ליפשיץ צבי נ. שלומוב אברהם


 

    

בתי המשפט


 

א  7350/07

בית משפט השלום בירושלים

לפני כב' השופט רפאל יעקובי

 

 



 

צבי ליפשיץ

בעניין:

התובע

 

ע"י ב"כ עו"ד עזרא שרייבר

 


 

      נ  ג  ד

 


 

אברהם שלומוב

 

הנתבע

 

ע"י ב"כ עו"ד אופיר עוזרי

 

 

פסק דין

א. התביעה וההליכים שבעקבותיה

1.      עניינו של פסק דין זה בתביעה מכח מערכת יחסים בין התובע לבין הנתבע, אשר כללה שני הסכמים בכתב.

 

2.      התובע הוא בעלים של דירת גג ושטח גג הצמוד אליו המצויים בבית משותף ברחוב ז'בוטינסקי 29 בירושלים, הידועים כחלקה 265/11 ו-265/12 או 11/12 ו-12/12 בגוש 30021 (להלן: הנכס).

 

3.      בין התובע לבין הנתבע נחתמו שני הסכמים. הראשון ב-30.5.01 למכר דירת גג בנכס תמורת 1,025,640$ (להלן: הסכם המכר); והשני ב-30.12.01 – הסכם ותנאים נוספים לשטר משכנתא ראשונה ללא הגבלה בסכום, לפיו הנתבע ילווה לתובע סך של 900,000$, בריבית שנתית שלא תפחת מ-7.8% באמצעות תשלום לבנק לאומי לישראל ויפדה משכנתא ראשונה הרשומה לטובת בנק לאומי על הנכס. בתמורה על התובע לדאוג להסרת עיקולים שונים ולרשום לטובת הנתבע משכנתא מדרגה ראשונה על הנכס (להלן: הסכם ההלוואה).

 

4.      התביעה דנן הוגשה ביום 20.6.07, לאחר שהנתבע החל בהליכי הוצל"פ נגד התובע בתיק הוצל"פ 5-07-11944-03.

 

ביום 25.6.07, ימים ספורים לאחר הגשת התביעה דנן, עתר התובע גם בבקשה לעכוב הליכי ההוצל"פ הנ"ל (בש"א 4986/07).

 

6.      בכתב התביעה (בסעיפים 24 ואילך) עתר התובע לסעדים הבאים:

א.     "להצהיר כי הסכם המכר הנ"ל מיום 30.5.01 (נספח א' לעיל) בטל ומבוטל, וכי ההסכם היחיד אשר נותר בתוקף הינו הסכם ההלוואה מיום 30.12.01 (נספח ב' לעיל)".

ב.      "להצהיר... שחובת ההשבה של הנתבע (צ"ל: התובע – ר.י.) הינה סכום ההלוואה הנומינלי בלבד, בניכוי הנזקים שגרם הנתבע לתובע כפי שייפסקו, אם וככל שייפסקו".

ג.       "ליתן צו עשה המחייב את הנתבע למסור לתובע את כל החומר, התיקים והמסמכים הנמצאים ברשותו, לרבות אלה המוחזקים ע"י בא כוחו של הנתבע, עו"ד חגי סיטון, בקשר עם ההסכמים הנ"ל והנוגעים לנכס הנדון, ובין היתר המסמכים הנוגעים לביטול השעבודים שנרשמו על הנכס הנדון לטובת בנק לאומי ולטובת נושים אחרים של התובע, וכן יפויי כח, מכתבי כוונות, שטרי ביטול ו/או פדיון משכנתא סילוקי הלוואות, הסכמים לסילוק חובות וכיו"ב, על מנת שהתובע יוכל – לאחר הסדרת פרעון יתרת חובותיו – לבטל בעצמו את כל השעבודים ו/או ההערות ו/או העיקולים וכיו"ב הרובצים על הנכס הנדון".

ד.      לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 100,000$.

