניב ונחתם ביום 22.3.07 (להלן: "ההסכם הראשון"). בהסכם הראשון נאמר כי הצדדים יפנו לעו"ד "כדי שיכין עבורם חוזה מסודר" (סעיף 2 להסכם הראשון). ההסכם השני הוכן על ידי בא כוחו של שי באותה תקופה, עו"ד מויאל, ונחתם באותו היום, אך גם הוא הפנה להסכם מפורט שיוכן ויחתם בהמשך (להלן: "ההסכם השני"). ההסכם השלישי נחתם ביום 14.6.07 לאחר מו"מ ממושך בין הצדדים ובאי כוחם (להלן: "ההסכם השלישי"). על פי ההסכמים שי העביר את מניות החברה המשותפת לידי יניב ופרש מהמיזם המשותף. שלושת ההסכמים כוללים התייחסות לאי תחרות מצדו של שי בעסקי החברה המשותפת, שנותרה בידי יניב.

 

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתניית אי התחרות ולשאלה האם מנוע שי מעיסוק כשף מופיע מכוחה של אותה תנייה.

 

 

 

2.      ההליכים הקודמים שלעניין

ההליך שלפניי הוא האחרון בסדרה ארוכה של הליכים ובקשות שהוגשו. יש חשיבות לעמוד על הליכים אלו כיוון שהצדדים הגישו מספר תצהירים והעלו טענות שונות בהליכים אלו.  עם הגשת המרצת הפתיחה הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה זמני, המשיבים הגיבו לבקשה. לאחר שהמצהירים, שי ויניב נחקרו במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני, הגישו המשיבים בקשה להגיש כתב תשובה מתוקן לבקשה לצו מניעה זמני. כב' השופט זפט דחה בקשה זו והמשיבים הגישו בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 81/08). לאחר שהוגשו סיכומים בבקשה למתן צו מניעה זמני נתן כב' השופט זפט צו מניעה זמני כפי שביקשו המבקשים. המשיבים הגישו בקשה לעיכוב ביצוע הסעד הזמני שנדחתה ע"י כב' השופט זפט. גם על דחית בקשה זו הגישו המשיבים בקשה לרשות לערער לבית המשפט העליון (רע"א 1743/08). כב' השופט חנן מלצר דן בשתי הבקשות  במאוחד כבערעור ודחה את הבקשות. אשר לבקשה להגשת כתב תשובה מתוקן קבע כב' השופט מלצר, כי אין שוני מהותי בין כתבי התשובה והתצהירים וכי המטרות שעמדה בבסיס הגשת הבקשה להגיש כתב תשובה מתוקן היו:

"המטרה האחת –"שיפור עמדות" של המבקשים לעומת כתב התשובה המקורי, לאחר שדעתם לא נחה, ככל הנראה, מתוצאות הדיון שנערך במעמד הצדדים....

המטרה השניה – הרצון להוסיף לכתבי הטענות – לאחר שנסתיים הדיון – עוד מספר ראיות"

 

לאחר מכן הוגשו ונדונו בקשות למתן צו עשה ולביזיון בית משפט בנוגע לאתר האינטרנט של החברה, כן הוגשה במקביל תביעה בבית משפט השלום ע"י יניב כנגד שי לתשלום הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכמים.

 

3.      טענות הצדדים

שי טוען כי הוא זה שיזם את פירוק השיתוף בינו לבין יניב על רקע הסכסוכים ביניהם. לטענתו, כיון שרצה לחזור להיות שכיר העביר ליניב את כל מניותיו בחברה המשותפת לרבות השם "מבשלים חוויה" הקשור אליו ומזוהה עמו. לעניין תניית אי התחרות מסכים שי כי התחייב שלא לפנות ללקוחות החברה, אך, לטענתו, בכך מסתכמות התחייבויותיו בהקשר של אי תחרות. טוען שי כי בהסכם הראשון שהוכן על ידי יניב לא נכללה תנית אי תחרות וזו הוספה רק לאחר שעורכי הדין נכנסו לעניין. לדבריו מעולם לא היה מסכים לחתום על תניה שלא תאפשר לו לעסוק במקצועו.

 

שי הביא לתמיכה בדבריו את הטיוטות שקדמו להסכמם מהם עולה כי יניב ידע על כך ששי החל לעבוד, עם סיום עבודתו במיזם המשותף, כשף מופיע בחברת "לגעת באוכל", ולא טען דבר בעניין זה.

 

יניב טוען כי הרקע לפירוק השיתוף היה מצבה הכלכלי הגרוע של החברה. לדבריו שי פחד להסתבך מבחינה כלכלית ורצה לצאת מהמיזם המשותף. לטענתו, שי אמר לו כי אינו מתכוון לעבוד בעתיד הקרוב ועל כן הסכים שי לתניית אי תחרות הכוללת, לטענת יניב איסור על עיסוק כשף מופיע. לדברי יניב, תניית אי התחרות מצד שי היוותה את התמורה העיקרית מצד שי להסכמי הפירוד. לטענת יניב, הוא לקחת על עצמו חברה הקרובה לפשיטת רגל, לקח על עצמו את חובות החברה ושחרר את שי מערבויות לחברה, והכל בתמורה לתניית אי התחרות. לדברי יניב, הוא רצה להבטיח את שיקום העסק, ולצורך כך הייתה חשיבות לתניית אי תחרות גורפת.

 

יניב מוסיף וטוען כי במסגרת התגובה הראשונית לבקשה לצו מניעה, הודה שי כי מדובר בתניה גורפת ואף בא בטענות לעניין זה לבא כוחו שייצגו במסגרת ההסכמים. לטענתו, משראה שי כי טענות אלו יביאו לקבלת הבקשה, החליף את באי כוחו, וביקש להגיש כתב תשובה תוך שהוא מציין כי כתב התשובה הראשון חוטא לאמת. בקשתו זו נדחתה בשתי ערכאות, תוך שכב' השופט חנן מלצר מבית המשפט העליון מציין כי אין שוני מהותי בין המסמכים. מכאן יניב רוצה להסיק כי שי עצמו הודה ששיקר בתשובה המקורית וכי אין לסמוך על דבריו.

 

4.      עדויות הצדדים התרשמות כללית

בפתח הדברים ברצוני לציין כי הן יניב, הן שי, העידו כל אחד את שהיה לו נוח ומתאים להעיד בכל אחד מההליכים. התרשמתי כי כל אחד מהם בתורו הדגיש את חומרת מעשיו או מחדליו של האחר, אך איש מהם לא נטל אחריות ולא פרט לגבי מעשיו שלו עצמו. הן בעדויות יניב, הן בעדויות שי התגלעו סתירות ואי דיוקים, ועל כן פסק דין זה אינו מתבסס על עדויותיהם של שי ויניב, אלא, ככל שניתן, על מסמכים ועדויות חיצוניות, וכן על חזקות ונטלים.

 

5.      מצבה הכלכלי של החברה ערב פירוק השותפות בין שי ליניב

תניית אי התחרות המפורטת בהסכם השלישי כוללת למעשה שתי פסקאות. הראשונה מתייחסת לאיסור פניה ללקוחות החברה, לגביה אין מחלוקת, והשניה קובעת איסור על שי או מי מטעמו להתחרות בעסקי החברה המשותפת במשך 24 חודשים. השאלה כיצד לפרש את תניית אי התחרות, שהיא כללית בנוסחה "לא להתחרות בעסקי החברה", נוגעת גם להכרעה בשאלה מה היה מצבה הכלכלי של החברה קודם לפירוק השיתוף בין שי ליניב, ומכאן בשאלה מדוע פורקה השותפות.

 

לשאלה זו יש חשיבות שכן יניב לקח על עצמו את נכסיה והתחייבויותיה של החברה המשותפת, ושי עזב את החברה. טענתו המרכזית של יניב היא כי החברה המשותפתהייתה במצב כלכלי רע מאד, על סף פשיטת רגל, וכי נטל עליו חברה השקועה בחובות רק כנגד תניית אי התחרות. שי טוען כי עזב את החברה במצב סביר, והשאיר ליניב עסק עובד על נכסיו, רק בשל רצונו של שי להתרחק מיניב. על כן, טוען שי, יניב לא לקח על עצמו נטלים אלא להפך, קיבל חברה עובדת הכוללת רשימת לקוחות ושם שלו מוניטין "מבשלים חוויה" ששי יצר במו ידיו. לטענת שי הוא וויתר על חברה "הששוה מיליונים" רק כדי להתרחק מיניב. עדויות הצדדים, הן עדות שי, הן עדות יניב, בעניין זה מלאות סתירות ושינויי גרסאות. לעניין זה מעניין לסקור את "התפתחות הגרסאות" של כל אחד מהצדדים.

