שטרית קטי נ. כלל-חברה לביטוח ב
בתי המשפט
א 003277/04 |
בית משפט מחוזי באר שבע |
||
|
|||
26/05/2009 |
תאריך: |
כב' השופטת ורדה מרוז |
בפני: |
שטרית קטי |
בענין: |
||
התובעת |
עו"ד שורק אלדד |
||
|
נ ג ד
|
||
|
כלל |
||
הנתבע |
עו"ד ירון אילן |
פסק דין
א. העובדות
1. התובעת ילידת 8.3.78. ביום 13.10.01 בהיותה מעורבת בתאונת דרכים, היא נפגעה, כאשר ישבה במכונית נוסעת אשר התנגשה במכונית אחרת. התובעת הועפה אל מחוץ למכונית, הוטחה בעוצמה על הכביש ואיבדה את הכרתה. היא הובהלה לבי"ח "שיבא" במצב קריטי, שם אובחנה כסובלת מפגיעה רב איברית, הכוללת חבלת ראש, שבר דחיסה בחוליה הצווארית 6C, עם לחץ קל על חוט השדרה, חבלת חזה, פגיעה בבטנה, חבלה בגבה התחתון וחתך עמוק בלשונה. בניתוח שבוצע בעמוד השדרה, קובעה החוליה השבורה ואוחתה עם שתל אגני ופלטת טיטניום.
בבדיקת E.M.G נמצאה "דיספוזציה מוחית קשה".
לאורך 18 ימים התובעת היתה מחוסרת הכרה ומונשמת. כאשר שבה אליה הכרתה, היא אושפזה במחלקה הנוירוכירורגית למשך 25 ימים, משם הועברה לאשפוז בבית חולים לוינשטיין, תחילה במחלקת טיפול נמרץ (27 יום) ולאחר מכן, למחלקת ראש, שם שהתה משך 9 חודשים, עד ליום 17.9.02.
2. בבית חולים לוינשטיין נבנתה עבור התובעת תוכנית שיקום רחבה, שכללה טיפולים רפואיים, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, חוגים שונים, שחיה וטיפול פסיכולוגי.
3. תוך התמודדות קשה ויומיומית, הצליחה התובעת להחזיר לעצמה חלק ניכר מהתפקודים שאבדו לה; היא למדה להפעיל את רגליה וללכת, למדה פעולות של מוטוריקה גסה ועדינה בידיה, למדה להפיק קול, לאחר שאיבדה את היכולת לעשות כן, ועברה טיפול פסיכולוגי מסיבי אצל פסיכולוגית המתמחה בנפגעי ראש.
4. בתאריך 29.9.02 שוחררה התובעת מאשפוז מלא והועברה למסגרת "אשפוז יום", שם התייצבה בבית חולים לוינשטיין ארבעה ימים בשבוע 7 שעות בכל יום לטיפולים שוטפים רבי תחומים. ביום 31.5.04 שוחררה התובעת מ"אשפוז יום" ויצאה לדרכה, מצוידת בכלים ובכוח רצון עז להתמודד עם חייה ולהפיק מהם את המירב, כפוף למגבלותיה.
ב. הנכות הרפואית
1. בשל הפגיעה הרב מערכתית בגוף התובעת, מונו שישה מומחים בתחומים שונים לבחינת מצבה הרפואי, לפי הפירוט כדלקמן:
בתחום הנוירולוגי פרופ' שטיינברג, מומחה בתחום רפואת ילדים ונוירולוגיה של הילד, אשר קבע בחוות דעת מיום 6.10.05, נכות משוקללת לתובעת בשיעור של 72.5%. בין היתר הוא קבע:
"כיום נותרה התובעת עם חסרים נוירולוגיים מוטוריים, קואורדינטיביים וקוגניטיביים מגוונים, ממליץ לקבוע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 50% לפי סעיף 29(8)(ןןן) לתקנות הביטוח הלאומי בגין הפרעות קואורדינטיביות, דיסטוניה וסירבול תנועתי משולב קשה, 10% לפי סעיף 20(7)(א)(ן) בגין דיסארתריה קלה ו 50% לפי סעיף 34(ה) לתקנות הביטוח הלאומי בגין הפרעות קוגניטיביות ודיספונקציה קורטיקלית משמעותית."
במהלך עדותו, חזר בו פרופ' שטיינברג מקביעתו, ביחד לשיעור הנכות כתוצאה מהפרעות קואורדינטיביות דיסטוניה וסרבול תנועתי, אשר בחוות דעתו העמידה על שיעור 50% והפחית אותה לשיעור של 40%.
באשר ליכולת תפקודה של התובעת, הוא ציין:
"כיום מתקשה התובעת בתפקודים מוטוריים גסים ועדינים והיא נזקקת לעזרה בתפקודים יומיומיים, היא סובלת מאיטיות תנועתית ותיפקודית, נוטה לשכחה בקלות, דיבור לא ברור ואיטי וקשיים בלימודים."
