גלעד ליאת נ. שחם יגאל


 

   

בתי המשפט

א  028238/05

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

22/05/2009

תאריך:

כב' השופט חאג' יחיא

בפני:

 

 



גלעד ליאת

בעניין:

התובע

 אבי אלבינצר

ע"י ב"כ עו"ד


 

-         נ  ג  ד –


 

1 . שחם יגאל

2 . אריה בע"מ - חברה לבטוח

הנתבע

משה עבדי 

 ע"י ב"כ עו"ד

 

פסק - דין

מבוא ורקע כללי 

זוהי תובענה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – תשל"ה 1975 (להלן- "חוק הפיצויים"). שהגישה התובעת ילידת 1976 בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, בתאונת דרכים  שאירעה ביום 23.1.04 עת נסעה ברכב שהיה נהוג בידי בעלה ( הנתבע 1 ) והמבוטח אצל הנתבעת 2.

 

האירוע אירע, עת עצר הרכב בו נסעה התובעת לפני שלולית מים גדולה, ורכב צבאי גדול פגע ברכבם.

 

אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות וסלע המחלוקת הינו אך ורק בסוגיית גובה הנזק.

 

לנוכח טיב המחלוקת בין הצדדים אדון להלן בקביעת המומחה הרפואי וכנגזר מכך; אקבע את הפיצוי, לו התובעת זכאית בגין התאונה.

 

הנכות הרפואית

ד"ר יורם אנקשטיין, שהתמנה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה")  בתחום האורטופדיה בדק את התובעת ביום 28.11.2005 והעמיד את נכותה הצמיתה בשיעור 10 %.

 

מסקנתו של המומחה היא כי ".. התיק הרפואי מקופ"ח ורישום האבחנות הרפואיות מצה"ל מאשרים כי התובעת לא סבלה בעברה מכאב או חבלה בצוואר. 

 

באשר לתאונת הדרכים , קבע המומחה, כי ניתן לשער כי עוצמת הפגיעה הייתה גבוהה שכן היא מספרת על כך שמושב הרכב נשבר, וכי עדות נוספת לחומרת הפגיעה נרמזת במכתב השחרור מחדר המיון, שם נרשם "הובאה למיון ע"י אמבולנס".

 

המומחה קבע: מיום הפגיעה התובעת סובלת מכאב צוואר המקרין לכתף שמאל ומכאב גב תחתון וזנב.  וכי עיקר הכאב אשר פוגע באיכות חייה הוא הכאב בצוואר.

 

עוד קבע המומחה כי, התובעת במהלך תקופה של קרוב לשנתיים, מיום התאונה ועד כתיבת חוות הדעת, נזקקה לטיפולים רפואיים בין היתר טופלה מספר פעמים בפיזיותרפיה ועברה בדיקת CT של עמוד השדרה הצווארי.

 

באשר לתפקודה של התובעת, התובעת חזרה לתפקוד יום יומי מלא ולעבודה במשרה מלאה לאחר כ- 10 ימים, אך היא  מספרת שאינה מסוגלת להשתתף בפעילות ספורטיבית כבעבר.

 

עוד נקבע כי, בבדיקת ה- CT אשר בוצעה ביום 13.8.05, ניכרים פריצת דיסק C6-C7 ובלט דיסק C4-C5. הממצא בגובה C6-C7 הנו ממצא משמעותי הגורם לחץ על חוט השדרה והשורש C7 משמאל.

 

מבדיקתה הגופנית עולה כי, קיימים בנוסף להגבלה בטווח תנועות עמוד השדרה הצווארי גם סימנים קליניים ללחץ מתמשך על חוט השדרה והכוללים החזרים פתולוגיים ברגל שמאל וקלונוס בקרסוליים.

 

וכי לא נמצא חסר נוירולוגי מוטורי או תחושתי וכן לא נמצאה הפרעה בתבנית ההליכה.

 

על פי המומחה, הממצא בבדיקת ה- CT בשילוב עם משך תלונותיה והממצאים בבדיקה הגופנית הנם בדרגת חומרה אשר עשויה להצדיק טיפול ניתוחי בעתיד. משך תלונותיה וקיום הממצא בהדמיה מעידים על סבירות גבוהה ביותר כי הכאב והמגבלה עשויים להתמיד זמן רב.

 

לסיכום המומחה קבע כי: קיים קשר כרונולוגי, קליני ונסיבתי בין התאונה בה הייתה מעורבת התובעת לבין פריצת הדיסק הצווארי שאובחנה בבדיקת ה- CT ואשר גורמת לה לתסמונת כאב.

בבדיקתה קיימת הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד השדרה הצווארי אשר אינה מלווה חסר נוירולוגי מוטורי או תחושתי.

 

וכי כאב הגב התחתון והזנב, עליו היא מתלוננת, פחותים בעוצמתם ואינם גורמים להגבלה בטווח תנועות עמוד השדרה המותני. בהעדר הגבלה בטווח התנועות ובהעדר ממצאים אובייקטיביים חיוביים אחרים, כאבי הגב והזנב אינם מקנים נכות.

 

לאור זאת, העמיד המומחה את נכותה הצמיתה של התובעת על שיעור 10 % בהתאם לסעיף 37(5) א' לתקנות הביטוח הלאומי.

 

באשר לכשירות לעבודה, המומחה קבע כי התובעת כשירה להמשיך בעבודה בה היא עוסקת.

 

אימוץ חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט

אפתח בזה כי, חרף טענותיה של התובעת כנגד קביעת המומחה מטעם בית המשפט, אלא שהתובעת בחרה שלא לזמן את המומחה לחקירה נגדית.

 

אף שכזאת סוברת התובעת כי יש לסטות מקביעת המומחה ולקבוע גובה נכות רפואית העולה על 10 % (כנטען בסע' 12 לסיכומים) לטענתה, אלא שמעיון במכלול ראיות התביעה, וטענות התובעת לא שוכנעתי כי יש הצדקה לסטות ממסקנות וקביעות המומחה.

יתר על כן אציין כי, לא התרשמתי כי עמדה בפני המומחה תשתית לקביעת נכות גבוהה מהנכות שנקבעה כפי שב"כ התובעת טוען, ובהתאם לכך ולאור שאר הראיות לא ראיתי לסטות מקביעותיו של המומחה. 

 

דומה כי לו היו בפיה של התובעת טענות כנגד קביעות המומחה בחוות דעתו, נשאלת השאלה מדוע היא בחרה שלא לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו !!

 

מכל מקום, התרשמתי כי בפני המומחה עמדו כל המסמכים הרלוונטיים שחוות הדעת נסמכת עליהם, וכי קביעת  המומחה ניתנה בהסתמך על המסמכים האמורים ובדיקת התובעת, ומסקנתו ניתנה לאחר בחינה ושקילה של מכלול הנסיבות הרלוונטיות ובכל מקרה יש לקבוע כי קביעתו של המומחה מתקבלת גם מבחינת הגיונם של דברים.

