כץ אברהם ואח' נ' נפתלי נפתלי ואח'


בתי-המשפט

 






 

א  004756/06

בית משפט השלום ירושלים

31/05/2009

 תאריך:

כב' השופט א' דראל

לפני:

 

 

 














 

1. אברהם כץ

2. ציפי כץ

בעניין:

התובעים

רון טורקלטאוב

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

 

נ  ג  ד


 


 


 

1. נפתלי נפתלי

2. אילנה נפתלי


 

הנתבעים


 


 


 

 

 

פסק דין

 

מבוא

 


1.                   התובעים הם בעלי זכויות השכירות וברי הרשות במשק ובנחלה מס' 32 במושב עג'ור (להלן: "נחלה 32"). הנתבעים הם בעלי הזכויות וברי הרשות במשק ובנחלה מס' 90 במושב (להלן: "נחלה 90").

 

2.                   שתי הנחלות מצויות בשכנות זו לזו. התביעה שבפני היא לסילוק ידם של הנתבעים משטח המצוי לשיטת התובעים בחלק המערבי של נחלה 32 אשר לטענתם  מחזיקים בו הנתבעים. השטח בו מדובר (להלן: "חלקת המריבה") היה בעבר מיועד לנחלה נפרדת, נחלה מס' 93, ולטענת התובעים לאחר ביטולה של נחלה זו צורף השטח לנחלה 32.

 

3.                   הנתבעים אינם חולקים כי הם מחזיקים באותו שטח אלא שלטענתם מדובר בשטח שאינו שייך לנחלה 32 אלא לאגודה השיתופית המאגדת את חברי מושב עג'ור ועל כן אין התובעים בעלי מעמד לעתור לסעד של סילוק ידם מחלקת המריבה. בתצהיר שהגישו בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן הם מציינים כי חלקת המריבה מוחזקת על ידם משך שנים וכי הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") מעבד בקרקע ללא התנגדות עצי זית, רימון, תאנה, ברושים ומתפרנס ממנה.

 

4.                   ההליך שבפני התנהל באופן לא שגרתי: הנתבעים אינם מיוצגים על ידי עורך דין. מטעמם הופיע הנתבע, שהסתייע אף שהדבר לא הותר, בבנו, מני נפתלי. בתחילת ההליך ניתן פסק דין בהיעדר בקשת רשות להתגונן. פסק הדין בוטל לבקשת הנתבעים (בש"א 7751/06) ובהמשך הוגשו ראיות הצדדים. כפי שניתן להתרשם מהפרוטוקולים המתעדים את הישיבות שהתנהלו – נוכח חוסר ידיעתם של הנתבעים את האופן שבו מתנהל הליך אזרחי בבית המשפט התעוררו קשיים לא מבוטלים. מטבע הדברים התקשו הנתבעים בהעלאת הטענות המשפטיות המתאימות.  אף שהדבר חרג לעיתים מ'גבולות הגזרה' של השיטה האדברסרית נעשה נסיון לסייע בעדם בכדי לאפשר להגיע לחקר האמת.

 

 

השאלות העומדות להכרעה

 

5.                   המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשתי שאלות:

 

א.      האם יש לנתבעים זכות כלשהי להחזיק בחלקת המריבה.

 

ב.      האם התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להראות כי במערכת היחסים שבינם לבין הנתבעים הם בעלי מעמד לבקש את סילוק ידם מחלקת המריבה.

 

6.                   בטרם אתייחס למחלוקת לגופה ולשאלות אבהיר כי פסק דין זה אינו מגדיר ואינו עוסק בשאלת הזכויות בחלקת המריבה והאם חלקה זו שייכת לנחלה 32 כפי שטוענים התובעים או שהיא שייכת לאגודה השיתופית של חברי המושב כפי שטוענים הנתבעים. עוד אין פסק הדין מתייחס לשאלות שונות שעלו בכל הנוגע לאפשרות קיומו של מטרד בשל כביש גישה שאמור היה להיות בחלקת המריבה. מחלוקות אלה אינן עומדות להכרעה בפני ואין במה שייכתב להלן כדי לקבוע או להשליך על ההכרעה בהן או לקבוע דבר וחצי דבר באשר לזכויות שיש לתובעים, לאגודה השיתופית או לכל גורם אחר בשטח המריבה.

 

7.                   הדיון שיערך להלן הוא אפוא מצומצם והוא עוסק, כאמור, במערכת היחסים שבין התובעים לנתבעים: בזכותם של הנתבעים לחלקת המריבה ובשאלה האם די בתשתית שהניחו התובעים כדי לאפשר להם לפעול למניעת השימוש והחזקה בחלקת המריבה מהנתבעים.

