עדני נ. שקופ


 

 

בתי-המשפט

א  005185/06

בית משפט השלום נתניה

 

03/12/2008

 תאריך:

כב' השופטת ד"ר רבינוביץ ברון איריס

לפני:

 

 







עדני מנחם

בעניין:

תובע

עוה"ד כהן אהרון

ע"י ב"כ


 

נ  ג  ד


 

1 . שקופ מאיר

2 . שקופ עטרה

נתבעים

עוה"ד הירשמן גיל

ע"י ב"כ


 

פסק דין

מבוא

1.         התובע, מנחם עדני, הגיש כנגד הנתבעים, מאיר ועטרה שקופ, תובענה בה התבקש בית המשפט להצהיר כי בין התובע לבין הנתבעים נכרת הסכם על פיו התחייבו הנתבעים למכור לתובע את כל אחזקותיהם בחברות אושנס אחזקות בע"מ (להלן: "אושנס") ומעונה חברה לבנין בע"מ (להלן: "מעונה") בתנאים המפורטים במסמך שצורף כנספח א' לתובענה (להלן: "נספח א").

 

            עוד התבקש בית המשפט להורות לנתבעים על העברת המניות שלהם בחברות האמורות (להלן: "החברות") לתובע וכן להצהיר כי הנתבעים אחראים לכל הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מאי קיומו של ההסכם עד לאותו מועד.

 

כמו כן התבקש בית המשפט להורות כי מהתמורה הנקובה בהסכם יהא התובע רשאי לקזז את הסך של 70,000 דולר ארה"ב, כספי מכר דירה למשפ' יקובצ'ק אשר, לפי הנטען, אמורים היו להיות משולמים לחברת מעונה ואשר, לטענת התובע, לקח הנתבע לכיסו שלא כדין.

 

לחלופין, התבקש בית המשפט להורות כי הנתבעים מנועים מלטעון כי לא נכרת הסכם. לחלופי חלופין, התבקש בית המשפט להכריז כי אם לא נכרת הסכם, הרי שהנתבעים נהגו בחוסר תום לב והינם אחראים לכל הנזקים שגרמו לתובע.

 

            הנתבעים טוענים כי דין התובענה להידחות.

 

2.         התובענה הוגשה תחילה בדרך של המרצת פתיחה. בהחלטת בית המשפט מיום 3.7.06 הוחלט כי התובענה אינה מתאימה להתברר בדרך של המרצת פתיחה והועברה להתברר כתביעה בסדר דין רגיל. בדיון ההוכחות נחקרו המצהירים מטעם הצדדים. מטעם התובע, הוגש תצהירו של בנו, עדי עדני וכן  הוגש תצהירו של רו"ח סעד רסולי. מטעם הנתבעים, הוגשו תצהירים של הנתבע ושל גיסו ישעיהו מילר. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

 

טענות הצדדים

3.         אין מחלוקת כי הצדדים הינם מזה זמן בעלי מניות בחברות אושנס ומעונה כאשר לכל צד 50% מהמניות. חברת מעונה עוסקת בתחום הבניה. החברות נקלעו לקשיים ובין הצדדים התגלו חילוקי דעות לענין ניהולן. על רקע זאת, הצדדים ניהלו מו"מ לענין מכירת מניותיהם של הנתבעים בחברות אושנס ומעונה לתובע. המשא ומתן התנהל לאורך זמן כאשר מטעם התובע ניהל את המגעים בעיקר בנו, עדי עדני. במהלך ישיבה שהתקיימה ביום 14.6.05 במשרדו של רו"ח רסולי, ששימש כרו"ח של החברות, נכתב ונחתם המסמך שצורף כנספח א' לתובענה, אשר נכתב בכתב יד על ידי רו"ח רסולי. הצדדים סיכמו להפגש אצל עו"ד מנחם מנס ואכן ביום 27.6.05 נפגשו הצדדים במשרדו של עו"ד מנס יחד עם רו"ח רסולי.

 

            המחלוקת בין הצדדים הינה האם הצדדים התקשרו בהסכם מחייב למכר מניות הנתבעים לתובע במחיר ובתנאים המפורטים במסמך נספח א'.

