קרבסי נ. מדינת ישראל
בתי המשפט
ע"פ 2665/08 |
בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים |
|
18/12/2008 |
|
לפני כב' השופט י' נועם |
המערער |
אלעזר קרבסי
|
בעניין: |
|
- נ ג ד -
|
|
המשיבה |
מדינת ישראל באמצעות המחלקה המשפטית של עיריית ירושלים |
|
פסק דין
1. לפניי ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן), בת"פ 5096/08, מיום 19.9.08, לפיה נדחתה בקשתו של המערער לביטול פסק-דין שניתן נגדו שלא בנוכחותו.
2. נגד המערער הוגש ביום 5.5.08 כתב-אישום בתיק הנ"ל, שבו הואשם בעבירה של עיסוק בעסק ללא רישיון - לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, בכך שבמועדים 16.3.08 ו-18.3.08 עסק במכירת מזון בקיוסק שהופעל ללא רישיון ברח' שמואל הנביא בירושלים.
3. המערער לא הופיע לישיבת הטיעון שהתקיימה ביום 16.7.08. משנמצא בתיק בית-המשפט אישור מסירה מיום 18.5.08, הנחזה להיות אישור מסירה כדין בדבר המצאת כתב-האישום והזמנה לדיון לידי המערער, ביקשה המאשימה לשפוט את המערער בהיעדרו. ביום 22.7.08 החליט בית-המשפט קמא, על-יסוד הוראת סעיף 240(א) לחוק סדק הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לדון את המערער בהיעדרו. המערער הורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב-האישום, ודינו נגזר, בין-היתר, לתשלום קנס בסך 10,000 ¤ ולחתימה על התחייבות בסכום זהה להימנע מביצוע עבירות נוספות לפי חוק רישוי עסקים. כן ניתן בגדרו של גזר-הדין צו המורה על סגירת העסק, אשר מועד כניסתו לתוקף נדחה ליום 24.8.08.
4. ביום 3.8.08 הגיש המערער בקשה לביטול פסק-הדין שניתן בהיעדרו, שבה טען, בין-השאר, כי לא הוזמן כדין לדיון, כי ההזמנה נמסרה לאמו המתגוררת ברח' שמואל הנביא 3, וכי הוא עצמו אינו מתגורר בכתובת זו אלא בשכונת רמות. בהחלטתו מיום 6.8.08 דחה בית-משפט קמא את הבקשה, ולו? מן הטעם שזו לא נתמכה בתצהיר.
5. ביום 19.8.08 הגיש המערער בקשה נוספת לביטול פסק-הדין, בצירוף תצהיר מטעמו ומסמכים נוספים. לאחר שנתקבלה תגובתה של המשיבה, הוזמנו הצדדים לדיון בבקשה ביום 10.9.08. במהלך הדיון בבקשה בבית-משפט קמא, טען המערער כי יש לבטל את פסק-הדין, הן מהסיבה שההזמנה לדיון וכתב-האישום לא הומצאו לו כדין, והן מטעמים הקשורים לגופו של האישום. הוא טען, כי למרות שמענו הרשום במרשם האוכלוסין הוא מען דירת אמו ברח' שמואל הנביא 3 בירושלים, הרי שהוא מתגורר עם משפחתו בדרך החורש 2 בירושלים. בעניין זה השמיע המערער את אמו, הגב' נעימה קרבסי, כעדה מטעמו בבקשה לביטול פסק-הדין. הא?ם העידה, כי היא זו שחתמה על אישור המסירה ביום 18.5.08. ואולם היא הוסיפה וציינה, כי לאחר "מספר ימים" מסרה את המסמכים לידי המערער, כפי שהיא נוהגת לעשות לגבי כל המכתבים הנשלחים עבורו והמגיעים לדירתה. בתגובה לעדותה, אישר המערער כי אכן קיבל מאמו את ההזמנה למשפט, אך לטענתו הדבר לא היה בסמוך למועד אישור המסירה, אלא כחודשיים מאוחר יותר לאחר מתן גזר-הדין מיום 22.7.08. לגבי האישום לגופו, טען המערער בבית-משפט קמא, כי הוא משכיר מעת לעת את המבנה שבו מצוי העסק, ואישר כי קיבל לידיו את העסק ממפעיליו הקודמים, ואף הפעיל אותו מספר ימים. לדבריו, פנה למחלקת הרישוי בעיריית ירושלים על-מנת לקבל רישיון עסק, אך משהובהר לו כי לא יוכל לקבל רישיון להפעלתו, השכיר את העסק, בשם אמו, לאדם אחר. ב"כ המשיבה טען, כי אין הצדקה לביטול פסק-הדין, הואיל וההזמנה לדיון וכתב-האישום נמסרו למערער על-ידי אמו, לאחר שהומצאו כדין במען מגוריו על-פי מרשם האוכלוסין. לגבי טענות המערער לגופו של האישום, טען ב"כ המשיבה, כי ממסמכים שהגיש במסגרת תגובתו בכתב לבקשה לביטול פסק-הדין, ובכללם דו"חות הפקחים שביקרו בנכס בשני המועדים המצוינים בכתב-האישום, עולה כי המערער היה מי שהפעיל את העסק באותם מועדים.
