ישראל קוסמן נ. אודית ניהול איכ


 

   

בתי הדין לעבודה


 

עב 011185/06

בית הדין האזורי לעבודה בת"א – יפו

 

17/06/2009

תאריך:

כב' השופטת ע. פוגל – נשיאה

נ.צ. – גב' חגית פורת

נ.צ. – מר ישראל אסא

בפני:

 

 

 



 

ישראל קוסמן

בעניין:

 

התובע

אלון קורל ועו"ד אבישר

ע"י ב"כ עו"ד

 

 


 

נ  ג  ד

 

 


 

אודית ניהול איכות בע"מ

 

 

הנתבעת

דניאל פרידמן

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

 


 

 

 

פסק דין

 

1.         האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע ובין הנתבעת?

            זו השאלה המרכזית בה נדרשנו להכריע בפסק דין זה.

 

הרקע העובדתי

2.         התובע, מהנדס מכונות, התקשר בהסכם עם הנתבעת (נספח א1 לכתב התביעה) ביום 25.6.98, ל"שיתוף פעולה" ביניהם, על בסיס עבודתו של התובע בנתבעת "כיועץ עצמאי בתפקיד מלווה ומדריך לקוחות בהכנה ויישום לתקן ISO 9000 ונושאים אחרים שיוחלט עליהם בהמשך" (ההדגשה אינה במקור).

            בהסכם זה הסכימו הצדדים על אופן תשלום התמורה לתובע – 50% ממחיר ההסכם שנחתם עם הלקוח עבור הפרוייקט שהתובע ילווה, כשהתשלום יבוצע על פי שלב העבודה ובהתאמה לתשלומי הלקוחות, וכנגד חשבונית מס.

            בהסכם נקבע גם, בסעיף 3, שבתום כל חודש יגיש התובע דו"ח מפורט על ימי ושעות העבודה שעבד בפועל, ובסעיף 5 – ש"חברת אודית תלווה אותך במהלך הפרוייקט בסיוע בכתיבת נהלים, ביצוע מבדקים פנימיים, סקר הנהלה, הדרכה וסיוע ביישום".

            בסעיפים 6 ו-7 להסכם, נדרש התובע בחובת סודיות ובאיסור תחרות בנתבעת.

 

3.         אין חולק שלאורך כל תקופת ההתקשרות ביניהם, קיבל התובע תמורה מהנתבעת כנגד חשבונית מס שהנפיק לה, כאשר בחלק מתקופת ההתקשרות היתה בבעלות התובע חברה בשם "ישראל קוסמן – ייעוץ הנדסי בע"מ", והוא נתן לנתבעת חשבוניות מס של חברה זו, כנגד התמורה שקיבל ממנה.

 

4.         ההתקשרות בין התובע והנתבעת נמשכה מיום 25.6.98, אז נחתם ביניהם ההסכם שתוכנו הובא לעיל, ועד לינואר 2006. במועד זה הסתיימה ההתקשרות, כאשר כל אחד מן הצדדים טען כי היא הסתיימה ביוזמתו של הצד האחר.

            לאחר שהסתיימה ההתקשרות, הגיש התובע את התביעה נשוא פסק דין זה, וטען בה כי לאורך כל תקופת ההתקשרות היה הוא "עובד" הנתבעת, ועל כן זכאי לכל זכויותיו של עובד בגין תקופת ההעסקה ובגין סיומה בנסיבות של פיטורים. הנתבעת, מנגד, טענה כי התובע התקשר עימה בהסכם כיועץ "עצמאי", ותפקד כיועץ עצמאי גם בפועל, ועל כן יש לדחות תביעתו.

            להלן – נפרט טיעוני הצדדים.

טענות התובע

5.         התובע טען, כאמור, כי החל משנת 1998 ועד לשנת 2006 הועסק ע"י הנתבעת כ"עובד", וזאת מבלי שקיבל ממנה את הזכויות להן זכאי עובד, וכי בשלב מסוים – פוטר מעבודתו לאלתר.

