ראיף חטיב נ. קרנית-קרן לפיצוי


 

   

בתי המשפט

א  010711/04

בית משפט השלום נתניה

 

24/12/2008

תאריך:

 השופטת הדס עובדיה

בפני:

 

 





 

ראיף חטיב

בעניין

התובע

שמואלי ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד

 


 

נגד

 


 

קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

 

הנתבעת

מרדכי זוכוביצקי

ע"י ב"כ עוה"ד

 


פסק דין

 

1.         לטענת התובע נגרם לו נזק גוף עקב תאונת "פגע וברח" שאירעה בשעת לילה בתאריך 2.4.2001 בחוף הים בחיפה. (להלן: "התאונה").

2.         התובע עותר לפיצויו על ידי הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, משלטענתו זהות הנהגים הפוגעים אינה ידועה.

3.         התביעה היא לפיכך מכוח סעיף 12 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"), בו נקבע:

"(א) תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה:

(1)   הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע..."

 

4.         הנתבעת כופרת בכל טענות התובע, ובעיקר כופרת היא בטענת התובע לפיה נפגע בתאונת דרכים כטענתו.


5.         בכתב התביעה תואר אירוע התאונה כדלקמן:

"ביום 2.4.03 חיפש התובע מקום בחוף הים על מנת לעשות את צרכיו. בעודו מטפס על גבעת חול פגע בו מאחור טרקטורון שהגיע במהירות. התובע נחבל בכל חלקי גופו ובמיוחד נפגע ישירות בגבו, בידו השמאלית. בעודו המום מהפגיעה הגיח טרקטורון נוסף ופגע פעם נוספת בתובע. שני נהגי הטרקטורון עצרו כשהם חבושים בקסדות הביטו בתובע שזעק לעזרה ונמלטו מהמקום בלי להגיש לתובע כל עזרה ו/או פרטים מזהים כלשהם. התובע איבד את הכרתו לפרק זמן לא ידוע ומשהתעורר זחל לעבר כביש הכורכר הסמוך לגבעת החול. ג'יפ שהגיע למקום פינה את התובע לבית החולים רוטשילד בחיפה." (ראה סעיף 6 לכתב התביעה).

 

6.         טענת התובע היא כי מטבע הדברים, בנסיבות המפורטות לעיל, משפרש לעשות את צרכיו, לא היה עד לתאונה. 

7.         עדות התובע בכל הנוגע לאופן קרות התאונה היא לפיכך עדות יחידה של בעל דין, לגביה נקבע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 האמור להלן:

"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה, שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:...

(2) העדות היא של בעל דין או של בן – זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו, של בעל הדין..."

 

 

 

8.         לאור הסתירות והתמיהות העולות מגרסאות התובע ביחס לנסיבות קרות התאונה, בהיעדר סיוע לעדותו כנדרש, ומשנמנע מלהביא עדים חיוניים להוכחת גרסתו, מצאתי לנכון לקבוע כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. אפרט:

 

שעת התאונה

 

9.         ביחס לשעת התאונה העיד התובע כי אירעה בשעה ½ 11 - 12  בלילה לערך. (ראה עדותו בעמ' 6 שורה 3 לפרוטוקול). מתעודת חדר המיון (נ/1) עולה כי התובע הגיע לחדר המיון אך בשעה 05:32 לפנות בקר,לאחר כשש שעות ממועד התאונה הנטענת.

10.       הסברו של התובע לתמיהה העולה מגרסתו ביחס לשעת התאונה לפי עדותו הוא: "זה מה שאני מסביר, רק אחרי שאני התעוררתי בכלל ידעתי שעבר כ"כ הרבה זמן, אחרי המכה הזו הייתי הרבה שעות. התעוררתי מטושטש בחוף הים, ידעתי שכאילו אני הייתי מת וחזרתי התחלתי לשחזר את מה שקרה, לקח לי המון זמן להגיע לכורכר, הלכתי כמו תינוק. לא יכולתי לעמוד." (ראה עדות התובע בעמ' 6 לפרוטוקול שורות 8 – 11). ראה גם תיאור הזחילה אל כביש הכורכר לאורך כ 50 מטר בעדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול.

