מרכז הבניה נ. סהר חברה ישראלית


 






 

     א  007928/98

בית משפט השלום ירושלים


 

31/12/2008


 

כב' השופטת ר' שלו-גרטל

לפני

 

 



















 

מרכז הבניה הירושלמי - האחים לוי בע"מ

בעניין:

 

התובעת

י' עיני

ע"י  ב"כ עו"ד


 

 


 

 

                                    -  נ  ג  ד  -


 


 

 


 

1 . סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד            בלטר, גוט, אלוני ושות'

 

2 . שיאון מעבדות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד            א' שלום

 

3 . יורוקום שיווק )1986( בע"מ


 

 

הנתבעות

ע' בריק

ע"י ב"כ עו"ד


 

 

                                                             

                                                              -  נ  ג  ד  -

 

 

 

 



 

צד ג'

שיאון מעבדות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד           א' שלום


 

 

 


 

 


 

פסק דין משלים

 

1.         ראשיתם של ההליכים בתביעה כספית שהגישה התובעת בשנת 1998, לתשלום סכום של 258,027 ¤, המגיע לה לטענתה בגין נזקים, כתוצאה מפריצות וגניבות רכוש מבית העסק שלה. ההליכים בין בעלי הדין, התנהלו בכבדות, לאיטם, בשים לב לאינטרסים השונים של כל צד, והעובדה שכל אחד מיוצג ע"י עו"ד אחר. כתבי טענות תוקנו יותר מפעם אחת, כתב התביעה תוקן פעמיים. בפעם הראשונה בשנת 2000, ובפעם השניה, בשנת 2003, נוספה נתבעת מס' 3 (להלן: "כתב התביעה"), דבר שגרם לעצירת תהליך בירור התביעה, הגשת כתבב הגנה נוסף וכיו"ב. מועדים להגשת תצהירי עדות וחוות דעת מומחים התארכו יותר מפעם אחת, וחקירות עדים מוצו עד תום, כך שהתיק כולל 212 עמודי פרוטוקול.

            עוד יש לציין, כי נתבעת מס' 2 היתה מיוצגת לכל אורך הדרך ע"י עו"ד יהודה וייס, ואולם לפני הגשת הסיכומים, החליפה ייצוג, ועו"ד א' שלום בא במקומו, דבר שהצריך מתן אורכה ללימוד התיק והכנת הסיכומים. 

                ביני לביני, ניהלו בעלי הדין השונים מו"מ לפשרה, חלקם הניבו תוצאות, כך שבתאריך 12.5.04 ניתן פסק דין המאשר הסכם פשרה בין התובעת לנתבעת מס' 1, ובתאריך  3.7.06 ניתן פסק דין, המאשר הסכם פשרה בין התובעת לנתבעת מס' 3.

            המחלוקת נותרה בין התובעת לנתבעת מס' 2, ובין נתבעת מס' 1 לבין נתבעת מס' 2 בהתאם להודעה לצד ג'.

 

2.         התובעת חברה בע"מ, העוסקת, בין השאר, במכירה ושיווק של ציוד וחומרי בנין, היתה בתקופה הרלוונטית לתביעה, הבעלים של בית עסק ברח' תובל 8 בשכונת רוממה בירושלים (להלן: "בית העסק"). בית העסק כלל מגרש לאיחסון חומרי בנין, מכולות, מכונות, משאיות שבבעלות התובעת, וכן אולם סגור ומקורה, ששימש מרכז למכירת חומרי בנין ולאיחסון ציוד וסחורה. בסוף שנת 1996 ובתחילת 1997 נפרץ בית העסק, פעם אחר פעם, בסמיכות זמנים, במשך ארבע פעמים, נגנבה סחורה, ונגרם נזק לציוד. 

            נתבעת מס' 1 הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה בזמנים הרלווטניים לתביעה את עסקיה של התובעת בביטוח סיכוני פריצה לפי פוליסה מס' 00908/97-85-8 (להלן: "סהר" ולהלן: "הפוליסה").

נתבעת מס' 2 הינה חברה בע"מ שעסקה בתקופה הרלוונטית לתביעה, במתן שירותי מוקד, תקשרות והתרעה, לרבות התקנת מערכות אזעקה ממוחשבות (להלן: "שיאון"), וסיפקה שירותיה לתובעת.

נתבעת מס' 3 הינה חברה בע"מ העוסקת בין השאר במכירה, שיווק והתקנה של מרכזיות טלפונים (להלן: "יורוקום"), התקינה בבית העסק, לאחר הפריצה השניה, מרכזת טלפונים.

בפעם הראשונה נפרץ בית העסק בתאריך 26.12.96 (להלן: "הפריצה הראשונה"), בפעם השניה בלילה שבין 16.1.97-15 (להלן: "הפריצה השניה"), בפעם השלישית בלילה שבין 14.3.97-13 (להלן: "הפריצה השלישית"), ובפעם הרביעית בלילה שבין 17.3.97-16 (להלן: "הפריצה הרביעית"). לאחר הפריצה הרביעית, עלה בידי המשטרה לתפוס חלק מהציוד שנגנב, ולהחזירו לתובעת, וגל הפריצות לבית העסק נפסק.