 

4.         לטענת התובע, מדובר בהסכם מחייב.  לטענתו, בתחילת שנת 2005 החלו החברות צוברות פעילות גרעונית. הנתבע החל מבצע פעולות לא כשרות בחשבון הליווי של פרויקט הבניה של מעונה ברח' בארי. בתחילת שנת 2005 היה צריך להזרים כספים לחברות. הנתבע הודיע כי אין בכוונתו וביכולתו לעשות כן, ומשפחתו של התובע הזרימה כספים רבים לחברות. על רקע זאת החלו מגעי הצדדים בסיוע רו"ח רסולי להוצאת הנתבעים מהחברות. במהלך חודשים אפריל מאי המשיכו הצדדים בניהול מו"מ. ביום 14.6.05 נפגשו הנתבע וגיסו ישעיהו מילר עם עדי עדני וחתמו על הסכם  (נספח א') למכירת כל אחזקות הנתבעים בחברות למשפ' עדני באמצעות התובע. לטענת התובע, מדובר בעיסקה פשוטה של רכישת האחזקות תמורת ערכן הנקוב וכן רכישת יתרת הזכות של הנתבעים והכל תמורת תשלום של 10,000 דולר במזומן והיתרה בסך 200,000 ¤ ב- 24 תשלומים חודשיים.

 

            לטענת התובע, הפגישה שהתקיימה לאחר מכן, ביום  27.6.05 במשרדו של עו"ד מנס נועדה להוציא לפועל את העיסקה, לבצע את העברת המניות ולוודא שאין בעיסקה בעיות מיסוי. בפגישה סוכם כי תינתן לנתבע ערבות אישית; הנתבע יתן מצג מפורט ביחס למצבת החובות של החברות, כאשר לדבריהם המצג שהוצג על ידו בישיבות הקודמות היה כללי ומבלי לפרט את גובה החוב הפרטני לכל אחד מהנושים. כמו כן סוכם כי יבוצע קיזוז עתידי מהסכומים להם זכאי הנתבע במידה ויתברר כי נוצר חוב כלשהו לחברות מפעולות שלא כדין שבוצעו על ידי הנתבע. התובע טוען כי באותה עת היתה משמעות רבה למצבת החובות שכן הנתבע הוא שניהל את החברות ניהול שוטף ולא היתה לחברות הנהלת חשבונות מעודכנת מזה כשנתיים.

 

            לטענת התובע, רק שבועיים לאחר מכן העביר הנתבע לבנו של התובע, עדי עדני, טבלה המתיימרת להיות מצבת החובות אך זו לא היתה מפורטת דיה (נספח ט' לתובענה). בין הצדדים התנהלו התכתבויות במסגרתן דרש עדי עדני מהנתבע פירוט נוסף. בתקופה זו בחודשים יולי אוגוסט היה עדי עדני, שבאותה עת היה סטודנט, בתקופת בחינות ולכן התקשה להתפנות לביצוע הבדיקות.

 

            התובע טוען כי בהסתמך על ההסכם, התחיל בהסדרת החובות. באוגוסט 2005 הגיע עדי עדני להסדר עם מע"מ לתשלום חוב בסך 142,211 ¤ ונתן ערבות אישית לפרעון החוב ולטענתו דאג להעביר 49,000 ¤ למעונה לצורך כיסוי החוב. משפ' עדני אף העבירה סך של 9,222 ¤ למע"מ על חשבון החוב של חברת אושנס. כן שולמו סכומים על ידי משפ' עדני בהסתמך על ההסכם לנושים נוספים וערבון לערעור שהוגש על ידי חברת מעונה לבית המשפט העליון, ובסה"כ שולמו על ידי עדני  107,000 ¤ מחובות החברות.

 

בסוף חודש אוגוסט ותחילת ספטמבר הודיע הנתבע כי החליט לשכור עורך דין מטעמו. לפתע, דרש הנתבע לקבל סך של 150,000 דולר ולא 50,000 דולר כפי שמופיע בהסכם נספח א'.

