שיקרצי בע"מ נ. מועצה עובדי מפע


 

   

בתי המשפט





א  006939/04

בית משפט השלום באר שבע

09/06/2009

תאריך:

כבוד השופט פרסקי יעקב

בפני:

 

 














 

שיקרצי בע"מ

בעניין:

התובעת

אדיר גורן

ע"י ב"כ עוה"ד


 


 

נגד


 


 

מועצת עובדי מפעלי ים המלח


 

הנתבעת

ליאור בונר ו/או נועה בר שיר

ע"י ב"כ עוה"ד


 


 


 

פסק דין

 

עניינה של התביעה, הזמנת שי ט"ו בשבט לעובדי מפעלי ים המלח, שי של פירות יבשים ופיצוחים (להלן: "חבילות השי").

 

 

רקע כללי

1.       התובעת הינה חברה לייצור מוצרי מזון שעיסוקה בתחום יצור ואספקת מיני פיצוחים ללקוחות מוסדיים (להלן: "שיקרצי"). הנתבעת הינה גוף המייצג כ – 1,200 עובדי חברת מפעלי ים המלח בע"מ בהתאם לחוקת ההסתדרות (להלן: "המועצה"). הצד השלישי הינו עוסק מורשה המוכר בשם מסחרי "פיצוחי אופקים" או  "ג'ו פיצוחי אופקים" (להלן: "ג'ו").

 

סמוך לינואר 2004 ולקראת חג ט"ו בשבט תשס"ד, ביקשה המועצה להזמין חבילות שי כמו בשנים קודמות. לשם כך ערכה מעין מכרז ולפיו פנתה למספר ספקים לקבלת הצעות בהם לג'ו. ועדת הקניות של המועצה התכנסה ביום 14.1.04. בישיבה סוכם על ספק שנבחר ולחילופין נקבע שיפנו לג'ו אשר הפך להיות הספק בפועל ולאחר שלא צלח המו"מ עם הספק שנבחר כראשון. הצדדים חלוקים עובדתית על מספר פרטים בקשר להתקשרות עם ג'ו אולם דומה שאין מחלוקת כי ביום 18.1.04 נשלחה לג'ו הזמנה פורמאלית של חבילות השי. בהמשך, חבילות השי סופקו והתמורה בסך 275,152 ¤ הועברה לג'ו בהמחאה. לטענת שיקרצי, התמורה שולמה לגורם הלא נכון. 

 

 

טענות התובעת

2.       שיקרצי טוענת כי ביום 18.1.04 הזמינה המועצה ישירות ממנה את חבילות השי וזאת בהתאם להצעת מחיר שנשלחה באותו יום (להלן: "הצעת שיקרצי"). נטען כי יו"ר המועצה מר ארמונד לנקרי (להלן: "לנקרי") אישר ההזמנה במכתב שנשלח לג'ו ובו פירוט ההזמנה תוך שנקבע מחיר של 175 ¤ לחבילת שי וזאת לאחר הפחתת 5 ¤ לעומת ההצעה המקורית. נטען כי באותו מועד ולאחר דרישה נחרצת של שיקרצי, נתנה המועצה באמצעות לנקרי התחייבות מפורשת כי התמורה לעסקה תשולם ישירות לחשבון הבנק של שיקרצי ורק לאחר חתימת לנקרי על הוראת התשלום מיום 18.1.04 (להלן: "הוראת התשלום" או "ההוראה"), העיסקה יצאה לפועל.  שיקרצי טוענת כי המועצה הפרה חובתה שכן לאחר מימוש העסקה שילמה את התמורה לג'ו ולא לשיקרצי. נטען כי ג'ו חייב כספים לשיקרצי וכי הרקע לדרישתה הינו הקשיים הכלכליים של ג'ו. בהעדר תשלום הוגשה התביעה.

 

לשיקרצי טענות משפטיות בהן:

א. נטל השכנוע עבר למועצה שכן יש בדברי המועצה טענת הודאה והדחה. 

ב. המועצה ידעה על קיומה של שיקרצי ועל ההתחשבנויות ההדדיות בינה לג'ו.

ג. נכרת הסכם מחייב בין שיקרצי למועצה אשר הפרה ההסכם הפרה בוטה.

ד. הוראת התשלום מחייבת את המועצה באופן עצמאי.