בתשובה לשאלות הבהרה לב"כ התובעת הוסיף:
"על פי הנתונים שבידי התובעת מוגבלת מאוד ביחס לעיסוקים הדורשים תפקוד מוטורי ותפקוד קואורדינטיבי, כמו כן היא מוגבלת בעיסוקים הדורשים רמה אקדמית אוניברסיטאית"
בתחום הפסיכיאטרי ד"ר קרת, מומחית בתחום הפיכיאטריה, קבעה בחוות דעתה, כי התובעת סובלת מנכות פסיכיאטרית בשיעור של 50% החופפת את הנכות הנוירולוגית:
"מבחינה אבחנתית הבעיה העיקרית היא הפגיעה הקוגניטיבית. בהיבט הרגשי אין היא סובלת מתופעות נוירוטיות של חרדה ולא ניתן לאבחן אצלה דיכאון רבא. תגובותיה הרגשיות הינן נורמטיביות לאישה במצבה... היא נעזרת רבות בטפול הפסיכולוגי שהיא מקבלת ומומלץ כי תמשיך בו לתקופה של שנתיים לפחות. כיום אינה זקוקה לטיפול פסיכיאטרי תרופתי. את נכותה הפסיכיאטרית אני מעריכה בשיעור של 50% - בעיקר על הפגיעה הקוגניטיבית על פי סעיף 34ה' לתקנות הביטוח הלאומי חופף להערכתו של פרופ' שטיינברג."
במהלך עדותה, ד"ר קרת אף היא חזרה בה מקביעתה בכל הנוגע לשיעור נכותה של התובעת והפחיתה את שיעור הנכות ל - 40%, בהתאמה לקביעתו של פרופ' שטיינברג. היא הוסיפה וציינה, כי מלכתחילה לא סברה ששיעור נכותה של התובעת מגיע לכדי 50% וקבעה כך בעקבות חוות דעתו של פרופ' שטיינברג ובהסתמך עליה:
"הפגיעה הקוגניטיבית קיימת אבל היא לא כל כך קשה וגם הפגיעה בדימוי העצמי אינן כל כך קשות. התובעת מתפקדת פחות טוב מבעבר, אבל היא מתפקדת. היא יצרה זוגיות גם לפני התאונה וגם לאחריה. כשמדובר בניסיון להדחקה, אני רואה בזה דבר חיובי משום שהדחקה הוא מנגנון הגנה שיחד עם מנגנונים נוספים עוזרת ל"אני" להתמודד...[עמ' 16 לפר' מיום 24.6.08].
בתחום האורטופדי ד"ר מיכל עמית כהן, מומחית בתחום האורטופדיה בדקה את התובעת וקבעה כי היא סובלת מנכות צמיתה בשיעור של 20% בשל השברים בחוליות גבה. בקביעת שיעור הנכות נלקחה בחשבון העובדה שייתכנו שינויים ניוונים הצפויים בעתיד. ד"ר עמית כהן קבעה בחוות דעתה:
"הליכה עם צליעה קלה. ... כפות ידיים בתבנית פלקסורית עם חולשה בולטת של גפיים עליונות בעיקר דיסטאלית יותר מימין. חולשה ברגליים דו צדדית, יותר משמאל.
נכות צמיתה בשיעור של 20% בשל השברים בחוליות בהתחשב באיחוי החוליות 5-7C, לפי סעיף 37(8) מותאם."
בתשובות לשאלות הבהרה:
"התובעת ממשיכה לקבל טיפול פיזיותראפי פעמיים בשבוע. גם לאחר התייצבות מצבה.. סביר כי תזדקק לפרקים לטיפול פיזיותראפי. יתכן ותזדקק למספר זריקות בוטוקס נוספות. איני צופה ניתוחים אורטופדיים נוספים. .. "
בתחום א.א.ג מונה פרופ' מרשק, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות רפואית משוקללת בשיעור של 19% כדלקמן:
10% בגין צרידות ועוצמת קול חלשה ו - 10% נוספים בגין אנפוף קל, שנגרם עקב ליקוי בתפקוד החיך - בהתאם לסעיפים 70(1)(א) ו- 71(1)(ב) לתקנות המל"ל.
10% בגין צלקות בצוואר, בהתאם לסעיף 75(2)(ב) לתקנות המל"ל. פרופ' מרשק ציין בחוות דעתו:
"בולטות צלקות מכוערות בצוואר, צרידות ניכרת כשהדיבור הוא בעוצמה חלשה למדי ללא אפשרות להגברת העוצמה. ישנו סטרידור קל בזמן הנשימה. תנועות החיך הרך המפחתות קמעא גורמות לדיבור אפי פתוח בזמן דבור שוטף (אנפוף)...
לאור הבעיות הקוליות שלעיל ברור שהיא לא תוכל לעסוק בהוראה (או בכל מקצוע אחר הקשור לשימוש בקול) ולכן יש מקום לדעתי להפעיל את תקנה 15 ולהוסיף עוד מחצית מן הנכות שנקבעה לעיל."
בתחום הגסטרואנטרולוגיה פרופ' פיש, מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגי לא העניק לתובעת נכות בשל תלונותיה על עצירות כרונית, הגם שקבע כי חלה החמרה "קלה" במצבה, יחסית לזה שהיה טרם התאונה. הוא הוסיף כי כאשר הניידות נפגעת והפעילות הגופנית פוחתת - צפויה החמרה. יחד עם זאת הבהיר, כי תופעת העצירות איננה מוגדרת כנכות ויש לצפות לשיפור עם הגברת הפעילות הגופנית.
