-ש.ר.עבודות צנרת נ. עיריית רמת


 

   

בתי המשפט





א  022623/04

ה.פ. 200779/05

בית משפט השלום תל אביב-יפו


 

01/01/2009

תאריך:

כבוד השופטת רונית פינצ'וק??אלט

בפני:

 

 

 














 

ש.ר. עבודות צנרת שותפות רשומה

בעניין:

התובעת

עמיחי סגל

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

נ  ג  ד


 


 

עירית רמת גן


 

הנתבעת

אירה יעקב סולוביציק

ע"י ב"כ עו"ד


 

 

פסק דין

 

בפני שתי תביעות שהגישה התובעת נגד עיריית רמת גן (להלן: "העירייה"), שתיהן בקשר לעבודה שביצעה התובעת, חברה קבלנית עבור העירייה בעקבות זכייתה במכרז שפורסם על ידי העירייה לביצוע עבודות ביוב ותיעול ברחוב קריניצי ברמת גן.

 

התביעה הראשונה שהוגשה על ידי התובעת (ת.א. 22623/05) היא תביעה כספית, ליתרת תמורה, המגיעה לה, לטענתה, בגין העבודה שבוצעה (להלן "התובענה הראשונה") והשנייה, ה.פ. 200779/05 הינה לצו עשה, לחייב את העירייה להשיב לתובעת את הערבות הבנקאית שמסרה עלפי החוזה שבין הצדדים (להלן: "התובענה השנייה").

 

המחלוקות בין הצדדים מתרכזות בשלושה נושאים:

1.         התשלום המגיע לתובעת בגין ימי עבודת שוטרים.

2.         התשלום המגיע לתובעת בגין התקנת קולטנים.

3.         זכותה של התובעת להשבת הערבות הבנקאית שמסרה להבטחת ביצוע העבודות.

 

1. טענות התובעת .

לטענת התובעת, בהתאם לכתב הכמויות שצורף לחוזה, הקציבה העירייה, לצורך ביצוע עבודות הביוב והתיעול, סה"כ 25 ימי עבודת שוטרים ("י"ע שוטרים" כלשון החוזה), 15 י"ע שוטרים בפרק הביוב ו- 10 י"ע שוטרים בפרק התיעול. בפרק הביוב הוסכם על הקצב של 2,600 ¤ לי"ע שוטרים ובפרק התיעול הוסכם על הקצב של 1,800 ¤ לי"ע שוטרים.

 

מייד בתחילת ביצוע העבודות אוחדו עבודות הביוב והתיעול.

 

התובעת טוענת כי היא זכאית לתשלום לפי 2,600 ¤ לי"ע שוטרים כקבוע בפרק הביוב שבחוזה.

 

לטענת התובעת יום עבודת שוטרים, פירושו יום עבודה של כשמונה שעות בגין עבודתו של שוטר אחד. לפיכך היא טוענת כי יש לחשב את הסכום המגיע לה לפי יחידות של שמונה שעות של שוטר אחד, כפול מספר השוטרים. כך, מאחר והועסקו לפחות בחלק מהימים ארבעה שוטרים במשך 12 שעות, יש לחשב בגין כך 6 י"ע שוטרים.

 

לטענת התובעת, בישיבה שהתקיימה במשטרה לקראת ביצוע העבודה סוכם על דעתה של העירייה כי על התובעת יהיה להעמיד, לצורך ביצוע העבודה, 4 שוטרים ולאחר מכן 6 שוטרים ביום עבודה. לנוכח האמור, שלחה התובעת לעירייה, ביום 9/7/02,  מכתב ובו הודיעה לה כי:

"למען הסדר הטוב נא רשמו בפניכם כי דרישת המשטרה הינה לשש (צ"ל "שישה" – ר.פ.א.) שוטרים מידי יום עבודה ובהתאם החיוב שיהא אליכם (צ"ל: "עליכם") לשלם. החיוב יהיה על בסיס מחירי החוזה".

 

לטענת התובעת, לא חלקה העירייה על זכותה של התובעת לתשלום, ולא דרשה עדכון או תיקון או בדיקה של עלות השוטרים.

 

רק ביום 7/8/03 ביומן עבודה 4180, הודיעה העירייה לתובעת כי היא מבטלת את המשך אספקת השוטרים על ידי התובעת, ומאותו שלב דאגה העירייה בעצמה ועל חשבונה לאספקת השוטרים.

 

בעקבות ההודעה האמורה, הודיעה התובעת לעירייה כי לפני קבלת הודעתה הזמינה התובעת שוטרים לשבוע של ה- 3/8/03-8/8/03, ולפיכך תפסיק התובעת את הזמנת השוטרים רק בתום אותו שבוע ומאותו שלב ואילך תחול חובת אספקת השוטרים על העירייה.

 

לטענת התובעת, חייבת העירייה במלוא השכר הקבוע, לשיטתה, בהסכם, עבור השוטרים שסופקו.

 

העירייה סירבה לאשר בחשבון הסופי את כל ימי השוטרים שאושרו על ידה במהלך העבודה ושילמה רק עבור 25 י"ע שוטרים.

 

לטענת התובעת חייבת לה העירייה תשלום עבור 147.4 י"ע שוטרים נוספים, כל אחד - בסך 2,600 ¤ ליום, סה"כ 383,240 ¤.

 

לטענת התובעת, לאחר שהיא סיפקה את הקולטנים, שהם בבחינת שווה ערך המותר על פי החוזה,  באישור הפיקוח מטעם העירייה, ולאחר שהתובעת סיימה את העבודה והגישה חשבון טרום סופי, שהעירייה הפכה אותו לחשבון סופי, ובעקבות המחלוקת שפרצה לעניין תשלום בגין י"ע שוטרים, הודיעה העירייה לתובעת, כי הקולטנים שסופקו על ידה אינם בהתאם לתקן.