 

5.         טענה נוספת של התובע הינה כי הנתבע, ששימש כדירקטור יחיד בחברת מעונה לקח לכיסו 70,000 דולר מכספי חברת מעונה. עובדה זו הוסתרה על ידי הנתבע במו"מ שניהל ומהווה ניהול מו"מ בחוסר תום לב. מדובר, לפי הנטען,  בסכומים שהתקבלו ממכירת דירה על ידי חברת מעונה למשפחת יקובצ'ק ואשר הנתבע לא הפקיד בחשבון הליווי של מעונה בבנק דיסקונט. הנתבע לא נתן, לטענת התובע, הסבר של ממש מה עלה בגורל הסכום האמור. התובע טוען כי הוא זכאי לקזז מהתמורה הנקובה בהסכם את הסך של 70,000 דולר.

 

6.         לטענת הנתבעים, משנת 1991 הזרימו הצדדים הון עצמי לחברות לצורך פעילותן. לטענת הנתבע, החל משנת 1995 נמנע מלמשוך את דמי הניהול המגיעים לו. בשנת 2002 מצבן של החברות הורע ונחתמו על ידו ערבויות אישיות לבנקים. התובע ומשפחת עדני סירבו, לטענתו, למכור מנכסי החברות ופגעו בכך בחברות. בנק דיסקונט פתח תיק הוצאה לפועל ומינה כונס נכסים בגין חובות של החברות בחשבון הליווי בפרויקט בארי. בשל החשש שלו שימומשו הערבויות האישיות וסירוב עדני למכור נכסים, הסכים הנתבע להכנס עמם למו"מ למכירת חלקם של הנתבעים בחברות.

 

            לטענת הנתבעים, המשא ומתן מעולם לא הבשיל להסכם. במרץ 2005 היתה פגישה של הצדדים בנוכחות גיסו של הנתבע ישעיהו מילר ועדי עדני והיתה נכונות להעביר לנתבע 30,000 דולר וחלק מהכספים שהחברות יקבלו מתביעות שמנהלות (שאמורים להגיע, לפי הנטען, לכשני מיליון שח) ולאחריה היתה פגישה אצל עו"ד מנס. הצדדים לא הגיעו להסכמות. לאחר מכן, ביום 14.6.05 היתה פגישה נוספת אצל רו"ח רסולי. לטענת הנתבע, שמע את ההצעה והסכים להמשיך ולדון בה בפני עו"ד מנס, וסיכום הפגישה אצל רסולי אינו בגדר "הסכם".

 

            במו"מ אצל עו"ד מנס העלה עדי עדני דרישות בלתי סבירות שהנתבע התנגד להן, למשל שהנתבע יחתום על תצהיר לענין חובות החברות למרות שטרם הוכנו מאזנים לחברות. עדי עדני סירב לחתום על הסכם לרכישת המניות. נושאים רבים לא הוסדרו. לדוגמא: כיצד ישוחרר הנתבע מהערבויות האישיות לבנקים, הסדרת חובות למע"מ, בטחונות לנתבע ועוד.

 

            לטענת הנתבע, העביר לעדי עדני טבלה (נספח ט לתובענה) לענין הספקים אך זה לא סיפק אותו.

 

            עוד טוען הנתבע כי לא היתה כל הסכמה לענין קיזוז סכומים.

 

            הנתבע טוען כי התנהגות הצדדים לאחר הפגישה מיום 14.6.05 מלמדת כי לא נחתם הסכם. הנתבע מפנה, בין היתר, להודעות דוא"ל שבין הצדדים (המופיעות בנספח י' לתובענה) ובפרט לאמירותיו של עדי עדני. כן מפנה הנתבע לכך שבהתמחרות לגבי סופרמרקט בפרויקט בארי שנערכה ביום 18.9.05 עדני לא שלחו נציג אלא הנתבע שלח עורך דין מטעמו.

 

            הנתבע טוען כי פרעון חלק מהחובות על ידי עדני נעשה בלי קשר ל"הסכם" הנטען. לגבי החוב למע"מ הנתבע טוען כי נחקר במע"מ פעמיים ומסר כי החברות אינן יכולות לשלם את החוב עקב סירוב עדני למכור נכסים. לכן זומן עדי עדני לחקירה למע"מ שבגינה שילם החוב. לגבי ערבון לבית המשפט העליון, הנתבע לא היה מעונין בהגשת הערעור ולכן סוכם בין הצדדים כי עדני יפקידו את הערבון שנדרש לצורך הגשת הערעור. התשלומים למנהל החשבונות דורון יער הינם בעיקרם בגין העיסקה מיום 19.8.05 למכירת החנות שבבעלות אושנס לעדני.