ה. אי הבאת המזכירה ששלחה את הוראת התשלום בפקס לשיקרצי מקימה חזקה כי כנראה לא היה למועצה נוח להעיד אותה. 

ו. המועצה מתנערת שלא כדין מחובותיה לשיקרצי.

 

 

טענות המועצה

 

3.       המועצה טענה כי מעולם לא קיבלה את הצעת שיקרצי. נטען כי לאחר סיכום בין לנקרי לג'ו על המחיר ליחידה, הוציא לנקרי מכתב הזמנה מסודר לג'ו אשר סיפק את הסחורה וקיבל את תמורתה. ביחס להוראת התשלום טענה המועצה כי מדובר במסמך שלא יוחסה חשיבות רבה לפרטיו. ג'ו הוא שהתקשר עם המועצה בעסקה ולפיכך ככול שביקש שהכספים יופקדו בחשבון כזה או אחר, לא היתה חשיבות לפרטי בקשתו. כן נטען כי הוראת התשלום הינה מסמך פירמה של ג'ו. לנקרי שחתם על המסמך לא שם לב בכלל כי מופיעה השם "שיקרצי" במסמך. המועצה הפנתה למסמך שנשלח משיקרצי ביום 25.4.09 ולא צורף למסמכי ההגנה. ממסמך זה עולה כי ביום 25.4.04 מר יעקב שיקרצי פנה ללנקרי להסדרת החוב וכי ממסמך זה לא עולה כל טענה כביכול ישנה עסקה ישירה בין שיקרצי למועצה. 

 

למועצה טענות משפטיות ובהן:

א. נטל השכנוע לא עבר למועצה שכן טענת הודאה והדחה קיימת רק בהודאה בכל העובדות שבכתב התביעה. 

ב. המועצה לא ידעה על שיקרצי ולא היו כל קשרים מאז ומעולם בין הצדדים.

ג. ההסכם היחיד שנכרת הינו ההסכם בין המועצה לג'ו, הסכם בו עמדה המועצה ללא כל סייג ולא התקבלה כל הצעה משיקרצי וכי אין כל הסכם בין המועצה לשיקרצי.

ד. להוראת התשלום אין משמעות שכן שילמה לפי הוראות ג'ו ובכל מקרה פעולתה בתום לב דבר המקנה לה פטור.

ה. אי הבאת המזכירה ששלחה את הוראת התשלום אינה משקפת כל חוסר נוחות שכן לא היה ברור כי עדותה של זו חשובה ואין לעדותה משמעות רבה בכל מקרה.  

ו. המועצה אינה מתנערת משיקרצי שכן אין ולא היו כל עסקים עימה. 

ז. שיקרצי לא עשתה כל מעשה של ממש למניעת הנזק כך שאם אין למועצה פטור הרי שיש להטיל על שיקרצי אשם תורם משמעותי.

 

 

 

העדויות

4.       מטעם שיקרצי העיד מר אלוני גדי שהינו מנהלה. מטעם המועצה העידו לנקרי וכן מר דב רייזמן שהיה בשעתו גזבר המועצה. בלטה בהעדרה עדותו של ג'ו שהינו צד שלישי בתביעה אשר הגיש כתב הגנה. כיוון שג'ו לא נחקר כעד וכיוון שנגד ג'ו כצד שלישי ניתן פסק דין על תנאי, לא אתן משקל לגרסתו העולה מכתב ההגנה שהגיש להודעת צד שלישי. יחד עם האמור, היה מצופה מהתובעת שתדאג לזמן את ג'ו על מנת שתוכל להוכיח בין היתר כי לא קיבלה תשלומים כלשהם מג'ו על חשבון העסקה וכי ג'ו המחה לה כטענתה את זכויותיו מול המועצה.

 

 

השאלות שבמחלוקת

5.       דומה כי לשיקרצי שני מעגלי טענות. המעגל הראשון הינו שהוראת התשלום מחייבת את המועצה כהמחאת זכות בלתי חוזרת. המעגל השני הינו טענה ולפיה נוצר הסכם ישיר בינה למועצה אשר אותו הפרה המועצה.

 

 

דיון

 

האם הפרה המועצה את התחיבותה הנובעת מהוראת התשלום?

6.       טענתה העיקרית של שיקרצי הינה למעשה טענת המחאת חוב. לענין זה קובעת הוראת סע' 1(א) לחוק המחאת חיובים התשכ"ט – 1969 זו לשונה:

 

"זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה".

