בתי המשפט

פסק דין

התובעת  הינה רשות מקומית. התביעה מקורה בתאונת דרכים שארעה בין רכב בו נהג הנתבע 1 לבין רכב בו נהג הנתבע 3, וזאת ביום 6/4/07.

התאונה ארעה בצומת בתחום הרשות המקומית. במהלך התאונה, ניזוק עמוד תאורה ועל פי טענת התובעת, היא נאלצה לתקן באופן מיידי את הנזק, אשר היווה מפגע בטיחותי במקום.

התובעת הגישה את התביעה נגד שני הנהגים המעורבים בתאונה וכן נגד חברות הביטוח אשר ביטחו את שני הרכבים המעורבים בתאונה.

הנתבעים טענו בכתבי ההגנה שהוגשו מטעמם, כי אינם אחראים לנזק שנגרם לעמוד התאורה בצומת, הואיל ונהג הרכב האחר הוא זה שאחראי לקרות התאונה וכיוצא מכך, לנזק שנגרם לעמוד התאורה.

כל אחד משני הנהגים המעורבים בתאונה טוען כי נכנס לצומת לנוכח אור ירוק בכיוון נסיעתו וכי הנהג האחר הוא זה שנכנס לצומת בניגוד לאור אדום.

הנתבעים אף מכחישים את הנזק הנטען על ידי התובעת בכתב התביעה, לרבות סכום התביעה.

בדיון שנערך בפניי העידו שני הנהגים המעורבים בתאונה וחזרו בעדותם על הגירסה שנטענה בכתבי הטענות.

הנתבע 1 העיד כי נסע לכיוון הצומת ממזרח למערב בנסיעה ישרה. הוא נסע בנתיב הימני מבין שני נתיבים בכיוון נסיעתו והתקרב לצומת במהירות של כ- 45 קמ"ש. הרמזור היה ירוק ועל כן, המשיך בנסיעה אל תוך הצומת, כאשר אז הבחין ברכב הנתבע 3, שהיה בתוך הצומת, ופגע ברכב הנתבע 3 בחלקו האחורי.

לפי עדותו של הנתבע 1, הוא הבחין ברכב הנתבע 3 רק כאשר רכב זה, כבר היה בתוך הצומת. הוא בלם את רכבו, אך לא הספיק לעצור ועל כן, פגע חלקו הקדמי של רכבו בחלק האחורי של רכב הנתבע 3.

הנתבע 1 טען בעדותו כי האור ברמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק. בחקירתו הנגדית מסר כי לא הבחין בתנועה בתוך הצומת, קודם לכניסתו לצומת וכן העיד כי לא הבחין ברכב הנתבע 3 לפני כניסתו של אותו רכב לצומת. עוד מסר בעדותו כי שדה הראיה מכיוון נסיעתו לכיוון ממנו הגיע רכב הנתבע 3 היה חסום לנוכח רכבים שחנו בצד ימין של נתיב הנסיעה ממנו הגיע.

רכב הנתבע 1 פגע ברכב הנתבע 3, אשר נהדף לכיוון נסיעתו לעבר עמוד התאורה אשר ניצב  בצומת, בהמשך כיוון נסיעת רכב הנתבע 3.

הנתבע 3 העיד כי עמד בצומת לנוכח רמזור אדום והתחיל לנסוע לאחר שהרמזור בכיוון נסיעתו התחלף לירוק והוא החל בנסיעה ישר ואז חש חבטה ברכבו, והרכב נהדף עד אשר פגע בעמוד שניצב בתחום הצומת. לטענת הנתבע 3, לאחר התאונה הודה הנתבע 1 באחריותו לתאונה ואמר שהוא עבר באור אדום.

בחקירתו הנגדית מסר הנתבע 3, כי הוא מכיר את המקום וכן הוסיף כי רכבו היה בנתיב הימני והוא פגע לאחר התאונה עם  החלק הקדמי של רכבו בעמוד. עוד עלה מעדותו של הנתבע בחקירתו הנגדית כי הבחין ברכב הנתבע 1, רק בעת שרכב זה פגע ברכבו. עם זאת, הנתבע 3 טען כי בטרם כניסתו לצומת הוא הסתכל והצומת "היה ריק".

נתבע 3 מסר בעדותו, כי הרמזור בכיוון נסיעתו מכוון לנסיעה ישר ושמאלה. אין רמזור נוסף, כגון רמזור המפנה לנסיעה ימינה.

