ע. פלדמן ברוניה נ. מלכה ניסים


 

   

בתי המשפט

 

א  021199/05

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

07/06/2009

תאריך:

כב' השופטת בלהה טולקובסקי

בפני:

 

 





1 . עזבון המנוחה פלדמן ברוניה ז"ל

2 . פיוטר פלדמן

3 . יצחק פלדמן

4 . פאולינה פלדמן

5 . רויטל פלדמן

בעניין:

התובעים

עו"ד ש. סביון ואח'

ע"י ב"כ


 

נ  ג  ד


 

1 . מלכה  ניסים

2 . הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ

הנתבעים

עו"ד א. שטיין ואח'

 ע"י ב"כ


 

פסק דין

 

            מבוא

1.         המנוחה, ברוניה פלדמן ז"ל (להלן: "המנוחה"), ילידת 1951, נהרגה בתאונת דרכים שארעה ביום 3.12.03 (להלן: "התאונה"), בהיותה כבת 52 שנים.

 

2.         הנתבעים אינם כופרים בחבותם לפצות את התובעים מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק") והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

 

3.         המנוחה הותירה אלמן ושלושה ילדים.

            האלמן, פיוטר (להלן: "האלמן"), יליד 1951, כבן 52 במועד התאונה.

            הבן, יצחק, יליד 1973, כבן 30 במועד התאונה.

            הבת, פאולינה, ילידת 1978, כבת 25 במועד התאונה.

            הבת, רוויטל, ילידת 1985, כבת 18 במועד התאונה.

בהתאם לצו הירושה שצורף לסיכומי התשובה מטעם התובעים, האלמן הינו היורש היחיד של המנוחה.

התובעים עותרים לפסיקת פיצוי במסגרת תביעת העזבון, בגין הפסד כושר ההשתכרות של המנוחה בשנים האבודות לרבות הפסד הטבות להן היתה זכאית וכן פיצוי בגין אובדן שרותי אם ורעיה, כאב וסבל והוצאות קבורה ומצבה.

 

עבודתה ושכרה של המנוחה

4.         המנוחה עבדה במשך כ- 23 שנים בבנק לאומי. בתפקידה האחרון, שימשה המנוחה כפקידה באגף הכספות, בסניף בנק לאומי ברחוב איינשטיין בתל-אביב (עמ' 15 לפרוטוקול).

 

5.         על פי תלושי השכר לשנת 2003, שכרה של המנוחה הסתכם בסך ממוצע של כ- 10,925 ¤ ברוטו לחודש (ראה נתוני שכר מצטברים בתלוש השכר לחודש 12/03 ברכיבי הכנסה, שווי הטבות ושכר חד פעמי) ולאחר ניכוי מס, סך של כ- 9,125 ¤ נטו לחודש.

 

6.         גב' שוש גולנד, ראש ענף פרט בבנק לאומי, העידה בדבר תנאי השכר וההטבות להם זכאים עובדי הבנק.

גב' גולנד העידה כי על פי ההסכמים הקיבוציים, זכאים עובדי הבנק לתוספת שכר אוטומטית, בשיעור של 1% בכל שנה וכן לקידומי שכר אינדיבידואליים לפי קבוצת הקידום אליה משתייך כל עובד (עמ' 13 לפרוטוקול). גב' גולנד ציינה כי בנוסף זכאים העובדים למשכורת יובל וכי המנוחה קיבלה משכורת יובל, לאחר 20 שנות עבודה והיתה צפויה לקבל משכורת יובל נוספת, בגובה 6.5 משכורות בצרוף חודש חופשה, בהגיעה ליובל 30 שנות עבודה (עמ' 13 לפרוטוקול).

גב' גולנד העידה כי עובדי הבנק זכאים להחזר תשלומים בגין שכר לימוד במוסדות אקדמאיים לילדיהם, בהיקף של עד 5 שנות לימוד - 10 סמסטרים (עמ' 11 לפרוטוקול).

