אוזן נ. זינו


 

 

בתי-המשפט





א  38556/04

בית משפט השלום תל אביב-יפו


 

 

כבוד השופטת דורית קוברסקי

לפני:

 

 














 

אוזן אלי


 

התובע

קסוטו

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

נ  ג  ד


 


 

1 . זינו אליהו

2 . אולמות היכל זינו בע"מ


 

הנתבעים

עמיר

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

 

פסק??דין


 

מבוא

1.         עניינה של התביעה בהסכם שנכרת ביום 11.7.2002 (להלן: "החוזה", נספח ג' למוצגי התובע) בין התובע (להלן: "אוזן") לנתבע 1 (להלן: "זינו") לפיו התחייב זינו להעמיד לטובת אוזן וחברת ר.ר.מ. 207 בע"מ (להלן: "ר.ר.מ.") שבשליטתו עד ליום 22.7.02 ערבות בנקאית אוטונומית בלתי מותנית עם אפשרות הסבה לבנק מסחרי בסך 6 מיליון דולר ארה"ב, בתמורה לקבלת מניות בחברה של אוזן שתרכוש את פעילות הנדל"ן, הכל כפי שיפורט בהמשך. הצדדים קבעו שהמצאת הערבות מהווה תנאי יסודי בחוזה וצד אשר יפר או יחזור בו מהתחייבותו, ישלם לצד השני פיצוי מוסכם בסך שקלים השווה ל-500,000 דולר (להלן: "הפיצוי המוסכם"). להבטחת הפיצוי המוסכם זינו משך שיק, באמצעות הנתבעת 2, אולמות היכל זינו בע"מ (להלן: "חברת האולמות") שבשליטתו, לפקודת אוזן על סך 2,375,000 ¤. השיק נמסר לידיו הנאמנות של עו"ד מהולל (נספח ה' למוצגי התובע). זינו הפר את החוזה בכך שלא המציא את הערבות הבנקאית עד ליום 22.7.2002, וגם לא לאחר מכן. אין גם מחלוקת בין הצדדים שהמכתב מיום 8.8.02 (נספח ו' למוצגי התובע) איננו ערבות בנקאית כאמור בחוזה. אוזן פנה לזינו בדרישה לשלם את הפיצוי המוסכם ולאחר שזינו דחה את דרישתו (נספחים ז' – י"ג למוצגי התובע), הוגשה התביעה שלפני בסדר דין מקוצר.

 

 2.        זינו הגיש בקשת רשות להגן והעלה שתי טענות הגנה: האחת, כי אוזן הציג בפניו מצגים שקריים לגבי מצבו הכספי, מצב החברות שבשליטתו ומצב הפרוייקטים הקשורים בחוזה ולמעשה נפל קורבן לתרגיל "עוקץ" כלכלי רחב היקף.

והשנייה, התנאים המתלים, אשר נקבעו בהסכם הפירוד, כפי שיפורט להלן, חלים גם על החוזה, ומשאלה לא התקיימו, החוזה בטל ודין התביעה להידחות. 

 

3.         בהחלטת בית המשפט מיום 10.5.05 ניתנה לזינו רשות להגן ובהחלטה מיום 21.9.05 נקבע שהתצהיר ישמש ככתב הגנה. 

           