 

לא נעלמו מעיני בית המשפט ההלכה שהשתרשה בפסיקה ולפיה, בית המשפט ולא המומחה הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה (ר' ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב 168,164  (2) יחד עם זאת,  עומדת לה ההלכה לפיה לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות-הדעת של המומחה הרפואי אותו מינה (ע"א 9598/05 ממן נ' חברת הביטוח "מגן" בע"מ ואח' תק-על 2007(1), 4729 ,עמ' 4732.

 

כשבית המשפט ממנה מומחה רפואי, חזקה עליו שימנה מומחה רפואי המתמחה בתחום הרפואי שלגביו הוא מתבקש ליתן חוות-דעתו. ואמנם, אם אין בחוות-דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה. אך לעיתים, מתוך עיון בחוות הדעת עצמה או במכלול נסיבות העניין, מתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית, שעליה היא נשענת, אינה מהימנה. במקרה כזה, בית המשפט רשאי שלא לסמוך על חוות-דעתו של המומחה, וראוי כי לא יבסס מסקנתו על אותה חוות-דעת (ר' רע"א 3811/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ליברמן, פ"ד נ(3) 191, 194 (1996); ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, תק על 2005(4) 1724 (2005)).

 

בענייננו, הערכת המומחה בחוות הדעת הייתה מבוססת, מוסברת ומפורטת כנדרש, כמו כן לא התרשמתי כי נפל כל פגם בשיקול דעתו המקצועי של המומחה ובתהליך שהוביל לגיבושו ולאור כל האמור הנני מאמץ את קביעת המומחה מטעם בית המשפט וקובע כי : בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות רפואית בשיעור 10 %.

 

המשמעות התפקודית של הנכות

טענות הצדדים

התובעת העידה בתצהיר עדותה הראשית: "אני ילידת 20.8.1976 .. בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה, ובמועד התאונה עבדתי בחברת "חשבים" במרכז המכירות. עבודה זו היתה כרוכה בישיבה ממשוכת מול מחשב, שימוש תמידי בטלפון, הרכנת הראש כלפי השולחן לצורך קריאה, וכאבי הצוואר ויד שמאל הקשו עלי לבצע את התפקיד.

 

עם סיום עבודתי בחברת "חשבים" הייתי בחופשה ארוכה, אותה ניצלתי לצורך לימודים ושהייה בחו"ל, ובחודש 11/04 התחלתי לעבוד בחברת "בי ONE ", חברת בת של בזק, בה עבדתי במשך כשנה בתפקיד מנהלת תיקי לקוחות. 

 

עבודה זו היתה כרוכה בפגישות מרובות עם לקוחות, נסיעות ארוכות, ישיבה ממושכת ליד שולחן ומול מחשב, ובעיקר שעות עבודה ממושכות. כאבי הצוואר והכתף הקשו עלי לבצע את עבודתי בצורה טובה, להחסיר מפעם לפעם ימי עבודה, אולם מאחר והיה לי חשוב לעבוד ולהתפרנס, עשיתי כל מאמץ להתמיד.

 

בחודש 8/05 עברתי לעבוד בחברת " פלאפון" במחלקה העסקית, בצוות תפעול. עבודה זו כרוכה בשעות עבודה ממושכות, פגישות מרובות, שימוש בטלפון ועבודה מול מחשב.

 

חשוב לי לעבוד ולפרנס את עצמי בכבוד, איני יכולה להתבטל ומבחינתי לעבוד ולהתקדם בחיים ולמצוא עניין, זה דבר מובן מאליו. עם זאת, עלי להדגיש כי אני משלמת מחיר כבד מידי יום על מנת להתמיד בעבודה, ועושה זאת חרף הכאבים וחרף המגבלות מהן אני סובלת.

 

כאשר אני חוזרת לביתי אחרי יום עבודה , אני זקוקה למנוחה, הצוואר והראש כואבים לי, ואני מתקשה להמשיך בפעילות, כפי שנהגתי לעשות קודם לתאונה".

 

ועל מגבלותיה היא העידה:" מאז התאונה ועד היום אני סובלת מכאבים בצווארי, המקרינים לידי השמאלית. איני מסוגלת לסובב את הצוואר או להטות אותו כפי שיכולתי לעשות לפני התאונה. באם עלי לבצע פעולה תוך הרמת הראש כלפי מעלה, כמו להוריד חפץ ממקום גבוה, הכאבים מתחזקים ואני מרגישה מעין התנגדות של הצוואר לביצוע הפעולה.

 

באם עלי להרכין את ראשי, למשל לצורך קריאה או כתיבה, כעבור שתי דקות אני חשה בכאב עז בצוואר ובנוקשות, ואיני יכולה להמשיך בפעילות זו.

 

כמו כן, התחלתי לסבול מכאבי ראש ולחץ, בעיקר עורפיים, והוסבר לי ככל הנראה מדובר בהקרנה של הצוואר לראש.

 

איני יכולה לשהות בתנוחה בה הראש מקובע לאותו כיוון לאורך זמן, ועל כל הזמן להזיז את הראש לצדדים כדי לשחרר את הצוואר. מסיבה זו אני מתקשה לעבוד במשך שעות רצופות מול המחשב, ואני נאלצת לעשות הפסקות מרובות בעבודה, דבר שמפחית את התפוקה שלי.

 

ההקרנה לידי השמאלית באה לידי ביטוי הן בכאבים של היד, הן בתחושה שהיד כבדה ועייפה כמו לאחר מאמץ ממושך, והן בתחושה של דקירות ונימול, ומשום כך אני מתקשה להקליד עימה לאורך זמן, או לשאת בה משאות כבדים.

 

אבקש לציין כי אני שמאלית והעובדה לפיה הפגיעה היא ביד שמאל מאוד מקשה עלי, שכן השימוש ביד ימין במקום ביד שמאל אינו טבעי לי ודורש מאמצים ותרגול רב.

 

בכל מקומות עבודתי אני עובדת בסביבת מזגנים, שאיני יכולה לשלוט בהם או לבקש לכבותם, ובשל הקור העז השורר במקום עבודתי, הכאבים והנוקשות בצוואר מתגברים אף יותר. משום כך איני יכולה לבצע שעות נוספות באורח קבוע, ובוודאי לא לקבל על עצמי תפקידים המחייבים שעות עבודה מרובות, שכן גם היום בסיומו של כל יום עבודה אני מרגישה כאבים ועייפות רבה.

...

לפני התאונה נהגתי לעסוק הרבה בספורט, נהגתי לרוץ, להתאמן בחדר כושר, לשחות, וכיום אני מוגבלת ואיני יכולה לשוב לאותם ענפי ספורט בהם התאמנתי. כמובן, אני ממשיכה גם היום לעסוק בפעילות גופנית מוגבלת ומתונה, ככל יכולתי, אולם אני נאלצת לקחת מאמנת אישית, על מנת שלא אחמיר את מצבי עקב פעילות לא נכונה".

 

בסיכומים ב"כ התובעת טוען: התובעת תיארה בפני בית המשפט ובין היתר בתצהיר עדותה הראשית את המגבלות מהן היא סובלת ואת ההשפעה של הפגיעה הן בעבודתה והן בחיי היום – יום, כאשר לדידו של ב"כ התובעת, הנכות אשר נקבעה בנסיבות אלה, אינה משקפת את מצבה של התובעת והיה על המומחה מטעם בית המשפט לקבוע נכות רפואית העולה על 10 %.