בתחום הפלסטי פרופ' רוזנברג, מומחה לפלסטיקה, קבע כי לתובעת נותרה נכות רפואית משוקללת בשיעור של 19% המורכב מ - 10% בגין הצלקות שנותרו בצווארה ו 10% נוספים בגין הצלקות שבבטנה. ד"ר רוזנברג העריך, כי באמצעות ניתוחים, שעלותם מגעת לכ 40,000 ¤, ניתן לשפר את מראה הצלקות.
2. הנכות הרפואית המשוקללת של התובעת, על פי חוות הדעת, מגעת לשיעור של 88%. לאחר שהמומחים בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה הפחיתו שיעור של 10% מכלל הנכות, הנכות הרפואית של התובעת עומדת על שיעור של 87%.
ג. הנכות התפקודית
1. התובעת, בת 23 בעת פציעתה, צעירה בעלת חן רב והתנהגות שובת לב. התמודדותה עם פציעתה הקשה ורצונה העז לחזור ולתפקד כאישה עצמאית, השולטת בחייה דרבנו אותה לעשות כל מאמץ אפשרי להשתלב בשוק העבודה ולהוכיח לעצמה ולסובבים אותה, כי מאומה לא יעצור מבעדה להשתקם ולחזור, ככל שמגבלותיה הפיזיולוגיות תאפשרנה זאת, למסלול חייה שנקטע.
2. נכותה הרפואית של התובעת באה לביטוי אף ביכולותיה לתפקד. באשר למגבלותיה הקוגניטיביות, פרופ' שטיינברג העיד:
"יש תפקודים מסוימים שיש לה קשיים ותפקודים אחרים בהם אין לה קשיים. התפקודים שעלו במבחן הפסיכולוגי הם בעיקר תפקודים שמקורם באונות הקדמיות של המוח, שתפקידם לסייע בצורת חשיבה מאורגנת שזה אומר יכולת לפתור בעיות מורכבות, יכולת שיפוט, יכולת מעבר מנושא לנושא בצורה גמישה, בדברים האלו נמצאו קשיים שמוגדרים ברמה קלה עד בינונית" [עמ' 5 לפר' מיום 24.9.08].
מגבלותיה הפיזיולוגיות, אשר באות לביטוי הן בפעולת הידיים והן בצליעה קלה ברגלה השמאלית, אף הן מקשות עליה את התפקוד היומיומי. ראה עדות התובעת:
"...הבעיה בידיים שלי (התובעת שולחת את ידיה קדימה ורואים שכפות ידיה מקופלות ולא ניתן ליישר את האצבעות) אני יכולה ליישר את האצבעות כאשר שורש כף היד יורד למטה, אני יכולה להחזיק עט, אך לא כמו פעם, הלחיצה של העט וקצב הכתיבה הם לא כמו פעם. .. אני עובדת רק עם העכבר במחשב, אני יכולה להדפיס אך לא במהירות... יש לי צליעה קלה. רואים את הצליעה בצורה ברורה כשאני עייפה או כשאני צריכה להגביר את קצב ההליכה בהליכה איטית וכאשר אני לא במצב של עייפות אני משתדלת שלא יבחינו בצליעה. כל הזמן בתודעה שלי הכללים שעלי לנהוג כדי ללכת נכון. ... אני יכולה לעשות סיבוב אחד בקניון ואז להתעייף... "(עמ' 15,16 לפר' מיום 19.6.07).
ובתצהירה:
"אני סובלת מחולשה ניכרת בכפות הידיים אני לא יכולה לפתוח את כפות הידיים ולמעשה כפות הידיים סגורות בתנועת אגרוף. אני מתקשה ביותר בביצוע פעולות עדינות בידיים ו/או פעולות מורכבות ו/או פעולות הכרוכות במאמץ פיזי כלשהו של כפות הידיים. מתקשה בפתיחת בקבוק שתייה, פתיחת קופסאות שימורים, כתיבה, הדלקת גז, רכיסת כפתורים, רכיסת חזייה, איסוף שיער, שריכת השרוכים בנעליים, פתיחת אטבי כביסה לצורך תליית כביסה, גיהוץ..".
3. התובעת ובני משפחתה העידו על קשייה בתפקוד היומיומי. הגם שהיא מאוד רוצה להגיע לעצמאות מלאה, היא מתקשה בביצוע מטלות הכרוכות בחיי היום-יום, קשיים אשר מכבידים עליה ובעטיים, היא עדיין תלויה באחרים, הגם שלא תלות מוחלטת. ראה דבריה בעדותה:
"אני משתדלת לתפקד בבית כאדם רגיל. אני משלמת את המחיר וגם הורי. אני שוברת והורסת ואני סופגת מכות וכתמים כחולים. ... אני לא מכינה אוכל ולא מבשלת. יש דברים שאני מצליחה לעשות ויש דברים שלא....
ש. את מכינה לעצמך קפה?
ת. כן
ש. את מכינה לעצמך סנדוויץ'?
ת. אני לא חותכת לחם אבל אני יכולה להכין פיתה למרות שאני לא
אוהבת... יש לי קושי לחתוך ירק.... "(עמ' 17 לפר' מיום 19.6.07).
4. התובעת סיימה 12 שנות לימוד ויש לה בגרות מלאה. היא בלטה בלימודיה בתחום האומנות והתקשתה מאוד בלימודי המתמטיקה והאנגלית. מהמסמכים שהוצגו עולה, כי השילוב בין אופייה הנעים, יכולתה הטובה לתקשר עם סביבתה והמוטיבציה שהדריכה אותה, הפכו אותה לדמות דומיננטית במסגרות בהן השתלבה, בעיקר בבית הספר ובמסגרות הדרכת הנוער.
