עזבון המנוח שלמה דרילמן נ. חגמ
ב ת י ה מ ש פ ט
ת.א. 012635/03 |
בית משפט השלום תל אביב-יפו |
||
|
|||
04/06/2009 |
|
כבוד השופט חיים טובי |
לפני: |
עיזבון המנוח שלמה דרילמן ז"ל |
התובע: |
|
|
ע"י ב"כ עו"ד א. לאואר, מנהל העיזבון |
|
|
נ ג ד |
|
|
1. יחזקאל חגמה 2. מזל (מלי) חגמה 3. שטנגל מזל חג'מי ת.ז. 059120956 4. שטנגל דורון פנחס ת.ז. 058842378 ע"י ב"כ עו"ד קירשנבוים ואח' |
הנתבעים: |
פסק-דין
רקע עובדתי
1. התובע הינו עיזבון המנוח שלמה דרילמן אשר נפטר ביום 3/12/91 (להלן: "המנוח"). התובענה שבכאן הוגשה על ידי מנהל העיזבון המנוח, עו"ד אורי לאואר (להלן: "עו"ד לאואר").
המנוח היה בחייו פסול דין, אשר אגודת אקי"ם (להלן: "אקי"ם") מונתה כאפטורופא שלו על פי צו בית משפט.
2. הוריו המנוחים של המנוח היו, עד לפטירתם, החוכרים הרשומים של דירת מגורים הממוקמת בקומה השלישית בבניין הבנוי ברחוב דרך השלום 97, תל אביב, והידועה כתת חלקה 38/21 בגוש 6164 (להלן: "הדירה").
3 אבי המנוח נפטר בשנת 1978 ואמו (להלן: "האם" או "המנוחה") אושפזה בשנת 1989 במוסד סיעודי שם שהתה עד לפטירתה ביום 3/2/91.
מכוח ירושת הוריו המנוחים זכאי היה המנוח להירשם כחוכרה של הדירה.
4. הדירה הושכרה לראשונה לנתבעים 1 ו-2 (להלן: "חגמה"), בשכירות חופשית, על ידי הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופא של האם, ולאחר פטירת האם על ידי אקי"ם.
הסכמי שכירות חודשו מפעם לפעם, כאשר האחרון שבהם היה לתקופה של שנה אחת מיום 7/7/91 ועד ליום 30/6/92. לחגמה ניתנה "הברירה" (אופציה) לשכור הדירה לשנה נוספת, קרי: עד ליום 30/6/93 (להלן: "הסכם השכירות").
5. אחר פטירת המנוח ומינויו של עו"ד לאואר כמנהל העיזבון, ובשל הפרות חוזרות ונישנות של הסכם השכירות ואי תשלום דמי השכירות בגין הדירה, פנה עו"ד לאואר לחגמה בדרישה להסדיר חובותיהם ולפנות הדירה. מששולם חוב דמי השכירות בגין הדירה בסך 33,000 ¤ ולבקשת חגמה, נחתם הסכם שכירות נוסף בין הצדדים ביום 11/1/96 לפיו הושכרה הדירה לחג'מה לתקופת שכירות של שנה מיום 1/1/96 ועד ליום 31/12/96 (להלן: "תקופת השכירות האחרונה"). דא עקא כי חגמה שוב לא עמד בהתחייבויותיו ולא שילם את דמי השכירות בגין תקופת השכירות האחרונה.
6. נוסיף ונציין כי בזמן מן הזמנים החלו הנתבעים 3 ו-4 (להלן: "שטנגל")להתגורר בדירה בלא שניתנה להם רשותו של התובע לעשות כן.
לפיכך, עתר התובע ביום 16/1/03 לבית המשפט ליתן פסק דין המורה על פינוי הנתבעים
4-1 ו/או מי מטעמם מהדירה והחזרת החזקה בה לידיו.