גב' גולנד הוסיפה והעידה כי העובדים נהנים מבונוסים הנקבעים מעת לעת על פי התשואה של הבנק וכי הבונוס מורכב מסכום "פ?ל?ט" שניתן לכל העובדים ובונוס נוסף בהתאם לתפקידו ותרומתו של כל עובד ועובד. יחד עם זאת, לא היו ברשות הגב' גולנד נתונים לגבי בונוסים שניתנו בעת האחרונה בכלל ולעובדים מקבילים בתפקידם ודרגתם למנוחה, בפרט (עמ' 14 לפרוטוקול).

7.         התובעים עתרו לפסיקת הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בשנים האבודות, בהתחשב בתוספת השכר האוטומטית וכן בהתחשב בהעלאות שכר פרטניות, בונוסים, משכורת יובל, הפסד הפרשות לתנאים סוציאליים וזכאות להחזר שכר לימוד.

מאידך טוענים הנתבעים כי אין בסיס לטענה בדבר קידום ו/או העלאת שכר וכי יש להקפיא המצב נכון ליום הפטירה.

 

8.         בנסיבות העניין סבורה אני כי נסיון לאמוד את שכרה הצפוי של המנוחה, לאורך תוחלת חיי עבודתה לרבות שיעור הבונוסים וההטבות להן היתה זכאית במהלך השנים, כרוך במידה רבה, בהשערות והנחות שאינן ניתנות להוכחה ונעדרות עיגון עובדתי כגון השוואה לשכרו של עובד אחר מקביל למנוחה בתפקיד ובוותק המקצועי.

בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את שיעור הגידול הצפוי בשכרה של המנוחה, לאורך תוחלת חיי העבודה, עד המועד בו היתה צפויה להגיע לגיל 67, על דרך האומדנא ובאופן ממוצע לאורך כל התקופה.

כאמור שכרה של המנוחה בשנה שעובר לתאונה, הסתכם בסך ממוצע של 9,125 ¤ נטו לחודש, ובשיערוך להיום סך של 9,971 ¤ נטו לחודש. בנוסף יש להתחשב בהפרשות המעביד לתנאים סוציאליים, קופת תגמולים וקרן השתלמות (סך שנתי מצטבר של 8,212 ¤ על פי נתונים מצטברים בתלוש 12/03) ובסך ממוצע של כ- 684 ¤ לחודש, המסתכמים בשערוך להיום בסך של 748 ¤ לחודש.

השכר בצרוף הפרשות המעביד לתנאים סוציאליים מסתכם על כן בסך של 10,722 ¤ נטו לחודש.

בהתחשב בעדותה של גב' גולנד בדבר העלאת שכר "אוטומטית", בשיעור של 1% לכל שנה, העלאות שכר פרטניות וזכאות לבונוסים ומשכורת יובל מחד ומאידך בהתחשב בכך שהשכר עובר לתאונה, שוערך לערכי היום בעוד שבפועל, השכר אינו צמוד למדד, ראיתי להעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב הפיצויים, לרבות השתתפות המעביד בהפרשות סוציאליות, באופן ממוצע וביחס לכל התקופה על סך מעוגל של 11,200 ¤ נטו לחודש.

משהפרשות המעביד לתנאים סוציאליים, נלקחו בחשבון בקביעת בסיס השכר לצורך חישוב הפיצויים, אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף בגין הפסד פיצויי פיטורין שכן המנוחה היתה זכאית לבחור, במועד פרישתה, בין פיצויי פיטורין לבין פנסיה חודשית (עמ' 12 לפרוטוקול), לפיכך התחשבות הן בהפרשות המעביד לתנאים סוציאליים והן בפיצויי פיטורין תהווה פיצוי כפל.

 

שכר האלמן

9.         האלמן עובד בחברת הנחתום בע"מ.

בהתאם לטופס 106 לשנת 2003, הסתכם שכרו של האלמן, בסך של 278,585 ¤ ברוטו לשנה, דהיינו סך ממוצע של 23,215 ¤ לחודש - סכום העולה על שילוש השכר הממוצע במשק.