 

לטענת התובעת היא המציאה לעירייה אישור על כך שהקולטנים מהווים "שווה ערך", מתאימים לייעודם ותפקידם ועומדים בתקן, אך העירייה מסרבת לשלם עבורם. כן טוענת התובעת כי היה על העירייה להתריע במהלך העבודה כנגד אספקת אותם קולטנים ולאסור התקנתם ולא להמתין לחשבון הסופי.

 

לפיכך טוענת התובעת כי על העירייה לשלם לה את תמורת הקולטנים הקבועה בהסכם.

 

לטענת התובעת, חייבת לה העירייה את הסכומים הנתבעים מכח ההסכם וכן מכח התנהגות העירייה ומצגיה.

 

לפיכך הוגשה התביעה לסך של 404,974 ¤ בתוספת מע"מ (סה"כ 447,869 ¤) כדלקמן:

עבור שוטרים – 383,240 ¤ בתוספת מע"מ.

עבור קולטנים – 15,750 ¤ בתוספת מע"מ.

התייקרויות – 5,914 ¤ בתוספת מע"מ.

 

במסגרת המרצת הפתיחה טוענת התובעת כי היא מסרה לעירייה ערבות בדק לשנה מיום 19/10/03 עד ליום 19/10/04 על-פי ההסכם.

 

לקראת תום תקופת הערבות דרשה העירייה את הארכתה בחצי שנה. התובעת התנגדה לכך והודיעה לעירייה ביום 10/1/05 כי דרישתה חסרת בסיס והעירייה השיבה כי הדרישה נובעת מכך שהתובעת לא תיאמה ביקורת בתום שנת הבדק. לטענת התובעת דבר זה לא מוטל עליה אך לאור תשובת העירייה פנתה אליה התובעת, ביום 8/3/05, לצורך ביצוע הביקורת ונענתה כי מאחר והגישה תביעה, אין מקום להחזרת הערבות הבנקאית.

 

לטענת התובעת, משאושר החשבון הסופי על ידי העירייה, כפי שראתה לנכון, אין בכך כדי לשנות לעניין תום תקופת הבדק ולהאריכה עד לסיום ההליך המשפטי.

 

יתר על כן, טוענת התובעת כי העירייה הפחיתה סכומים כפי שמצאה לנכון בגין הקולטנים שסיפקה התובעת, וממילא אין התובעת חייבת לה דבר ברכיב זה. גם לשיטת העירייה, העירייה אינה זכאית לכפל תשלום.

 

אי שחרור הערבות נעשה, לטענת התובעת, על מנת להפעיל על התובעת לחץ כדי שתיסוג מתביעתה תוך ניצול לרעה של הערבות האוטונומית שנמסרה לעירייה.

 

 

2. טענות העירייה .

לטענת העירייה פרשנות התובעת למחיר עבודת השוטרים אינו על פי ההסכם שבין הצדדים.

 

התובעת זכתה במכרז בסכום כולל של 1,159,262 ¤ כולל מע"מ. לאחר חתימת החוזה ותחילת העבודות הוגדל היקף העבודות על פי המכרז והתובעת קיבלה עבודה נוספת, לביצוע קו ביוב נוסף, בסך כולל של 61,174 ¤.

 

הצעת התובעת היתה זולה בכ- 60,000 ¤ מההצעה הבאה בתור ולכן נבחרה.

 

קבלת תביעת התובעת משמעה ייקור הצעתה בכ- 30% לעומת ההצעה הבאה בתור, דבר שהיה פוסל את זכייתה במכרז.

 

במסגרת כתב הכמויות במכרז היה על המציעים להציע הצעת מחיר להקצב עבור העסקת שוטרים בשכר במהלך כל העבודה: 15 י"ע שוטרים עבור עבודות הביוב ו- 10 י"ע שוטרים עבור עבודות התיעול.

 

התובעת הציעה סוגי מחירים שונים לימי עבודת שוטרים בגין כל אחת מהעבודות האמורות:

עבור עבודות הביוב הציעה התובעת מחיר של 2,600 ¤ לכל יום עבודת שוטרים ובסה"כ 39,000 ¤ עבור 15 ימי עבודת שוטרים.

עבור עבודות התיעול הציעה 1,800 ¤ לכל יום עבודת שוטרים ובסה"כ 18,000 ¤ עבור 10 ימי עבודת שוטרים.

סה"כ התובעת 57,000 ¤ עבור 25 ימי עבודת שוטרים.

 

לטענת העירייה נראה כי התמחור השונה נובע מהערכת התובעת לגבי כמות השוטרים שתידרש בכל אחד מסעיפי העבודה.

 

כן טוענת העירייה כי במסגרת "יום עבודה" יש לכלול גם עבודה במשמרות או עבודת לילה, וכי על פי תנאי המכרז היה על התובעת לבצע תיאום וקבלת אישור המשטרה לביצוע העבודות וכן למלא אחר דרישות המשטרה לצורך קבלת האישור, ובין היתר לדאוג להעמדת שוטרים לשמירה באתר ביצוע העבודות, על חשבונה או כחלק משקלול העלויות שלה במחירים שהוצעו על ידה.

 

מכל מקום לטענתה, מדובר בהקצב עבור הוצאות ולא תשלום בגין ביצוע עבודה של התובעת, ובוודאי שאין מדובר בסעיף האמור להניב לתובעת רווחים מופרזים אותם היא דורשת. התשלום למשטרה עבור יום עבודה של שוטר הינו בסביבות 500 ש"ח ליום והתובעת הציעה 2,600 ¤ ו- 1,800 ¤ ליום עבודת שוטרים בלקחה בחשבון כי מדובר במספר שוטרים.

