כהן נ. סבן


 

   

בתי?המשפט

א  027508/05

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

25/12/2008

 תאריך:

כב' השופט אבי פורג

לפני:

 

 













כהן משה

בעניין:

תובע

עו"ד שוויצר

ע"י ב"כ


 

-  נ  ג  ד  -


 

1 . זבאן מאיר

2 . קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

3. הראל חברה לביטוח בע"מ

נתבעים

עו"ד נוילנדר

עו"ד אילן חגי

נתבעים 1 ו-3

נתבעת 2


 

-  נ  ג  ד  -

 


 

1. זבאן מאיר

2. קנורסקי דני

 

צדדים שלישיים

עו"ד נוילנדר

ע"י ב"כ


 

פסק דין

 

מבוא

 

לפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

 

התובע, מר כהן משה, יליד 1953 (להלן: "התובע") נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 7.7.04.

 

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשתי סוגיות עיקריות: האם מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים והאם משאית של הנתבע 1 הייתה מעורבת בתאונה.

 

בתיק זה פוצל הדיון ובשלב זה נשמעו הראיות בסוגיית החבות בלבד.

 

בתיק התקיימו שתי ישיבות הוכחות בימים 18.10.07 ו – 15.11.07. בישיבה הראשונה נשמעו פרשת התביעה במסגרתה העידו התובע והעד מר רפאל דז'בדוב ופרשת ההגנה של הנתבעים 1 ו-3 במסגרתה העידו הנתבע 1 והעד מר אלכס קייקצשווילי. בישיבה השנייה נשמעה פרשת ההגנה של הנתבעת 2 במסגרתה העיד החוקר פרטי, מר לב שובל.

 

לאחר שמיעת הראיות בשאלת החבות, הגישו הצדדים סיכומים בכתב בסוגיה זו.

 

תמצית טענות התובע בכתב התביעה

 

התובע, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.7.04 כאשר עלה על משאית על מנת לשחרר מחגורת מנוף המשאית צינור שהורם על ידי המנוף ולפתע נטה המנוף והצינור לכיוון התובע שנרתע לאחור ונפל מהמשאית תוך שהוא נחבל ברגלו ובגבו (להלן: "התאונה").

 

הנתבע 1 היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתאונה, נהג משאית המנוף, ממנה נפגע התובע. הנתבעת 3 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה כל חבות לנזק גוף עקב השימוש ברכב ובהתאם לחוק הפיצויים.

 

הנתבעת 2 הינה תאגיד סטטוטורי אשר מחובתו לפצות נפגע שאין בידו לתבוע פיצויים, בין היתר, מחמת היות הרכב הפוגע בלתי ידוע או חסר ביטוח.

 

הנתבע 1 לא מסר לתובע את פרטי הרישוי של משאיתו ואת פרטי הביטוח, על אף פניות התובע ובא כוחו.

 

ממקום התאונה פונה התובע לבית חולים קפלן. התובע נפגע בתאונה ונגרמו לו נזקים.

 

תמצית טענות נתבעת 2 בכתב ההגנה ובהודעה לצדדים שלישיים

 

נסיבות התאונה, המוכחשת כשלעצמה, כפי שפורטו בכתב התביעה אינן מהוות תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים.  עוד נטען, כי בתאונה לא היה מעורב "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים ופגיעת התובע, המוכחשת כשלעצמה, לא נגרמה עקב שימוש ברכב מנועי "למטרות תחבורה" כנדרש בחוק הפיצויים.

 

לחילופין, אם תתקבל טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים, הרי שמספר הרישוי של כלי הרכב שהיה מעורב בתאונה הוא 15-335-11, שהיה בבעלות ו/או בחזקת הנתבע 1 ושהיה נהוג או הופעל על ידי צד שלישי 2, והרכב היה מבוטח בפוליסת ביטוח תקפה אצל נתבעת 3. בנסיבות העניין, החובה לפצות את התובע, אם בכלל, מוטלת על נתבעים 1 ו – 3 ועל כן דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות.

 

לחלופי חילופין, אם יקבע כי מדובר בתאונת דרכים שבה לא היה מעורב רכב מספר 15-335-11 אלא רכב אחר, הרי שלא תוטל על הנתבעת 2 החובה לפצות את התובע שעה שזהות הבעלים ו/או הנוהג ידועים לתובע.

 

עוד ולחילופין, לטענת הנתבעת 2 לא מוטלת עליה חובה שבדין לפצות את התובע, מאחר והאחרון לא פעל בשקידה סבירה לברר את פרטי הכלי המעורב, אף על פי שיכול היה לעשות זאת בנקל.

 

בנסיבות אלו, לא נתמלאו התנאים הדרושים בחוק הפיצויים להטלת חבות על הנתבעת 2 ולפיכך דין התביעה נגדה להידחות. 

 

נתבעת 2 שלחה הודעה לצדדים שלישיים 1 ו-2, כי במידה ותחויב לשאת בפיצוי נזקי התובע, היא זכאית מכוח חוק הפיצויים לחזור לצדדים השלישיים, ולתבוע מהם לשפותה ביחד ו/או לחוד. זכאותה נובעת, בין היתר, כתוצאה מכך שצד שלישי 1 (שהינו נתבע 1) בהיותו בעל הרכב שהיה מעורב בתאונה, התיר לצד שלישי 2 לנהוג ו/או להשתמש ברכב מבלי שהיה ביטוח ו/או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את השימוש ברכב.

 

תמצית טענות נתבעים 1 (שהינו גם צד שלישי 1) ו - 3  וצד שלישי 2 בכתב ההגנה

 

הנתבעים 1 ו – 3 והצדדים שלישיים מיוצגים על ידי משרד עורכי דין אלמגור ואח'.

 

התאונה המוכחשת, אם אירעה, לא אירעה ברכב הנהוג על ידי הנתבע 1 /או מי מטעמו ו/או במשאית השייכת לנתבע 1.

 

נזקיו של התובע, המוכחשים כשלעצמם, אינם תוצאה של "תאונת דרכים" ו/או של "שימוש ברכב מנועי" כהגדרתם בחוק הפיצויים.

 

בכתב ההגנה מטעם הצדדים השלישיים נטען, כי בתאונה, המוכחשת כשלעצמה, אם ארעה, לא היו מעורבים הצדדים השלישיים ו/או מי מטעמם ו/או רכב השייך להם או למי מטעמם. עוד נטען, כי כל הרכבים שבבעלות הנתבע 1/צד שלישי 1 וכן כל רכב בו נוהג או נהג בעבר צד שלישי 2 מבוטחים בביטוח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970.

 

הנתבעים 1 ו – 3 מבקשים לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

 

הצדדים השלישיים מבקשים לדחות את ההודעה שנשלחה על ידי נתבעת 2 לצדדים שלישיים.

 

דיון

 

המחלוקת לגבי נסיבות התאונה והגדרת התאונה כ"תאונת דרכים"

 

התובע העיד בתצהירו, כי עובר לתאונה עבד בחברת "המקים" העוסקת בהרכבת צינורות. ביום 7.7.04 בעת עבודתו באתר בדימונה, עלה התובע על המשאית על מנת לפרק את הרצועות הקשורות למנוף שעליו הוטענו הצנורות. כאשר הופעל המנוף והרים את הזרוע שלו מספר צינורות החליקו מהרצועה ומהאחיזה, נשארו תלויים באוויר ועפו במהירות לכיוון התובע, אשר נרתע לאחור ונפל מארגז המשאית. המשאית הייתה מונעת כל אותה עת והנפילה של התובע ארעה בעקבות פעולת ותנועת המנוף (סעיפים 3 – 5 לתצהירו של התובע).

 

ממכלול העדויות שנשמעו בפני ותמלילי השיחות של העדים דז'בדוב וקייקצשוילי עם החוקר הפרטי עלו סתירות בין הגרסאות השונות אשר יפורטו בהמשך, אולם קודם לכל יודגש, כי עדותו של התובע הותירה רושם מהימן ושוכנעתי, כי התובע נפל ממשאית בנסיבות שתוארו על ידו. בהקשר זה יצויין, כי גם הנתבע 1 העיד, כי טענת התובע שנפל ממשאית נראית אמיתית אלא שהכחיש שמדובר במשאית שלו (פרו' 18.10.07 עמ' 36 ש' 4 – 5).

 

לנתבעת 2 טענות שונות לעניין מהימנות התובע לאור גרסאותיו השונות, לשיטתה, לנסיבות האירוע, כפי שבאו לידי ביטוי בתעודת חדר המיון מיום 7.7.04 ("נפל ונחבל בעקב ימין תוך כדי עבודתו") ובטופס ההודעה על פגיעה בעבודה למל"ל מיום 11.8.04 ("כאשר באתי לשחרר חגורה ממנוף נפלתי ונחבלתי ברגל ימין"). בהודעות הללו אין אזכור, כי באירוע הייתה מעורבת משאית והאירוע הינו תאונת דרכים. רק בתביעה לקביעת נכות שהוגשה למל"ל ביום 31.10.04, לאחר שהתובע היה מיוצג (סעיף ז' בטופס) נטען, כי התאונה אירעה שעה ש"נפלתי ממשאית אשר באתי לשחרר חגורה", ללא אזכור כי התובע עסק בהעמסת צינורות שגרמו לו ליפול ורק בכתב התביעה נטענה לראשונה הגרסה עובדתית שכל מטרתה להיכנס להגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים.