 

עוד לשיטת ב"כ התובעת נראה כי בנסיבות ולאור האמור בחוות הדעת, הכאבים והמגבלות אליהם מייחס המומחה לרבות הצורך בהתערבות ניתוחית, ודאי מצדיקים קביעת דרגת נכות העולה על 10 % וב"כ התובעת מזמין את בית המשפט לקבוע כי נכותה של התובעת הינה בשיעור של 20 % ועכ"פ לא נמוכה מ- 15 %.

 

עוד נטען כי גם אם בית המשפט יגיע למסקנה ולפיה הנכות הרפואית בנסיבות הינה כקביעת המומחה,  בית המשפט מתבקש לפסוק את הפיצוי בהתבסס על נכות תפקודית העולה על הנכות הרפואית, כאשר לשיטת ב"כ התובעת נכות תפקודית בשיעור של 15% - 20 % יש בה כדי לבטא את השפעת הפגיעה על כושר עבודתה וכושר השתכרותה של התובעת.

 

מנגד, ב"כ הנתבעים טען בסיכומים : התובעת לא זימנה את המומחה לחקירה על חוות דעתו ולפיכך זו לא נסתרה, וכי אין כל בסיס לטענות התובעת באשר לקיפוח הנטען, ואין כל מקום לקבוע כי נכותה הרפואית של התובעת עולה על 10 %, וויתורה של התובעת על חקירת המומחה היא הראיה הטובה ביותר לענין זה.

 

עוד נטען כי המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו : "חזרה לתפקוד יום יומי מלא ולעבודה במשרה מלאה לאחר כ- 10 ימים מן התאונה, אך מספרת שאינה מסוגלת להשתתף בפעילות ספורטיבית כבעבר" .

 

מכאן שלטענת הנתבעים, כבר הוכח ופורט כי בניגוד לטענתה, לאחר התאונה חזרה התובעת להתאמן במכון כושר והיא אף מרימה משקולות.

וכי המומחה עצמו קובע בחוות הדעת כי התובעת " כשירה להמשיך בעבודה בה היא עוסקת" ואינו מציין מגבלה תפקודית כלשהי המונעת ממנה לעשות כן.

 

יתירה מכך, בתשובות ההבהרה מיום 6.9.06 מבהיר המומחה כך : " קיום ממצאים גופניים כגון ערות החזרים ברגליים, קלונוס וקיום החזר צ'דוק או בבינסקי הינם בעלי חשיבות בהערכה הקלינית של התובעת, אך אינם מעידים כשלעצמם על מגבלה תפקודית.. פרטים אלו בנוסף לשאר ממצאי הבדיקה מעידים על העדר ביטוי קליני תפקודי ללחץ על חוט השדרה " . ( ההדגשות במקור )

 

מכאן, יש לקבוע כי נכותה הרפואית של התובעת חסרת כל משמעות תפקודית, זאת הן ע"פ המומחה מטעם בית המשפט, אשר לא זומן להיחקר על חוות דעתו והן ע"פ תפקודה של התובעת בפועל כפי שהוכח במהלך המשפט.

 

עוד נטען כי, במהלך חקירת התובעת הוצג בפני בית המשפט סרט מעקב שנעשה על ידי חוקרים מטעם הנתבעים. בסרט המעקב ניתן לצפות בתובעת כשהיא הולכת ברחובות העיר תוך שהיא משוחחת בטלפון הסלולארי שלה. כן ניתן לצפות בתובעת מניעה את צווארה ללא כל קושי, לרבות ביצוע פעולת הרכנת הראש והצוואר. מעקב זה שולל למעשה את טענות התובעת באשר לקשיי התפקוד, ומוכיח הלכה למעשה כי התובעת מתנהלת כאחד האדם, ללא כל הגבלה.

 

מעבר לכך, טענות התובעת לקשיי תפקוד כגון בישיבה מול מחשב, שימוש בטלפון, הרכנת הראש לצורך קריאה וכו' – נסתרות מניה וביה, נוכח התפקיד בו היא עובדת משך 3.5 השנים האחרונות בחברת "פלאפון", ובו היא מנהלת, לדבריה שלה, תיקי לקוחות עסקיים גדולים, תפעול של עסקאות וקליטת לקוחות חדשים.  בעניין זה הנתבעים הדגישו כי, התובעת לא זימנה לעדות מי ממעבידיה על מנת לתמוך בטענותיה, ולא בכדי – שכן אין בהן ממש.

 

קביעת הנכות התפקודית אם כן, הצדדים חלוקים באשר למידת ההשפעה שיש לנכות הרפואית שנקבעה לתובעת על תפקודה ועל כושרה לעבוד ולהשתכר. התובעת טוענת שנכותה התפקודית עולה על זו הרפואית ואילו הנתבעים טוענים להעדר משמעות תפקודית לנכות.

 

לשיטת הנתבעים, המומחה התייחס בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שאין לנכות כל משמעות תפקודית, ואילו לשיטת ב"כ התובעת, התובעת תיארה בפני בית המשפט ובתצהיר עדותה הראשית את המגבלות מהן היא סובלת ואת ההשפעה של הפגיעה הן בעבודתה והן בחיי היום – יום.

 

הלכה היא מקדמת דנא : "שאין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית ועל בית המשפט לבחון תמיד את מידת 'התפקודיות' של הנכויות הרפואיות ואת המאפיינים הספציפיים של המקרה ושל הנפגע  - ע"א 4946/06  צל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 31.3.2008) .

 

המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת השפעתה של הנכות על התפקוד בכלל. דהיינו, מידת הפגיעה בכושר התפקוד בתחומי החיים השונים (ר' ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז (1) 178, 185 וכן ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792).

 

אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאבדן מקביל של הכושר לתפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב העבודה והפגיעה, טיבו של הנפגע, מהות הפגיעה וגורמים נוספים. בנסיבות אלו, הנכות הרפואית כשלעצמה אינה מהווה בהכרח ראיה לשיעור הנזק, אלא אם כן מתווספת לה ראיה, כי המום ביכולתו של הנפגע כרוך בהפסד השתכרות,(וזהו השלב השלישי במדרג נכות רפואית, נכות תפקודית, ואובדן כושר השתכרות) או שיש סכנה כי יגרם לו בעתיד הפסד כזה.

 

לנסיבותיו האישיות של הנפגע חשיבות רבה באשר לשאלה אם נכותו הרפואית טומנת בחובה גם הגבלה תפקודית הגורמת גם להפחתה בכושרו להשתכר ואם כן באיזה שיעור. יובהר, כי קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות התפקודית, בהתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה. הנכות התפקודית אמורה לשקף את הגריעה מכושר ההשתכרות אלא אם הוכח אחרת (ע"א 722/86 יונס המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג 875, 878).

 

המומחה התייחס בחוות הדעת לנושא תפקודה של התובעת ובפרט ציין בסוף חוות דעתו כי, ".. כמו כן אני מוצא אותה כשירה להמשיך בעבודה בה היא עוסקת " . (ההדגשות שלי ח.י. ).  המומחה לא זומן על-ידי מי מהצדדים לחקירה נגדית כאמור, ומשכך לא נשאל לגבי סוגיית תפקודה של התובעת.