תשלובת נגה – רקע כללי

4.         ב-15.8.99 התמזגו חברות בבעלות אוזן (א.א. מתכות בע"מ בבאר-שבע, אדי הנגב בבאר-שבע) עם תשלובת נגה אשר הבעלים שלה היה עד אותה עת איציק גולדנברג (להלן: "גולדנברג") (פרוט' מיום 26.12.2007 עמ' 35 ש' 7-19). תשלובת נגה היתה חברה ציבורית הרשומה למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב, וקבוצת החברות העיקריות שבשליטתה עסקה במגוון תחומים ובכללם: קבלנות, ייזום נדל"ן, השקעות, היי-טק וטכנולוגיה. בתחילת דרכה נגה הייתה חברה משגשגת (עדות חיים בר זיק, פרוט' מיום 3.4.08 עמ' 33 ש' 16-18, עדות אלי פסח, פרוט' מיום 3.4.08 עמ' 42 ש' 27-21), אלא שבמשך הזמן התגלעו מחלוקות בין גולדנברג לאוזן, ועל כן הוסכם ביניהם על הפרדת הפעילות בנגה כך שאוזן יתמקד בפעילות הנדל"ן בלבד. ביום 20.6.02 חתמו נגה ואוזן על הסכם פירוד כפי שיפורט בהמשך.

חודשיים לאחר מכן, באוגוסט 2002, החלו להתפרסם בעיתונות הכלכלית סנוניות ראשונות על ההתנהלות בחברת נגה (נספח נ' למוצגי הנתבעים) ובחודש ספטמבר 2002 הוגשה בקשה ע"י נגה להקפאת הליכים כנגדה, בטענה לחובות בסך 841 מיליון ¤ לגופים כלכליים ונושים (תיק פש"ר 1896/02 נספח ע/1 למוצגי הנתבעים). נגה קרסה, ועל אף ניסיונות לגבש תוכנית הבראה, לא ניתן היה "להוציאה מן הבוץ".

 

 

 

הרקע לחתימת החוזה בין אוזן לזינו - הסכם הפירוד מיום 20.6.02

5.         ביום 20.6.02 חתמו נגה אלקטרו טכניקה בע"מ ונגה תעשיות  אלקטרו-מכניות      (1986) בע"מ (להלן: "נגה") מצד אחד ו-ר.ר.מ. מצד שני, על חוזה לפיו נגה התחייבה למכור לר.ר.מ. את כל זכויותיה והתחייבויותיה בקשר לפעילות הנדל"ן כפי שהיא (AS IS) בסך כולל של 86 מיליון ¤ (להלן: "הסכם הפירוד" נספח ב/1למוצגי התובע). זאת, כפוף לקיומם של מספר תנאים מתלים: קבלת אישור מוסדות נגה אלקטרו-טכניקה, קבלת אישור מוסדות נגה תעשיות, כניסתה של ר.ר.מ. בנעלי נגה בכל הערבויות הקשורות לפעילות הנדל"ן, הסרת השעבודים הרשומים או מוטלים על פעילות הנדל"ן, כניסתו לתוקף של הסכם רכישת מניות נגה אלקטרו-טכניקה וקבלת אישור מראש של רשויות המס (סעיף 5 לב/1). הצדדים הסכימו כי במידה והתנאים המתלים לא יתקיימו עד ליום 31.12.02, לא יכנס הסכם הפירוד לתוקף ולא תהיה למי מהם כל טענה, תביעה או דרישה.  

 

6.         בהמשך להסכם הפירוד, חתמו נגה ור.ר.מ. ביום 2.7.2002 על תוספת להסכם המסדיר את המקדמות שתשלם ר.ר.מ. לנגה (להלן: "התוספת להסכם"). גם בתוספת להסכם קבעו הצדדים כי אם מסיבה כלשהי לא יתקיימו התנאים המתלים האמורים בהסכם הפירוד, לרבות התנאי של אישור העסקה ע"י האסיפה הכללית של נגה, וכפועל יוצא מכך, לא תוכל ר.ר.מ. לבצע את הסכם רכישת הנדל"ן, תהיה נגה חייבת להחזיר לר.ר.מ. את המקדמות בצירוף הפרשי הצמדה (נספח ב/2 למוצגי התובע).

 

7.         הסכם הפירוד דווח ביום 18.7.2002 לרשות ניירות ערך, לבורסה ולרשם החברות (נספח ד' לתיק מוצגי התובע).