לתיק ביהמ"ש הוגש שרטוט שאושר על ידי הנתבע 1 לעניין כיווני הנסיעה של הרכבים המעורבים בתאונה ומיקום העמוד בו פגע רכב הנתבע 3 (מוצג נ/1). כמו כן, הוגשה הודעה של הנתבע 1 לחברת הביטוח לעניין נסיבות התאונה (מוצג נ/2). לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 3 ו – 4, צורפה ההודעה מטעם הנתבע 3, לעניין נסיבות התאונה. כך גם הוגש לתיק ביהמ"ש תצלום שהועבר לתובעת על ידי קבלן שביצע את עבודות תיקון העמוד (מוצג ת/1).

לאחר ששמעתי את העדויות, והתרשמתי מעדותם של שני הנהגים המעורבים בתאונה, וכן עיינתי במסמכים שהוגשו, ולאחר ששמעתי את טענות באי כח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי האחריות לתאונה, וכיוצא מכך, גם לנזק שנגרם לעמוד, מוטלת על כתפי הנתבע 1.

הנתבע 1 אישר בעדותו כי הגיע אל הצומת בנסיעה ישרה, תוך שהוא נוסע במהירות של כ – 45 קמ"ש, וכן אישר כי המשיך בנסיעה אל תוך הצומת לאחר שקודם לכן, בעודו בנסיעה, הבחין ברמזור כשהוא ירוק.

מנגד, מעדותו של הנתבע 3 עולה כי עמד עם רכבו בעצירה לנוכח רמזור אדום, קודם שנכנס לצומת, והחל בנסיעה וכניסה לצומת, רק לאחר שנוכח לראות כי הרמזור בכיוון נסיעתו התחלף מאדום לירוק.

עדותו של הנתבע 3 בעניין זה, היינו, לגבי כך שעמד עם רכבו קודם הכניסה לצומת ולא הגיע לצומת בנסיעה, לא נסתרה. הנתבע 1 העיד כי הבחין ברכב הנתבע 3 רק כאשר רכב זה היה בתוך הצומת, ואז פגע ברכב הנתבע 3 הואיל ולא הספיק לעצור את רכבו.

לנוכח התרשמותי מעדותם של שני הנהגים,  ועל רקע נסיבות העניין, לרבות העובדה כי רכב הנתבע 1 הגיע בנסיעה לכיוון הצומת, כאשר עוד קודם להתקרבותו לצומת הרמזור היה  לטענתו ירוק וכי רכב הנתבע 3 החל בנסיעה, כאשר לעדותו של הנתבע 3 הרמזור התחלף מאדום לירוק – אני מוצא מקום להעדיף את עדותו של הנתבע 3, על פני עדותו של הנתבע 1.

אכן, מדובר בעדויות סותרות של שני בעלי דין ומטעם זה על ביהמ"ש לבחון היטב את הראיות וכן להתרשם באופן בלתי אמצעי מעדותם של שני העדים, בטרם יבחר להעדיף את אחת העדויות על פני רעותה.

עם זאת, אף אם לא ניתן לקבוע בוודאות מי מבין שני הנהגים המעורבים בתאונה היה זה שנכנס לצומת בניגוד למופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, הרי שלנוכח התרשמותי מהעדויות וכן על רקע נסיבות העניין, מאזן ההסתברות נוטה, אף אם במעט,  לטובת גירסתו של הנתבע 3.

לעניין זה, צודק ב"כ הנתבעים 3 , 4 בטענתו לפיה העובדה שהמשטרה לא הגישה כתב אישום נגד מי מבין הנהגים המעורבים בתאונה, אינה מחייבת קביעה דומה במסגרת הדיון בביהמ"ש.

החלטת המשטרה בהקשר זה, קשורה לנטל ההוכחה המוטל על התביעה בהגשת כתב אישום, ונטל זה שונה מהנטל המוטל על צד בהליך אזרחי, כפי ההליך בתיק זה.

לפיכך, אף כאשר מדובר בגירסאות סותרות,  עדיין ניתן להכריע בין הגירסאות על יסוד הראיות שהובאו ובמקום שבו  נוטה הכף, אף אם במעט, לטובתו של אחד הצדדים, די בכך, על מנת לקבל את טענותיו, במסגרת ההליך האזרחי.

האפשרות, לפיה הנתבע 1 הגיע בנסיעה רצופה כאשר רמזור עדיין היה ירוק, אולם, המשיך בנסיעה אל תוך הצומת על אף שבאותה עת התחלף הרמזור לאדום, הינה מסתברת יותר מאשר האפשרות, לפיה הנתבע 3 עמד לנוכח רמזור אדום, קודם הכניסה לצומת, והחל בנסיעה אל תוך הצומת על אף שהרמזור בכיוון נסיעתו עדיין היה אדום.