בעקבות הפריצה השניה, נתבקשה התובעת ע''י שמאי מטעם סהר, לבצע שיפור של ההגנות. התובעת פנתה לשיאון, אשר סיפקה לה עד לאותו מועד שירותים, וביקשה ממנה לבצע את השיפור בהגנות. שיאון ביצעה, לכאורה, את המיגונים המשופרים כדרישת השמאי, והנפיקה לתובעת חשבונית מס, בגין מערכת האזעקה והוספת דמי מנוי, הנושאת תאריך 2.297 [נספח ג' 1 לתצהיר מנהל התובעת]. כן הנפיקה שיאון לתובעת מפרט טכני של השינויים שבוצעו לכאורה במערכת האזעקה [נספח ג'2 לתצהיר מנהל התובעת], ממנו עולה, כי שיאון התקינה במערכת האזעקה מוקד דו כיווני, כדרישת השמאי מטעם סהר. לאחר הפריצה השלישית, נערכה בדיקה של מערכת האזעקה, ע''י טכנאי מטעם שיאון וע''י חוקר מטעם סהר מר חיים דור, והסתבר, כי קו הטלפון שהיה מחובר למערכת האזעקה, היה מנותק בגלל החלפת מרכזיה, והאלחוטי לא עבד בגלל תקלת כרטיס + גלאי שבור ככל הנראה נשבר ע''י הגנבים. כתוצאה מכך, ההתרעות (קווית ואלחוטית) שהיו צריכות להינתן ע''י מערכת האזעקה למוקד, ומשם לסיירי המוקד ולמנהלי התובעת, לא פעלו. כאשר נעשה חיבור של קו הטלפון והוחלף הכרטיס הפגום, בהתאם לבדיקה שעשו חוקר הביטוח וטכנאי שיאון, נתקבלו קריאות במוקד, הן בקווי והן באלחוטי [ראה המפרט הטכני מיום 14.3.97, נספח לתצהירו של אלי אור מטעם שיאון].

אין חולק שלאחר הפריצה הראשונה, סהר שילמה לתובעת תגמולי ביטוח, מלוא הנזקים, בניכוי השתתפות עצמית, ובגין הפריצה השניה רק 75% מכלל הנזקים. סהר סירבה לשלם לתובעת תגמולי ביטוח בגין נזקי הפריצות השלישית והרביעית, בנימוק של אי עמידה בתנאי המיגון והאיחסון, לפי הפוליסה [נספחים ג1 ג2 לכתב התביעה]. לטענת התובעת בכתב התביעה, היא זכאית לקבל את מלוא הפיצוי בגין נזקי הפריצה השניה 8,649 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית 1,073 ¤, תשלום עבור נזקי הפריצה השליישית 186,876 ¤, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית 20,846 ¤, ותשלום עבור נזקי הפריצה הרביעית 36,942 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית 3,641 ¤.

כפי שצויין לעיל, במהלך המשפט הסכימה סהר לשלם לתובעת סכום של 60,000 ¤ תגמולים בגין נזקי הפריצות השלישית והרביעית, והמשיכה לנהל התביעה בגדר ההודעה ששלחה לשיאון. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין. כמו כן, בתאריך  3.7.06 ניתן פסק דין המאשר הסכם פשרה בין התובעת ליורוקום, לפיו יורוקום שילמה לתובעת 20,000 ¤.

            המחלוקת נותרה בין התובעת לשיאון, ובין סהר לבין שיאון בהתאם להודעה לצד ג'. לטענת התובעת, שיאון לא סיפקה את השירות שהתחייבה, מערכת האזעקה לא פעלה כראוי, לא היה כל שיפור של המיגונים, לא נתקבלה כל התראה במוקד שיאון, והפורצים פעלו במשך שעות באין מפריע. סהר טוענת, כי אילמלא רשלנותה של שיאון, לא היתה נדרשת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח, והיא זכאית לשיפוי בגין הסכום ששילמה לתובעת לפי פסק הדין. שיאון טוענת, כי התקינה את המערכת הדו כיוונית, והיא אינה מחוייבת למנוע פריצות או לסכלן, ולכן אינה אחראית לנזק. יוער, כי שיאון לא טענה בכתב ההגנה כי לתובעת יש אשם תורם כלשהו, ולא העלתה טענה כזו בגדר עדות העד מטעמה, כך שאין לקבל טענה זו שהועלתה לראשונה בסיכומים שהגיש פרקליטה. עוד יש לציין, כי פרקליטי בעלי הדין הגישו בתאריך 5.11.02 רשימת עובדות מוסכמות ופלוגתאות, ולא צויינה מחלוקת ביחס לקשר הסיבתי בין מעשי ומחדלי שיאון לבין הנזק.

 

3.         ראיות התובעת כוללות את עדות מנהל התובעת ואחד מבעליה מר ישראל לוי (להלן: "לוי"), חוות דעת המומחה מר יהודה הלפרין, לרבות חוות דעת משלימה (להלן: "הלפרין"), וחוות דעת המומחה מר יהושע חביב (להלן: "חביב"). לוי והלפרין נחקרו חקירה נגדית. חביב לא.

            ראיות שיאון אינן אלא עדות המנהל הטכני אלי אור (להלן: "אור"). הא ותו לא. אור נחקר חקירה נגדית ארוכה ע"י פרקליטי כל בעלי הדין, ועדותו באופן כללי, אינה מועילה לשיאון, זאת בלשון המעטה.