 

6.         לטענת התובע, הוא אמנם חתם על הסכם ההתקשרות עם הנתבעת בו נקבע כי ישמש כ"יועץ עצמאי", אולם בפועל – מערכת היחסים בין הצדדים היתה, במהותה, מערכת יחסי עבודה: התובע טען כי עבודתו היוותה חלק אינטגרלי מפעילותה הרגילה של הנתבעת; כי על אף ששכרו שולם לו כנגד חשבונית מס – הוא שולם באורח קבוע וחוזר מדי חודש בחודשו; כי הוא עבד בנתבעת בהיקף של משרה מלאה, והתייצב לעבודה אצלה מדי בוקר בשעה קבועה; כי הוא לא יכול היה שלא לבצע את המשימות שהוטלו עליו ע"י הנתבעת; כי הוא לא יכול היה להעדר מעבודתו ללא הודעה ותיאום מראש עם הממונים עליו מטעם הנתבעת; כי הממונים עליו ליוו את עבודתו והדריכו אותו באופן שצמצם את שיקול דעתו המקצועי; כי הוא ביצע את העבודה בעמדת העבודה שלו במשרדי הנתבעת; כי היה בידיו מפתח של דלת הכניסה למשרדי הנתבעת, גישה חופשית למחשב הנתבעת, כרטיס חניה לבניין בו היא שוכנת; וכי מזכירת הנתבעת סיפקה לו שירותים משרדיים.

התובע הוסיף כי היה חתום על מסמכים של הנתבעת, הוצג על-ידה כעובד שלה, נשא כרטיס ביקור שלה וכן – כי ביצע את עבודתו עבורה באופן אישי.

            התובע הדגיש כי לא נתן לנתבעת שירותים במסגרת עסק עצמאי, וכי לא רק שלא היה בבעלותו עסק כזה, היקף עבודתו בנתבעת היה כזה שלא הותיר לו זמן לניהול עסק. לטענת התובע, אף אם ביצע עבודות מדי פעם עבור לקוחות אחרים, מעבר לעבודתו בנתבעת, מדובר היה בהיקף עבודות מצומצם ביותר, ולמעלה מ-96% מהכנסותיו לאורך השנים שולמו לו ע"י הנתבעת.

 

7.         לאור כל אלה ביקש התובע מבית הדין לקבוע כי היה "עובד" הנתבעת, וכי לאור פיטוריו לאלתר הוא זכאי לפיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת וגם לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

עוד תבע התובע את הסעדים הכספיים הבאים: גמול בעד פרוייקטים שהביא לנתבעת, שכר בגין עבודות שביצע אך הנתבעת טרם שילמה לו עבורן, פדיון חופשה ופדיון הבראה.

 

טענות הנתבעת

8.         הנתבעת טענה שהתובע נתן לה שירותי ייעוץ כ"עצמאי" – בתחילה כעוסק מורשה, לאחר מכן החל לעבוד עם הנתבעת באמצעות חברה שבבעלותו, ובהמשך – שוב כעוסק מורשה. הנתבעת הדגישה כי התובע הוא שהציע לה את שירותיו כעצמאי מלכתחילה, ולא ביקש להיחשב כעובד של הנתבעת – לא עובר להתקשרות, וגם לא לאחריה, במשך כל שנות ההתקשרות. למעשה, התובע העלה לראשונה את הטענה כי היה "עובד" הנתבעת, רק לאחר שהסתיימה ההתקשרות בין הצדדים.

 

9.         הנתבעת תמכה טענתה לפיה היה התובע "עצמאי" בכך שהוא ניהל מערכת חשבונאית נפרדת ועצמאית לעסקו – הצהיר על הכנסות וניכה הוצאות; מקום העסק היה חיצוני למשרדי הנתבעת; הוא עבד בשיתוף עם הנתבעת על פרוייקטים, ולא בכפיפות לה; שכרו שולם לו כנגד חשבונית מס, היה מותנה בקבלה בפועל של תמורת הפרוייקט, לעיתים הוא שולם לו בתשלומים, ובכל מקרה שיעור השכר לא היה קבוע.

            הנתבעת המשיכה וטענה כי בבעלות התובע היה רכב פרטי, והוא לא קיבל ממנה השתתפות בהוצאות הרכב; כי היה בבעלותו טלפון נייד פרטי; כי הוא קיבל ממנה שירותי מזכירות כנגד תשלום שהוסכם עליו במפורש; כי הוא לא קיבל מתנות לחג או לימי הולדת, לא בוטח בביטוח מנהלים, לא קיבל החזר תשלום על חניה, לא נשלח לקורסים והשתלמויות על-חשבונה – והכל, בניגוד לעובדיה השכירים.