 

לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שנפרשה ושמעתי את תשובותיה של התובעת בחקירתה הנגדית תוך התרשמות ישירה ממנה, שוכנעתי כי, בהתחשב במכלול הגורמים, כמו גילה של התובעת, עיסוקה, מרכיב הנכות הרפואית ובעיקר השפעתן של כל אלה על שאלת תפקודה של התובעת, יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת בהתאמה לשיעור נכותה הרפואית. 

 

לא אכחד, כי בעניין תפקודה של התובעת לאחר התאונה, עדותה של התובעת נותרה כעדות יחידה כלשון סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א – 1971 (להלן: "פקודת הראיות"). ,שלא נחסך בה "המגמתיות" בצורה כזו או אחרת.

 

התובעת העידה ארוכות בתצהיר עדותה הראשית על המגבלות מהן היא סובלת לאחר התאונה, ובחקירתה הנגדית היא הסבירה כי המעבידים שלה מרוצים מעבודתה, כי הם מכירים אותה הרבה זמן, ולכן הם מתחשבים בכל המגבלות שלה, בכך שהם מאשרים לה הפסקות יותר משאר העובדים והם סובלניים כלפיה שהעבודה מבוצעת באיטיות.

 

עוד העידה התובעת כי, היא מתאמנת בחדר כושר בזו הלשון :

ש.           את מתאמנת במכון כושר.

ת.            כן, יוגה ובפילאטיס, דברים שלא הייתי עושה לפני, חשוב לי לשמור על הכושר לא כמו בתדירות שהייתי לפני התאונה.

ש.           יש פעילות שעשית לפני התאונה במכון הכושר ואת לא עושה אחרי התאונה.

ת.            הייתי רצה מחוץ למכון הכושר, והיום אני לא עושה, והייתי שוחה, ועכשיו אני  לא עושה, אני עושה בהליכון, אבל לא רצה, וגם רוב האימונים שאני עושה, זה עם פיקוח של מדריך כושר צמוד, אותו מדריך שעבר הכשרה מיוחדת , ואני לא עושה פעולות שמזיקות לי.

..

ש.           את גם מרימה משקולות, וגם עושה הליכון.

ת.            מעט.

ש.           כמה ק"ג של משקולות את מרימה.

ת.            שלושה קילו. כל תרגיל זה משהו אחר.

ש.           מה המקסימום שאת מרימה.

ת.            4 ק"ג. לא יודעת.

ש.           חוץ מפעילות במכון כושר איזה עוד פעילות את עושה.

ת.            מטיילת עם הכלב שלי.

ש.           את עושה גם צעידות מהירות.

ת.            אני הולכת עד לתחנת האוטובוס לעבודה, וחוזרת באוטובוס.

ש.           כמה זמן הליכה זה מהמכון אליך הביתה.

ת.            7 –8 דקות בהליכה רגילה.

ש.           את סובלת מכאבים ביד שמאל.

ת.            נכון.

ש.           בפרק היד.

ת.            בכל היד. זה כאב שמקרין מהכתף עד כף היד.

ש.           וזה כתוצאה מהתאונה.

ת.            כן.

ש.           ממתי התחלת לסבול מהכאבים.

ת.            מאז התאונה.

....

 

אין ספק כי פגיעתה של התובעת הינה פגיעה תפקודית, ואין להקל ראש בהשפעתה הפוטנציאלית של הנכות אפילו בחיי היום – יום של התובעת.

 

ניתן להתרשם מעדותה על דוכן העדים ומתצהירי העדות הראשית, כי התובעת סבלה מן הפגיעה לא מעט, יחד עם זאת לא שוכנעתי כי, תפקודה וכושר ההשתכרות שלה נפגעו בשיעור לו היא טוענת.

 

למען השלמת התמונה, הנחת המוצא שלי לקביעת שיעור הנכות התפקודית הינה כאמור חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, ובייחוד הממצאים מבדיקתה הגופנית של התובעת אשר סוכמו על ידי המומחה כדלקמן: "תבנית הליכתה תקינה. ממעטת לנוע ותנועותיה אינן חופשיות ( במהלך נעילת נעלים או הרמת חפץ מהרצפה) .

צוואר: טווח התנועות הכללי מוגבל במידה קלה. כיפוף מוגבל במידה מזערית. סנטר מגיע לכ 2 ס"מ מהחזה . יישור מוגבל לכ- 20 מעלות. הטיה לצד כ- 30 מעלות לכל צד. רוטציה כ- 60 מעלות לכל צד. מבחן ספרלינג מפיק כאב בגב עליון, צוואר ושכם שמאלית ללא כאב רדיקולרי ביד. מישוש קיימת רגישות בגב עליון ובצוואר וכן בשכמה השמאלית.

 

גב תחתון: טווח התנועות מלא. בכיפוף מגיעה עם קצת אצבעותיה לרצפה, אם כי מציינת כי תנועה זו מפיקה כאב. מבחן שובר מ 15 ס"מ למעל 20 ס"מ. מבחן SLR שלילי בשתי הרגליים. במישוש קיימת רגישות בזנב וכן באזור המפרק הסקרו- איליאקי השמאלי.

 

בדיקה נוירולוגית : כוח גס ותחושה תקינים ב- 4 גפיים. החזרים סימטריים ותקינים בגפיים עליונות. החזרים ערים במידה קלה ובאופן סימטרי בגפיים תחתונות. החזרים פתולוגיים לא הופקו בגפיים עליונות. אולם, בגפיים התחתונות הופק החזר צ'דוק חיובי ברגל שמאל וספק בבינסקי ברגל שמאל. קיים קלונוס בשני הקרסוליים אך במידה בולטת יותר ברגל שמאל.

 

כשממצאי בדיקתה הגופנית של התובעת מונחים בפני, לזה התווספה עדותה של התובעת אליה אני נוטה לייחס את מלוא האימון, ראיתי להעמיד את נכותה התפקודית בהתאמה לשיעור נכותה הרפואית – קרי  10 %.

 

גובה הפיצויים

א.      כאב וסבל

בהתאם לשיעור נכותה של התובעת, מועד התאונה וגילה אני פוסק לתובעת את הסך של  19,210 ¤.

ב.      הפסד השתכרות לעבר ולעתיד

התובעת טוענת בסיכומים כי, כפי שעולה מחומר הראיות, היא עבדה בחברת חשבים, כאשר השכר אותו היא השתכרה היה בגבולות הסך של כ- 4,800 ¤.

 

עוד נטען כי התובעת נאלצה להפסיק את עבודתה בחברת חשבים וזאת עקב מגבלותיה חודשים ספורים לאחר אירוע התאונה.

 

וכי מתלושי השכר ניתן להבין כי למעשה התובעת צמצמה את היקף עבודתה וזאת בשל מצבה, כאשר היא סיימה את עבודתה בחודש 6/04.

 

בחודש 11/04 התחילה התובעת לעבוד בחברת בת של בזק, וזאת במשך מספר חודשים, אולם היא התקשתה בביצוע העבודה ולפיכך בחודש 8/05 היא התחילה לעבוד בחברת פלאפון.