 

            לטענת הנתבע, בחודש אוגוסט 2005 החל שיפור במצבן של החברות. החברות עמדו בהסדר עם בנק דיסקונט. לטענתו, בשלהי שנת 2005 עמדו החובות של החברות על סך של 850,000 ¤ בלבד והנכסים שלהם עמדו על 2,420,000 ובשלב זה החלו עדני לטעון כי נחתם בין הצדדים הסכם מחייב לפיו התחייב הנתבע למכור להם את חלקו תמורת 50,000 דולר. הסכים לצאת מהחברות בפחות ממחצית שווין – 150,000 דולר ומחצית מהכספים שיקבלו מהתביעות שמנהלים כנגד צדדים שלישיים.

 

            בינתיים, זכו החברות באחת התביעות בסכום של 580,000 ¤.

 

7.         לגבי טענת הקיזוז, הנתבע מכחיש את הטענה שהוא חייב להשיב את הסכום למעונה, ומעבר לכך טוען הנתבע כי טענת הקיזוז מנוגדת לדין שכן, לטענת התובע, הנתבע נטל לעצמו כספים השייכים לחברת מעונה ואין בכך כדי להקנות לתובע זכות לקיזוז של הסכום.

 

דיון והכרעה

8.         השאלה העיקרית הינה האם נספח א' לתובענה שנחתם על ידי הצדדים מגלם הסכם מחייב בין הצדדים. במסמך נאמר כדלקמן:

 

            " 14.6.05 סופי

10,000 דולר מזומן

            200,000 ¤ ---  24 תשלומים חודשיים חודש לאחר תשלום 10,000 דולר

            A מאיר יוצא מכל ההתחייבויות מאושנס ומעונה

            B מאיר מוותר על כל יתרות הזכות שלו ומעביר את המניות בערכן הנומינלי.

___________                                   __________

 

            יש לבחון האם במועד עריכת נספח א', בפגישה אצל רו"ח רסולי הגיעו הצדדים לכדי הסכם מחייב.

 

            אני מוצאת כי עיון במסמך ובחינת מכלול העדויות ביחס למהלך הדברים בישיבה האמורה ואף בחינת התנהלות הצדדים לפני ולאחר אותה ישיבה מלמד כי הצדדים הגיעו לכלל הסכם שעומד בדרישות גמירות הדעת והמסוימות.

 

            באשר לנספח א', המסמך חתום על ידי הצדדים, על גבי המסמך נכתב "סופי" והמסמך כולל את התנאים המהותיים לעיסקה. המסמך מפרט את מהות העיסקה של מכר המניות של הנתבעים בחברות, התמורה והתשלומים וכן השחרור של הנתבע מערבויות האישיות. 

 

            בכל הנוגע למסוימות, הנתבעים טוענים כי נותרו נושאים שיש צורך לסכם ולפיכך טרם הושלם ההסכם. הנושאים שלטענתם טרם סוכמו הינם כיצד ישוחרר הנתבע מהערבויות האישיות; כיצד יוסדרו חובות החברה למע"מ, כיצד יובטחו התחייבויות התובע לנתבעים וכיצד ישוחרר הנתבע מניהול החברות.

 

            בעיקרו של דבר, מדובר בנושאים שעניינם אופן ביצוע ההסכם ואין המדובר בסוגיות שיש בצורך בסיכומן כדי לפגוע במסקנה כי הצדדים הגיעו לכלל הסכם מחייב.

 

            בכל הנוגע לגמירות הדעת, נספח א' מוכתר כ"סופי". זאת, לאחר שבחודש מרץ ניהלו הצדדים מגעים שלא הבשילו להסכם. רו"ח רסולי הסביר כי על רקע זאת כתב על המסמך "סופי". עוד העיד בעדותו (ר' עמ' 4 לפרוט' הדיון מיום 11.2.08) כי המסמך נחתם ביישוב הדעת, לאחר שהנתבע וגיסו ירדו למטה להתייעץ בטרם החתימה.