            עוד טענה הנתבעת, כי לא פיקחה על עבודתו של התובע והוא היה אחראי בלעדית לביצוע העבודה, לרבות קביעת לוחות זמנים, קביעת סדר העבודות, שעות העבודה וכיו"ב; כי הוא בחר באילו פרוייקטים לעסוק, ויכול היה גם לסרב להשתתף בפרוייקטים; כי הוא לא דיווח לה על שעות העבודה שהשקיע בכל פרוייקט; כי הוא מעולם לא ביקש אישור ממנהלי הנתבעת, לצאת לחופשה או למחלה; וכי הוא נתן שירותים גם לגורמים אחרים.

 

10.       הנתבעת הוסיפה כי בכל מקרה, את סיום ההתקשרות יזם התובע ועל כן ממילא, אף אם היה מוכר כ"עובד" שלה, לא היה זכאי לפיצויי פיטורים.

            עוד טענה הנתבעת, כי אם יקבע בית הדין שהתובע היה "עובד" שלה – יש לקבוע גם כי שכרו החודשי היה עומד על סך 6,000 ¤ ברוטו בלבד, ולקזז מכל סכום שייפסק לטובתו, את ההפרש בין סך זה ובין התמורה ששולמה לו בפועל בשנים בהם עבדו הצדדים יחד.

 

דיון והכרעה

11.       מטעם התביעה העיד בפנינו התובע עצמו.

            מטעם הנתבעת העיד יוסי שני, אחד ממנהליה ובעליה.

 

12.       לאחר ששמענו את העדויות ושקלנו כל טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות את התביעה ולקבוע כי התובע נתן שירותים לנתבעת כ"עצמאי", ולא הועסק על ידה כ"עובד".

 

13.       כפי שנקבע בפסיקה, היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה נקבע על פי נסיבות העניין כהווייתן (ע"ע 283/99 שמעון ברק נ' כל הקריות בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לג 25).

            ההכרעה בשאלה אם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים תיעשה על פי מכלול הסממנים הקשורים במערכת היחסים בין הצדדים, והנותנים במצטבר תמונה כוללת ושלמה, ולאור המבחנים הקבועים בפסיקה לעניין זה (ע"ע 1466/04 תדיראן בע"מ נ' ברנדה קרסנטי, פורסם בנבו).

 

 

 

 

14.       המבחן הנוהג בפסיקה לבחינת שאלת קיומם של יחסי עבודה הינו המבחן המעורב, אשר בגרעינו מצוי מבחן ההשתלבות, הכולל פן חיובי ופן שלילי.

הפן החיובי של מבחן ההשתלבות עוסק בבחינת השאלה האם אדם השתלב במפעל עד שניתן לומר כי היווה חלק מן המערך הארגוני של המפעל ולא גורם חיצוני, בעוד הפן השלילי עוסק בשאלה האם היה לאותו אדם עסק עצמאי משלו, אשר באמצעותו שירת את המפעל כגורם חיצוני (בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, נ(4) 628, ע"ע 300256/98 אורי אייזק נ' תה"ל – תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע לו 817).

            לצד מבחן ההשתלבות, נקבעו בפסיקה מבחני משנה נוספים, המסייעים בידי בית הדין בהכרעה בדבר מעמדו של אדם – אם היה עובד או עצמאי – ובהם, בין היתר, אופן תשלום השכר וביצוע הניכויים לרשויות המס, כפיפות, מרות ופיקוח, ביצוע העבודה באופן אישי, משך ההתקשרות בין הצדדים וסדירותה, הגורם המספק את כלי העבודה, מקום ביצוע העבודה, כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם, כיצד דיווחו הצדדים על היחסים ביניהם ועוד (פס"ד תדיראן, שאוזכר לעיל).

 

15.       במקרה שלפנינו, ניתן למצוא סממנים המאפיינים הן מערכת של יחסי עבודה והן כאלה המאפיינים התקשרות בין נותן שירותים ומזמין שירותים – וכל אחד מן הצדדים ביקש את בית הדין לשים את הדגש דווקא על מאפייני ההתקשרות המוכיחים את גרסתו.

