מיכאלוב נ. שראוסקס


 

   

בתי המשפט





א  011474/03

בית משפט השלום תל אביב-יפו


 

30/12/2008


 

כבוד השופטת דורית קוברסקי

לפני:

 

 

 





















 

מיכאלוב נלי


 

התובעת

מאשה בן עוזר

ע"י עו"ד


 


 

-   נ  ג  ד   -


 


 

1. שראוסקס ויטלי

2. כלל חברה לביטוח בע"מ

3. אבנר אגוד חברה לבטוח בע"מ – עו"ד מנדלוביץ

4. קרנית חברה לבטוח בע"מ – עו"ד מילמן


 

הנתבעים

עו"ד מנדלוביץ

עו"ד מילמן

נתבעים 1 – 3

נתבעת 4


 


 

-   נ  ג  ד   -


 


 

1. שראוסקס ויטלי

2. אלמוג אדריכלות מודולרית בע"מ

3. לבון רפי

4. ס.א.ר. הראל בע"מ


 

צדדי ג'


 


 


 

 


פסק??דין חלקי

 

על פי החלטת בית המשפט מיום 21.3.2004 פוצל הדיון. על כן, פסק הדין יתייחס לשאלת החבות.

 

א.         עובדות

התובעת ילידת 1936,  נפגעה ביום 9.1.2002 כהולכת רגל מרכב אשר נהג בו הנתבע 1 (להלן: "הנהג").  הנתבעים 2 ו-3 ביטחו במשותף את אחריותו של הנהג (להלן: "המבטחות"), הנתבעת 4 היא תאגיד שהוקם מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), כדי לפצות נפגע שאין בידו להיפרע מאת המבטחות (להלן: "קרנית").

 

על פי האמור בתביעה התובעת נפגעה מרכב עת חצתה מעבר חציה ברחוב ה-21 באשדוד, כתוצאה מהפגיעה נפלה ארצה ונפגעה בחלקי גופה (להלן: "התאונה").

בכתב ההגנה טענו המבטחות כי הרכב לא היה מבוטח בזמן התאונה בפוליסת ביטוח ברת תוקף וכי הנהג נהג ברכב ללא רישיון נהיגה בר תוקף על כל תנאיו והגבלותיו. עוד  נטען כי לתביעה לא צורפה פוליסת הביטוח המהווה מסמך מהותי וכי  הנטל  להוכיח  קיומו  של ביטוח תקף מוטל על התובעת (סעיפים 4(א)(ב) וסעיף 7).

 

קרנית, אשר הגישה כתב הגנה בשלב מאוחר יותר, הכחישה באופן כוללני וגורף את התאונה (סעיף 3) ושלחה הודעת צד ג' כנגד הבעלים ו/או המחזיק ו/או מתיר השימוש ברכב.

 

רפי לבון (להלן: "לבון"), הבעלים של הרכב ומתיר השימוש בו, הגיש כתב הגנה מטעם צד ג' לפיו הרכב נרכש בתחילה על שם חברת "אקיר, ביצוע פרויקטים בע"מ", החברה נסגרה והבעלות לא הועברה. לאחר מכן הרכב הועמד לרשות חברת "ס.א.ר. אראל בע"מ", אשר נשאה בהוצאות הביטוח ואחזקת הרכב. בתקופה זו ארעה התאונה. בשלב מאוחר יותר, עקב החלפת סוכן ביטוח, נרשם המבוטח "אלמוג, אדריכלות פנים וקבלנות בנין בע"מ", אשר אף היא חברה בבעלות לבון. עוד נטען כי תעודת ביטוח החובה הרלבנטית הושלכה לפסולת ע"י הנהג בחושבו שאין לה ערך, אך בכל מקרה מדובר בתעודה סטנדרטית אשר כללה הוראה לפיה יש כיסוי ביטוחי גם אם היה לנהג רישיון בר תוקף במהלך 12 החודשים שקדמו לתאונה.