 

השכר בחברת פלאפון היה במשך חודשים מסוימים בגבולות הסך 7,500 ¤ ובחודשים אחרים בסכום העולה על 8,000 ¤, כאשר לצורך הערכת הפיצוי הראוי בתיק, התובעת מעמידה את השכר הממוצע במשק כבסיס לפוטנציאל השתכרותה.

 

באשר לסכום הפיצוי, התובעת עותרת לפיצוי ע"ס 1,600 ¤ וזאת בגין תקופת אי הכושר וההיעדרות בפועל מעבודתה משך 10 ימים לאחר התאונה.

 

נוסף התובעת עותרת לפיצוי ע"ס 10,000 ¤ וזאת בשל הפסדים נוספים לטענתה בשל העדרויות מהעבודה עקב קשיים בביצועה.

 

טענות אלה של ב"כ התובעת לא עמדו בקנה אחד עם תשובותיה של התובעת בחקירתה הנגדית, וכך התובעת מעידה בעמ' 5 לפרוטוקול :

ש. כמה זמן עבדת בחברת חשבים.

ת. לערכתי פחות משנה, אולי 10 חודשים, לא זוכרת.

ש. ומדוע עזבת.

ת. כי העבודה לא התאימה לי, לא מבחינת השעות, ולא מבחינת התוכן, רציתי להתקדם.

ש. ואז לאן עברת לאיזו עבודה עברת.

ת. אחרי חשבים לא עבדתי כמה חודשים.

ש. חתמת הבטלה.

ת. פעם אחת חתמתי הבטלה.

ש. אז לא עבדת כמה חודשים, מדוע?

ת. סיימתי לימודים, למדתי פסיכולוגיה.

ש. מתי סיימת את הלימודים.

ת. אני לא זוכרת תאריכים מדויקים. בשנת 04, תקופה מסוימת לא עבדתי, ואז התחלתי לעבוד בחברת 1B.

ש. איפה למדת פסיכולוגיה.

ת. באוניברסיטה הפתוחה. חסר לי קורס אחד כדי לקבל תואר.

ש. אין לך תואר בפסיכולוגיה .

ת. לא. למדתי פסיכולוגיה, חסרה לי עבודה אחת.

....

ש. כמה חודשים לא עבדת מהיום שהפסקת לעבוד בחברת חשבים, ועד שהתחלת לעבוד בעבודה אחרת.

ת. אני לא זוכרת תאריכים, אני יכולה לעשות חישוב מדויק, אני לא זוכרת כמה חודשים.

ש. בערך תגידי. חצי שנה, שלושה חודשים.

ת. חמישה חודשים, עד חצי שנה.

ש. ומה עשית בזמן הזה. חיפשת עבודה.

ת. חיפשתי עבודה בחודשיים האחרונים, גפם התחתנתי גם למדתי.

ש. ומה את עושה בחברת B1.

ת. מנהלת תיקי לקוחות בחברת תקשורת שותפות של שלוש חברות תקשורת, בזק קול, פלאפון, הייתי מנהלת לקוחות שם, בתחום התפעול.

ש. מדוע החלטת לעבוד בחברה הזו.

ת. כי התפקיד היה מעניין, חברה שרק הוקמה.

ש. את עבדת שם עד היום.

ת. החברה נסגרה, עברת לעבוד בחברת פלאפון, שהוא אחד מהשותפים של החברה.

....

ש. ואיזה תפקיד.

ת. התפקיד עומד בתפקיד שעבדתי בחברת B1 ניהול תיקי לקוחות עסקיים גדולים, תפעול של עסקאות. קליטה של לקוחות חדשים.

 

ב"כ הנתבעת התייחס בסיכומיו להיסטוריית תעסוקתה של התובעת ובחן לגופם של עניינים את משך תקופת עבודתה ואת ממוצע שכרה, וכך נטען :

 

עובר לתאונה עבדה התובעת במרכז המכירות של חברת 'חשבים'.  התובעת לא צירפה לתצהירה את תלושי השכר הרלבנטיים לתקופה שקדמה לתאונה, והימנעות זו מהבאת הראיה רובצת לפתחה של התובעת.

 

נטען כי מטופס רציפות הביטוח שהוזמן על ידי הנתבעים והוגש לבית המשפט הנכבד, ניתן לראות כי בתקופה שקדמה לתאונה, בחודשים 12/2003 – 09/2003 השתכרה סך כולל של 18,274 ¤ ובחישוב חודשי סך של 4,568 ¤. 

באשר להפסדי השכר הנטענים בתקופת אי הכושר (10 ימים) התובעת לא צירפה לתצהירה את תלוש השכר מן החודש הרלוונטי לתאונה, ולא הוכיחה כי נעדרה מעבודתה בתקופה זו ואף לא הוכיחה כי בתקופה זו לא שולם לה שכרה על חשבון ימי מחלה צבורים. ובנסיבות אלו ומשלא הוכיחה התובעת את טענתה- הרי שאינה זכאית לפיצוי בגין ימים אלה.

 

ובתקופה מתום תקופת אי הכושר ועד לחודש 06/2004 (מועד סיום עבודתה של התובעת בחברת 'חשבים') , התובעת צירפה 3 תלושי שכר כאשר שכרה הממוצע של התובעת עומד ע"ס 4,644 ¤.

 

בתקופת עבודתה בחברת B1 מחודש 11/2004 ועד לחודש 08/2005 התובעת אינה טוענת להפסדי שכר כלשהם, אך היא טוענת כי עזבה את עבודתה מאחר והתקשתה בביצוע העבודה, ובהמשך בחודש 08/05 החלה התובעת לעבוד בחברת פלאפון.

 

ולסיום באשר להפסדי השכר הנטענים בתקופה החל מחודש 08/2005 ועד היום, וכזכור בגינם התובעת עותרת לפיצוי גלובלי בשל היעדרויות בסך 10,000 ¤, הנתבעים טענו כי התובעת לא הוכיחה כי נעדרה מעבודתה, ומתוך כך גם לא הוכיחה כי נעדרה מעבודתה בעקבות התאונה. התובעת לא הביאה לעדות מי ממעבידיה לתמיכה בטענותיה בדבר היעדרותה מעבודתה, והימנעות מהבאת ראיה זו פועלת לחובתה.

 

עוד נטען כי, כפי שעולה מתלושי השכר של " פלאפון " ניתן לראות כי שכרה של התובעת הושבח לעומת שכרה עובר לתאונה – מכאן שאין כל בסיס לטענותיה.

 

ובאשר לתקופת העתיד, התובעת טוענת בסיכומים, כי יש לחשב את הפסדי ההשתכרות לעתיד על בסיס הנכות התפקודית, בשיעור 15 % - 20%. ואילו בסיס השכר יש לקחת את השכר הממוצע במשק כמדד לפוטנציאל השתכרותה של התובעת.

 

ב"כ התובעת סבור כי בנסיבות התיק יש לערוך את חישוב ההפסדים לעתיד לפי חישוב קונבנציונאלי וזאת נוכח גישת בית המשפט העליון, ומזמין את בית המשפט לערוך את חישוב ההפסדים על בסיס חישוב זה.