            ראיות סהר כוללות את עדות גב' דפנה בר, מי שהיתה מנהלת סניף ירושלים ב"משמר" שירות לביטוח, שהוציאה את הפוליסה (להלן: "בר"), חוות דעתו של השמאי מר א' שיינר (להלן: "שיינר"), חוות דעת של ד"ר מיכאל מירון, יועץ ניהול סיכוני ביטוח ותביעות (להלן: "מירון") וחוות דעת המומחה למערכות אזעקה מר חיים דור (להלן: "דור"). בעקבות הסכמי הפשרה, משכה סהר את חוות הדעת מטעמה, אולם בהסכמת הצדדים הן היוו ראיות בתיק, ולפי בקשת הצדדים נחקר דור חקירה נגדית, ולא התבקשה חקירתם של המומחים האחרים מטעם סהר. כמו כן, בר לא נחקרה חקירה נגדית.

                       

4.         השאלה המרכזית בבסיס המחלוקת בין התובעת לשיאון, הינה האם שיאון התרשלה בהתקנת השיפורים שנדרשו לפי חוות שעתו של שיינר, או לא. שיינר קבע במפרט, כתנאי ביטוחי, שעל התובעת לבצע את המיגונים הבאים:   התקנת מערכת אזעקה דו כיוונית וחיבורה למוקד, התקנת גלאי נפח נוספים במבנה, התקנת גלאי זעזוע בקירות המבנה, התקנת מצבר נטען לחירום, חיבור מערכת האזעקה לתאורה, ותקן את החוזה בין התובעת לשיאון באופן שיתווסף סעיף המורה לשיאון לקרוא לבעלי התובעת בכל אירוע אזעקה, ולשלוח סייר שימתין במבנה עד להגעתם של הבעלים (להלן: "המפרט") [נש/5].

בהתאם למפרט זה, הוזמנה עבודה משיאון, והתובעת ביקשה ממנה לבצע את השיפורים הנדרשים [עדות לוי עמ' 43, 44]. שיאון אישרה, כי קיבלה המפרט ולטענתה ביצעה השיפורים [עדות אור עמ' 114, 115]. אין חולק, כי שיאון ביצעה עבודה כלשהי בבית העסק, בבחינת שיפורי ההגנות. השאלה היא, האם מה שהתקינה שיאון הינו מערכת דו כיוונית כהגדרתה או לא.

הלפרין קבע בחוות דעתו, כי לא הותקנה יחידת קצה דו-כיוונית כנדרש. הוא פירט בחוות דעתו את התנאים המיוחדים, ביחס לשירותי מוקדי בקרה אלקטרוניים, כפי שנקבעו על ידי משטרת ישראל, בהתאם לסעיף 7 בחוק רישוי עסקים התשכ''ה-1968 [סעיף 8.6 וסעיף 9 בחוות דעתו, וכן הנספח] (להלן: "התנאים המיוחדים"). לפי התנאים המיוחדים, ישנן שתי קטגוריות: רמה א' ורמה ב'. רמה א' כללה עסקים טעוני רישוי כמו חנויות תכשיטים ובנקים ואילו רמה ב' כללה את יתר סוגי העסקים וביניהם בית העסק. רמה ב' לא חייבו מערכת אזעקה עם חיבור דו כיווני. בהתאם לסעיף 8 יב' רמה א' בתנאים המיוחדים, מוגדרת מערכת דו-כיוונית כהאי-לישנא: ''...יחידת קצה קוית ואלחוטית עם אפשרות בדיקה דו-כיוונית הגורמת להעברת דיווח למוקד על סטטוס דרך הטלפון ודרך המשדר האלחוטי...''. משמע, יחידה דו כיוונית הינה כזו שמאפשרת בדיקה הן קווית והן אלחוטית.

דור קבע בחוות דעתו, כי מערכת האזעקה נדרכה ונוצרו בה גילויים במהלך אירוע הפריצה, אולם לא הועברה התרעה למוקד, בשל אי תקינות מערכת האזעקה והתקשורת האלחוטית. היא היתה מנותקת, לא מחוברת למוקד, במשך למעלה משבוע לפני הפריצה, והמוקד לא הבחין בכך [סעיפים 4.7, 4.8, ו- 4.10 בחוות דעתו]. דור קבע, כי שיאון לא התקינה יחידת קצה דו כיוונית כדרישת סהר, מכיוון שאין במערכת הקיימת מעגל התעוררות, ואי אפשר לעשות מערכת דו-כיוונית ללא מעגל התעוררות [סעיף 5.4 בחוות דעת מיום 12.06.02 בעיקר סעיפי המשנה 5.4.1 ו-5.4.2].