 

10.        הנתבעים טענו כי להבדיל מהמנוחה לגביה חלה הגבלה של תקרת שילוש השכר הממוצע במשק, הרי שביחס לאלמן יש להתחשב בשיעור השתכרותו בפועל, ללא קשר לתקרת שילוש השכר הממוצע ומגבלת ניכוי המס הקבועה בחוק. התובעים מצדם טענו כי יש לקחת בחשבון את השכר הנכנס בפועל לקופה המשותפת דהיינו את השכר נטו לאחר כל הניכויים. הנתבעים מסתמכים בעניין זה, על פסק דינה של, כב' השופטת וולצקי בת.א. (שלום תל-אביב יפו) 1110001/01 חודור אמנון נ' סהר ציון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 9.2.05) וכן פסה"ד בת.א. (שלום תל-אביב יפו) 63217/03 רוזנברג יעקב נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 5.3.09).

בעניין זה, אין דעתי כדעת חברתי, כב' השופטת וולצקי. כפי שציינתי בפסק דיני בעניין ת.א. (שלום תל-אביב יפו) 78511/01 עוזרי שושנה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 1.9.05): "לדעתי, יש להחיל את הוראות סעיף 4(א) לחוק, הן בהתייחס להכנסת המנוח והן בהתייחס להכנסת בן הזוג שנותר בחיים וזאת מכמה טעמים.

            אמנם לא ניתן לראות, בבן הזוג הנותר בחיים, בגדר "נפגע", כמשמעו בחוק הפיצויים אלא שזכות התביעה של התלויים, הינה זכות נפרדת ועצמאית, הנבדלת מזכות התביעה של המנוח כ"נפגע". סעיף 4 (א) לחוק, קובע: "על זכותו של נפגע לפיצוי על נזק גוף יחולו הוראות סעיפים 19 עד 22 76 עד 83, 86, 88 ו-89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]...", משבין הסעיפים, הנזכרים ברישת סעיף 4 (א) הנ"ל, כלולים סעיפים 80-78 לפקודת הנזיקין, העוסקים בתביעת התלויים, סבורה אני כי פרשנות תכליתית של הוראת סעיף 4 (א) האמורה, מובילה למסקנה כי כללי חישוב הפיצויים, כפי שנקבעו בסעיף 4 (א) הנ"ל, יחולו על חישוב הפיצויים, בתביעת התלויים, על כל מרכיביה, דהיינו, גם על הכנסות בן הזוג הנותר בחיים, הנלקחות בחשבון, לצורך חישוב ה"קופה המשותפת".

הרציונל העומד בבסיס חישוב הפסדי התלויים, על בסיס עקרון ה"קופה המשותפת", הינו כי כשם שהתלויים נתמכו מהכנסת המנוח כך גם המנוח, נתמך מהכנסת בן הזוג ויש להתחשב, בחסכון הנוצר עם הפסקת תלותו של המנוח, בהכנסות בן הזוג וכדברי כב' השופט מצא (כתוארו אז) בע"א 64/89 גבאי ואח' נ' לוזון ואח', פ"ד מח (4), 673: "ההיגיון שביסודו של כלל זה הינו, שקיום קופה משותפת בין בני-זוג מעיד, בדרך-כלל, על תלותם ההדדית של בני הזוג זה בזה...." (שם בעמ' 681).

היות ומשמעות ה"קופה המשותפת", הינה קיום תלות הדדית של כל אחד מבני הזוג, בהשתכרותו הוא ובהשתכרות בן זוגו, יש לדעתי, ליצור סימטריה, בין כללי חישוב השכר, לצורך קביעת ה"קופה המשותפת", באופן שהן שכר המנוח והן שכר בן הזוג הנותר בחיים, יוגבלו בתקרת שילוש השכר הממוצע במשק וינוכה מהן מס, בשיעור החל בפועל ועד לתקרה של 25%.

יוזכר כי הכלל היסודי הוא כי בפסיקת פיצויים, אין מתחשבים בניכוי המס החל על ההכנסה המשמשת בסיס לפסיקת הפיצוי. לפיכך, בפסיקת פיצוי, בתביעות תלויים, הנדונות על פי פקודת הנזיקין, מחושבת ה"קופה המשותפת", על בסיס הכנסות ברוטו של שני בני הזוג וללא הפחתת  הניכויים החלים על הכנסת בן הזוג הנותר בחיים.