 

התובעת ידעה כי מדובר בעורק תנועה ראשי ולכן יהיה צורך ביותר משוטר אחד. התובעת גם יודעת, פחות או יותר, את דרישות המשטרה בנושא ואמורה לקחת דבר זה בחשבון שיקולי בעת הגשת הצעתה למכרז.

 

לפיכך, טוענת העירייה, עם קבלת מכתבה של התובעת מיום 9/7/03, הודיע המפקח לתובעת כי הדרישה אינה מקובלת עליו ואם ברצונה לערער על כך עליה לפנות לעירייה.

 

לטענת העירייה אין יסוד לדרישת התובעת לתמחר את ימי השוטרים דווקא על-פי התעריף הגבוה, אלא, במידת הצורך, יש לחלק את הכמות בין שני התעריפים השונים.

 

העירייה חולקת על דרך החישוב של התובעת שבמקום להכפיל את התעריף היומי במספר ימי עבודת שוטרים מכפילה את התעריף במספר השוטרים שהועסקו בפועל, כפול שעות עבודתם לחלק לשמונה, חישוב שאינו עונה על הקבוע בכתב הכמויות.

 

על מנת למנוע חיכוכים ולצמצם נזקים הוציאה העירייה, ביום 6/8/03, הוראה כי הסעיפים המתייחסים לעבודת השוטרים מבוטלים. לבקשת התובעת ולפנים משורת הדין, אישרה העירייה תשלום עבור ימי עבודת שוטרים לשבוע שבין 3/8/03 עד 8/8/93 אשר לטענת התובעת כבר הוזמנו עבור כל השבוע.

 

העירייה טוענת כי בסה"כ אושרו לתשלום, בגין סעיפים עבודת שוטרים, סכומים העולים על סכומי הצעתה של התובעת בכתבי הכמויות במכרז. העירייה הלכה לקראת התובעת מעל ומעבר לנדרש על פי ההסכם.

 

לטענתה, גם אם טעתה התובעת והציעה במכרז מחירי הפסד, אין היא יכולה לשנות את ההסכם, וכי כמות ימי עבודת שוטרים הנדרשת על ידי התובעת חורגת מהמוגדר במסמכי המכרז.

 

לטענת העירייה הגישה התובעת, כחשבון סופי, את חשבון מס' 3. כשהתברר לה כי דרישותיה אינן מקובלות על העירייה, ביקשה להפוך אותו לחשבון לא סופי כדי שלא תצטרך לעבור את כל התהליך של חשבון סופי לרבות ההתחייבויות הנדרשות ממנה.

 

העירייה הלכה לקראת התובעת בשורה של דברים: אישור חשבונות שהתובעת הגישה במועדים מקוצרים לעומת המוסכם בחוזה, איחוד החפירות והנחת שתי תשתיות בחפירה אחת, מבלי להפחית לתובעת תשלום.

 

לטענת העירייה הקולטנים שסופקו על ידי התובעת אינם עונים לדרישות המפרט. על-פי המפרט, רשת הניקוז אמורה היתה להיות מדגם "רקפת", מתאימה לעומס 25 טון ובמשקל כ- 130 ק"ג. המשמעות של המשקל הכבד של הרשת הינה, בין היתר, שהרשת תהיה מונחת ללא תזוזה בתוך המסגרת בלי צורך בהברגה. בתוכנית העבודה סימנה התובעת קולטן דגם "רקפת" בלי ברגים אך בפועל סיפקה קולטן שונה בעל שני ברגים בצידי הרשת. דבר זה הינו בעל משמעות שכן לקראת כל חורף על העירייה להסיר את הרשתות כדי לנקות את הקולטן. התקנת רשתות מוברגות גורמת לעירייה עבודה מיותרת - לפתוח ולסגור את הברגים בכל פעם. שנית, כשהרשתות מוצמדות על ידי ברגים, נאכלים הברגים עם הזמן ולא ניתנים לפתיחה. לאחר ניסורם לצורך פתיחה, אין הרשתות עומדות בתקן.

 

כמו כן טוענת העירייה כי כדי שהקולטנים ייחשבו כ"שווה ערך" על התובעת לקבל לכך אישור המפקח, אישור שלא התקבל על ידה.

 

לטענת העירייה, עוד בסיור המסירה הראשוני היא הודיעה לתובעת כ לא תאשר את הקולטנים ולא תשלם בעדם שכן הם אינם עונים לדרישות כאמור. לטענתה, היא לא יכלה לדעת על אי ההתאמה קודם לסיור שכן הרשתות לא הונחו.

 

באשר לערבות הבנקאית טוענת העירייה כי בהתאם להוראות החוזה טרם קמה לתובעת הזכות לקבל חזרה לידיה את הערבות הבנקאית שניתנה להבטחת טיב העבודה שביצעה בהתאם לחוזה, שכן העבודות לא "נמסרו" כהגדרתן בחוזה, באופן המקים זכות להחזר הערבות.

 

על-פי החוזה היה על התובעת להמציא לעירייה, עם חתימת החוזה, ערבות בנקאית למשך תקופת ביצוע העבודה בתוספת חודש. כמו כן קובע החוזה כי לאחר שהמפקח מטעם העירייה בודק את העבודה ומוצא אותה מתאימה לתנאי החוזה, יתן לקבלן "תעודת השלמה". אם מצא שהעבודה לא בוצעה בהתאם לחוזה, ימסור לקבלן רשימת תיקונים הדרושים לשם התאמת העבודה לחוזה. במקרה זה תימסר תעודת השלמה רק לאחר סיום כל ההשלמות התיקונים הנדרשים.