דור חזר על כך גם בחקירתו הנגדית "ש. אתה קובע חד משמעית שלא היתה תקשורת דו-כיוונית? ת. נכון" [עמ' 202 בפרו' שו' 4-5, עמ' 203 שו' 19- 23]. גם הלפרין קבע, כי לא הותקנה יחידת קצה דו-כיוונית כנדרש, וכאמור לעיל, אף הסביר בחוות דעתו את הדרישות על פי התנאים המיוחדים. רמה ב' לא חייבו מערכת אזעקה עם חיבור דו כיווני. שיאון טוענת להגנתה, כי ביצעה במלואו את הדרישות במפרט [סע' 14 ד בכתב ההגנה המתוקן], והתקינה לפי המפרט, יחידת קצה טלפונית דו כיוונית, ומענה אלחוטי [עדות אור סעיפים 8 יא' ו- יב' בתצהירו]. למעט עדותו של אור, לא הביאה שיאון ראיות לסתור את חוות הדעת של דור והלפרין, לא עדות מומחה מטעמה, ולא כל עד אחר, לחזק את גירסתה. אור טען, כי התקין מערכת דו כיוונית קווית בבית העסק. כאשר נשאל בחקירה נגדית, מה היתרון של מערכת דו כיוונית קווית לעומת מערכת אזעקה ''רגילה'', לא ענה בצורה ישירה פשוטה וברורה, למרות שנשאל על כך יותר מפעם אחת [עמ' 111 - 113 בפרו']. אור אינו מפרט מה התקין בבית העסק ואינו מעיד על עובדות מהן ניתן להסיק, כי שיאון התקינה יחידת קצה קוית ואלחוטית, עם אפשרות בדיקה דו-כיוונית הגורמת להעברת דיווח למוקד על סטטוס, דרך הטלפון ודרך המשדר האלחוטי. ניתן היה לצפות שאיש מקצוע כמותו, טכנאי אחראי על מחלקה טכנית, יפרט עובדות לאשורן ויתאר מה בדיוק התקין בבית העסק. עדותו הראשית בתצהיר הינה כוללנית וסתמית. הוא אינו מתאר בתצהיר עדותו מה בדיוק התקין ואיפה, כמה זמן ארכה העבודה, שנעתה לדבריו ביום שישי בשבוע, ובאיזה אופן ביצע בדיקה לוודא תקינותה. עדותו אינה ברורה, ותמוהה, במיוחד לאור העובדה שהוא מצהיר, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה, לא הותקנה ללקוחות שיאון באזור ירושלים, מערכת אלחוטית דו כיוונית, וגם לא היתה נעשית בדיקה יזומה, כדבר שבשגרה אלא רק במקרה של אזעקה.

 

תצהיר עדותו אינו חד משמעי, מבולבל ויוצר ערפול ביחס להתנהלות שיאון ולשירות שסיפקה ללקוחות בכלל ולתובעת בפרט "בתקופה נשוא התביעה...למיטב ידיעתי לא הותקנה מערכת כזו אצל לקוחות מוקד בחברה כלשהי", "לפי הנוהלים שהיו בשיאון אותה עת בדיקה יזומה של המערכת הדו כיוונית כמתואר לעיל היתה נעשית במקרה של אזעקה ולא כדבר שבשגרה", "שיאון לא התקינה מקמש' אלחוטי דו קווי אצל אף אחד מלקוחותיה....והן מהטעם שעלותו היא כ-10,000 דולר" [סע' 8ה 8ו 8טו בתצהירו]. עדותו בבית המשפט, לפיה שיאון בדקה אחת לחודש את המערכת הדו כיוונית, אינה מתיישבת עם אמירותיו בתצהיר, כפי שצוטטו לעיל [עמ' 112 בפרו', עמ' 103 שו' 2-9] עדות זו בבית המשפט אינה אלא מילים בעלמא, ללא תימוכין, המבוססת רק על מוצא פיו, והינה בבחינת גירסה כבושה. אין לה זכר בתצהיר עדותו הראשית, ולא ניתן כל הסבר לכך שרק בבית המשפט הועלתה לראשונה. לכן משקלה הראייתי אפסי. עדותו של אור גם אינה עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של המומחים הלפרין ודור, לא עם הדרישות בתנאים המיוחדים, וונסתרה בחקירתו הנגדית, בעת שהודה בחצי פה, שהמערכת שהתקינה שיאון לא עמדה בתקן "ש. המערכת הזאת עומדת בהגדרה או לא ? ת. לא עומדת. סליחה, סליחה, טעות. המערכת עצמה לא תיקנית ולא לפי 1337, אבל לכל מערכת הכי פשוטה אפשר לחבר יחידה דו כיוונית ללא שייכות לתקן." [ עמ' 150 בפרו'].

סהר דרשה מהתובעת מפורשות להתקין יחידה דו כיוונית ושיאון הסכימה לדרישה זו, שמשמעותה, ליתן לתובעת שירותי מוקד על פי התנאים ברמה א'. ברגע ששיאון הסכימה לכך, היה עליה לספק השירות בתנאי הזה. שיאון, אגב, מאשרת, כי היא פעלה על פי התנאים ברמה א' [סע' 8יא בתצהיר אור].

אין כל קשר בין דרישה זו לבין הטענה שהעלתה שיאון, לפיה חובתו של בעל העסק היתה לוודא שבמוקד יבוצעו בדיקות של תקינות קווי הטלפון והשידור מהמוקד למנוי, ותקינות הציוד, בתדירות של לפחות פעם ביממה. טענה זו הועלתה לראשונה במשפט, ואין לה זכר במסמכי שיאון שהוצגו בבית המשפט. לא זו אף זו, לאחר הפריצה השלישית, נערכה בדיקה של מערכת האזעקה על ידי דור, ועל ידי אור. בבדיקה הסתבר, כי קו הטלפון שהיה מחובר למערכת האזעקה היה מנותק, והמשדר האלחוטי היה לא תקין בגלל תקלה בכרטיס. אומנם שבוע קודם לכן, הוחלפה המרכזיה, ויתכן שטכנאי הטלפון מטעם יורוקום ניתק הקו, אולם עדיין אין בכך לפטור את שיאון מאחריות, מפני שחובתה היתה לבצע בדיקות כל 24 שעות ולוודא שהמערכת פועלת כראוי, במיוחד על רקע גל הפריצות לבית העסק. יודגש, שיאון לא טענה בשום שלב כי יש לתובעת או ליורוקום אשם תורם ויש מקום לחלק החבות.

