עו"ד חכם נ. קזו כהן יצחק


 

 

בתי-המשפט

א  041042/04

בית משפט השלום תל אביב-יפו

7.6.09

 תאריך:

כב' השופטת חנה ינון

לפני:

 

 





 

עו"ד חכם דורון

בעניין:

התובע

עוד גיל רון

ע"י ב"כ

 


 

נ  ג  ד

 


 

בנימין שמיר

 

הנתבע

עו"ד אורי חורש

ע"י ב"כ

 


 
פסק דין

 

1.         זהי תובענה על סך של 1,072,269 ¤ שעניינה דרישה להשבת כספים אשר שולמו לקבלני בניין עבור דירה במסגרת עסקת קומבינציה אשר בוטלה.

 

רקע עובדתי

 

2.         התובע, הינו נכדה של המנוחה הגב' רחל חאיק ז"ל, אשר נפטרה ביום

17.6.98.

 

(להלן: "המנוחה").

 

3.         התובע הינו יורשה של המנוחה על פי צוואה מיום 1.1.95.

 

4.         הנתבעים הינם קבלני בניין אשר פעלו להקמת בניין מגורים ברחוב יהודה המכבי 43 בתל אביב, באמצעות עסקת קומבינציה בין בעלי הקרקע לבינם.

 

(להלן: "הסכם הקומבינציה"; "הבניין"; "הקבלנים").

 

5.         המנוחה רכשה על פי חוזה מיום 9.4.92 דירה ואף שילמה מספר תשלומים על חשבון רכישתה, אולם זו לא נבנתה עקב פניית הצדדים לערכאות וביטול עסקת הקומבינציה.

 

6.         התובע, יורש המנוחה,  גורס כי המנוחה שילמה לקבלנים בסך הכל כ – 130,000 דולר, אותם דורש הוא להשיבם, לאחר שהודיע על ביטול החוזה עימם.

 

7.         הנתבע גורס כי המנוחה שילמה הכספים לשותפו לשעבר, מר יצחק קזו כהן, ולפיכך לא ידע אודות תשלומים אלה ואין לחייבו בהשבתם.

 

ראיות התובע

 

8.         התובע, עו"ד דורון חכם, העיד בתצהיר ת/1 כי סבתו המנוחה, הגב' רחל חאיק ז"ל, רכשה על פי הסכם מיום 9.4.92 דירה בבניין אותו אמורים היו לבנות הקבלנים בנימין שמיר ויצחק קזו כהן במסגרת עסקת קומבינציה עם בעלי הקרקע, מר יעקב רודיטי, מר רפאל רודיטי והגב' יפה מינקובקי.

 

            (להלן: "בעלי הקרקע").

 

9.         המנוחה שילמה לידי הקבלנים הסכומים הבאים:

 

א.        סכום של 192,000 ¤ שולם ביום 13 באפריל 1992;

ב.         סכום של 68,000 ¤ שולם ביום 15 באפריל  1992;

ג.         סכום של 26,000 ¤ שולם ביום 16 באפריל 1992;

ד.         סכום של 12,000 ¤ שולם ביום 12 במאי   1992;

ה.                סכום של 12,000 ¤ שולם ביום 14 במאי 1992;

בסך הכל שולם הסך של 118,000 ¤ באמצעות שיקים.

 

(ראה: סעיף 6 לת/1).

 

10.      בצוואתה מיום 1.1.95, ציוותה המנוחה לתובע "זכויות כספיות או החזרים בגין תשלומים ששלמתי על חשבון רכישת כל נכס".

 

11.      התובע גורס כי המנוחה שילמה בסך הכל לקבלנים הסך של  310,000 ¤ שהיוו סך של 130,000 דולר,  אשר, לדידו, שולמו בגין רכיב הקרקע  בסך של 80,000 דולר ובגין רכיב הבנייה סך של 50,000 דולר. 

 

12.      בין הקבלנים ובעלי הקרקע התגלעו חילוקי דעות אשר הובילו לדיונים משפטיים, בעניינם ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 16.6.97 על פיו הגיעו אלה להסדר פשרה לפיו הסכם הקומבינציה לא ייאכף, וכי בית המשפט  יכריע בשאלת הפיצויים.

 

13.      בית המשפט פסק כי על הקבלנים לשלם לבעלי הקרקע סכום של 100,000 דולר כפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם הקומבינציה.

 

14.      הקבלנים הגישו ערעור לבית המשפט העליון במסגרתו התקיים הליך גישור בו הגיעו לפשרה לה ניתן תוקף של פסק דין ביום 26.2.01.