יש לציין כי בכיוון נסיעתו של הנתבע מס' 3, לא מוצבים רמזורים נוספים המורים על נסיעה לכיוונים אחרים, כך שלמעשה הנתבעים 1 ו – 2, לא הצביעו על תשריט אפשרי שלפיו ניתן להסביר את התאונה, וכאשר הנתבע 3 הוא האחראי לה. מטיעוני הנתבעים 1 ו- 2, עולה, כי אם הנתבע 3 עמד בטרם הכניסה לצומת לנוכח רמזור אדום (דבר העולה מעדותו, שלא נסתרה), ההסבר היחיד לכך שלפי טענתם נכנס לצומת באור אדום, הינו שהחליט לפתע להתחיל בנסיעה בטרם יתחלף הרמזור לאדום. למעשה הנתבעים 1 ו- 2, לא מסרו הסבר מניח את הדעת לגירסתם לפיה הנתבע 3 היה זה שנכנס לצומת ברמזור אדום. מנגד, ההסבר שמסרו הנתבעים 3 ו –4, לאופן קרות התאונה הכולל תשריט לפיו הנתבע 1 הגיע בנסיעה לכיוון הצומת, כאשר בטרם התקרבותו לצומת הרמזור עדיין היה ירוק, אולם בעת שנכנס לצומת כבר התחלף לאדום, מתיישב עם מכלול הראיות ומהווה הסבר שניתן לקבלו.

המסקנה המפורטת לעיל, עולה בקנה אחד גם עם מיקום הפגיעה בכל אחד משני הרכבים וכן, עם המשך נסיעתו של רכב הנתבע 3, לעבר היציאה מהצומת, תוך שהוא סוטה במעט, בשל פגיעת רכב הנתבע 1, ופוגע בעמוד התאורה הניצב בסמוך לצומת.

במצב דברים זה, הנתבע 1 הוא האחראי לקרות התאונה ובהמשך לכך, האחראי לפגיעת רכב הנתבע 3 בעמוד התאורה ולנזקים שנגרמו לעמוד כתוצאה מכך.

עדיין יש לבחון את השאלה האם ניתן לייחס לנתבע 3, רשלנות תורמת לקרות התאונה ולתוצאותיה. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה הנדון, אין לייחס לנתבע 3, רשלנות תורמת.

הנתבע 3, העיד כי קודם לתחילת הנסיעה, שעה שהרמזור בכיוון נסיעתו התחלף לירוק, הוא הסתכל אל תוך הצומת ולעדותו הצומת היתה פנויה. הפגיעה ברכבו של הנתבע 3 נמצאת בחלקו האחורי השמאלי של הרכב. דבר מלמד על כך שהנתבע 3 כבר הספיק לנסוע מרחק לא מבוטל לאחר כניסתו לצומת, עד אשר הגיע כמעט למרכז הצומת. כעולה מכך, הנתבע 3, נכנס אל הצומת קודם לכניסתו של הנתבע 1 אל תוך הצומת. הואיל והנתבע 1 הגיע לצומת בנסיעה ואף לא העיד כי האט מהירות נסיעתו קודם הכניסה לצומת (אלא ניסה לבלום רק בתוך הצומת, לאחר שהבחין ברכב הנתבע 3, שכבר היה במקום), עולה המסקנה כי לא ניתן לייחס לנתבע 3 תרומה של ממש לקרות התאונה.

על פי כתב התביעה, בגין התאונה, ניזוק עמוד התאורה והתובעת נאלצה לשלם סך של 4,393 ¤, לצורך תיקון הנזק. בשיערוך  הסך האמור עד למועד הגשת התביעה, הועמד סכום התביעה על הסך של 4,441 ¤.

לצורך הוכחת שיעור הנזק, צירפה התובעת לכתב התביעה חשבון עבודה מפורט הכולל את סעיפי העבודה השונים, כגון, עלות עמוד התאורה שהותקן, עלות החלפים השונים, כגון, נורות ומכסה לפנס וכן, עלות העבודה הכוללת את פירוק העמוד הקיים והתקנת העמוד החלופי, על רכיביו. החשבון  שהוגש נושא חתימת הקבלת וכן, חתימתו של סגן מנהל מחלקת חשמל ומאור בתובעת. כמו כן, צורפה לכתב התביעה חשבונית שהוגשה לתובעת על ידי הקבלן על הסך המפורט בכתב התביעה.