 

 

א.      גרסת יניב למצב החברה והנסיבות של פירוק השיתןף

בתצהיר שצורף להמרצת הפתיחה, שהוגשה ביום 6.11.07 (תצהיר מיום 4.11.07 – להלן "התצהיר הראשון של יניב"), מציין יניב כי לקח על עצמו את התחייבויות החברה כנגד תניית אי התחרות, וכי הנימוק לפירוק השיתוף היה מצוקה כלכלית של  המשיבים – היינו של שי עשהאל והחברה בבעלותו. בסעיף 11-12 לתצהיר מציין יניב לעניין זה:

"עד ליום 1.4.07 היו המשיבים שותפים עמי במשלים-חוויה. ואולם המשיבים נקלעו למצוקה כלכלית ובעקבות כך נתגלעו מחלוקות באשר לניהול מבשלים חוויה, לכן ביקשו המשיבים להיפרד ממני ולמכור את חלקם במניות מבשלים חוויה.

בין הצדדים הוסכם שאפעל לשחרור מאות אלפי שקלים של המשיבים אשר הושקעו במבשלים חוויה בהיותם בעלים של 64% ממניות מבשלים חוויה, כנגד התחייבות המשיבים שלא להתחרות בעסקי מבשלים חוויה ושלא להתקשר עם לקוחות ו/או ספקי מבשלים חוויה"

(הדגשה שלי – מ' א' ג')

 

 בהמשך, בפרק העובדות, מופיע תיאור אחר. בסעיף 15 לתצהירו הראשון של יניב נאמר:

"לאחר כתשעה חודשים [מיום הקמת השותפות – מ' א' ג'], הודיע שי על רצונו להפסיק את פעילותו בעסקי מבשלים חוויה עקב מצבה הכלכלי הרעוע, למכור את חלקו במבשלים חוויה ולהסיר את אחריותו מהתחייבויות מבשלים חוייה"

 

בהפרש של מספר סעיפים אנו מוצאים שתי גרסאות.

 

לעניין זה יש לציין כי כבר בהסכם הראשון במסגרת הסכמי הפירוד, שניסח יניב בעצמו, הוא רכש משי את מניותיו ולקח על עצמו את התחייבויות החברה המשותפת. עם זאת, באף אחד מהסכמי הפירוד לא מופיע פירוט של מצב החברה, או מצבת הנכסים וההתחייבויות שלה. גם לעניין גובה הסכומים שהוא עצמו השקיע בחברה לאחר ששי עזב משתנה גרסתו של יניב. בסעיף 21 לתצהיר הראשון מציין יניב:

"נדרשתי, החל ממועד חתימת ההסכם השני [השלישי למעשה, מיום 14.6.07, הסופי והמפורט – מ' א' ג'], לשאת בכל הערבויות והכספים במקום שי [הדגשה במקור – מ' א' ג'], אשר נאמדים, נכון למועד חתימת ההסכם [14.6.07], בכ-500,000 ¤, וכן להזרים כספים אישיים רבים לחשבונה של מבשלים חוויה."

 

יש לציין כי בעוד שבסעיף 21 מדובר על חובות של 500,000 ¤ ובנוסף, הזרמת כספים למבשלים חוויה, בסעיף 27 לתצהיר הראשון עולה גרסה שונה:

"נטלתי על כתפי את האחריות המלאה להתחייבויות מבשלים חוויה, התחייבתי לשאת בחובות מבשלים חוויה במקום שי, הזרמתי כספים רבים והעמדתי בטוחות לטובת מבשלים חוויה, ובסך הכל נדרשתי להוציא סכום כולל הנאמד ב-500,000 ¤"

 

לתצהיר לא צורף ולא מסמך אחד המעגן סכום זה או כל סכום אחר. כבר בתצהיר הראשון אנו מוצאים סתירות, חוסר פירוט ואי דיוקים. אך עם העדויות הסתירות מתרבות. בעדות בבית המשפט מעיד יניב בתחילה כי החברה עמדה לפני פשיטת רגל (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 16-21)

 

"לא ייתכן... ששי מצד אחד ישאיר את מאות אלפי השקלים החובות של החברה, והמצב הרעוע של החברה ומצד שני ילך ימינה...המצב של החברה היה ידוע לכל, מצב החשבון שלה, היא הייתה דקה אחת לפני פשיטת רגל."

הדגשה שלי – מ' א' ג').

 

ארבעה עמודים לאחר מכן מאשר יניב כי לשני הצדדים לא היה ברור מה מצבה של החברה כשהחליטו על הפירוד (עמ' 18 ש' 13-17):

"שווי החברה ביום 22.3.07 היה לוט בערפל, גם לי וגם לשי. מה שידענו אני ושי זה שמצב החברה הוא לוט בערפל. ידענו שנינו וזה אחת הסיבות ששי ברח מהחברה כי לא ידענו מה מצב העו"ש של החברה... שי ידע וגם אני ידעתי שאני לוקח חברה עם מינוס מאד גדול, עם חצי ציוד ועם זה אני אמור לשקם את החברה"

 

למעשה עד עצם היום הזה לא נערכה בדיקה לשווי החברה ושווי הנכסים וההתחייבויות לא התברר גם במסגרת הליך זה.

 

יש להדגיש, כי בהסכם הראשון, שהוכן ע"י יניב עצמו לא נאמר דבר על נסיבות הפרידה, וכן לא צוינו סכומים כלשהם באשר לשווי החברה או מחויבויותיה. יש לשער כי לו החברה הייתה עומדת על סף פשיטת רגל, כפי שהעיד יניב, היה מציין זאת בהסכם, ולכל הפחות מציין מהם סכומי ההתחיבויות. כל שנאמר בהסכם הוא הוא שתמורת המניות של שי יקח על עצמו יניב: "את כל ההתחייבויות והחובות שיש לחברה מול כל הספקים והבנקים" כך גם בהסכם השני שהכין עו"ד מויאל. בהסכם השני נאמר כי  הצדדים מעונינים לסיים את השותפות ביניהם לאור חילוקי דעות באשר לניהול המיזם המשותף. גם בהסכם השלישי, מיום 14.6.07, שנחתם לאחר מספר רב של טיוטות שהוחלפו בין הצדדים ועורכי דינם נאמר כי הסיבה לסיום השיתוף הינה כי: "נתגלעו חילוקי דעות הנוגע להמשך ניהולו של המיזם המשותף.." ואף בהסכם זה לא נזכרו סכומי ההתחייבויות, ולא נאמר דבר על מצבה הכלכלי של החברה.

 

אחת הדוגמאות לסתירות בנוגע לשווי הנכסים וההתחייבויות נוגעת לשווי הרכבים שנשארו בידי החברה על פי הסכמי הפירוד. יניב נשאל האם נכון הנתון המופיע במאזן הבוחן לפיו יתרת הכנסות מלקוחות עומדת על 576,000 ¤ והשיב כי (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 6): "בחשבון הבנק היה מינוס של 300,000 ¤". יניב נשאל בתוך כמה זמן כוסה החוב לבנק והשיב: "יום או יומים. אני מקצין. תשאל איך כוסה? מכרתי את הרכב של רעייתי בשביל זה".

 

יניב נשאל מדוע לא מכר את רכבי החברה שנשארו בבעלותה כדי לכסות את החוב הנטען, והשיב:

 

"אחד מכרתי. שוויו היה 5,000 ¤. לפי יצחק לוי כל רכב היה 40 או 50 אלף אבל לתפיסתי כולם ביחד וכל אחד לחוד, היתה מזדה בליסינג שלא שווה אגורה. נשארו 4 רכבים מסוג קנגו, שאחד מכרתי ב-5,000 ¤, רכב שנת 2003".

 

יניב אינו מבהיר מדוע רכבים שעל פי מחירון אובייקטיבי שווים 40,000 ¤ כל אחד, "לתפישתו" אינם שווים סכום זה, וכמובן שאין בידו כל ראיה אחרת לגבי שווים של הרכבים, ולו הסכם המכר שיתמוך בטענותיו.

 

לאחר דברים אלו עומת יניב עם מכתב שכתב בא כוחו, עו"ד ניידרמן לעו"ד מויאל מיום 27.5.07 (מוצג ה/3). בסעיף 12 למכתב כותב בא כוחו של יניב כי "ככל שהעברת הבעלות ברכבים לא תושלם עד ליום 15.6.07 יאלץ מרשנו לרכוש רכבים אחרים ולתבוע את שווי הרכבים (כ-120,000 ¤) ממרשך" כיוון ב-4 או 5 רכבים, הרי לפי חישוב של יניב (באמצעות ב"כ), שווי כל אחד מהם הוא לפחות 20,000 ¤ ולא 5,000 ¤ כפי שהעיד יניב. יניב השיב לעניין זה:

"יש הבדל ענק בין שווי הרכב בין מה שאני מוכר לגבי שווי הרכב שאני משתמש בו. הרכב באותה תקופה ובאותו יום אני יודע שיש לי רכב ששווה 30 או 45 אלף שקל כל יחידה. כשמכרתי את הרכב נתנו לי 5,000 ¤"

 

 סתירות דומות ניתן למצוא בעדויות יניב גם לגבי חשבון הבנק של החברה.

