בתי הדין לעבודה

פסק דין

פסק דין זה עניינו ערעור שהגיש המערער עפ"י סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 2/6/08  (ולהלן: "הועדה"), אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער ולכן דחתה את הערר.

רקע עובדתי

1.         המערער יליד 1947, מסגר במקצועו.

2.         המערער הגיש בעבר תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר בליקוי השמיעה כ"מחלת מקצוע"/מיקרוטראומה, מחמת חשיפתו לרעש מזיק במקום עבודתו. המשיב הכיר בליקוי השמיעה כ"מחלת מקצוע".

3.         וועדה רפואית מדרג ראשון מיום 16/5/05 וועדה רפואית לעררים מיום 15/1/06 קבעו, כי למערער אין נכות בגין ליקוי השמיעה ובאשר לתלונותיו בנוגע לטנטון, מצאו כי התלונות אינן תואמות לטנטון מפגיעה באוזן פנימית ולכן העמידו נכותו של המערער על 0%.

4.         המערער הגיש תביעה להחמרת מצב, בהתאם לתקנה 36, וזאת ביום 15/10/07. וועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 10/12/07 קבעה כי אין החמרה במצבו כתוצאה מחשיפתו לרעש, מכיוון שהמערער לא היה חשוף לרעש מזיק מאז שנת 2003.

5.         המערער הגיש ביום 2/1/08 ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון, וועדה רפואית לעררים אשר התכנסה פעמיים בעניינו (ביום 20/2/08 וביום 2/6/08), דחתה את הערר וקבעה גם היא כי אין החמרה במצב שמיעתו של המערער וכי אין המדובר בקיומו של טנטון כרוני.

6.         על החלטת הוועדה לעררים הנ"ל, נסוב ערעור זה.

נימוקי הערעור

7.         עיון בבדיקת השמיעה של המערער מיום 23/3/08 ממכון "קולות", אליה הופנה מטעם הוועדה, מעלה כי המערער אפיין את הטנטון בקביעות, תדר הטנטון זוהה ללא קושי ועוצמת הטנטון הוגדרה ללא קושי באוזן ימין ואף באוזן שמאל.

מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה אמנם התייחסה לבדיקת השמיעה ואפיון הטנטון ולמרות שציינה כי הטנטון זוהה ללא קושי, החליטה הוועדה כי תוצאה זו לא מספיק משכנעת על קיום טנטון כרוני.

8.         טעתה הוועדה בעניינו של המערער שלא הפעילה את שיקול דעתה וקבעה כי למערער נכות על טנטון ובכך שלא הסבירה ולא פירטה מדוע לא קיבלה את תוצאות הבדיקות למרות שהבדיקות הללו היו לטובת המערער.

טענות המשיב

9.         ב"כ המשיב טענה, כי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה, מדובר בהחלטה מנומקת כנדרש בנסיבות דנן, מדובר בהחלטה רפואית הנתמכת בממצאים רפואיים של הוועדה.

הכרעה

10.        בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד', 213). כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. כפי שפורט בספרו של ד"ר שאול קובובי / רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה שנייה, עמ' 195.

            בית הדין לא ייטול לעצמו את הסמכות שהמחוקק הועיד לוועדות הרפואיות, אלא במקרים יוצאים מהכלל, בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי (י. אליאסוף, "וועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי" שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ה), 81).

11.        לאחר עיון בטענות הצדדים ובכל החומר אשר בתיק, לרבות דו"ח הועדה נשוא הערעור, מסקנתי היא, כי דין הערעור – להידחות.

            א.         המערער לא הצביע על פגם משפטי כלשהו בהחלטת הועדה.

ב.         טענות המערער מתמקדות בנושאים רפואיים, כאשר על פי ההלכה הפסוקה ריבונית הועדה לקבוע את אופן בדיקתו של המבוטח ובית הדין אינו מעביר תחת שבט ביקורתו את הדרך בה בחרה הועדה.

12.        כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 20/2/08, הועדה דנה בעניינו של המערער, עיינה בכתב הערר מיום 2/1/08, שמעה ורשמה את טענות ב"כ המערער ואת תלונות המערער, בדקה את המערער בבדיקה קלינית, לצורך סיכום מסקנותיה הוועדה ביקשה בדיקת שמיעה חוזרת ובדיקת מאפייני טנטון.

בישיבתה השנייה מיום 2/3/08 עיינה הוועדה בבדיקת שמיעה ומאפייני טנטון מיום 23/3/08 (מכון "קולות") ולפיה השמיעה תקינה עד 2,000 הרץ, כאשר קיים ליקוי עד 60 דציבל ב- 4,000 עד 8,000 הרץ. הוועדה הדגישה כי בבדיקת מאפייני טנטון מיום 23/3/08 האפיון לא משכנע את קיומו של טנטון כרוני מאחר ובאוזן ימין ב-8,000 הרץ וב-58 דציבל, העוצמה של הטנטון היה 4 דציבל ובאוזן שמאל 5 דציבל.