 

עוד נטען כי, במסגרת הערכת הפיצוי לעתיד, על בית המשפט לייחס לתשובותיו של המומחה מטעם בית המשפט משמעות כספית., המומחה השיב בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי במידה והתובעת תעבור ניתוח, אזי ניתוח כאמור מצריך אשפזו בין יום – יומיים, תקופת אי כושר לכל עבודה בין 4-6 שבועות ואי כשירות לעבודה פיזית משך תקופה של 3-4 חודשים.

 

מנגד הנתבעים טענו בסיכומים כי, נכותה של התובעת אינה תפקודית כלל וכלל. התובעת שבה לעבודה סדירה לאחר 10 ימים מהתאונה, ומאז היא עובדת ומשביחה את שכרה.

 

ממוצע שכרה בחברת "פלאפון" על פי תלושי השכר שצורפו, עומד על סך 7,050 ¤, ובניכוי מס הכנסה 6,764 ¤ ומכאן כי שכרה הושבח אחר התאונה.

 

בנסיבות אלו לטענת הנתבעים, לא נגרם לתובעת כל הפסד משך כ- 5 שנים מיום התאונה, ומכאן יש ללמוד כי לא ייגרם לה כל הפסד גם בעתיד, וזאת בשים לב כי נכותה של התובעת אינה תפקודית.

 

ייאמר כי ככלל, הפסדי השתכרות בעבר הם בגדר 'נזק מיוחד' שיש להוכיחו באופן קונקרטי. אולם, לא תמיד ניתן להצביע על הפסדים קונקרטיים; כגון הפסדיו של שכיר שבעקבות התאונה פחתו היקף משרתו ומשכורתו בשיעור נתון. לעתים, גם בהיעדר הוכחה קונקרטית, קיומו של נזק מסתבר יותר מהיעדרו. בהקשרים כאלה, משניתן לבסס כימות מסוים של פיצוי בגין הנזק האמור, על יסוד תבחינים ענייניים - פסיקתו של פיצוי מתאים כאמור תהיה צודקת יותר, מאשר שלילתו.

 

ואילו באשר להפסדי השתכרות לעתיד - הפיצוי משולב בפיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות. להבדיל מהפסדי השתכרות, שהם נזק כספי שעקרונית ניתן לבירור קונקרטי - הפגיעה בכושר ההשתכרות היא נזק כללי באופיו, אפילו כשהוא מתייחס לעבר. יש בו משום פיצוי בגין הפגיעה הקניינית בנכס האישי של כושר ההשתכרות; נכס ששוויו חורג מן ההיקף הכספי המדויק של הפירות המופקים ממנו בפועל בתקופה נתונה [ע"א 237/80 ברששת נ' השאש, מיום 31.12.81]. ראה גם דברי כבוד השופט שלמה פרידלנדר בת"א (שלום ת"א) 10315/04-שלום ארז (שם בדוי) נ' כלל חברה לביטוח בע"מ,תק-של 2008(4),964,966 (2008).

 

הפסיקה קבעה כי, לא תמיד הפסדי השכר מתבטאים שהנפגע מסוגל להרוויח את שכרו של אדם בריא, פחות ניכוי אחוז זה או אחר. כושרו המופחת של נפגע תאונה יכול להתבטא גם בדרכים אחרות, כמו למשל אדם בעל מום מתקשה יותר מחברו הבריא למצוא עבודה, ויהיה חשוף יותר מאדם בריא להפסיד את מקום עבודתו בשעת צמצום התעסוקה.  גורמים אלה אינם ניתנים להערכה מדויקת ומטבע הדברים תהיה בהם מידה של אומדנא ( ר' ע"א 94/56 יעקב טננבוים נ' שלום אברהם נחום ,פ"ד י' 1608 ).

 

עוד קבעה הפסיקה כי אין זה חיזיון נדיר בימינו, שעובדים מוצאים את עצמם מפוטרים מעבודתם או שמעבידם פושט את הרגל. במקרה כזה גם אם אין לנכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה כל קשר לפיטורין – או אז עשויה הנכות לעלות לנפגע בצימצום מרחב אפשריות התעסוקה שלפניו ( ר' ע"א 632/81 בן יעקב נ' מיכאלי ,פ"ד לח (4)12 ).

 

מן הכלל אל הפרט, בענייננו בחינת היסטוריית תעסוקתה של התובעת, מלמדת אודות ההגזמה בטענותיה שהועלו בסיכומים שעל פניו נראו כאילו נטו יש מאין לצורך התביעה.

 

כך עלה מתשובותיה של התובעת בחקירתה הנגדית, כי נסיבות סיום עבודתה בחברת 'חשבים ' לא היו קשורות למגבלותיה הנטענות לאחר התאונה, אלא היו מרצונה החופשי כיוון שרצתה להתקדם.  הוא הדין גם, באשר להפסקת עבודתה בחברת B1, הסיבות לא נבעו כפי שהיא טוענת אלא מאחר והחברה נסגרה.

 

יתר על כן,  גם כאן יש לקבוע כי עדותה של התובעת בעניין הפסד כושר ההשתכרות הינה עדות יחידה של בעל דין לפי סעיף 54 (2) לפקודת הראיות.  התובעת לא זימנה מטעמה עדים לצורך הוכחת טענותיה באשר לפגיעה בכושר השתכרותה ובאשר למגבלותיה בביצוע עבודתה – ומכל מקום גובה שכרה כיום בוודאי ובוודאי אינו מלמד נכון לשעה אודות פגיעה בשכרה.

 

רבים הם המקרים בהם הפסיקה קבעה כי באין הפסדים בפועל, דרך האומדנא הינה הדרך הנכונה לקבוע את שיעור הפיצויים לניזוק, בשל החשש למימוש אחד הסיכונים אליהם התייחסתי לעיל בעתיד. ראה בעניין הדברים שנאמרו בע"א 354/65 יצחק פרידמן נ' משה פלדנשטיין ואח' פ"ד כ(1) 106 .

אשר על כן, בהעדר ראיות לעניין כושר עבודתה והפסד כושר השתכרותה של התובעת לעתיד, "כבר פסק בית המשפט פעמים רבות , שבהעדר ראיות אחרות לעניין זה להנחת דעתו של בית המשפט, משמשים אחוזי הנכות שנקבעו על ידי הרופאים כאמת מבחן סבירה וצודקת למידת אובדן כושר העבודה" ( ע"א 135/65 פישל מיררו נ' זיגי לנגברג ואח' , פ"ד יט (3)282,284 וראה גם ע"א 139/64 חברה לביטוח קלדונין ואח' נ' שמעון גבאי ואח' פ"ד יח(3) 417 , ע"א 384/87 שלמה פורת נ' כלל בע"מ ,פ"ד מז (3) 656.