 

לסיכום, ניתן לומר כי הנימוק המרכזי לפירוד לא היה מצבה הכלכלי הקשה של החברה כפי שניסה להציג אותו יניב. על כן תניית אי התחרות לא הוותה את התמורה כנגד כך שיניב לקח על עצמו "חברה מרוסקת, עם חובות" (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 22) "דקה לפני פשיטת רגל".

 

ב.       גרסת שי למצב החברה והנסיבות של פירוק השיתןף

לכאורה ניתן היה להסתפק בהפרכת גרסתו של יניב. אולם, גם טענתו של שי לפיה השאיר חברה משגשגת בידי יניב ועזב ללא כל תמורה, גם גרסה זו אינה מבוססת. תצהירו הראשון של שי עשהאל ניתן במסגרת התשובה להמרצת הפתיחה ביום 21.12.07 . שי מציין כי הפירוד נבע מחילוקי דעות בינו לבין יניב ומרצונו, כתוצאה מכך, לחזור ולעבוד כשכיר. בסעיף 21-24 לתצהיר הנ"ל, מעיד שי:

"עקב חילוקי דעות ביני לבין המבקש, החלה להתפתח יריבות מרה בינינו. אני לא הייתי מתווכח עם המבקש. נתתי לו יד חופשית וקיבלתי את כל הערותיו בקשר לניהול.

במקביל, חלק גדול מהצוות המקורי שלי – אשר גם כן לא הסתדר עם המבקש  - עזב את החברה.

מצב היחסים בינינו הלך והתדרדר. אני לא איש מדון, ולא יכולתי להמשיך במצב הזה. מהרגע שבו הקמנו את השותפות בחוזה (1.9.06) דבר לא זרם כפי שציפיתי. הייתי צריך לנהל ויכוחים אינסופיים עם שותפי.

לא למותר לציין, כי הדברים הגיעו לידי הרמת ידיים של ממש בין המבקש לבין המנכ"ל (השותף), יקי אלעד, הגעתי למסקנה שאין בכוונתי להיות עוד עצמאי רציתי לשוב לעבוד כשכיר [ההדגשה הכפולה במקור – מ' א' ג']. הנסיון העסקי שלי עם המבקש פשוט הביא אותי למיאוס מוחלט בעיסוק שאותו אני כל כך אוהב. החלטתי, שדרך העצמאות עימו הינה שגויה מיסודה עבורי...

כמו כן אשתו של המבקש עבדה בחברה גם כן. היה ברור, כי אם תעבור החברה לידיי, יוותרו שניהם חסרי עבודה או מעש"

 

שי התייחס בתצהירו לעניין הכספי  אך ציין כי צד זה לא עניין אותו. בסעיפים 82-89 מעיד שי כי:

"אותי לא עניין לקבל כסף מהמבקשים. אני רציתי לצאת מהחברה ומהר, כדי להפסיק את המריבות אשר הוציאו את הטוב ויפה מן הענף אותו בניתי במו ידי."

 

כן מציין שי כי השם המסחרי ומרבית רשימת הלקוחות הייתה שלו קודם להסכם המיזוג.  כלומר בתצהיר מתואר פירוק השותפות כנובע מחילוקי דעות בין הצדדים. אולם, שי לא פנה ליניב ישירות בעניין הפרידה, אלא ביקש מבא כוחו דאז, עו"ד מויאל, כי ינסח עבורו מכתב. ובכן, במכתב שנכתב ע"י ב"כ של שי, נאמר שהסיבה לפירוק הם קשיים כלכליים. 

 

כפי שציינתי הצדדים לא טרחו לצרף מסמכים המעידים על נסיבות פירוק השיתוף. עם זאת, יש חשיבות למכתב שהפנה בא כוחו של שי אל יניב ובו הועלתה לראשונה דרישתו של שי לפרק את השיתוף בין השניים (מכתבו של עו"ד מויאל ליניב ויעקב אלעד מיום 21.3.08, נספח ד' לתצהיר התגובה להמרצה). עו"ד מויאל מציין במכתב, בניגוד לתצהיריו של שי כי:

"לאור העובדה כי המיזם המשותף לא צלח ואינו מניב רווחים כי אם הפסדים אשר הולכים וגדלים – מודיעים בזאת מרשיי על כוונתם להפסיק שיתוף הפעולה ולסיים את ההתקשרות על פי ההסכם"

ומוסיף בפירוט:

"הואיל ומצב החשבון של החברה בבנק לאומי סניף 680 מודיעין הינו כזה שמצוי ביתרת חובה שהולכת וטופחת נוכח הפסדי החברה"

 

עם זאת, מציין עו"ד מויאל באותו מכתב כי:

"למיטב ידיעת מרשיי, סכום התקבולים אשר אמורים להיות משולמים לחשבונה של החברה במהלך שלושת החודשים הקרובים מגיע למצער כדי 600,000 ¤"

 

שי בחקירתו נשאל לעניין זה, ותשובותיו אינן מסברות את האוזן. בעמ' 26 לפרוטוקול, ש' 20 נשאל שי: "זה נכון שאתה הנחית את עו"ד מויאל להוציא מכתב לשותפחם שאוצר שהחברה גרעונית ולכן אתה רוצה להפרד מהם?" ומשיב: "הנחיתי אותו להוציא מכתב כדי לפרק את השותפות". שי הופנה למכתבו של עו"ד מויאל (נספח ד' לתצהירו) בו נאמר, כפי שפורט לעיל, כי הפירוק מתבקש לאור מצבה הכלכלי של החברה ונשאל האם הנתונים שנזכרים במכתבו של עו"ד מויאל נמסרו על ידו. שי משיב (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 23): "אני הבאתי לו נתונים והוא פנה גם לרו"ח שלי". אז נשאל שי אם מה שאמור במכתב נכון והוא משיב:

"חלק נכון וחלק לא. החברה היתה בגרעונות חלקית. החברה היתה בחובה גדולה מאד בבנק, יחד עם זה היה לה כסף בחוץ שווה ערך לחוב בבנק. כך שזה ממש לא מדויק."

 

בהמשך כשנשאל שי מדוע הוא, שהיה בעל מניות הרוב בחברה לא נשאר עם החברה השיב (עמ' 27 לפרוטוקול, ש' 21: "השארתי אצלו [אצל יניב – מ' א' ג'] מיליונים רק שאני אוכל ללכת".

 

תצהירו שלי שי בתגובה לצו מניעה שונה מהתצהיר שהוגש בתגובה להמרצת הפתיחה. בתצהירו (מיום 13.11.07 – להלן: "התצהיר השני") מציין שי לראשונה, בניגוד לאמור לעיל, כי אכן בתקופת המיזם המשותף צברה החברה הפסדים. בסעיף 8 לתצהיר מעיד שי כי: "החברה החלה לצבור הפסדים עקב חילוקי הדעות ביני לבין יניב.". כזכור, בתצהיר הראשון העיד שי כי נתן ליניב יד חופשית בניהול, והכחיש את טענותיו של יניב לעניין הפסדים. בסעיף 16 לתצהיר מעיד שי כי כדי לחסוך בעלויות לא ערכו הערכת שווי לחברה, שוב גרסה חדשה:

"בשל משבר אישי קשה בו הייתי נתון (גירושין) ועל מנת לחסוך בעליויות, לא עשינו הערכת שווי חברה. אני רציתי לצאת מהחברה ומהר, כדי להפסיק את המריבות, ויניב כמובן ניצל את מצוקתי וטען שהוא משלם לי את חלקי בדרך של תשלום חובות החברה, כאשר הסכום שהוא מציג מנופח ומופרך"

 

בסעיף 17 לתצהיר מופיעים סכומים שונים מאלו בהם פגשנו עד כה, ללא כל תמיכה או ראיה:

"בלית ברירה סיכמתי איתו [עם יניב – מ' א' ג'] כי אני אעביר לו את כל מניותי בחברה המשותפת שכללה מוניטין רב שנים, מאות לקוחות פרטיים ומוסדיים, כלי רכב בשווי של מאות אלפי שקלים, אתר אינטרנט ועוד – בנזיד עדשים – קרי שחרור שלי מערבויות לחובות החברה (שעמדו על סך כולל של כ-100,000 עד 150,000 ¤ ולא 500,000 ¤ כפי שהוא טוען) וכן תשלום נוסף של 50,000 ¤ (ראה סעיף 7 להסכם). עוד ובנוסף יניב התחייב להשיב לי הלוואות שנתתי לחברה המשותפת..."

 

לאחר מכן הגיש שי בקשה להגשת כתב תשובה מתוקן לבקשה לצו מניעה זמני. הבקשה הוגשה ביום 20.12.07 ובה נאמר: "כתב תגובתם של המבקשים, אשר הוגש על ידי באת כוחם הקודמת, חוטא לאמת, חוטא לנסיבות החתימה על הסכם פירוק השותפות בין הצדדים...". ובתצהיר שצורף לבקשה, מעיד שי בסעיף 7: "אין חולק, כי כתה בתגובה הקיים בתיק איננו מייצג נאמנה את האמת ואיננו מייצג את טענותי". היינו, שי עצמו טוען באותה בקשה כי מה שהגיש עד אותו שלב "חוטא לאמת".