 

            מעדותו של רו"ח רסולי עולה כי להבנתו במעמד חתימת נספח א הגיעו הצדדים לכלל הסכמות מוגמרות. ר' עמ' 4 לפרוט' הדיון מיום 11.2.08 שורות 25 עד עמוד 5 שורה 3:

 

  "ש.    למה לא שילמו 10,000 דולר במזומן.

    ת.    תשאל את הצדדים לא אותי. אני כתבתי סופי, זו היתה ההסכמה מס' 2 כי לפני כן היתה הסכמה ולא התגבשה לכלל סופיות, אני רציתי שהענין יסתיים אז כתבתי סופי. אף אחד לא עמד על השני, זה היה מפגש עם רצונות באותו יום ובאותה תקופה, ואמרתי להם שאנו יושבים לסכם דברים סופיים. לא היה מחטף באותו רגע, בן משפחתו של המשיב ירד למטה והתייעץ, אף אחד לא כפה על אחד, זה היה מפגש רצונות לאותו מועד . כתבתי את ה- 200,000 ¤ שמאיר יוצא מכל ההתחייבויות."

 

             עדי עדני העיד לגבי כך שראו בהסכם כמחייב.

 

            הנתבע, טוען אמנם כי אין המדובר בהסכם מחייב. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מדבריו בעמ' 27 לפרוט' הדיון שורות 13-15.

 

   "ש.   היו נותנים לך בסוף הישיבה את הכסף וביד השניה מביאים לך את כל כתבי שחרור מהבנקים וצדדים שלישיים.

   "ת.   הייתי שמח והפרשה היתה נגמרת."

 

            באמירה זו יש כדי ללמד כי באותה נקודת זמן הגיעו הצדדים לכדי הסכם מחייב.

 

9.         אין מחלוקת כי הצדדים קבעו להיפגש אצל עו"ד מנס. אף לגירסת עדני, היה צורך בהסדרת מספר נושאים אצל עו"ד מנס ובכללם בדיקת נושא המיסוי. לטענת עדי עדני הוסכם בפגישה אצל עו"ד מנס על ערבות להתחייבויות, הנתבע לא הסכים להצהיר על החובות. בסופו של דבר הוסכם כי יעביר את רשימת הספקים ועדי עדני יערוך את הבדיקות ביחס לחובות. כעבור כשבועיים העביר הנתבע לעדי עדני את נספח ט לתובענה,  רשימת הספקים שכלפיהם קיימים חובות. באותו שלב, אמצע חודש יולי, עדי עדני בדק את גובה החובות והחל בהסדרתם. במהלך תקופה זו הצדדים עמדו בקשר כמפורט בתכתובת הדוא"ל שהוגשה (נספח י' לתובענה). 

 

            מתכתובת דוא"ל שבין הצדדים (נספח י' לתובענה), אשר כל אחד מהצדדים מוצא בה תימוכין לטענותיו כמפורט בסיכומי הצדדים,  עולה כי הנתבע חש שעדי עדני משתהה בבדיקה וחש לחץ שכן בינתיים המשיך הנתבע להיות אחראי אישית ומנהל החברות. הנתבע הוא שהאשים את עדי עדני כי הוא נסוג מההתחייבות, כך נכתב בדוא"ל מיום 27.7.05:

 

            "...לסכם איתי דברים להעלות אותם בפני עו"ד ולסגת באופן חד צדדי זה מכובד תסיים את הענין ונצא כולנו מכובדים".

 

ובדוא"ל נוסף מאותו יום:

 

 "הסברתי לך שאפי' לטענתך צריך לעשות בדיקות לא יכול להיות שבדיקה תערוך כ"כ הרבה זמן מה יש לשבת כ"כ הרבה עם דורון על רשימת הספקים על החובות לרשויות אני מנסה להסביר לך שלא יתכן שחותמים הסכם על כרכור ולא מכבדים אותו וכאילו לא קרה כלום. אי כיבוד ההסכם הזה כבר גרם וגורם נזק. סוגרים עם גיסי אצל רסולי מתווה של הסכם עולים לעו"ד ומכתיבים לו את המתווה וכאילו כלום חותמים אצל ראסולי על מסמך עקרונות ועכשיו צריך להמתין חודשים שבועות שנים תלוי מתי תחליט."