 

איני מקבל טענת הנתבעת 2, כי מדובר בסתירות ולטעמי אין לייחס משקל רב לכך שגרסתו של התובע לא הופיעה במלואה בתעודת חדר המיון, כאשר התובע סובל מכאבים ומבקש לקבל טיפול רפואי ולא נרשם כי נפל ממשאית, על אף שלטענתו אמר לרופא שנפל ממשאית (פרו' 18.10.07 עמ' 19 ש' 17-21). יודגש, כי כבר בהודעתו למל"ל מיום 11.8.04, למרות שלא הזכיר משאית, ציין התובע כי התאונה אירעה כאשר ניסה לשחרר חגורה ממנוף. בהקשר זה יצויין, כי לא הובאה בפני כל ראיה על עבודתו של התובע עם מנוף אחר לבד מהמנוף של המשאית.

 

עדותו של התובע קיבלה חיזוק מעדותו של מר דז'בדוב בבית המשפט. מר דז'בדוב  תאר בעדותו את התרחשות התאונה באופן דומה לתובע ועדותו מחזקת את גרסת התובע שהותירה כשלעצמה רושם מהימן.

 

לעד מר דז'בדוב הושמעה קלטת שיחה בינו ובין החוקר הפרטי מטעם נתבעת 2. מר דז'בדוב לא זיהה את קולו בקלטת ולא זכר את החוקר אך אישר שהיה אצלו חוקר. מנגד, החוקר מטעם נתבעת 2, מר שובל זיהה את מר דז'בדוב (פרו' 18.10.07 עמ' 26 – 28).

 

החוקר הפרטי מר שובל נחקר בבית המשפט, אולם משהוגשו לתיק בית המשפט תמלילי השיחות של החוקר עם מר דז'בדוב ועם מר קייקצשווילי אין טעם בלימוד גרסתם מעדות החוקר הפרטי  (שלא נכח במועד קרות התאונה) ולפיכך אתמקד בדבריהם במסגרת תמלילי השיחות למול עדותם ותצהירם.

 

למרות הסתירות לכאורה בנקודות מסוימות בין גרסתו של העד מר דז'בדוב בבית המשפט לגרסתו בתמליל, אני סבור שגם תמליל השיחה מלמד באופן ברור, כי התובע נפל ממשאית בזמן עבודה עם מנוף המשאית בזמן שהעד נכח שם. בהקשר זה יצויין, כי העד דז'בדוב טען הן בשיחה עם החוקר הפרטי והן בעדותו בבית המשפט שאינו יודע את פרטי המשאית וכי אינו זוכר את צבע המשאית ושם הנהג שלה (תמליל שיחה של העד, מר דז'בדוב עם החוקר הפרטי, עמ' 2).  

    

מייד בתחילת השיחה עם החוקר הפרטי אמר מר דז'בדוב כדלקמן (תמליל שיחה עמ' 1 – 2):

 

"תשמע, אני עבדתי איתו (משה כהן התובע שאת שמו זכר העד – א.פ.)  אנחנו עבדנו ככה ביחד ושמה היה מנוף שחתכנו צינורות כן? האמבטיה שלו גבוהה ככה, אני הייתי עומד ככה וזהו. אני יודע, המנופאי עבד ככה, במכות ככה. אתה יודע לא כמו שצריך ככה לאט וזה. הוא היה על האמבטיה והוא, אתה מבין? יש לו דברים כאלה שהוא עושה ככה הוא יכול לזרוק אותך במכה מהאמבטיה. הוא עשה ככה ולא היה לו איפה ללכת, אתה מבין? ואז הוא קפץ ככה. הוא דחף אותו ממש עם הצינורות אחורה והוא נפל למטה."

 

נכון הדבר שבשיחה עם החוקר הפרטי מדבר העד דז'בדוב על עבודה עם מזלג ולא עם רצועות ועם זאת בתמליל השיחה הוא מתייחס גם לשיטת עבודה עם רצועות (עמ' 8 – 9 לתמליל).

 

למרות הסתירה לכאורה בין גרסתו של העד בתמליל השיחה עם החוקר הפרטי לעומת עדותו בבית המשפט, לגבי שיטת העבודה עם המנוף, חשוב להדגיש את תשובתו של העד לשאלה מגמתית של החוקר הפרטי, כאילו התובע לא נפל מהמשאית אלא במקום אחר (תמליל השיחה עמ' 9):

 

" חוקר: אתה יודע אבל אני דיברתי עם עוד אנשים שם, נהגים וזה שהיו שמה והם אמרו שהוא לא נפל מהמשאית, הם יודעים שהוא נפל כשהיה איתך ויוסי היה שמה והוא נפל שמה איפה שעבדתם על הגג שמה ליד, שמה הוא נפל לא מהמשאית.

רפי: לא. מהמשאית הוא נפל. מה אני מפגר אני? בנאדם, נגיד אתה עובד איתי, מה אתה לא רואה מה שאני עושה? ככה אנחנו. נגיד פה המשאית, אתה פה עומד, כן? אני פה, אני רואה מה שאתה עושה, אתה רואה מה שאני.

חוקר: איפה אתה עמדת כשזה קרה?

רפי: אני הייתי, ככה אני הייתי, שלוש, ארבע מטר.

חוקר: אז מאיפה הוא.

רפי: הוא דחף אותו, ממש דחף אותו לשם. הוא עשה ככה עם הזה, אז הוא דחף, הוא היה תופס את הצינורות ואין איפה ללכת, אתה מבין? ואז הוא דחף אותו והוא נפל למטה.

חוקר: ואחרי  שהוא נפל אז מה קרה? מה היה אחרי שהוא נפל?

רפי: מה קרה, הוא נפל, הוא לא יכול לקום."

 

והדברים ברורים. מר דז'בדוב עקבי בגרסתו, כי התובע נפל מן המשאית עקב עבודת הנהג מנופאי והמנוף, הא ותו לא. 

 

התובע עמד על גרסתו שהצנורות היו קשורים באמצעות רצועות וכאשר נשאל על גרסתו של העד דז'בדוב בתמליל לגבי כך שהצנורות לא היו קשורים ברצועות אמר שיכול להיות שהוא מדבר על פעמים אחרות.  עוד העיד התובע בתשובה לשאלה נוספת בה הוצג לו שדז'בדוב שולל את הטענה שהצנורות הוזזו ממקום למקום, כי הוא חושב שדז'בדוב לא ראה את מה שקרה (פרו' 18.10.07 עמ' 21). מצד שני, מעדותו של התובע עולה בברור שמר דז'בדוב עבד איתו באותו יום בהעמסת המשאית (פרו' 18.10.07 עמ' 12) וכך גם עולה מעדותו של העד דז'בדוב הן בעדותו בבית המשפט והן בתמליל השיחה עם החוקר הפרטי.

 

הסתירה לכאורה בין עדותו של התובע, כי לא היה מגע בינו לבין הצינור (פרו' 18.10.07 עמ' 19 שורה 13) לבין עדותו של מר דז’בדוב, כי הצינור נגע בתובע ודחף אותו (פרו' 18.10.07 עמ' 22 שורה 20) אינה מהותית בעיני. ההיפך הוא הנכון. הסתירה מלמדת על כך שכל אחד מהשניים מעיד על הדברים כפי שקלט באותו שבריר שניה של התאונה וכי אין מדובר בגרסה מתואמת. יתירה מזו, הסתירה לכאורה ניתנת ליישוב, מאחר וזווית ראייתו של העד שעמד מאחורי המשאית על הקרקע בעוד שהתובע עמד על ארגז המשאית בגובה של כמטר וחצי (עדות העד, פרו' 18.10.07 עמ' 22 שורות 26-31) היתה שונה, מן הסתם, מזווית ראיתו ותחושתו של התובע.

 

לטענת הנתבעת 2, עדותו של מר דז’בדוב בבית המשפט רצופת סתירות מהותיות וחלקה הינה עדות כבושה שמטרתה "לקלוע" להגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים, למול הגרסה שמסר לחוקר מטעמה. איני מקבל טענת הנתבעת 2 מאחר והעד דז'בדוב, כבר בשיחתו עם החוקר תאר את נפילתו של התובע מהמשאית בעקבות עבודת הנהג - מנופאי והמנוף והדברים ברורים.  

 

לאחר שקראתי את תצהירי התובע והעד דז'בדוב ושמעתי את עדויותיהם בבית המשפט וקראתי את תמליל השיחה של מר דז'בדוב  עם החוקר הפרטי שוכנעתי, כי התאונה התרחשה בעת עבודת המנוף עם רצועות וצינורות וכפי הנראה התייחסותו של מר דז'בדוב לעבודה עם מזלג התייחסה למקרי פריקה אחרים ולא למועד התאונה.

