דניאל הנסב נ. בטוח לאומי-סניף


 

   

בתי הדין לעבודה

בל 003730/08

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב – יפו

 

03/06/2009

 

כב'השופטת הדס יהלום

בפני:

 

 


 

דניאל הנסב

בעניין:

המערער

עו"ד אסולין

ע"י ב"כ

 


 

נ  ג  ד

 


 

המוסד לביטוח לאומי

 

המשיב

ע"י ב"כ עו"ד ספורטה


 

פסק דין

 

1.         הוגש ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 21/5/08.

            אלה נימוקי הערעור:

א.        הועדה טעתה בכך שלא קבעה נכות בגין הפגיעה הנפשית שנגרמה בעקבות התאונה.

ב.         היה על הועדה להבחין בתעוד הרפואי בדבר קיומה של בעיה נפשית והטיפול הניתן בגינה.

ג.         היה על הועדה להפנות התובע לבדיקת הפן הפסיכיאטרי.

ד.         היה על הועדה להעניק נכות בתחום הנפשי ולבחון הפעלת תקנה 15.

 

2.         בישיבת 28/10/08 בפני הרשמת ולך, ביקש ב"כ המערער לעיין במסמכים המתייחסים לתחום הנפשי.

 

3.         תגובת המשיב לערעור הוגשה בכתב ביום 11/11/08:

א.        הועדה בחנה החומר הרפואי.

ב.         הועדה מסתמכת על המזכר של הרופאה הפסיכיאטרית, לפיה המערער פנה למרפאה ב- 1988 ואובחן.

ג.         לכן קבעה הועדה שאין נכות נפשית הקשורה לתאונה.

ד.         גם ועדה שדנה בנכות זמנית, מיום 27/4/07, קבעה שבעברו בעיות נפשיות ולכן דחתה את ערעורו. החלטה זו היא חלוטה.

 

3.         בישיבת 11/3/09 בפני הרשמת ולך, טען ב"כ המשיב:

א.        ביום 14/6/07 עמד המערער בפני ועדה מדרג ראשון. לא היתה תלונה בתחום הנפשי. נקבעו נכויות זמניות.

ב.         הוגש ערעור. ועדה לעררים דנה בשתי ישיבות, המערער נבדק קלינית בתחום הנפשי. החלטת הועדה ניתנה ביום 27/12/07.

ג.         בהחלטה נקבע כי  כבר בשנת 98' קיבל המערער טיפול נפשי בשל הפרעות הסתגלות וכי הבחנה זו נכונה גם למצבו הנפשי של המערער לאחר התאונה.

ד.         מדובר בהחלטה שהיא רפואית ביסודה שאינה נושא לערעור.

ה.        ממילא, הועדה "נעולה" לאור החלטה קודמת של וועדה לעררים הקובעת שאין נכות נפשית הקשורה לתאונה.

 

4.         ב"כ המערער טען מנגד:

א.        בהחלטת הועדה מיום 27/12/07 יש התיחסות גם לפן הפסיכיאטרי וחלק מהנכות שנקבע שם מתיחס לפן הפסיכיאטרי.

ב.         גם אם הועדה מדרג ראשון לא קבעה נכות נפשית, הרי שהתקיימו מספר ועדות לאחר מכן שבהן ישב מומחה פסיכיאטר. מכאן שגם המל"ל לא סבר שההחלטה מ 12/07 סותמת את הגולל בפן הפסיכיאטרי.

ג.         המשיב לא המציא מסמכים כפי שהתחייב בדיון הקודם ולכן הוא מנוע מלטעון שכל שיש בתיק  הם מסמכים מרופאת משפחה.

ד.         המסמך מרופאת משפחה שרשמה כדור הרגעה, אינו מצדיק ניכוי בגין מצב קודם.

ה.        המערער החל בטיפול נפשי רק לאחר התאונה.

 

לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן  פסק הדין.