5. במהלך שירותה הצבאי, שימשה התובעת כראש לשכה - תפקיד המיועד דרך כלל לקצינה. היא סיימה את תפקידה לשביעות רצון מפקדה, אשר סייע לה להשתלב בעבודה, לאחר שחרורה, בחב' "ברק", שם עסקה בשיווק טלפוני. בתום שנתיים של עבודה בחב' "ברק", אשר במהלכן הרוויחה בממוצע סך חודשי של כ 5,000 ¤ , יצאה התובעת לטיול קצר בתאילנד ועם שובה, החלה את לימודיה במכללת "אחווה" בתחום החינוך וההוראה. פציעתה קטעה את לימודיה, אליהם לא שבה עוד.
6. התובעת העידה על עצמה, כי מאז ומתמיד, אהבה לעבוד עם ילדים ובנערותה עסקה בהדרכת ילדים ונוער. על שום כך, בחרה ללמוד חינוך והוראה, מתוך מגמה להשתלב בתחום זה.
7. כיום ברי, כי לא תוכל להשתלב בתחום ההוראה, הן בשל נכותה הקוגניטיבית, המגבילה, כאמור, את יכולתה להתרכז לאורך זמן, לעבור מנושא לנושא ובעטיה, התובעת נוטה להתעייף מהר והן בשל קשייה בהפקת קול והצרידות המתמדת ממנה היא סובלת.
8. בניסיונותיה לפלס את דרכה מחדש, לאחר פציעתה, עברה התובעת דרך לא קלה.
עו"ס ישראלה אלסון, ממחלקת השיקום במל"ל תיארה בתע"צ מיום 28.5.07 (ת/1) את דרכה המקצועית של התובעת, לאחר פציעתה והצביעה על אבני דרך בדרכה;
ב-8/03 התובעת עברה אבחון מקצועי במסגרת מכון "רום", אשר המליץ לשלבה בלימודי גרפיקה. היא אכן למדה בבית ספר "אגמון" וסיימה את לימודיה בשנת 2005.
עם סיום הקורס, התובעת עבדה במסגרת הכשרתה, ללא שכר, בתחום הגרפיקה ב"אוטו פוטו", אך בשל קצב עבודתה האיטי, לא נקלטה לעבודה בשכר. בהמשך, היא הופנתה למרכז שיקום, לשם איתור עבודה עבורה, או אז, היא שולבה ב"דפוס פאר" כגרפיקאית, אולם אף משם נפלטה, בשל קצב עבודה איטי. בהמשך, היא הופנתה למכון "קרטן" באשקלון, אשר נועד לשפר את קצב עבודתה ולייעלה, אגב רכישת ניסיון. בסיום קורס בן חודשיים, היא שולבה בפרויקט "נסה דרך אחרת", שבאמצעותו מצאה עבודה מוגנת, תחילה בהתנדבות, במתנ"ס בקרית מלאכי ולאחר מכן, כעובדת מן המניין.
החל מ 9/06, התובעת עובדת ארבעה ימים בשבוע, 6 שעות בכל יום, במתנ"ס בקריית מלאכי ומשתכרת 1,800 ¤. מעסיקה, מר דבח, אשר העיד בבית המשפט, ציין כי הוא מרוצה מעבודתה וכי כישוריה ביצירה ואומנות ניכרים היטב.
9. במכתב מ-"תעסוקה בדרך אחרת" מיום 3.6.09 של הגב' בן טולילה אריאלה, מדריכת שיקום תעסוקתי:
"קטי החלה לעבוד בבית דפוס "עדי-טל" בקריית גת, העוסק בהוצאת ירחונים ודברי דפוס שונים. תפקידה ליצור קשר עם הלקוחות המנויים לירחון ולטפל במשלוח הירחון. כמו כן, מענה טלפוני, תיוקים ועוד. עבודתה הנה 4 ימים בשבוע (יום שלישי הנה בטיפולים שונים), 6 שעות ביום ושכרה עומד על 1,800 ¤ בחודש. תחילת עבודתה של קטי מתאריך 15.5.06. ברצוני לציין כי מעסיקה של קטי מאד מרוצה מתפקודה ועבודתה. היא נעימת הליכות ויוזמת. יחד עם זאת, קטי מרגישה מעט מתוסכלת על כי אינה עוסקת בגרפיקה שהיא כל כך אוהבת".