 

15.      שבועות ספורים לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט העליון, נפגש עם הקבלנים במשרדו בתל אביב.

 

16.      הללו עדכנו אותו בהשתלשלות האירועים ומשהתברר כי לא ניתן יהיה לקיים ההסכם עם המנוחה, הודיע לאלה על ביטולו ודרש החזר הכספים  אשר ניתנו על פיו.

 

17.      הקבלנים הודו בחוב אך דרישותיו להשבתו העלו חרס.

 

18.      על כן הוגשה התביעה דנא, בעקבותיה הודה מר יצחק קזו כהן בחוב והסכים למתן פסק דין כנגדו על מלוא סכום התביעה, וביום 29.6.04 ניתן תוקף של פסק דין להסכם זה.

 

19.      בהתייחס לטענת מר שמיר, הנתבע הנותר, להעדר יריבות שכן, לטיעונו, סכומי הכסף שולמו למר כהן באופן אישי, הרי שמיד עם ביצוע התשלומים ע"י המנוחה הופקדו אלה בחשבון משותף, אשר שימש את הקבלנים לצורך הפרוייקט.

 

20.      חשבון זה נפתח על שם בנו של מר שמיר ובנו של מר כהן, ומפנה הוא להעתקי שיקים שמסרה להם המנוחה, להעתקי קבלות שנמסרו לה וכן לטפסי הפקדה של תשלומים אלה בחשבון המשותף.

 

21.      ממסמכים אלה, המהווים נספח ת/7 לתצהירו, עולה, לטיעונו, כי מר כהן קיבל התשלומים מהמנוחה והטענה כי כספים אלה הועברו לידיו ולא לידי מר שמיר, במסגרת הפרוייקט,  אינם דברי אמת.

 

22.      כן גורס מר שמיר כי התביעה התיישנה, אולם, לטענתו, לא היה ידוע לו ולמנוחה על ההסדרים אליהם הגיעו הקבלנים ובעלי הקרקע על פיהם הסכם הקומבינציה לא ייאכף, שכן המנוחה לא היתה מעורבת בהליכים המשפטיים דלעיל.

 

23.      רק בשנת 2001 הודיעו אלה כי אין בידם לבצע הסכם המכר ולאחר שסירב להצעתם ליתן לו קרקע חליפית, הודיעם על ביטול ההסכם ועל דרישתו להשבת הכספים ששולמו בגינו. משום כך, זה מועד תחילת מירוץ ההתיישנות, לדידו, ולפיכך יש לדחות טענת הנתבע בעניין זה.

 

24.      כן גורס הוא כי הטענה שהועלתה בדבר ידיעת המנוחה ביום בו חתמה על צוואתה, לאמור, יום 1.1.95, על ביטול ההסכם, שכן ציוותה לנכדה החזר תשלומים שמגיעים לה, טענת שווא היא, שכן למנוחה היו נכסים נוספים זולת זכויותיה בדירה, ועל כן יש לדחות טענה זו.

 

25.      כן העיד מטעם התובע מר יצחק קזו כהן עצמו, שותף הנתבע, בתצהירו ת/2, כי המנוחה שילמה סכומים אלה: 192,000 ¤ ביום 13.4.92, 68,000 ¤ ביום 15.4.92, 26,000 ¤ ביום 16.4.92, 12,000 ¤ ביום 2.5.92 ו – 12,000 ¤ ביום 14.5.92.

            לאמור, בסך הכל שילמה המנוחה לידיו הסך של  310,000 ¤.

 

ראיות הנתבע

 

26.      הנתבע, מר בנימין שמיר, גורס בתצהיר עדותו הראשית נ/1 כי בין הקבלנים לבעלי הקרקע נתגלע סכסוך אשר בעקבותיו התנהל הליך משפטי במסגרת ה.פ. 579/93 אשר הסתיים בהליך פשרה, על פיו חזרו הקבלנים מתביעתם לסעד של אכיפת הסכם הקומבינציה והסכימו כי ינתן צו הצהרתי לפיו החוזה בוטל, מבלי לפגוע בדרישתם החלופית לפיצויים.

 

27.      אודות פשרה זו, דיווחו לבנה של המנוחה, רואה החשבון מר אברהם חכם, אשר היה רואה החשבון של מר כהן.

 

28.      ביום 16.6.97 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א 464/93 בדבר גובה הפיצויים, עליו ערערו לבית המשפט העליון במסגרת תיק ע"א 4765/97.