11.       יצוין כי בתעודת חדר המיון אין כל תיאור של פגיעות עוריות או שפשופים עקב הזחילה המתוארת, ולא כל התייחסות לתלונה בדבר אובדן הכרה לפני ההגעה לבית החולים. מצוין בתעודת חדר המיון כי התובע בהכרה וכי הוא מתלונן על כאבי יד, חזה תחתון משמאל, ובטן שמאלית עליונה.

(ראה מוצג נ/1). בתעודת חדר המיון אין כל ביטוי גם לחבלת הגב המתוארת בכתב התביעה, או לתלונה מצד התובע בעניין זה.

 

שעת היציאה לחוף הים

 

12.       התובע העיד בעדותו כי לפני מועד קרות התאונה יצא את הבית עם חברו מר סאמר באדרנה בשעה 6 – 7, ובהמשך העיד כי היציאה נעשתה בשעה 8 – 9 בערב, זאת כדלקמן:

" ש. באיזה שעה יצאת את הבית עם החבר

ת. 6,7 בערב.

ש. מי זה החבר

ת. בדארנה סאמר.

ש. הוא בא אליך

ת. כן.

ש. היה לו אוטו.

ת. לא נסענו במונית... ישבנו שתינו כוס קפה ואח"כ החלטנו לצאת בשעה 8,9  בערב." (ראה עדותו בעמ' 3 לפרוטוקול שורות 18 – 26).

13.       לשאלה מדוע בהודעתו למשטרה ציין כי יצא מהבית בשעה 11 בלילה השיב:

"לא יודע. אולי שאלו בכיוון אחר, ואתה בכיוון אחר." הסבר זה אינו מספק.

כתובת מגורי התובע ממנה יצא לחוף הים ביום התאונה

 

14.       התובע העיד כי במועד התאונה התגורר ברחוב פבזנר בחיפה. (ראה עדותו בעמ' 3 לפרוטוקול שורה 4). מר באדרנה העיד כי במועד התאונה התגורר התובע ברחוב ירושלים בחיפה. (ראה עדותו בעמ' 63 – 64 לפרוטוקול ).

 

נוכחותם של חברים אחרים בחוף במועד התאונה

 

15.       התובע העיד כי בעת שעזב את מר באדרנה נשאר מר באדרנה על החוף עם חבורת אנשים עימם שהו השניים בחוף הים קודם לכן. (ראה עדותו בעמ' 8 לפרוטוקול שורה 1 – 3)

בעניין זה העיד התובע כדלקמן:

ת. אני עזבתי אותם הם היו עוד איתו.

ש. שעזבת אותם כדי ללכת לעשות את הצרכים שלך.

ת. כן, הם היו איתו. אמרתי לסמי שאני הולך לעשות צרכים, אני אמרתי לו שאני הולך ברגל, לעשות משהו ואני חוזר. הוא הבין יעני."

16.       לעומתו העיד מר באדרנה כי בעת שעזב התובע המשיך לשבת לבד על החוף. (ראה עדותו בעמ' 66 – 67 לפרוטוקול).

17.       בנוסף אציין כי התקשיתי להבין מדוע לפי גרסת התובע, למרות שמר באדרנה נשאר בחוף כדי להמתין לתובע, עזב את המקום מבלי לחכות לתובע, בלא שחיפש אותו, ובלא שהושיט לו עזרה לאחר התאונה הנטענת. (ראה עדות התובע בעמ' 8 לפרוטוקול).

מספר הטרקטורונים הפוגעים והמעורבים באירוע

           

18.       בניגוד להודעתו הראשונה של התובע  במשטרה, שם טען התובע כי נפגע על ידי טרקטורון אחד, ציין התובע בהודעתו השניה כי נפגע על ידי שני טרקטורונים. (ראה הודעותיו מוצגים נ/2 ו נ/3).

 

19.       בעדותו תיאר התובע תאונה בה היו מעורבים מספר טרקטורונים רבים 10 או 15. (ראה עדותו בעמוד 11 לפרוטוקול).

 

שימוש בטלפון נייד במועד התאונה

20.       בניגוד להודעתו במשטרה, שם ציין התובע כי בעת קרות התאונה דיבר בטלפון הנייד, העיד התובע בעדותו כדלקמן:

"ת. אני זוכר שלא דיברתי בטלפון, הטלפון של סאמר לא שלי, הטלפון היה אצל סאמר, היה טלפון ולא דיברתי בטלפון.

