בתי המשפט

פסק דין

1.         בקשת התובע והנתבעת 1 לאישור הסדר פשרה בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, אזרח ישראלי (יליד 13.9.72), כתוצאה מתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 23.9.98, בסביבות השעה 18:40, בכביש גבעת זאב- מכבים. התאונה התרחשה עת נהג התובע ברכבם של איאד וג'נט קשוע (להלן: "צד ג'"), רכב המבוטח על ידי הנתבעת 1- חברת הביטוח הלאומית בע"מ, אז התנגש התובע ברכבים אחרים וכתוצאה מכך נפצע.

2.         התביעה שלפני הוגשה לבית המשפט ביום 14.07.99. ביום 22.2.05 התקבלה בקשת התובע לצרף את הנתבעת 2- (להלן: "קרנית") כצד לתיק. הצדדים ניהלו הליך הוכחות מלא בתיק ואף הגישו זה מכבר סיכומיהם לבית המשפט אשר החל במלאכת כתיבת הכרעת הדין שעה שהודיעו הצדדים על הגיעם לפשרה.

3.         במסגרת הסכם פשרה זה הסכימו התובע והנתבעת 1 כי הנתבעת 1 תשלם  לתובע סכום של 748,000 ¤ ללא  הודאה בחבות. בית המשפט התבקש לפטור הצדדים מיתרת האגרה. כן התבקש בית המשפט לדחות התביעה כנגד הנתבעת 2- קרנית ללא צו  להוצאות. ב"כ צד ג' מסכים להסכם.

4.         בא כח קרנית מתנגד לבקשת התובע והנתבעת 1 לפוטרם מנשיאה בהוצאותיה ומבקש כי בית המשפט  יפסוק לה סך הוצאות שלא יפחת מ50,000 ¤.

דיון

אגרת בית משפט

5.         הסכמת הצדדים על פשרה המסדירה את המחלוקת ביניהם ראויה להערכה, אולם יש לתת את הדעת גם לעובדה כי בשונה מהנטען, לא נחסך מבית המשפט מאמץ או זמן רב, שכן, ההליך נוהל עד תום ובית המשפט אף התקדם במלאכת כתיבת פסק הדין. למרות זאת, מצאתי לנכון לנסות ולבחון כיצד ניתן יהא להקל על הצדדים בעניין זה:

            על פי תקנה 5 (ג') לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007

"התנהל ההליך בבית משפט מחוזי, וסכום הפיצוי שנפסק או שבעלי הדין התפשרו עליו נמוך משישים אחוזים מתחום סמכות בית משפט השלום ביום הבאת ההליך, ישלם הנתבע, על אף האמור בתקנת משנה (ב)(4) או (5), את האגרה כשיעורה בבית משפט שלום, והתובע ישלים את האגרה החלה בבית המשפט המחוזי."

התביעה בעניין זה הוגשה לבית משפט זה בחודש יולי 1999. באותה עת עמדה לבית משפט השלום הסמכות לדון בתביעות אזרחיות ששווין אינו עולה על 2,000,000 ¤, כך על פי סעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984. כאמור, סכום הפיצוי בהסכם הפשרה עומד על סך 748,000 ¤, סכום נמוך משישים אחוזים מסך 2,000,000 ¤. על כן וכפי שמורה הסעיף הנזכר לעיל, יוטלו האגרות כך שהנתבעת 1 תשלם  את האגרה כגובה שיעורה בבית משפט השלום והתובע ישלים את האגרה החלה בבית המשפט המחוזי.

הוצאות קרנית

6.         אינני מוצא בבקשה סיבה בת תוקף למניעת הוצאות מהנתבעת 2- קרנית:  חלוף הזמן מעת קרות התאונה אינו שיקול רלוונטי  המוביל לפטור מהוצאות קרנית. אל לו לבא כוח התובע להתלות בהעדרם של המוצגים מתיק בית המשפט, שכן הוא עצמו הגיש לבית המשפט העתק של המוצגים החסרים. במצב כזה בו ההליך נוהל עד תומו, לאורך שנים  אין מקום לוותר על פסיקת ההוצאות. בה בעת, אני סבור כי גובה סכום ההוצאות אותו מבקש בא כח קרנית מוגזם. אני סבור כי פתרון הולם לעניין זה יהיה חיוב התובע בהוצאות המשפט של קרנית בסך 10,000 ¤ בתוספת מע"מ.

7.       סוף דבר: אני  נותן  תוקף של פסק דין לסעיף 1  להודעה על הסכם פשרה  מיום 25.5.09. יתרת האגרות בהליך ישולמו כך שהנתבעת 1 תשלם  את האגרה כגובה שיעורה בבית משפט השלום והתובע ישלים את האגרה החלה בבית המשפט המחוזי. התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של  10,000 ¤ בתוספת מע"מ.

ניתן היום, י"ח בסיון התשס"ט (10 ביוני 2009), בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.