חברת מליטף שיווק 2006 בע"מ נ' יעקב שטיינמץ ואח


 

   

בתי המשפט

                                א  037151/07

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

24/05/2009

תאריך:

כב' השופט יונה אטדגי

בפני:

 

 





                        התובעים

1 . מליטף שיווק (2006) בע"מ

2 . שלום סגל

ע"י ב"כ עו"ד אלקנה בישיץ

בעניין:


 


 

נ  ג  ד

                       הנתבעים

1 . יעקב שטיינמץ

2 . עו"ד יצחק אינדיג

ע"י ב"כ עו"ד משה צ'צ'יק


 


 

 

פסק דין

 

1.         לא ניתן להתחיל פסק דין זה ללא התייחסות לכתבי בי-הדין של התובעים, שלא היו מיוצגים עד שלב הדיון, המנוסחים בצורה מסורבלת וארכנית, כאשר הטענות העובדתיות והמשפטיות שבהם מוצגות באי סדר מוחלט ובסגנון פולמוסי שאינו מאפשר לעמוד על טיבן.

            היה מצופה, אפוא, שעם קבלת הייצוג יטרח ב"כ התובעים וינסח מחדש את כתבי         בי-הדין בצורה קריאה ומובנת יותר, הדבר לא נעשה.

            ועוד אקדים הערה, שב"כ הנתבעים בחר לוותר על חקירת התובע 2 (להלן – התובע), העד היחיד מטעם התובעים.

            הכלל הוא שיש לייחס משקל להעדר חקירה נגדית, אך אין בכך כדי לפטור את בית המשפט מבחינת הראיות שבפניו והערכת משקלן הכולל (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורת 2003, להלן – קדמי, עמ' 1702 ואילך).

 

2.         להלן הממצאים שעלו מהראיות והעדויות שהוצגו:

            הנתבע 1 (להלן – הנתבע) הוא הזוכה בתיק הוצל"פ מס' 7-07-11832-01 (להלן – תיק ההוצל"פ), שהחייב בו הוא זאב בליז'נסקי (להלן – החייב).

            הנתבע 2 (להלן – עו"ד אינדיג) היה בא כוחו של הנתבע בתיק ההוצל"פ.

            במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ניתן צו לעיקול מטלטלין של החייב, סחורה שהיתה מצויה בחנות שברחוב עבודת ישראל 13 ירושלים (להלן – החנות).

            הנתבע, באמצעות עו"ד אינדיג, ביצע עיקול ברישום בחנות, שעה שהיה מצוי בה אברהם פריימן, שהוא חמיו של החייב.

            מספר ימים לאחר מכן, נודע לנתבע שהגיעו משאיות לחנות ומעמיסים עליהן סחורה מהחנות. בעצת בא- כוחו, הגיע הנתבע אל החנות, ובסיוע שוטרים שהוזמנו על ידו לאחר שהוצג להם צו העיקול, מנע הנתבע את המשך הוצאת הסחורה.

            גם במעמד זה היה נוכח בחנות פריימן.

            הנתבע אף הוסיף בתצהירו, כי החייב עצמו שהה במכוניתו בסמוך באותה שעה, אך מיהר לנסוע כשראה אותו.

            האנשים שבאו עם המשאיות טענו כי הם רכשו את הסחורה (להלן - הרוכשים) ודרשו מפריימן לאפשר את הוצאת כל הסחורה.

 

3.         בינתיים, הגיע למקום התובע, שטען שהוא הבעלים של הסחורה ותבע לאפשר את הוצאת כל הסחורה. משנכשל בניסיונותיו, הסתלק מהמקום.

            מתצהירו של התובע אנו למדים כי הוא פנה לבית המשפט כדי לבטל את צו העיקול, ללא הצלחה.

            הנתבע, תוך התייעצות עם עו"ד אינדיג, ופריימן, בסיוע שני אנשים שהוגדרו כמתווכי העיסקה במסגרתה נרכשה הסחורה ניהלו משא ומתן, שיאפשר את הוצאת כל הסחורה כנגד תשלום החוב.

            באותה עת עמד החוב בתיק ההוצל"פ על סך 73,000 ¤, אך הנתבע דרש תשלום גבוה יותר, משום שלטענתו הוא נדרש לשלם את שכר טירחתו של עו"ד אינדיג והוצאות נלוות נוספות וכן משום שלטענתו החייב היה חייב לו כספים נוספים.

            בסופו של דבר הגיעו הנתבע ופריימן להסכם, לפיו כנגד תשלום סך של 100,000 ¤,  ששולם על ידי פריימן לנתבע בו במקום, התאפשרה הוצאת כל הסחורה.