 

ב.         נסיבות התאונה

על פי עדות התובעת (ת/2) ביום 9.1.2002 בשעות אחר הצהריים היתה בדרכה לראיון עבודה כמטפלת לתינוק של לריסה וישניבצקי (להלן: "לריסה"), אשר מתגוררת ברחוב הראשונים 33/30, אשדוד. כאשר  חצתה  את הכביש ברחוב 21 (הסמוך לרחוב הראשונים), רכב הגיח במהירות מצד ימין, פגע בה והפילה על הכביש.  הנהג, דובר רוסית, פנה לתובעת ולאחר שזו אמרה לו כי פגע בה, הסתלק מבלי  להשאיר פרטים.  התובעת  רשמה  על  מעטפה  את  פרטי  מספר  הרכב     05 – 517 – 43 (להלן: "הרכב") ולאחר שהתאוששה מהפגיעה המשיכה לצעוד לביתה של לריסה. לריסה, אשר שמעה על התאונה, הלכה אתה למחרת למשטרה, שם מסרה עדות, לרבות פרטי הרכב הפוגע  (נספח א' לת/2). בשלב מאוחר יותר גם פנתה לקבלת  טיפול רפואי (נספחים ד' ה' לת/2).

בחקירתה הנגדית עמדה התובעת על גירסתה והוסיפה כי במקום שחצתה לא חנו מכוניות, כי הנהג נסע מהר וכי טעתה כשאמרה במשטרה שחצתה במעבר חציה (פרוט' מיום 8.9.05 עמ'19 – 14).

 

בתמיכה לעדות התובעת העידה לריסה (ת/1) כי בתקופה הרלבנטית לתביעה עבדה במשרה מלאה בחברת מחשבים גדולה וחיפשה מטפלת עבור תינוקת בת מספר חודשים. בעקבות המלצות שקיבלה על התובעת, קבעה עמה ראיון עבודה ביום 9.1.2002. התובעת הגיעה בשעה 18:30 והתלוננה על כאבים בקרסול רגל שמאל וסיפרה שבדרכה אוטו הפיל אותה על הכביש, הנהג ברח מהמקום אך היא הספיקה לרשום את מספר הרכב שפגע בה. לריסה הסכימה לפנות עם התובעת למשטרה ולסייע לה בתרגום דבריה לעברית.

בחקירתה הנגדית העידה כי אין לה קשר אישי, משפחתי או חברי עם התובעת (פרוט' מיום 8.9.05 עמ' 13 – 11).

 

הנהג בעדותו (נ/1) לא הכחיש כי ביום התאונה נהג ברכב. על פי גירסתו נסע ברחוב הראשונים ואמור היה לפנות שמאלה לרחוב ה-21 באשדוד. מדובר ברחוב צר אשר חנו בו מכוניות מצד ימין במרחק של כ-8 מ' מהצומת. לפני שביצע את הפניה, עצר כדי לתת זכות קדימה למכוניות שבאו מולו וכאשר החל בנסיעה כדי לעקוף את המכוניות החונות, ראה לפתע את התובעת נופלת ושוכבת על הכביש. אז יצא מהרכב, דרש בשלומה, עזר לה לקום והחזיר אותה למדרכה. כשחזר לרכב, טענה כלפיו התובעת כי פגע בה וביקשה פיצוי. הואיל וחשב שמדובר בסחיטה, הסתלק.

בחקירתו הנגדית העיד: 

"הרכב שעקפתי ובין הרכבים שהיא עברה מהמקום הזה היא נפלה. אינני יודע את הסיבה שהיא נפלה, אני ראיתי אותה במהלך נפילתה... היא חצתה בין המכוניות, היא עברה מהצד הימני לצד השמאלי" (פרוט' מיום 20.12.05 עמ' 23 ש' 4 – 1).

 

התרשמתי מיושרה של התובעת ומכנות גירסתה ואני מאמינה לה כי התאונה התרחשה כמתואר על ידה. גירסתה של התובעת עמדה במבחן החקירה שכנגד, נתמכת בגירסת לריסה, אשר חסרת עניין בתוצאות הליך זה, ובמסמכים רפואיים שהוצאו בסמוך לתאונה. לא מצאתי לייחס משקל לעובדה שהתובעת לא זכרה שבמקום לא היה מעבר חציה. מדובר בעובדה שולית ולא מהותית לסכסוך ואין בה כדי להשליך על מהימנותה של התובעת.

לא כך התרשמתי מעדות הנהג אשר לא היה ביכולתו ליתן הסבר מניח את הדעת לנפילתה שת התובעת.

 

נוכח האמור לעיל, אני מקבלת את גירסתה של התובעת לגבי אופן התרחשות התאונה.