ש. שהלכת לעשות צרכים לא לקחת איתך טלפון

ת. לא דיברתי בטלפון."

(ראה הודעת התובע במשטרה מוצג נ/2 וכן עדותו בעמ' 8 לפרוטוקול).

21.       בניגוד לדברים אלה העיד כמר באדרנה כי לא היה לו טלפון נייד משלו במועד התאונה. (ראה עדותו בעמ' 69 לפרוטוקול).

 

תיאור רוכבי הטרקטורונים והטרקטורונים

22.       בעדותו העיד התובע כי רוכבי הטקטורונים הפוגעים חבשו לראשם קסדות. התובע הוסיף עוד כי יתכן וצבע הטרקטורון שבפגע בו היה אדום, ובהמשך העיד התובע כי דיבר עם הרוכבים. (ראה עדותו בעמ' 12 ובעמ' 18 לפרוטוקול). עדות זו אינה מתיישבת עם האמור בכתב התביעה בעניין הרוכבים.

23.       בניגוד לידיעה מאוחרת זו ציין התובע בהודעתו במשטרה כי הרוכבים היו ללא קסדות. הסברו של התובע לסתירות היה:  "לא יודע מה המשטרה רושמת, אולי לא הבנתי נכון." (ראה הודעתו מוצג נ/3 ועדותו של התובע בעמ' 18 לפרוטוקול שורה 18 – 20).

24.       סבורתני, בניגוד לנטען בסיכומי התובע, כי הסתירות בגרסאות התובע הן בנושאים חשובים הנוגעים לנסיבות קרות התאונה. אבאר: האירוע התאונתי הנטען הוא חלק תמונת מציאות נטענת שהתרחשה בחיי התובע ביום התאונה. מציאות זו כוללת יותר מהתרחשות אחת, יש בה לוח זמנים, והיא עתירת פרטים לגבי מאורעות יום זה. גרסה מצומקת אשר נמסרת, כתוצאה משינון סיפור המעשה, ביחס למספר מועט של פרטי האירוע, לא תצלח ברגיל על מנת לשכנע באמיתות הגרסה. קל וחומר אם במקביל נמצאו סתירות רבות בעניינים נוספים הנוגעים לנסיבות התאונה ולהתרחשויות שאירעו ביום התאונה. וביתר שאת אם לא הובאו כל העדים החיוניים להוכחת הגרסה ואם לא נמצא לה סיוע, ובהיותה עדות יחידה של בעל דין.

25.       יצוין בנוסף כי מדו"ח הפעולה של השוטר רס"ר בני הדר אשר חקר את פרטי התאונה ביום התאונה עולה כי לא אותר בשטח הטרקטורון ולא אותרו בשטח סימני עקבות טרקטורון (ראה דו"ח הפעולה נ/6).

26.       התובע העיד כי הוסע לבית החולים על ידי עובר אורח אדם בשם אבי ביטון אשר את פרטיו, ולרבות מספר טלפון קיבל מבית החולים. התובע העיד כי התקשר למספר הטלפון שקיבל ונענה על ידי אשתו. (ראה עדותו בעמודים 9 – 11 לפרוטוקול).

 

27.       אף על פי כן לא זימן התובע את העד למתן עדות בבית המשפט בכל הנוגע לפינויו לבית החולים ולרבות המקום ממנו פונה. סבורתני כי המדובר בעדות חשובה שהיה בה כדי לשפוך אור על נסיבות האירוע הנטענות, וכי אי הבאתה על ידי התובע מחזקת את המסקנה הנשענת על ניסיון החיים, כי לו הובאה, היה בה כדי להזיק לתובע. לא הובאו על ידי התובע לעדות גם מי מהמשתתפים האחרים באירוע על חוף הים.

28.       עדות מר באדרנה אשר כאמור לא היה עד לאופן קרות התאונה מוקשית ואין בה כדי לסייע בהוכחת התביעה.