            עם זאת, בסופו של דבר, ולאחר שבחנו את מכלול הנסיבות המאפיינות את מערכת היחסים בין הצדדים, ולאחר שערכנו איזון בין הסממנים לפיהם היה התובע "עצמאי" ובין הסממנים לפיהם ניתן היה לראות בו "עובד" – הגענו למסקנה, כאמור לעיל, שהכף נוטה לעבר הכרעה כפי גרסת הנתבעת.

 

16.       ראשית, בכל הנוגע לפן החיובי של מבחן ההשתלבות – התובע טען אמנם, לאורך כל ההליך, כי השתלב בפעילותה הרגילה של הנתבעת, אולם, למעשה, לא נתן כל גרסה עובדתית באשר לאופי העבודה שביצע ולאופי עבודתה של הנתבעת, בה השתלב לטענתו – לא בכתב התביעה, ולא בתצהירו. כשטען התובע כי השתלב בעבודת הנתבעת, העיד על כך שהגיע לעבודה בה מדי בוקר, שעבד בחצרי הנתבעת, ששכרו שולם לו מדי חודש ועוד כהנה וכהנה טענות, אשר אינן מספקות על מנת להוכיח כי אכן "השתלב" בעבודה בנתבעת, בהעדר כל עדות בנוגע לאופי העבודה.

            כאשר העיד התובע על אופי עבודתו (למשל, בסעיף 45 לתצהיר), העיד רק על פעולות שביצע בפועל, ושעבורן לא קיבל כל שכר – כגון פעילות שיווק מול לקוחות פוטנציאליים, פגישות עם מנהלי הנתבעת ועובדיה, מתן הצעות מחיר וקבלת הזמנות מלקוחות. עם זאת, בכך יש כדי להעיד, אם בכלל, לא על השתלבותו של התובע בפעילות הנתבעת, אלא על כך שהוא ביצע פעולות תומכות-פרוייקט, בעבורן לא קיבל כל תמורה – כעצמאי, אשר התמורה שיקבל תלויה בהצלחת הפרוייקט, ולא כשכיר המקבל שכר בעד עבודתו בין אם יצליח הפרוייקט, בין אם לאו. נרחיב בכך עוד להלן, אולם נדגיש כבר עתה כי מעדותו של התובע עלה שהוא זה שנשא בסיכוני ההפסד לעסקו, וגם נשא בסיכויי הרווח, משקיבל תמורה בגין פרוייקט שהצליח בהתאם להסכם חלוקת התמורה בינו ובין הנתבעת.

 

17.       ב-דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה נ' דוד בירגר, פד"ע ג 177, נקבע כי "...תנאי ל'השתלבות' במפעל הוא שקיים 'מפעל' יצרני, לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו גורם חיצוני".

            כאמור, בהעדר כל עדות ממשית באשר ל"פעולה המבוצעת" ע"י התובע, ביחס ל"פעילות הרגילה" של הנתבעת – לא נוכל לקבוע כי התובע אכן השתלב במפעלה של הנתבעת.

 

18.       מעבר לכך, גם מהנספחים שצירף התובע לתצהירו, כראיה לכך שהשתלב במפעלה של הנתבעת, לא התרשמנו כי כך היה הדבר: כך, למשל, צירף התובע לתצהירו מסמכים המגדירים "חלוקת פעילות" בינו ובין הנתבעת, אשר מגדירים משימות לתובע ומשימות לנתבעת בפרוייקטים מסוימים, מציגים מקרים בהם התובע "מעורב", "מעורב חלקית" או "אינו מעורב כלל" בפרוייקטים שהנתבעת מטפלת בהם וכד'. אכן, כטענת הנתבעת, אף אנו סבורים שחלוקת פעילות בין הנתבעת, כחברה המעסיקה עובדים, ובין התובע, כגורם חיצוני לה, וכן חלוקת התמורה שתתקבל בעד פרוייקט – מעידים על כך שהתובע לא השתלב בפעילותה של הנתבעת כאחד מעובדיה, אלא עבד לצידה, ובמקביל לעבודתה-שלה.

            לפי התרשמותנו, גם מסמכי הצעת מחיר ומפרט שהגיש התובע בשם הנתבעת, לכאורה, אינם מעידים בהכרח על השתלבותו בה, כשכיר, ועל יחסי כפיפות והעסקה ביניהם, אלא יש גם בהם כדי להעיד על שיתוף הפעולה בינו ובין הנתבעת במהלך העבודה על פרוייקטים שונים.