7. בהעדר הגנה ניתן ביום 25/12/03 פסק דין כנגד הנתבעים. חגמה לא הגישו בקשה לביטולו ולפיכך נותר פסק הדין כנגדם על כנו. בית המשפט (החלטת כב' הרשמת דהן בבש"א 171087/05, פרוטוקול עמ' 4) נעתר לבקשת שטנגל לביטול פסק הדין כנגדם, והתיר הגשת כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה.
8. בין לבין הועבר התיק לדיון בפני. ניסיון בית המשפט להביא הצדדים לידי הסדר עלה בתוהו, כך שאין מנוס מלהכריע במחלוקת בתיק זה לגופה.
טענות הצדדים
9. לטענת התובע, הוא מעולם לא נתן הסכמתו ו/או אישורו למגורי שטנגל בדירה, לפיכך פולשים ומסיגי גבול המה בה, ומן הדין לפנותם הימנה.
10. מנגד טענו שטנגל כי הינם בעלי זכויות בדירה הואיל ואלו הועברו אליהם על ידי חגמה. חגמה, כך לשטנגל, הינם בעלי זכויות החכירה בדירה אחר שרכשו אותה מעוה"ד לאואר בשנת 1993. לטענת שטנגל, לאחר שחגמה רכשו דירה אחרת למגוריהם בשנת 1995, עזבו האחרונים את הדירה והעבירו את החזקה והזכויות בה אליהם.
שטנגל הוסיפו וטענו כי רישום הדירה על שמם נמנע עקב קיומם של יורשים בלתי ידועים הנקובים בצו ירושת המנוח, והזכאים למחצית עזבונו.
עוד טענו שטנגל כי עובדת מגוריהם בדירה הייתה ידועה לתובע למן המועד בו תפסו חזקה בה.
נוכח טענותיהם אלה, כך לשטנגל, הינם מחזיקים בדירה כדין ואין לפנותם הימנה.
גדר המחלוקת, דיון ומסקנות
11. אין חולק כי המנוח היה יורשם הבלעדי של הוריו המנוחים (ראה צווי ירושה, נספחים ח' ו-ט' לת/2). ככזה זכאי היה להירשם כחוכר של הדירה (ראה נסח רישום, נספח ב' לת/2).
אין גם חולק כי לאחר פטירת המנוח ומכוח צו בית המשפט לענייני משפחה (ראה צו ירושה, נספח ל"ב לת/2) מונה עוה"ד לאואר לנהל את עיזבון המנוח, כמו גם לפעול להשבת החזקה בדירה ליורשי המנוח (ראה החלטת בית המשפט לענייני משפחה, כב' השופט שוחט, מיום 6/2/02 בבש"א 19867/01).
זכויותיהם של יורשי המנוח ויורשי המנוחה, נרשמו בלשכת רישום המקרקעין כבעלי זכות החכירה בה (נספח ל"ז לת/2), כך שהיורשים האמורים באו בנעלי המנוח והינם בעלי הזכויות הקנייניות בדירה.
משהוכח כזאת, זכאים היורשים לקבל לידיהם את החזקה בדירה ממי שמחזיק בה שלא כדין.
המקור המשפטי לתביעת בעל המקרקעין (או החוכר) לסילוק יד המחזיק בהם שלא כדין הינו סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") הקובע לאמור: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".
ההלכה הפסוקה קבעה כי "בתביעה שכזו די לתובע להוכיח כי הוא הבעלים החוקיים של המקרקעין, ואז עובר נטל הראייה לנתבע להראות שהוא רכש זכות כלשהי במקרקעין אשר זכות הבעלות כפופה לה" [ע"א 16482/05 עיריית תל אביב יפו נ' גרינצשטיין, פ"ד נג(4) 353].
די לו לבעל הבית לסמוך על זכות קניינו "ואז על הנתבע להראות ולו לכאורה זכות חוקית לישיבתו במקום" [ע"א 127/77 קפה נ' לוי, פ"ד ל"א(3) 455].