 

 

על-פי החוזה, תקופת הבדק היא של 12 חודשים שמניינה מתחיל מתאריך מתן תעודת השלמת העבודה.

 

כן קובע החוזה כי להבטחת ביצוע התחייבויות הקבלן למשך תקופת הבדק, ימסור הקבלן לעירייה, עם קבלת תעודת ההשלמה, ערבות בנקאית צמודה בשיעור  10% מכלל החשבון הסופי. הערבות תהיה לתקופת הבדק בתוספת שני חודשים. ערבות זו מחליפה, כמובן את ערבות הביצוע.

 

ביום 9/9/03 נערכו סיור ובדיקה מדוקדקים, נערך פרטיכל סיור קבלה ונמסרה לתובעת רשימת הערות לתיקון.

 

ביום 15/9/03 הגישה התובעת "חשבון סופי מס' 3".

 

בחשבון כללה התובעת דרישות תשלום מופרזות שהעירייה לא יכלה לאשר ולשלם. כמו כן נכללו בה רכיבים שהותקנו על ידי התובעת שאינם תואמים לנדרש במסמכי המכרז, קרי: הקולטנים. כשהתברר לתובעת שחשבון לא יאושר, ביקשה התובעת לשנות את החשבון הסופי מס' 3 לחשבון חלקי.

 

משלא הצליחו הצדדים להגיע להסדר, הסכימה העירייה, לפנים משורת הדין, כי החשבון הנ"ל, כפי שיאושר על ידי המפקח והעירייה יועבר לתשלום לגזברות, בלי לפגוע בטענות העירייה בנוגע לתיקונים שיש לבצע. התשלום נעשה בלי שהוא מהווה "חשבון סופי" כהגדרתו בחוזה והמקובל בפרויקטים מסוג זה, דהיינו בלי שהחשבון היווה סגירת התחשבנות ומבלי שהעבודות נמסרו ואושרו על ידי המפקח ומבלי שהמבקשת חתמה על כתב ויתור וסילוק תביעות כמתחייב, ובמילים אחרות, מבלי שהתקיימו כל ההליכים והפרוצדורות של "חשבון סופי".

 

משהתובעת התקינה רשת שלא על פי המכרז ובלי לקבל אישור המפקח לשינוי, לא ניתן לאשר השלמת העבודה ולתת לתובעת תעודת השלמה לצורך החלפת ערבות הביצוע לערבות בדק. לפיכך לא החלה תקופת הבדק.

 

 

ביום 6/4/05 הודיע מנהל מחלקת ביוב ותיעול בעירייה למנהל התובעת במכתב כי:

"לא ניתן לאשר החשבון הסופי בטרם שתחליפו את הקולטנים שלא אושרו על ידי העירייה או לחילופין ייפסק אחרת על ידי בית המשפט. משטרם אושר החשבון הסופי וטרם בוצעה מסירה של העבודה כתוצאה מהמחלוקות הנ"ל, הרי שטרם התחילה תקופת הבדק".

 

ברוח זו גם השיבה באת כח העירייה לתובעת ביום 11/4/05.

 

3. דיון .

4. התמורה בגין יום עבודת שוטרים .

התובעת טוענת שהיא זכאית לתשלום שנקבע בסעיף ההקצב עבור עבודת שוטרים בגין כל יום עבודת שוטר המוזמן לאתר ואילו הנתבעת טוענת כי התשלום הוא עבור יום, ללא קשר למספר השוטרים המוזמנים באותו יום, כפי שתקבע המשטרה.

 

במסגרת כתב הכמויות במכרז היה על המציעים להציע הצעת מחיר לתשלום עבור העסקת שוטרים בשכר לפי יחידות ובכמות שנקבעה במכרז. התובעת מילאה את ההצעה בגין הקצב ליום עבודת שוטרים כדלקמן:
















סה"כ

מחיר יחידה

כמות

יחידה

תאור

סעיף

39,000 ש"ח

2,600 ש"ח

15.00

י"ע

הקצב בעד העסקת שוטרים בשכר במהלך כל העבודה

57.3.21

18,000 ¤

1,800 ¤

10.00

י"ע

הקצב בעד העסקת שוטרים בשכר במהלך כל העבודה

57.4.20

 

לכאורה, מנוסח ההוראה, וכך גם טוענת העירייה, מדובר בהקצב עבור "שוטרים" דהיינו לשון רבים ולא לשון יחיד "שוטר". בנוסף טוענת העירייה כי עבור יום עבודה של שוטר אחד על המזמין לשלם למשטרה 500 – 600 ¤, ואף זה תומך בגרסתה כי מדובר במספר שוטרים כפי שיידרש ביום ולא בשוטר אחד.

 

מר חתומה מטעם התובעת העיד כי אין קשר בין העלות המשתלמת למשטרה לבין המחיר שהוא נקב בו במכרז שכן בסכום שנדרש על ידי התובעת עבור כל שוטר נלקחו בחשבון עלויות נוספות של התארגנות בשטח, הסעת שוטרים, מילוי הוראותיהם של השוטרים וכו'.

 

כמו כן העיד כי התובעת הציעה סכום אחר ליום עבודת שוטרים בביוב וליום עבודת שוטרים בתיעול בשל כך שבעבודות הביוב ניתן לאפשר תנועת רכבים תוך ביצוע העבודה ולכן הטרחה גדולה יותר וכך גם העלות.