 

כאן המקום לציין שבשלב מסוים (ב-22.10.07) עתר התובע לתוספת סעד נוסף לפיו "יתבקש כב' ביהמ"ש להצהיר כי על הנכס של התובע לא רשומה לטובת הנתבע משכנתא ו/או שעבוד אחר כלשהו הניתנים למימוש". ברם, בדיון מיום 12.11.07 נרשמה מפי ב"כ התובע הסכמה לפיה: "אני מקבל שלאור העובדה שההצהרה שלשמה התבקש תיקון כתב התביעה אינו (צ"ל: אינה – ר.י.) בסמכות בית משפט זה תימחק בקשה זו. אין בכך למנוע אמירה כזו מכח הסמכות שבגררא" (שם, ע' 13, ש' 11-13). בסעיף 15(ה)(4) של סיכומיו התובע אכן עותר לקביעה כזו אגב גררא.

 

8.      לאחר דחיות שונות התקיים ביום 17.9.07 דיון ראשון, ובמסגרתו הוסכם כי יוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק העיקרי וכי תתקיים בתיק העיקרי ישיבת הוכחות אשר במסגרתה ייחקר עו"ד חגי סיטון, אשר שימש במשך זמן מסוים ב"כ שני הצדדים בעניינים שביסוד ההליכים דנן.

            לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע הנ"ל בקשו באי כח הצדדים באותו דיון "שתינתן החלטה אם יש להמשיך ולעכב את הליכי ההוצל"פ, על יסוד מכלול מה שהוגש בבש"א 4986/07". בעקבות אותה הסכמה ניתנה החלטה ב-18.9.07 לפיה ימשיך לחול עיכוב ביצוע הליכי ההוצל"פ. בהמשך הדרך ניתנו החלטות נוספות אשר הותירו את עיכוב הליכי ההוצל"פ על כנו עד עתה (ראו למשל החלטה מ-4.1.09 בתיק העיקרי והחלטה מ-23.2.09 בבש"א 1706/09).

 

9.      התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שלו עצמו וכן תצהיר של דוד סימנטוב, שהוא שכן בבניין הנדון. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית שלו עצמו.

 

10.  בדיון הוכחות שהתקיים ב-11.11.07 נחקר עו"ד סיטון ע"י באי-כח שני הצדדים. בכמה דיונים נוספים של הוכחות נחקרו התובע, הנתבע וסימנטוב על תצהיריהם. ביני לביני הוקדשו מאמצים מרובים לצורך גיבוש פשרה אשר בדיון מיום 26.5.08 הגיעו לכלל ניסוח הסכם מפורט במסגרת פרוטוקול בית המשפט. דא עקא שלבסוף לא הושגה פשרה, ובשל כך נמשכה שמיעת הראיות.

דיון ההוכחות האחרון התקיים ב-10.11.08, ובמסגרתו ויתר הנתבע על עד נוסף אשר חשב להזמין (פרוטוקול הישיבה הנ"ל, ע' 10, ש' 28). בהמשך ויתר הנתבע על הגשת תעודת עובד ציבור אשר סבר להגיש (הודעה שהוגשה ב-17.11.08). בהמשך לטיעונים שנשמעו באריכות לקראת תום אותו דיון ולמה שהוגש בעקבותיו ניתנה ביום 4.1.09 החלטה אשר במסגרתה הוכרז על סיום שמיעת הראיות ונקבע לוח זמנים להגשת סיכומים.

 

משנשלמה הגשת הסיכומים לאחר ארכה לתובע ואחור מצד הנתבע הוכשרה הקרקע למתן פסק דין.

 

 

 

 

ב. תוצאה סופית וביסוסה

לאחר שקילת מכלול הטענות על רקע חומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, בכפוף למה שייאמר להלן לגבי הסעד שצוטט לעיל, בסעיף 6(ג). פרט לכך אין מקום לתת סעד מבין הסעדים שהתובע עותר להם.