 

על מנת לבחון את הוראת התשלום עליה סומכת שיקרצי אצטטה כפי שהיא:

 

ג'ו פיצוחי אופקים את אביב

 

                                                                                               תאריך: 18.1.04

לכבוד

מועצת עובדי מפעל ים המלח

לידי לנקרי

הנדון: שי לט"ו בשבט

 

                    ברצוני למסור את מס' החשבון אליו יועברו הכספים:

                           בנק דיסקונט סניף 042 נתניה חן 115659

                                        שיקרצי בע"מ

                    מבקש להחזיר לפקס 6413495 - 08 חתום

     (-)

    מאשר

לנקרי ארמונד

יו"ר מועצת העובדים                             בברכה,

                                                         (-)

                                                      פיצוחי אופקים

 

7.       עסקינן במסמך עליו התבקש לנקרי לחתום ולשלוח בפקס למספר הרשום על בו. המסמך הינו של ג'ו. לשון המסמך הינה "ברצוני למסור את מס' החשבון אליו יועברו הכספים". לנקרי מאשר בחתימתו את מס' החשבון. לשון המסמך אינה כוללת כל פרטים אודות שקרצי, לא טלפון ולא כתובת ולא תנאים נוספים, קביעות או הסכמות והמסמך כולו עוסק באישור מספר חשבון בנק. על מנת לבחון את משמעות המסמך אפנה לפסיקה שעסקה בהוראות תשלום דומות שבחנה היותן המחאות זכות.

 

בהלכת ע"א 717/89 בנק איגוד נ' ערן טורס, פ"ד מט(1)114, ישנה התייחסות למהותם של מסמכים דומים. בהתיחס לשאלה מהי המחאת זכות, מפנה בית המשפט בעמ' 125 לחיבורו של פרופ' ש' לרנר, "המחאת חיובים", מתוך הספר דיני חיובים – חלק כלי (אבירם, ד' פרידמן עורך, תשנ"ד) 23-24:

 

"בלשון פשוטה המחאה היא העברה, ואנו עוסקים איפוא בהעברת זכות, הווי אומר, נושה מעביר לצד שלישי זכות שיש לו כלפי חייב פלוני. מזוית ראיה זו ההמחאה היא חילוף נושים, כאשר הנושה המקורי, הממחה, חדל להיות הנושה של החייב, והצד השלישי, הנמחה, הופך לכל דבר וענין להיות נושהו של החייב... בשל חילוף הנושים מתבקשת המסקנה כי הנמחה לבדו רשאי לתבוע מהחייב את קיום הזכות ואילו הממחה שחדל להיות נושה אינו יכול עוד להפטיר את החייב או להגיע איתו להסדרים שונים...

...אולם להמחאת זכות יש גם פן קנייני. מלבד חילוף הנושים, המחאת זכות היא גם העברת בעלות בנכס, והנכס נשוא ההעברה הוא הזכות החוזית שיש לממחה כלפי החייב".

 

בעמ' 126 מתייחס בית המשפט לכך שאין צורך בדרישה פורמאלית להמחאה:

 

"המחאה נוצרת בדרך כלל על-ידי הסכם בין הממחה לנמחה, כאשר החוק אינו מתנה את תוקפו של הסכם ההמחאה במילוי דרישות פורמאליות כלשהן (ראה חיבורו הנ"ל של פרופ' לרנר, בעמ' 51)".

 

בעמ' 127 מתייחס ביהמ"ש לכך שבפרקטיקה, הוראות תשלום מהוות המחאות זכות:  

 

"אמנם עיון בחוק המחאת חיובים מראה כי המחוקק ראה לנגד עיניו עסקה בשני שלבים: הסכם בין הממחה לנמחה, ולאחר מכן הודעה לחייב על ההמחאה; אולם עיון בפסיקה מראה כי בפראקטיקה המחאות רבות נעשות בצורה של "הוראת תשלום": מקרים שבהם נושה הורה לחייבו בהוראה בלתי חוזרת לשלם סכום כסף לפלוני, תוך ציון שההוראה אינה ניתנת לשינוי בלא הסכמתו של אותו פלוני, וביהמ"ש פירש ההוראה כהמחאת זכות למקבל התשלום".