 

ההבדלים הנוספים בין העדויות של התובע לעדות מר דז'בדוב כמו למשל לגבי דרך העליה למשאית, המצאות חובק במשאית, מספר הצינורות, הטלטלות הצנורות וכיו"ב אינן משמעותיות בעיני ואין בהן לשנות את התרשמותי החיובית מעדויות התובע והעד מטעמו. חשוב לציין גם, כי החוקר של נתבעת 2 נפגש עם מר דז'בדוב ביום 8.7.05, כשנה לאחר מועד התאונה.

 

התובע מסר בעדותו, כי הוא לא יודע אם הנהג ראה את התאונה, ואילו הוא ראה רק את קצה ראשו של נהג המשאית בשעה שישב בכסא המנוף. לטענתו, הנהג ידע מתי להפסיק להעמיס את הצינורות כשצעקו לו. כמו כן, ציין התובע כי בזמן העמסה "המנוף עבד ועשה רעש, רעש של מנוע של אוטו עומד" (פרו' 18.10.07 עמ' 12 שורות  17-22). בעדותו, חזר התובע על האמור בתצהירו, כי התאונה אירעה בזמן שהמטען היה בזרוע של המנוף באוויר. מר דז’בדוב העיד, כי נהג המנוף יושב בגובה העליון של הדפנות, הראש שלו בולט והוא רואה את הנעשה בארגז המשאית, אך יחד עם זאת, מניסיונו, הצינורות שהמנוף מרים סוגרים לפעמים את זווית הראיה ונהג המנוף לא יכול לראות מה יש מאחוריהם (פרו' 18.10.07 עמ' 23). מעדותו של מר דז’בדוב עולה, כי התאונה אירעה בעקבות פעולת המנוף (פרו' 18.10.07 עמ' 25 שורות 24-26).

 

ברור איפוא, כי נפילת התובע מן המשאית נגרמה כתוצאה מפעולת המנוף שתופעל באמצעות מנוע המשאית והנהג - מנופאי.

 

יש לבחון איפוא האם נפילת התובע מהמשאית כתוצאה מפריקת הצינורות שהורמו על ידי מנוף המשאית, בשעה שהיא עומדת, נכנסת למסגרת ההגדרה של תאונת דרכים בחוק הפיצויים או שמא מדובר במקרה עליו חלה החזקה הממעטת לעניין פריקה וטעינה, המוציאה את המקרה מתחולת החוק.

 

הגדרת "תאונת דרכים" ו"שימוש ברכב מנועי" כפי שמופיעה בסעיף 1 לחוק הפיצויים קובעת כדלקמן:

      "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע ... וכן מאורע ... או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם... "

.....

מיום 30.9.1990

תיקון מס' 8

ס"ח תשנ"א מס' 1329א מיום 30.9.1990 עמ' 2


מיום 8.1.1985

תיקון מס' 5

ס"ח תשמ"ה מס' 1129 מיום 8.1.1985 עמ' 16


    "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;

 

לטענת התובע, ראשית, מדובר בענייננו ביציאה מן הרכב המהווה שימוש מוכר בחוק הפיצויים ולפיכך משעה שהתובע נפגע תוך יציאה מהרכב הרי מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים והעובדה שהיה מדובר במהלך פריקה וטעינה אינה פוגעת בכך שמדובר בתאונת דרכים. לפי ההלכה, די בכך שהארוע מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות במסגרת חוק הפיצויים על מנת שתקום לחוק תחולה ואין בעובדה שהארוע מקיים גם את הוראת ההמעטה שעניינה פריקה וטעינה כדי לאיין את קיומו של שימוש ברכב מנועי (רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' יעקב סמג'ה ואח',  פ"ד נט(3) 541). שנית, מדובר בפגיעה אשר על פי נסיבותיה אירעה תוך שימוש בכוח המיכני של הרכב שעה שזה לא שינה מייעודו המקורי וגם מסיבה זו מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים.

 

מנגד, לשיטת הנתבעים 1 ו-3 (שבאי כוחם מייצגים גם את הצדדים השלישיים) בענייננו לא התקיימה ההגדרה הבסיסית שכן התובע לא ירד או עלה מהמשאית והאירוע התרחש במהלך פריקה וטעינה ועל כן אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. הנתבעת 2 הצטרפה לטענת נתבעים 1 ו – 3 והוסיפה כי בנסיבות המקרה אין המדובר גם בשימוש תוך ניצול הכוח המיכני של הרכב ולכן לטענת הנתבעות, דין התביעה להדחות כבר בשלב זה מאחר ולא מדובר בתאונת דרכים.

 

לאחר ששמעתי את העדויות ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי התאונה בענייננו היא בגדר תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים. אכן, צודקות הנתבעות כי אין מדובר בענייננו בירידה של התובע מהרכב אולם מעדותו של התובע והעד מטעמו עולה, כי התובע נפגע ונגרם לו נזק גוף, כתוצאה מפעילותו של המנוף שהוא חלק אינטגרלי מהמשאית ואשר הייתה מונעת בזמן התאונה.

הלכה היא, כי כאשר פעולות הטעינה והפריקה באמצעות הכוח המיכני של המשאית הן חלק מייעודה המקורי, והמשאית ממשיכה להיות גם בעלת ייעוד תעבורתי, כי אז נזק הנגרם תוך כדי טעינה ופריקה נופל לגדר החזקה החלוטה המרבה ולכן מדובר בתאונת דרכים ולענין זה ראה רע"א 8061/95 יצחק עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532, עמ' 567 – 568 העוסק במקרה שנסיבותיו דומות לנסיבות המקרה נשוא ענייננו:

 

" טעינה ופריקה תוך ניצול הכוח המכאני של הרכב

.39האם מאורע הנגרם על-ידי טעינת מטען על רכב עומד או פירוק מטען ממנו נופל לגדריה של החזקה החלוטה בעניין "ניצול הכוח המיכני של הרכב"? פשיטא, שאם טעינת המטען על רכב עומד או פריקתו ממנו נעשו שלא על-ידי "ניצול הכוח המיכני של הרכב" – כגון שנעשו על-ידי כוח העבודה של בני-אדם ("ידנית") – אין הם נתפסים בגדרי החזקה. זאת ועוד: אם הרכב הוא "חד-ייעודי" וייעודו הוא תעבורתי בלבד, לא תחול החזקה החלוטה מקום שהטעינה והפריקה עשו שימוש "מאולתר" בכוח המכאני של הרכב. בדומה אם הרכב היה "דו-תכליתי" אך איבד את תכליתו התעבורתית (כגון, שהורדו ממנו הגלגלים והוא הפך למיתקן קבוע), לא תחול החזקה החלוטה. לעומת זאת, כאשר הטעינה והפריקה באמצעות הכוח המכאני של הרכב העומד הן חלק מייעודו המקורי של הרכב אשר ממשיך להיות גם בעל ייעוד תעבורתי, כי אז נזק הנגרם תוך כדי טעינה ופריקה נופל לגדר החזקה החלוטה בעניין "ניצול הכוח המיכני של הרכב". עמד על כך ריבלין, בציינו:

"מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המיכני של הרכב בעת טעינה ופריקה כשהרכב עומד, יבוא בגדר תאונת דרכים בשל הריבוי הכלול בחלקה הראשון של ההגדרה" (ריבלין, בספרו הנ"ל, בעמ' 104).

.....

מן הכלל אל הפרט

.40המסע שלנו בשבילי תאונות הדרכים הסתיים. הגיעה העת לבחון את נסיבותיו של המקרה שלפנינו על רקע המסגרת הנורמאטיבית הכללית. כפי שראינו, המערער נפגע בעת טעינה של משאית. הטעינה בוצעה באמצעות מנוף המהווה חלק בלתי נפרד של המשאית. המנוף מופעל על-ידי המנוע של המשאית. האם המערער ניזוק בתאונת דרכים? בשלב הפרשני הראשון יש לבדוק אם האירוע נופל למסגרת ההגדרה הבסיסית. בדיקה זו מעלה כי עניין לנו בנזק הנגרם בטעינה כשהרכב עומד. טעינה במצב דברים זה אינה בגדר "שימוש ברכב מנועי". מכיוון שכך, נזק הגוף שנגרם עקב טעינה על רכב עומד אינה נופלת למסגרת ההגדרה הבסיסית. עתה נעבור לשלב הפרשני השני. בשלב זה יש לבדוק אם האירוע נופל למסגרת אחת החזקות החלוטות המרבות. החזקה הרלוואנטית לענייננו היא זו הנוגעת ל"ניצול הכוח המיכני של הרכב". בדיקת תחולתה של חזקה זו בענייננו מלמדת כי עניין לנו ברכב שייעודו המקורי הוא "דו-תכליתי": המשאית משמשת להובלת משא. ייעוד זה הוא תעבורתי; המשאית משמשת על-פי ייעודה המקורי גם להרמת מטען והורדתו. ייעוד זה – על-פי תפיסתו של תיקון מס' 8- אינו תעבורתי. נזק הגוף נגרם למערער עקב השימוש בייעוד המקורי הלא תעבורתי. נזק גוף זה נגרם עקב ניצול כוח המנוע של הרכב. בנסיבות אלה חלה החזקה החלוטה בדבר "ניצול הכוח המיכני של הרכב", ויש לראות את האירוע כ"תאונת דרכים".