 

ג.          הרכב לא היה מבוטח בתעודת ביטוח ברת תוקף

            לטענת המבטחות בזמן התאונה הרכב לא היה מבוטח בפוליסת ביטוח ברת תוקף.

            מטעם המבטחות העידו רות מזרחי (להלן: "מזרחי"), אשר עובדת כראש צוות בתביעות חובה אצל המבטחת, וחיים סיטבון (להלן: "סיטבון"), מורשה חתימה מטעם הבנק.

 

מזרחי העידה (נ/3) כי מבדיקות שערכה לא היה ביטוח תקף ובמחשבי המבטחת לא נרשם כל תקבול בגין תעודת הביטוח, כך גם עולה מבדיקה שנערכה בבנק מזרחי, סניף קרית גת וממחשבי אבנר. בחקירתה הנגדית חזרה מזרחי על האמור לעיל (פרוט' מיום 20.12.05 עמ' 30 – 29).  

            סיטבון העיד, כי הוא עובד בבנק מזה 26 שנה ואינו זוכר מקרה שאדם שילם והתקבול לא נרשם. אמנם הוא לא ביצע באופן אישי את שיחזור הדוחות, שכן הדבר איננו במסגרת תפקידו, אך מהם עולה באופן ברור, כי בימים 30 ו-31 לאוגוסט 2001 לא שולם בבנק, בין בהמחאה ובין במזומן, הסכום הנטען                  (פרוט' מיום 4.5.2008 עמ' 53 – 47).

 

מטעם קרנית העידו הנהג ולבון.

על פי עדות הנהג (נ/1), מסר את גירסתו לגבי אופן התרחשות התאונה לבוחן המשטרה, יעקב ארליך (להלן: "ארליך"). יתכן שבהזדמנות זו לא היה באמתחתו רישיון רכב, רישיון נהיגה ותעודת ביטוח, שכן הגיע ברכבו של חבר לעבודה, אך מסמכים אלו הוצגו בשלב מאוחר יותר ונרשמו ע"י ארליך, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ברישא לפרוטוקול העדות (פרוט' מיום 20.12.05).

 

לבון אישר כי הוא הבעלים של הרכב והתיר את השימוש בו לנהג, העיד כי בדרך כלל הוא זה שמשלם את התשלומים בבנק, למיטב זכרונו, עשה זאת גם הפעם, ושילם סך של 1,200 ¤ במזומן בבנק מזרחי, סניף קרית גת (פרוט' מיום 20.12.05 עמ' 33 – 30).

 

ארליך העיד כי הוא בוחן רכב משנת 1989 ומכח תפקידו ראה מספר לא מבוטל של תעודות ביטוח. יתכן והנהג לא הגיע בהזדמנות הראשונה עם תעודת הביטוח או רישיון הרכב, אך אלה הוצגו בשלב מאוחר יותר, ומתוכם הועתקו הנתונים המופיעים ברישא להודעה. מכל מקום, אם רשם בהודעה תאריך תשלום, חזקה עליו שראה חותמת בנק מוטבעת עליה, ואם היה חושד שמדובר בחותמת מזויפת, היה מציין זאת (פרוט' מיום 20.12.05 עמ' 28 – 26).

 

            לטענת קרנית המבטחות לא הציגו צילום של פוליסת ביטוח החובה ומשלא עשו כן לא הוכח כי לפוליסה אין תוקף בהעדר תשלום. 

אכן, על פי סעיף 12(א)(2) לחוק, על התובע להוכיח את העובדות המהוות את עילת התביעה כלפי קרנית ובין העובדות האלה, נכללת גם העובדה שאין ביטוח תקף המכסה את החבות של הנוהג ברכב כלפי הנפגע. נקודת המוצא היא שלקרנית אין ידיעה או כלים משלה לברר ענין זה, אשר כולו מצוי בידיעת הנהג המבוטח והמבטחת (ע"א 2176/95 זיאד רפיק חלבי נ' וגיה אבו חמד (פורסם במאגר נבו).

 

בענייננו, התובעת לא ידעה האם בזמן התאונה היתה פוליסת ביטוח ברת תוקף לנהג ועל כן הגישה את התביעה כלפי המבטחות ולחילופין, כלפי קרנית. המבטחות לא הציגו כראיה צילום תעודת ביטוח לא משולמת, אך אין בכך, לטעמי, כדי לקבל את התביעה כלפיהן ולדחותה כלפי קרנית, כפי שיפורט בהמשך.