בדיון שנערך בפניי, העיד סגן מנהל מחלקת חשמל ומאור בתובעת ומסר בעדותו כי העבודה החלה להתבצע כבר באותו יום שבו ארעה התאונה, הואיל והיה מדובר בעבודה דחופה והמשטרה דרשה זאת. העד הסביר את תהליך העבודה, אשר כלל אישור לקבלן לביצוע העבודה, ביצוע העבודה במהלך מספר ימים ובהמשך בדיקת העבודה על ידי העד, לאחר קבלת יומן העבודה ביחד עם מסמכים שונים שצירף הקבלן, כגון, תצלום שנערך על ידי הקבלן ואשר מתעד את הפגיעה בעמוד, קודם לביצוע העבודה (מוצג ת/1).

ב"כ הנתבעים 1 ו- 2, טען כי התובעת לא הצליחה להוכיח את שיעורו המדוייק של הנזק שנגרם לה ועל כן, שעה שמדובר בנזק שהינו בר כימות, אין לפסוק לטובתה סכום כלשהו. יש לדחות טענה זו, שכן, המסמך המלמד על שיעור הנזק הוא החשבונית אשר הוגשה לעיריה, על ידי הקבלן. ממסמך עולה באופן מדוייק הסכום ששולם על ידי העיריה לקבלן, לצורך תיקון עמוד התאורה, אשר אין מחלוקת כי אומנם ניזוק בגין התאונה.

ב"כ הנתבעים 1 ו – 2, העלה גם טענות ביחס למהימנות המסמכים שהוגשו על ידי התובעת, וזאת על רקע מועד הוצאת החשבון וכן, החשבונית, אשר הינם מאוחרים באופן משמעותי למועד התאונה. לעניין זה, אני מקבל את ההסבר שניתן על ידי העד מטעם התובעת, אשר תיאר בעדותו את תהליך אישור ביצוע העבודה ובדיקתה. העד היה זה שבדק באופן אישי את עבודתו של הקבלן ואישר התשלום לאחר בדיקת החשבון. העד ציין בעדותו כי חובה על הקבלן להחזיר לתובעת את החלקים שניזוקו, דבר אשר מאפשר גם ביקורת לגבי עבודתו. העד העיד כי בחן בעצמו את הנזק, על רקע המסמכים והנתונים שעמדו בפניו ובהמשך לכך, מצא לנכון לאשר את החשבון והתובעת שילמה לקבלן על פי החשבונית שהוציא לה.

עיינתי במסמכים שהוגשו וכן שקלתי את עדותו של עד התביעה ומצאתי כי אומנם יש במסמכים אלו בנוסף לעדותו של העד, כדי לבסס באופן משביע רצון את טענת התובעת לעניין גובה הנזק.

לטענת ב"כ הנתבעים 1 ו – 2, היה על התובעת לתמוך את תביעתה בחוות דעת של שמאי. אכן, כאשר יש מחלוקת לגבי  שיעורו של נזק שנגרם לרכוש, ניתן להעזר בחוו"ד של מומחה כגון, שמאי. אולם, הוכחת הנזק אינה חייבת להעשות דווקא באמצעות חוו"ד של מומחה. בפרט, כך הדבר, כאשר מדובר ברשות מקומית, אשר פועלת בהתאם להוראות החוק לעניין תשלומים לקבלנים, וכאשר מי שבחן את שיעורו של הנזק הינו איש מקצוע כדוגמת עד התביעה.

למעלה מן הצורך יצויין כי גם מעדויות העדים עלה שעמוד התאורה ניזוק ועל רקע זה, הסכום ששולם על ידי התובעת לצורך תיקונו, הינו סביר.

הנתבעים 1 ו – 2 ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של  4,441  ¤ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום  הגשת התביעה 18/5/08 ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן, ישלמו הנתבעים  1 ו – 2 ביחד ולחוד לתובעת את אגרת ביהמ"ש וכן הוצאות ביהמ"ש ובנוסף ישאו בתשלום שכ"ט עו"ד  בסך  1,500  ¤ בצרוף מע"מ כדין.

בנוסף, ישלמו הנתבעים 1 ו – 2, ביחד ולחוד לנתבעים  3 ו – 4, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,000 ¤ בתוספת מע"מ.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום ט"ו בסיון, תשס"ט (7 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

000664/08א  139 נורית ק.