 

אמנם הבקשה להגשת כתב תשובה מתוקן נדחתה בשתי ערכאות, אולם מעניין לציין מה  מעיד שי בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה. ובכן, על אף שתצהיר זה מאוחר וניתן לאחר שנשמעו עדויות הצדדים בבית המשפט במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני, חוזר שי על האמור בתצהיר הראשון לפיו הסיבה לרצונו לעזוב היו סכסוכים עם יניב ולא הפסדים של החברה המשותפת (סעיפים 30-33 לתצהיר מיום 20.12.07). לתצהיר זה צורף מאזן בוחן לחודשים ינואר-פברואר 2007, לפיו, כך לדברי שי בתצהירו ויתר על נכסים רבים רק בכדי להיפרד מיניב (סעיפים 88-91 לתצהיר האמור).

 

כפי שניתן לראות תאוריו של שי לגבי מצב החברה משתנים מחברה השווה מיליונים שהשאיר בידי שותפו לחברה בחובות. על כן לא ניתן לקבל גם את גרסתו של שי לעניין זה.

 

ג.        הימנעות מהבאת עדויות של רואי החשבון שהועסקו בחברה

על מצבה הכלכלי של החברה ניתן היה ללמוד מהדו"חות הכספיים שלה ומעדויות רואי החשבון שטיפלו בחברה. אולם, למרות שנושא זה היה אחד נושאים המרכזיים בטענות הצדדים ותצהיריהם, איש מהם לא טרח להביא עדויות בעניין זה (למעט מאזן בוחן שהציג שי שגם לו אין משמעות כפי שאפרט להלן).

 

יניב בתצהירו מעיד על מצבה הקשה של החברה ועל כך שלקח על עצמו את התחייבויותיה כנגד תניית אי התחרות כפי שפורט לעיל. כפי שעוד ציינתי, באף אחד מההסכמים לא פורטו נכסיה והתחייבויותיה של החברה, אלא גובש מנגנון מסוים (בהסכם השלישי) לפיו רו"ח של החברה יקבע את הסכומים השונים של ההשקעה שיניב יחזיר לשי. כן נקבע כי הנכסים, לרבות הרכבים ישארו בידי החברה, כאשר אין כל פירוט לגבי שווים. אין כל פירוט בהסכמים גם לגבי התחייבויות החברה או סכומים שעליה לקבל. יניב אינו מצרף כל דו"ח עסקי של החברה ואף נמנע מלהביא לעדות את רו"ח של החברה.

 

יניב העיד כי לאחר פירוק השותפות העסיק מנהלת חשבונות כדי להסדיר את שיקום החברה. יניב נשאל לגבי מאזן הבוחן שהציג שי והשיב (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 23-26) והשיב:

 

"הוא [מאזן הבוחן – מ' א' ג'] לא שווה את הנייר שכתוב עליו. ייתכן שאם היה לנו רואה חשבון ראוי, לא היינו מגיעים למצב כזה. בפרק הזמן וחלק מהמאמצים שלי לשקם את החברה, העסקתי חצי שנה מנהלת חשבונות פנסיונרית שהדבר היחיד שעשתה בחברה מרגע ששי עזב, היא רק תיקנה את כל הדבר המעוות הזה"

 

 

יניב חזר ונשאל מה לא נכון באותו מאזן בוחן והשיב:

"הכל, בלי להיות רואה חשבון ואני לא מבין בזה. סליחה, אני לא ראיתי את זה ולא יודע אם הכל, אבל המאזן חוטא למציאות. אני לא מבין בחשבונות ובגלל זה אני מעסיק אנשים טובים וראויים."

 

אולם אותה מנהלת חשבונות עלומה, טובה וראויה שהעסיק יניב, המבינה בחשבונות, לדבריו הוא, לא הובאה לעדות.

 

שי מצידו צירף מאזן בוחן של החברה לחודשים ינואר-פברואר 2007 (נספח כ' לתצהירו הראשון). אולם, לא ברור מי הכין מאזן זה ומאין לקוחים הנתונים בו. כיוון שעורך המסמך לא הובא לעדות, למסמך כפי שהוא אין כל משמעות. שי לא טרח להביא לעדות לתמיכה במאזן הבוחן, או לגבי מצבה הכלכלי של החברה את רואה החשבון של החברה.

 

כיון שלא שי ולא יניב הזמינו לעדות את רו"ח או מנהלת החשבונות של החברה, הרי שגם הכלל לפיו המנעות מהבאת עד רלבנטי פועלת כנגד מי שיכול היה להביאו, לא מסייע בעניין זה שכן הן שי, הן יניב נמנעו מהבאת עדים רלבנטיים.

 

לסיכום, פירוק המיזם המשותף לא נבע, בעיקרו, ממצבה הכלכלי של החברה. אמנם, ככל הנראה לחברה היו חובות והתחייבויות, אך מנגד היו לה גם הכנסות צפויות. הצדדים החליטו על פירוק המיזם המשותף, ככל הנראה בעיקר כיון שלא הסתדרו ושי לא רצה להמשיך לעבוד עם יניב. הם לא טרחו לציין בהסכם את מאזן הנכסים וההתחייבויות של החברה ועל כן ככל הנראה איש לא נטל על עצמו נטלים כבדים מידי  כששי עזב את החברה. שי בחר לחזור לעבוד כשכיר ועל כן העביר את מניותיו ליניב. למעשה הן יניב, הן שי, לא ידעו מה מצב החברה במדויק כאשר כרתו את ההסכמים. גם ההסכם האחרון שנכרת לאחר מו"מ ממושך, כאשר שניהם מיוצגים, לא נקב במספרים לעניין זה.  עולה מכך כי מצבה של החברה היה סביר. איני מקבלת את דברי שי לפיהם השאיר בידי יניב חברה השווה מיליונים רק בכדי לעזוב את החברה,  וגם לא את דברי יניב כי החברה עמדה לפני קריסה. יניב רצה להמשיך ולנהל את העסק, בעוד ששי היה מעונין לפרוש ולחזור ולעבוד כשכיר. על כן נסיבות הפירוק אינן תורמות לשאלה מה היקפה של תניית אי התחרות ויש לבחון את התנייה הנ"ל לאור הראיות האחרות.

 

6.      תניית אי התחרות

כיוון שעלי לקבוע מה תוכנה של תניית אי התחרות אתאר את נוסח התנייה כפי שהיא באה לידי ביטוי במסמכים השונים. בהסכם הראשון נאמר, כפי שציינתי, כי הצדדים יפנו לעו"ד על מנת שיכין עבורם חוזה מסודר. לעניין אי תחרות נאמר בסעיף 5 לאותו הסכם כי: "שי מתחייב לאי תחרות סעיף שיפורט בצורה מסודרת ומוסכמת בחוזה." (נספח ה' לכתב התשובה להמרצה). בחוזה השני ( נספח ו' לכתב התשובה) נאמר לענין אי תחרות: "עשהאל מתחייב לחתום בהסכם המסודר על אי תחרות מצדו בעסקי החברה למשך פרק הזמן המקובל והחוקי" (סעיף 10 להסכם".  בהסכם זה נכתב כי הוא כמחייב אך כי תוך 30 ימים יכינו עורכי הדין הסכם מפורט. הסכם שלישי אכן נחתם ביום 14.6.07. סעיף 10 להסכם המפורט קובע תניית אי תחרות:

 

"עשהאל וכל מי מטעמם לא יפנו במישרין או בעקיפין, למטרה מסחרית אל לקוחות החברה ו/או ספקיה המפורטים ברשימה המצ"ב להסכם זה ולא יצרו ולא ימשיכו קשרים מסחריים עימם מכל מין וסוג, ובמקרה של פניה יזומה של הלקוח אליהם ליצירת קשרים עסקיים, במישרין ו/או בעקיפין, יסרבו לפניה. זאת, בהינתן שרשימת הלקוחות והספקים של החברה הינה בגדר סוד מסחרי  ובהינתן שהקשרים עם הלקוחות והספקים הינם סודות מסחריים שנבנו בהשקעות גדולות של החברה ו/או מי מטעמה.

עשהאל מתחייב לא להתחרות בעסקי החברה במשך 24 חודשים מיום החתימה על הסכם זה. כמו כן, תשנה מבשלים חוויה את שמה באופן שייגרעו מהשם המילים "מבשלים חוויה" שהינו קניין רוחני של מבשלים חוויה פרתם בע"מ.

מובהר בזאת כי הסכמת יניב לשחרור עשהאל מערבותו ניתנת בכפוף להתחייבותו לאי תחרות ולהימנע מיצירת כל קשר עם לקוחות וספקי החברה."