 

לטעמי הביסוס לתוצאה דלעיל הינו מוצק ביותר, ויש להשקיף על תביעתו של התובע כעל מהלך אחד מבין מהלכים שכל תכליתם לעכב את התשלומים שעליו לשלם לנתבע ולהפיק יתרונות בלתי ראויים. בסופו של דבר התובע גם מודה במסגרת התביעה דנן כי הוא חב לנתבע סכום משמעותי, אף שלטענתו מדובר בסכום נמוך מזה שהנתבע דורש. בכל טענותיו של התובע אין כדי להצדיק קביעה כי הסכום שהוא חב לנתבע הינו בהתאם לטענותיו שלו, וגם לא להצדיק התניית התשלום לנתבע בתנאים כלשהם. בהמשך לכך כאן המקום לציין כי גם מעדותו של התובע התקבל רושם של חמקנות, כי עדותו של הנתבע עדיפה בעיני בהרבה מזו של התובע, וכי ככל שלעניין פלוני או אלמוני חשובה עדות זו או אחרת, יהיה ביטוי להעדפה הנ"ל.

 

לתוצאה הנ"ל אני מגיע גם אם אלך לשיטת התובע בסיכומיו, לעניין הגדרת המחלוקת בינו לבין הנתבע. הליכה כזו היא לטובת התובע שכן נראה שבמובן זה עושה התובע בסיכומיו מקצה שיפורים לעומת מה שנכתב בכתב התביעה ובפרט בסעיף 24 שלו, כפי שצוטט לעיל בסעיף 6(א) של פסק דין זה. מדברי התובע שם נראה שהוא מסכים עם הנתבע כי הסכם המכר כלל לא נכנס לתוקף, ואינו טוען את שהוא טוען עתה. 

 

15.  בסיכומיו מגדיר התובע את המחלוקת שבין הצדדים ככזו שנוגעת ליחס בין הסכם המכר להסכם ההלוואה. התובע טוען כי הסכם ההלוואה הוא רק נלווה להסכם המכר, כמנגנון לתשלום כספי התמורה. לטענתו הסכם ההלוואה בא לעולם כדי לאפשר לנתבע לרכוש את הדירה וכתוצאה מהעיכוב שחל בקבלת היתר בניה לקומה ה'. התובע טוען כי הנתבע – למרות שהתנאי המתלה לא התקיים – המשיך לראות את הסכם המכר תקף ואך המשיך לנהוג לפיו, וכי רק בשנת 2005 ביטל הנתבע את הסכם המכר. בהמשך לגישתו טוען התובע כי בטלותו של הסכם המכר גוררת את בטלות הסכם ההלוואה ובשל כך לא מוטלת עוד עליו החובה להשיב את כספי ההלוואה בתנאים שהוסכמו עליהם בהסכם ההלוואה, אלא רק להשיב את הכספים שהנתבע הלווה לו בערכים נומינאליים בניכוי נזקים שהתובע טוען שנגרמו לו בשל התנהלותו של הנתבע. לעניין זה טוען התובע כי הנתבע הפר את ההסכם ביניהם בכך שחדל להעביר כספים נוספים שנדרשו לצורך המשך הבנייה ואף מנע התקשרות שלו עם צדדים שלישיים לרכישת חלקים אחרים שעמד לבנות בנכס.

 

16. הנתבע טוען כי הסכם המכר כלל לא נכנס לתוקף בשל אי התקיימות תנאי מתלה שנקבע בסעיף 2 להסכם וקבע כדלקמן: "הצדדים מסכימים כי הסכם זה יכנס לתוקפו המחייב רק אם יוצא ויוצג לקונה או לב"כ רשיון בניה תקף להתחלת בנייה מיידית של הקומה ה-5, תוך 45 ימים מיום חתימת חוזה זה, כאשר גם הרשיון לבניית קומה ד' תקף לבנייה מידית". אין חולק כי תנאי מתלה זה לא התקיים. 