6. בהחלטתו מיום 19.9.08 קבע בית-משפט קמא, כי כתב-האישום והזמנה לדיון הומצאו למערער ביום 18.5.08 כדין, במענו הרשום במרשם האוכלוסין; וכי גם בהנחה שנמסרו לידי אמו, הרי שהא?ם, על-פי עדותה, מסרה את המסמכים מספר ימים לאחר מכן לידי המערער. משכך, קבע בית-משפט קמא, כי במועד שהיה על המערער להתייצב לישיבת הטיעון, ביום 16.7.08, הייתה ההזמנה מצויה בידיו. בית-משפט קמא סבר, כי ביטול פסק-הדין אינו דרוש לשם מניעת עיוות דין, שכן בנוסף לראיות שהציגה המשיבה, לפיהן הפעיל המערער את העסק בשני המועדים המצוינים בכתב-האישום, הרי שהמערער עצמו אישר זאת בפה מלא במהלך הדיון.
7. בערעורו מלין המערער על כך שנשפט בהיעדרו, מבלי שידע, לטענתו, על קיומו של הדיון בבית-משפט קמא. במהלך הדיון בערעור, כמו גם בדיון בבית-משפט קמא, אישר המערער כי הפעיל את העסק בשני המועדים הנקובים בכתב-האישום, וכלשונו: "הפעלתי את החנות יומיים-שלושה, וא?לו התאריכים של כתב-האישום; אני קיבלתי את החנות ליומיים", וכי העביר את העסק לאדם אחר כאשר הובהר לו על-ידי רשות הרישוי בעירייה שלא ניתן להנפיק לעסק רישיון (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 6.11.08). בהמשך דבריו לפרוטוקול גם אמר דברים והיפוכם בנושא זה.
8. אפנה תחילת לסקירת המסגרת הנורמטיבית בעניין בקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, לפי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
סעיף 240 לחוק הנ"ל, קובע סדרי דין מיוחדים בעבירות שנמנו בסעיף זה. סעיף 240(א)(2) קובע כי "נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית-המשפט בתחילת המשפט, או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב-האישום...". סעיף 240(א)(3) לחוק מסמיך את בית-המשפט לדון נאשם שלא בפניו, "אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם, ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר", למעט מאסר שהוטל במקום קנס. תקנה 2 לתקנות סדר הדין הפלילי (חיקוקים לעניין סעיפים 239 ו-240 לחוק), התשכ"ו-1966, מחילה את הוראת סעיף 240, גם על עבירות לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים. סעיף 240(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, מורה כי על פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, בהתאם לסעיף 240(א) לחוק, יחולו הוראות סעיף 130(ח)-(ט) לחוק.
סעיף 130 לחוק הנ"ל קובע את אמות המידה המנחות את בית-המשפט בבואו להחליט בבקשה לבטל פסק-דין שניתן בהיעדר הנאשם, ומורה כדלהלן: "נגזר דינו של הנאשם בחטא ובעוון שלא בפניו, רשאי בית-המשפט, על-פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת-הדין וגזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".