 

העירייה טוענת כי לא היתה טרחה גדולה יותר בעבודות הביוב שכן אלו אחדו מתחילת העבודות עם אלו של התיעול. טענה זו אינה רלוונטית לעניינינו שכן עדותו של מר חתומה באה לתת הסבר להצעה השונה שניתנה על ידי התובעת לשתי העבודות בגין ימי עבודת שוטרים בשלב מילוי המכרז.

 

התובעת הגישה תמלילי הקלטות של שיחות שנעשו עם שני עובדים של העירייה ובהן, לכאורה, אישרו כי ההקצב של יום עבודת שוטרים מתייחס לשוטר אחד בלבד.

 

לטענת העירייה יש לפסול את התמלילים כראיה משום שהעובדים שהוקלטו לא זומנו לעדות על ידי התובעת. בנוסף טוענת התובעת כי העובדים שהוקלטו לא עסקו במכרז נשוא התביעה, לא ראו את החוזה, והעניין אינו בסמכותם. לטענת התובעת היה על העירייה לזמן אותם עובדים לצורך מתן עדות.

 

ראשית, אם ביקשה העירייה להתנגד להגשת התמלילים היה עליה לעשות כן בעת הגשתם כראייה עם התצהירים בעת ישיבת ההוכחות.

 

משצד לתובענה אינו מתנגד במועד להגשתה של ראייה, למרות שיכול היה לעשות כן בשל היותה בלתי קבילה, מתקבלת אותה ראייה כחלק מחומר הראיות בתובענה, ולא ניתן לטעון להוצאתה מחומר הראיות בשלב הסיכומים.

 

עם זאת אין בכך כדי להורות על המשקל שיינתן לאותה ראייה.

 

צודקת העירייה כי שמשקלה של הראייה (תמלילי השיחות) נפגם כתוצאה מכך שהעובדים שהוקלטו לא זומנו לעדות, ומי שהיה עליו לעשות כן היא התובעת המבקשת להסתמך על הדברים שאמרו. זאת ועוד, מהתמלילים עצמם עולה כי העובדים שהוקלטו לא עסקו במכרז או בחוזה נשוא התובענה. לפיכך משקלם הראייתי של התמלילים לא רב.

נוסף על כך, דברי העובדים שהוקלטו אינם תומכים באופן ברור בגרסת התובעת.

 

התובעת הגישה אסמכתא לגבי מכרז נוסף של העירייה שאותו ביצעה. בחקירתו הנגדית של מר שלומי שרר, מנהל מחלקת ביוב ותיעול באגף הנדסה בעירייה, הוא אישר את שעולה מהמסמך שבמכרז קודם נדרשה התובעת לספק תשעה ימי עבודת שוטרים בסכום של 1,200 ¤ ליום עבודת שוטרים, כי באותו מקרה סופקו שני שוטרים בכל יום במשך ארבעה ימים והעירייה הכירה בגין כך בהקצב של שמונה שוטרים.

 

אמנם צודקת העירייה כי באותו מקרה לא חרגה הכמות הכוללת של ימי עבודת שוטרים מהמוקצב במכרז אולם טענה זו היא טענה נפרדת, הנוגעת להגדלת היקף החוזה, והיא איננה קשורה למחלוקת דנן בשאלת הפירוש הנכון של ההוראה בדבר הקצב ל"יום עבודת שוטרים".

 

כמו כן טוענת העירייה כי העובדה שהמפקח בהסכם קודם שגה בפרשנות ההוראה במכרז אינה מחייבת אותה במכרז אחר.

 

אמנם בטענה זו יש ממש באופן עקרוני שכן סעיף 49 לחוזה קובע כי אין ללמוד גזירה שווה מהסכמה של העירייה או המפקח לסטות מתנאי החוזה במקרה מסויים למקרה אחר וכי אם העירייה או המפקח לא השתמשו בזכויות שניתנו להם לפי החוזה במקרה מסויים אין לראות בכך ויתור על אותן זכויות. אם כך הדבר באותו חוזה וודאי שכך הוא כשמדובר בחוזה אחר.

 

עם זאת, לא זו המחלוקת שבין הצדדים. התובעת אינה טוענת כי העירייה ויתרה בחוזה קודם על זכויות כלשהן אלא כי הפירוש הנכון ל"יום עבודת שוטרים" הוא שמדובר ביום עבודה של שוטר אחד, והראיה לנכונות פירוש זה היא העובדה שהעירייה יישמה אותו במקרה אחר. בנוסף טוענת התובעת כי היא היתה רשאית להסתמך על יישום אותה הוראה בחוזה קודם.

 

מחד, יתכן ובאותו עניין לא עמדה העירייה "על קוצו של יוד" עם התובעת משום שהסכום הכולל לא עלה על זה שהוקצב בהסכם. מאידך, מדוע תשלם העירייה סכומים שאין היא חייבת בהם, ומכל מקום העירייה לא הביאה נתונים כלשהם הנוגעים להחלטה בדבר התשלום שנעשה באותו עניין.

 

דבר זה תומך בפרשנות התובעת למונח "יום עבודת שוטרים".

 

בנוסף, את הכמויות הקבועות במפרט קובע המתכנן מטעם העירייה. התובעת רק הציעה מחיר לכל יחידה שקבע המתכנן ולסה"כ על-פי הכמויות שהוא קבע. מחומר הראיות עולה כי הכמות של ימי עבודת שוטרים לכלל הפרויקט היתה גדולה באופן משמעותי מ- 25 הימים הקבועים בחוזה, גם בהנחה שיש לפרש את המונח "יום עבודת שוטרים" כפי שהנתבעת מפרשת אותו.