 

החוזה נשוא התביעה מיום 11.7.02

8.         מיד ובסמוך להסכם הפירוד, חתמו אוזן וזינו על החוזה ביום 11.7.02. זינו רצה להשקיע במניות החברה שתרכוש את פעילות הנדל"ן ועל כן התחייב להשקיע 6 מיליון דולר ארה"ב בתמורה לקבלת המניות (להלן: "סכום ההשקעה"). הצדדים הסכימו כי סכום ההשקעה יהיה ע"י המצאת ערבות בנקאית אוטונומית ובלתי מותנית לטובת אוזן, עם אפשרות הסבה לבנק מסחרי, לא יאוחר מיום 22.7.02 (להלן: "הערבות"), וכי אוזן יוכל לעשות שימוש מיידי בערבות. הצדדים ראו חשיבות רבה בגיוס הערבות עד ליום 22.7.02, ועל כן גם קבעו כי אי המצאתה כאמור לעיל, מהווה הפרה יסודית של החוזה המזכה בפיצוי מוסכם בסך 500,000 דולר. יחד עם זאת, נקבע כי אם תוך 12 חודש ממועד חתימת הצדדים על החוזה, לא יצא הסכם הפירוד לפועל מכל סיבה שהיא, יחזיר אוזן לזינו את הערבות וכל סכום שיפרע ממנה.

 

הסכם ברטל מיום 11.7.02

9.         באותו יום חתמו אוזן וזינו באמצעות חברת האולמות, על הסכם בר טל (להלן: "הסכם בר טל"), אשר אף הוא בא להסדיר רכישה משותפת של פעילות הנדל"ן של נגה באמצעות השתלטות על חברה ציבורית בר טל זיווד אלקטרוני בע"מ (נספח י"ד למוצגי התובע). קודם להסכם בר טל חתם אוזן ביום 12.6.02 על הסכם עם חברת גרפון בע"מ, בעלת השליטה בבר טל, לפיו אוזן היה אמור לרכוש מגרפון את מניותיה בבר טל (להלן: "הסכם גרפון"). הסכם גרפון היה כפוף לשורה של תנאים מתלים אשר בסופו של דבר לא התקיימו (נספח ט"ו למוצגי התובע) ועל כן גם הסכם בר טל לא יצא לפועל והשיקים אשר משך זינו לפקודת אוזן בסך 470,000 ¤ הושבו לו. אוזן העיד כי מדובר בעסקאות חלופיות כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסעיף 6 לחוזה (סעיף 31-39 לתצהיר אוזן). זינו אישר את האמור לעיל בעדותו הראשית (סעיף 28 לתצהיר זינו). בחקירתו הנגדית שינה טעמו והעיד כי למעשה מדובר בעסקאות שלובות זו בזו, כך שאם עסקת בר טל נופלת, אזי גם לחוזה אין תוקף (פרוט' מיום 3.4.08 עמ' 46 ש'  24-28).

 

החוזה בין זינו לדדון מיום 14.7.02

10.       לאחר חתימת החוזה וכפועל יוצא ממנו, התקשר זינו עם שמעון דדון (להלן: "דדון"), על מנת לגייס את הערבות ממקורותיו של דדון. בהתאם לכך חתמו זינו ודדון ביום 14.7.02 על הסכם להקצאת מניות אשר מזכיר ברישא שלו את החוזה בין אוזן לזינו וקובע כי דדון פנה לבדוק אפשרות לקבלת הערבות ואף פעל לצורך כך והפגיש את זינו עם תושב מונטריאול בשם מייקל שמס, אשר עמד בראש קבוצת המשקיעים הקנדיים (להלן: "המשקיע הקנדי"). הצדדים קבעו כי במידה ושמס ימציא את הערבות, יתחלקו זכויותיו של זינו, דדון ושמס באופן שנקבע בהסכם (נספח ד' למוצגי הנתבעים). בהמשך שונו הזכויות של כל אחד מן הצדדים בהסכם נוסף שנכרת ביום 6.8.02 (נספח ח' למוצגי הנתבעים).