 

אשר לדמיון שבין המחאת זכות לחוזה לצד שלישי, קובע ביהמ"ש בעמ' 130:

 

"אכן קיים דמיון רב בין הסיטואציה של חוזה לטובת צד ג' לבין הסיטואציה של המחאת זכות. בחיבורו הנ"ל של פרופ' ש' לרנר נאמרו, בעמ' 43, הדברים הבאים:  

"בין שתי המערכות: חייב-ממחה-נמחה וחייב-נושה-מוטב ישנו דמיון רב. בשני המקרים, לצד שלישי, הנמחה או המוטב, יש זכות כנגד החייב החוזי. המוטב, כמו הנמחה, זכאי לתבוע את החייב אך אינו אחראי כלפיו לביצוע ההתחייבויות של הנושה...

מהיבט אחר ישנו הבדל חשוב בין המחאה וחוזה לטובת צד שלישי. המחאה היא חילוף נושים, והממחה חדל להיות נושה. לעומת זאת 'זכותו של המוטב אינה גורעת מזכות של הנושה לדרוש מן החייב את קיום החיוב לטובת המוטב'".

 

מהו חוזה לצד שלישי? קובע סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973:

 

"חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו".

 

8.       בענייננו, עיון בהוראת התשלום אינו מעלה כי מדובר בהוראה בלתי חוזרת, היינו הוראה שלאחריה הזוכה אינו יכול לחזור וליתן הוראות נוספות. אילו היה המסמך האמור מנוסח בלשון אחרת שממנה ניתן ללמוד הוראה חד משמעית ולפיה הזכות בכספים שמול האגודה עוברת לשיקרצי, באופן שמכאן ואילך לג'ו אין כל זכות בכספי התמורה, יתכן ששיקרצי יכולה היתה להיבנות ממסמך זה. המסמך כפי שהוא אינו מייחס כל משמעות מיוחדת לשיקרצי למעט בלשון רפה כמי שקשורה לחשבון הבנק שביקש ג'ו להעביר אליו הכספים, באותה עת.

 

יש לתמוהה הכיצד הסתפקה שיקרצי בהוראת התשלום כאשר כפי שטוענת היום הדגישה את מצבו הקשה של ג'ו והקשיים הכלכליים שבהם הוא מצוי והתנאי ולפיו רק בשל ההתחייבות סיפקה את הסחורה ממנה לג'ו. במצב דברים זה, חזקה על שיקרצי כגוף מסחרי שהיתה דואגת להבטחת זכויותיה באופן ברור וחד משמעי.

 

התנהגות שיקרצי לאחר האירוע מעלה ספקות לגבי הוראת התשלום כהמחאת זכות. מדוע המתינה כשלושה חודשים עד שלראשונה ביום 25.4.04 שלח מר שיקרצי את מכתבו ללנקרי ובו דורש עמידה בהתחייבות? היה צריך לעשות כן באופן מיידי לאחר הספקת הסחורה, לפחות להתריע בפני המועצה כי עליהם להעביר הכספים אליה ובמיוחד נוכח משמעות היקף העסקה. מחדל זה מחליש את טענות שיקרצי. העדרה של המועצה כחייב בכרטסת החובות של שיקרצי אף היא מחלישה את טענות התביעה. בנוסף, אין מחלוקת כי שיקרצי ערכה נסיונות פשרה עם ג'ו ואף הדיון בתיק התעכב בשל הסכם פשרה עם ג'ו אשר בדיעבד התברר כי לא צלח. מכאן ששיקרצי ראתה את ג'ו כחייב ולא את המועצה, כלומר שיקרצי לא ראתה את הזכות מול המועצה כזכות שהועברה אליה באופן בלתי חוזר.

 

9.       כפי שציינתי לעיל, ישנו קושי באי זימונו של ג'ו למסור עדות. קבעתי כי לא אתחשב בגרסתו של ג'ו בכתב ההגנה להודעת צד שלישי. במסמך זה ציין סיכומים שהיו לו עם שיקרצי שאינם תומכים בתביעה.  איני נסמך על גרסתו זו עליה לא נחקר אולם אי הבאתו של ג'ו להעיד בתיק זה מחלישה את טענות התביעה שכן חזקה על התובעת שאם לא דאגה להביא לדיון את ג'ו שיש לה סיבה טובה לכך. כך למשל אם עסקינן בשאלה האם ישנו הסכם המחאת זכות בין ג'ו לשיקרצי, הסכם אשר כפי שראינו לעיל אין בו דרישת כתב, דרך המלך להוכיחו הינו באמצעות ג'ו אשר שיקרצי נמנעה מלזמנו.  הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהבאת ראיה מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה, בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע (ראו: קדמי, על הראיות, מהדורת תשס"ד – 2003, חלק שלישי, עמ' 1648, ע"א 795/99, אנטוני פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107).