 

            ביום 28.7.05 כתב עדי עדני לנתבע:

 

 "נמאס לי מהאשמות השווא האלו אני לא בודק יותר תודיע לעו"ד מיכה מתי באים לחתום באותו מועד תצהיר בדיוק מה אתה מוכר...".

 

            ותשובתו של הנתבע מאותו יום:

 

            "לא ציפיתי אחרת. אני לא התחייבתי לבדוק אני לא חייבתי אותך לקנות אני אאלץ אותך למכור ואתה תלמד לעמוד בסיכומים ופעם נוספת תזכור שאני לא מאשים אותך אני רק לא מוכן להיות בן ערובה."

 

            לנוכח כל האמור השתכנעתי כי בין הצדדים נקשר הסכם מחייב למכירת מניות הנתבעים תמורת 50,000 דולר. לאחר מכן, לנתבע היו טרוניות ביחס לדרישה שהועלתה אצל עו"ד מנס כי ימסור את רשימת החובות של החברות. הוסכם בסופו של דבר כי הנתבע יעביר את שמות הספקים ועדי עדני יערוך את הבדיקות. הנתבע בא בטרוניה על  העיכובים בעריכת הבדיקות על ידי עדי עדני ובמימוש ההסכם.  אך, גם אם עדי עדני לא מיהר לסיים את הבדיקות, הנתבע לא ביטל את ההסכם. במהלך חודש ספטמבר הודיע הנתבע באופן פתאומי כי הוא עומד על קבלת סך של 150,000 דולר ולא של 50,000 דולר.

 

            זאת ועוד, מהתנהגות הצדדים לאחר ההסכם ניתן גם כן ללמוד כי ראו בהסכם כמחייב. התובע ובנו עדי עדני הזרימו כספים, כפי שפורט לעיל, להסדרת חובות החברה. הנתבע אינו טוען כי הזרים כסף כלשהו מאותו מועד לחברות.

 

אינני מקבלת את טענת הנתבע כי התובע ביקש לאכוף את ההסכם רק בחודש ספטמבר כאשר חל שיפור במצב החברות. מהתכתובת עולה כי עדני היו מעוניינים במימוש ההסכם לכל אורך הדרך.

 

            המסקנה העולה מן האמור הינה כי ההסכם שבין הצדדים הינו תקף. נספח א' עומד בדרישת המסוימות. באשר לגמירות הדעת, מהעדויות ביחס למעמד החתימה, מהחתימה על מסמך המכותר "סופי", מהתנהלות הצדדים בכל הנוגע להזרמת כספים לחברות לאחר אותו מועד, ואף לנוכח חילופי הדברים בהתכתבויות שבין הצדדים, עולה כי ראו את ההסכם כמחייב.

 

            סיכומו של דבר, השתכנעתי כי הוכחה קיומה של גמירות דעת של הצדדים להתקשר בהסכם מחייב שעה שחתמו על נספח א' לתובענה.

 

            לנוכח האמור, ניתן בזאת סעד הצהרתי כמבוקש לפיו נספח א' מהווה הסכם מחייב בין הצדדים.

 

10.       לא מצאתי להעתר לבקשה להצהיר כי הנתבע אחראי לנזקים שנגרמו כתוצאה מהעיכוב במימוש ההסכם. סעד זה התבקש, מבלי שפורט באילו נזקים מדובר ודי בכך על מנת שלא להעתר לבקשה למתן סעד הצהרתי לענין זה. זאת ועוד, ביחס לחלק מהתקופה התובע ובנו תרמו אף הם לעיכוב במימוש ההסכם, וגם מטעם זה אינני מוצאת כי יש מקום ליתן סעד הצהרתי,  כפי שהתבקש לענין זה.