 

רע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובנייה בע"מ נ' דניאל נזרי, פ"ד נז(2) 614 (להלן – פס"ד ניר לי) שצורף על ידי הנתבעים 1 ו-3 אומנם עוסק במקרה של נפילה של אדם במהלך פריקה וטעינה אולם בהליך שהתנהל בבית המשפט העליון, המבקשים שם לא טענו שבענינם שם חלה החזקה המרבה אשר בהגדרת "תאונת דרכים" על פיה המאורע ארע עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, וזאת בשונה מענייננו. המבקשים שם לא ערערו על קביעת בית המשפט המחוזי בהקשר זה, כפי שנכתב בפס"ד ניר לי בבית המשפט העליון כדלקמן:

 

" בית-המשפט המחוזי פסק בנוסף כי לא התקיימה גם החזקה החלוטה המרבה בהגדרת "תאונת דרכים", הקובעת כי "יראו כתאונת דרכים... מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי", משום שבעת שאירעה התאונה עמד הטרקטור על מקומו, לא נע ולא הניע רכיב מרכיביו, וקפיצתו נגרמה עקב כוח חיצוני שהופעל עליו, שאינו ממקור כוחותיו שלו. מעבר לכך, הטרקטור שינה את ייעודו המקורי, משום שטרקטור מסוג יעה אופני נועד בראש ובראשונה לבצע עבודות עפר ופיתוח, ולא ניתן להתייחס אליו כאל כלי להעברת מכולות.

מסקנתו של בית-המשפט המחוזי הייתה שהתאונה אינה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים.

4.        לטענת המבקשים, בנסיבות המקרה אירעה תאונת דרכים. אין הם טוענים עוד שחלה בענייננו החזקה המרבה אשר בהגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים, שעל-פיה המאורע נגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב. אכן, עובדות המקרה אינן תומכות בטענה זו..." 

 

כאמור לעיל, בעניננו הנסיבות שונות מנסיבות התאונה בפס"ד ניר לי. גם ההחלטה בת.א. (חי') 8155/05 ואקנין דוד נ' פרידנזון- מנופים והובלות בע"מ ואח' לא עסקה בחזקה המרבה שעל פיה התאונה נגרמה עקב ניצול הכוח המכני של הרכב. 

 

סיכומו של דבר, אני סבור שנוכח נסיבות התאונה, התאונה בענייננו אירעה בעקבות שימוש בכוח המיכני של המשאית במהלך העמסת צינורות באמצעות מנוף המשאית על גבי המשאית תוך שמירה על ייעודה המקורי. הלכה פסוקה היא, כי שימוש מעין זה מכניס את המקרה לגדר החזקה המרבה ומדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים.

 

 

 

המחלוקת לעניין מעורבות משאית השייכת לנתבע 1 בתאונה

 

לטענת התובע בכתב התביעה ובסיכומיו (סעיף 2)  הנתבע 1 היה נהג רכב משאית מנוף ממנה נפגע. עם זאת, בסעיף 5.3 לסיכומיו ציטט התובע, בין היתר, את סעיף 6 לתצהירו, כי הוא אינו זוכר את פרטי הנהג של המשאית.

 

מהמסמכים השונים שהוגשו לתיק בית משפט: כתב ההגנה, תצהיר הנתבע 1, ההודעה לחברת הביטוח ומהעדויות עולה, כי הנתבע 1 לא היה נהג המשאית אלא בבעלותו מספר משאיות, כאשר טענת התובע היא שבתאונה בה נפגע היתה מעורבת אחת מהן.

 

בין הצדדים קיימת מחלוקת האם המשאית המעורבת בתאונה שייכת לנתבע 1 כמו גם האם משאית של הנתבע 1 היתה באתר דימונה, מקום התאונה, במועד התאונה, ביום 7.7.04. בין הצדדים התעוררו בהקשר זה, בין היתר, מחלוקות לגבי צבע, סוג ונתוני המשאית המעורבת בתאונה ולגבי זהות הנהג.

 

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, העדויות והמסמכים, ולמרות המחלוקת לגבי צבע המשאית ואף שהתובע והעד מטעמו לא ידעו את פרטי המשאית ונוכח כך שהנתבעים 1 ו – 3 והצדדים השלישיים לא הביאו למתן עדות את צד שלישי 2 (נהג המשאית על פי הודעת הנתבע 1 לנתבעת 3), שוכנעתי, כי משאית מספר רישוי 15-335-11 השייכת לנתבע 1 היא שהיתה מעורבת בתאונה וכי הנהג ביום התאונה היה צד שלישי 2.

 

נתבע 1 טען בתצהירו, כי הקבלן, מר אבי שלג שכר את שרותיו, באמצעות אדם שלישי, מר אורי גואטה, לפינוי צנרת ישנה מאתר הנמצא במוסד לחולי נפש בדימונה (להלן: "אתר דימונה"). יחד עם זאת, הכחיש הנתבע 1 מכל וכל, כי משאיותיו היו באתר דימונה ביום 7.7.04 וטען כי רק בימים 19.7.04, 18.8.04 ו - 19.8.04 עבדו חלק ממשאיותיו באתר. עוד טען בתצהירו, כי שתיים מן המשאיות שעבדו מטעמו באתר דימונה היו משאיות מנוף עם צבת בעלת 6 אצבעות וכי אין כל צורך לעשות שימוש בחגורה או רצועה לצורך ביצוע העמסת הברזל. בנוסף, גם משאית הטריילר מועמסת באמצעות מנוף הצבת ללא סיוע אדם. עוד הוסיף, כי מעולם לא עבדה מטעמו באתר דימונה משאית לבנה.

 

מנגד, בתיק מוצגים שהגישה נתבעת 2 לבית משפט ביום 11.9.07, מצויה הודעה מטעם נתבע 1 על תאונת רכב ביום 7.7.04 באתר דימונה, שנשלחה לחברת הביטוח ביום 19.5.05.

 

בהודעה הנ"ל נכתב, כי מספר הרכב שהיה מעורב בתאונה ביום 7.7.04 הינו 15-335-11, סוג דאף שם הנהג: דני קנורסקי והנפגע: כהן משה (התובע). בתיאור התאונה נכתב:

 

"הגענו למקום (מוסד שלווה) בדימונה להעמיס צינורות מים. העמסנו הצינורות, סיימנו את העבודה ויצאנו מהמקום, יש לציין כי בשום אופן לא דווח על אדם שנפגע".

 

יודגש, כי למרות שבהודעה יש הכחשה שמישהו נפגע, אין טענה, כי ביום זה, המשאית הספציפית מספר רישוי 15-335-11 והנהג מטעם נתבע 1 (שהוא צד שלישי 2) לא היו במקום.

 

מבדיקת המועדים עולה, כי ההודעה שנשלחה לחברת הביטוח, נשלחה לאחר הגשת כתב התביעה. יחד עם זאת, עדותו של הנתבע 1 בכל הנוגע לנסיבות משלוח ההודעה לחברת הביטוח (הנתבעת 3) וכיצד נכתבה כפי שנכתבה לרבות הפרטים המופיעים בה של המשאית הספציפית היתה מתחמקת ולא משכנעת וזאת בלשון המעטה ובהקשר זה אני מפנה לעדותו של הנתבע 1 בבית המשפט בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התובע, פרו' 18.10.07 עמ' 32:

 

" ש.    לא חשבת לצלם את המשאית?

ת.        מה אני צריך לעשות את העבודה שלכם? בשביל זה אני משלם ביטוח.אם היה אירוע שלי לא היה לי קל לתת את הפרטים?

ש.       לא ידוע לך על שום דוח שהוגש לחברת הביטוח על התאונה?

ת.        אם מבקשים ממני אנחנו ממלאים. אני לא זוכר.

ש.       אני מציג לך מסמך שצורף לתיק מוצגים מטעם הנתבעת 2. אתה יודע על דוח כזה שהוגש?

ת.        אני לא יודע, יכול להיות, יכול להיות שלא, אני לא זוכר.

ש.       אין לך הסבר איך הדוח הוגש?

ת.        ראיתי אותו.  זה לא כתב יד שלי.

ש.       אתה לא אמרת לדני איך הוא הגיש דוח כזה?

ת.        אף אחד לא יכול להגיש כלום ולא יכול לכתוב כלום בלי שאני אדע על זה. "

 

ובהמשך, תשובותיו של הנתבע 1 בסוגית משלוח ההודעה לחברת הביטוח לשאלות ב"כ הנתבעת 2, פרו' 18.10.07 עמ' 33 – 34:

 

" האם זה נכון שבעצם הראל חברה לביטוח העמידה לרשותך על חשבונה לייצוג משפטי?

ת.        כן.

ש.       מכח איזה פוליסה?

ת.        לא יודע, זה דרך הסוכן.