הנה כי כן, בעל הזכויות הקנייניות במקרקעין יוצא ידי חובתו בהוכחות זכות קניינו בהם, או אז עובר נטל ההוכחה על כתפי הנתבע המחזיק, להוכיח זכות חוקית לחזקה בהם.
12. מעיון בטענות שטנגל עולה כי שתיים הן טענותיהם העיקריות, הכרוכות זו? בזו?, והמקימות להם לטענתם זכות להחזיק בדירה בניגוד לרצון היורשים.
האחת היותם של חגמה בעלי זכויות החכירה בדירה, אחר שהאחרונים שילמו תמורתן לעו"ד לאואר.
והשנייה חזקתם בדירה הינה כדין, הואיל וזכויותיהם של חגמה בדירה הועברו להם בתמורה לחוב כספי אותו חב חגמה לשטנגל.
ההשכילו שטנגל להוכיח טענותיהם? סבורני כי לא עלה בידיהם כזאת.
להלן נימוקיי.
זכויות חגמה בדירה
13. שטנגל סמכו יתדות טענתם לזכויות חג'מה בדירה (מהן נגזרו לכאורה זכויותיהם שלהם בה), על הסכם בעל פה אשר נכרת לטענתם - בשנת 1993 בין חגמה לבין עוה"ד לאואר, לפיו האחרונים ירכשו את הדירה בתמורה לתשלום סך השווה בש"ח ל-36,000$ (להלן: "התמורה"), אשר תשולם לשיעורין משך תקופה של שנתיים ימים. במועד סיום תשלום התמורה יערוך עוה"ד לאואר חוזה מכר סופי בין הצדדים ויעביר את הזכויות בדירה על שם חגמה (סעיף 6 לנ/3).
בפועל, כך לנתבעים, שילמו חגמה לעו"ד לאואר משך השנים 1995-1993 סך השווה בש"ח ל-25,000$, ובשנת 1995, אחר זכייתם של חגמה בפרס הראשון בלוטו, שילמו לידי עוה"ד לאואר 5,000$ נוספים. יתרת התמורה כך על פי הטענה אמורה הייתה להשתלם עם חתימת הסכם מכר והעברת הזכויות בדירה על שמם של חגמה.
14. אקדים את המאוחר ואומר כבר מבראשית כי לא מצאתי שחר לטענת הנתבעים כאילו נקשר הסכם מכר (בעל פה) בין חגמה לעוה"ד לאואר לרכישת הזכויות בדירה.
לא זו? בלבד שחגמה לא הוכיח, אף לא לכאורה, קיומו של הסכם כאמור ו/או כי שולמה תמורה כלשהי בגין רכישת זכויות בה, אלא שהוכח היפוכו של דבר.
במה דברים אמורים.
15. טענת חגמה לכריתתו של הסכם מכר ותשלום תמורה על פיו נטענה בעלמא ובלא שהוצגה אף לא ראייה אחת התומכת בה. לא הוצג הסכם מכר, אף לא קבלה איזו שהיא המלמדת על ביצוע התשלומים להם טען חגמה כי שילם לתובע על חשבון התמורה.
לשאלות ב"כ התובע לעניין זה השיב חגמה "סיכמנו שאני אקנה את הדירה. אין לי בכתב את פרטי הרכישה. לפי זכרון שלי, הגעתי איתו להסכם שאקנה את הדירה. אין לי את ההסכם בכתב. הגענו להסכם שאקנה את הדירה אני ואשתי. אשתי לא נכחה ... האמנתי בך ולכן לא ביקשתי הסכם. הבאת לי קבלה בנייר משובץ ועוד עו"ד אחד אבל רק אתה חתום עליה ... אמרתי ששילמתי 25,000 דולר במשך שנתיים. אני לא זוכר את לוח התשלומים. עד לפני שנה יש לי חשבוניות. עד כמה שאני זוכר היה הסכם ..." (פרוטוקול עמ' 13).