 

11.       התובע מעלה טענת קיזוז. לטענת התובע, הנתבע נטל סכום שווה ערך ל- 70,000 דולר ששולמו על ידי משפ' יקובצ'יק שרכשו דירה מחב' מעונה והיו אמורים להגיע לחשבון הליווי של מעונה בבנק דיסקונט. התובע טוען כי הנתבע נטל כספים אלו מחברת מעונה שלא כדין. עוד טוען התובע כי הינו רשאי לקזז סכום זה מהסכום שעליו לשלם לנתבעים לפי הסכם מכר המניות.

 

            יצויין, כי חברת מעונה הגישה תביעה כנגד הנתבע ביחס לסכום הכסף האמור. לאחר הגשת הסיכומים בתיק שבפני, הגיש התובע ביום 2.9.08 הודעה אליה צירף את פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב, כב' השופט רחמים כהן (בת.א.29780/06) בו חויב הנתבע להעביר את הסכום האמור לידי חברת מעונה. התובע טוען כי אין בכך כדי למנוע תביעה מצדו כנגד הנתבע לקיזוז הסכום האמור. הנתבע מסר תגובתו להודעה ובה צוין, בין היתר, כי הוא חולק על פסק הדין.

 

            אני מוצאת כי התובע לא ביסס את טענתו כי הינו זכאי לקזז מהסכום שעליו לשלם לנתבע, סכום שלטענתו חייב הנתבע לחברת מעונה, שכן אין המדובר בסכום שהנתבע חייב לתובע. אף לא השתכנעתי כי הוסכם בין הצדדים על זכות לקיזוז סכומים מהתמורה והדבר אינו עולה בקנה אחד עם נוסח נספח א' לתובענה ועם עדותו של רו"ח רסולי. לפיכך, לא מצאתי כי הוכח כי לתובע זכות לקזז הסכום האמור מהסכום שעליו לשלם לנתבע.

 

 12.      סיכומו של דבר, התובענה מתקבלת בחלקה, וניתן סעד הצהרתי כמפורט בסעיף 9 לעיל לפסק הדין.

 

            התובע עותר לכך שבית המשפט יורה כי על הנתבעים להעביר מניותיהם בחברות לתובע תוך 7 ימים. אכן, סעד האכיפה הינו סעד עיקרי בדיני חוזים בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970 ולא מצאתי כי מתקיימים במקרה זה אחד מהסייגים לאכיפה, ולפיכך יש להעתר למבוקש. יחד עם זאת, החיוב המוטל על הנתבעים אינו מנותק מהחיובים המוטלים על התובע בהתאם לנספח א' ואני מוצאת כי במקרה זה יש מקום להתנות את סעד האכיפה בתנאים בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970. לפיכך, אני מורה כי על הנתבעים להעביר את מניותיהם בחברות לידי התובע ולחתום על שטרי העברת המניות כנגד מילוי ההתחייבויות על ידי התובע, הכוללות תשלום של ערכן הנומינלי של המניות וכן סך שווה ערך ל- 10,000 דולר וכן סך של 200,000 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום 14.6.05 ועד ליום התשלום של התשלום הראשון וזאת ב- 24 שיקים שווים חודשיים ורצופים מהראשון לחודש שלאחר תשלום הסך של 10,000 דולר וכן שחרור הנתבע מהערבויות האישיות שניתנו על ידו לחברות. התובע מחויב לעמוד בתנאים תוך שישה חודשים מהיום ובמידה ולא יעשה כן, לא תעמוד לו הזכות לאכיפה אלא אם ניתנה החלטה של בית משפט המעכבת את מועד ביצוע החיובים בהתאם לפסק הדין.  

 

            לנוכח האמור, הנתבעים ישאו בהוצאות המשפט של התובע כפי שהוצאו בפועל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל וכן בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ¤ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

 

ניתן היום ו' בכסלו, תשס"ט (3 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.

מזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

 

ד"ר רבינוביץ' ברון איריס,

שופטת

קלדנית - דורית

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/4EAF91C7A206771F4225751400557C08/$FILE/A004AB70197D45C5422574EE002BA81A.html
תאריך: 
03/12/08
Case ID: 
5185_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : שופטת
שופטת
Powered by Drupal, an open source content management system