פוליבה בע"מ נ. א. אהרונוב סחר


 

   

בתי המשפט


 

א  012684/07

בית משפט השלום בירושלים

 

תאריך: 11/11/2008  04/12/2008

לפני כב' השופט אברהם רובין

 



פוליבה בע"מ

בעניין:

התובעת

ע"י ב"כ עו"ד הלל ארז

 


 

 

נ  ג  ד

 


 

א. אהרונוב סחר מזון בע"מ

הנתבעת

ע"י ב"כ עו"ד אלבאום אריאל

 

 

פסק דין

 


1.      התביעה

התובעת עוסקת במכירת שמני מאכל, ובמהלך עסקיה היא מכרה מספר פעמים שמן דקלים לנתבעת. כך, אין מחלוקת כי התובעת סיפקה לנתבעת על פי הזמנתה שמן דקלים ביום 20/03/07 וביום 22/03/07, והתמורה בגין השמן שולמה כדת וכדין. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשמן שלפי הנטען סופק לנתבעת ביום 21/03/07. התובעת טוענת כי ביום 20/03/07 התקשר נציג הנתבעת – שי אהרונוב, לסוכן התובעת – משה בוואנוס, והזמין ממנו 2,754 ק"ג שמן אשר יסופק למחרת היום. הסוכן דאג לביצוע ההזמנה, וכך ביום 21/03/07 בשש בבוקר התייצב בפתח מחסן הנתבעת נהג של התובעת – העד איברגימוב – כאשר במשאיתו השמן שהוזמן. דא עקא, שמחסן הנתבעת היה סגור. כיוון שכך, הנהג התקשר לסוכן וזה אישר לו לפרוק את משטחי השמן מחוץ למחסן, מתוך הנחה שתוך זמן קצר יגיעו עובדי הנתבעת ויכניסו את השמן למחסן. הנהג עשה כאשר ציווה אותו הסוכן ונסע לדרכו. הסוכן מצידו לא שמע שום תלונות מהנתבעת על כך שהשמן לא סופק לה, ומשום כך הניח שהכל כשורה ושכח מן העניין "עד להודעה חדשה". על פי הנוהג ששרר בין התובעת לנתבעת, אחת לתקופה היתה מנפיקה התובעת חשבוניות לנתבעת בגין השמן שסופק לה, ומאוחר יותר היה הסוכן גובה את התמורה מהנתבעת בשיקים דחויים. כיוון שכך, חלפו להם מספר חודשים ורק בחודש יולי ניגש הסוכן למחסן הנתבעת על מנת לקבל את השיקים בגין השמן שסופק בחודש מרץ. הנתבעת שילמה עבור השמן שסופק בימים 20/03/07 ו-22/03/07 אך סירבה לשלם עבור השמן שסופק לפי הנטען ביום 21/03/07, משום שלטענתה היא מעולם לא הזמינה את השמן וגם לא קיבלה אותו. הצדדים ערכו בירור בעניין ומשלא הגיעו להבנה הוגשה התביעה שלפניי על סך של 19,251 ¤.

 

2.      טענות התובעת

התובעת טוענת שהנתבעת הזמינה גם הזמינה שמן אשר סופק לה ביום 21/03/07, ולראיה צירפה הנתבעת עותק ממוחשב של פרטי ההזמנה. התובעת מודה שכאשר הנהג שלה הגיע למחסן הנתבעת לא היה בו איש ולכן הושאר השמן בחוץ, אך לדבריה לא מתקבל על הדעת שמישהו גנב שלושה משטחי שמן שמשקלם כמעט שלושה טון.

 

3.      טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת שהיא כלל לא הזמינה את השמן שבו מדובר וגם לא קיבלה אותו. לטענת הנתבעת אין שום הגיון שהיא תזמין שלושה ימים ברציפות כמות של שמן אשר מגיעה כדי שמונה טון לערך. הנתבעת טוענת שכאשר הגיעו אנשיה למחסן לא היו שם משטחי שמן, ולכן היא הופתעה מאוד כאשר מספר חודשים לאחר מכן היא נדרשה לשלם עבור השמן.