הנתבע מוסיף וטוען כי הוא נכנס לנעלי בנק לאומי ולטובתו המשכנתא בדרגה ראשונה על הנכס. את התשלום לבנק ביצע לבקשת התובע בשל החשש ממכירת הנכס על ידי כונס מטעם הבנק בשל פיגור בתשלום המשכנתא על ידי התובע, כי הסכם המכר לא נכנס לתוקפו ומשהתובע לא השלים את הבנייה על פי הסכם המכר הרי עליו להשיב לנתבע את סכום ההלוואה בהתאם להסכם ההלוואה וכן כספים נוספים שהנתבע שילם. כמו כן טוען הנתבע כי היה רשאי לפעול כפי שפעל, וכי מכל מקום התובע לא הוכיח את הנזקים שהוא טוען להם והמוכחשים ע"י הנתבע.

 

      17. איני מקבל את טענת התובע שהסכם המכר והסכם ההלוואה שלובים כך שביטולו של הסכם המכר גורר בהכרח את ביטולו של הסכם ההלוואה. אני מוכן לקבל את טענתו כי אלמלא הסכם המכר לא היה בא הסכם ההלוואה לעולם וכי הסכם ההלוואה נועד לקדם את מימוש הסכם המכר. עם זאת עדיין מדובר בשני הסכמים נפרדים. הסכם ההלוואה נערך כעבור יותר מחצי שנה ממועד חתימת הסכם המכר. אין אזכור להסכם המכר בהסכם ההלוואה והסכם ההלוואה אינו קושר אליו התנהלות והתקדמות כלשהי הקבועה בהסכם המכר. נהפוך הוא: סעיף 5 להסכם ההלוואה קובע כי על התובע יהיה לפרוע את כספי ההלוואה בצירוף ריבית תוך שלושים יום מדרישה בכתב של הנתבע ובלבד שדרישה כזו לא תבוא לפני תום 6 חודשים ממועד חתימת ההסכם. לו היה הסכם ההלוואה אמצעי לתשלום תמורת הסכם המכר היה צפוי כי מסירת הדירה לנתבע תוזכר כאופציה להשבת ההלוואה אך אופציה כזו כלל לא נזכרת (כמו הסכם המכר כולו) בהסכם ההלוואה. גם הסכומים בכל אחד מן ההסכמים הם שונים: הסכם המכר קובע בפרק ה' את המחיר ואת חלוקת תשלומי התמורה בכפוף להתקדמות תהליך בניית הדירה. ראשית נקבע סך של 400,000$ בלבד שישולמו לבנק לאומי להבטחת פדיון המשכנתא ולא סכום של 900,000$ שקבוע בסעיף 2 להסכם ההלוואה כסכום אותו יעביר הנתבע לשם סילוק מלא וסופי של המשכנתא לבנק. בנוסף לכך בהסכם ההלוואה נקבע מנגנון נפרד למימושו אם התובע יפר אותו, וזאת באמצעות ההוצל"פ (סעיף 14), ואף מנגנון ספציפי להשלמת הפרשי השער שייווצרו אם מכירת הנכס לא תספיק לכיסוי סכום ההלוואה. התובע קיבל על עצמו בסעיף 4 להסכם ההלוואה את פירעון ההלוואה בריבית שנתית שלא תפחת מ-7.8%, ואת כל תנאי אותו הסכם, ועליו לעמוד בהתחייבויותיו ולא לנסות לחמוק מהן.

 