 

מכל האמור לעיל, ראיתי לפסוק לתובעת את הפיצוי להלן :

 

בגין הפסדי השתכרות לעבר:  אני פוסק לתובעת את הסך 1,600 ¤ וזאת בגין תקופת אי הכושר משך 10 ימים. מעבר לתקופת אי הכושר ועד היום, ראיתי לפסוק לתובעת סכום גלובלי ע"ס 3,000 ¤ וזאת נוכח קביעת המומחה לפיה : " .. מיום הפגיעה היא סובלת מכאב צוואר המקרין לכתף שמאל ומכאב גב תחתון וזנב. עיקר הכאב אשר פוגע באיכות חייה הוא הכאב בצוואר. במהלך תקופה של קרוב לשנתיים, מיום התאונה ועד כתיבת חוות דעת זו, פנתה מספר פעמים לאורטופדים בשל תלונות אלה, טופלה מספר פעמים בפיזיותרפיה ועברה בדיקת CT של עמוד השדרה הצווארי...".

 

מקביעה זו של המומחה, אני מוכן להניח לטובת התובעת כי במשך התקופה מאז תום תקופת אי הכושר ועד היום, ובשל הטיפולים להם היא נזקקה כתוצאה מהתאונה, היא נאלצה להיעדר מעבודתה ולהפסיד שכר.  אומנם התובעת לא השכילה להוכיח בראיות את הפסדים אלה, אולם ראיתי לפסוק לה על דרך האומדנא פיצוי בגין תקופה זו, וכאמור לעיל, בגין תקופה זו ראיתי לפסוק לתובעת את הסך 3,000 ¤.

 

נזקי התובעת בגין הפסדי השתכרות לעבר : 4,600 ¤.

 

בגין הפסדי השתכרות לעתיד : בהעדר ראיות להוכחת הפסד כושר השתכרות לעתיד, ראיתי להעריך את הפסדיה על דרך האומדנא בסך 100,000 ¤.

 

סה"כ נזקי התובעת בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, מגיעים לסך 104,600 ¤ 

 

ג.       הפסדי פנסיה :

ראש נזק המשיק לפיצוי בגין אובדן הפנסיה הוא ראש הנזק של אובדן תשלומים סוציאליים שאותם עתיד היה המעביד להפריש לקרן הפנסיה של הנפגע אלמלא התאונה: "מן המפורסמות כי בדרך כלל, זוכים העובדים בתנאים סוציאליים המתווספים לשכר העבודה, והלכה פסוקה היא כי אותם תנאים שהעובד מפסיד לרגל תאונה בעבודה צריכים להיות מובאים בחשבון דמי הנזק שלו". (ע"א 66/72 פיגלירז נ' אלומות, סביר  ז 158.) האמור לעיל יחול ביתר שאת וזאת לנוכח החוק החדש בדבר חובת המעביד להפריש לטובת העובד תשלומים סוציאליים.

 

כאשר שיעור ההפסד ניתן לקביעה, ברי כי שומה על הערכאה המבררת לדייק ככל הניתן בחישובו. עם זאת, גם באותם מקרים שבהם הראיות לא מאפשרות לערוך חישוב מדויק  ניתן לקבוע את הפיצוי לפי הערכה,  או בסכום גלובאלי (ההדגשות שלי ע.ג ) (ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה חמישית, תשס"ג) 455; ע"א 629/70 סקירה נ' רויטמן, פ"ד כה(2) 299).

 

בהעדר נתונים, נותר איפוא לערוך חישוב על דרך האומדנא ובנסיבות התיק ראיתי להעריך את הפיצוי ע"ס 15,000 ¤.

 

ד.      עזרת הזולת לעבר ולעתיד

בתצהיר עדותה הראשית, העידה התובעת : "מאחר וגם בעלי נפגע בתאונה, נאלצנו להיזקק לעזרת בני משפחה, סמוך לתאונה, אשר היו מרבים לשהות בביתנו, לנקותו, לבשל, לערוך קניות עבורנו ועוד. גם לאחר חזרתי לעבודה, לא יכולתי להמשיך ולבצע את עבודות משק הבית השוטפות, ונעזרתי בעוזרת בית שנהגה להגיע כפעם בשבוע ולבצע את ניקיון הבית.

 

עוד העיד התובעת :" אנו משלמים לעוזרת סכום של 150 ¤ לשבוע וזאת עבור בין שלוש לארבע שעות עבודה ( התשלום כולל החזר נסיעות) . כמובן בשעות בהן שוהה העוזרת בביתנו היא יכולה לבצע רק את עבודות הבית הקשות שאין ביכולתי לבצע, ויתר מטלות הבית נותרות לטיפולי".

 

בסיכומים ב"כ התובעת טוען כי, בית המשפט מתבקש בנסיבות לפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרה, כאשר מחומר הראיות עולה כי התובעת מעסיקה עזרה בהיקף של 3 –4 שעות בשבוע ונושאת בתשלום סך של 150 ¤.

 

מנגד לטענת הנתבעים, התובעת לא הביאה אסמכתא כלשהי להוצאה בגין ראש נזק זה, כגון אישור המוסד לביטוח לאומי על ביטוח העוזרת, אישורים על הפקדת שכר העוזרת וכד'.  התובעת טענה כי הגב' ג'נין מועסקת על ידה משך תקופה של 3-4 שנים, אך נמנעת מהוכחת טענה זו ולא זימנה לעדות את הגב' ג'נין.

 

התובעת מצהירה כי העזרה לא נזקקה בתקופה הסמוכה לתאונה נבעה, בין היתר בשל פגיעתו של בעלה בתאונה, אשר נפגע באורח קל ולא נותרה לו נכות רפואית צמיתה.

 

לשיטת הנתבעים, הדעת נותנת כי מי אשר מתעמלת בחדר כושר איננה נזקקת לעזרת הזולת בשל מגבלה גופנית כלשהי., אם התובעת מעסיקה עזרה כלשהי, הרי שהדבר נובע בשל שעות עבודתה ועבודת בן זוגה הרבות ולשם הנוחות.

 

לסיום טענו הנתבעים לחילופין כי, גם אם נזקקה התובעת לעזרה מסוימת, הרי שהיה זה למשך תקופה קצרה ביותר ובכל מקרה, לא נשכרה עזרה בשכר והעזרה הושטה לה, אם בכלל, על ידי בני משפחה, ללא כל תמורה וללא כל ציפייה לתמורה. מכל מקום עזרת בני משפחתה של התובעת לא הייתה חריגה ו/או בלתי רגילה והיא אינה מצדיקה כשלעצמה כל פיצוי.

 

לא שוכנעתי כי, התובעת הייתה במצב סיעודי, וכאמור לעיל, הדבר לא עלה בחוות הדעת, ולא היא ! המומחה קבע חד משמעית בחוות דעתו כי, בתום תקופת אי הכושר משך 10 ימים, שבה התובעת לתפקוד יום יומי מלא ולעבודה במשרה מלאה.

 

ואם נחמיר עם התובעת, המסקנה המתבקשת כאן – אין הוכחה כי, גם אם התובעת קיבלה עזרה מבני משפחתה, עזרה זו חרגה מהמקובל ביחסי משפחה,  ולכאורה המסקנה המתבקשת כאן הינה כי, עזרה זו אינה ברת פיצוי . (בעניין זה ר' ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד ל"ד(3) 580, 58).