 

19.       בנוסף, אין להתעלם מכך שהסכם ההתקשרות שנחתם בין הצדדים ב-1998, ועודכן באוגוסט 2000, ביוני 2001 ודצמבר 2001 (לפי עדות התובע עצמו) – מעיד אף הוא, באופן ברור, על כוונת הצדדים להתקשר בהסכם של "שיתוף פעולה", במסגרתו ישמש התובע "יועץ עצמאי" לנתבעת.

            אמנם, כבר נפסק כי הכינוי אותו העניקו הצדדים ליחסיהם אינו קובע את טיב היחסים, וכי בית הדין הוא שיקבע את מעמד התובע על פי הראיות שבפניו – אולם בנסיבות המקרה שלפנינו, מצאנו ליתן משקל להסכם שנחתם בין הצדדים ולהגדרת היחסים בו. זאת, הן לאור העובדה שהסכם זה עודכן עוד שלוש פעמים במהלך תקופת ההתקשרות בין הצדדים, והתובע חתם עליו בכל פעם ונתן לו תוקף מחדש, והן לאור התרשמותנו כי התובע היה מודע היטב לתוכנו ולמשמעותו של ההסכם: לפי חומר הראיות ועדותם של הצדדים, התובע החל יחסיו עם הנתבעת כשכבר היה עוסק מורשה עצמאי. בשלב מסוים, בעיצומה של ההתקשרות עם הנתבעת, הוא הקים חברה במסגרתה עבד גם כן מול הנתבעת. את החברה הקים התובע בעצת רואה החשבון שלו ומשיקולי מס (ר' עדותו של התובע בעמ' 4 לפרוטוקול), והוא הפסיק את פעילותה לאחר זמן מה וחזר לעבוד כ"עצמאי" מול הנתבעת (שם).

 

 

כמו כן, לפני שהתקשר התובע עם הנתבעת בהסכם, הוא העיד שעבד אצל אדם בשם דוד סולמן, אשר עשה עבודת ייעוץ במשטרה בתחום של כדאיות תפעול, והתובע נתן לו "רקע מקצועי". התובע העיד מפורשות כי לפני שהחל לעבוד עם דוד סולמן עבד כשכיר, ולאחר מכן פתח תיק כעצמאי משום ש"רצה" להיות עצמאי, ואכן, עם דוד סולמן עבד כ"עצמאי" (עמ' 13 לפרוטוקול). כאמור, את התקשרותו של התובע עם הנתבעת הוא החל כבר במעמד של עצמאי, בעל תיק של עוסק מורשה.

 

20.       מעדותו זו של התובע אנו למדים כי התנהלותו בין מעמדו כשכיר ובין מעמדו כעצמאי נעשתה בצורה מודעת ומכוונת: בתחילה, עבד התובע כשכיר, ולאחר מכן רצה לעבוד כעצמאי, ועל כן פתח תיק של עוסק מורשה והחל לעבוד עם אותו דוד סולמן. לאחר מכן, התקשר התובע בהסכם עם הנתבעת בעודו מחזיק במעמדו כעוסק מורשה ומבלי שהגיש אצלה מועמדות למשרה כשכיר או ביקש לעבוד בה כשכיר. בעודו בעיצומה של תקופת ההתקשרות, חתם התובע על הסכם ההתקשרות בו נקבע מפורשות כי הוא "יועץ עצמאי" עוד שלוש פעמים. כמו כן, הקים התובע חברה בע"מ, משיקולי מס, ולאחר זמן מה סגר את החברה וחזר למעמד של עוסק מורשה.

            בנסיבות אלה, סבורים אנו כי התובע היה מודע עוד בתקופת התקשרותו עם הנתבעת למעמדו כ"עצמאי", רצה במעמד זה והתנהל בפועל כעצמאי. אין מדובר באדם חסר ידע ורקע בתחום, אשר סבר בתמימותו כי הוא עצמאי או קיבל על עצמו את דרישתה של מעסיקה לכנותו "עצמאי", ונודע לו רק בתום תקופת התקשרותו עימה כי למעשה התקיימו ביניהם יחסי עבודה בפועל – אלא במי שמתחילת ההתקשרות ידע ורצה להתקשר עם הנתבעת כ"עצמאי", נהנה ממעמדו זה, וגם בפועל התקיימו בין הצדדים יחסים של נותן ומזמין שירותים.