 

עסקת הקניון בדימונה מיום 10.6.02

11.       לעסקה זו אין חשיבות למחלוקת בתיק זה אך מן הראוי לציינה, נוכח טענתו של זינו שאף באשר אליה רומה. ראשית, אומר כי הצדדים לעסקה אינם אוזן אלא נגה אלקטרוניקה נדל"ן (1994) בע"מ מצד אחד, וחברת האולמות מצד שני. מכל מקום על פי ההסכם עולה כי הוא כפוף לחתימה על הסכם חכירה בין נגה נדל"ן למינהל (סע’ 6.2 ו-15 נספח יא' למוצגי הנתבעת). הסכם החכירה לא יצא לפועל, וכפועל יוצא מכך גם ההסכם לא מומש.

 

12.       מצאתי לנכון לפרט את השרשרת החוזית, שכן נקודת המוצא היא כי חוזים יש לקיים וכאשר הוראות החוזה ברורות, בהירות וחד משמעיות יש ליתן למילים את משמעותן הרגילה, שכן האמור בחוזה מבטא את רצונם (ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ מז(5) 661). כך במקרה שלפנינו. זינו חתם על חוזה קצר, פשוט וברור.

מהתאריכים המתנוססים על ההסכמים ומהאמור בהם, ברי כי ההסכמים קשורים זה בזה. אוזן חתם על הסכם הפירוד, מיד לאחר מכן חתם על החוזה עם זינו, ובמקביל ובאותו יום חתמו אוזן וזינו על עסקה חלופית לרכישת המקרקעין, באמצעות ברטל. לאחר חתימתו של זינו על החוזה עם אוזן, חתם זינו על שני הסכמים נוספים עם דדון.

           

13.       אין חולק כי התנאים המתלים נשוא הסכם הפירוד לא התקיימו. עדותו של זינו כי הערבות הייתה צריכה להינתן בכפוף לשחרור מנכסים על ידי הבנק, וכפוף לאישור הדירקטוריון (פרוט' מיום 8.4.08 עמ' 3 ש' 22-23) עומדת בסתירה לאמור בהסכמים וחסרת היגיון. הרי אוזן פנה לזינו על מנת שיגייס הון נוסף מנכסיו שלו, וללא קשר לנכסי נוגה, וזאת לצורך מימוש הסכם הפירוד. הצדדים הביעו רצונם כי זינו יגייס את הערבות לא יאוחר מיום 22.7.02, בעוד שמשך הזמן לאישור התנאים המתלים על פי הסכם הפירוד הוא 31.12.02. המצאת הערבות ע"י זינו היתה אמורה להוציא לפועל את הסכם הפירוד. ועל כן גם נקבע שבמידה ותומצא הערבות והתנאים המתלים של הסכם הפירוד לא יאושרו, הערבות תוחזר.

 

14.       זינו טען כי רומה ונפל קרבן ל"תרגיל עוקץ", מבלי שפרט כדבעי את טענתו ומבלי שתמך אותה בראיות. לאורך חקירתו חזר זינו על כך ש"נעקץ" אך מלבד אמירות כוללניות כמו "הוא לא עשה שום דבר חוץ מלמכור אוויר ולהונות אותנו" (פרוט' מיום 3.4.08 עמ' 49 ש' 18-19) לא פרט ולא תמך בראיות את טענתו.

 

15.       לא סביר בעיניי כי איש עסקים משופשף כזינו, חתם על שורה של חוזים בסכומי כסף ניכרים, מבלי לקרוא אותם. אך אפילו והייתי מקבלת טענתו של זינו כי לא קרא את החוזים (פרוט' מיום 3.4.08, עמ' 50-49, פרוט' מיום 8.4.08 עמ' 1 ש' 20-19, עמ' 2 ש' 7-6), הרי שטענה זו איננה יכולה להושיעו.