 

4.         פריימן אף חתם בו במקום על מסמך שנוסח על ידי עו"ד אינדיג ונשלח בפקס אל הנתבע (סומן שט/6 בתצהיר הנתבע), בזו הלשון:

 

            "                                                                                              13/2/07

            לכבוד

            יעקב שטיינמץ

            ת.ז. 058333014

            אצל עוה"ד אינדיג-צ'צ'יק

            רחוב קרליבך 11, ת"א  132 67

 

            א.נ.,

הנדון: תיק הוצל"פ 7-07-11832-01

בלשכת ההוצל"פ בתל-אביב

נגד החייב בליזינסקי זאב

ת.ז. 024318370 (להלן – "החייב")

            אני, הח"מ, מאשר הסכמתי לשלם לך בזה במזומן

            סך של     מאה אלף שקל (-.100,000)

            לסגירת תיק ההוצל"פ שבנדון.

            אין ולא יהיו לי כל טענות ו/או תביעות כלפיך מכל סוג שהוא בכל הקשור לסכום הנ"ל ולתשלומו לך וכל האחריות בקשר לכך ו/או בקשר למלאי ו/או הציוד הנמצאים במחסן אשר ברחוב עבודת ישראל 13, ירושלים ואשר עוקלו על ידך בתיק ההוצל"פ שבנדון, יחולו עלי בלבד.

            כמו"כ אני אהיה אחראי לטענות ו/או תביעות, אם יהיו, מטעם החייב בקשר לתשלום הסכום הנ"ל לך.

            הנני מאשר בזה כי הוסברה לי היטב משמעות הפעולה דלעיל והתוצאות המשפטיות הנובעות ממנה ואני עושה אותה בהבנה ובהסכמה מלאים לאחר שיקול דעת.

 

                                                                                                בכבוד רב,

            שם פרטי ומשפחה:  פריימן אברהם

            מס' תעודת זהות: 50387521

            מס' טלפון: 5724719       נייד ___________

כתובתי: צפניה 81                                          חתימה:   (-)       "

5.         בתביעה זו תובעים התובעים לחייב את הנתבע ואת עו"ד אינדיג לשלם לה סך של   60,000 ¤, הכולל את השבת הסכום ששולם ביתר, לטענתם, מעבר לסכום החוב שבתיק ההוצל"פ בסך 27,000 ¤ ופיצויים נוספים.

            השאלה הראשונה המתבקשת היא מיהם התובעים ומהו מעמדם בכל הסוגיה הנדונה?

            כאמור, ב"כ הנתבעים ויתר על חקירתו של התובע, אולם מתברר כי גם מתצהירו של התובע כמות שהוא לא ניתן לקבל תשובה בהירה לשאלת מפתח זו.

            בסעיף 1 לתצהירו, טוען התובע:

            "התובעת, חב' מליטף (להלן חב' מליטף ו/או התובעים) הינה חברה רשומה כחוק בישראל, ועל שמה נקנה ונמכר המוצרים שהיו מצויים בחנות ברח' עבודת ישראל 13 ירושלים".

            אם ניתן ללמוד מכך שהתובעת 1 (להלן – התובעת) היא שהיתה הבעלים של הסחורה שבחנות, בא סעיף 2 לתצהיר התובע ומציג מציאות אחרת:

            "הנני תובע מס' 2 + הנני מנהל של חב' מליטף + נמחה בזכויות של חב' מליטף ושל זאב ושרה בליזינסקי בשמם ובשם החברות שבבעלותם ו/או בניהולם ע"פ הסכם של המחאת זכויות לפי חוק המחאת  חיובים + שותף בציוד/במטלטלין שהיו מאוחסנים ברח' עבודת ישראל 13 ירושלים על פי הסכם שנערך ביני לבין חב' מליטף שיווק 2006 בע"מ ושרה וזאב בליזינסקי בשמם ובשם חברותיהם."

            גם העובדות הנטענות בסעיף 2 כשלעצמו קשות ליישוב: האם התובע הוא נמחה או שותף? וכיצד מתיישב מעמדו כמנהל התובעת עם היותו נמחה או שותף?

 

6.         מלבד זאת, התובע לא צירף כל ראיה מינימלית להוכחת האמור בתצהירו על מעמדם של התובעים בסוגיה זו, על שלל הורסיות שהוצגו: קבלה, חשבונית, דו"ח למס הכנסה וכד' שיצביע על הקשר שבין התובעת לאותה סחורה; הסכם המחאת הזכויות הנטענת; הסכם השיתוף הנטען וכיו"ב.