אור אישר בחקירתו הנגדית, כי התברר שלאחר הפריצה השלישית המעגל האלחוטי במערכת "היה דפוק" וכלשונו "...נכון שקו טלפון מנותק ומעגל אלחוטי דפוק זה לא מעיד על תקינות מערכת האזעקה. מספיק שמשהו אחד לא תקין, כלום לא תקין" [עמ' 107 שו' 1-6]. היכן היתה שיאון ? האם זהו שירות של ספק סביר ?? כאשר אור נשאל בבית המשפט על רישומי שיאון, הוא אישר ששיאון ניהלה רשומות ויומנים "תמיד יש. היה וזה חובה", אך לא היה מסוגל לתת הסבר מניח את הדעת, מדוע לא צירף לתצהיר עדותו רישומים כלשהם [עמ' 107 בפרו', שו' 16-17]. הוא אפילו לא ידע לומר, אם יש רישומים ביחס לבדיקה שנעשתה לפני הפריצה השלישית "לא יודע" [עמ'  108, שו' 7-15]. רק על סמך מוצא פיו של אור, לא ניתן לקבוע ששיאון מילאה חובתה ביחס לניהול רשומות.

 

העדר הרשומות נוגד את הדרישה בתנאים המיוחדים. חובה על המוקד לנהל רשומות, אשר יכללו יומן מבצעים, דפים ממוספרים עוקבים, בהם ירשם כל אירוע שהתקבל מהמוקד, זמן קבלת התרעה, זמן הדווח לניידת הסיור, מקום הניידת, זמן הגעת הסייר, סיבת הפעלת מערכת האזעקה, הטיפול שניתן ע''י ניידת הסיור וכיו"ב. כמו כן, יש לנהל רשומות בדבר התקנת מערכת האזעקה, חיבורה למוקד, שם הלקוח, מענו, סוג ותיאור מערכת האזעקה, פירוט האיזורים המוגנים והגלאים, רישום של בדיקות תקופתיות שנערכו, ועוד. למעט אמירה סתמית של אור בתצהיר עדותו, לפיה קביעתו של הלפרין היא חסרת בסיס, לא הציגה שיאון שום רשומות ביחס לאירועים נשוא התביעה, לא הביאה חוות דעת נגדית, לא הוגש תיק האבטחה של בית העסק, ולא רישומי היומן-מעקב האינדקציות סגירה/פתיחה שהתקבלו מבית העסק בזמנים הרלוונטיים. שיאון אף לא השכילה ליתן הסבר משכנע למחדל זה. יש בכך כדי לכרסם כירסום של ממש בגירסתה. הלכה פסוקה היא, כי מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, אשר לפי תכתיב השכל הישר, עשויה לתרום לגילוי האמת, ואם נמנע מהבאת ראייה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר למחדלו, ניתן להסיק, שאילו הובאה אותה ראייה היתה פועלת נגדו [ראו ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר פ"ד מד(4) 595, 602; ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון קבלנות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מט(1), 450; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג ואח' פ"ד מז(2), 605, 614; ע"א 369/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ ואח' פ"ד נח(2), 385]. הנחה זו המבוססת על ציפיה הגיונית ניתנת אומנם לסתירה, ברם, בנסיבות דנן, לא הובאו כל נימוקים במגמה לנסות ולסתרה. בנסיבות העניין, מתבקשת המסקנה, כי שיאון נמנעה מהצגת המסמכים ושאר ראיות, כדי שלא יפעלו לרעתה. כפועל יוצא מכך, מתבקשת המסקנה העובדתית, כי שיאון לא התקינה מערכת דו כיוונית קווית ואלחוטית, כפי שהתחייבה והיתה צריכה להתקין. ההגנות ה''משופרות'' שהתקינה, לרבות המשדר האלחוטי, התגלו כבלתי תקינים לחלוטין. זאת ועוד, שיאון לא מילאה חיוביה האחרים בהתאם לשירות שהתחייבה לספק, ולא נהגה כמוקד סביר. מוקד שיאון לא עקב אחר אינדקציות פתיחה וסגירה של בית העסק, ואחר תקינות מערכת האזעקה כנדרש, וזאת למרות שמבית העסק נגבו דמי שירות גבוהים יותר, עבור שירות משופר. התברר במשפט, שאפילו אין לשיאון טווח קליטה יעיל מיחידות קצה אלחוטיות, כך שגם אם היתה מתקינה מערכת קווית ואלחוטית, בדיקה שיגרתית היתה מגלה שהמערכת אינה מגיבה. מסקנה זו מבוססת על סיכום ומסקנות בחוות דעתו של הלפרין, שלא נסתרה ע"י שיאון. 