 

יחד עם זאת, ראיתי לנקוט בגישת ביניים עם התובעת, וראיתי לפסוק לתובעת פיצוי בראש נזק זה, לתקופה בה הייתה התובעת באי כושר מלא (משך 10 ימים) - אניח לטובתה כי , בתקופה זו, היא נזקקה לעזרת הזולת לצורך ביצוע עבודות הבית, ועל מנת למנוע חשש ללזות שפתיים, גם אם היא הייתה נזקקת ברגיל לעזרת הזולת בשל שעות עבודתה שלה ושל בן זוגה או לצורך הניחות כטענת הנתבעים בלא קשר לתאונה, עדיין יש להניח כי התאונה ומצבה הרפואי בעקבותיה תרם בדרך זו או אחרת להיזקקות מוגברת של עזרת הזולת,  הוא הדין, אף לתקופה שבסמוך לתאונה, אותה יש להכיר לתובעת כתקופת "הסתגלות" לנכות שנקבעה.

 

בהעדר כל ראייה להוכחת גובה הוצאותיה בגין עזרת הזולת הקשורות לתאונה, ראיתי לפסוק לתובעת פיצוי על דרך האומדנא בסך  1,500 ¤ לעבר .

 

באשר לתקופת העתיד ובהנחה שהתובעת תעבור את הניתוח המוצע, הרי יש לקחת בחשבון את תקופת אי הכושר בה תשהה התובעת בהתאם לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה: "מדובר בניתוח כריתת הדיסק וקיבוע סגמנט יחיד בעמוד השדרה הצוארי. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית. משך האשפוז הנו בין יום אחד ליומיים. משך אי הכשירות לעבודה שאינה פיזית נע בין 4 ל- 6 שבועות. אי כשירות לעבודה פיזית אי פעילות ספורטיבית נעה בין 3 ל- 4 חודשים" (ההדגשות של ע.ג).

 

גם כאן בהעדר כל ראיה להוכחת גובה הפיצויים שיש לפסוק, אין מנוס מקביעת סכום על דרך האומדנא, ובהתאם אני פוסק לתובעת פיצוי ע"ס 8,000 ¤ בגין תקופה זו.

 

בגין העתיד, מעבר לתקופה שבה התובעת תהיה באי כושר כתוצאה מהניתוח, היה ותחליט לעבור את הניתוח, לא מצאתי כי מצבה מצריך היזקקות לעזרת הזולת, וככל שתיזקק לעזרת הזולת, זו אינה קשורה בתאונה.

 

אם כן, סה"כ הפיצוי בגין עזרת הזולת אותו אני קובע עומד ע"ס 9,500 ¤ .

 

ה.      הוצאות רפואיות

הוצאות בגין טיפולים רפואיים, פיזיותרפיה, רכישת אביזרים רפואיים ותרופות, כדין טוען ב"כ הנתבעים כי נזק מיוחד יש להוכיח.

 

אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי: "תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע -התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין...על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי". (ר' ע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800, 809 וע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פ"ד מ"ה (2) 10-11).

 

ב"כ התובעת ער לעובדה כי מרבית הטיפולים הרפואיים קיבלה התובעת במסגרת קופ"ח, אולם לטענתו בנסיבות לא רק שעל מבוטח קופ"ח לשאת בהוצאות רפואיות וכן לשאת בהשתתפויות שונות, אלא שחלק מההוצאות אינו מכוסה כלל ובין היתר דיקור פרטי, כאשר מעדות התובעת עולה כי היא זקוקה לטיפול פיזיותרפי ודיקור בעלות של 100 ¤ לטיפול.

 

מנגד, הנתבעים טענו כי , לתצהיר עדותה של התובעת צורפו מספר קבלות, ביניהן קבלות שאינן קשורות לתאונה, וכי חישוב סך הוצאותיה של התובעת בהתאם לקבלות שצורפו ובניכוי הקבלות שאינן רלבנטיות מסתכם בסך של 1,123 ¤.

 

עוד טענו כי, יש לדחות את טענות התובעת בתצהיר לפיהן לא נשתמרו בידיה קבלות, מאחר והתובעת נשאלה בעניין זה בבית המשפט, והשיבה כי כמעט כל הקבלות צורפו לתצהירה:

"ש. לתצהירך צרפת את כל המסמכים הרפואיים שהיו ברשותך, ואת כל הקבלות.

ת. את רוב המסמכים שאני צרפתי, היה אולי מסמך אחד או שניים שלא שמרתי, כמעט את כולם צרפתי ( עמ' 3 לפרוטוקול)".

 

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתשובותיה של התובעת בחקירתה הנגדית, ובשים לב לקביעת המומחה לפיה התובעת הייתה במעקב רפואי וטיפוליים רפואיים משך שנתיים, ולאפשרות הקיימת כי התובעת תעבור את הניתוח המוצע, ראיתי להעריך את הפיצויים לו זכאית התובעת על דרך האומדנא בסך 5,000 ¤ לעבר ולעתיד. לעניין פסיקה על דרך האומדנא,ראה לענין זה , א. ריבלין תאונת הדרכים "סדרי דין וחישוב פיצויים " מהדורה שלישית, עמוד 901 , וכן ע"א 5994/96 - מתיתיהו בן יאיר ואח' נ' עזבון המנוחה נופיה . תק-על 97(1), 933.

 

ו.        נסיעות לעבר ולעתיד

אף מבלי להרחיב את יריעת הדיבור אציין כי, אומנם לא המציאה התובעת קבלות בגין הוצאות שהוצאו על נסיעות לטיפולים, יחד עם זאת יש במעקב הרפואי לו נזקקה התובעת, והניתוח אותו תזדקק התובעת לעבור כדי להעיד על היזקקות להוצאות בגין ראש נזק זה.

 

בהעדר ראיות הוכחה, גם כאן יש לאמץ את פסיקת הפיצוי על דרך האומדנא, ואני רואה לפסוק לתובעת פיצוי ע"ס 2,000 ¤ לעבר ולעתיד.

 

נזקיה של התובעת מסתכמים בסכומים כדלקמן :

א.      כאב וסבל : 19,210 ¤.

ב.      הפסד השתכרות לעבר ולעתיד : 104600 ¤.

ג.        הפסדי פנסיה : 15,000 ¤.

ד.      עזרת הזולת לעבר ולעתיד : 9,500 ¤

ה.      הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד : 5,000 ¤

ו.        נסיעות לעבר ועתיד : 2,000 ¤.

סה"כ נזקיה של התובעת  155,310 ¤.

 

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום 155,310 ¤, בתוספת החלק באגרה ששולם ע"י התובעת עם פתיחת ההליך,בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13 % ועליו מע"מ כדין.

 

 הסכומים בגין התקופה עד יום מתן פסק הדין, יהיו נושאי ריבית והצמדה, וזאת מיום שהם אמורים להשתלם ועד ליום התשלום בפועל.

 

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים בדואר.

ניתנה היום כ"ז באייר, תשס"ט (21 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

                                                                        _____________________

  ע. ג'. חאג' יחיא, שופט

 


 

 

 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/40845C18F94A536C422575BE00554458/$FILE/A8114ECE532792E5422575B60023CC96.html
תאריך: 
22/05/09
Case ID: 
28238_5
Case type: 
א
סיווגים
עורכי דין : -
-
שופטים : ע. ג'. חאג' יחיא
ע. ג'. חאג' יחיא
Powered by Drupal, an open source content management system