29.       אף כי התאונה הנטענת אירעה ביום  2.4.2001 העיד מר באדרנה בעניין מועד התאונה כדלקמן:

"ש. אתה זוכר מתי קרה המקרה

ת. בשנת 2000

ש. מתי זה היה, חורף קיץ

ת. לא זוכר

ש. איך אתה זוכר שזה היה בשנת 2000

ת. כי הוא חבר שלי , אני לא אשכח, הוא נפגע מזה.

ש. ובגלל זה שהוא חבר שלך אתה זוכר שזה היה בשנת 2000

ת. כן

ש. יכול להיות שזה היה 2001, 2002. או בטח ב- 2000

ת. בטוח 2000". (ראה העדות בעמ' 58 לפרוטוקול).

30.       הוברר בעדות מר באדרנה כמפורט לעיל כי לא ידע פרטים אלמנטריים הנוגעים למועד קרות התאונה, שנת התאונה והמועד, אפילו בקירוב, בו התרחשה.

31.       למרות הצהרות החברות שנשמעו מפי העד, העיד מר באדרנה כי לא שמע דבר, לא ראה דבר, ולא חיפש את התובע, בטרם עזב את המקום בגפו. גרסה זו מוזרה ומוקשית.

32.       סבורתני כי בנסיבות אלה, ובשל הסתירות בגרסאות התובע והעד כמפורט לעיל, כי תרומת העד להוכחת התביעה אפסית.

 

33.       בסיכומיו מתרעם ב"כ התובע על אי הבאת ראיות מטעם הנתבעת להוכחת טענתה בדבר תרמית .

 

34.       בעניין זה שגה ב"כ התובע בהתעלמו מן הכלל הבסיסי בדבר נטל ההוכחה, קל וחומר בתביעה כנגד קרנית. אפרט:

ביחס לחבות קרנית בעניין דומה, זאת מכוח סעיף 12 (א) (2) לחוק נקבע בע"א 2176/95  זיאד רפיק חלבי נ' וג'יה אבו חמד ואח' (1997) (טרם פורסם) האמור להלן:

"חבותה של קרנית היא היוצא מהכלל לחובת הפיצוי על ידי המבטח. כדי שתקום חובת פיצוי על ידה, יש להוכיח שמתקיימים התנאים שבסעיף 12(א). על הטוען לתחולת חובת פיצוי על קרנית להוכיח את קיומם של התנאים לתחולתו של יוצא מן הכלל זה. התובע, אשר עליו להוכיח קיומה של עילת תביעה נגד קרנית, להוכיח את העובדות הדרושות לקיומה של העילה. בין עובדות אלה נכללת העובדה שאין ביטוח תקף המכסה את החבות של הנוהג ברכב כלפי הנפגע. אף כי מדובר בהוכחת עובדה שלילית, רובץ הנטל להוכיח על התובע, אשר עליו להוכיח את כל העובדות המהוות את עילת תביעתו. הנטל הוא, אם כן, על התובע להוכיח העדר ביטוח תקף, ואין הנטל חל על קרנית להוכיח קיומו של ביטוח תקף כזה. יש להוסיף לעניין זה, כי גם אין זה מתקבל על הדעת להטיל על קרנית את חובת ההוכחה בעניין זה. לקרנית אין כל ידיעה או כלים משלה לברר עניין זה, עניין אשר כולו מצוי בידיעת הנהג-המבוטח והמבטחת. הטלת חובה כזו על קרנית, פירושה המעשי הוא שניתן יהיה להגיש נגדה תביעה בגין כל פגיעה בתאונת דרכים, ועליה תחול חובת פיצוי הנפגע , אלא אם תצליח לברר ולהוכיח שהיה ביטוח תקף."

 

35.       סבורתני כי דברים אלה יפים אף בעניין שבפני. הנטל להוכיח את פרטי תביעתו, ולרבות פגיעתו הנטענת בתאונת "פגע וברח" - מוטל על התובע. אין חובה על קרנית להוכיח כיצד נגרמה פגיעת התובע, ולא כי נסיבות פגיעתו אינן בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. הטלת חובה זו על הנתבעת איננה מתקבלת על הדעת.