 

אין מחלוקת כי שי, במסגרת החברה בה הוא עובד, "לגעת באוכל", עורך סדנאות בישול.  השאלה האם בעריכת סדנאות בישול אלו מפר שי את התחייבותו לאי תחרות. יניב טוען כי אין כל משמעות לשאלה אם שי עורך את הסדנאות הללו כעצמאי או כשכיר בחברה אחרת. מרגע שניתן לאתר את שי כשף מופיע ולהזמינו לסדנאות, הדבר מהווה תחרות עם עסקי החברה בניגוד להסכם. שי טוען כי שף מופיע הוא מקצועו ועיקר עיסוקו, וכי מעולם לא היה מסכים לתניה המונעת ממנו לעסוק בכך. לטענתו, הוא הסכים לא לפנות ללקוחות החברה ולא ליצור עמם קשר גם במקרה שיפנו אליו, הא ותו לא. לטענתו יניב ידע על עבודתו כשף מופיע בחברת "לגעת באוכל", שהחלה עוד קודם למועד בו נחתם ההסכם השלישי, ועל כן היה ברור לו כי אין מגבלה על עבודתו כשף מופיע במסגרת אותה חברה.

 

א.      האם ידע יניב כי שי עובד כשף מופיע במסגרת חברת "לגעת באוכל".

אחת הטענות המרכזיות שהעלה שי היא שיניב ידע, קודם לחתימת ההסכם השלישי כי שי עובד כשף מופיע במסגרת חברת "לגעת באוכל" ועל כן, משחתם על ההסכם השלישי, הוא מנוע מלטעון כי עיסוקו זה מהווה הפרה של תניית אי התחרות.

 

יניב טוען כי לא ידע כי שי מועסק בלגעת באוכל, ואם ידע, לא ידע שהוא מועסק כשף מופיע. יניב טוען כי מששי חתם על תניית אי תחרות ולא החריג עיסוק כשף מופיע, הרי הוא מפר בעיסוקו כשף מופיע את תניית אי התחרות.

 

גם לעניין זה עדויותיהם של שי ויניב כאחת אינן עקביות.

 

בסעיף 29 לתצהיר הראשון שהוגש בתמיכה להמרצת הפתיחה ציין יניב כי: "שי מציע לקהל הרחב, תחת שמה של חברה אחרת הפועלת  בשוק, סדנאות נושאיות זהות בשמן ובתוכנן ובכך מפר את התחייבויותיו..." בסעיף 31 מעיד יניב כי "נודע לי כי שי מתעלם מהתחייבותו.." לא נאמר מתי נודע לו,  ושמה של החברה המתחרה, מופיע לראשונה  בסעיף 36 כאשר משווה יניב בין הסדנאות שהעביר שי במסגרת החברה המשותפת לבין הסדנאות שהוא מעביר בחברת "לגעת באוכל".

 

 

 

התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה לצו מניעה זמני זהה בתוכנו. בתגובה לבקשה לצו מניעה זמני הצהיר שי כי יניב ידע, קודם לחתימת ההסכם השלישי כי שי עובד בחברת לגעת באוכל.  בסעיף 1ו' לתצהיר העיד שי כי:

 "התחלתי את ההתקשרות עם "לגעת באוכל" בתחילת חודש מאי 2007. יניב ידע על עיסוקי החדש הן במהלך המו"מ בינינו והן ביום חתימת ההסכם יום 14.6.07, כאשר העניין הועלה ונדון במפורש...אני הבנתי כי יניב מסכים לכך וברור לו שאני עובד בלגעת באוכל."

 

לתגובה הוגש גם תצהיר של מר צבי קרובי, המנהל והבעלים של חברת "לגעת באוכל" שהצהיר כי ההתקשרות עם שי הייתה בחודש מאי 2007.

 

למרות זאת, בתצהיר שהוגש בתמיכה לתגובה משיב יניב לכל טענותיו של שי למעט טענה זו כי ידע על עבודתו בלגעת באוכל עובר לחתימת ההסכם.

 

במהלך עדותו לפני כב' השופט זפט במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני, נשאל יניב האם נכון שלפגישה שנערכה ביום 14.7. הגיע שי ברכב של חברת לגעת באוכל והשיב (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 28.11.07 לפני כב' השופט זפט): "אני לא יודע אם איזה רכב הוא הגיע. ידעתי ששי מועסק, מתפרנס ולא ידעתי מה הוא עושה." אז נשאל יניב: "נכון שידעת שהמשיב עובד ומתפרנס ב"לגעת באוכל" בזמן החתימה על ההסכם ב-14.7?" והשיב: "ידעתי ששי עובד בלגעת באוכל אבל אני לא זוכר אם ידעתי זאת בזמן חתימת ההסכם או אחרי" בשורה 13 לאחר שחזר ונשאל על כך השיב יניב: "נכון שידעתי סמוך מאוד למועד החתימה, לפחות בחודש יולי, ששי עובד בלגעת באוכל". אז נשאל יניב, מדוע לא פנה בבקשה לצו מניעה ביולי, כשגילה את ההפרות והשיב (שם, בעמ' 2 ש' 17-18):

 

"באותה תקופה החברה שלי הייתה במשבר מאוד מאוד גדול., הייתי צריך לשקם את החברה שלי ולייצב אותה, הייתי עסוק מאד בדברים אחרים שקשורים באופן ישיר למה שקרה."

 

 

מנגד, בדיון לפניי העיד יניב כי תניית אי התחרות הייתה הכרחית לשיקום החברה (עמ 14 לפרוטוקול, ש' 16-21:

"לא היה ויכוח אם [שי] יעסוק בסדנאות בישול או דברים שמתחרים בחברה או לא, היה ברור שאם אני לוקח את החברה על כל צרותיה, האפשרות היחידה שלי זה שאם יש לי חלל, מציאות שאני יכול להתחרות בה."

 

מעבר לסתירה בין הדברים, אין בכך גם הגיון עסקי. אם כפי שהעיד יניב תניית אי התחרות היא מרכזית בעיניו ומהווה תנאי לשיקום החברה, מדוע המתין קרוב לחצי שנה כדי לטעון לעניין ההפרה מצד שי. בשלב מאוחר יותר טען יניב כי נמנע מהגשת תביעה כיון שרצה לבדוק האם העובדות נכונות. אך, על אף חליפת מכתבים ערה בין הצדדים ובאי כוחם בנוגע להפרות אחרות של ההסכם, לא נטענה טענה זו של  הפרת תניית אי התחרות ע"י שי בנוגע לעבודתו כשף מופיע בלגעת באוכל.

 

בנוסף, במהלך הדיון בצו המניעה התברר כי יניב קרא את תכתובות הדואר האלקרוני במחשב של שי, לאחר ששי עזב את החברה.  יניב הבהיר (עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 14-27) כי הוא קורא תכתובות של כל עובד שעוזב כי מדובר בענייני החברה העסקיים. יניב צירף מייל בין שי ללגעת באוכל מיום 8.7.07 המדבר על פעילות שי בלגעת באוכל. יניב  נשאל האם ראה מיילים קודמים שהתייחסו למו"מ בין שי ללדעת באוכל והשיב כי לא ראה התכתבות כזו. יניב חזר והעיד כי:

 

"אמרתי שאני לא זוכר בדיוק מתי נודע לי ששי התחיל לעבוד בלגעת באוכל, ידעתי שהוא מועסק, ולא יודע אם לפני או אחרי החוזה, זה לא היה בראש מעייני".

 

כלומר, בתחילה יניב לא מציין שידע כבר ביולי 2007 ששי עובד ב"לגעת באוכל", זאת, ככל הנראה, לאור העובדה שהבקשה לצו מניעה הוגשה רק בנובמבר 2007. לאחר מכן, כשמוגשות ראיות המצביעות בבירור על כך שידע ששי מועסק ב"לגעת באוכל", הוא מודה שידע, אך מבהיר כי היה טרוד בדברים אחרים והדבר "לא עמד בראש מעינייו". זאת על אף שהעיד, כמפורט להלן, כי "נחרד" ללמוד מה עושה שי בלגעת באוכל. כשמתברר ליניב כי הדבר אינו עומד במבחן המציאות, וכי אין זה סביר שלא פעל מיולי עד נובמבר, אם, מדובר בהפרה כה בוטה של ההסכם הוא שוב משנה גרסה, ועכשיו מתברר שידע על עבודתו של שי ב"לעדת באוכל", אך לא ידע מה שי עושה שם, ולא ידע שהוא מועסק כשף מופיע (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 9-16):

"גם היום וגם ביולי אין לי בעיה ששי מתפרנס, ואם הוא בחר בחברה שיש לה תחרות עסקית עם החברה בבעלותי, אין לי עם זה בעייה וגם לא בחוזה שכתבתי. גם כשגיליתי שהוא חבר של מר קרובי [הבעלים והמנהל של לגעת באוכל – מ' א' ג']. נחרדתי שגיליתי מה הוא עושה בלגעת באוכל: לגעת באוכל זה לא מוקצה, יכול לעבוד ולמכור בחנות, לעבוד בשירות לקוחות. הוא לבד אומר שהחברה עוסקת בהמון דברים ושיהיה לו בהצלחה. מה הוא עושה בלגעת באוכל זו הבעייה."