מחד טוען חגמה שנכרת הסכם בכתב אך אין הוא ברשותו, מאידך טוען כי האמין בתובע כביכול ולפיכך לא ביקש עריכת הסכם. במקום אחד טוען לקיומה של קבלה על ביצוע התשלום, אך לא השכיל להציגה לבית המשפט.
בכגון דא פסקו בתי המשפט לפני שנות דור כי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראייה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראייה שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראייה הייתה פועלת נגדו ... וככל שהראייה יותר משמעותית, כך רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר, נגד מי שנמנע מהצגתה [ראה ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג ואח', פ"ד מ"ז(2) 605].
אי הצגת קבלות על תשלום התמורה הנטענת, מלמד כמאה עדים כי טענת חגמה לרכישת הזכויות בדירה ולתשלום התמורה המוסכמת אינה אלא בדותא.
במיוחד אמורים הדברים נוכח דרישת הכתב המהותית הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין, המורה כי "עיסקה במקרקעין תיעשה בכתב". בהעדר הסכם בכתב המעגן את מכר הדירה עיסקה במקרקעין מניין?
16. כאן המקום לדחות טענותיו של ב"כ המלומד של שטנגל. זה האחרון טען ארוכות בסיכומי טענותיו, תוך איזכור פסיקה ענפה, לאפשרות הוכחת קיומה של העיסקה במקרקעין, על סמך חוזה המשקף כוונת הצדדים, אף אם אינו חתום, ו/או הכרת הפסיקה בזיכרון דברים כמספק לצורך הוכחת העיסקה.
לא מצאתי מאום בטענות אלו של ב"כ שטנגל ועדיף היה שלא היו נטענות כלל.
אף אם הייתי מבקש להכיר בעסקת המכר שלקיומה טען שטנגל, ללא הצגתו של הסכם מכר, הרי שזה האחרון לא הביא אף לא בדל ראייה לכוונת הצדדים לכרות חוזה שכזה, ולא הוכיח מסויימו?ת וגמירו?ת דעת - עיקריו של חוזה לדעת הכל.
שטנגל ו/או חגמה לא הציגו זכרון דברים ו/או חוזה בלתי חתום, כך שנשגב מבינתי על מה סומך ב"כ הנתבעים עת טען בסיכומיו על גמירות דעת וכוונת הצדדים להתקשר בהסכם מכר.
17. לא זו אף זו, העדויות היחידות אשר הובאו מטעם הנתבעים במהלך ניהול ההליך היו עדותם של יחזקאל חגמה ושל דורון שטנגל, אשר בחרו לסמוך על תצהיריהם, אשר הוגשו במסגרת בקשת שטנגל לביטול פסק הדין שניתן בהעדר.
דא עקא, כי עיון בתצהירו של שטנגל (נ/1) מלמד כי הוא ערוך כך שתיאור העובדות כולן לעניין רכש הזכויות בדירה על ידי חגמה, נפתח במילים "כפי שנמסר לי על ידי יחזקאל חגמה" (ראה סעיפים 5.2, 5.1, 6.1, 6.8 לנ/1). ברי כי עסקינן בעדות שמיעה אשר איננה קבילה, ובית המשפט מצווה שלא לסמוך עליה כלל ועיקר (ראה י. קדמי, על הראיות, כרך ראשון עמ' 482).
אשר לעדות חגמה, אף היא אינה ראוייה לאמון. לבד מהעובדה כי האחרון לא השכיל להציג בדל ראייה לביסוס טענת הרכישה, כאמור, מחומר הראיות עולה כי טענתו זו עומדת בסתירה לראיות התובע.
נבהיר דברינו.
18. חגמה טען, כאמור, כי הוסכם בינו לבין עו"ד לאואר כי השכירות תופסק שכן רוכש הוא את הדירה, והתמורה המוסכמת תשולם (ושולמה לשיטתו) משך שנתיים, קרי: בשנים 1995-1993.