 

21.       מטעם זה, נתנו משקל מיוחד גם לכך שבמשך כל תקופת ההתקשרות – 7.5 שנים – לא פנה התובע לנתבעת בדרישה להכיר בו כעובד או לתת לו זכויות של עובד. לטעמנו, התובע לא דרש זכויותיו של עובד, לא משום שלא ידע או שיער כי מתקיימים בינו ובין הנתבעת יחסי עבודה; אלא דווקא כי ידע שבפועל הוא משמש כיועץ עצמאי, בעל עסק משלו (כפי שנפרט להלן), אשר אינו זכאי לזכויות אלה.

 

22.       ואכן, לאחר ששמענו את עדותו של התובע ועיינו בחומר הראיות, הגענו למסקנה כי לא זו בלבד שלא הוכחה השתלבותו של התובע בפעילותה של הנתבעת, בפן החיובי של מבחן ההשתלבות, בנוסף – הוכח גם כי התובע היה בעל עסק משלו, אשר נתן לנתבעת שירותים במסגרתו. אמנם, את השירותים הללו נתן התובע בעצמו ולא באמצעות עובדים, ובכך קיים את מבחן הקשר האישי, אולם הוא בכל זאת העסיק בעסקו את בנו כעובד, לסיוע בתחום האדמיניסטרטיבי, שילם לו שכר ודיווח עליו כעובד (עמ' 8 לפרוטוקול), וגם הפריש עבור בתו כספים לקופת גמל (עמ' 9).

התובע כלל לא העיד על עובדות אלה בתצהירו, משום שלטענתו עובדיו לא עבדו מול לקוחות ולא הפעילו שיקול דעת מקצועי (שם), אולם סבורים אנו כי התובע התנהל בכל זאת לעניין זה כבעל עסק, ולא כשכיר.

עדותו של התובע לפיה העסיק את בנו לשם סיוע בתחום האדמיניסטרטיבי גם מאיינת טענתו כאילו קיבל את כל שירותי המשרד מן הנתבעת.

 

23.       בנוסף לכך, התובע הודה כי ניהל הנהלת  חשבונות כעצמאי, כפי דרישת החוק (עמ' 3 לפרוטוקול), ודיווח על כל הכנסותיו והוצאותיו.

בחקירתו הנגדית הודה התובע כי ניכה, בין היתר, הוצאות בגין ארנונה, חשמל, טלפון ואינטרנט (עמ' 5 לפרוטוקול). על אף עדותו כי מדובר באמצעים ששימשו אותו באופן חלקי כאשר עבד מהבית – אין הדבר מתיישב עם עדותו החד-משמעית בתצהירו כאילו עבד כל הזמן ממשרדי הנתבעת, וכאילו היקף "משרתו" בה היה כזה שלא אפשר לו עבודה אחרת.

            עוד הודה התובע כי ניכה הוצאות בגין ציוד משרדי, נסיעות ברכב, ברכבת ונסיעות בכביש 6, וגם קורס ששימש אותו לצרכי עבודתו (עמ' 6).

 

24.       ועוד – מעדותו של התובע עלה כי במסגרת עסקו, הוא נתן שירותים גם ללקוחות אחרים מלבד הנתבעת. התובע אמנם חזר וטען שרק 3.7% מהכנסות עסקו היו מעבודות אחרות, ושההכנסות משקפות את כמות העבודה (עמ' 7 לפרוטוקול), ואולם אין בכך כדי לשלול את העובדה שהתובע החזיק עסק פעיל משלו, במסגרתו העסיק עובדים, ניכה הוצאות רבות, וגם עבד עם לקוחות אחרים – למרות שייתכן כי הנתבעת היתה הלקוחה העיקרית והגדולה ביותר של העסק.

 

25.       יצוין, כי התובע גם העיד, בעמ' 7 לפרוטוקול, שהיו חודשים בהם עסקו כלל לא הניב הכנסות, ואף אם מדובר בחודשים מעטים בלבד, עדיין יש בכך כדי להעיד על כך שהתובע נשא בסיכוני ניהול העסק, ומשכך, לא ניתן לקבוע כי היה "עובד".