 

יניב נשאל מתי נודע לו ששי מעביר סדנאות ב"לגעת באוכל", וגם במקרה זה, לאחר שעומת עם פרסומים באינטרנט לגבי סדנאות בהנחיית שי, שפורסמו על ידי לגעת באוכל, השיב (בהמשך, שם): "להערכתי, אני לא זוכר בדיוק, איפה שהוא בחודש שמיני (אוגוסט 2007) התחלתי לגלות שהוא התחיל להפר את החוזה". כשנשאל יניב מדוע לא הגיש בקשה לצו מניעה באוגוסט השיב הפעם כי רצה לוודא שהמידע שידוע לו רציני כי אין מקום להגיש תביעה עד שלא יודעים את העובדות.

 

נדמה שאין צורך לעמוד על הסתירות והעדויות המשתנות ככל שיניב מעומת עם ראיות חיצוניות.  מהאמור לעיל עולה כי יניב ידע על כך ששי עובד ב"לגעת באוכל" כשף מופיע ככל הנראה עוד טרם החתימה על ההסכם השלישי. לעניין זה איני מקבלת את עדותו של יניב שערך הבחנה בין עבודתו של שי ב"לגעת באוכל" לבין ידיעתו על כך ששי עורך סדנאות ב"לגעת באוכל". זאת, מכמה טעמים. הראשון, הסתירות וההתפתלויות בעדותו של יניב. השני, העובדה ש"לגעת באוכל" פרסמה באינטרנט את הסדנאות ששי מעביר כבר בקיץ, ויניב המעורה בתחום, שידע ששי עובד שם, ודאי בדק  זאת וידע על כך. שלישית, יניב הודה שקרא את כל תכתובת הדואר האלקטרוני במחשב שהשאיר שי. כיוון שרואים כי ההתנהלות נערכה באמצעות הדואר האלקטרוני, יש להניח שקרא גם התכתבויות בנוגע לסדנאות. בנוסף, העובדה שהמו"מ התמהל באופן פתוח בדוא"ל, ושככל הנראה שי הגיע לפגישות ברכב של "לגעת באוכל", שי לא הסתיר את הדברים.

 

מהאמור לעיל עולה כי יניב ידע על עבודתו של שי ב"לגעת באוכל" כשף מופיע לכל המאוחר בתחילת יולי 2007 , אם לא לפני אז וודאי מיד לאחר חתימת ההסכם השלישי. עם זאת, על אף שיניב עצמו ובא כוחו כתבו מכתבים רבים לשי בנוגע להפרת ההסכם (תשלומים, אי העברת הרכב משמו של שי לשמו של יניב, העברת בעלות באתר האינטרנט וכיו"ב), לא נזכר בהם דבר לגבי הפרת ההסכם באמצעות העבודה ב"לגעת באוכל". מכך עולה כי יניב לא ראה בכל הפרה של ההסכם.

 

ככל הנראה הן שי הן יניב הבינו את תניית אי התחרות כך ששי יוכל לעבוד כשכיר אך לא להתחרות בחברה באמצעות עסק עצמאי וכן איסור על פנייה של שי ללקוחות החברה. על כן מנוע ומושתק יניב מלטעון בנובמבר 2007 כי שי מנוע מלעבוד כשף מופיע ב"לגעת באוכל".

 

ב.       תוכנה של תניית אי התחרות

תנית אי התחרות היא בת שתי פסקאות. הראשונה, אוסרת על שי או מי מטעמו, במישרין או בעקיפין לפנות ללקוחות החברה המשותפת. תניה זו שי אינו מכחיש (לעניין זה הויכוח בין הצדדים הוא האם רשימת הלקוחות כוללת 6 עמודים שהאחרון לא חתום כפי שטוען יניב, או חמישה עמודים חתומים כפי שטוען שי). הפיסקה השניה  קובעת כי שי לא יתחרה בעסקי החברה במשך 12 חודשים.  אם עבודה כשף מופיע בלגעת באוכל אינה מהווה הפרת ההסכם לשיטתם של שי ויניב, כפי שהסקתי לעיל, האם יש תוכן לפיסקה השנייה של תניית אי התחרות.

 

יניב טוען כי איסור התחרות מורכב משני ראשים. הראשון, אי פניה ללקוחות והשני איסור על שי לעבוד כשף מופיע, או בכל עיסוק בו עסק במסגרת החברה המשותפת.  לטענת יניב  הוא לקח על עצמו את שיקום החברה כאשר היה ברור לו שיוכל לעשות כן ללא תחרות מצדו של שי.

 

כפי שעולה משלושת ההסכמים בשני ההסכמים הראשונים דובר על איסור להתחרות, שיוסדר בהסכם הסופי. לא היה כל פירוט לגבי תוכן התנייה הנ"ל. תניית אי התחרות המפורטת מופיעה רק בהסכם השלישי, שנחתם לאחר מו"מ ממושך בין מספר חודשים בו שני הצדדים היו מיוצגים.

 

שי טוען כי מעולם לא היה מסכים להתחייב שלא לעסוק בעיסוקו המרכזי כשף מופיע, וכי אי התחרות כוללת רק איסור פנייה ללקוחות החברה, כאשר איסור זה מוגבל בזמן הקבוע בפיסקה השניה של 24 חודשים.

 

מהעדויות עולה כי בעת הפירוד מה שעמד על הפרק, מבחינת אי תחרות הוא אכן איסור פניה ללקוחות החברה. כבר במכתב הראשון בו פנה עו"ד מויאל בשם שי, בדרישה לפרק את השיתוף ביניהם, נזכר נושא לקוחות החברה.  עו"ד מויאל כותב כי לקוחות שהביא שי לחברה ישארו לקוחותיו וליניב יהיה אסור לפנות אליהם, ולגבי לקוחות משותפים "ישולמו בגינם תשלומי איזון". היינו הלקוחות המשותפים הם נכס של החברה שיש להתחלק בו.

 

בנוסף, הצדדים חתמו על רשימת לקוחות בסמוך לפירוד. זו אולי אחת העובדות הבודדות שאינן שנויות במחלוקת (אם כי כמות הלקוחות ונסיבות הכנת הרשימה אינם מוסכמים). מכל מקום העובדה שהצדדים חתמו על רשימת לקוחות מצביעה על כך כי זו הייתה הכוונה הראשונית.

 

אולם, בכך לא מתמצה תוכנה של תניית אי התחרות. כפי שציינתי, תניית אי התחרות המפורטת נוסחה על ידי באי כוח הצדדים ונחתמה לאחר מו"מ ממושך על תנאי חוזה הפירוד. שי הציג מספר טיטות של חוזים. יניב מכחיש כי קיבל את כולם, מכל מקום חלק מהשינויים בין הטיוטות נעשו בתניית אי התחרות. כך הציג שי תכתובת דוא"ל שנשלחה ממשרד בא כוחו של יניב ככל הנראה למשרד ב"כ של שי (ביום  19.4.07, נספח יא לתצהיר שי) ובו נוסח כדלקמן של תניית אי התחרות (אגב נוסח זה מחזק את טענתו של שי כי יניב ידע ששי מתכוון לעבוד כשכיר בעיסוקו):

"עשהאל וכל מי מטעמה, לא יפנו, לא במישרין ולא בעקיפין לא למטרה מסחרית ולא למטרה חברתית, אל לקוחות החברה ו/או ספקי החברה המופיעים ברשימה המצורפת; זאת בהינתן שרשימת הלקוחות והספקים הינה סוד מסחרי ובהינתן שהקשרים עם הלקוחות והספקים נבנו בהשקעות גדולות של החברה ו/או מי מטעמה.

בנוסף, עשהאל ו/או מי מטעמה לא יתחרו בעסקי החברה, לא במישרין ולא בעקיפין, והדבר אמור לגבי כל צורת התאגדות שהיא, וזאת למשך תקופה של 24 חודשים מיום החתימה על הסכם זה.

על אף האמור לעיל, שי עשהאל יהא רשאי לעבוד כשכיר בלבד [הדגשה במקור] בעסק הקיים בעת חתימת הסכם זה ועיסוקו מתחרה בעיסוקי החברה.

יודגש כי הסכמת יניב לשחרר את עשהאל מערבותו ניתנת אך בכפוף להתחייבות לאי תחרות כמפורט לעיל."

 

באותו יום שלח עו"ד מויאל, ב"כ של שי מכתב (מיום 19.4.07, נספח יב' לתצהיר עשהאל), ולו צירף הסכם מתוקן. סעיף 10 לאותו הסכם מתוקן כולל תניית אי תחרות בדיוק בנוסח שביקש בא כוחו של יניב. מסמך זה התקבל במשרד ב"כ של יניב.

 

טיוטה נוספת נשלחה, לטענת שי ע"י בא כוחו לב"כ של יניב ביום 26.4.07 (נספח יג לתצהיר שי). גם שם סעיף 10 דן באי תחרות, בנוסח זהה למעט הסייג. הסייג בטיוטה זו מנוסח כך: "על אף האמור, שי עשהאל יהא רשאי לעבוד כשכיר בלבד בעסק בבעלות צד ג' שאינו קשור לשי הקיים בעת החתימה על הסכם זה ועיסוקו מתחרה בעסקי החברה". ואכן טויטת הסכם התקבלה באותו מועד במשרד עו"ד ניידרמן.

