משה בן גיאט נ. בטוח לאומי-סניף


 

   

בית הדין לעבודה

 

בל 005505/06

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

 

18/12/2008

 

 

בפני כב' השופטת לאה גליקסמן סגנית הנשיאה

נ.צ (עובדים) אורי נדיב

נ.צ (מעבידים) שמואל אשכולי

 

 

 

 



 

משה בן גיאט

בעניין:

התובע

 

 

 

 

נ  ג  ד

 


 

המוסד לבטוח לאומי

 

הנתבע

 

 

 

 

פסק דין

 

תביעתו של התובע לקצבת נכות נדחה על ידי המוסד לביטוח לאומי ומכאן תביעתו בפנינו.

 

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

התובע נפגע בתאונת עבודה בשנת 1964, ונקבעה לו דרגת נכות בשיעור של 55%.

בשנת 1969 היוון התובע את גמלתו.

בשנת 1985 חלה החמרה במצבו של התובע ודרגת נכותו כתוצאה מהפגיעה בעבודה הועמדה על 66%. בגין ההפרש (11%) בין דרגת נכותו לבין דרגת הנכות שהגמלה בעבורה הוונה, משולמת לו גמלה בסך של 614 ¤ לחודש.

בהחלטה של וועדת אי כושר (נכות כללית) נקבע כי התובע  איבד באופן מלא את כושרו להשתכר החל מיום 3.12.04.

המוסד דחה את תביעתו של התובע לתשלום קצבת נכות על בסיס הוראת סעיף 320(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995, הקובע כי "לא יינתנו לאדם באין כוונה אחרת משתמעת קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד". לטענת המוסד, לעניין סעיף זה יש להביא בחשבון את סכום הגמלה בגין פגיעה בעבודה אילולא ההיוון. סכום הגמלה בגין  פגיעה בעבודה ללא ההיוון עומד על סך של 3,728 ¤. סכום זה עולה על סכום קצבת נכות כללית, ולכן התובע אינו זכאי לגמלת נכות כללית.

ב"כ התובע סקרה בפני בית הדין את מצבו הקשה של התובע ומשפחתו, כאשר הן התובע והן רעייתו סובלים מבעיות רפואיות רבות ומצבם הכלכלי בכי רע. ב"כ התובע טענה כי יש להנהיג פיקוח על היוון הגמלה, וכי התובע אשר היוון את הגמלה עת היה אדם צעיר בראשית חיי הנישואים מצטער על החלטתו. אילו היה פיקוח על היוון הגמלה, התובע לא היה מקבל החלטה זו. התובע הסתמך על פסק דינו של בית הדין האזורי (תב"ע לז/729 – 0 (ת"א) אברהם ברנס – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יא 108) בו נקבע כי מבוטח שהיוון גמלה בגין פגיעה בעבודה ולא מקבל קצבה בגין נכות מעבודה זכאי לקצבת נכות. כן טען כי אין מדובר במאורע אחד, שכן נכותו ואובדן הכושר להשתכר  אינם נובעים מנכותו עקב הפגיעה בעבודה.

ב"כ הנתבע טען כי על פי פסיקה של בית הדין הארצי המאוחרת לפסק דינו של בית הדין האזורי יש לדחות את התביעה, והפנה לעב"ל 88/98 המוסד לביטוח לאומי – גדעון נאמן (להלן – עניין נאמן).  כן הפנה לפסקי דין של בית הדין האזורי (בל 4533/01 טרבלסי – המוסד לביטוח לאומי ו- בל 6385/04 אילני יצחק  - המוסד לביטוח לאומי), המאוחרים לפסק דין בעניין ברנס עליו הסתמך התובע. ב"כ המוסד הדגיש כי התביעה נדחתה בעילה של גמלאות כפל, ואין מקום לדיון בטענות אחרות.

לאחר בחינת טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, כמפורט להלן.

כפי שטען ב"כ המוסד, שאלה משפטית זהה לשאלה המתעוררת בהליך זה נדונה בפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין נאמן. בעניין נאמן קבע בית הדין הארצי כי המענק המשולם לנכה עבודה לאחר היוון קצבת הנכות מעבודה כמוהו כקצבת בגין תאונת העבודה, ולכן יש תחולה להוראת החוק הקובעת כי אין תשלום כפל גמלאות, ויש לבחון בכל מקרה אם מתקיים כפל גמלאות. בעניין נאמן נקבע כי ככל שקצבת הנכות מעבודה (כערכה אילולא נעשה היוון) היא בסכום גבוה מסכום קצבת הנכות הכללית, המבוטח אינו זכאי לקצבת נכות כללית.