 

4.      דיון והכרעה

נטל הראיה להוכיח כי השמן סופק כהלכה מוטל על התובעת. ברגיל לא אמור להיות קושי להוכיח את דבר האספקה, מן הטעם שבידי התובעת אמורה להיות תעודת משלוח חתומה על ידי נציג הנתבעת שקיבל את השמן, שכן זהו בדרך כלל הנוהל לפיו פועלים שני הצדדים. דא עקא, שבזו הפעם אין בידי התובעת תעודת משלוח חתומה כיוון שהנהג שלה השאיר את השמן בחוץ בשעה שהמחסן היה סגור. ויודגש, הנהג גם הודה כי המילה "אהרונוב" שרשומה על גבי החשבונית שצורפה כנספח א' לתצהירו נרשמה על ידו ולא על ידי נציג של הנתבעת.

 

5.      בצר לה ביקשה התובעת לקבל לידיה את נתוני המלאי והמכירות של הנתבעת, במחשבה שבהם ניתן יהיה לאתר כניסה של שלושה טון שמן למחסן ב-21/03/07, או מכירה של כמות דומה בימים שלאחר מכן. המסמכים הומצאו לתובעת לפי החלטת בית המשפט, אך זו לא מצאה בהם תימוכין לטענותיה, ועדי הנתבעת כלל לא נחקרו על המסמכים הללו.

 

6.      התובעת טענה כי לאחר שהתגלה העניין היא ביקשה מהנתבעת לשתף עימה פעולה בחקירת האירוע אך זו התחמקה. כך, למשל, טוענת התובעת כי הנתבעת סירבה להעמיד לרשותה דיסקים ממצלמות האבטחה אשר מותקנות במחסן הנתבעת ועותק מדוחות המלאי. (ראו – סעיפים 6 ואילך לתצהיר החוקר הפרטי שהעסיקה התובעת – מר רון ברנטוין). כאמור, דוחות המלאי הוצגו בסופו של דבר והתובעת לא מצאה בהם דבר לביסוס טענותיה. ובאשר למצלמות האבטחה, בעל התובעת,  מר אמנון אהרונוב, העיד כי הם לא היו רלבנטיים לעניין, כיוון שהאירוע התגלה רק בחודש יולי 2007 והדיסקים נמחקים אחת לשבוע. כיוון שכך, שוכנעתי שגם בעניין זה לא ניתן לבוא בטרוניה ממשית לנתבעת.

7.      התובעת טוענת כי עדויות עדיה – הסוכן והנהג – לא נסתרו ודי בהן כדי להוכיח את התביעה. טענה זו אינה מקובלת עלי. ראשית, יש להדגיש כי איש מעדי התובעת לא יכול להעיד כי ראה שמישהו מאנשי הנתבעת קיבל את משטחי השמן והכניס אותם למחסן. הסוכן כלל לא היה במחסן בעת אספקת השמן ואילו הנהג מודה כי נסע עוד לפני שמישהו מאנשי הנתבעת הגיע למחסן. ושנית, כפי שאינני יכול לומר שעדי התובעת עשו רושם רע או בלתי מהימן, כך גם עדי הנתבעת לא עשו רושם בלתי מהימן. עדי הנתבעת העידו בהגיון, השיבו ללא שום ניסיון התחמקות לכל שאלה שהופנתה אליהם, ולא ניתן לאחר סתירות בינם לבין עצמם, או בין עדותם בעל פה לבין העדות שמסרו בתצהיריהם. אני מסכים בכל הכבוד הראוי עם טענת ב"כ הנתבעת, שדווקא בדברי עדי התובעת נתגלתה סתירה מסויימת, בכך שהנהג העיד כי הסוכן אמר לו שהוא – הסוכן – יבדוק בהמשך היום שהשמן אכן התקבל אצל הנתבעת, ואילו הסוכן הכחיש טענה זו. הנה כי כן, גם מהעדויות לא יכולה להיבנות התובעת כיוון שעדויות שני הצדדים שקולות.