יש לציין כי הטענה שבתביעות מכח חוק הפיצויים, אין לנכות מס, מהכנסת בן הזוג הנותר בחיים, מן הטעם שאינו בגדר "נפגע", נדחתה, ראה לעניין זה, ת"א (מחוזי תל-אביב) 176/90 ריבקין רון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, צלטנר 878 וכן האמור בספרו של א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, תש"ס - 1999, בעמ' 922, שם נאמר: "כשמצרפים את הכנסת בן הזוג ל"קופה המשותפת" יש לנכות גם מהכנסתו של בן הזוג הנותר בחיים, כמו מהכנסת המנוח, את שיעור מס ההכנסה החל עליה ולצרף הכנסה זו "נטו" לקופה המשותפת. ניכוי המס מהכנסת בן הזוג הנותר בחיים, נעשה מכח ההכרה בצורך לאחידות בכללי חישוב הכנסת המנוח והכנסת בן הזוג ותוך סטיה מהכלל הנוהג לפי דיני הנזיקין המסורתיים". לפיכך, ובהינתן כי ניכוי המס מהכנסות בן הזוג הנותר בחיים, נעשה מכח הוראת סעיף 4 (א)     (2) לחוק הפיצויים, איני סבורה כי קיים בסיס רעיוני, לסטיה מהוראת סעיף 4 (א) (2) הנ"ל, המגבילה את ניכוי המס, בתקרה של 25%".

11.        שכר האלמן, יחושב על כן, על בסיס שילוש השכר הממוצע במשק, בסך של כ- 24,000 ¤ ברוטו ובניכוי מס הכנסה בשיעור 25%, סך של כ- 18,000 ¤ נטו.

 

            חישוב הפיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות של המנוחה בשנים האבודות

12.        לצורך חישוב הפיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות של המנוחה, בשנים האבודות, הסתכמו ב"כ הצדדים על חוות דעתו של האקטואר שי ספיר מיום 3.12.07.

חישוב הפיצוי בגין אבדן כושר ההשתכרות של המנוחה בשנים האבודות, על פי חוות הדעת האמורה, מסתכם בסך של 668,212 ¤ (36.99 x 18,000 - 119.11 x 11,200).

על הפסדי העבר, יש להוסיף ריבית כחוק, מאמצע התקופה.

 

הפסד הטבה בגין השתתפות בשכר לימוד

13.        על פי עדותה של גב' גולנד, עובדי הבנק זכאים מכח ההסכם הקיבוצי, ת/2, להשתתפות מלאה בשכר לימוד של כל אחד מילדיהם אשר החל בלימודיו לפני גיל 26 ולמשך 10 סמסטרים או 5 שנות לימוד לכל ילד (עמ' 11 לפרוטוקול). ההטבה מצטרפת לשכרו של העובד ומנוכה בגינה מס (עמ' 15 לפרוטוקול).

האלמן העיד כי הבן יצחק קיבל מימון מלא של לימודיו וכי גם פאולינה אשר בעת פטירת המנוחה היתה סטודנטית, קיבלה מימון ללימודים מלבד הסמסטר האחרון, וכדבריו: "לגבי פאולינה לפי מה שזכור לי, אני שילמתי סמסטר אחרון. שנת לימוד, באותה תקופה במכללת ראשון אני לא זוכר כמה כסף זה היה. זה היה 11,000 או 12,000 ¤ שכר לימוד היה 24,000 ¤ בערך" (עמ' 29 לפרוטוקול).

על פי אישור הבנק מיום 17.2.08, ת/5, שולם למנוחה, בשנים 2001 עד 2003, סך של 62,832 ¤ עבור לימודי הבת, פאולינה במשך 6 סמסטרים. עדותו של האלמן כי שילם עבור הסמסטר האחרון ללימודיה של פאולינה, לא נתמכה בראיה כלשהי. בהעדר קבלה המאשרת תשלום שכר לימוד, מעבר לסכומים בגינם קיבלה המנוחה החזר מהבנק, בסך של 62,832 ¤, לא הוכח כי נגרם הפסד בגין אובדן ההטבה להחזר שכר לימוד בגין לימודי הבת פאולינה. בהעדר ראיה כי פאולינה המשיכה בלימודים אקדמאיים מעבר ל- 6 סמסטרים בגינם קיבלה המנוחה החזר מהבנק, לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין הפסד החזר שכר לימוד עבור הבת פאולינה.