ש.       יש רכב ספציפי שבגלללו נתנה לך את הייצוג המשפטי?

ת.        לא. בגלל התביעה.

ש.       כל כלי הרכב שלך מבוטחים ע"י הראל?

ת.        אני לא זוכר, אני לא יודע.

ש.       האם מסרת הודעה לחברת הביטוח שלך על האירוע הזה?

ת.        אם אני לא טועה , אני חושב שמסרתי הודעה ואמרתי שלא היה ולא נברא. אני לא זוכר מתי מסרתי את ההודעה. 

ש.       על אותו טופס הודעה על תאונה (צורף לתיק מוצגים נוספים מטעם הנתבעת 2) האם נכון כי זה טופס ההודעה שאליו התכוונת?

ת.        כנראה שכן. לסוכן ביטוח שלי קוראים שלמי לוי.

ש.       אם אני אומר לך שבתצהיר תשובות לשאלון שהופנה אליך מסרת שאת ההודעה לחברת הביטוח מסרת ב-19.5.05 וזזה התאריך הרשום על המסמך?

ת.        כן. אני מסכים שזה ההודעה ששלחנו מהחברה . כנראה שהסוכן מילא את זה.

ש.       סוכן הביטוח מילא על סמך מה?

ת.        על סמך אני, על סמך הנהג, על סמך הפקידה.

ש.       באותה תקופה אלכס קייקצשווילי לא עבד אצלך?

ת.        אני לא זוכר. יכול להיות. אלכס לא עובד אצלי.

ש.       יכול להיות שעובד שלך ידבר ישירות עם סוכן הביטוח?

ת.        לא בלי אישורי.

ש.       נתת אישור לאלכס למסור הודעה לחברת הביטוח?

ת.        אני במצבים כאלה נותן להם הוראה לעשות כל מה שצריך מול הסוכן ולהגיד אמת.

ש.       אתה זוכר אם במקרה זה אמרת לאלכס למסור הודעה לחברת הביטוח?

ת.        לא זוכר , אבל בטופס רשום בשם דני.

ש.       בטופס ההודעה מצוין מספר רישוי של רכב .

ת.        אני רואה את מספר הרישוי הרשום 1133515 ואני רואה שגם רשום שם נהג דני קנורסקי. מופיע התאריך של 7.7.04.הפרטים האלה מופיעים.

ש.       איך הגיעו הפרטים האלה לטופס ההודעה ?

ת.        אני לא יודע. הסתכלתי מקודם על החתימה וגם לא זיהיתי. אני לא יכול לזכור מ-2004.

ש.       ....

ש.       איך בדיוק מכל 5 הרכבים שהיו לך בחרת דווקא את הרכב הזה לציין על טופס ההודעה, ואני מתכוון לרכב מס' רישוי 1133515.

ת.        אין לי תשובה יותר טובה.

ש.       בכתב התביעה בכלל לא מצוין מספר של רכב.

ת.               אני מסרתי להם ממני את מספרי הרכבים שעבדו בדימונה, הם ביקשו, נתתי להם. למרות שהוא אמר לי משאית לבנה וארגז ירוק יכולתי להגיד לו עזוב, אין לי רכב כזה.אני לא יודע מי ביקש, מי שביקש קיבל."  (הדגשות שלי – א.פ.).

 

 תשובותיו של הנתבע 1 מדברות בעד עצמן. תחילה העיד הנתבע 1 כי הוא לא זוכר אם הוא הודיע לחברת הביטוח. בהמשך, לאחר שהוצגה לו ההודעה שנשלחה לחברת הביטוח טען בלשונו כי אף אחד לא יכול להגיש כלום ולא יכול לכתוב כלום בלי שהוא ידע על כך. כלומר, ברור שההודעה לחברת הביטוח בה מצויינים פרטי המשאית והנהג נשלחה על דעתו. בהמשך העיד שאת הפרטים בהודעה מילא סוכן הביטוח (אותו זיהה בשמו) והוסיף שסוכן הביטוח כתב את הפרטים בהסתמך על דבריהם של הנתבע 1, הנהג והפקידה. הנתבע 1 לא זכר מדוע נרשמו בהודעה לחברת הביטוח דווקא פרטי המשאית הספציפית והנהג הספציפי ולא היתה לו תשובה לשאלה זו.

 

בכתב התביעה לא צוינו פרטי המשאית ופרטי הנהג ונתבע 1 לא ידע לענות כיצד הגיעו הפרטים הללו לטופס ההודעה לחברת הביטוח וגם לא הייתה לו תשובה מדוע בחר למסור דווקא את פרטי הרכב והנהג הספציפיים מתוך כלי הרכב שבבעלותו. כמו כן, העיד, כי למרות שנאמר לו ש"מדובר במשאית לבנה וארגז ירוק והוא יכול היה להגיד עזוב אין לי רכב כזה" הוא מסר את הפרטים הללו מבלי לסייגם. נתבע 1 לא הביא לעדות את סוכן הביטוח או את מי שמסר את הפרטים הללו לחברת הביטוח, בכדי לתמוך בגרסתו, כי הפרטים נמסרו רק משום שהתבקש.

 

בעדותו, טען נתבע 1, כי התברר לו מאוחר יותר, שאף אחת ממשאיותיו לא הייתה במועד זה במקום התאונה. לשאלה מדוע לא הוסיף בתצהיר תשובה לשאלון הסתייגות כי ביום 7.7.04 לא היתה משאית שלו באתר דימונה, ענה:  "זה המשכיות, אתם שואלים אני עונה. אני לא מכחיש שעבדנו בדימונה, אחרי בדיקה, בתאריך הזה לא עבדנו בדימונה". גם כשנשאל שוב מדוע לא שלח הודעה נוספת לחברת הביטוח (הנתבעת 3) שמבטלת את טופס ההודעה הראשון מיום 19.5.05, ענה  שהוא לא מתעסק עם זה (פרו' 18.10.07 עמ' 35). עולה איפוא, כי בשום שלב, לא הודיע נתבע 1 לנתבעת 3, כי המשאית מספר רישוי 1133515 לא הייתה במקום ביום התאונה.

 

בתצהיר מר קייקצשווילי שהובא כעד מטעם נתבעים 1 ו – 3 בסעיף 7 נכתב לגבי מסירת ההודעה לחברת הביטוח כדלקמן:

 

" את ההודעה שנמסרה לחברת הביטוח בדבר התאונה מסרתי אני בשמו של מר זבאן, בה מסרתי, כי הגענו לאתר בדימונה ובשום אופן לו (הכוונה כנראה למילה לא – א.פ.) דווח על אדם שנפגע."

 

האם נמצאה התשובה לשאלה, מי מילא את הפרטים בהודעה לחברת הביטוח? מעדותו של העד, מר קייקצשווילי התברר שלא, מאחר וכשהוצגה לאחרון ההודעה מיום 19.5.05 והוא נשאל על כך בבית משפט, טען העד בלשונו כי "אין פה חתימה שלי על המסמך הזה. זה לא הכתב שלי ואני רואה אותו בפעם הראשונה" (פרו' 18.10.07 עמ' 45 שורות 4 - 7).

 

איני מקבל טענת נתבעים 1 ו – 3, כי ההודעה לחברת הביטוח מטעם נתבע 1 שהוגשה לאחר הגשת כתב התביעה נשלחה עם הפרטים (מספר הרישוי ושם הנהג) כפי שנשלחה מאחר ולנתבע 1 לא היתה ברירה אלא להודיע על תאונה באחת ממשאיותיו ולא בכל צי המשאיות. בעדותו הנתבע 1 לא טען זאת ואפילו היה טוען זאת, לא הובא למתן עדות עד מטעם חברת הביטוח או סוכן הביטוח, שיעיד, כי נוהלי העבודה של חברת הביטוח מחייבים את המבוטח למסור פרטי משאית ספציפית מתוך צי כלי רכב כדי שהענין יטופל על ידי חברת הביטוח.

 

אני סבור כי ההודעה לחברת הביטוח היא בגדר הודאה של הנתבע 1, כי הנהג הרלוונטי והמשאית הרלוונטית בהקשר טענות התובע הם צד שלישי 2 ומשאיתו אף שבהודעה לחברת הביטוח יש הכחשה של התאונה עצמה.

 

אכן, לכאורה לנתבע 1 אין אנטרס אישי שלא לאמר אמת מאחר והוא מבוטח ועדיין נוכח עדותו הלא משכנעת ותשובותיו המתחמקות, כמו למשל, בנושא הודעה לרשויות בנוגע לתאונה כמו התאונה בענייננו (פרו' 18.10.07 עמ' 36 ש' 4 – 10) לא שוכנעתי, כי לנתבע 1 אין אנטרס אישי בקביעה שתינתן לגבי מעורבות משאית השייכת לו בתאונה.

 

מחקירת העד מר קייקצשווילי גם עלה, כי אינו יכול לאשר את האמור בתצהירו, כי לא עבד באתר דימונה ביום 7.7.04 ויתכן והדבר הוצג לו כנתון. בהמשך אישר בתשובה לשאלה, כי שמו מילים בפיו (פרו' 18.10.07 עמ' 41 שורות 19-25). בהמשך, כשנשאל על כך שוב, טען כי הוא לא יכול להגיד מדוע רשם את היום הספציפי בתצהירו ויתכן ובזמנו זכר מה עשה באותו מועד (פרו' עמ' 43 שורות 12-16).