8.      התובעת מבקשת כי אזקוף לחובת הנתבעת את העובדה שלא נערך אצלה מעקב אחרי הזמנות שנשלחות לספקים שונים כגון התובעת. אכן, מעדותו של שי אהרונוב עולה שכך הדבר, אבל הוא גם הסביר שאין צורך ברישום של ההזמנות כיוון שאלו מבוצעות תוך יומיים לערך, כך שאין בעיה לזכור אם הוזמן משהו ולא סופק. הסבר זה נראה לי סביר והגיוני.

9.      התובעת מפנה לפרטי ההזמנה שיש בידיה וטוענת שהם מעידים על כך שהיתה הזמנה (ראו – נספח א' לתצהיר הסוכן). אכן משמוצגת ראיה מסוג זה תמיד מנקרת השאלה היתכן שחברה כגון התובעת תמציא סתם כך הזמנה שלא היתה ולא נבראה. השאלה שאלה היא, אך ברור שההזמנה לכשעצמה לא יכולה לשמש ראיה מכרעת, באשר מדובר במסמך פנימי של התובעת אשר לא אושר בחתימת הנתבעת.

10.  ב"כ התובעת ציין שוב ושוב כי הנהג נבדק בבדיקת פוליגרף ונמצא דובר אמת. פשיטא, שעובדה זו אינה יכולה לשמש ראיה קבילה. יתר על כן, ציינתי לעיל כי עדות הנהג לבדה אינה יכולה לסייע לתובעת גם אם אאמין לכל מילה מדבריו, שכן הוא לא ראה שמכניסים את משטחי השמן למחסן הנתבעת.

11.  ברקע כל האמור ניצבת כל העת אפשרות, שגם אם אינה מאוד סבירה בוודאי שאין להתעלם ממנה, והיא שמאן דהו גנב את משטחי השמן. מבלי שיובן חלילה שבית המשפט מפנה אצבע מאשימה כלפי מי מן המעורבים בעניין, שכן אין כל ראיה שתצדיק הפניית אצבע שכזו, יש לאמר כי יתכן שכל האירוע ראשיתו בהזמנה מפוברקת שהעביר לתובעת מאן דהו המכיר את נוהלי העבודה בין הצדדים, ואחריתו בכך שאותו מאן דהו גנב את השמן שהונח בפתח המחסן. כמו כן, יתכן שהשמן סתם נגנב מפתח המחסן ללא תכנון מוקדם. ונזכיר, כי המחסן מצוי בלב אזור תעשיה אשר מן הסתם עוברות בו מדי פעם משאיות עם מנופים. על רקע האפשרויות הללו, שלא ניתן לשלול אותן, אני סבור שגם אם אתן אמון מלא בעדויות הנהג והסוכן אין בכך כדי להכריע את הכף לטובת התובעת.

12.  עובדה נוספת שאין להתעלם ממנה הינה, שלא שמעתי מפי התובעת טענה לפיה הנתבעת פיגרה בעבר בתשלומים כלשהם, או שהיא מצויה בקשיים כלכליים שהיו עלולים להביא אותה לכלל מעשה מרמה מן הסוג המיוחס לה.

13.  לאור כל האמור אין מנוס מן המסקנה שהתובעת לא הצליחה להוכיח את תביעתה ולכן התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת וכמו כן היא תשלם לה שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ¤ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

פסק הדין יבוצע תוך 45 יום מהיום.

 

ניתן היום י"ג בחשון, תשס"ט (11 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

                                                                               

אברהם רובין, שופט


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/06A1012D5D0A54BA4225751500557B6F/$FILE/AD97D92766028266422574F5002EDAF0.html
תאריך: 
04/12/08
Case ID: 
12684_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : אברהם רובין
אברהם רובין
עורכי דין : אלבאום אריאל הלל ארז
אלבאום אריאל
הלל ארז
Powered by Drupal, an open source content management system