 

מסקנתי הינה לפיכך שאין בהוראת התשלום שלעיל בכדי להוות המחאת זכות כמשמעותה בחוק המחאת החיובים שלעיל ובמיוחד נוכח העדר היותה בנסיבות הענין בלתי חוזרת באופן שמונע מהזוכה שהינו ג'ו ליתן הוראות מאוחרות כפי שנעשה בפועל כאשר ג'ו ביקש כי המועצה תוציא שיק ולא תבצע העברה בנקאית. גם הסכם לטובת צד שלישי לא מצאתי כי יש לראות בהוראת התשלום ומכל מקום, לא מצאתי כוונה של ג'ו להקנות לשיקרצי את קיום החיוב מול המועצה בנסיבות שפורטו.

 

10.     הצדדים טענו בסיכומים לגבי משמעות העדרה של המזכירה ששלחה כנטען את הוראת התשלום לשיקרצי ממשרדו של לנקרי. איני סבור שלענין זה משמעות יתרה. שוכנעתי כי שאלת דרך התשלום לג'ו לא היתה משמעותית למועצה ולאחר שלא מצאתי כוונה שהתגבשה משפטית להקנות את כספי התמורה באופן בלתי חוזר לשיקרצי. מכאן שאני קובע כי גם אם הוראת התשלום נשלחה למספר פקס שונה מאשר המספר שהתבקש על גבי הוראת התשלום, אין בכך בכדי ליצור את אותה זכות מיוחדת ובלתי חוזרת שנטען כי הומחתה לשיקרצי. לפיכך מסקנתי הינה שהוראת התשלום לא שינתה את היותו של ג'ו הזכאי לכספי התמורה לחבילות השי וכי הוראת התשלום אינה מהווה המחאת זכותו של ג'ו, ובוודאי שלא באופן בלתי חוזר. 

 

 

האם נקשר הסכם ישיר בין שיקרצי למועצה?

11.     טוענת שיקרצי כי ביום 18.1.04 בעקבות הצעה חדשה שנתנה, הסכום לחבילת שי הופחת ב – 5 ¤ לסך של 175 ¤. בעקבות הדברים הוציא כטענתה לנקרי הזמנה חדשה לג'ו. בנוסף ובמקביל, חתם לנקרי בשם המועצה על הוראת התשלום. כל אלו מעידים על כי בין הצדדים נכרת הסכם ישיר המחייב את המועצה בתשלום לשיקרצי.

 

דין טענת שיקרצי להידחות. לא ברור ולא ניתן כל טעם לכך שהמועצה לא ביטאה בכל דרך אובייקטיבית שהיא, למעט בהוראת התשלום את אותו הסכם שנכרת בין הצדדים. אשר להצעת שיקרצי, לא הוכח כי הצעה זו נמסרה למועצה. גם בעדותו של מנהל שיקרצי אשר חתום על ההצעה (מר אלוני) אין כל טענה כי הוא שהמציא ההצעה. מר אלוני אף אינו טוען כי ניהל מו"מ עם לנקרי ואינו מוסר גרסה לזהות הגורם שניהל כביכול מו"מ עם לנקרי או המועצה. עיון מדוקדק בתצהירו של מר אלוני אינו מעלה כל טענה לקשר ישיר בין שיקרצי למועצה. מכאן שככול שיש טענה של התקשרות מחייבת היא יכולה להיטען רק על בסיס טענת קיבול הצעת שיקרצי אולם לא שוכנעתי כי הצעת שיקרצי התקבלה אצל המועצה. המסמך שיצא מהמועצה באותו יום לג'ו אינו מאזכר כל הצעה חדשה שהתקבלה. כל שיש במסמך הינו ציון הסכום המופחת של 175 ¤. אין בו כל רמז לשינוי מהלכיה של המועצה ובפרט התקשרות חדשה.

