אריעז יצחק נ. בטוח לאומי-סניף


 

   

בתי הדין לעבודה

בל 005089/08

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב – יפו

 

02/06/2009

 

כב' השופטת יהלום הדס

בפני:

 

 


 

אריעז יצחק

בעניין:

המערער

עו"ד איש טוב

ע"י ב"כ

 


 

נ  ג  ד

 


 

המוסד לביטוח לאומי

 

המשיב

ע"י ב"כ עו"ד בר-נור


 

 

פסק דין

 

1.         בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 14.8.08 אשר קבעה למערער 10% נכות בגין טנטון ו 0% בגין ירידה בשמיעה.

 

2.         להלן השתלשלות האירועים:

 

5129371

2.1        המערער יליד 1940 , עבד בפיקוח של צנרת דלק במשך שנים רבות.

2.2       ביום 24.8.03 הוכרה תביעתו להכרה בליקוי שמיעה. ועדה מדרג ראשון ולאחריה ועדה לערערים קבעו למערער נכות בשיעור 10% בגין טינטון, ו 0% נכות בגין ירידה בשמיעה.

2.3       המערער פנה לוועדה,  עקב  החמרת מצב.

2.4     ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות בשיעור של 10% בגין טנטון ו- 25% בגין ירידה בשמיעה, כאשר רק 15% כתוצאה מהתאונה. כמו כן קבעה הועדה מועד תחולה מיום 31.5.06.

2.5      הן המשיב  והן המערער ערערו על החלטה זו.

המערער טען כי מועד התחולה צריך להיות מיום הגשת התביעה להחמרת מצב.

המשיב טען כי הועדה לא  הייתה צריכה לנכות  10% בגין מצב קודם, זאת משום שהועדה בדרג ראשון קודמת, קבעה לו נכות של 0% בגין ירידה בשמיעה. 

2.6     ועדה רפואית לערערים  מיום  31.7.07  דחתה את הערעורים וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

2.7       המערער הגיש ערעור על החלטה זו לבית הדין. בפסק דין מיום 22.1.08 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת ב"כ המשיב כפי שהובעה בפרוטוקול הדיון ולפיה:

            "אני מסכים להחזיר את עניינו של המערער לועדה לעררים על מנת שתתייחס לכל בדיקות השמיעה המוקדמות להתכנסות הועדה המצויינת בתיק, וכן לחווה"ד של ד"ר פרט מ- 3/3/06 ו- 17/10/06, ולאור זאת תשקול שוב את עמדתה".

 

2.8       הועדה נתנה החלטה ביום 14/8/08.

            על פי קביעתה, ההחמרה בשמיעה לא נגרמה עקב חשיפה לרעש ואינה קשורה בתנאי העבודה.

2.9       על החלטת הועדה מיום 22/1/08, הוגש הערעור כאן.

 

3.         נימוקי הערעור

3.1    הועדה ניסתה בכל דרך אפשרית להגיע לתוצאה, וזאת תוך חריגה מסמכותה.

3.2    היה על הועדה לדון אך ורק בשאלת מועד התחולה.

3.3    הועדה דנה בנושאים שונים ולא נתנה למערער אפשרות להתגונן מפניהם.

3.4    החלטת הוועדה אינה מפורטת ומנומקת כנדרש .

3.5    הועדה קבעה כי בדיקות השמיעה שעבר התובע אינם אמינות, עם זאת    החליטה לדחות את הערעור  על סמך אותם  בדיקות. 

3.6    הועדה לא התייחסה לבדיקות הרעש אשר בוצעו על ידי המשיב במקום  עבודתו של המערער.

3.7    אין די בהתייחסות לחוות הדעת כפי שנדרשה בפסק הדין.

3.8    יש להחזיר לועדה בהרכב אחר.

 

4.        עמדת המשיב

4.1.      הועדה פעלה כשורה ולא נפלה טעות בהחלטתה.

4.2       בהתאם להוראות פסק הדין, הועדה לא הייתה אמורה להתייחס לבדיקות שמיעה נוספות מעבר לבדיקות שאליהם  התייחסה.

4.3       הועדה  התייחסה לשתי חוות הדעת של ד"ר פרט בהתאם לאמור בפסק הדין.

 

5.         לאחר עיון בחומר שבתיק ובטענות הצדדים, להלן פסק הדין.

           

6.         כעולה מהפרוטוקול, הועדה עיינה בפסק הדין, שמעה את תלונות המערער וכתבה מסקנותיה.