 

 
זכאות הנתבעים להחזיק בחלקת המריבה

 

8.                   כאמור, הנתבעים אינם חולקים על כך שחלקת המריבה יועדה בעבר לשמש נחלה אחרת, נחלה 93, והיא אינה שייכת לנחלה 90, בה הם מחזיקים. בתצהיר ששימש לצורך בקשת הרשות להתגונן נטען כי הם מעבדים את הקרקע מזה 15 שנים.

 

9.                   במהלך הדיון בבית המשפט הבהיר הנתבע באופן חד משמעי כי אין לנתבעים זכויות בחלקת המריבה:

 

א.      הנתבע נשאל על ידי בית המשפט באופן מפורש האם הוא חולק על כך שהשטח הזה אינו שלו. תשובת הנתבע הייתה 'השטח הזה הוא לא שלי' ( עמ' 4-5).

 

ב.      בהמשך הדברים אמר הנתבע כי הוא אינו משתמש בשטח זה (עמ' 5) ואף הוסיף 'אני לא זכאי להשתמש בזה' ו- 'אני לא שם' (עמ' 6) אך מנגד אמר כי הוא ישב בשטח וכי התובע ראה אותו יושב בשטח זה והדבר לא הפריע לו (עמ' 7).

 

ג.        במהלך דבריו הוסיף הנתבע ואמר 'לא שאני מחפש את האדמה, גם אני לא רוצה את האדמה. אני גם לא רוצה גם היום את האדמה' (עמ' 8).

 

ד.      בחקירתו הנגדית הוא אמר כי 'יש לי זכויות כמו כל חבר מושב' לגבי חלקת המריבה (עמ' 54).

 

10.               דברים אלה אף עלו בבירור מעדותו של מר אברהם ג'מו, יושב ראש ועד האגודה (להלן: "ג'מו") שהסביר כי עמדת האגודה היא כי שני הצדדים רבים על מגרש שאינו שלהם (עמ' 30). עוד עלה מעדותו כי עצי הרימונים שנטועים בחלקה ניטעו לפני שבע או שמונה שנים (עמ' 33) וכי הנתבע יושב בחלקת המריבה כ- 10-12 שנים (עמ' 34).

 

11.               בנוסף לדברים מפורשים אלה עלה מתוך המסמכים שהוגשו ובהם גם המפה שהגיש הנתבע במסגרת טופס הבקשה להיתר בניה לביתו על נחלה 90 (נ/1) אינו חלק מנחלה 90 אלא נחלה נפרדת – נחלה 93.

 

12.               מכאן, המסקנה כי אין לנתבעים כל זכות בחלקת המריבה. בשולי הדברים אציין כי אף שהנתבע לא טען זאת במפורש יתכן וניתן לראות בטענתו כי  הוא מגדל בחלקת המריבה גידולים שונים ככזו המבססת זכות מכוח התיישנות לאחר שהחזיק בחלקת המריבה חזקה נוגדת. איני סבור כי הוכחו התנאים המאפשרים רכישת בעלות מכוח התיישנות וחזקה נוגדת בהינתן כי מדובר במקרקעין שבבעלות מינהל מקרקעי ישראל (ת/3), בעצים שנשתלו לפני כעשר שנים כאשר החלקה הנדונה למעשה לא הייתה מוחזקת על ידי איש אלא יועדה לנחלה 93 וכי הנתבעים כלל אינם חולקים על כך כי אין להם זכויות בה (השווה סעיף 113 (ב') לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969; י' ויסמן, דיני קניין חלק כללי,עמ' 266 (2003)).

 

מעמד התובעים לגבי חלקת המריבה

 

13.               השאלה השנייה אותה יש לבחון היא האם לתובעים מעמד בדרישתם לסילוק ידם של הנתבעים מחלקת המריבה.

 

14.               בעניין זה טענו התובעים כי הוכיחו לכאורה את זכאותם לטעון לסילוק היד כאמור בשל הנימוקים הבאים:

 

א.      מתוך הבקשה שהגישו התובעים להיתר הבניה בנחלה 32 (ת/1) עלה כי באותה בקשה מופיע שטח המריבה כחלק מנחלה 32. בקשה זו אושרה על ידי ועד המושב; המועצה האיזורית מטה יהודה ומינהל מקרקעי ישראל ולכן יש לראות באישור שניתן כאישור לכך שנחלה 32 כוללת גם את חלקת המריבה.

 

ב.      בתכנית בנין עיר מי/839 שלא אושרה עדיין כלולה חלקת המריבה בתוך נחלה   32.

 

15.               הנתבע נסמך בטענותיו על טופס הבקשה להיתר בניה לחלקה 90 שהוגשה בשנת 1983 ששם חלקת המריבה היא חלקה נפרדת – נחלה 93. עוד נסמך הנתבע בטענותיו על כך שתוכנית בנין העיר הנדונה אינה תוכנית מאושרת ואין לה כל מעמד.