 

גזבר המועצה נשאל מדוע לא היה מסמך מסודר לגבי ההפחתה בו מאשר ג'ו כי הוא מסכים לספק לפי המסמך ואולי היה ג'ו דורש מחיר מופקע מהמועצה. סבור אני שאין מדובר בקושי ממשי. הסיכון שבו עמד המועצה הינו שבדיעבד ג'ו ידרוש סך של 180 ¤ לכל חבילת שי במקום הסך של 175 ¤ אשר הוסכם בעל פה בין ג'ו ללנקרי שהוציא על סמך הסיכום מסמך רשמי של המועצה לגבי הסך של 175 ¤. במקרה של מחלוקת לגבי 5 ¤ ליחידה (במכפלה של 1,200 עובדים) מדובר במחלוקת על סך של 6,000 ¤. העובדה שאין אישור פרטני של ג'ו לסכום המופחת אינה מהווה כשל של ממש בטיעון המועצה. 

 

הספק עולה כלפי שיקרצי. אם אכן כפי שטוען מנהלה בתצהירו ובעדותו, חתימת לנקרי על כתב ההתחייבות היתה כה מהותית ודרמטית, מדוע לא עיגנו את ההסכמה באופן מפורש, שיקרצי מול המועצה? הדברים תמוהים במיוחד נוכח היקפה של העסקה, כ – 300,000 ¤ אשר כדברי שיקרצי היה מהותי לה מאוד. 

 

12.     יש לתהות מדוע חל שיהוי כה גדול בין העסקה, סביבות סוף ינואר 2004 לדרישה הראשונה שנשלחה למועצה כטענת שיקרצי (ובהכחשת המועצה) ביום 25.4.04. היכן היתה שיקרצי כל התקופה עד לאותו מועד? במסמך זה מציין מר יעקב שיקרצי בסע' א' כי: "ב – 18/1/04 הועברה הזמנת חבילות שי ממפעלי ים המלח לידי חברת פיצוחי אופקים את אביב". מר שיקרצי באותה עת לא טען כל טענה הנוגעת להצעת מחיר שאושרה על ידי המועצה וכיו"ב. אילו היתה קיימת הצעת המחיר הנטענת, האם לא סביר כי מר שיקרצי היה מתייחס להתחייבות המפורשת של המועצה כפי שהיום שיקרצי טוענת? לא זו אף זו, מנהל שיקרצי לא ידע להסביר מדוע המכתב הנטען מיום 25.4.04 לא צורף לכתב התביעה או לתצהיר העדות ראשית מטעם התובעת. העדר הצירוף של מסמך זה מקשה ומעיב על גרסת התביעה. כן לא נטען כי שיקרצי מסרה תעודות משלוח או דרשה בחשבונית כדין את סכום העסקה, דבר התומך בטענת המועצה ולפיה שיקרצי לא ראתה את העסקה כישירה מול המועצה. לאור האמור, מסקנתי הינה שלא נכרת כל הסכם מחייב בין שיקרצי למועצה. בנסיבות אלו לא מצאתי כל ממש בטענת היפוך נטל השכנוע.

 

 

סיכום

13.     בחנתי את טענות שיקרצי ולפיהן בשל עסקת חבילות השי זכאית היא לכספים אשר המועצה שילמה לג'ו. לא מצאתי כי המועצה מחוייבת באופן בלתי חוזר כלפי שיקרצי ואף לא מצאתי כי קיימת עסקה ישירה בין שיקרצי למועצה המחייבת את המועצה ישירות בתשלום התמורה לשיקרצי ולא לגורם אחר. מכאן שהתשלום שביצעה המועצה לג'ו סיים את מחויבותה בקשר להזמנת חבילות השי.

 

לפיכך דין התביעה להידחות. שיקרצי (התובעת) תשלם לנתבעת את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ¤ ומע"מ.

 

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

 

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

 

ניתן היום י"ז בסיון, תשס"ט (9 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

 

                                                                               

יעקב פרסקי, שופט

 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/870FE15478AD7C8A422575D00056198A/$FILE/CC3D85F1EB2BD191422575CF002845BB.html
תאריך: 
09/06/09
Case ID: 
6939_4
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יעקב פרסקי
יעקב פרסקי
Powered by Drupal, an open source content management system