תוצאה זו מתחייבת מלשון החוק והתקנות. סעיף 320(ט) לחוק הביטוח הלאומי  קובע כי   -

"קיבל זכאי לקצבת נכות לפי פרק ט' מענק לפי סעיף 107 או לפי סעיף 113, יהיה המוסד רשאי לנכות מקצבת הנכות את המענק או חלק ממנו, הכל לפי כללים מבחנים ודרכי חישוב שנקבעו באישור וועדת העבודה והרווחה של הכנסת". 

תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ניכוי מענק לפי פרק ה' לחוק מקצבת נכות לפי פרק ט'), התשמ"ד – 1984 קובעת כי

"נכה עבודה שקיבל מענק ותוך התקופה שלגביה חושב המענק נעשה זכאי לקבלת קצבת נכות, תשולם לו הקצבה בתקופה האמורה, אם סכום קצבת הנכות המגיע לו בעד החודש הקובע עולה על סכום המענק בערכו החודשי".

 על פי תקנה 1 לתקנות "סכום המענק בערכו החודשי" משמעו "סכום קצבת  הנכות לפי פרק ה' לחוק שהייתה משתלמת לנכה עבודה בעד החודש הקובע אלמלא תשלום המענק [=מענק לפי סעיף 113 לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו המענק המשולם עקב היוון קצבת הנכות הפגיעה מעבודה).  מכאן נובע, כי המענק הוא במהותו תחליף לקצבת נכות מעבודה, וכמוהו כקצבת נכות מעבודה לעניין תשלום גמלת כפל.

 

לאור האמור, לנוכח העובדה כי סכום קצבת הנכות בגין הפגיעה מעבודה לפי פרק ה' אילולא ההיוון עולה על סכום קצבת הנכות כללית לה זכאי התובע (ועובדה זו לא הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים), התובע אינו זכאי לקצבת נכות כללית.

בשולי הדברים נעיר:

בניגוד לנטען על ידי ב"כ התובע, סעיף 113(א)  לחוק הביטוח הלאומי קובע כי היוון קצבה נעשה לאחר הפעלת שיקול דעת על ידי המוסד, אשר עליו לבחון אם לנכה הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, ובסעיף 113(ב) נקבע כי המוסד רשאי לבקש מבית הדין לעבודה למנות אדם לשם פיקוח על מענק ההיוון. מובן שכיום, לאחר כמעט 40 שנה, לא ניתן לבחון את החלטת המוסד בעניינו של התובע, אשר נתקבלה בשנת 1969.

בעניין נאמן הביע בית הדין הארצי ביקורת על ההסדר החקיקתי והביע עמדה כי במקרה של פגיעה בעבודה ופגיעה ממחלה הגורמת למבוטח פגיעה בכושר ההשתכרות מדובר בשתי פגיעות שונות, ומן הראוי היה שתשולם למבוטח קצבה בעד כל פגיעה בנפרד. אולם, כל עוד לא שונו הוראות החוק והתקנות, אנו מחויבים לפסוק בהתאם להוראות החוק.

מודעים אנו לכך שתוצאת פסק הדין קשה לתובע, לאור מצבו הבריאותי והכלכלי. אולם,  כאמור על פי הוראות החוק ופסיקת בית הדין הארצי לעבודה אין מנוס מלדחות את תביעתו.

סוף דבר: התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, 18.12.2008,  בהעדר הצדדים.

 

 

נ.צ. (עובדים)               לאה גליקסמן, שופטת                 נ.צ. (מעבידים)

מר אורי נדיב                      אב"ד                                    מר שמואל אשכולי

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/AA03597181E215864225752300567E28/$FILE/802D582660AE80A342257523003AF9C5.html
תאריך: 
18/12/08
Case ID: 
5505_6
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : בפני כב' השופטת לאה גליקסמן סגנית הנשיאה
בפני כב' השופטת לאה גליקסמן סגנית הנשיאה
Powered by Drupal, an open source content management system