14.        האלמן העיד כי הבת רוויטל אשר היתה כבת 18 במועד פטירת המנוחה, לומדת במרכז ללימודים אקדמאים, באור יהודה וכי בגין לימודים אלה, שילם סך של 69,900 ¤, עבור שלוש שנות לימוד, כמפורט ב"הצעת מחיר למועמד ללימודים במרכז ללימודים אקדמאיים", פרוט התשלומים והקבלות שהוגשו וסומנו, נ/3.

משהוכח כי המנוחה היתה זכאית, בהתאם לתנאי ההסכם הקיבוצי, ת/2, למימון שכר לימוד לילדיה וכי בפועל קיבלה הטבה זו עבור שני הילדים הבוגרים, זכאים התובעים לפיצוי בגין הפסד הטבה זו ביחס ללימודי הבת הצעירה, רוויטל.

בנסיבות אלה, ראיתי לפסוק פיצוי בגין הפסד ההטבה של החזר שכר הלימוד אשר שולם בגין לימודיה האקדמאיים של רוויטל, בסך של 69,900 ¤ ובניכוי מס הכנסה בשיעור של 25%, סך של 52,425 ¤.

משלימודי תואר ראשון, נמשכים, בדרך כלל, שלוש שנים ובהעדר ראיה לכך שהבת רוויטל צפויה ללמוד מעבר לכך ואם כן, באיזו מסגרת, לא ראיתי לפסוק פיצוי נוסף עד לתקרה של 10 סמסטרים אשר לא ברור אם תנוצל ובאיזו עלות.

 

אבדן שרותי אם ורעיה

15.        מכח הלכת ע"א 4431/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' צרור (לא פורסם, 10.8.06), גם מקום בו נפסק הפיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות של המנוחה, במסגרת תביעת העזבון, זכאים התלויים, לפיצוי בגין אובדן שרותי אם ורעיה.

 

16.        האלמן העיד כי לאחר פטירת המנוחה, נזקק לעזרה במשק הבית וכי העסיק עוזרת, בתדירות של כפעם בשבועיים (עמ' 32-31 לפרוטוקול).

אין ספק כי בגין פטירת המנוחה, הוטל על האלמן ועל בנותיה של המנוחה, נטל ניהול משק הבית, בו נשאה המנוחה.

בהתחשב בגילה של המנוחה, כבת 52 במועד פטירתה ובהיות הבת הצעירה, רוויטל, כבת 18, במועד הפטירה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין אובדן שרותי אם ורעיה, בעבר ובעתיד, בסכום גלובלי של 150,000 ¤.

 

 

נזק שאינו נזק ממון

17.        הפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים, בשיעור 25% מהסכום המקסימלי, מסתכם בסך של 48,405 ¤, נכון ליום מתן פסק הדין.

 

הוצאות קבורה ומצבה

18.        לתצהיר האלמן צורפו קבלות בגין הוצאות הלוויה והקמת מצבה, בסך של 13,040 ¤.

סכום זה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 15.1.04, מסתכם בסך של 17,943 ¤.

 

ניכויים

19.        התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה ובהתאם, שולמה ומשולמת על ידי המל"ל גמלת התלויים.

על פי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר, מיום 1.12.08, נ/6, גמלת תלויים, מסתכמת בסך של 305,137 ¤, כולל ריבית על תשלומי העבר.

 

סיכום

20.        מסכומי הפיצויים, כפי שנפסקו לעיל, בראשי הנזק השונים, יש לנכות את גמלאות התלויים המשולמות על ידי המל"ל, בסך של 305,137 ¤.

            על יתרת סכום הפיצויים, לאחר ניכוי תגמולי המל"ל, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק והחזר הוצאות המשפט.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

 

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום 07 ביוני, 2009 (ט"ו בסיון תשס"ט) בהעדר הצדדים.

 

בלהה טולקובסקי, שופטת

 

קלדנית: כהן מיטל.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/0EAE78E3B40230C9422575CE00560273/$FILE/414826258BAFA8A8422575CA002CFC6A.html
תאריך: 
07/06/09
Case ID: 
21199_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : בלהה טולקובסקי
בלהה טולקובסקי
עורכי דין : א. שטיין ואח' ש. סביון ואח'
א. שטיין ואח'
ש. סביון ואח'
Powered by Drupal, an open source content management system