36.       ביחס לטענה בדבר פגיעה בתאונת "פגע וברח" נפסק:

"מסקנתי הסופית היא שהתובעים אכן לא עמדו בנטל הראיה להוכחת היפגעם בתאונה בהתאם לגירסתם. כשהמדובר בתאונת פגע וברח יש ללא ספק להקפיד ולבחון בתשומת לב את גירסת התובע שכן מה קל יותר מלטעון שאדם נפגע על ידי רכב בלתי ידוע, מה גם בשעת חשיכה כפי שהתובעים טענו במקרה זה, ושהרכב ברח ונעלם. בנסיבות כאלה קשה לקרן להביא ראיות סותרות כדי להפריך את גירסתם של התובעים ולכן, כאמור, יש להקפיד עמם ולבחון את גירסתם בתשומת לב. "

ראה: ת"א (באר-שבע) 145/87  אסמעיל אבו לגיעאן ואח' נ' קרנית (1991) ראה בנוסף הקבוע על ידי כב' הנשיאה גילאור בת.א (חי') 922/04 עראבי סאמר נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (2006)

סבורתני כי התובע לא עמד בחובתו להוכחת גרסתו הנטענת ביחס לתאונה.

37.       למעלה מן הצורך יצוין כי המומחה מטעם בית המשפט פרופ' וולפין חיווה דעתו ביחס לחבלת התובע בשורש כף היד כי היא:

"יכולה להיגרם מנפילה מטרקטורון, נפילה מצוקים, נפילה בכביש, בבית, מכות...גם מקטטה." (עדותו בעמ' 41 לפרוטוקול).

38.       מסקנתי לאור כל האמור לעיל היא כי התביעה לא הוכחה כנדרש בכל הנוגע לנסיבות המצמיחות את חבות הנתבעת ולפגיעת התובע בתאונת דרכים כטענתו.

 

39.       למעלה מן הצורך אציין כי לא ראיתי גם לקבל את טענות התובע ביחס להיקף הנזק, משנקבע על ידי המומחה מטעם בית המשפט כי ממצאי בדיקתו מצביעים על קיום הגבלה קלה בטווח התנועות של שורש כף יד שמאל, ללא חסר נוירולוגי.

המומחה העיד כי אין דלדול שרירים בכף יד התובע, אשר יכול לעשות שימוש בכף היד ללא הגבלה, ובנוסף קבע ביחס לעמוד השדרה המותני כי אין הגבלת תנועה.

 

40.       הנכות הרפואית המשוקללת של התובע נאמדה על ידי פרופ' וולפין בשיעור 14.5%, מהם 10% בגין מצב שלאחר שבר תוך מפרקי בשורש יד שמאל ו 5% בגין מצב שלאחר שבר של ציר החוליה 1L.

 

41.       איני סבורה כי יש לקבל טענת התובע בסיכומיו לפיה נכותו התפקודית היא בשיעור 50% לפחות. הנכות התפקודית של התובע, אם בכלל, אינה עולה להבנתי על נכותו הרפואית, שלא הוכח כי נגרמה עקב התאונה הנטענת.

 

42.       התובע לא הוכיח כל נזק בעבר משלא עבד, ללא כל קשר לתאונה הנטענת החל משנת 1998, ומשלא הביא כל ראיות לנזקיו הנטענים. (ראה תעודת עובד הציבור מר משלי מוצג נ/5). ספק גם אם נכות התובע כקבוע בחוות דעת המומחה מטעם בית משפט תגרום לתובע להפסדים בעתיד. לא ראיתי לנכון לדון בשאלה מהו הסכום הראוי לפיצוי בגין ראש הנזק הנוגע להפסדי כושר השתכרות בעתיד, על יסוד החשש שמא בעתיד תגרום הנכות לפגיעה בכושר השתכרות התובע, לאור המסקנה אליה הגעתי. הוצאות ועזרה בעבר והצורך בהם בעתיד לא הוכחו על ידי התובע.

 

לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובנוסף בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ¤ בתוספת מע"מ.

ניתן היום, כ"ז בכסלו, תשס"ט (24 בדצמבר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים בדאר רשום עם אישור מסירה.

 

הדס עובדיה, שופטת

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/FFD4F479D32F500E4225752900561D0F/$FILE/BD7A7893BD6160BB42257529003D3CEE.html
תאריך: 
24/12/08
Case ID: 
10711_4
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : הדס עובדיה
הדס עובדיה
Powered by Drupal, an open source content management system