10. במרכז לאבחון הכשרה ושקום מקצועי באשקלון, אשר סיכום דברים מטעמו, מיום 5.12.06, צורף לתע"צ ת/1 צוין לגביה:
"נוכחותה במהלך החודש הראשון לוותה בהיעדרויות מספר, מלבד הימים המוגדרים לטיפולים. קטי לא הודיעה על היעדרויות אלו מראש, לא ביקשה אישור להיעדרויות ואף לא טלפונית ביום עצמו, הערנו לה על כך, השיפור היה חלקי. במהלך חודש זה חלה התייעלות בדרכי העבודה אולם לא חל שיפור בקצב העבודה. במהלך החודש הזה נהגה להשלים את המשימות שניתנו לה בבית, אולם בהמשך התקשתה להשקיע מעבר לשעות בהן שהתה במכון. לקטי כישורים אומנותיים ויצירתיים הבאים לביטוי בעבודה, אולם להערכתנו לא תוכל להביאם לביטוי מספיק בעבודה בשוק התחרותי. יודעת ליישם את הנלמד אולם תתקשה לקבל ביקורת והנחיות מדויקות. כמו כן, לא תעמוד בקצב העבודה ובצורך לבצע שינויים מהירים, ...קטי ... מתעייפת לאחר תקופה מדרך עבודה זו"
11. העולה מכל האמור לעיל הוא, כי מדובר בצעירה בעלת כישורים בולטים בתחום האומנות והיצירה ובעלת יכולות חברתיות בולטות. שאיפתה לעסוק בחינוך והוראה ירדה לטמיון. מגבלותיה ברורות. היא מתקשה להתרכז לאורך זמן, מתקשה במוטוריקה עדינה, צליעתה הקלה, מקשה אף היא באיתור עבודות מתאימות. גם צרידותה המתמדת מהווה מכשול מסוים ביכולתה למצוא עבודה הולמת.
12. המאמצים הרבים שהתובעת השקיעה בהסבה מקצועית ללימודי הגרפיקה, המתאימים לכישוריה במומה והתמדתה באיתור אחר עבודה שתתאים למגבלותיה, נשאו פרי והיא אכן השתלבה במקום עבודה, אשר נכון לעת הזו, ממלא את צרכיה ומעניק לה מסגרת הולמת וראויה. יחד עם זאת, אין לשלול את האפשרות, כי בעתיד, עם צבירת הניסיון בעבודה, אשר ייעל את דרכי פעולתה, היא תשכיל למצוא עבודה בעלת עניין רחב יותר, אשר הכנסתה תצמח בהתאמה.
13. ברי, כי בשל מגבלותיה, התובעת לא תוכל לעבוד במשרה מלאה, אלא במשרה חלקית. כיום היא עובדת ארבעה ימים בשבוע, בכל יום עד 6 שעות, היקף של מעט מעל למחצית משרה ויש להניח כי בשל מגבלותיה, התובעת תתקשה למצוא עבודה בהיקף משרה גדול יותר, שתהלום את צרכיה ומגבלותיה.
תפקודה היום יומי של התובעת, נפגע אף הוא במידה ניכרת. הנכות בידיה מונעת ממנה את היכולת לתפקד כנדרש במוטוריקה עדינה, ובשל כך, היא נזקקת לסיוע בלבוש, הנעלה, רחצה, הכנת אוכל ועוד. צליעתה גורמת לה להתעייף בנקל ואף היא מקשה עליה את התפקוד השוטף.
14. בשוקלי את יכולותיה וכישוריה של התובעת, לרבות המוטיבציה והרצון העז המאפיינים את התנהגותה ומסייעים לה בהתמודדותה עם המכשולים שבדרכה ומנגד, את מגבלותיה, הן הקוגניטיביות והן הפיזיולוגיות - אני מעמידה את נכותה התפקודית על שיעור של 60%.
ג. הפסד כושר השתכרות
1. בהיותה כבת 23 במועד התאונה, מטבע הדברים, התובעת היתה בתחילת דרכה, בבחינת גישושים ראשונים למימוש עצמי. היא העידה על עצמה, כי מאז ומתמיד רצתה לעסוק בחינוך והוראה ועל כן, בחרה ללמוד מקצוע זה וסיימה בהצלחה את שנת הלימוד הראשונה.
2. הגם שאין עסקינן בקטינה, עדיין יש לתור אחר נתונים שניתן להבחין אצל התובעת, אשר יאפשרו מתן פיצוי הולם בגין הפסד כושר השתכרות, חרף מעטה העמימות, אשר אף אם מידת עכירותה פחותה מזו המצויה אצל קטין, הרי שעדיין יש לבחון את מבחר האפשרויות שהיו פתוחות בפניה.
3. ידועה כאמור, נטייתה לעסוק בחינוך והוראה. במבחנים השונים שנערכו לה, בלטו כישוריה בתחום האומנות והיצירה ומנגד, ניכר היה עליה, כי היא מתקשה מאוד במקצועות ריאליים ובאנגלית. הגם שהוצגו אינדיקציות ברורות למדי, באשר לדרך בה התובעת ביקשה ללכת אלמלא התאונה, הרי שאין בכך משום ראיה ברורה לכך, שההוראה והחינוך היו הופכים להיות סיפור חייה.
4. אין ספק כי מדובר בצעירה בעלת כישורים ויכולת. מנגד, אין ב"היסטוריה התעסוקתית" שלה, כדי ללמד על מידת סיכוייה להצליח בחייה המקצועיים. הגם שהיא נמצאה מוכשרת בתחום האומנות והיצירה, הרי שאין מדובר בכישרון חריג ויוצא דופן, שאינו מאפיין צעירים וצעירות בנות גילה.
5. ב"כ התובעת העמידו בסיכומיהם את הפסד כושר ההשתכרות של התובעת על סך 16,000 ¤, כפל השכר הממוצע במשק. ב"כ הנתבעת סבר, מנגד, כי לנוכח תוכניותיה של התובעת לעסוק בהוראה, יש להעמיד את הפסד כושר ההשתכרות שלה על השכר הממוצע של מורה במשק, העומד על סך 6,000 ¤.
6. בשוקלי את כל השיקולים לכאן ולכאן, באתי לכלל מסקנה, כי יש להעמיד את הפסד השתכרות התובעת על השכר הממוצע במשק, העומד כיום על הסך של 7,900 ¤ (נכון ליום 02/09).