דא עקא, כי מכתבי התראה שנשלחו על ידי התובע לחגמה לאחר הרכישה הנטענת מלמדים כי בין הצדדים שררו כל העת יחסי שוכר משכיר, כאשר ז?כרה של טענת רכישת הדירה לא בא בתכתובת האמורה.
כך עולה ממכתבו של עו"ד לאואר לחגמה מיום 9/1/94 בנושא הפרת הסכם השכירות בו נכתב כי "למרות כל ההתראות החוזרות ונשנות הנכם מפרים את הסכם השכירות ונמנעים מלשלם דמי השכירות" (נספח י"ב לת/2).
הייתכן כי הייתה נערכת פנייה כזו, לו אמת הייתה בפי חגמה כי רכש את הזכויות בדירה?
גם תוכן המכתב מאפריל 1994 (נספח י"ג לת/2) הפונה לחגמה ומפגיע בהם לפנות את הדירה תוך 7 ימים ואיום בתביעת פינוי ותביעת נזיקין בהתאם - הוא הנותן כי כל שעמד על הפרק אותה העת בין חגמה לתובע הוא הפרת חיובם של חגמה לעמוד בתנאי הסכם השכירות.
התובע הוסיף והציג (נספח י"א לת/2) התחייבות חגמה, בכתב יד, מיום 30/5/93 בזו הלשון "אני חגמה יחזקאל מתחייב לבוא ביום 10/6/93 כדי לשלם את כל החובות שלי עבור הדירה, מאחר ואני צפוי לקבל כסף מחברת הביטוח".
ואם לא די באמור לעיל באה הצהרתו של חגמה על גבי המכתב מיום 9/1/04 (מוצג במ/2) וסותמת את הגולל על טענת הרכישה שבפיו, עת התחייב בזו הלשון "אני הח"מ יחזקאל חגמה מתחייב בזאת לשלם את דמי השכירות עד ולא יאוחר מיום 10/2/94".
הגם שבעדותו הכחיש חג'מה, תחילה, קבלת המכתב מיום 9/1/04, אולם משהוצגה התחייבותו האמורה טען כי שילם את השכירות בנפרד (פרוטוקול עמ' 12), זאת בנוסף לתשלום התמורה בגין עסקת הרכישה.
טענה מחודשת זו של חגמה מלמדת כמאה עדים על היות הרכישה בדותא. לבד מהיותה הרחבת חזית אסורה, הרי שהדעת אינה סובלת מצב כי רוכש דירה אשר שילם את מרבית התמורה בגינה, יוסיף וישלם דמי שכירות לתקופה בה היה קיים, לטענתו, הסכם מכר תקף בינות הצדדים.
כך או כך, משהודה חגמה כי שילם את דמי השכירות לתקופה שעד לחודש 1/94 ברי כי טענתו בדבר הפסקת יחסי שוכר ומשכיר אין לה על מה שתסמוך.
19. יתר על כן, התובע הציג את הסכם השכירות מיום 1/1/96 לפיו שכר חגמה את הדירה לשנת שכירות נוספת החל מיום 1/1/96 ועד ליום 31/12/96.
בהקשר זה הצהיר התובע, כי לאחר שהגיש בקשה בשנת 1995 להארכת מינויו כמנהל העיזבון, בה ציין כי חגמה אינו משלם דמי שכירות (נספח י"ד לת/2), ולאחר שהודיע לחגמה כי הוא עומד להגיש כנגדו תביעת פינוי ונזיקין, הופיע חגמה במשרדו וביקש להאריך את השכירות לתקופה של שנה אחת נוספת.
התובע הוסיף והצהיר, כי תנאי להארכת השכירות היה תשלום חוב העבר, וכי חגמה מסר לידו שני שיקים על סך כולל של 33,000 ¤ (סעיף 20 לת/2 ונספחים ט"ז-י"ח לת/2, בהתאמה), כמו גם שיקים בגין דמי שכירות לשנת 1996 (נספחים כ5-כ1 לת/2) ושיקים לביטחון עבור תשלומי העירייה, חברת חשמל וכו' (שם, נספח כ"א).