 

טיוטה נוספת מיום 30.4.08 כוללת את הנוסח הנ"ל לרבות הסייג המתוקן. באותו מועד מעביר עו"ד ניידרמן לעו"ד מויאל הסכם לאחר תיקונים. התיקונים הוכנסו ע"י ב"כ של יניב, בסעיפים 8 ו-13 להסכם. סעיף 10 ובו תניית אי התחרות נותר כפי שהוא.

 

על גבי אותה טיוטה נכתב בכתב ידו של שי עשהאל, על גבי אותו סעיף 19 לעניין פניה ללקוחות בנסיבות חברתיות – "לא מקובל" וכן הערות לעניין סוג הרכב בסעיף 13 (נספח טז' לתצהיר שי) טיוטה נוספת מיום 1.5.07 כוללת את סעיף 10 באותו נוסח (נספח יז' לתצהיר שי). על גבי הטיוטה נכתב בכתב יד:

"רוצה לעשות ייעוץ קולינארי לכל מאן דבעי.

פרוייקט מסטר שף בפקולטה לחקלאות באוניברסיטת י-ם

פרוייקט סין"

 

 

טיוטה נוספת מיום 15.5.07 על פי הנאמר בה הוכנה בעקבות ישיבה עם עשהאל מיום 16.5.07. על גבי הטיוטה יש תיקונים בכתב יד. ובכן , בטיוטה זו סעיף אי התחרות ארוך ביותר. הוא כולל את הפסקאות הראשונות בנוסח הקודם, ונוסח הסייג שונה לחלוטין. על גבי הנוסח המודפס יש תיקונים בכתב יד:

"על אף האמור לעיל, יניב מסכים בזאת, כי שי עשהאל יהא רשאי לעבוד כשכיר בלבד, ורק בתפקיד של שף יצרני 0שף העובד בבישול בלבד)[בכתב יד נמחקו המילים בבישול בלבד] וזאת אצל מתחרים של החברה, שלהם עסק פעיל ביום חתימת הסכם זה, וזאת מבלי לגרוע מהתחייבות שי עשהאל להימנע מיצירת קשרים עם לקוחות וספקי החברה, להימנע מגילוי סודות מסחריים של החברה, ומבלי לגרוע מהתחייבותו לאי תחרות בעסקי החברה ומתן כל שירות שהוא למי מלקוחות החברה [ בכתב יד נמחקו המילים "ומתן כל שירות שהוא למי מלקוחות החברה ונוספו בצד המילים "ויצירת קשרים מסחריים עם לקוחות החברה" שאמורים להחליפם]. עוד מסכים יניב כי שי עשהאל מטעמי נוחות גרידא, שכרו של עשהאל אצל מעסיק כאמור לעיל, ישולם לו כנגד חשבונית מס שתוציא שי עשהאל בע"מ ובתנאי שחשבונית זו מוצאת חלף הוצאת תלוש שכר לשי עשהאל וכי לעשהאל לא תהא כל פעילות מסחרית..."

 

ביום רביעי 13.6.08 מעביר עו"ד מויאל בדוא"ל טיוטה נוספת של ההסכם (שכותרתו עדיין טיוטה מיום 15.5.08). נוסח הסייג כולל את הנוסח המורחב לרבות התיקונים בכתב יד.

 

והנה שלושה ימים לאחר מכן נחתם ההסכם הסופי  ובו הסייג הוסר לחלוטין ובמקומו נכתב: "עשהאל מתחייב לא להתחרות בעסקי החברה במשך 24 חודשים מיום החתימה על הסכם זה. כמו כן תשנה מבשלים חוויה את שמה באופן שיגרעו מהשם המילים "מבשלים חוויה" שהינו קניין רוחני של מבשלים חוויה פרתם בע"מ."

 

במקביל סעיפים 8 ו-14 להסכם מאפשרים לשי להמשיך לעבוד בשני פרויקטים – מאסטר שף, ופרוייקט סין. יניב טען כי כיוון שלא הוחרג כל דבר אחר אסור לשי לעסוק בכל עיסוק המתחרה עם עסקי החברה למעט שני פרוייקטים אלו. אולם, שני הפרוייקטים הללו אינם מופיעים כהחרגה לתננית אי התחרות. כפי ששי העיד, במסגרת חקירתו בבקשה לצו מניעה, לעניין מסטר שף מדובר היה בהתחשבנות נפרדת ולכן נכלל הנושא בסעיף 8 שעניינו ההתחשבנות בין הצדדים. אשר לפרוייקט סין היה צורך לעשות שימוש ברשימת הלקוחות כדי לדוור להם את פרוייקט סין, ויניב הסכים ששי יעשה כן, בניגוד לקביעה כי מאגר הלקוחות הוא חלק מקניינה של החברה.

 

בתצהיר התשובה לתגובה במסגרת הבקשה לצו מניעה, לאחר ששי הציג את כל הטיוטות וטען כי מעולם לא היה מוותר על עיסוקו כשף מופיע, התייחס לכך יניב. בסעיף 9 לתצהיר התשובה: "שלא כטענת המשיבים, הטיוטות שקדמו להסכם השני והסופי [נספח ד לתגובה], מבטאות ניסיון זה שלי ללכת צעד נוסף לקראת שי [ הדגשה במקור], וככל שמבקשים לסמוך עליהן כדי לפרש את תניית ההגבלה, הרי שהן דווקא תומכות בטענותי...." כלומר יניב טוען כי החריג המורחב הוכנס ע"י עורכי דינו כדי לזרז את החתימה על ההסכם הסופי. 

 

לא יניב ולא שי מבהירים מדוע נחתם ההסכם הסופי ללא הסייג האמור,  אף על פי שכל אחד מהם מעונין להסיק מכך מסקנות לטובתו הוא.

 

עו"ד מויאל העיד כי נושא אי התחרות היה נושא מרכזי. לדבריו (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 25-28):

"זו היתה עיקר המחלוקת בין הצדדים שאפילו ביום חתימת ההסכם הם המשיכו לדבר עליה. ההסכם עוד תוקן בעניין זה ביום החתימה. כל העניין היה מי יעשה מה".

 

עו"ד מויאל נשאל לגבי הערותיו בכתב יד על אחת הטיוטות והשיב (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 17-19):

"לדעתי היו כ-8-9 טיוטות וכל פעם צץ משהו חדש, מדובר בשני אנשים שרוצים להתחרות אחד בשני, ולכן כסף תמורת מרחב פעולה פתר את הבעיות.".

 

יניב נשאל מדוע יש צורך ברשימת לקוחות אם ממילא אסור לשי להתחרות בעסקי החברה, ומשיב (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 4-8):

"החוזה אומר אסור לך נקודה, ולמרות זאת אני רציתי שתהיה לי מערכת בקרה מסוימת. אם שי החליט להפר את ההסכם והחליט לפנות מביתו אז הוא מפר את ההסכם ואת זה יהיה לי קשה לגלות. מעבר לזה – 300 לקוחות עסקיים קל לי לגלות אותם ולהציע להם דברים, זו מערכת בקרה מסוימת...."

 

אולם, הסבר זה של יניב אינו עולה בקנה אחד עם התפתחות תניית אי התחרות שבתחילה כללה איסור לפניה ללקוחות ורק לאחר מכן נוספה המגבלה על אי תחרות. בנוסף, הסבר זה גם אינו עולה בקנה אחד עם עדותו של יניב לפיה שי אמר לא כי הוא עומד, לאחר פרישתו מהמיזם המשותף, לפתוח חנות כלי בית באילת (עמ' 14 לפרוטוקול), וכי למעשה יניב האמין לשי כי אינו עומד לעסוק בתחום כלל ועיקר. אם כך הם פני הדברים, מדוע היה צריך סעיף אי תחרות בכלל, ומדוע הוסיף תנייה כללית לאיסור הפנייה ללקוחות?

 

לסיכום מהעדויות עולה כי הן לשי, הן ליניב היה ברור כי שי עובד כשף מופיע ב"לגעת באוכל", ולא הייתה כל כוונה למנוע משי להמשיך בעיסוקו כשף מופיע כשכיר. אולם, הכוונה בעבודה כשכיר הייתה כי שי לא יוכל לשווק את עצמו, וכי לא ניתן יהיה להגיע אליו ישירות, ורק להסדיר את התשלום מול החברה בה הוא מועסק. הכוונה הייתה לשכיר ולא לעצמאי בתחפושת שכיר. אין מחלוקת כי חברת "לגעת באוכל" פרסמה סדנאות בהנחיית שי עשהאל, כאשר שמו ותמונתו הופיעו באתר לצד הסדנא הרלבנטית. כך מי שהיה מעונין (לבד ממי שמופיע ברשימת הלקוחות) יכול היה לאתר את שי, אף במקום להתקשר עם שי ישירות, לערוך את ההתקשרות עם חברת "לגעת באוכל". נראה שזו אכן התחרות ישירה בעסקי החברה, שהוגבלה בתניית אי התחרות.