            בשורה של הלכות נקבע כי אדם שחותם על מסמך חזקה שקרא והבין את האמור בו, ולא תשמע טענה מפיו כי לא קרא את המסמך, שאם לא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו (ע"א 467/64 שוורץ נ' סנדור, יט(3) 113, 117; ע"א 121/70 גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ כה(1) 648,661; ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק, מד(1) 341, 348; ע"א 413/79  אדלר נ' מנצור, לד(4) 29, 48). אם הקבוצה הקנדית יכלה לקרוא את החוזים, לבחון את האמור בהם ולהגיע למסקנה כי איננה מעוניינת להיכנס לעסקה, חזקה שגם זינו יכול היה לעשות זאת.

 

16.       התרשמתי כי זינו ניסה להפחית מחשיבות כישוריו כאיש עסקים. עדותו הייתה חמקמקה, מתפתלת ומיתממת. אני גם דוחה את הסברו של זינו כי הואיל ועסקת ברטל לא יצאה לפועל – אזי גם החוזה בטל. עדותו של זינו בחקירתו הנגדית עומדת בסתירה לחוזים ולעדותו הראשית. אוזן העיד כי מדובר בעסקאות חלופיות, כפי שנקבע באופן מפורש בחוזה, ועל כן גם השיב לזינו את הצ'קים נשוא עסקה זו. החזרת הצ'קים לזינו מלמדת לא רק על העסקה החלופית, אלא גם על רצינות כוונתו של אוזן לממש את הסכם הפירוד ואת החוזה עם זינו.

 

17.       אוזן חזר פעם אחר פעם על הצורך שנוצר בגיוס מזומנים. עדותו נתמכה בעדות סמנכ"ל הכספים חיים בר-זיק  (להלן: "בר-זיק"), אשר שפך אור על מצבה של נוגה באמצע יולי 2002. על פי עדותו, בשלב זה החברה נמצאה בקצה גבול יכולת מימוש מסגרות האשראי שלה ואז עלתה על הפרק העסקה אשר ביצועה יכול היה להשפיע על הגדלת מסגרת האשראי, וכדבריו: 

"באותה עת המצב היה מתוח. אנחנו נמצאים כרגע באמצע יולי 2002, החברה נמצאת בקצה גבול יכולת מימוש מסגרות האשראי שלה בבנקים. נמצאת על הפרק עסקה שאמורה להזרים לחברה כ-100 מיליון ¤. אבל העסקה עדיין לא מתבצעת. החברה פונה לבנקים בבקשה לתת לה עוד מרווח זמן ולהגדיל לה את מסגרות האשראי עד לביצוע בפועל של העסקה. עכשיו, הבנקים בספק אם העסקה תצא או לא תצא, ולפי זה הם אמורים לקבל את החלטתם אם להגדיל את האשראי או לא. דיווח כזה של ההסכם, אשר אמור להזרים 6 מיליון דולר, מגדיל משמעותית את הסיכוי להתממשות העסקה. יש איזשהו בסיס להון עצמי שעליו אפשר לבנות את העסקה.

(פרוט' מיום 3.4.08 עמ' 35 ש' 14-24;  עמ' 40 ש'  15-16, 30-31, עמ' 41 ש' 1-2)

עדותו של בר-זיק מתיישבת גם עם חילופי הדברים כפי שעולה מפרוטוקול ישיבות הדירקטריון (נספחים ס/1-ס/6 למוצגי הנתבעים).

 

18.       זינו לא הכחיש בעדותו כי ידע על מצוקת המזומנים של נגה ועל הצורך הדחוף שנוצר בגיוס הערבות. זינו גם אישר שידע שאוזן חתם על הסכם הפירוד. גם דדון, שותפו של זינו אישר את האמור לעיל. (פרוט' מיום 26.12.07 עמ' 38 ש' 24-32, פרוט' מיום 3.4.08 עמ' 52 ש' 7, עדות דדון, סע' 3-6 לתצהירו וחקירתו הנגדית, פרוט' מיום 22.6.08 עמ' 33 ש' 10-16).