            בהקשר זה, נציין גם את עדותו של התובע בחקירתו הנגדית, לפיה על אף טענתו כי קיבל שכר באופן קבוע, מדי חודש בחודשו, "זה היה חודש בחודשו בכפוף לכך שהתקבלו תשלומי לקוחות. אם היה חודש או חודשים (בהם) לא התקבל תשלום – לא קיבלתי דבר" (עמ' 8; ההדגשות אינן במקור). עדות זו אף היא מתיישבת עם גרסת הנתבעת, לפיה התובע לא היה שכיר שלה, המקבל שכרו בכל מקרה, מדי חודש, ובשיעור קבוע; אלא בעל עסק עצמאי, הנושא בסיכוני הפסד לעסקו בחודשים בהם לא מתקבלות בו הכנסות. 

 

26.       עוד נציין את עדות התובע, לפיה כשנעדר מעבודתו – הודיע על כך למנהלי הנתבעת, אך לא ביקש אישור להיעדרות. לפי עדותו, "אני לא ביקשתי אישור להיעדר. אני תיאמתי איתם את העמדות" (עמ' 14 לפרוטוקול).

 

27.       אמנם, מנגד, הצביע התובע על עובדות בגינן יש לקבוע כי היה "עובד" דווקא.

לגבי חלקן, קיבלנו הסבריה של הנתבעת, אשר גם מתיישבים עם ההגיון לטעמנו – כך, הסברו של מר שני בעמ' 21 לפרוטוקול, לגבי הצגת התובע במסמכי מכרז כ"עובד" המבצע עבודה על פרוייקט ולא כ"עובד" שכיר של הנתבעת; או הסברו באשר לדיווח השעות שביצע התובע, שנעשה לצורך בדיקת כדאיות פרוייקט ולא לצרכי פיקוח על שעות עבודתו (עמ' 27).

 

לגבי חלקן האחר של העובדות – כגון, כרטיס הביקור של התובע, העובדה שהתובע ביצע עבודתו באופן אישי, העובדה שהחזיק במפתח למשרדי הנתבעת, העובדה שלפי עדותו של מר שני היו בנתבעת שכירים שביצעו עבודות דומות לאלו שביצע התובע – מצאנו כי אכן יש בכל אלה כדי להעיד על קיום יחסי עבודה, ואולם, בחנו את העובדות הללו אל מול המאפיינים האחרים שציינו לעיל, וערכנו איזון ביניהן. לאחר שערכנו איזון כאמור, הגענו למסקנה כי משקלן נופל ממשקל העובדות אשר מצביעות על היותו של התובע "עצמאי" דווקא.

 

28.       סיכומו של דבר, לאחר שבחנו את מכלול נסיבות ההתקשרות בין התובע והנתבעת, וערכנו איזון ביניהן, הגענו למסקנה שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, אלא שהתובע נתן לנתבעת שירותים כעצמאי, במסגרת עסק שהיה בבעלותו ובניהולו.

משקבענו שהתובע לא היה "עובד" של הנתבעת, הרי שאין הוא זכאי לזכויות הסוציאליות להן זכאים "עובדים", ויש לדחות תביעתו לקבלת זכויות אלה.

 

29.       תביעתו של התובע – נדחית במלואה.

 

 

 

 

 

30.       התובע ישלם לנתבעת סך 15,000 ¤ + מע"מ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל), וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

 

ניתן היום כ"ה בסיון, תשס"ט (17 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.


 

 





ע. פוגל, שופטת

נשיאת בית הדין האזורי לעבודה

תל אביב


 

נ.צ. (ע') אסא ישראל


 

נ.צ. (מ') חגית פורת


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/C11FB9599290B1D7422575D80057024A/$FILE/4406AEA5029A6CC1422575D20035E9C3.html
תאריך: 
17/06/09
Case ID: 
11185_6
Case type: 
עב
סיווגים
שופטים : נשיאת בית הדין האזורי לעבודה
נשיאת בית הדין האזורי לעבודה
עורכי דין : אבישר אלון קורל ועו"ד אבישר דניאל פרידמן
אבישר
אלון קורל ועו"ד אבישר
דניאל פרידמן
Powered by Drupal, an open source content management system