הוועדה הסבירה כי עוצמת טנטון במאפייני טנטון של AOL , לא אמור לעבור את ה-3 דציבל. עוד הסבירה הוועדה כי אמנם בבדיקה סומן שאופיין טנטון והתדר זוהה ללא קושי, אולם אין זו תוצאה מספיק משכנעת של קיום טנטון כרוני.

הועדה סיכמה מסקנותיה וציינה כי אמנם מדובר בחבלה אקוסטית, אך השוואה של בדיקת השמיעה מיום 18/11/04 לבדיקת השמיעה מיום 23/3/08, כמעט ואין הבדל, לכן הוועדה קבעה כי אין החמרה בשמיעתו של המערער והותירה נכותו על 0% לפי סעיף

72(1)(א)(1) .

הטנטון

13.        הטנטון הוא הגדרה של מצב סוביקטיבי בו שומע האדם צליל, מספר צלילים או רעשים קבועים או משתנים, ללא כל מקור חיצוני. מאחר ומדובר במצב רפואי שקשה להוכיחו מבחינה רפואית, קיומו או אי קיומו של טנטון נבחן עפ"י תלונות קודמות של הנפגע לרישומים רפואיים קודמים. (ראו דב"ע נז/ 7-0 גנטוס סובחי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם) ; דב"ע נז/38-01 יוסף חן - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לא(2), 48.

14.        בעב"ל 1448/02 (עב"ל (ארצי) 1448/02 ד"ר חביב שחאדה - המוסד לביטוח הלאומי, ניתן ביום 24.2.04) דן בית הדין הארצי בשאלת תקפות השימוש במאפייני טנטון לצורך אבחון טנטון. דעת הרוב (כב' השופט פליטמן וסגנית הנשיא כב' השופטת ברק) קבעו כי ועדה רפואית רשאית לקבוע העדר טנטון גם על יסוד בדיקת מאפייני טנטון בלבד והסתמכות על מבחן זה בלבד אינו בבחינת טעות משפטית.

            בעב"ל 1448/03 הנ"ל צוטטה חוות דעתו של ד"ר ברקו ומן הראוי להביא את דבריו כמות שהם. כך נקבע:

            "עפ"י החלטת האיגוד הישראלי לא.א.ג וכן פורומים בינלאומיים אחרים, כיון שטנטון היא תלונה סוביקטיבית יש לקבלה כמות שהיא, אם היא מלווה כאמור בתשתית שמיעתית תואמת, ללא קשר עם מבחן מאפייני הטנטון או כל מבחן אחר".

            מבלי להפליג למחוזות לא לנו, התרשמותנו היא כי הערכה ואפיון של טנטון הינו נושא הנתון במחלוקת בין הרופאים ולכן קיומו או העדרו של טנטון נקבע עפ"י מכלול ממצאים, ביניהם ניתן למנות בדיקת מאפייני טנטון, תיאור סובייקטיבי של התחושה, תולדות המחלה וגרף השמיעה.

15.        בכל הנוגע למושא דיוננו, החלטת הוועדה לקבוע העדר טנטון מושתתת על בדיקת השמיעה ומאפייני הטנטון מיום 23/3/08 וכן על כך שתלונותיו של המערער אודות הטנטון הופיעו רק בשנת 2004, לאחר שמעל 30 שנה עבד בעבודת נגרות. כמו כן, סברה הוועדה כי עצם העובדה ששמיעתו של המערער לא השתנתה, בנסיבות אלה, אין כל סיבה כי תופיע תופעת הטנטון כעת, ולכן מצאה כי אין המדובר בטנטון כרוני. מדובר בקביעה רפואית מובהקת שבית הדין אינו מוסמך להתערב בה.

16.        טענות ב"כ המערער, כי על הוועדה היה לקבוע, על סמך תוצאות בדיקת מאפייני הטנטון מיום 23/3/08, כי המערער סובל מטנטון כרוני, הינן טענות המתמקדות בנושאים רפואיים, כאשר על פי ההלכה, ריבונית הועדה לקבוע את אופן בדיקתו של המבוטח ובית הדין אינו מעביר תחת שבט ביקורתו את הדרך בה בחרה הועדה.

17.        סוף דבר – במקרה הנדון, לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ודין הערעור להידחות.

18.        אין צו להוצאות.

19.        המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום 18 בדצמבר, 2008 (כ"א בכסלו תשס"ט) בהעדר הצדדים.

                                                                                                ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­___________________

                                                                                                י. גלטנר-הופמן, שופטת

                                                                                                          סגנית נשיא

קלדנית: רות רחמים.