בתי הדין לעבודה

פסק דין

1.    ביום 18.3.07 דחה פקיד התביעות של הנתבע את תביעתו של התובע להכיר בירידה בשמיעתו כפגיעה בעבודה על פי סעיף 84א(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

במכתב הדחיה כתב פקיד התביעות כי מעיון בבדיקות השמיעה, בחומר הרפואי ובעקבות התייעצות רפואית, נמצא כי הליקוי בשמיעתו של התובע אינו כתוצאה מחשיפה לרעש.

2.    ביום 30.6.08 הגיעו הצדדים להסכמה ביחס למינוי מומחה רפואי אשר יחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה של התובע לבין הפגימה בשמיעתו.

בעקבות הסכמה זו ועל יסוד התשתית המוסכמת אליה הגיעו הצדדים מינה ביה"ד מומחה רפואי מטעמו – דר' בייזר אשר התיחס לשאלת הקשר הסיבתי.

3.    במסגרת ההחלטה שהופנתה אל המומחה נכתב לענין התשתית העובדתית, כך:

§          התובע עבד כמסגר רתך משנת 1976 ואילך.

§          התובע עבד 6 ימים בשבוע ומשנת 96' החל לעבוד 5 ימים בשבוע.

§          התובע היה חשוף בעבודתו לרעש של גיליוטינות חיתוך, מכבשים, משחזות, מסור חשמלי ומכונות ריתוך וזאת, לאורך כל יום העבודה.

§          התובע היה חשוף במהלך כל תקופת עבודתו, כמפורט לעיל, לרעש מזיק.

4.    ביום 30.7.08 הוגשה לביה"ד חווה"ד של המומחה, דר' בייזר, במסגרתה השיב לשאלות ביה"ד כדלקמן:

§          לשאלה מהי הפגימה הרפואית המדויקת ממנה סובל התובע – השיב המומחה כי לתובע ירידת שמיעת בינונית ההולכת ומחמירה הדרגתית כלפי התדירויות הגבוהות.

§          לשאלה האם קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגימה במועד שבאה – השיב המומחה כי הוא סבור שאין קיים קשר סיבתי שכזה.

§           לשאלה האם ניתן לקבוע כי מדובר במחלת מקצוע – השיב המומחה כי אין ניתן לקבוע כי מדובר במחלת מקצוע משום שעקום השמיעה אינו אופייני לנזק שמיעתי מושרה רעש עקב העדר ה- "שנץ" האופייני האמור להופיע בנסיבות אלה ובמיוחד לאחר 30 שנות עבודה בחשיפה לרעש מזיק לכאורה.

§           לשאלה האם ניתן לומר כי מצבו הרפואי של התובע הינו תוצאה של מיקרוטראומה – השיב המומחה כי הוא סבור שמדובר בתהליך תחלואי מתמשך.

§           לשאלה האם נסיבות העבודה החישו את בואה של הפגימה – השיב המומחה גם כן בשלילה.

§          לשאלה המתיחסת לנסיבות העבודה ולמידת השפעתם על הופעת המחלה בהשוואה לגורמים אחרים – השיב המומחה כי גורמי סיכון אחרים כגון סכרת, יתר לחץ דם ובמידה מסוימת גילו של התובע, השפיעו על בואה של המחלה ועל צורת האודיוגרמה.

5.    במהלך הדיון שהתקיים ביום 29.12.08, אשר נקבע במקור לשמיעת סיכומים, קבע ביה"ד, על אף התנגדות הנתבע, כי יש מקום למתן הנמקות לחווה"ד. זאת, על אף שעל התובע היה לעשות שימוש בהליך של שאלות הבהרה ולא להמתין לדיון שנקבע לשמיעת הסיכומים.

בהתאם לכך הורה ביה"ד למומחה להשיב על מספר שאלות הבהרה.

6.    ביום 30.3.09 התקבלו בביה"ד תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה כדלקמן:

§           לשאלה לאלו תדירויות התיחס המומחה בציינו כי הירידה בשמיעה של התובע מחמירה הדרגתית כלפי התדירויות הגבוהות - ציין המומחה כי מדובר בתדירויות של בין 2,000 ל- 4,000 הרץ.

§           לשאלה מהו עקום השמיעה האופייני לנזק שמיעתי מושרה רעש - השיב המומחה כי הירידה המקסימלית בשמיעה בדרך כלל בנזק מושרה רעש הינה בתדירויות של 4,000 הרץ ולאחר מכן עליה. מה שיוצר "שנץ" אופייני. כמו כן, ציין המומחה בהקשר זה כי בדרך כלל קיימת פגיעה בדיסקרימינציה וכי הירידה המקסימלית בתדירויות הדיבור היא עד 40 דציבל ובתדירויות הגבוהות עד 75 דציבל.

§           לשאלה מהו אותו "שנץ" אליו התיחס בחוו"ד – השיב המומחה כי הוא מפנה לאותה ירידה בשמיעה בתדירויות של 4,000 הרץ.

§          לשאלה במה שונה עקום השמיעה של התובע מעקום השמיעה האופייני לנזק מושרה רעש – השיב המומחה כי עקום השמיעה של התובע מחוסר "שנץ" אופייני, הירידות המקסימליות בתדירויות הדיבור הן של 60 דציבל ובתדירויות הגבוהות 80-85 דציבל.

7.    בנסיבות הללו, משהמומחה נתן חוו"ד חד משמעית מפורטת ומנומקת ומשהתובע לא הצביע על טעם שיש בו כדי להטיל ספק בחוות דעתו של המומחה – הרי שדין התביעה להדחות.

8.    המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, 31 במאי, 2009 (ח' בסיון תשס"ט) בהעדר הצדדים.

קלדנית: דפנה ענוה-רז