 

19.       לאחר חתימת הצדדים על החוזה ונוכח האינטרס המשותף של אוזן וזינו במימוש הסכם הפירוד, התלווה אוזן ב-6.8.2002 לזינו ודדון לנסיעתם לקנדה. (סע' 36-50 לתצהיר זינו, סע' 23-43 לתצהיר דדון נספחים ה/1,ה/2,ו/1- ו/5 למוצגי הנתבעים). נסיעתו של אוזן לקנדה מצביעה על האינטרס המשותף של אוזן וזינו בקידום העסקה נשוא החוזה, ובוודאי שעומדת בסתירה לטענת זינו כי החוזה היה "תרגיל עוקץ".

 

20.       לא סביר בעיני שאיש עסקים כזינו, הטוען שרומה והיה קרבן "לתרגיל עוקץ רב היקף", לא פנה למשטרה, ואפילו לא טרח לשגר לאוזן מכתב המודיע על בטלות החוזה בשל הטעייתו ודרישה להשבת הצ'ק שהופקד אצל עו"ד מהולל. אוזן הוא זה שפנה לראשונה לזינו ביום 12.9.02 ובמענה למכתבו השיב לו זינו כי אוזן הציג מצג שווא והפר באופן בוטה את ההסכמות בין הצדדים (נספחים ז-י לכתב התביעה). זאת ותו לא. יודגש כי מכתב הביטול היחידי ששיגר זינו לאוזן, התייחס לביטול עסקת ברטל ודרישה להשבת הצ'קים שניתנו בגין עסקה זו (נספח י"ח למוצגי התובע). אני גם דוחה את הסברו של זינו בעדותו, כי ריחם על אוזן ולכן לא הגיש תביעה נגדו, למרות שאוזן "עקץ אותו" בסכום נכבד.

 

21.       זינו לא הוכיח באמצעות חוות דעת חשבונאית כלכלית מטעמו, או באמצעות עדים, מה היה מצבה של נגה ביום כריתת החוזה. זינו גם לא הוכיח שאוזן ידע בזמן חתימת החוזה את מצבה האמיתי של נגה, מעבר למצוקת המזומנים, שהייתה ידועה לשני הצדדים, ואף לא הוכיח כי אוזן הסתיר ממנו מידע רלוונטי באשר לכך. העובדה שחודשיים לאחר חתימת החוזה נגה קרסה, והוגשה בקשה למתן הוראות על ידי הנאמן צוריאל לביא (במ/3), איננה מצביעה בהכרח כי זה היה המצב ביום חתימת החוזה וכי אוזן ידע זאת והסתיר, כיזב או מנע מידע מזינו.

 