הגם שאישיותה מצודדת ונטייתה לאמנות ויצירה ברורה, לא מצאתי כי יש באלו, כדי להחריגה מהשכר הממוצע במשק. נפסק לא אחת, כי כדי להעניק פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות בשיעור של כפל או שילוש השכר במשק, יש להוכיח כישורים המייחדים את הנפגע במידה ניכרת. בין בשל גילה הצעיר ובין בשל טעמים אחרים, אין מקום לקביעה כי לתובעת כישורים מיוחדים המצדיקים להעניק לה כפל שכר ממוצע במשק. מאידך, אין מקום להעמיד את שכרה על ממוצע השכר למורים.
בנסיבות אלו, חישוב הפסד כושר ההשתכרות של התובעת ייעשה על בסיס השכר הממוצע במשק ועל יסוד נכות תפקודית בשיעור של 60%.
7. חישוב הפסדי שכר לעבר והפסד כושר השתכרות לעתיד:
· מיום התרחשות התאונה (13.10.01) ולמשך שנתיים (עד לסיום הלימודים לתואר 13.9.03, אם היתה ממשיכה בלימודיה כמתוכנן) לפי שכר ממוצע בסך 2,000 ¤ (בעבודות מזדמנות כסטודנטית) ובסה"כ סך משוערך של 72,497 ¤ (הסכום אינו חייב במס).
· מיום 14.9.03 ועד היום (69 חודשים) על בסיס השכר הממוצע במשק בסך 7,900 ¤ ברוטו ולפי 60% נכות ( 4,740 ¤ ברוטו ) סה"כ סכום משוערך נטו בסך 398,381 ¤.
· הפסד השתכרות לעתיד, מהיום עד גיל 67 סך 1,246,410 ¤ נטו.
סה"כ הפסד השתכרות 1,717,288 ¤
ד. עזרת הזולת
1. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתה של הגב' איילה שיפמן, להוכחת שיעור העזרה הנדרשת לה. חוות דעתה של הגב' שיפמן מוגזמת, מופרזת ואינה תואמת, כלל ועיקר, את צרכיה של התובעת.
גבי דידה של הגב' שיפמן, המדובר בצעירה חסרת אונים, תלותית ונעדרת יכולת תפקוד. כך, הגב' שיפמן סברה, כי התובעת זקוקה למטפלת דוברת עברית, שכן בשל "בעיותיה הקוגניטיביות" היא, המטפלת, "תהיה אחראית על סדר יומה, על לקיחת תרופות, ניהול משק הבית ועזרה בקבלת החלטות ופתרונן", דא עקא, בפנינו ניצבה בחורה דעתנית, היודעת היטב לפלס את דרכה והעזרה לה הינה זקוקה, היא בתחום המוטוריקה העדינה, ככל שזו נדרשת להלבשה, הנעלה, רחצה, בעבודות בית, בהכנת מזון ובעבודות משק הבית. בנסיבות אלו, התובעת אינה זקוקה למטפלת שתשיא לה עצות, תנהל את חייה ו"תסתובב" סביבה 8 שעות בכל יום.
2. גם "תוכנית העבודה" שהגב' שיפמן הכינה עבור התובעת, נטולת אחיזה במציאות. למעט טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים פסיכולוגיים, אף הם לתקופה מוגבלת, איש לא המליץ לתובעת ליטול טיפולי שחיה בבריכה, ריפוי בעיסוק, כמו גם, אף לא אחד מהרופאים גרס כי התובעת תיזקק בעתיד לטיפולים רפואיים אצל גסטרולוג, פסיכיאטר ונוירופסיכולוג. בנסיבות אלו, דומה כי חוות דעתה של הגב' שיפמן מגמתית ואין לתת לה משקל.
3. חוות הדעת של מר גדעון האס, אשר הוגשה מטעם הנתבעת, אף היא אינה משקפת את צרכיה של התובעת, שכן מר האס הפחית מהצרכים להם התובעת נזקקת בפועל ואף העלויות בהן נקב אינן משקפות בהכרח את העלויות בפועל. מר האס גרס, כי התובעת אינה זקוקה לעזרה אישית העולה על שעתיים ביום ולזאת יש לצרף 12 שעות שבועיות, עזרה במשק הבית. את עזרת המטפלת הוא מעמיד על סך של 22 ¤ לשעה ואת העזרה במשק הבית, על סך של 31-32 ¤ לשעה.
4. הדיון בסוגייה שעניינה עזרת הזולת יחולק לתקופות הבאות:
עזרה לעבר, עזרה לעתיד ועזרה בתקופות שלאחר לידה, בהנחה שהתובעת תזכה ללדת. להלן, הדיון בכל אחת מהתקופות;
· תקופת האשפוז בתקופת האשפוז בבי"ח "שיבא" ובבי"ח לוינשטיין (10/01 עד 9/02) התובעת זכתה לטיפול מהצוות הרפואי. הוריה סעדו אותה, תמכו בה ונוכחותם היתה חשובה מאוד. יחד עם זאת, בגין תקופה זו, אין לפצות פיצוי מלא בגין עזרת הזולת, שכן ההורים מלאו תפקיד חלקי, לצד הצוות הרפואי. על כן, הפיצוי בגין תקופה זו, שארכה כשנה, יהא גלובאלי, בסך 30,000 ¤.