 

אין חולק, כי טרם הפריצה השלישית לא נתקבלו שום התראות במוקד שיאון, ומערכת   האזעקה לא פעלה. הן הרכיב האלחוטי והן הרכיב הקווי במערכת זו נמצאו בלתי תקינים סמוך לאחר הפריצה, כפי שאישר אור. אילו המערכת היתה פועלת כראוי, והיה נשלח סייר, ובעלי העסק היו מקבלים הודעה, יתכן וניתן היה לסכל את הגניבה הגדולה אשר כללה ציוד כבד. הפורצים והגנבים פשוט "עבדו" באין מפריע במשך שעות. הוכח במשפט שהפריצה היתה בחזית האחורית, דרך קיר ששברו הפורצים, כפי שהעיד אור "היה שם קיר שבור, זה מה שאני ראיתי" [עמ' 151 שו' 15-16]. אילו המערכת היתה פועלת כראוי, המוקד של שיאון היה אמור לדעת איזה גלאי פעל ואיפה נמצא הפורץ בבית העסק [עדות הלפרין עמ' 87 בפרו']. מכיוון שהמערכת לא פעלה, יכלו הפורצים ל"עבוד" באין מפריע במשך שעות ארוכות, לפרוץ פתח בקיר, ולהעביר ציוד כבד מרחק של מטרים רבים עד לכלי הרכב ששירת אותם. לוי העיד ביחס למרחקים ולציוד שנגנב, ועדותו לא נסתרה בחקירה נגדית. מדובר בציוד כבד וגדול "ש. ...בערך 10 קונגואים, מה משקל כל קונגו? ת. בין 20 ל-30 קילו.....ש. כשמדובר על מלטשה אקס' מה הגודל ? ת. שלושים על שלושים בערך....בסביבות 10 קילו..." [עמ' 62-63 בפרו'].

לוי העיד, כי אין גישה לרכב לחזית האחורית של בית העסק "ברכב אי אפשר להגיע רברגל אפשר להגיע....לא ניתן ברכב" [עמ' 45-46 בפרו']. הפורצים היו צריכים לסחוב הציוד מהמדפים עד הפתח שפרצו בקיר, ומשם כל הדרך עד למקום חניית הרכב, כל זאת באין מפריע. אין חולק, כי במסגרת שירותי המוקד שהתחייבה שיאון לספק לתובעת, היה עליה לשלוח סייר, מיד בהתקבל התרעה על הפעלת האזעקה אצל המנוי, כדי  לבדוק את בית העסק. אין ספק, כי אם המערכת היתה פועלת כראוי, והיה נשלח סייר, בעירנות קלה ובסיור בשטח, ניתן היה למנוע את פעילות הפורצים ולמזער את הנזק. בנסיבות אלה, שיאון אחראית לנזק שנגרם לתובעת מפריצה זו.

הדברים יפים גם לגבי הפריצה הרביעית. אין חולק, כי אצל שיאון נתקבלו שלוש קריאות ממערכת האזעקה בעת האירוע, וכי נשלח סייר שלא גילה מאומה, על אף שבקיר החזית האחורי של המבנה נפרץ חור. [עדות אור עמ' 157 בפרו' שו' 13-20]. שיאון לא הביאה כל ראיה לסתור את גירסת התובעת ואת טענות סהר כלפיה. אור אינו מתייחס כלל בתצהיר עדותו לפריצה הרביעית, למרות שידע על אירוע זה. אור לא נתן הסבר מניח את הדעת, מדוע הוא לא העיד על הפריצה הרביעית דבר, ומדוע הסייר או המוקדן, לא זומנו להעיד.  בבית המשפט נשאל מדוע לא העיד על כך וענה "כי לא נשאלתי עליו" [עמ' 157 שו' 6-10]. הרישומים של שיאון ביחס לאירוע הפריצה הרביעית לא הוגשו כראיה, וגם הסייר לא זומן להעיד, כמו גם מנהל המוקד באותה עת, אחד בשם דדי, כפי שהעיד אור [עמ' 148 בפרו' שו' 10-11]. התנהלות תמוהה על רקע הטענות הקשות כלפיה. כאמור לעיל, הלכה פסוקה היא, כי מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, אשר לפי תכתיב השכל הישר, עשויה לתרום לגילוי האמת, ואם נמנע מהבאת ראייה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר למחדלו, ניתן להסיק, שאילו הובאה אותה ראייה היתה פועלת נגדו [ראו ההפניות לפסיקה שם].

יש לזכור כי מדובר בפריצה רביעית יומים לאחר הפריצה השלישית, בפרק זמן קצר של מספר שבועות, כאשר בכל המקרים החדירה לבית העסק נעשתה ''מהחזית האחורית''. הוכח ללא עוררין, שבעת הפריצה הרביעית, לאחר שנתקבלו התרעות במוקד שיאון, נשלח סייר מטעם שיאון, שהגיע למקום, לא גילה דבר, וככל הנראה, לא התאמץ כלל לבדוק את החזית האחורית, למרות שהיה ידוע, כי שלוש פריצות קודמות אירעו מהחזית האחורית של בית העסק. נסיון החיים השכל הישר, מצפים מסייר סביר להיות ערני, לשלול אפשרות פריצה נוספת, לסייר ולבדוק את החזית האחורית, ולהבין שלא מדובר באזעקת שווא. בהעדר עדות של הסייר, ניתן להניח, כי הסייר לא פעל כמצופה וכסייר סביר בנסיבות העניין, ושיאון התרשלה בכך ולא סיפקה לתובעת את השירות שהתחייבה. אילו היה פועל סייר המוקד באופן סביר ומזעיק משטרה, סביר היה להניח, כי היה מסכל את הפריצה, או לפחות היה גורם לכך שהפורצים והגנבים היו נתפסים בכף, וניתן היה למזער הנזק.