 

אמנם למבטחות אסור היה לצרף לסיכומיהן צילום תעודת ביטוח חובה לא משולמת, שכן זו לא הוגשה כראיה במהלך המשפט (ע"א 3966/01 פרסום ושיווק TBWA  יהושע בע"מ נ' בון-מארט מיליניום בע"מ (בפירוק), פורסם בנבו), אך קרנית מצידה, איננה יכולה להעלות טענה זו לראשונה בסיכומיה, זאת כאשר בתיק התקיימו מספר לא מבוטל של קדמי משפט, לרבות הגשת תחשיבי נזק ומספר ישיבות הוכחות. בשום שלב שהוא לא נטען ולא נדרש מטעם קרנית כי יוצג צילום של תעודת ביטוח החובה ועל כן דין הטענה המועלית לראשונה בסיכומים, להידחות  (זוסמן, סדר דין אזרחי, מהדורה 91, עמ' 257, 483, ע"א 496/89 סאלם סאלמה אל קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון, מה (4) 343).

 

זאת ועוד; המבטחות הכחישו בכתב ההגנה כי הרכב היה מבוטח בפוליסת ביטוח ברת תוקף. קרנית בחרה להתעלם מעובדה זו והכחישה את התאונה וחבותה באופן כוללני וגורף. משידעה קרנית ששאלת תוקפו של הביטוח שנויה במחלוקת, ומשהוכחש קיומו של חוזה הביטוח ע"י המבטחות, רובץ הנטל על קרנית להוכיח קיומו של החוזה והיא לא עשתה כן (ע"א 1217/03 (חיפה) כלל נ' עזבון המנוחה מובסיסיאן לובה ז"ל ואח', פורסם במאגר נבו ).

"כלל הראיה הטובה ביותר" מחייב הצגת הראיה המקורית (על הראיות, קדמי, חלק שני, תשס"ד-2003, עמ' 589). תעודת הביטוח המקורית הושלכה לפח (כעדות הנהג בסעיף 11 לנ/1 וכעדות לבון בסעיף 7 לנ/4), ועל כן כל שנותר למבטחות הוא להוכיח כי על פי רישומים בבנק ובחברת הביטוח, לא התקבל תקבול, וכך עשו.

 

מהפן המהותי עדיפה עלי גירסת המבטחות על פני גירסת קרנית. מטעם המבטחות העידו מזרחי וסיטבון ועדותם לא הופרכה או נסתרה באופן כשהוא. ראוי להדגיש שסיטבון הוא עד אוביקטיבי, חסר ענין בתוצאות הליך זה, עובד בבנק מזה 26 שנה, חזר והדגיש כי לא יכול להיות שהתעודה שולמה והדבר לא בא לידי ביטוי בפלטי הבנק. בנוסף, לא סביר בעיני שהנהג על דעת עצמו השמיד את התעודה לאחר שידע שהיה מעורב בתאונה ואף מסר את גירסתו במשטרה.  

מנגד, לא מצאתי לבסס את חיובן של המבטחות על עדותו של ארליך. אמנם, ברישא להודעה מופיעים פרטי הרכב והביטוח, אך בהחלט יתכן שלא שם לב שחותמת הבנק לא הוטבעה על התעודה, או לחילופין, שלא הוטבעה חותמת מקורית.

 

נוכח האמור לעיל, אני סבורה כי המבטחות הוכיחו כי במועד התאונה לא היה ביטוח בר תוקף ועל כן אני דוחה את התביעה כלפיהן ומחייבת את התובעת לשלם שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ¤ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הוצאות משפט.  

אני מחייבת את קרנית לשלם לתובעת את סכום הפיצוי שייפסק.  

קרנית שלחה הודעת צד ג' כלפי לבון והחברות שבבעלותו, והיות והוכח שהוא הבעלים של הרכב ומתיר השימוש בו, אני מחייבת את צדדי ג', ביחד ולחוד, לשלם לקרנית את הפיצוי שייפסק.

 

היות וקבעתי שהנהג נסע ללא תעודת ביטוח בר תוקף מתייתר הצורך לדון בשאלת תוקפו של רישיון הנהיגה שלו.