            במקום זאת צירף התובע מעין "מכתב" של החייב ואשתו לבית המשפט, שבו הם מבקשים להיענות לבקשת התובעים, ותגובה של פריימן שניתנה בהליך נוסף שנפתח על ידי התובעים בקשר לסוגיה זו ונמחק בינתיים, שבה טוען פריימן, כי היה בסך הכל עובד של התובעת, כי נאלץ לשלם את הסכום ששילם תחת איומים, וכי "מצידי שינתן פסק דין הצהרתי לטובת התובעים/המבקשים".

            מיותר לומר, כי גם "המכתב" וגם התגובה לא ניתנו בתצהיר, וגם החייב וגם פריימן לא זומנו להעיד על ידי התובעים.

            אי העדת עד או אי הצגת ראיה, בהעדר כל הסבר סביר ואמין, פועלת לחובתו של הצד שנמנע מהבאת העד או הראיה, ועשויה לתמוך בגירסת הצד היריב (קדמי, עמ' 1649).

            בעניננו, אין מדובר בעד צדדי או בראיה צדדית, שהתובעים נמנעו מלהביאם, אלא בעדים מרכזיים ביותר ובראיות מרכזיות ומהותיות, שהימנעות מהבאתם פירושה ריקון כל התביעה מתוכן, במיוחד כאשר הנתבעים טענו לכל אורך הדרך לחוסר יריבות עם התובעים.

 

7.         המסמכים האחרים אשר הוצגו אינם תומכים במעמדם הנטען של התובעים.

            הסכם השכירות של החנות (צורף כנספח יא/1 לתצהירו של עו"ד אינדיג) נעשה עם החייב עצמו;

            ההסכם עליו חתם פריימן, כאמור לעיל (נספח שט/6 לתצהיר הנתבע), במעמד האירוע המתואר, מתייחס לחייב ואין בו כל איזכור של מי מהתובעים;

            גם הסכם פשרה אחר שנעשה באותו מעמד באמצעות המתווכים הנזכרים, שייצגו לצורך זה, האחד את החייב והשני את הרוכשים (צורף כנספח שט/7 לתצהיר הנתבע), מתייחס לחייב ואין בו כל אזכור של מי מהתובעים.

 

8.         מעבר לצורך אוסיף, כי אפילו היו התובעים מוכיחים את מעמדם, הרי שבהעדר עדות של פריימן, הם לא הוכיחו את הטענה המרכזית שבתביעתם, לפיה צריך, למעשה, לבטל את ההסכם שנעשה עם פריימן עקב איומים שהיו עליו.

            וכאמור, במעמד חתימתו של הסכם זה, התובע כבר לא נכח במקום, ולכן הוא לא היה מסוגל להעיד על האיומים הנטענים.

            אם אכן היה פריימן עובד של התובעים, או מי מהם, הרי שפעל לכאורה בשליחותם, ואם הסכים לשלם לנתבע את הסכום ששילם, תוך שהוא מצהיר כי לא יהיו לו כל תביעות בנדון, וכי הוסברו לו היטב משמעות פעולתו ותוצאותיה המשפטיות, וכשלא הוכחו האיומים הנטענים, מדוע צריך להורות על ביטול ההסכמה והשבת מה שהתקבל בעקבותיה?

 

 

 

 

9.         מסקנתי היא, כי מדובר בתביעת סרק, שלא היה כל מקום להגשתה.

            הנובע מכך, שהנתבעים היו זכאים להוצאות הולמות בגין דחיית התביעה, אלא שהם עשו מעשה שלא ייעשה כאשר צירפו לסיכומיהם ראיות שלא הוצגו במהלך הראיות, ועל כן גם לא מצאתי כל מקום להתייחס אליהן.

            מעשה פסול זה יבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות על הצד הנמוך.

 

10.        התוצאה:

            התביעה נדחית.

            התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעים, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 2,500 ¤ בצירוף מע"מ.

 

 

ניתן היום, א' בסיון, תשס"ט (24 במאי 2009), בהעדר.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

 

 

                                                                               

אטדגי יונה,  שופט

 

 

קלדנית: חיה י.

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/45B5E0D72F25ED58422575C00057848D/$FILE/4B7E1CB3DC665D48422575C0003C993F.html
תאריך: 
24/05/09
Case ID: 
37151_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : כב' השופט יונה אטדגי
כב' השופט יונה אטדגי
עורכי דין : אלקנה בישיץ יצחק אינדיג משה צ'צ'יק
אלקנה בישיץ
יצחק אינדיג
משה צ'צ'יק
Powered by Drupal, an open source content management system