 

29.      ביום 26.2.01 ניתן בתיק זה פסק דין במסגרת הסדר פשרה בדבר הפיצויים המגיעים להם.

 

30.      לעדותו, בנה של המנוחה ונכדה ידעו כי כבר בשנת 1993 בנו היזמים החדשים את הבניין, ולפיכך מירוץ ההתיישנות החל בשנה זו.

 

31.      בנה של המנוחה ונכדה ידעו בבירור על ההליכים המשפטיים המתנהלים בבית המשפט וידעו כי עסקת הקומבינציה לא תצא אל הפועל.

 

32.      בנה של המנוחה הינו רואה החשבון ומי שטיפל בכל ענייניה של המנוחה ונכדה הינו עורך דין. על כן, לסברתו, קשה להאמין לגרסה כי בכל אותן שנים לא ידעו כי עסקת הקומבינציה אינה ברת ביצוע.

 

33.      כמו כן, בנה של המנוחה טיפל בענייני מר כהן ונכדה טיפל במשא ומתן לרכישת הדירה, בהיות המנוחה אשה מבוגרת.

 

34.      לדידו, לא ייתכן כי במשך שמונה שנים לא ידעו אלה כלל אודות ההליכים המשפטיים וכי רק בשנת 2001 נודע להם דבר ביטול עסקת הקומבינציה.

 

35.      מעולם לא נפגש עם התובע ועם מר כהן במשרד התובע או בכל מקום אחר ומעולם לא הציע ליתן זכויות חלופיות בקרקע אחרת לתובע בתמורה לכספים ששילמה המנוחה.

 

36.      התשלומים שולמו ע"י המנוחה למר כהן בלבד, מבלי ליידעו על כך, ומעולם לא פגש בה  אלא בבנה.

 

37.      המנוחה שילמה חלק מן התשלומים בשיקים וחלק, כפי הנראה, במזומן. השיקים נעשו לפקודת מר כהן ושמו שלו הוסף להמחאה שלא בכתב ידה של המנוחה.

 

38.      אשר לתשלומים במזומן, אלה גובו ב"פתקיות" בלבד החתומות בחתימת מר כהן כששמו שלו הוסף על חלק מאותן פתקיות.

 

39.      על פי הסכם הקבלנים, תשלומים היו אמורים להיות משולמים לו ולמר כהן יחדיו, ועל כן נדרשה המנוחה לנקוט צעדי זהירות סבירים, אשר היו מצופים מכל אדם סביר, והוא וידוא תשלום הכספים לשני היזמים ולא לאחד מהם בלבד.

 

40.      די אם היו מוספות המילים כהן יצחק ו"שמיר בנימין" על מנת למנוע אפשרות מעילה של אחד מן הצדדים ושימוש בכספים  ככל העולה על רוחו.

 

41.      כן שילמה המנוחה סכומים ניכרים לידי מר כהן במזומנים, בניגוד להסכם, אודותיהם לא ידע וכן לא ידע על תשלום הסך של 50,000 דולר.

 

42.      כספים אלה לא נדרשו לו ולמר כהן בהכרח כדי להתחיל בביצוע הפרוייקט, אשר מומן מכספם הפרטי, עם תחילתו, בכל הנוגע לפינוי דיירים, וזאת בשלב הראשון.

 

43.      על פי ההסכם עם המנוחה, אמורה היתה היא לשלם הסך של 50,000 דולר במזומנים עם חתימת החוזה, ובשלמה הסכומים מעבר לסך של 50,000 דולר לידי מר כהן, נהגה בניגוד להסכם, ועל דעתה בלבד, שכן תשלומים אלה צריכים היו להיות משולמים עם התקדמות הבנייה, דבר שלא ארע.

 

44.      לעמדתו, ייתכן כי בין השניים נרקמו יחסי ידידות, אולם על המנוחה לא היה לשלם כספים ביתר.

 

45.      מר כהן הפקיד הכספים בחשבון בבנק הפועלים בע"מ אשר לו לא היה כל קשר לחשבון זה, לא היה מורשה חתימה בו, לא ביצע בו פעילות, אף שבנו שלו, מר עמרם שמיר, וכן מר כהן פתחו חשבון זה בבנק.

 

46.      רק עתה, עם המצאת שוברי ההפקדה, התברר כי מר כהן הפקיד סכומי כסף שקיבל מן המנוחה בחשבון, אולם לו לא היתה כל ידיעה על כך, ולא היה מעורב במשיכתם של אלה מן החשבון. על כן, לטעמו, אין עליו לשלם כספים אלה לתובע.