 

במסגרת הראיות הוגש תצהיר של חוקר מטעם נתבעת 2, מר לב שובל אליו צורף תמליל שיחה עם העד, מר קייקצשווילי. העד זיהה את קולו בהקלטה שהושמעה לו בבית משפט ואף אישר כי שוחח עם החוקר. בתחילת הדיון, כשנשאל באולם בית משפט אם הוא מזהה מי מהנוכחים, השיב העד בשלילה. בשלב מאוחר יותר, כאשר עלה על דוכן העדים, ביקש מיוזמתו לשנות את עדותו והעיד, כי הוא מזהה את מר דז'בדוב שהוא חברו לעבודה של התובע מאחר ועבד איתו בעבר. יש לציין, כי התובע בעצמו לא זיהה את העד.

 

בתמליל מסר מר קייקצשווילי מספר נתונים שאינם מתיישבים עם נסיבות המקרה בענייננו וגרסאות סותרות. עם זאת, אני סבור שמקריאת התמליל כולו ברור, כי העד מר קייקצשווילי ידע על התאונה בה היה מעורב עובד של חברת המקים במשאית השייכת לנתבע 1 שצד שלישי 2 נהג בה.

כך למשל:

בתחילת השיחה התייחס העד לאירוע נפילה ומסר מיוזמתו כי היה זה עובד חברת המקים (החברה בה עבד התובע) (תמליל שיחה עמ' 2);

בהמשך אמר שהיה בחור שנפל ובעל העסק החזיר אותו הביתה (עמ' 3 לתמליל);

אישר שהוא היה שם ביום שהבחור נפל (עמ' 6 לתמליל);

עוד התייחס לבחור שנפל ועיקם שם את הרגל ואמר שדני (צד שלישי 2 – א.פ.) אמר לו שהבחור נפל (עמ' 9 לתמליל);

בהמשך מתייחס לכך שדני (צד שלישי 2 – א.פ.) היה הנהג ושהוא, העד, שוחח עם מאיר (הנתבע 1 – א.פ.) ועם אבי שלג (עמ' 11 לתמליל וראה גם עמ' 20, 21 לתמליל);

אישר שהבחור נפל מהמשאית ואישר שהיה במקום גם העד רפי דז'בדוב (תמליל עמ' 13, 21).

 

יצויין כי במהלך השיחה עם החוקר מסר העד גם נתונים סותרים ואשר אינם עולים בקנה אחד עם תאור התאונה על ידי התובע. כך למשל, אמר גם, כי המשאית לא עבדה ואין למי מטעם נתבע 1 קשר לנפילתו של התובע (תמליל עמ' 11 שורות 17-23), בהמשך שינה העד את גרסתו וטען, כי המשאית הייתה מותנעת אך המנוף לא עבד (שם עמ' 16 שורות 12-14). העד תאר את מי שנפל כשמן, אך החוקר תיקן אותו ואמר לו שהתובע רזה (שם עמוד 8). עוד הוסיף, כי העובד שנפל היה מסוגל ללכת על רגליו וכי הוא בכלל החליק בתוך המשאית (שם עמ' 33).

 

בעדותו בבית המשפט, הכחיש העד באופן גורף שמישהו נפל כשהוא היה באתר בדימונה וטען כי לא ראה מקרה שעובד חברת המקים נפל כשהוא היה באתר וטען שנפגע ברגלו (פרו' 18.10.07 עמ' 47). העד העיד על ארוע שזכור לו של חולה נפש שדפק את ראשו ברצפה והכחיש כל ארוע תאונתי אחר (פרו' 18.10.07 עמ' 42).

 

במהלך עדותו של מר קייקצשווילי, הסכימו הצדדים, כי המנעותו של ב"כ נתבעת 2 מלעמת את העד עם אמירות בתמליל השיחה ובהודעה שנגבתה ממנו על ידי החוקר ונחתמה על ידו, לא תחשב לנתבעת 2 כזניחת טענותיה (פרו' 18.10.07 עמ' 47  ש' 20 – 22).

 

במהלך השיחה עם החוקר ענה העד בתשובה לשאלה :"מה יש לך לפחד?" את התשובה: "לא יודע. שלא יבוא אלי אחרי זה מאיר (הנתבע 1 – א.פ.) בטענות ויגיד לי אתה דופק אותי". מצד שני אמר העד בתמליל שאינו מגן על מאיר (הנתבע 1) (תמליל עמ' 12) ובעדותו בבית המשפט טען, כי אינו מפחד מהנתבע 1 וכי הם אינם חייבים דבר אחד לשני.

 

אומנם, העדות שנגבתה על ידי החוקר של נתבעת 2 מהעד ושעליה חתם העד (נ/3) היתה מגמתית אולם אופן גביית העדות תועד בקלטת ובתמליל. בנוסף, אין זה תקין ששתי השיחות עם העד תומללו במסגרת אותו תמליל. 

 

נוכח כל האמור לעיל, אני סבור שיש להתייחס בזהירות לעדותו של העד מטעם נתבעת 2, מר קייקצשוילי ועדיין נוכח תמליל השיחה עם החוקר אני סבור שהעד ידע על התאונה שהיתה באתר דימונה שבה היתה מעורבת משאית של הנתבע 1 כשהנהג היה צד שלישי 2 ושבה נפגע עובד של חברת המקים. בעדותו בית המשפט, הכחיש לחלוטין את התאונה ואף שאינו עובד היום אצל הנתבע 1, ונוכח דבריו לחוקר אני סבור שעשה כן מאחר ואינו רוצה להסתבך עם הנתבע 1 וחושש שהאחרון יבוא אליו בטענות.

 

אני סבור שעדותו של העד מר קייקצשווילי מחזקת את טענות התובע, כי נפגע בתאונה במשאית באתר דימונה. עדותו גם מחזקת את הפרטים בהודאה של הנתבע 1 או מי מטעמו במסגרת ההודעה לנתבעת 3 מיום 19.5.05, כי הנהג של הנתבע 1 שהיה מעורב בתאונה (שהיא כשלעצמה מוכחשת על יד הנתבעים 1 ו – 3) כפי שתוארה על ידי התובע היה צד שלישי 2.

 

לטענת נתבעים 1 ו – 3, משאיות הנתבע 1 לא היו באתר דימונה ביום התאונה, 7.7.04 ולחיזוק טענתם, צרף הנתבע 1  תדפיסי פעילות של המשאיות שברשותו בחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2004.

 

נתבע 1 העיד שאת עסקיו ניהל מול מר גואטה, שהיה השותף של מר שלג או בקרבה אחרת איתו, וכי לא הכיר את מר שלג.  איתו הוא דיבר על העניין והלה אמר לו "לא להתייחס לכל המקרה זה ושכולם שקרנים, התובע גיסו, כולם..." (פרוטוקול 18.10.07 עמודים 29 ו – 37). הנתבע 1 לא הביא את מר גואטה למתן עדות במחלוקת האם משאיותיו של הנתבע 1 היו באתר דימונה ביום התאונה, 7.7.04, אם לאו.

 

לביסוס טענתו, כי המשאית לא עבדה באתר דימונה ביום 7.7.04 אלא במקום אחר, צירף נתבע 1 תדפיסי פעילות של המשאיות שברשותו בחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2004 (מסמך מצורף להודעה מיום 17.10.07). מעדותו בעניין התדפיסים עולה, כי נתבע 1 אינו יודע לעבוד עם מחשב, את הטפסים מקלידה פקידה והוא לא ידע להסביר מדוע יש טפסים ריקים (פרו' 18.10.07 עמ' 30 שורות 19-24 לפרוטוקול). כמו כן, לא ידע להסביר נוכח נתונים שהוצגו בפניו האם מדובר באותה שקילה מאותו יעד  (פרו' 18.10.07 עמ' 40 שורה 15). לא זו אף זו, נתבע 1 לא ידע להסביר מדוע בראש עמוד 4 לתדפיס כתוב "דוח פינוי והובלות 8/02" בעוד שתוכן התדפיס מתייחס לשנת 2004 וענה שהחברה הוקמה רק בשנת 2004 (פרו' 18.10.07 עמ' 40 שורה 3). בנוסף העיד נתבע 1, כי אינו יכול להגיד בוודאות שכל תעודות המשלוח שיוצאות אכן מוזרמות למחשב משום ש"קורות תקלות לפעמים, דברים שאני לא יודע עליהם" (פרו' 18.10.07 עמ' 37 שורה 16). למרות האמור ולמרות שלא ברור מי ערך את התדפיסים ומתי, לא הביאו נתבעים 1 ו - 3 את הפקידה למתן עדות.