· תקופת אשפוז היום, החל מיום 29.9.02 ועד 31.5.04 20 חודשים - בתקופה זו, הורי התובעת נטלו חלק פעיל בטיפול בבתם, שכן הם, או מי מהם ליווה אותה לטיפולים, ארבעה ימים בשבוע, כל יום 7 שעות. בנוסף, הם סעדו אותה בביתה וסייעו בשיקומה. בנסיבות אלו, ובהתחשב בשכרה של האם, אשר התפטרה מעבודתה לצורך הטפול בתובעת, אשר עמד על סך 1,500 ¤ - עזרת הזולת בגין תקופה זו תעמוד על פיצוי גלובאלי בסך כולל של 70,000 ¤.
· מתאריך 31.5.04 ועד היום בהינתן העובדה, שהתובעת למדה ועבדה לאורך תקופה זו ונעדרה מביתה כל ימות השבוע (למעט סופי שבוע), בין 5 ל 7 שעות, ברי כי היא לא נזקקה למטפלת צמודה וצרכיה הוגבלו לסיוע של עד שעתיים ביום, בבוקר, לצורך רחצה, הלבשה, הנעלה, כך אף בערב.
נכון לעת הזו, התובעת מתגוררת בבית הוריה ועל כן, אין היא נזקקת לסיוע בגין עבודות משק הבית והכנת המזון, אלא לחלקה היחסי בגין הוצאות אלו בבית הוריה. ברי, כי אין "לגלגל" על התובעת את הוצאות הניקיון בגין הבית כולו וכך אף ביחס לקניית מזון והכנתו. בנסיבות אלו, סכום הפיצוי בגין תקופה זו, יעמוד אף הוא על סכום גלובאלי בסך של 0180,00 ¤.
· מהיום ואילך (עד סוף תוחלת החיים) התובעת תזדקק לסיוע אישי של שעתיים וחצי ביום וכן, סיוע בעבודות ניקיון, משק בית, קניות והכנת מזון של 12 שעות שבועיות. על בסיס עלות של 35 ¤ לשעה (הן עבור מטפלת והן עבור עבודות משק בית) ובהתחשב בתוספת שבתות וחגים, הסיוע חודשי יעמוד על סך 5,000 ¤ ובסה"כ סכום מהוון של 1,562,839 ¤.
· עבור תקופות שלאחר לידות הואיל ומדובר בנושא עמום ביותר, אשר רב הנסתר על הנגלה ביחס אליו ובהינתן העובדה שלתובעת עומד סיוע חודשי בסך 5,000 ¤ וכן, בהינתן העובדה שלכל אם נגרמות הוצאות עודפות בגין לידת תינוקה וכן, בהינתן העובדה, שסביר להניח כי לתובעת יהיה בן זוג אשר יהיה לה לעזר ובנוסף, בהתחשב בכך שמגבלותיה של התובעת יקשו עליה, באופן מובהק, בטיפול בילדיה, רק במהלך השנתיים הראשונות לחייהם - יש לפסוק לה פיצוי בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי, אשר ישקלל את כלל השיקולים שפורטו. לפיכך, הפיצוי יעמוד על סך של 150,000 ¤.
סה"כ הפיצוי בגין עזרת הזולת עומד על סך 1,992,839 ¤.
ה. ניידות
1. אין חולק כי התובעת נזקקת לפיצוי בגין ניידות, בשל נכותה ברגלה השמאלית. כמובן, שעל הפיצוי לבטא אך ורק את ההוצאה העודפת הנגרמת לתובעת, בגין הוצאות הנסיעה לעבר ולעתיד, בשל נכותה.
2. הפיצוי בגין הניידות ייבחן על פני התקופות השונות, החל ממועד פציעתה ועד לסוף תוחלת חייה.
להלן, פירוט הפיצוי:
· תקופת האשפוז מקובלת עלי טענת התובעת, כי במהלך השנה (בקירוב) בה אושפזה בבתי החולים (תחילה ב"שיבא" ולאחר מכן בבית לוינשטיין) נגרמו להוריה הוצאות נסיעה מרובות. לפיכך, הפיצוי הגלובאלי בגין ראש נזק זה יעמוד על סך 50,000 ¤.
· בתקופת אשפוז היום, התובעת ואמה נסעו ארבעה ימים בשבוע לבית לוינשטיין. אין חולק כי הוצאות הנסיעה כוסו על ידי המבטחת ועל כן, אין מקום לפיצוי נוסף.
· ממועד שחרורה של התובעת מאשפוז היום ועד עצם היום התובעת העידה על עצמה, כי היא מגבילה את נסיעותיה לטווח קצר, שבין אשקלון לרחובות. מקום עבודתה נמצא בסמוך לביתה. אין היא מרבה לצאת לבלויים בתל אביב וסביבתה. יוצא אפוא, כי הוצאות הנסיעה הנגרמות לה, בנוסף להוצאות הקבועות הכרוכות בהחזקת מכונית בעלת 1,600 סמ"ק אינן מרובות.
בהינתן העובדה שהמדובר בפיצוי בגין הוצאות עודפות ולנוכח הנתונים שהוצגו, הפיצוי עבור ניידות בגין תקופה זו על סכום גלובאלי בסך 40,000 ¤.
· מהיום ואילך (עד סוף תוחלת החיים) 250,000 ¤.