יחד עם זאת, הואיל והצדדים הכבירו מילים בענין זה, אתייחס בקציר העומר, ולמעלה מן הצורך, גם לטענה זו.

 

ד.         העדר רישיון נהיגה בר תוקף

            המסגרת הנורמטיבית קבועה בסעיף 7 (3) לחוק:

"נפגעים אלה אינם זכאים לפיצוי לפי חוק זה:

...

(3) מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה".

 

סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, קובע:

"לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר".

 

ההכרה בתוקפו של רישיון נהיגה זר הוסדרה בתקנה 567 (בנוסחה הישן לפני תיקון מספר 5, תשס"ב) הקובעת:

"מי שמקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ ובידו אחד הרישיונות כאמור בתקנה משנה (ב) פטור מחובת רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודה... לענין תקנה זו מי שמקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ, מי שנעדר מהארץ במשך שנה רצופה לפחות והוא נמצא בארץ באופן זמני (ב) ואלה הרישיונות... (2) רישיון נהיגה לאומי שניתן למי שאינו תושב ישראל ובלבד שלא ינהג ברישיון זה בתום שנה מיום כניסתו לישראל".

 

ממכלול הראיות עולה, כי הנהג הגיע לארץ כתייר ביום 26.11.2000. ביום 17.5.2001 ניתן לו רישיון עבודה זמני לשישה חודשים וביום 27.11.2001 שונה מעמדו מתייר לתושב ארעי. בתקופה זו החזיק רישיון נהיגה אוקראיני בר תוקף לקטגורית B אשר הומר בשנת 2002, סמוך לאחר התאונה, לרישיון ישראלי בקטגוריה B. הנהג העיד כי מאז שעלה לארץ בנובמבר 2000 ועד מועד התאונה לא עזב את הארץ ומכאן ברי כי התנאי הקבוע בס"ק (2) איננו מתקיים. יחד עם זאת, ערה אני לפרשנות המרחיבה בהלכת קרנית (ד"נ 10017/02 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, נח(5) 639), לפיה יש ליתן פרשנות מצמצת לסעיף 7(3) לחוק, כך שיחול רק במקרים חריגים וחמורים בהם קיימת פגיעה בתקנת הציבור והעדר הרישיון עלול לסכן את הציבור. המסקנה המשתמעת היא, כי אין לשלול פיצויים מנהג, מסיבות שאינן קשורות בכשירותו, מלנהוג ברכב, כך שהוראת סעיף 7(3) תחול רק על הפרת תנאי או הגבלה בדרגת הרישיון שהם אינהרנטיים ל"סוג הרכב" בו נוהג הנהג, ומשליכים על דרגת הרישיון הנדרשת לפי תקנות התעבורה. הפרת תנאים ומגבלות אחרים ברישיון הנהיגה, מהווה אמנם עבירה על פי דיני התעבורה, אך אינם שוללים פיצויים מהנהג הנפגע (ראה גם בהקשר זה ע"א 8183/01 רימה ספיאשוילי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ נח (6) 106; בר"ע (חיפה) 1003/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פורסם בנבו).

כאמור, אינני נדרשת להכריע בשאלה האם לנהג היה רישיון נהיגה בר תוקף, שכן ממילא קבעתי כי לרכב לא היה ביטוח בר תוקף, ועל כן אין בכל האמור לעיל כדי לשנות ממסקנתי כי דין התביעה כלפי המבטחות להידחות.

נקבע לישיבת קדם משפט לענין גובה הנזק, בין התובעת לקרנית, ליום 3.2.2009 בשעה 08:30.

 

            המזכירות תשלח פסק הדין החלקי לצדדים.

 

ניתן היום, ג' בטבת, תשס"ט (30 בדצמבר 2008), בהעדר ב"כ הצדדים.

                                                                               

דורית קוברסקי, שופטת

קלדנית: איילה ש.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/0AFD3C1DC84A95514225752F0055847D/$FILE/5A01CD657D35CDC34225752200293EB4.html
תאריך: 
30/12/08
Case ID: 
11474_3
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : דורית קוברסקי
דורית קוברסקי
עורכי דין : - נ ג ד - מילמן מנדלוביץ
- נ ג ד -
מילמן
מנדלוביץ
Powered by Drupal, an open source content management system