ברי לכל בר בי רב כי מי אשר רכש זכויות בעלות ו/או חכירה בנכס, ואשר שילם התמורה המוסכמת במלואה, אינו משלם, בד בבד, גם דמי שכירות בגינו.
עיון בהסכם השכירות לתקופת השכירות האחרונה (נספח י"ט לת/2) מעלה כי הצדדים הוגדרו כמשכיר ושוכר, כאשר לשון החוזה מורה כך - "השוכר מתגורר בדירה בשכירות מאז שנת 1991, ההסכם עמו הסתיים, והוא מבקש להמשיך ולשכור את הדירה לתקופה נוספת ובלבד שהסכם זה יאושר על ידי בית משפט מחוזי בתל-אביב יפו" (שם).
לו אמת בפי חגמה כי רכש את זכויות החכירה מהתובע, על פי הסכם בעל פה, ואף שילם את מרבית התמורה על פיו, ברי כי עובדה זו הייתה באה לידי ביטוי בהסכם השכירות האחרון.
העדרה של אמירה לעניין הרכישה, אף לא ברמז, בהסכם השכירות האחרון, מלמדת בעליל כי אין שחר לטענת הרכישה שבפי חגמה.
מהאמור והמקובץ לעיל עולה כי לא זו בלבד שחגמה לא הוכיח, ולו בראשיתה של ראייה, כי רכש את הדירה, חומר הראיות מלמד כי מעמדו בדירה היה כשוכר בלבד בהתאם להסכמי השכירות עליהם הוא חתם.
20. אני דוחה, איפוא, על הסף את טענת שטנגל לפיה חג'מה רכש את זכויות החכירה בדירה מהתובע.
זכויות שטנגל בדירה
21. משנמצא כי אין ולא היו מעולם בידי חגמה זכויות כלשהן בדירה (לבד מהיותו שוכר), הרי שלא היה בידי האחרון להעביר זכויות כלשהן לשטנגל, כך שחזקתם בדירה הינה שלא כדין וללא זכות חוקית.
משנשמט הבסיס החוקי (הנטען) לישיבת שטנגל בדירה, מן הדין כי זו תפונה על ידו לאלתר והחזקה בה תוחזר לידי בעליה החוקיים הלא הוא התובע.
22. למעלה מן הדרוש אוסיף ואומר כי טענת שטנגל להעברת זכויות חגמה, אליהם, תמורת תשלום בגינן אף היא לא הוכחה כלל ועיקר.
בתצהירו (סעיף 6.9 לנ/1) הצהיר שטנגל כי "בפועל עם עזיבתם את הדירה בשנת 1995 ומאחר והינם הזכאים לזכויות הבעלות בה כמתואר לעיל מסרו לי ה"ה חגמה את החזקה וזכויות המגורים בדירה שבנדון וזאת בתמורה כיסוי חוב כספי אותו חב לי יחזקאל חגמה".
מהי אותה "מסירה" של הדירה? מהו החוב הכספי? סתם שטנגל תצהירו ולא פירש.
גם בחקירתו לא הצליח שטנגל לשפוך אור על נסיבות מסירת הדירה לחזקתו. העיד שטנגל "אין לי קשר לחגמה. הוא גר לידי. ונתתי לו כספים כל פעם. הוא חייב לי כסף משנת 90. בשנת 90 עבדתי. הוא היה חייב לי בסביבות 45,000, 50,000 דולר. יש לי שיקים שנתן לי ערבות. אין לי רישומים. אני יודע מה נתתי לו. יש לי שיקים בבית" (פרוטוקול עמ' 9).
אם הייתה בידי שטנגל ראייה לחובותיו של חגמה, עליהם ביסס את טענתו למסירת הדירה לידיו, מדוע לא הציגה? לשטנגל הפתרונים.
חגמה, לעומת זאת, העיד כי גובה החוב אותו חב לשטנגל היה "30 ומשהו. החוב שלי למר שטנגל היה קרוב ל-30,000 דולר". גם חגמה לא תמך עדותו באסמכתא כלשהי.