 

במהלך חקירתו הנגדית של נתבע 1, התגלו אי דיוקים וסתירות נוספות לעניין מהימנותם של התדפיסים. מתצהיר נתבע 1 עולה, כי בימים 19.8.04-18 עבדו באתר דימונה משאית מספר 15-335-11 (להלן: "משאית א") ומשאית מספר 00-911-61 (להלן: "משאית ב"). מהתדפיסים עולה כי המשאיות לא היו יחד באותו אתר. בעדותו טען נתבע 1, כי הגיוני שכל משאית הייתה ביום אחר באתר, משום שלשתיהן יש מנוף (פרו' 18.10.07 עמ' 38). עדותו אינה עולה בקנה אחד הן עם הודעתו של צד שלישי 2, כפי שצורפה לתיק המוצגים של הנתבעת 2 (שהוגש לבית משפט ביום 6.7.06), שם טען צד שלישי 2 (שלא התייצב למתן עדות בבית המשפט), כי הוא היה באתר יחד עם נהג בשם אלכס והן עם דבריו של אלכס קייקצשווילי, העד מטעם נתבע 1, שטען כי היה באתר יחד עם צד שלישי 2 (תמליל עמ' 20). מר קייקצשווילי גם העיד, כי הייתה פעם אחת בה היו 3 משאיות מטעם הנתבע 1 באתר (פרו' 18.10.07 עמ' 42 שורות 26 – 31). חרף האמור, אין לכך אזכור בתדפיסים.

 

בעדותו טען נתבע 1, כי המשאיות עובדות כל יום למעט שבת וכשנשאל מדוע משאית ב' עליה נהג מר קייקצשווילי, לא מופיעה בדוח פינוי והובלות במשך חודש וחצי מיום 1.6.04 ועד ליום 13.7.04, ענה כי אין לו הסבר, יתכן והרכב היה במוסך ויתכן שהרכב לא עבד. לא הוצגה כל ראיה לחיזוק דבריו של הנתבע 1 לגבי הסיבה שהמשאית לא עבדה תקופה כה ארוכה ונוכח עדות הנתבע 1, כי המשאיות עבדו כל יום, מתעוררת תמיהה שיתכן והתשובה לה בכך שהתדפיסים אינם משקפים מלוא פעילות המשאיות של הנתבע 1.

 

זאת ועוד, בדוח הפינוי נכתב כי סטטוס משאית ב' ביום 19.7.04 לאחר שקילה הוא אפס, נתון אשר לטענת העד קייקצשווילי אינו נכון, משום שלדבריו לא יתכן, שהמשאית יצאה ריקה מהאתר (פרו' 18.10.07 עמ' 43 שורות 19-21).

 

הנתבעים 1 ו – 3 גם לא הגישו כראיה את תעודות המשלוח שבשלב מסויים היו בידי רשויות מע"מ ובהמשך, בטרם מועד שמיעת עדותו של הנתבע 1 בבית משפט, הוחזרו לנתבע 1 שלא דיווח על כך (פרו' 18.10.07 עמ' 31, 37 ו – 38).

 

נוכח האמור לעיל, אני סבור, כי אין לייחס משקל לתדפיסים שהוגשו על ידי נתבעים 1 ו - 3 לאור חוסר הדיוק והסתירות שהתגלו בהם ונוכח כך שנתבע 1 לא הביא לעדות את מי שהקליד את הנתונים למחשב ו/או את מי שהדפיס וערך אותם.  

 

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו, אני סבור כי משאיתו של נתבע 1 מספר רישוי 15-335-11 הייתה במקום התאונה ביום 7.7.04, וממנה נפל התובע. נתבע 1 בהודעתו לחברת הביטוח לא התכחש לכך שהמשאית הייתה באתר ביום התאונה ואף לא שלח הודעה מתקנת לאחר שהתברר לו לטענתו, כי המשאית כלל לא עבדה באתר באותו מועד.

 

צבע המשאית

 

התובע הצהיר, כי אינו זוכר את פרטי המשאית והנהג מלבד העובדה, כי המשאית הייתה לבנה.  מנגד העיד הנתבע 1, כי ברשותו 5 משאיות כאשר המשאית הלבנה היחידה, הינה משאית זבל ללא מנוף, אשר מעולם לא עבדה באתר בו נפגע התובע. יש לציין כי נתבע 1 לא הציג בפני בית המשפט תמונות של המשאיות אשר היו ברשותו, להוכחת טענותיו, על אף שדבר לא מנע ממנו לעשות כן והתנהלותו זו נזקפת לחובתו.

 

לטענת נתבע 1, במהלך חקירתו הנגדית של התובע, שלל התובע, כי יתכן ומדובר במשאית אדומה ולטענתו מדובר בוודאות במשאית שצבעה לבן.

 

נתבע 1 הצהיר, כי צבע המשאית המופיעה בהודעה לחברת הביטוח אשר ממנה נפל התובע הוא אדום ולא לבן. הנתבע 1 בעדותו בבית המשפט ענה בתשובה לשאלה: "נכון שצבע משאית של דני (צד שלישי 2 – א.פ.) לא היה ממש אדום אלא גוון של אדום?" כי צבע המשאית היה: "אדום יותר מדם"  (פרו' 18.10.07 עמ' 34 ש' 26 – 27).   לעומת זאת, מר קייקיצשווילי העיד שצד שלישי 2 נהג על משאית מסוג דאף בצבע אדום עם חום ואין מדובר בצבע אדום כמו במשאית שלו. הוא הוסיף והעיד, כי הקבינה הייתה אדומה חומה והארגז היה חום או ירוק משופשף כזה (פרו' 18.10.07 עמ' 43 ש' 22 – 26).

 

התובע העיד בתשובות לשאלון ובעדותו בבית המשפט, כי צבע המשאית היה לבן וצבע הארגז ירוק. בעדותו בבית המשפט הוסיף וענה: "....המשאיות מקושטות והיו פסים אדומים על הדלתות, המשאית כולה הקבינה של המשאית היא בלבן. ביניהם היה מנוף שחור, זרוע אדומה, ארגז ירוק" (פרו' 18.10.07 עמ' 16 שורות 16-18). התובע הוסיף בתשובה לשאלה, כי אינו יודע את ההבדל בין משאית דאף למשאית וולוו.

 

התובע נפל ארצה ובעקבות צעקתו הגיעו העד דז'בדוב ואחיו של התובע שעבד בבניין סמוך לסייע לו. הם הרימו אותו ובגלל שהתנפחה לו הרגל והוא לא יכול היה לדרוך עליה, הם נשאו אותו למרפאה (עדות התובע, פרו' 18.10.07 עמ' 9 ועדות מר דז'בדוב עמ' 23). מר דז'בדוב הוסיף כי התובע בכה. נוכח פגיעתו של התובע, אני סבור כי יתכן והפגיעה אותה ספג התובע זעזעה אותו וטשטשה את אבחנתו בזמן אמת ושעליה חזר בעדותו.

  

על אף הסתירה לגבי צבע המשאית, אומתה גרסתו של התובע לגבי צבע הארגז על ידי עדותו של מר קייקצשווילי, שטען כי צבע ארגז המשאית עליה נהג דני, הינו חום או ירוק משופשף (פרו' 18.10.07 עמ' 43 שורה 25). בנסיבות בהן התובע נפל ונפצע בצורה לא קלה כאשר הוא סובל מחבלה וכאבים ובוכה וכאשר הוא מפונה מהמקום על ידי חבריו, יש להתייחס בזהירות למחלוקת העולה לגבי צבע המשאית וליתר דיוק צבע הקבינה של המשאית.

 

זאת ועוד, הנתבעים 1 ו – 3 שנטלו גם את ייצוג הנהג, צד שלישי 2, בחרו שלא לצרף תמונה של המשאית הספציפית כמו גם של המשאיות האחרות בבעלות הנתבע 1 מטעמים לא ברורים, וכן שלא למצות את ההליכים על פי דין להבאתו של צד שלישי 2 למתן עדות, כפי שיפורט בהמשך, ושיקוליהם עימם. בנסיבות אלה, אין מקום לדיון נוסף בטענות הצדדים בסוגיה אלו כלי עבודה נוספים היו על משאית המנוף הספציפית ועל מחלוקת מסוג זה יהיה נכון לאמר שתמונה אחת שווה אלף מילים. 

 

בהתחשב במכלול הראיות כפי שפורטו לעיל ויפורטו להלן לגבי זהות הנהג שוכנעתי, כי התאונה היתה במשאית מספר רישוי  15-335-11 למרות המחלוקת לגבי צבע הקבינה של המשאית.

 

זהות הנהג

 

הנתבע 1 העיד, כי ברשותו רשימה של הנהגים שעבדו אצלו בתקופה הרלוונטית וכשהוא פנה אליהם, כולם אמרו לו כי לא היה ולא נברא (פרו' 18.10.07 עמ' 29 שורה 14). יחד עם זאת, הוא לא הביאם למתן עדות למעט את הנהג, מר קייקצשווילי שמתמליל השיחה של החוקר הפרטי של הנתבעת 2 עימו אכן עולים גם נתונים סותרים לעומת הראיות שנשמעו בבית המשפט ועם זאת אני סבור שהרושם הכללי המתקבל מאמירותיו השונות בתמליל השיחה שידוע לו על תאונה בה נפגע עובד במשאית בה נהג מר דני קנורסקי, צד שלישי 2.