 

ג.        סבירות ההגבלה

שי טוען כי מעולם לא היה נוטל על עצמו מגבלה לא יוכל לעסוק בעיסוק היחידי אותו הוא יודע ואוהב לעשות, קרי, שף מופיע. אם כך הייתה מתפרשת תניית אי התחרות, בהחלט יתכן כי ניתן היה לומר כי יש בכך פגיעה קשה מידי בחופש העיסוק.

 

במשפט הפרטי נבחנת תניית אי התחרות במסגרת "תקנת הציבור" שבסעיף 30 לחוק החוזים חלק כללי.  במסגרת זו ניתן לאזן בין זכות היסוד לחופש העיסוק לבין חירות ההתקשרות. בע"א 3156/98 בן ישי נ' וינגרטן, פ"ד  נה (1) 939, (להלן: "עניין בן ישי"), עמד כב' השופט א' ריבלין על האיזון שיש לערוך במסגרת זו (עמ' 952 לפסק הדין, החל מפסקה 11 לפסק דינו):

 

"חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל. מבין חלופות הבטלות האלה – האחרונה – תקנת הציבור – מציעה אמת-מידה ראויה לבדיקת תקפותה של תניה המגבילה את חופש העיסוק.... השפעתה, האמצעית אמנם, של הזכות אשר שוריינה בחוקי היסוד מוצאת לה ביטוי בעת שבאים לבחון תניה חוזית באמת-המידה של תקנת הציבור... סבירות ההגבלה נבחנת לאורם של ערכים אחרים המתחרים בזכות לחופש העיסוק. היא נמדדת על-פי טיבה של ההגבלה בהתחשב בהיקפה וגם בטיב הקשר החוזי שבין הצדדים. "המבחנים הם בעיקר לאור אופי ההגבלה, היקפה, הזכויות הקנייניות עליהן היא באה להגן, תחום וזמן תחולתה, אם נועדה ההגבלה להגן על סודות מקצועיים או מסחריים אשר נרכשו עקב היחסים המשותפים בין בעלי-הדין, וכדומה שיקולים העשויים ללמד אם בנסיבות המקרה המסויים עשוי צד אחד להפיק הנאה יתירה מבלי שיהיה זכאי לכך מבחינת היחסים החוזיים שביניהם מבחינה כוללת" (ע"א 365/74 "טרומאסבסט" חברה להרכבת לבנים טרומיים בע"מ נ' זכאי [14], בעמ'  797)." (הדגשה שלי – מ' א' ג').

כב' השופט א' מצא, קבע כי את האיזון בין הזכויות לחופש העיסוק מזה וחירות ההתקשרות מזה, יש לערוך, בין השאר בהתבסס על מהות היחסים בין הצדדים. בע"א 672/96 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' רכטמן, פ"ד נג (5) 25, בעמ' בעמ' 36, קבע כב' השופט מצא:

"המבחן לתקפותה של הגבלת עיסוק המוטלת בחוזה הוא תקנת הציבור, וההכרעה בשאלה אם הגבלה על חופש העיסוק שהוטלה בחוזה פלוני עומדת במבחנה של תקנת הציבור, חייבת להתבסס על האיזון בין שני ערכים מרכזיים: חופש העיסוק מזה, וחופש ההתקשרות בחוזה מזה....למהות הקשר החוזי שבין הצדדים (כלום המדובר ביחסי מעביד-עובד, ביחסי שותפים, בהתקשרות למכירה של עסק קיים וכדומה) ולתנאים האחרים הכלולים בהסכם שבגדרו הוטלה ההגבלה, יכולה להיות השפעה על משקלו היחסי של כל אחד ממרכיבי משוואת האיזון בין חופש העיסוק לבין חופש ההתנאה החוזית. ואולם ככלל, הגבלה שמבחינת מהותה והיקפה נמצאה סבירה והוגנת כלפי הצדדים עצמם, חזקה עליה שהיא עומדת גם במבחנה של תקנת הציבור."

במקרה שלפניי, כפי שהיה בעניין בן ישי לעיל, ההגבלה שנטל על עצמו שי לא הייתה כלולה בחוזה עבודה, אלא בהסכם בין שותפים עסקיים. שותפים בעלי כח כלכלי דומה, ולכן, לא מתקיים כאן חוסר שוויון בסיסי בשלו מוטלות מגבלות קשות יותר על תניות אי תחרות בהסכמים בין עובדים למעסיקים. במקרה שלפניי הצדדים ערכו מו"מ, כששניהם ניו מיוצגים, ובסופו קבעו את התניות בהסכם השלישי.

 

בעניין בן ישי הנ"ל, הוסיף וקבע כב' השופט א' ריבלין (בעמ' 954 לפסק דינו):

"היקף ההגבלה נבחן במודדים שונים. הכשרה מיוחדת שרכש המתקשר אצל מעסיקו או אצל שותפו עשויה להצדיק קביעת תקופה ממושכת יותר שבה יתקיימו מגבלות העיסוק. לעומת זאת מקום שבו מדובר בעיסוק שאינו דורש הכשרה מיוחדת או מומחיות, אין למעביד או לשותף לשעבר ציפייה לגיטימית ליהנות לאורך זמן מן  המגבלות המוטלות על חופש העיסוק של עובדו או של שותפו. הצורך למנוע שימוש פסול בסוד מסחרי השייך למעסיקו הקודם של המתקשר או לשותפו לעסקים מובא אף הוא בחשבון האכיפה."

 

במקרה זה המומחיות הייתה אצל שי. שי הביא את כישוריו כשף מופיע למיזם המשותף, ולא קיבל כל תמורה מיוחדת כנגד ויתור עליהם. על כן גם בחינה זו של התנייה במשקפי הזכויות החוקתיות, מחייבת פרשנות מצמצמת.

 

 

7.        סוף דבר

 

אני מקבלת את התביעה בחלקה.

 

ככל שמדובר באיסור פניה ללקוחות החברה המשותפת (למעט פרוייקט סין), כיוון ששי מסכים כי קיבל על עצמו איסור פניה ללקוחות כאמור, מוצא בזאת צו המונע משי לפנות ללקוחות החברה במישרין או בעקיפין, כקבוע בסעיף 10 להסכם. איסור זה מתייחס ללקוחות המופיעים ברשימה בת 5 עמודים, כשכל אחד מהעמודים חתום בידי הצדדים. ב"כ המבקש, יודיע לבית המשפט בתוך 30 ימים מהיום האם המבקש מעונין להמשיך את הדיון בשאלה האם רשימת הלקוחות כוללת חמישה דפים חתומים, אותה מאשר שי, או ששה דפים כשהאחרון אינו חתום, לה טוען יניב. לא יודיע כאמור, יחול צו המניעה רק על הלקוחות המופיעים בחמישה העמודים החתומים של רשימת הלקוחות. כיון שהצדדים הסכימו כי מדובר בסוד מסחרי של החברה, איסור זה אינו מוגבל בזמן.

 

 

אשר לתניית אי-התחרות הכללית, זו אינה מגבילה את שי מלעבוד כשף מופיע שכיר בחברת "לגעת באוכל" או בכל חברה אחרת (בין אם כנגד משכורת או חשבוניות ובלבד ששכרו לא יותנה ולא יהיה קשור למספר הסדנאות אותן הוא מעביר בפועל). עם זאת, מוצא בזאת צו מניעה האוסר על שי לעסוק במסגרת עבודתו כשכיר כאמור, בפעולות שיווק שלו עצמו או של החברה המעבידה. כן אני אוסרת על שי ששמו ותמונתו יפורסמו בפרסומים מטעם אותה חברה בה יועסק כשכיר. היינו, לקוח של החברה לא יוכל להזמין את שי באופן ספציפי כשף מופיע מטעם אותה חברה. איסורים אלו יחולו על שי עד ליום 14.6.09.

 

לאור התנהלות הצדדים והעובדה שהתביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, ובחלקה בהסכמה, איני עושה צו להוצאות.

 

 

ניתן היום, כ"א בכסלו, תשס"ט (18 בדצמבר 2008), בהעדר הצדדים. נמסרה לב"כ הצדדים הודעה טלפונית היום. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

                                                                                

ד"ר מיכל אגמון-גונן, שופטת

 

 

 

 


 

 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/9B9F464B16B8848C422575230055A80C/$FILE/CC727415DE163C26422574F5004C3573.html
תאריך: 
18/12/08
Case ID: 
1173_7
Case type: 
הפ
סיווגים
בתי משפט : בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
שופטים : גונן
גונן
נושאים : דיני חברות דיני תעבורה
דיני תעבודה
עורכי דין : עדי אלבוים שי ניידרמן ו
עדי אלבוים
שי ניידרמן ו
Powered by Drupal, an open source content management system