יוצא איפוא כי חרף עדותם של חגמה ושטנגל, גם יחד, אין בידיעתנו היקפו של אותו חוב נטען בעטיו נמסרה הדירה לידי שטנגל, והאם אכן קיים חוב כזה.
זכותו של שטנגל להחזיק בדירה לא הוגדרה כלל ועיקר. חגמה העיד כי "אמרתי לשטנגל שייקח את הדירה הזו עד שאגמור לשלם אותה" (פרוטוקול עמ' 13), ואילו הנתבעת 3, מזל שטנגל, העידה כי "כשנכנסנו לגור בדירה שאלתי את חברי איזה זכויות יש לו בדירה. שאלתי הוא אמר שזו דירת חברו שמחכה לסיים את החובות שלו, כדי שנוכל לרשום הדירה על שמנו. הוא חייב הרבה כסף. הדירה היא של חזי. חזי היה חייב המון כספים לדורון. אני לא יודעת בדיוק כמה. אבל המון כסף. דורון עזר לו המון ... אני יודעת שהם היו חברים טובים מאוד, הוא עזר לו בהמון דברים. לפי הבנתי הוא חבר טוב שלו" (עמ1 10 לפרוטוקול).
בהחלט ייתכן כי שטנגל, כידידו וחברו הטוב של חגמה, "שו?כ??ן" בדירה על מנת להחזיקה? עבור האחרון.
זאת ועוד זאת. הדעת אינה סובלת מצב בו מי אשר מבקש לגבות חוב אותו חב לו מאן דהוא, בדרך של העברת נכס לבעלותו, לא י?ג?ב??ה "העסקה" במסמך כלשהו כגון: הסכם מכר ו/או מסמך אחר המתעד קיומה של עסקה כזו.
הייתכן שאדם ימחל על חוב בהיקף של כמה עשרות אלפי דולרים כנטען - תמורת הבטחה בעל פה להעברת נכס לבעלותו? סבורני כי התשובה לשאלה האמורה הינה שלילית.
23. לא מצאתי ממש בטענתם המשתמעת של שטנגל לפיה ידיעת התובע על חזקתם בדירה משך השנים, מלמדת על הסכמתו להיות חזקתם בדירה כדין.
אודה ולא אבוש, לא הבינותי פ??שרה של טענה זו.
לא זו בלבד שעסקינן בטענות הסותרות זו את זו, שכן טענת הרכישה אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענה למתן רשות התובע להתגורר באותה הדירה, אלא שאף אם הייתה מוכחת רשות, כאמור, אשר ניתנה להם על ידי התובע למגוריהם בדירה, אזי לכל היותר עסקינן ברשות חינם אשר " ... אינה מונעת את בעל המקרקעין מלהביא לסיומה בכל עת על ידי גילוי דעתו כלפי פלוני שאין הוא מוכן עוד להמשיכה" (ראו: זלצמן, שם, עמ' 57-56).
לגופם של דברים לא מצאתי שחר לטענת שטנגל, כאילו התובע ידע משך השנים על חזקתם בדירה.
עו"ד לאואר הצהיר, ותצהירו לא ניסתר לעניין זה, כי מעולם לא נתן הסכמתו או אישורו למגורי שטנגל בדירה. לא זו בלבד, אלא שלתובע לא היה מושג מי הם הדיירים אשר החזקה בדירה נתפסה על ידם, ולשם זיהויים "לפני הגשת התביעה ובהנחיית האפוטרופוס הכללי הופעל חוקר פרטי אשר עשה ניסיונות ניכרים לגלות מיהם הדיירים בדירה, אך זאת ללא הצלחה שכן הנתבעים סירבו להזדהות בפני צדדים שלישיים, הציגו עצמם בשמות בדויים ונמנעו מלגלות את זהותם" (סעיף 24 לת/2).