אין לקבל את הטענה של שיאון, שהסייר לא יכול היה להגיע לסייר בחזית האחורית. אם הפורצים יכלו להגיע לשם, מדוע הסייר לא יכול היה ????

לא זו אף זו, אם אכן לא ניתן היה לקיים סיורים בחזית האחורית של בית העסק, שיאון כספק מקצועי של שירותי אבטחה, היתה חייבת ליידע את התובעת, בפרט מהותי זה, במיוחד לאחר הפריצה השניה. היה עליה לציין לפני התובעת, שלא ניתן לספק את השירות בצורה יעילה וטובה. למרות זאת, היא המשיכה לספק השירות שהתחייבה, בידיעה שהוא לוקה בחסר, מבלי שציינה עובדה מהותית זאת לפני התובעת [עמ' 132 בפרו' שו' 3-12]. בכך נהגה שיאון בחוסר תום לב או במקרה הנוח לה יותר, נהגה בעצימת עיניים, והפרה את חובת הזהירות המושגית.

 

חיבור העסק למוקד, יוצר אינטרס של ציפיה והסתמכות אצל רוכש השירות, לפיו המוקד יתריע ויזהה ניסיון פריצה לבית העסק, ידאג לשלוח סיירים לבדיקת ההתרעה שנתקבלה במערכת האזעקה, ויודיע מיד לבעלי העסק. אי-קבלת התרעה במערכת האזעקה, כתוצאה ממחדל של שיאון, פירושו הפרה של חובת הזהירות המושגית.

המסקנה העובדתית ביחס למערכת הדו-כיוונית, מובילה למסקנה המשפטית, כי שיאון הפרה גם את חובת הזהירות הקונקרטית. התקנת מערכת אזעקה מחוברת למוקד שירותי אבטחה ושמירה, חובקת אחריות מיוחדת של שיאון, בגדרה החובה להקפיד על תקינות הפעלת המערכת. קל וחומר, עת שמדובר במערכת ''משודרגת'' שהותקנה לאחר פריצות קודמות [ע"א (חיפה) 2553/01 חברת השמירה נ' האחים אלקלעי תק-מחוזי 2002 (ד), 22514]. שיאון הפרה חובה זו, ואין היא יכולה להתנער מאחריות. יצוין, כי העובדה שסהר שילמה לתובעת תגמולי ביטוח, על פי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אינה מונעת מהתובעת לתבוע משיאון את יתרת הנזק שנגרם לה, בגין הפריצות, מעבר לסכום ששולם לה על ידי סהר.

אין מחלוקת בין בעלי הדין, כי שיאון התחייבה לספק לתובעת שירותי מוקד ואזעקה דו כיוונית, במסגרתם התקינה בבית העסק מערכת אזעקה, והתחייבה עם קבלת התרעה במוקד, לשלוח ניידת סיור לבדיקת בית העסק, ולהודיע לבעלי העסק. אין גם מחלוקת, כי שיאון שיפרה כביכול את מערכת האזעקה, ממערכת ''רגילה'' למערכת דו-כיוונית, כדרישת סהר, וכתוצאה מכך, דרשה מהתובעת תשלום עבור המערכת החדשה ובנוסף, תשלום חודשי גבוה יותר, בגין שירותי המוקד ''המשודרגים''. שיאון לא היתה זכאית לגבות מהתובעת תשלום חודשי גבוה יותר, מכיוון שהיא לא סיפקה את המוצר המשודרג, וספק אם היא זכאית לתשלום החודשי הרגיל, מכיוון שהתרשלה ולא סיפקה את השירות על פי המקובל, אך מכיוון שהתובעת אינה דורשת החזר כספי בגין התשלומים, איני רואה לנכון לקבוע מימצאים בעניין זה.  

היחסים בין שיאון  לתובעת הינם יחסים חוזיים, בהתאם לחוזה ביניהם, לפיו התחייבה שיאון לספק לתובעת שירותי מוקד ושירותי אזעקה. בכתב ההגנה מטעמה, טענה שיאון, כי החוזה בין הצדדים בוטל ו/או לא היה בתוקף, מכיוון שהתובעת לא שילמה את החשבון בגין החלפת המערכת ודמי המנוי החדשים [סע' 14 ב בכתב ההגנה]. שיאון לא טרחה להגיש את החוזה כראיה, באמצעות אור, והיא גם לא גילתה החוזה בגדר גילוי מסמכים. לכן, לא הותר לה להציג צילום של מסמך מהותי זה, תוך כדי חקירתו הנגדית של לוי [עמ' 34 שו' 6-24 החלטה עמ' 35 בפרו']. מכל מקום, אין לקבל את טענת ההגנה זו משום ששיאון לא הוכיחה זאת. היא לא שלחה מכתב ביטול או הפסיקה השירות אלא התנהלה ופעלה, כמי שממשיכה לקיים את החוזה. יתר על כן, מעדותו של לוי, התברר שהתובעת היא זו שביטלה את ההתקשרות עם שיאון, לאחר שזו הפרה את החוזה עימה לטענתה, ושיאון קיבלה הודעה על כך. לוי העיד "החלפנו את שיאון בחברת שמירה אחרת. מוקד 99, כל המערכת הוחלפה. במקביל התנתקנו משיאון...יש לי פה אישור שאלי אור קיבל המשדר שהיה בחנות." לוי אף  הציג את הודעות הביטול ואישור של שיאון שקיבלה חזרה את המערכת [עמ' 31 שו' 12-24 בפרו' וכן נש/1, נש/2, נש/3]. יש להביע פליאה על כך, שעובדות אלה נעלמו מתצהיר עדותו של אור, ואין להן זכר בגירסת ההגנה של שיאון.