18. בהמשך למה שצוין לעיל אף אם אלך לשיטתו של התובע ואקבע כי הנתבע בהתנהגותו המשיך לקיים את האמור בהסכם המכר וציפה שבסופו של יום יקבל לבעלותו את הדירה, הרי גם לשיטתו של התובע הסכם המכר בטל, ולאור כל שנאמר לעיל יש לפעול לפי מה שנקבע בהסכם ההלוואה. ככל שהדבר חיוני אדגיש כי דעתי היא שהסכם המכר כלל לא נכנס לתוקף בשל כך שהתובע לא עמד בתנאי המתלה. מכל מקום, גם גישה אחרת לא תוכל להושיע את התובע. זאת בשל כך שהתובע קיבל על עצמו בהסכם ההלוואה את האפשרות שהנתבע יסרב לעסקות שירצה לבצע בנכס (סעיף 7 להסכם) ולכן גם אילו אקבע כי הנתבע סירב לאפשר לתובע לבצע עסקות עם צדדים שלישיים בחלקים בנכס הרי התובע היה מודע לאפשרות כזו מכח סעיף זה, והנתבע היה רשאי לפעול כפי שפעל. למעלה מן הצורך יצוין גם כי ככל שהדבר עשוי להיות רלבנטי (והוא אינו רלבנטי לנוכח מה שנקבע לעיל) הרי שהתובע לא הוכיח נזקים שהסב לו הנתבע, כך שמכל מקום לא היה ניתן לו סעד בהקשר לזה.

 

 

 


ג. סוף דבר            

19. מכל האמור לעיל נמצא שהתובע לא ביסס את טענותיו וכי לגבי העניינים שבמחלוקת מתקבלת עמדת הנתבע.

 

20. כפועל יוצא מן המקובץ הרי שבבואי להתייחס לסעדים שהתובע עתר להם בכתב התביעה, נקודות המוצא תהיינה שאין לחרוג מאותה מסגרת וגם לא מן העניינים שבסמכות בית משפט השלום. גם אין צורך באמירות שבגררא לצורך ההליך דנן כפי שהוא. בהמשך לכך השורה התחתונה של פסק דין זה תהיה כדלקמן:

א.   לגבי כל הקשור בהצהרה על אודות ההסכמים יחול מה שנקבע לעיל.

ב.   חיוביו הכספיים של התובע לנתבע הם בהתאם למה שהנתבע טוען, דהיינו לפי העולה מהסכם ההלוואה, ואין להפחית מהם מאומה ולא לחייב את הנתבע בסכום כלשהו.

ג.    לעניין צו העשה בדבר מסירת מסמכים – בסעיף 27 לכתב התביעה שצוטט לעיל כסעיף 6(ג) של פסק הדין עתר התובע לכך שהמסמכים יומצאו לו כדי שיוכל לפעול באמצעותם "לאחר הסדרת פרעון יתרת חובותיו". בסיכומיו (בסעיף 15 ה-ו) הוא כבר ערך מקצה שיפורים בכך שעתר לכך שחובת התשלום לנתבע תהיה מותנית במסירת מסמכים. אין לאפשר מקצה שיפורים כזה והתובע מוגבל למה שתבע בכתב התביעה. מכל מקום, לנוכח כל שנקבע בפסק דין זה ברור גם שהתובע אינו זכאי להתנאה שהוא עותר לה בסיכומיו. נמצא כי על התובע לשלם כל שעליו לשלם ורק לאחר מכן יהיה זכאי לקבלת מסמכים רלבנטיים, וגם זאת בכפוף לכך שלא תהיה בעניין זה מניעה הקשורה במערכת היחסים בין התובע לבין עו"ד סיטון.

 

21. בהמשך למה שנקבע לעיל, שכמוהו כדחיית התביעה כולה, התובע ישלם לנתבע – עבור שכ"ט עו"ד ומע"מ והוצאות משפט, גם יחד – סכום כולל של 25,000 ¤.

 

ניתן  בהעדר הצדדים היום, כ"ד בסיון תשס"ט (16 ביוני 2009).

המזכירות תשלח את פסק הדין אל באי-כח הצדדים.

 

רפאל יעקובי, שופט

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/B1FF2874DA8913C7422575D70056F1DB/$FILE/6444724E2B4C0C5F422575D600486C66.html
תאריך: 
16/06/09
Case ID: 
7350_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : רפאל יעקובי
רפאל יעקובי
עורכי דין : אופיר עוזרי עזרא שרייבר
אופיר עוזרי
עזרא שרייבר
Powered by Drupal, an open source content management system