סה"כ הפיצוי בגין ניידות יעמוד על הסך 340,000 ¤.
ו. הוצאות רפואיות
טיפולים פסיכולוגים
1. התובעת החלה לקבל טיפולים פסיכולוגיים סמוך לאחר פציעתה, בעת שהיתה מאושפזת בבית לוינשטיין והיא ממשיכה טיפולים אלו עד עצם היום, אצל אותה מטפלת, אשר הקשר הטיפולי עמה חיובי ותומך.
2. מקובלת עלי טענת התובעת, כי מדובר בטיפול על בסיס אישי וכי יש משקל רב לקשר שנוצר בין המטפל למטופל. בנסיבות אלו, טענת הנתבעת, לפיה על התובעת להסתייע בשירותיה הפסיכולוגיים של קופת חולים, נדחית. קנויה לתובעת זכות לקבל את הסיוע הפסיכולוגי ממטפלת, אשר הקשר האישי עמה הוכח כטוב ומסייע.
3. התובעת העידה כי כל מפגש עולה סך של 350 ¤. היא לא ציינה שיש להוסיף על סכום זה מע"מ ועל כן, אין לקבל את טענת באי כוחה, כפי שהועלתה בסיכומיהם, כי יש להוסיף מע"מ על סכום זה.
4. הפיצוי לעבר עבוד הטפולים הפסיכולוגיים, על בסיס עלות חודשית של 1,400 ¤ למשך 60 חודשים, מיום שחרורה מבית לוינשטיין (31.05.04) ועד היום, יעמוד על סך של 84,000 ¤.
5. באשר לטיפולים פסיכולוגיים בעתיד- ד"ר קרת לא שללה את האפשרות כי התובעת תזדקק לטיפול פסיכולוגי אף לאחר סיום ההליך המשפטי, אולם עלה מדבריה, כי אין מדובר בטיפול פסיכולוגי ממושך, אשר ילווה את התובעת לאורך כל ימי חייה. בנסיבות אלו, באשר לעתיד, הפיצוי בגין טיפולים פסיכולוגיים יעמוד על סכום גלובאלי של 35,000 ¤.
טיפולים פיזיותראפיים
6. התובעת נזקקה בעבר לטיפולים פיזיותראפיים, אותם קיבלה במכון פרטי ולא באמצעות קופת החולים, אשר הנתבעת נשאה בעלותם ועל-כן אין לפצותה בגין רכיב נזק זה לעבר.
באשר לפיצוי לעתיד הנתבעת איננה חולקת על הצורך בהמשך טיפולים פיזיותראפיים שיוענקו לתובעת בעתיד, אלא טוענת כי עליה לקבלם במסגרת קופת החולים ולחילופין מבקשת לקבוע כי עלותם תעמוד על הסך של 100 ¤ לטיפול, כפי שנקבע בחוות-דעתו של מר האס, ולא 150 ¤, כפי שנקבע בחוות דעתה של הגב' שיפמן.
ד"ר עמית - כהן ציינה בתשובה לשאלת הבהרה מטעם באי כוח התובעת, כי היא תמשיך להיזקק לטיפולים פיזיותראפיים בעתיד "לפרקים". יוצא אפוא, כי אין מדובר בטיפולים שוטפים, לאורך כל חיי התובעת, אלא בטיפולים ספוראדיים, אשר יינתנו בהתאם לצורך. בנסיבות אלו, יש להעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה על סכום גלובאלי בסך של 125,000 ¤.
7. באשר להוצאות נוספות בתחום הרפואה והפרא-רפואה, בהעדר ראיה לקיומן, או ראיה לכך שצפויות הוצאות כאלו לעתיד, לא ראיתי מקום להעניק פיצוי בגינן, למעט ההוצאה המומלצת ע"י ד"ר רוזנברג לניתוחים פלסטיים מתקנים בסך 40,000 ש"ח.
הפיצוי בגין הוצאות רפואיות יעמוד על סך כולל של 284,000 ¤.
ז. דיור
התובעת עותרת לפיצוי בגין התאמת דיור בסך של 40,000 ¤. לא הוכח כי התובעת נזקקת להתאמת דיור ולפיכך, אין היא זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה.
ח. כאב וסבל
התובעת זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל בסך 208,815 ¤.
ט. ניכויים
בחוות דעת אקטוארית מעודכנת מיום 08.03.09 שהומצאה מטעם הנתבעת נקבע כדלקמן:
בגין קצבת ניידות - ניכוי בסך 102,362 ¤, כולל הפרשי הצמדה ורבית בגין תשלומי העבר.
נכות כללית ניכוי בסך של 669,557 ¤ - הסכום כולל הפרשי הצמדה ורבית בגין תשלומי העבר.
סה"כ ניכויי תקבולי מל"ל מגיעים לסך כולל של 771,919 ¤.
י. ס י כ ו ם
הפסד השתכרות 1,717,288
עזרת הזולת 1,992,839
ניידות 340,000
הוצ' רפואיות 284,000
כאב וסבל 208,815
סה"כ 4,542,942
ניכויים 771,919
יתרה 3,771,023 ¤
הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 3,771,023 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל (להלן: "הסכום הפסוק"). בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט וכן, שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הפסוק בצירוף מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום ב' בסיון, תשס"ט (25 במאי 2009) בעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ו. מרוז - שופטת |