22.       רכישת הנדל"ן "במחיר מציאה" (במקום ב-400 מיליון ¤ - ב-86 מיליון ¤) התאפשרה בגלל מצבה של נגה. זינו איננו "אדם מן הרחוב" ואף לא "צד חלש" בעסקה, אשר ראוי להגנה. ניתן לומר כי אוזן, זינו ודדון האמינו כי מדובר ב"סוכריה כלכלית אדירה" שתהפוך אותם למיליונרים בן יום (כאמור בסעיף 11 לתצהיר זינו וסע’ 10 ו- 27 לתצהיר דדון). על כן, היה להם אינטרס משותף וכך גם פעלו. לכל היותר זינו טעה בכדאיות העסקה, אך טעות זו איננה מזכה אותו בביטול החוזה או בהתנערות ממנו (ע"א 2444/90 ארואסטי נ' קאשי מח(2) 513, 527). זינו "קנה אפשרות" לרכוש מקרקעין בסכום נמוך בהרבה מערכם הריאלי ובתמורה לכך התחייב לגייס את הערבות לא יאוחר מיום 22.7.02. הסיכון שנטל על עצמו זינו  הוא באי גיוסה של הערבות לעומת הסיכוי להיות מיליונר "בן יום", כעדותו. אוזן, כמו זינו, היה מודע לקושי באישור עסקת הנדל"ן בסכום נמוך בהרבה מערכם הממשי. העובדה שמישיבות הדירקטוריון של נגה, מצטיירת תמונה קשה באשר למצבה התזרימי (נספחים ס/2, ס/4, ס/5 לתיק מוצגי הנתבעים) איננה מצביעה על כך שאוזן רימה את זינו או שהסתיר ממנו עובדות מהותיות אשר היה עליו לגלותן. זינו היה מודע לקושי ולסיכון כי הסכם הפירוד לא ייכנס לתוקף, אך כאיש עסקים ממולח ונוכח ההזדמנות שנוצרה לרכוש את הנדל"ן "במחיר מציאה", הסכים ליטול סיכון זה. גם העובדה שהצדדים קבעו כי במידה ולא יאושרו התנאים המתלים עד ליום 31.12.02 תושב הערבות, מלמדת על כך שזינו היה מודע לקושי של אישור התנאים המתלים.

ייתכן שאוזן, גולדנברג וזינו שגו באשליות כאשר האמינו שיצליחו "להעביר" את העסקה נשוא החוזה, אך מכאן ועד למסקנה כי אוזן רימה את זינו – הדרך רחוקה.

 

23.       כל אחד מן הצדדים הכביר מילים על חוסר תום לבו של האחר. אוזן טוען כי זינו הסתיר ממנו מידע, ואילו זינו מסתמך על החלטות בית המשפט בהליכים שונים, אשר נוכח קריאת האמור בהם מצטיירת תמונה עגומה באשר לפעילות אוזן כאחד ממנהלי נגה (בעיקר על ידי כב' השופטת אלשייך, בתיק פש"ר 2136/02, בש"א 21506/04, מיום 10.9.07, במ/3). אסתפק ואומר כי אוזן לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את טענתו כי זינו הסתיר ממנו דבר מה באשר לאישיות העומדת מאחורי הקבוצה הקנדית (לעניין אישיותו של פנחס דדון) ואף אינני סבורה כי ניתן להקיש מדברים שנאמרו על אוזן בהליכים אחרים ועל פיהם לבסס מסקנה בהליך זה.

 

24.       לטענתו של אוזן אם זינו היה עומד בהתחייבותו, כדור השלג לא היה מתגלגל וניתן היה להציל את נגה מקריסה (פרוט' מיום 26.12.07, עמ' 39 ש' 18). בר-זיק תומך בעדותו של אוזן בענין זה (פרוט' מיום 3.4.08 עמ' 37 ש' 11-13; עמ' 40 ש' 24; עמ' 41 ש' 2, ש' 15-17). אלי פסח (להלן: "פסח"), הדח"צ, העיד כי יתכן ויש קשר בין אי המצאת הערבות לקריסת נגה, אך לא יכול היה לאשר זאת בוודאות (פרוט' מיום 3.4.08 עמ' 43 ש' 20-24), ואף עדותו של צוריאל לביא (להלן: "לביא"), המנהל המיוחד של קבוצת נגה, אשר  היה  גם  הנאמן שלה, לא הוסיפה דבר, ולהיפך:

"לשאלת בית המשפט אם אני יכול לשפוך אור לגבי המחלוקת נשוא תיק זה לענין תהליך הקריסה של נגה והטענה שהעברת הכספים ע"י הנתבע היתה כבר בשלב שלא היה עוזר, אני משיב: לצערי אני סבור שלא אוכל לסייע. נניח שהייתי יודע מתי זה צריך להיות, אני אמור לשקלל אחורה אינספור משתנים, אם כמות כסף היתה מספקת לבנקים ולגורמים נוספים, אני חף ממידע... לשאלה אם מהמסמכים שהוגשו בהסכמה ניתן ללמוד משהו שמוביל למסקנה שהכסף לו היה מגיע לא היה משנה דבר – אין לי כל ידע נוסף על כל אחד מהיושבים פה לגבי השאלה מה היה קורה או לא... באופן כללי אני אומר שזה לא מתמטיקה קלאסית. זה שקלול של משתנים רבים, למשל מה היתה מערכת היחסים מול הגורמים המממנים כמו בנקים, או מול ספקים גדולים, אם היה אפשר להאריך אשראי, זו מערכת עם משתנים רבים" (פרוט' מיום 11.11.2008 עמ' 35 ש' 18-29, עמ' 36 ש' 1-3).

 

            אין חולק כי קריסתה של נגה היא בשל חובות העולים פי כמה על שיעור הערבות. אין בידי כלים לקבוע כי אילו הייתה הערבות ניתנת בזמן, ניתן היה להציל את נגה. ייתכן שמדובר ב"טיפה בים". שאלה זו סבוכה ומורכבת וקשה כיום להשיב את הגלגל לאחור. אחזור ואדגיש כי זינו נטל על עצמו סיכון, ואינו יכול כעת להיבנות מקריסתה של נגה.

 

25.       זינו לא טען ובוודאי שלא הוכיח כי בנסיבות הענין יש מקום להפחית את שיעור הפיצוי המוסכם ומשכך ממילא אין מקום לשקול הפחתתו (ע"א 630/84 רחמים בוקובזה נ' חיים רוזוליו לט(2), 584). אמנם במקרים מסוימים לבית משפט יש סמכות להפחית את שיעור הפיצוי, וזאת כאשר אין כל יחס סביר בין שיעורו ובין הנזק שניתן היה לראותו מראש. בעניינו, ולמעלה מן הצורך אוסיף, כי שיעור הפיצוי המוסכם נראה בהחלט סביר למול סכום ההשקעה שזינו צריך היה לגייס (ע"א 4481/90 ישראל אהרון נ' פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובניין בע"מ, מז(3) 427, וע"א 300/77 דליה רוזנר נ' בנייני ט.ל.מ. חברה לבניין ופיתוח בע"מ, לב(3) 682).

 

26.       מהמקובץ עולה, כי זינו גם לא הרים את נטל ההוכחה לקיומו של הפגם החוזי הנטען – הטעייה, המהווה עילה לבטלות החוזה.

 

סוף דבר

27.       אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 2,375,000 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 17.5.04 ועד למועד התשלום בפועל. על הסכום הנ"ל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ והוצאות משפט (ערה אני כי הסכומים הנ"ל הם מעבר לתקרת סמכותי, יחד עם זאת הכלל הוא כי תקרת הסמכות נקבעת על פי יום הגשת התובענה והיא איננה מגבילה תוספת שנובעת משערוך והצמדה, הוצאות משפט ושכ"ט. משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט אזרחי, הלכה למעשה, כרך א' מהדורה 15, תקנות סדר הדין האזרחי, ד"ר וינוגרד, עדכון 3, רע"א 1146/91 נועם אורים, שותפות רשומה ואח' נ' ורמיג בע"מ (בפירוק מרצון) פורסם בנבו).

 

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

 

ניתנה היום, ח' בסיון, תשס"ט (31 במאי 2009), בהעדר ב"כ הצדדים.

                                                                               

דורית קוברסקי, שופטת

 

קלדנית: איילה ש.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/0553EC5BD6BFD896422575C700554D07/$FILE/518FD400D3A419A5422575A80027E0EE.html
תאריך: 
31/05/09
Case ID: 
38556_4
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : דורית קוברסקי
דורית קוברסקי
עורכי דין : קסוטו
קסוטו
Powered by Drupal, an open source content management system