            היחסים המשפטיים בין הצדדים מוסדרים גם בחוק חוזה קבלנות תשל"ד-1974, לפיו חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר, כשהקבלן אינו עובדו של המזמין, הוא חוזה קבלנות. בסעיף 2 בחוק הנ"ל נקבעו חיובי הצדדים וכך כתוב "הקבלן חייב לעשות את המלאכה או לתת את השירות והמזמין חייב לשלם את השכר, הכל לפי המוסכם בין הצדדים". לאור המימצא העובדתי לפיו שיאון לא סיפקה את השירות על המוסכם, עומדות לתובעת התרופות בשל הפגם בשירות על פי החוק הנ"ל מעבר לתרופות על פי כל דין אחר.

5.         היקף הנזק

התובעת תבעה בכתב התביעה נזקים גם בגין הפריצה השניה [סע' 13(א)(ב) בכתב התביעה המתוקן בשנית] אולם זנחה דרישה זו בסיכומים. התובעת הוכיחה את נזקיה, בעדותו של לוי [סע' 12 בתצהיר], שלא נסתרה בחקירה נגדית או בראיה אחרת, לרבות האסמכתאות שצורפו לתצהיר עדותו, המוכיחות את הפריטים שנגנבו בכל פריצה ופריצה, ובכלל זה הרשימות שהוכנו ע''י התובעת, והועברו לשמאי, עותקים של כל החשבוניות, בנוגע למחירים שצויינו ברשימות [נספחים ד'2-ד'3, ה'1-ה'2 ו-ו' לתצהירו]. הנתבעת, מסיבות השמורות עמה, בחרה שלא להתמודד כלל עם שאלת היקף הנזק, ולא חקרה את לוי בענין זה. בנסיבות אלה, מוחזק האמור בתצהיר לוי כאמת, ואין סיבה שלא לקבלה. יוער, כי לוי כן נחקר חקירה נגדית בנוגע להיקף הנזק, ע"י פרקליטה של יורוקום, וחקירה זו לא ערערה את גירסתו, כך שגם מסיבה זו, עמדה התובעת בנטל ההוכחה הנדרש ממנה במשפט אזרחי. לפיכך אני קובעת, כי התובעת זכאית לפיצוי בגין נזקי הפריצות השלישית והרביעית ובסך הכל 248,305 ¤.

           

6.         ההודעה לצד ג': סהר נ' שיאון

סעיף 62 בחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981, מקנה לסהר זכות תחלוף, המעוגנת גם בפוליסה. זכות זו מוגבלת לסכום שסהר שילמה לתובעת, על פי פסק הדין, היינו, סך של 60,000 ¤ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום התשלום, וכן שכ''ט עו''ד והוצאות משפט [ע''א 108/80 אחים בכור בע''מ נ' בן חוטה, פ''ד לו (1) 383]. הלכה פסוקה קובעת בעניין זה, כי די בכך שחברת הביטוח שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח בתום לב, ובמהלך העסקים הרגיל, כדי להקנות לה זכות תחלוף. פרקליטה של שיאון אפילו לא התייחס בסיכומים להודעה של סהר, ולכן יש להניח כי שיאון מסכימה לכל החלטה בעניין זה.

7.         לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את שיאון לשלם לתובעת את הסכום של 248,305 ¤ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום הגשת התביעה 21.5.98 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, תשלם שיאון לתובעת הוצאות המשפט, שכר המומחה ואגרות, על פי קבלות או שומתן ע"י רשם בית המשפט, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום ההוצאה ועד התשלום המלא בפועל, ושכ"ט עו"ד 40,000 ¤ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום פסק הדין, ועד התשלום המלא בפועל.

לאור התוצאה דלעיל, אני מקבלת ההודעה ששלחה סהר לשיאון, ומחייבת את שיאון לשפות את סהר בסכום של 60,000 ¤ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, מיום 12.5.04 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם שיאון לסהר הוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד סכום כולל של 10,000 ¤ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום פסק הדין, ועד התשלום המלא בפועל.

למען הסר ספק מובהר, כי מהסכום שנפסק לזכות התובעת, על שיאון לשלם 60,000 ¤ בתוספת ההוצאות לסהר, ויתרת הסכום לתובעת. 

 

            המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ התובעת, ב"כ סהר וב"כ שיאון.

 

ניתן היום ד' בטבת, תשס"ט (31 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.

 

ר' שלו- גרטל, שופטת

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/0A0F73C337669DA7422575310055EA34/$FILE/6431EAED52BA57D242257522002B5563.html
תאריך: 
31/12/08
Case ID: 
7928_98
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : ר' שלו- גרטל
ר' שלו- גרטל
עורכי דין : - נ ג ד - א' שלום בלטר, גוט, אלוני ושות'
- נ ג ד -
א' שלום
בלטר, גוט, אלוני ושות'
Powered by Drupal, an open source content management system