החלופה הראשונה, בדבר קיומה של "סיבה מוצדקת" לאי-ההתייצבות, מבטאת איזון בין אינטרס הפרט והכלל, ליתן לנאשם את יומו בבית-המשפט, לבין האינטרס הציבורי של סופיות הדיון ומניעת ביטול המשאב היקר של זמן שיפוטי; ומשכך, אם הוזמן נאשם כדין ולא התייצב לדיון, לא יכול הלה אלא להלין על עצמו (ראו והשוו: ע"פ 1632/95 משולם נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 534, 549; ע"פ 7853/05, רחמיאן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 27.11.06); רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.2.04); ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.9.07); וע"פ 1903/99 חסין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 7.4.08)). עם זאת, מקום בו הוצג "נימוק של ממש לאי ההתייצבות לדיון", עשוי הדבר להביא לביטולו של פסק-הדין, תוך מתן הזדמנות נוספת לנאשם להביא את הגנתו. ואולם, בהקשר זה הובהר, כי שכחה של מועד הדיון, כשלעצמה, אפילו אם אירעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793, 803).
החלופה השנייה "כדי למנוע עיוות דין", עניינה מתמקד במבחן אובייקטיבי בדבר חשש ממשי, לפיו קיום המשפט בהיעדרו של הנאשם עלול להביא להרשעת שווא (ראו והשוו: מ"ח 7929/96 כוזלי נ' מדינת ישראל, פד נג(1) 529, 563; ע"פ 1903/99, לעיל); כמו למשל מקרה שבו מהבקשה עולה, באופן חד-משמעי, כי במועד שבו יוחסה לנאשם עבירת תעבורה, לא שהה הלה בתחומי מדינת ישראל (רע"פ 9142/01 איטליא, לעיל, בעמ' 804). המונח "עיוות דין" פורש בפסיקה, בין-השאר, כחל על מקרה שבו תוצאת המשפט הייתה יכולה להיות שונה עקב פגם מסוים שנפל בהליך, כמו גם על "מקרה שבו נפל בהליך פגם פרוצדוראלי כה חמור היורד לשרשו של עניין, עד שקמה חזקה שנגרם עיוות דין ללא צורך בהצבעה על קשר סיבתי בין הפגם לתוצאה" (ע"פ 6920/07, בעניין חסון, לעיל, בפ?סקה 7 לפסק-הדין; מ"ח 7929/96 בעניין כוזלי, לעיל, בעמ' 529).
9. מן הכלל אל הפרט: החלטתו של בית-משפט קמא, לפיה המערער הוזמן כדין לדיון שנקבע ליום 16.7.08, נסמכה הן על אישור המסירה בדבר המצאת כתב-האישום והזמנה לדין ביום 18.5.08 במענו הרשום של המערער, והן על עדותה של אמו של המערער, לפיה מסרה לידיו את המסמכים האמורים מספר ימים לאחר מכן. על-רקע דחיית טענתו של המערער, לפיה לא קיבל את המסמכים לפני מועד הדיון, לא נפל פגם בקביעתו של בית-משפט קמא, כי קמה חזקת המצאה כדין, כי לא הייתה סיבה מוצדקת לאי-ההתייצבות לדיון, וכי יש לראות, אפוא, את אי-התייצבותו של המערער לדיון כהודאה בעובדות כתב-האישום.
לא מצאתי, כי נפלה טעות במסקנתו הנוספת של בית-משפט קמא, לפיה לא נדרש ביטולו של פסק-הדין לשם מניעת עיוות דין, וזאת לו? מן הטעם שהמערער אישר, הן במהלך הדיון בבית-משפט קמא והן בדיון בערעור, כי הפעיל את העסק ללא רישיון במועדים המצוינים בכתב-האישום. בנוסף, לא הצביע המערער על עיוות בגזר-הדין שהוטל עליו; ומכל מקום, הקנס שהושת עליו הולם את אמות המידה העונשיות הנהוגות, וצו הסגירה לעסק היה חיוני לשם מניעת המשך הפעלתו ללא רישיון, ובפרט כשמדובר בעסק של מזון.
10. אשר על-כן, אין עילה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטת בית-משפט קמא שלא לבטל את הכרעת-הדין וגזר-הדין.
המזכירות תשלח עותקים מפסק-הדין למחלקה המשפטית של עיריית ירושלים וכן למערער (על-פי המען: דרך החורש 2, ירושלים; או ת.ד 31224, ירושלים 91311).
ניתן היום, כ"א כסלו התשס"ט (18.12.08), בהיעדר הצדדים.
י' נועם, שופט