 

הכרעה

 

טענת ההתיישנות

 

47.      התובע גורס כי רק בשנת 2001 נודע לו מפי הקבלנים כי על יסוד פסק הדין בפשרה שניתן בבית המשפט העליון ביום 26.2.01 לא יבנה על ידיהם הבניין, ואילו הנתבע גורס כי הודיע להם על אי יכולת הקבלנים לבצע הפרוייקט עוד בשנת 1993, שאז בנו היזמים החדשים שבאו תחתיהם.

 

48.      סבורתני, כי המנוחה וכן התובע ואביו, לא היו מצויים בהליכים המשפטיים שניהלו הקבלנים בבתי המשפט השונים מול בעלי הקרקע, וסביר להניח שאם היה התובע יודע אל נכון כי כספי המנוחה לא יניבו לעולם דירה, היה דורש הכספים עוד טרם מתן פסק הדין שסיכם יחסי הצדדים בשנת 2001.

 

49.      ואכן, בעת שהוברר לו סופית מפי הקבלנים מה הניב פסק בית המשפט העליון משנת 2001, דרש כספי המנוחה בחזרה, ומשנדחה ב"לך ושוב", הגיש התביעה בשנת 2004.

 

50.      אשר על כן, אין לומר בנחרצות כי התובע ידע טרם סיום ההליכים המשפטיים כי כספי המנוחה לא יוחזרו לעולם וכי הדירה לא תיבנה, בכל תנאים שהם, על ידי הקבלנים, קרי, הנתבע ומר כהן.

 

51.      לפיכך, קובעת אנוכי כי לא חלה התיישנות על התביעה.

 

העדר יריבות

 

52.      הנתבע גורס, כי המנוחה שילמה סכומי הכסף, על פי ההסכם, למר כהן באופן אישי וכי סכומים אלה לא הגיעו לידיו, ואפילו לא ידע על ביצוע התשלומים.

 

53.      אין בידי לקבל טענה זו, באשר חשבון הבנק המשותף של הקבלנים היה על שם בנו של הנתבע מר עמרם שמיר ועל שם מר כהן, ועל כן אין כל סבירות בכך שלא ידע אודות הכספים הללו, אשר שימשו את הקבלנים בפעילותם העסקית, מכל סוג ומין.

 

54.      יתר על כן, הנתבע מודה בקבלת הסך של 50,000 דולר, אשר אמור היה להיות משולם עם חתימת החוזה, ולסכום זה אינו מתכחש, למעשה.

 

55.      אשר לכספים ששילמה המנוחה מעבר לסך זה, בין אם השתמשו בהם הקבלנים לקידום הפרוייקט ובין אם לצרכים עסקיים אחרים, אין זה מעניינה של המנוחה, באשר מרגע שמסרה הכספים לידי מר כהן, הרי שמסרה אותם עבור ולצורך רכישת דירתה, ולא היה עליה לסבור כי מוסרת היא אותם לכל מטרה אחרת או שונה, ואכן, הללו מצאו דרכם לחשבון הבנק המשותף ממנו משכו הקבלנים כספים לצורך עסקי.

 

56.      בעדותו בחקירה הנגדית אישר מר כהן קבלת הכספים לידיו, כפי עדותו הראשית, כדלקמן:

"... ש:           האם אתה יכול לאשר לי, שהגברת המנוחה חייק, שילמה כספים על בסיס טיוטת ההסכם מיום 9.4.92?

            ת:       היא שילמה .

ש:       כן או לא?

ת:       לא הבנתי את השאלה.

ש:       האם היא שילמה, האם הבסיס לתשלומי הכספים שטוענת הגברת חייק, פה נטען שהגב' חייק שילמה או שילמו, הם על בסיס או מכוח אותה טיוטה מיום 9.4.92?

ת:       לא.

ש:       לא?

ת:       לא, שולם יותר.

ש:       אבל הבסיס לתשלום היא שילמה מכוח ההסכם הזה, נכון?

ת:       נכון. אבל אנחנו ביקשנו."

 

(ראה: פרוטוקול, עמ' 37, שורות 25-22; בעמוד 38 שורות 9-1).

 

57.      עולה מאלה, כי הכספים שהופקדו, שולמו לקבלנים על יסוד ההסכם,  לרבות אלו מעל ל - 50,000 דולר, ואלה יועדו לצרכי הפרוייקט, כגון, מימון פינוי הדיירים, פעולה לה ודאי היה הנתבע שותף בידיעה ובביצוע.