עו"ד לאואר חזר על הדברים עת העיד - "אני אומר שטענתך כי בראשית 96 ידעתי על קיומם של הנתבע 3 היא שקר וכזב. אם הייתי יודע שגר שם אדם בשם שטנגל דורון הייתי מגיש את התביעה עם שמו" (פרוטוקול עמ'7).
תימוכין לדברי התובע ניתן למצוא במסמכים אותם צירף לתצהירו ובהם פניית האפוטרופוס לעו"ד לאואר מיום 21/6/99 (שם, נספח כ"ז) ומכתב ועד הבית מיום 27/12/98 (נספח כ"ו), בו מפרטים חברי הועד מצב הדירה לאחר עזיבת חגמה אותה "הצרות של ועד הבית החלו כשמר חג'ימי השכיר את הדירה (שהיא בבעלות אקי"ם) לדייר מפוקפק, בעל כמה שמות: מוטי בן דויד, דורון דוידוביץ וגם נאצ'ה. קשה להשיג את הדייר כי הוא נמצא בדירה רק בשעות מאוחרות בלילה".
אם לא די בכך, הרי שבחקירתו הנגדית השיב שטנגל, מחד, כי שמו רשום על הפעמון (של הדירה ח.ט.) "ואם אתה אומר שזה אף פעם לא היה רשום, עובדה שאנו מקבלים מכתבים, חשמל" (פרוטוקול עמ' 8), ומאידך הוסיף והשיב כי "אני לא רשום במשרד הפנים בכתובת הזו. לא רשמתי ... אין לי רכב על שמי, ולא דירה" (שם, עמ' 9). עדות זו של שטנגל עומדת בסתירה לעדות רעייתו עת העידה "אני לא זוכרת אם שמותינו רשומים על דלת הדירה. אני לא רשמתי, אין לי הסבר לזה. בת.ד. כן רשמנו ... הכתובת על ת.ז. רשומה כ"ג 5, גבעתיים. כתובת סבתי, כמה בתים לידנו. תחילה כשנכנסתי זה מה שרשמתי, אחר כך נכנסתי להריון, ולא היה לי זמן לטפל בזה" (שם, עמ' 10).
על פני הדברים נראה כי ה"ה שטנגל ניסו להסתיר ואף הצליחו בכך, את זהותם ואת עובדת מגוריהם בדירה. מכאן שטענתם בדבר ידיעת התובע והסכמתו למגוריהם בדירה אין לה על מה שתסמוך.
24. העולה מהאמור והמקובץ לעיל כי שטנגל לא השכילו לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח זכותם לחזקה בדירה, לה כפופה זכות הבעלות של התובע בה.
אין, איפוא, מנוס מלקבל התביעה ולהורות על סילוק ידי ה"ה שטנגל הימנה.
25. סוף דבר ולנוכח האמור לעיל התוצאה הינה כדלקמן
א. אני מורה לנתבעים 4-3 לפנות את הדירה המצוייה ברח' דרך השלום 97 תל-אביב (הידועה גם בכתובת רח' עמישב 28/4 תל-אביב), והידועה כחלקת משנה 38/21 בגוש 6164, ולהחזירה לתובע כשהיא פנוייה מכל אדם וחפץ מטעמם.
על מנת לאפשר פינוי מסודר של הדירה ולשם מציאת מקום מגורים אחר, הפינוי יבוצע בתוך 30 יום מהיום.
ב. נוכח התוצאה אליה הגעתי הנני מחייב הנתבעים 4-3 יחד ולחוד לשלם לתובע את אגרת המשפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 12,000 ¤ + מע"מ.
האגרה תישא הצמדה וריבית חוקית מיום הוצאתה ושכר הטרחה יהא צמוד ושכר הטרחה יהא צמוד וישא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים באמצעות הדואר
ניתן היום, י"ב בסיון, תשס"ט (4 ביוני 2009), בהעדר הצדדים.
חיים טובי, שופט |
קלדנית: אהובה