 

ראשית, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי "יום עבודת שוטרים" משתרע על כמה שעות עבודה שבוצעו באותו יום. המונח "יום עבודה" אינו כולל, במובנו הרגיל, 24 שעות. לכן אם עבדו השוטרים 12 שעות, לא ניתן לכנות זאת יום עבודה.

 

שנית, גם לשיטת העירייה, לאחר שהיא שילמה על-פי שיטתה לתובעת בגין 25 ימי עבודת שוטרים, ונטלה לידיה את הזמנת השוטרים לפרויקט, היא שילמה למשטרה בגין עבודת שוטרים כ- 70,000 ¤, לאחר שהתובעת שילמה למשטרה 80,000 ¤. בהתחשב בכך שהתשלום למשטרה בגין כל שוטר הוא כ- 600 ¤, ברור כי היו הרבה יותר מ- 25 ימי עבודת שוטרים, גם אם בכל יום עבדו 3 שוטרים וגם אם יום העבודה נמשך יותר משמונה – תשע שעות.

 

להוסיף על כך, העירייה היא שהוציאה את המכרז שכלל יחידה של "יום עבודת שוטרים" ועליה היה להבהיר את כוונתה במדויק.

 

 

החוזה לקח בחשבון, הן מחלוקת אפשרית בין הצדדים לגבי פרשנות החוזה, והן את האפשרות לשינויים ותוספות. לגבי מחלוקת פרשנית קובע סעיף 5(2) להסכם:

"...יהיה הקבלן מסופק בפירושו הנכון של מסמך או של חלק ממנו, או שמסר המפקח הודעה לקבלן שלדעתו אין הקבלן מפרש כהלכה את החוזה, יפנה הקבלן מיד עם גילוי הסתירה בכתב למהנדס והמהנדס יתן הוראות בכתב... – בדבר הפירוש שיש לנהוג לפיו".

 

לגבי שינויים ותוספות קובע סעיף 54 כי המהנדס רשאי להורות על כל שינוי בעבודה לרבות תוספת ואז עליו להוציא פקודת שינויים בכתב. סעיף 55 קובע את דרך  הערכת השינויים, ואילו סעיף 56 קובע כי על הקבלן להגיש למפקח כל חודש רשימה שתפרט את כל תביעותיו לתשלומים נוספים שלא הותנה עליהם ואשר לפי דעתו הוא זכאי להם עקב ביצוע העבודה במשך החודש החולף וזו תירשם גם ביומן העבודה. תביעה שלא נכללה ברשימת התביעות רואים את הקבלן כאילו ויתר עליה לחלוטין וללא תנאי.

 

למרות שכמות ימי עבודת שוטרים גדלה ביחס לחוזה לא הוצאה פקודת שינויים על ידי המפקח.

 

התובעת שלחה, כאמור, לעירייה ביום 9/7/03 מכתב שהתקבל על ידי העירייה ביום 10/7/03 ובו הודיעה לה על דרישת המשטרה לשישה שוטרים מידי יום עבודה "ובהתאם החיוב שיהא עליכם לשלם. החיוב יהיה על בסיס מחירי החוזה". מחד, אין בפנינו דרישה מפורשת לסכום שהתובעת טוענת כי יהיה על העירייה לשלם, וגם אין כאן דרישה בכתב הנוקבת במחלוקת בדבר פרשנות החוזה. מאידך, אינני מקבלת את טענת העירייה כי היא לא הבינה ולא יכלה להבין כי התובעת בדעה שמגיע לה תשלום נוסף, גם אם סכומו אינו עולה בבירור מהמכתב. גם תגובת העירייה ניתנה לאט מהסביר בנסיבות. רק ביום 7/8/03, כמעט חודש לאחר פנייתה של התובעת בכתב, הודיעה העירייה כי היא מבטלת את סעיף הזמנת השוטרים.

 

החוזה תייחס לאפשרות של שינויים, הוספות והפחתות בפרק ט' לחוזה, ובין היתר עיגן את הוראות תקנה 3(7)(א) לתקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח הקובעות כי:



פטורים

 

 

"3.      העירייה רשאית להתקשר בחוזה ללא מכרז אם החוזה הוא מסוגי חוזים אלה:

           (1)  ...;

           ...

....;

           (7)  (א)   חוזה הבא להגדיל את הוצאות העירייה בפרט מפרטי חוזה קיים, ובלבד ששיעור הגדלת ההוצאות לא יעלה על 50% מההוצאות לגבי אותו פרט על פי החוזה הקיים.

(ב)....";

 

על העובדה שכך גם נוהגים העידו העדים מטעם העירייה, וכן העידו כי בהתחשב בסכום התוספת שהתובעת טוענת לה ביחס למחיר החוזה בכלל וביחס למחירו של הפרט של "יום עבודת שוטרים" מן הראוי היה שהתובעת תנקוב בסכום שהיא טוענת לו ואז היו הצדדים מנהלים מו"מ לגבי הכמויות שמעבר לקבוע בחוזה.

 

בטענה זו יש ממש הן לאור הוראות החוזה, הן לאור תקנות העיריות (מכרזים), והן על רקע העובדה שהתובעת שילמה, סה"כ למשטרה 80,000 ¤, ובגינם טוענת היא כי מגיע לה מהעירייה סכום של כחצי מליון ¤ (סה"כ כולל הסכומים שהעירייה שילמה לה). אמנם, כל עוד מדובר בכמויות שבחוזה, היה על העירייה לשלם את הסכומים שהיא הסכימה להם, גם אם היה פער גדול בין הסכום שהתובעת שילמה בגין יום עבודת שוטר למשטרה לבין הסכום שאותו היא היתה זכאית לקבל מהעירייה בגין כך. אולם, כשמדובר על הגדלה של כמויות החוזה – לא כך הוא, וודאי שלא מעבר לתוספת של 50%.