 

5.         בפרק סיכום ומסקנות בהחלטת הועדה מיום 21.5.08 נקבע כדלקמן:

 

"הועדה עיינה במסמכים מהתחנה לבריאות הנפש בחולון החל מ 7.6.07 עד 18.9.07 וכן 2 מסמכים מ 4/08 מד"ר סטריקובה וד"ר קליינר . ד"ר קליין מציין כי המערער קיבל טיפול נפשי ב 1998  בשל הפרעת הסתגלות וזו גם אבחנתו לאחר התאונה.אין נכות נפשית הקשורה לתאונה".

 

6.         המערער נפגע בתאונה בעבודה ביום 24.12.06.

מהחלטת הועדה עולה כי הראיה היחידה שעליה מסתמכת הועדה באשר למצבו הנפשי של המערער עובר לתאונה, הינו המסמך  מיום 10.4.08.

כך נאמר במסמך:

 

"הנ"ל פנה למרפאה פעם אחת בלבד ואובחן כסובל מהפרעת הסתגלות עקב קשיים משפחתייים ולא היה בהמשך טיפול.

פנה שוב ב 6/07 לאחר שטופל במקום עבודתו.

מאז בטיפול רציף, נוטל טיפול באופן מסודר, ללא שינוי במצבו, מאובחן כסובל מהפרעת הסתגלות עם סמפטומים דכאוניים.

מומלץ המשך טיפול ומעקב".

 

7.         חרף החלטת בית הדין מיום 28.10.08 לא הועברו לידי ב"כ המערער מסמכים נוספים אשר הונחו בפני  הועדה, שקשורים למצבו הנפשי של המערער עובר לתאונה. 

 

8.         מפרוטוקול הועדה עולה שלא קיים תעוד על טיפול נפשי בתקופה מאז שנת 1998 ועד לתאונה בשנת 2006.

המסמכים שציינה הם משנת 2007 ו- 2008.

על פי אישור דר' קליין, המערער אכן לא היה בהמשך טיפול לאחר שנת

1998.

 

9.         מאידך, עולה מהאישור כי לאחר התאונה, המערער מקבל טיפול נפשי באופן  קבוע.

כמו כן, על פי האישור, בשנת 1998 הובחן כסובל מהפרעת הסתגלות, בעוד שבשנת 2007 אובחן כסובל מהפרעת הסתגלות עם סמפטומים דכאוניים.

 

10.       זאת ועוד, בועדה נשוא ערעור זה ישב רופא פסיכיאטר אשר אף בדק את המערער, כמפורט בפרוטוקול. מכאן שאף המשיב סבר שיש לבחון את הנכות בתחום הנפשי.

 

11.       לגבי הועדה מיום 27/12/07, ועדה זו קבעה במפורש שהנכות שניתנה בתחום הנפשית, ניתנה "ביד נדיבה". משמע – ניתנו אחוזי נכות בתחום הנפשי.

 

12.       לאור האמור, אני סבורה שנפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה, בכך שלא הציגה ביסוס מספיק ומפורט לקביעתה לפיה אין נכות בתחום הנפשי בעקבות התאונה.

על הועדה לשקול בשנית עמדתה בשאלת הפן הנפשי.

הועדה תאפשר למערער ולבא כוחו לטעון בפניה. הועדה תנמק מסקנתה.

 

13.       הערעור מתקבל כאמור בסעיף 12 לעיל.

 

14.       המשיב ישלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ¤ בצרוף מע"מ.

 

ניתן היום י"א בסיון, תשס"ט (3 ביוני 2009) בהעדר הצדדים

 

יהלום הדס, שופטת

 

תשובה חן-קלדנית.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/C53B8FE674409F0F422575CA00571929/$FILE/2AB6A5550C93CC51422575CA0031C8BD.html
תאריך: 
03/06/09
Case ID: 
3730_8
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : יהלום הדס
יהלום הדס
עורכי דין : אסולין ספורטה
אסולין
ספורטה
Powered by Drupal, an open source content management system