 

7.         באשר לבדיקות  השמיעה שבוצעו למערער  טרם התכנסות הוועדה, הועדה התייחסה לבדיקות שמיעה מיום 15.1.06 , 10.7.06 ,20.9.06 20.11.06 ומיום 24.1.07.

על סמך בדיקות אלה קבעה  כי ליקוי השמיעה שממנו סובל המערער,  אינו מתאים לפגיעה בחשיפה לרעש. 

עוד קבעה שלא נמצאה התאמה בין חלקי הבדיקה השונים, והדבר מצביע לטעמה על חוסר התאמה בין מצב השמיעה האמיתי של המערער  לבין זה הנראה בבדיקה.

 

8.         בסיכום מסקנותיה נכתב:

            "... שתוארו לעיל נראות 5 בדיקות שהליקוי שמיעה שבהן אינו מתאים לפגיעה בחשיפה לרעש (הסיבות צויינו לעיל) ובבדיקה אחרת שבוצעה ב- 10/7/06 נראה ליקוי שונה לחלוטין מכל יתר הבדיקות.

            בחלק מהבדיקות לא נמצאה התאמה בין חלקי הבדיקה השונים והדבר מצביע על חוסר התאמה בין מצב השמיעה האמיתי לבין זה הנראה בבדיקה. בבדיקה זו נראית החמרה קלה בשמיעה אך היא מתבטלת "בשישים" ליד חמשת הבדיקות האחרות שאינן מתאימות לפגיעה בחשיפה לרעש.

            לדעת הועדה, ההחמרה בשמיעה לא נגרמה עקב חשיפה לרעש ואינה קשורה בתנאי העבודה".

 

9.         באשר לחוות הדעת של ד"ר פרט קבעה הוועדה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בשתי חוות הדעת של ד"ר פרט מתאריכים 3.3.06 ו 17.10.06 , שתי חוות דעת אילו זהות לחלוטין זו לזו מלבד בשני מספרים כאשר בחוות הדעת המוקדמת יותר סף השמיעה באוזן שמאל הוא 33 דציבל ולכן הנכות היא 15% ואילו בחו"ד המאוחרת יותר סף השמיעה באוזן שמאל הוא 42 דציבל והנכות המולדת היא 25%. ד"ר פרט אינו מציין על סמך אלו בדיקות שמיעה קבע את המלצתו לנכות....."

 

10.       ב"כ המערער טוען כי היה על הועדה לדון רק בשאלת מועד תחולת ההחמרה, ולא היה מקום שתדון בשאלת הקשר הסיבתי, שכן אף אחד מהצדדים לא ערער על כך.

 

11.       עיון בפסק הדין מיום 22/1/08 שמכוחו פעלה הועדה, מעלה כי הועדה לא הוגבלה לדון רק בשאלת הקשר הסיבתי. הועדה נדרשה לבחון את בדיקות השמיעה ואת חוות הדעת ולנמק מסקנתה.

            אין הגבלה כי עליה לדון רק בשאלת מועד תחולת ההחמרה.

 

12.       טענה זו של המערער, נדחית.

 

13.       טענה נוספת למערער ולפיה היה על הועדה להתריע בפנייו כי היא שוקלת להפחית את אחוזי הנכות ולאפשר לו להתגונן.

            אף טענה זו לא מופיעה בסוגיות שבמחלוקת בפסק הדין מינואר 2008.

            מסקנת הועדה בדבר העדר קשר סיבתי, היתה ידועה למערער עוד קודם להגשת הערעור הקודם.

המערער לא מחה על פסק הדין שניתן בתיק הקודם ואשר אין בו כל איזכור של טענה זו.

            משכך, אין בטענה זו משום סיבה לפסול את החלטת הועדה.

 

14.       הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין.

            הועדה התייחסה ביתר פירוט והרחבה לבדיקות השמיעה השונות, כמו גם לחוות דעת ד"ר פרט.

            לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בפעולת הועדה.

            החלטתה היא החלטה רפואית, אשר בית הדין לעבודה אינו מוסמך להתערב בה.

 

15.       סוף דבר, הערעור נדחה.

            אין צו להוצאות.

 

ניתן היום י' בסיון, תשס"ט (2 ביוני 2009) בהעדר הצדדים

 

יהלום הדס, שופטת

תשובה חן-קלדנית.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/DF016CFE91EE7E27422575C90065B90C/$FILE/EB2C8B4DF7DCA184422575C0005CC969.html
תאריך: 
02/06/09
Case ID: 
5089_8
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : יהלום הדס
יהלום הדס
עורכי דין : איש טוב בר-נור
איש טוב
בר-נור
Powered by Drupal, an open source content management system