 

לפיכך, ועל-פי המנגנון הקבוע בחוזה בין הצדדים יש לערוך את החשבון כאמור בסעיף 32(ב) בעמ' 9 לסיכומי הנתבעת, ולפיו על העירייה לשלם לתובעת 50% תוספת ימי עבודת שוטרים על-פי המחיר המוסכם בחוזה ואילו לגבי יתר ימי עבודת השוטרים על העירייה לשלם על-פי  מחיר שונה מהמחיר החוזי, את מחיר העלות של יום עבודת שוטר (600 ¤) בתוספת רווח קבלני של 12% בתוספת מע"מ.

 

לטענת התובעת, היא סיפקה 172.4 ימי עבודת שוטרים. העירייה שילמה לה 25 ימי עבודת שוטרים, ולפיכך חייבת לה העירייה תשלום עבור 147.4 ימי עבודת שוטרים. לטענת העירייה מדובר רק ב- 84 ימי עבודת שוטרים. מהטבלה בנספח ה' עולה כי ישנם 164.9 ימי עבודת שוטרים. העירייה שילמה עבור 25 ימי עבודת שוטרים ולפיכך היא חייבת בתשלום עבור 139.9 ימי עבודת שוטרים.

 

המחלוקת האחרונה לעניין התשלום בגין ימי עבודת שוטרים נוגעת לתעריף החל. לטענת התובעת על העירייה לשלם לה על-פי התעריף הגבוה של 2,600 ¤ ליום עבודת שוטרים ולטענת העירייה, למצער, יש לחלק את הסכום בין שני התעריפים שווה בשווה.

 

אינני רואה כל סיבה להעדיף תעריף אחד על האחר שכן העבודות אחדו מתחילתן.

 

לפיכך יש לחלק את התעריפים עבור ימי עבודת שוטרים שווה בשווה, קרי: ממוצע של 2,200 ¤ ליום עבודת שוטרים.

 

5. התשלום עבור ימי עבודת שוטרים .

לפיכך על העירייה לשלם לתובעת 12.5 ימי עבודת שוטרים לפי תעריף של 2,200 ליום ובסה"כ 27,500 ¤ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7/8/03 ועד למועד התשלום בפועל.

 

כמו כן על העירייה לשלם לתובעת בגין 127.4 ימי עבודת שוטרים לפי תעריף של 672 ¤ בתוספת מע"מ ליום, סה"כ 85,612.8 ¤ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7/8/03 ועד למועד התשלום בפועל.

 

6.  קולטנים .

לטענת התובעת, היא התקינה את הקולטנים בידיעת המפקח ולעירייה לא היתה על כך כל השגה עד שנתגלעה בין הצדדים המחלוקת ביחס לתשלום המגיע לתובעת בגין ימי עבודת שוטרים. לטענתה, אך ורק מסיבה זו, סירבה העירייה לקבל את הקולטנים שהותקנו, על אף שעמדו בבדיקת תקן.

 

לטענת העירייה, היה על התובעת לספק דגם מסויים של קולטן עם רשת כבדה (כ- 130 ק"ג) שאינה מחוברת על ידי ברגים, כך שהיא מאפשרת לעירייה לעשות פעולות תחזוקה שנתיות של ניקוי הקולטנים בקלות ובמהירות, ללא צורך לשחרר את הברגים ולהבריגם חזרה, וללא בעיות בלאי של אי פתיחת הברגים והצורך לנסר אותם. לטענתה, היות שהקולטן שהותקן על ידי התובעת מחובר בברגים, אין הוא מהווה שווה ערך. יתר על כן, על-פי החוזה, על התובעת לקבל אישור לשווה ערך, ואין היא רשאית, על דעת עצמה לספק מוצר השונה מהקבוע בחוזה.

 

על-פי החוזה הדרישה היא כי:

"רשת ניקוז מלבנית עם מסגרת תהיה מדגם "רקפת" לעומס 25 טון ובמשקל כ- 130 ק"ג".

 

אין חולק כי התובעת התקינה רשת מסוג שונה ומדגם שונה, בעל שני ברגים בצידיו. התובעת לא קיבלה את אישורו של המפקח לשינוי,לא מראש ולא בדיעבד.

 

על-פי חומר העדויות שבפני דבר זה התברר רק בסיור הביקורת שנערך ביום 9/9/03. על-פי פרוטוקול המסירה נדרשה התובעת להחליף את הקולטנים.

 

נכון כי לאחר מכן הסכימה העירייה להמתין לעריכת בדיקות תקן של רשתות הקולטנים, אולם אני מקבלת את גרסתה כי דבר זה נעשה לבקשת הקבלן. בין היתר התברר בבדיקה כי משקלה הקל של הרשת מחייב תקינות הברגים לצורך עמידתו בתקן, ולפיכך לא הסכימה העירייה לקבלו כ"שווה ערך".

 

מר שורר מטעם העירייה הסביר בעדותו מדוע מעדיפה העירייה רשתות ללא הברגה, והשתכנעתי כי אין מדובר בגחמה של העירה "דווקא להכעיס" אלא העדפה המושתתת על שיקולים של ממש.

 

לפיכך התובעת אינה זכאית ליתרת התשלום בגין הקולטנים, ואני דוחה את תביעתה בעניין זה.

 

 

7. השבת הערבות הבנקאית .

לטענת התובעת, על-פי החוזה היה עליה לתת ערבות לכך שלא יתגלו ליקויים בעבודות שבוצעו על ידה במהלך השנה הראשונה לאחר סיום העבודה.