 

התובע תיאר את הנהג כבחור בגובה 1.80, בהיר, בעל שיער קצר בצבע שטני בלונדיני (פרו' 18.10.07 עמ' 9). תיאור הדומה במידה מסוימת לתיאור דני קנורסקי על ידי הנתבע 1: "שיער בהיר, עיניים בהירות, רוסי" (פרו' 18.10.07 עמ' 36 שורה 23) וכן לתיאורו על ידי מר קייקצשווילי כפי שאישר לחוקר (תמליל שיחה עם חוקר עמ' 16 שורות 21-24) שבבית המשפט העיד, כי דני "ג'ינג'י בחור רגיל" (פרו' 18.10.07 עמ' 46 שורה 17). מן העדויות השונות, כי המראה של נהג המשאית תואם את מראהו של מר דני קנורסקי, צד שלישי 2, נהג המשאית שפרטיו מצויינים בהודעת הנתבע 1 לנתבעת 3.

 

צד שלישי 2, נהג המשאית הנטען, לא התייצב למתן עדות ונוכח ייצוגו והשתלשלות ההליכים בתיק אני סבור שיש לזקוף את אי התייצבותו לחובת נתבעים 1 ו – 3 שלהם היה יצוג משותף עם הצדדים השלישיים, הכל כמפורט להלן.

 

הנתבעת 2 הגישה ביום 24.1.06 הודעה לצדדים השלישיים שהאחד מהם הבעלים של המשאית (שהוא גם הנתבע 1) והשני, נהג המשאית שלשיטתה היתה מעורבת בתאונה. הצדדים השלישיים הגישו ביום 14.2.06 כתב הגנה תוך הכחשת טענות נתבעת 2 (המודיעה) וזאת באמצעות משרד עו"ד אלמגור שהוא גם ב"כ נתבעים 1 ו – 3.

 

ביום 21.12.06 התקיים קדם משפט בתיק במהלכו ביקשו ב"כ התובע ונתבעת 2, כי צד שלישי 2 הוא הנהג הנטען, מר דני קנורסקי יגיש תצהיר מטעמו וב"כ נתבעים 1 ו – 3 וצדדים שלישיים הודיע כי: "לענין צד ג' 2, שוחחנו איתו וברגע שביקשנו ממנו להגיע לחתום על התצהיר, איבדנו שליטה על אותו אחד, הוא חשש להגיע....."

 

לאור האמור לעיל, ניתנה ביום 21.12.06 החלטה, כי צד שלישי 2 יגיש תצהיר נסיבות ותצהיר תשובות לשאלון לא יאוחר מיום 21.1.07. עוד נקבע בהחלטה, כי באם ב"כ נתבעים 1 ו - 3 וצדדים שלישיים לא תצליח להעביר לצד שלישי 2 את ההחלטה, עליה לשלוח הודעה על כך לבית המשפט עד ליום 4.1.07 ולהודיע מה בדעתה לעשות בקשר לכך (לשון ההחלטה – א.פ.). ביום 22.1.07 שלחו הנתבעים והצדדים השלישיים הודעה באמצעות בא כוחם, כי לא הצליחו להעביר העתק ההחלטה לצד שלישי 2 ולפיכך בקשו לזמנו למתן עדות ללא תצהיר. בהמשך לבקשה זו, ניתנה החלטה ביום  28.1.07 על פיה באחריות נתבעים 1 ו – 3 וצדדים שלישיים לזמן את צד שלישי 2 למתן עדות במסירה אישית.  ביום 20.3.07 התקיים קדם משפט נוסף, בו הודיע ב"כ הנתבעים 1 ו – 3 וצדדים שלישיים, כי צד שלישי 2 אינו משתף פעולה והיה והתיק יקבע להוכחות יבקשו שיוצא לו צו הבאה. הנתבעים 1 ו – 3 וצדדים שלישיים הגישו בקשה לזימון עדים לרבות של צד שלישי 2 וביום 9.10.07 בקשתם התקבלה. ביום 18.10.07 לאחר שנשמעו העדים מטעם התובע והנתבעים 1 ו – 3 וצדדים שלישיים, הודיע בא כוחם של האחרונים, כי צד שלישי 2 לא משתף פעולה, וכי ארבו לו ליד הבית כדי לזמנו לדיון ההוכחות ובנסיבות אלה מבקש להתפטר מייצוגו. הבקשה נדחתה נוכח השלב המאוחר בו הועלתה. בתחילת ישיבת יום 15.11.07, ישיבת ההוכחות השניה והאחרונה, הודיע ב"כ נתבעים 1 ו – 3 וצדדים שלישיים, כי אלה עדיו.

 

עולה איפוא, כי הנתבעים 1 ו – 3 וצדדים שלישיים לא פעלו למצות את ההליכים לזימונו של צד שלישי 2 למתן עדות באמצעות בית המשפט, אף שהודיעו במהלך ההליכים המקדמיים לקראת ההוכחות, כי יעשו כן, ושיקוליהם עימם. כתוצאה מאי זימונו של צד שלישי 2 למתן עדות, לא ניתן היה לברר מדוע חשש האחרון לחתום על תצהיר ו/או להתייצב לחקירה על גרסתו, כי לא היה מעורב בתאונה, כפי שהודיע ב"כ נתבעים 1 ו – 3 וצדדים שלישיים. 

 

 אי הבאתו של צד שלישי 2 למתן עדות, כאשר מההודעה של נתבע 1 לנתבעת 3 עולה לכאורה, כי שימש כנהג המשאית שבהתייחס עליה קיימת מחלוקת, סיכלה את האפשרות לברר גרסתו וגם את האפשרות לזיהויו על ידי התובע.  

 

נוכח כל האמור לעיל, אני סבור, כי המנעותם של נתבעים 1 ו – 3 מהבאתו של צד שלישי 2 למתן עדות מטעמם נזקפת לחובתם ומחזקת את הטענה, כי המשאית המעורבת בתאונה היתה משאיתו של צד שלישי 2 וזאת בניגוד לעמדת נתבעים 1 ו – 3.

 

לאחר ששקלתי את מכלול הדברים, שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים המצורפים, אני סבור, כי בתאונה בה נפגע התובע הייתה מעורבת משאית השייכת לנתבע 1 מספר רישוי  15-335-11,  עליה נהג צד שלישי 2.

 

ניסיונות איתור פרטי המשאית, בעליה והנהג הפוגע על ידי התובע

 

נוכח קביעתי בדבר אחריות הנתבעים 1 ו – 3 לתאונה (לענין זה אני מפנה להצהרת ב"כ נתבעים 1 ו – 3, שייצג גם את צדדים שלישיים, לפרוטוקול, כי ככל שבית המשפט יקבע שהמשאית המעורבת בתאונה היא משאית בעלת מספר רישוי 15 – 335 – 11 אזי יש לה ביטוח חובה לתקופה הרלוונטית) מתייתר הצורך בהכרעה במחלוקת בין הנתבעת 2 לתובע בשאלה האם התובע פעל/לא  פעל במידה הנדרשת על פי דין לאיתור פרטי המשאית המעורבת בתאונה ו/או הנוהג בה ו/או בעליה והשלכות סוגיה זו על חבותה של הנתבעת 2.

 

סיום

 

בשלב זה ניתן פסק הדין בהתייחס לשאלת החבות בלבד.

 

משנקבעה זהות רכב מעורב בתאונה וכי לרכב הנ"ל היה ביטוח בתוקף במועד התאונה אצל הנתבעת 3, דין התביעה נגד נתבעים 1 ו – 3 להתקבל ודין התביעה נגד הנתבעת  2 להידחות. 

 

כמו כן, התביעה נגד צדדים שלישיים נדחית.

 

התובע ישלם לנתבעת 2 שכר טרחת עורך דין בסך של 2,500 ¤ בתוספת מע"מ והוצאות משפט. עם זאת, אין מקום לפסוק לטובת הנתבעת 2 תשלום בגין הוצאותיה עבור החוקר הפרטי נוכח התמליל שהוגש לבית משפט ואשר רק במהלך עדותו של החוקר הפרטי התברר שהתמליל התייחס לשתי שיחות שונות עם העד ולא כפי שנחזה.

 

התביעה נגד נתבעים 1 ו – 3 מתקבלת והנתבעים 1 ו-3 חבים ביחד ולחוד לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 7.7.04.

 

הנתבעים 1 ו – 3 ישלמו לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ והוצאות משפט.

                       

ניתן היום, כ"ח בכסלו, תשס"ט (25 בדצמבר 2008), בהעדר.

                                                                                                                                               

  אבי פורג, שופט

 


 


 

 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/2C2350E8ACF0D6544225752A0055FCCA/$FILE/E3EC9D558086682A4225751C00271003.html
תאריך: 
25/12/08
Case ID: 
27508_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : כב' השופט אבי פורג
כב' השופט אבי פורג
עורכי דין : אילן חגי נוילנדר שוויצר
אילן חגי
נוילנדר
שוויצר
Powered by Drupal, an open source content management system