 

תיעוד קבלת הכספים

 

58.      אין חולק, כי הכספים אשר התקבלו תועדו כיאות במסמכי נספח ת/7 לתצהיר התובע, הכוללים העתק שיק על סך 68,000 ¤ מיום 15.4.92 המשוך לפקודת מר שמיר ומר כהן, אישור הפקדה בבנק של סכום זה וכן אישורים על תשלומים בסך של 26,000 ¤ מ-16.4.92 בלוויית אישור הפקדה בבנק, וכן קבלות על תשלומים בסך של 5,000 דולר מ-12.5.92, סך של 5,000 דולר מ-14.5.92 וסך 10,000 דולר מ-16.5.92.

 

59.      מר יצחק כהן, הנתבע מס' 2, לשעבר, הגיע להסדר עם התובע על פיו יינתן כנגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה, וכך נעשה, דבר שמהווה הודאת בעל דין בחוב, ויש בכך ללמד כי אין בפנינו כפירה בחוב, אלא שהנתבע הנותר, מר שמיר, בחר, מסיבות השמורות עמו, להתכחש לו ולא לשלמו לתובע.

 

 

60.      בחקירתו הנגדית, השיב הנתבע על כפירתו בחוב זה כדלקמן:

"ש.     אז עכשיו, לפי מה שאתה מבין היום, צריך להחזיר את הכסף לעיזבון של גב' חייק?

ת:       אני, כמה שידוע לי, הרי לנו נכנס כספים. בזמנו השותף היה מטפל בענייני כספים. אני כמה שידוע לי, היה צריך להחזיר לה את זה אז כבר מהכספים שקיבלנו.

ש:       אבל לא הוחזר.

ת:       לא יודע.

ש:       אתה לא יודע.

ת:       לא יודע.

ש:       OK. עכשיו אני חוזר על השאלה. ואם לא הוחזר, אז מקובל עליך שצריך להחזיר.

ת:       ואם לא הוחזר, אם אני פה אני מודה שקיבלתי את ה- 50,000 דולר האלה, אז צריך להחזיר, בטח צריך להחזיר."

 

(ראה: פרטיכל בעמוד 85 שורות 25-15; עמוד 86 שורות 1-2).

 

61.      ובהמשך העיד:

"ש.     כשכתבת את המשפט לא ידעתי בדבר תשלום כספים אלו על ידי המנוחה ואף לא על תשלום הסך של 50,000 דולר. אתה כתבת שלא ידעת.

ת:       נכון.

ש:       זה היה אמת?

ת:       הרי אני חוזר ואומר, כל הזמן השותף טיפל בענייני הכספים.

ש:       כן, אבל אתה ידעת, הוא אמר לך.

ת:       הוא אמר לי שקיבלנו, כן.

ש:       אז למה כתבת שלא ידעת?

ת:       אז כתבתי. "

 

(ראה: פרטיכל עמוד 86 שורות 25-18; עמוד 87 שורות 2-1).

 

62.      עולה מאלה, כי הנתבע אינו מכחיש דבר מתן התשלומים על ידי המנוחה, ואף מודה בפה מלא כי יש להחזיר למנוחה מ"הכספים שקיבלנו", קרי, מן הפיצוי שקיבלו מבעלי הקרקע.

 

63.    התובע הודיע על ביטול החוזה עם הקבלנים, ביטול שהינו כדין, בנסיבות אלה בהן המדובר בהפרה יסודית שכן הוברר כי הדירה לא תימסר לעולם, ולעניין זה קובע סעיף 7 לחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, כדלקמן:

                 "7. הזכות לביטול

                 (א)  הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית.

             (ב)  היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול...".

 

כבר נקבע בפסיקה לעניין ביטולו של חוזה כדין כדלקמן בע"א 6319/05 קנדרה (ישראל) בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל, תק-על 2009(1), 298, כדלקמן:

"זכותו של צד הנפגע מהפרת חוזה לבטל את החוזה קבועה בסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן - חוק התרופות). בעניין זה קיימת הבחנה מהותית בין הפרה יסודית, המזכה את הנפגע באפשרות לבטל את החוזה מיד לאחר ההפרה, לבין הפרה לא יסודית, המחייבת מתן ארכה לתיקונה. במקרה דנא מדובר בהפרה שבחוזה הפיתוח הוסכם כי תיחשב להפרה יסודית (ראו סעיף 6 לחוק התרופות). על כן זכאי היה המינהל לבטל את החוזה בלא מתן ארכה. אכן, הפסיקה הכירה בכך שישנם מקרים בהם עמידה על זכות הביטול של החוזה בגין הפרתו תיחשב לפעולה בחוסר תום לב, הנוגדת את סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828, 836 (1980); ע"א 158/80 שלום נ' מוטה, פ"ד לו(4) 793, 811 (1982)). גם כאשר מדובר בהפרה יסודית עלול ביטולו של החוזה להיחשב כפעולה בחוסר תום לב, אולם זאת רק במקרים יוצאי דופן. עמד על כך בית משפט זה, באומרו כי:

"אכן, ייתכנו נסיבות שעמידה על זכות הביטול תיחשב בהן, גם בעקבות הפרה יסודית, כנגועה בחוסר תום-לב, עם זאת ברי כי כאשר בהפרה של תנאי יסודי עסקינן, יתמעטו המקרים ששימוש בזכות הביטול ייחשב בהם כסותר את חובת תום-הלב, ורק בנסיבות יוצאות-דופן ייבצר מהנפגע להפעיל את תרופת הביטול הקנויה לו"."

 

עוד ראה: ע"א 9371/00 אלבשארה לעידוד תיירות בע"מ נ' קוסטודיה פרנציסקנה דה טרה סנקטה, פ"ד נו(4)

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

798, כדלקמן:

 

"חוק התרופות קובע כי מקום שחוזה מופר, "זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן" (סעיף 2). נמצא, כי הפרת החוזה אין בה, כשלעצמה, להביא לסיום החוזה. המפר את החוזה אינו יכול להשתחרר מהחוזה על-ידי הפרתו. ההפרה מעניקה לצד הנפגע ברירה: ירצה, יתעלם מההפרה, תוך שהחוזה ימשיך לעמוד בעינו. אין בכך כדי להשפיע על חיוביו שלו או על זכותו לפיצויים בגין הפרת החוזה; ירצה, יתחשב בהפרה ויבטל את החוזה. חוק התרופות ממשיך וקובע כי ביטול החוזה בגין הפרתו אפשרי אם ההפרה היא יסודית (סעיף 7(א)). אם ההפרה אינה יסודית, מותנית הזכות לבטל את החוזה במתן ארכה (סעיף 7(ב)). נמצא, כי אם חוזה הופר הפרה יסודית, מעניק חוק התרופות לצד הנפגע את הכוח לבטל את החוזה. כנגד כוח זה של הנפגע עומדת כפיפותו של המפר לתוצאות ההפרה (ראו ד' אבן "משמעותה של ה'זכות' לתרופות בגין הפרת חוזה" [18]). את כוח הביטול יש כמובן להפעיל בתום-לב . יש להודיע על הביטול למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לנפגע על ההפרה (סעיף 8 לחוק התרופות). נמצא כי הביטול הוא פעולה משפטית חד-צדדית אשר שכלולה מחייב קליטה (אך לא הסכמה) של המפר."

 

64.     עוד יצויין כי הנתבע גורס בסיכומיו כי אי – העדת אבי התובע מצביעה על קושי בגרסת התובע שכן הוא אשר היה במגע עם הקבלנים, ברם, אין בהעדר עדותו של זה כדי לפגום בגרסת התובע, לאחר שהשותף מר כהן העיד מניה וביה, מכלי ראשון, על קבלת הסכומים ופירוטם כדבעי מידי המנוחה. 

 

65.     לאור טעמים מצטברים אלה, התביעה מתקבלת בפני כדי הסכומים אשר שילמה המנוחה לנתבע. 

 

66.     אשר על כן, ישלם הנתבע לתובע הסך של 130,000 דולר כערכם ביום הגשת התביעה עפ"י השער היציג מיום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

 

67.     כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בצירוף דמי מע"מ כחוק בסך של 10,000 ¤ וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

 

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

 

 

ניתן בהעדר,  היום 7.6.09, בהעדר הצדדים.

 

 

                                                                               

חנה ינון, שופטת

 

 

 

 

 

קלדנית: תמי

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/1077B4F4B061735D422575CE0056670F/$FILE/9F30F423100D6649422575C9003FB475.html
תאריך: 
07/06/09
Case ID: 
41042_4
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : חנה ינון
חנה ינון
עורכי דין : אורי חורש חכם דורון
אורי חורש
חכם דורון
Powered by Drupal, an open source content management system