 

כשביקשה התובעת השבת הערבות טענה תחילה הנתבעת כי יש צורך להאריך את תקופת תוקף הערבות מאחר והתובעת לא תיאמה ביקורת בתום שנת הבדק. לאחר מכן הודיעה לה כי מאחר ולא אושר החשבון הסופי וטרם בוצעה מסירה של העבודה, טרם החלה תקופת הבדק, והתובעת אינה זכאית להשבת הערבות.

 

לטענת התובעת החלה תקופת הבדק לגבי כל מה שביצעה במסגרת החוזה במועד סיום ביצוע העבודות על ידה ואילו לגבי הקולטנים אין לה אחריות ואין תקופת בדק שכן העירייה לא קיבלה אותם כשווי ערך ולא שילמה תמורתם.

 

גם למחלוקת בדבר התמורה המגיעה בגין ימי עבודת שוטרים אין דבר וחצי דבר עם הערבות.

 

זאת ועוד ערבות הבדק הינה בסך 5% מהחשבון הסופי, דהיינו 5% ממיליון ¤ ואילו שווי הקולטנים, שלא שולמה תמורתם, הוא 15,000 ¤.

 

כן טוענת התובעת כי הנתבעת עשתה שימוש בקולטנים שכן היא לא סילקה אותם.

 

לטענת העירייה  הערבות הבנקאית נמסרת למזמין העבודה לתקופה של שנה מיום סגירת החשבון הסופי בפרויקט. בסיום השנה ובהעדר תיקונים או תקלות, מוחזרת הערבות לקבלן. בין הצדדים לא נערך תהליך של "חשבון סופי" בשל המחלוקות שבין הצדדים. העירייה הסכימה, על אף המחלוקות, לשלם את החשבון ה"סופי" כחשבון חלקי לפנים משורת הדין.

 

כן טוענת העירייה כי כיום נדרשת העירייה להוציא כספים ונגרמות לה הוצאות כתוצאה מהצורך להחליף את רשתות הקולטנים שהותקנו על ידי התובעת במוצר חדש. יש עלות לפירוק הקולטנים והרכבתם וגם לשם כך נועדה הערבות הבנקאית.

 

 

אין חולק כי סמוך לתום תקופת הערבות דרשה העירייה מהתובעת כי תאריך את תוקף הערבות בשישה חודשים נוספים. לשאלת התובעת השיבה העירייה לבא-כח התובעת במכתב מיום 6/2/05 כי:

"מאחר ומרשתך לא פעלה עד כה לתאום ביקורת בתום שנת הבדק התעורר הצורך בהארכת תוקף הערבות שנמסרה הנושא הועבר לבדיקה ועם תום הבדיקה נודיעך".

 

כשפנתה התובעת לשם תאום מועד לביצוע ביקורת הודיעה לה הנתבעת כי:

"משטרם אושר החשבון הסופי וטרם בוצעה מסירה של העבודה כתוצאה מהמחלוקת הנ"ל הרי שטרם החלה תקופת הבדק".

 

הצדדים היו חלוקים בשאלת התמורה המגיעה לתובעת בגין ימי עבודת שוטרים ובשאלה האם הקולטנים הינם שווי ערך ומגיעה לתובעת תמורתם. דבר זה אינו מצדיק אי השבת הערבות לתובעת. נכון כי כתוצאה מאי יישוב המחלוקות ביניהם לא יכלו הצדדים לערוך חשבון סופי, שבין היתר מחייב את התובעת לחתום כתב ויתור על טענותיה ותביעותיה כלפי העירייה. בידי העירייה היתה ערבות לטיב ביצוע העבודות על ידי התובעת, והיא היתה זכאית להשתמש בה, בתם לב. לא היה מקום לעיכוב הערבות בידי העירייה בנסיבות בהן המחלוקת לעניין התמורה המגיעה בגין ימי עבודת שוטרים אין לה כל קשר לערבות, וכאשר העירייה לא שילמה לתובעת עבור הקולטנים, לא פעלה להחלפתם אלא לקראת סוף ההליך, ובשום שלב לא כימתה את ההוצאות שהדבר יגרום לה, לטענתה. גם העובדה שתמורת הקולטנים עומדת על 15,000 ¤ ואילו הערבות גבוהה בהרבה מצביעה על כך שלא היה מקום לעיכוב הערבות בנסיבות אלה.

 

לפיכך על העירייה להשיב לתובעת את הערבות.

 

למען הסר ספק, אין בכך כדי לפגוע בכל זכות העומדת לעירייה, ככל שהיא עומדת לה, לדרוש מהתובעת הוצאות ו/או נזקים שנגרמו לה בגין אי התאמת הקולטנים או החלפתם, או להגיש בגין כך תביעה.

 

 

 

8. פסיקתא .

בהתאם לאמור בסעיף 5 לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת  113,112.8 ¤ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7/8/03 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף תשיב הנתבעת לתובעת את הערבות הבנקאית.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובעת ועד למועד התשלום על ידי הנתבעת וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (הכספי) בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

 

ניתן היום, ה' בטבת, תשס"ט (1 בינואר 2009), בהיעדר הצדדים.


המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

 

______________________                    

  רונית פינצ'וק??אלט, שופטת


 

           

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/1ABEFFF27BFCFF7242257532000713BD/$FILE/7E6C36363AE3239D42257531005F77D9.html
תאריך: 
01/01/09
Case ID: 
22623_4
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : ת רונית פינצ'וקאלט
ת רונית פינצ'וקאלט
עורכי דין : אירה יעקב סולוביציק עמיחי סגל
אירה יעקב סולוביציק
עמיחי סגל
Powered by Drupal, an open source content management system