 

16.               יושב ראש הועד, ג'מו, העיד כי שטח המריבה אינו שייך לאף לא אחד מהצדדים (עמ' 30). עוד נטען כי בשטח האמור מתוכנן לעבור כביש לשדות. הוא הבהיר כי אין תב"ע מאושרת לישוב ולכן בהיעדרה המקור לבירור הזכויות בנחלות השונות היא מפה הנמצאת ברשות הסוכנות היהודית (עמ' 32).  בחקירתו החוזרת נשאל ג'מו כיצד חתם על ת/1 למרות שמופיע בו כי חלקה 32 כוללת גם את חלקת המריבה והוא השיב כי החתימה נעשית אוטומטית וכי אינו יודע לקרוא מפות (עמ' 36, עמ' 38).

 

17.               נוכח המחלוקת שהתעוררה והקושי להסתמך בעניין זה רק על עדותו של ג'מו ניתן צו המורה לסוכנות היהודית להציג את המפה הרלוונטית המתייחסת למושב עג'ור. נציגות הסוכנות שהגיעו לבית המשפט ומסרו אף הודעה קודמת בכתב הודיעו כי המפות נמצאות בארכיון הציוני.

 

18.               התובעים הגישו מפה שקיבלו מהארכיון הציוני (ת/3). מפה זו המשקפת למעשה את תב"ע מי/839 הנזכרת לעיל מעלה כי חלקת המריבה היא חלק מנחלה 32. עוד עולה מתוך טבלת השינויים במפה כי בין השינויים שהוכנסו לתב"ע נעשה שינוי ביום 17.9.81 שבמסגרתו הוזז הגבול המערבי של נחלה 32 'עד לדרך הכורכר לפי בקשת הכפר מתאריך 7.9.81'.

 

19.               לאחר שבחנתי את הראיות ואת הטענות כפי שפורטו לעיל הגעתי למסקנה כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם במשפט האזרחי להראות כי לפי מאזן ההסתברויות יש להם זכויות בחלקת המריבה במידה המספקת לצורך קבלת הסעד המבוקש.

20.               אף שניתן להניח כי אין מעמד חוקי מחייב לת/3 מדובר במסמך רשמי שהתקבל מהארכיון הציוני וממנו עולה כי חלקת המריבה היא חלק מנחלה 32. עוד עולה כי שינוי כאמור נעשה עוד בשנת 1981 לפי בקשת הכפר. מסמך זה תואם גם את התנהלות האגודה, המינהל ורשויות התכנון בעת שאישרו את הבקשה להיתר לבניין שבנחלה 32 (ת/1).

 

21.               זאת ועוד, התקשיתי לקבל את עדותו של ג'מו לפיה מחד חלקת המריבה שייכת לאגודה השיתופית אך למולה את חתימתו על ת/1 כמי שמאשר את בקשת התובעים להיתר בנייה. לא התרשמתי כי מר ג'מו אינו יודע לקרוא מפות אלא ההיפך, התרשמתי כי הוא מודע היטב לתוכן המפות השונות וחתימתו בשם הועד על ת/1 לא נעשתה מתוך טעות.

 

22.               בהתחשב בכל אלה אני סבור, כאמור, כי התובעים רכשו מעמד מספיק המאפשר להם לעתור לסעד המבוקש על ידם (ר' סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט –1969).

 

 

סיכום

 

23.               אני מקבל את התביעה ומורה לנתבעים לסלק ידם מחלקת המריבה בתוך 7 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהם. לא מצאתי כי יש מקום לעכב את ביצוע החלטה זו בהינתן כי ממילא ניתן צו מניעה האוסר על שימוש הנתבעים בחלקה עוד בתחילת ההליכים (בש"א 3679/06).

 

24.               כמובהר לעיל, אין במתן הסעד המבוקש על ידי התובעים כדי לקבוע דבר בשאלת זכותם בחלקת המריבה ובשאלה האם חלקת המריבה היא חלק מנחלה 32. שאלה זו תוכרע, ככל שהצדדים או גורמים אחרים, יפעלו לשם כך בערכאה המוסמכת ובהליך הנכון.

 

25.               הנתבעים ישלמו לתובעים את הוצאות המשפט (אגרת התביעה ושכר העדים ככל ששולם אך למעט שכר טרחת המודד, שלא היה צורך בחוות דעתו) וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 ¤ בתוספת מס ערך מוסף. הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעים.

 

26.               הגזברות -  תשיב לתובעים באמצעות בא כוחם את הסכום שהופקד במסגרת בש"א 3679/06.

 

 

ניתן היום ח' בסיון, תשס"ט (31 במאי 2009) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

 

                                                                                             

א' דראל, שופט

 

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/F025B36517585DF6422575C70056A61A/$FILE/EA95361C595E5397422575C30045B613.html
תאריך: 
31/05/09
Case ID: 
4756_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : א' דראל
א' דראל
Powered by Drupal, an open source content management system