לומברוזו נ. אילי סוויד


 

   

בתי המשפט


 

תק 000516/08

בית משפט לתביעות קטנות קרית גת

תק 000516.1/08

17/06/2009

תאריך:

כבוד השופט אלון אינפלד

בפני:

 

 





לומברוזו מישל

בעניין:

התובע

 


 

נ  ג  ד


 

1. אילי סוויד

2. אייל דנינו

(בניין מרכז בילו סנטר אצל אילי סוויד)

הנתבעים

 


 

פסק דין


 

הנתבעים הם שמאי מקרקעין. הנתבע 2 עובד כשכיר אצל הנתבע 1. הנתבעים ערכו שומה של דירתו של התובע עבור בנק הפועלים וזאת בקשר לבקשתו של התובע לקבל משכנתא מהבנק. התובע שילם עבור חוות דעת זו.

 

עניינה של התביעה העיקרית היא, טענת התובע כי הדירה נישומה באופן רשלני על ידי הנתבעים. הערכת השווי שהם מסרו לבנק היה נמוך. כתוצאה מכך התובע נאלץ לפעול על מנת לתקן את השומה ובסופו של דבר נאלץ לפנות לבנק אחר. לדבריו, במשך זמן זה השתנו מחירי המשכנתאות, כך שנאלץ ליטול הלוואה בריבית גבוהה יותר.

 

עניינה של התביעה שכנגד הוא מכתב ששלח התובע (הוא הנתבע שכנגד) לבנק הפועלים, בו ביקר בצורה חריפה את עבודתו של הנתבע 1 (הוא התובע שכנגד), תוך שהוא מכנה אותו, בין השאר, חסר אחריות ורשלן הפועל בצורה חובבנית. עוד מתייחסת התביעה שכנגד, לתלונה שהוגשה נגד הנתבע 1 למועצת השמאים.

 

התובע לא הגיש חוות דעת מומחה שבה נטען באופן ישיר כי הנתבעים התרשלו. התובע מבקש להסיק שהנתבעים התרשלו מכך שהנתבע 1 הכין חוות דעת על יסוד ביקור בדירה שערך הנתבע 2. התובע טוען כי הביקור של הנתבע 2 היה קצר ביותר והנתבע 2 לא אסף את המידע הרלוונטי ובעיקר לא שת ליבו לאיכות הבנייה ולרמת הגימור הגבוהה באופן חריג של הדירה. התובע מצביע עוד, על חוות דעת של שמאים אחרים, אשר העריכו את הדירה בסכומים גבוהים יותר וכן על חוות דעת מתוקנת של הנתבעים עצמם, אשר שינו את הערכת שווי הדירה מ- 580,000 ¤ ל- 650,000 ¤.

 

לאחר שבחנתי את טענות התובע ועיינתי במסמכים שצרף, לא מצאתי שהתובע עמד בנטל הראיה להוכיח שהנתבע התרשל באיזו שהיא צורה.

 

אפתח בכך שאף אם אניח לטובת התובע שהערך הנכון של הנכס היה בערך של השומה הגבוהה ביותר שניתנה עבור הנכס באותה עת, לבקשת התובע, היינו 720,000 ¤, עדיין השומה הראשונה של הנתבע בסך 580,000 ¤ היא בפער של פחות מ- 20%.

מעבר לכך, התובע עצמו מסר יותר מחוות דעת אחת. חוות דעת נוספת עליה הוא ביקש להסתמך העריכה את הנכס ב- 680,000 ¤.

 

שמאות היא לעולם עניין להערכה ואינה מדע מדויק. אין מדובר בטעות של מודד מקרקעין אשר מדד בסרט המידה וטעה באופן גס במדידה. מדובר בסופו של דבר באומד הדעת וטבעי הדבר שיהיו הבדלים בהערכה בין מומחים שונים באותו תחום. אפילו בהנחה ששמאי מסוים טועה בהערכתו והערכת שמאים אחרים מדויקת יותר, אינה מחייבת את המסקנה כי השמאי התרשל במלאכתו ולא אסף נתונים מספיקים. פערים בהערכה ובשמאות המגיעים לכדי שליש ורביע אינם נדירים, אף בבית המשפט, ואין בהם כדי ללמד שאחד הצדדים התרשל.

 

התובע טוען, כי העובדה שהנתבע עצמו, לאחר פנייה אליו, שינה את הערכתו, מלמדת כי הנתבע התרשל בפעם הראשונה. 

 

הנתבע הסביר את ההבדל בין השמאות הראשונה לשמאות האחרת. לדבריו, התובע פנה אליו טלפונית ואמר לו שמתבצעות עסקאות באותה תקופה שהן גבוהות יותר מהעסקאות אליהן השווה הנתבע. הנתבע מספר כי בדק את הדברים ואף עיין באחת מחוות הדעת שנשלחו אליו על ידי התובע וביקש מאותו שמאי את הנתונים לגבי עסקה אחרת עליה ידע. נוכח הנתונים שמסר אותו שמאי, תיקן הנתבע את שומה והעמידה על 650,000 ¤ במקום 580,000 ¤.

 

עלי לציין, כי העובדה שמומחה משנה את חוות דעתו, בעקבות פניה לאחר שנמסרים לו נתונים נוספים שלא לקח בחשבון, אינה מלמדת על רשלנות בשלב הראשון. כדי לבסס את טענת הרשלנות, על התובע היה להראות שהנתבע לא יכול היה באופן סביר להגיע בשלב הראשון למסקנה אליה הגיע. לשם כך, צריך היה התובע להביא חוות דעת מומחה, אשר תטען במפורש כי חוות הדעת הראשונית של הנתבע לא יכולה לנבוע אלא מרשלנות.

 

עוד יצוין, שחוות הדעת הגבוהה ביותר, עליה מסתמך התובע בסך 720,000 ¤, נעשתה על ידי שמאי בשם בריניקר. הנתבע ציין, ששיטת השומה של בריניקר, אשר הסתמך על מחירי דירות שהוצאו למכירה ולא על עסקאות שבוצעו בפועל הייתה שגויה, שכן בדרך כלל יש פער של כ- 10% בין ההצעות לבין העסקאות המתממשות בפועל.

 

אני מקבל את טענתו של הנתבע 1, שרשאי היה לשלוח את הנתבע 2 לדירה ולהסתמך על הדיווח של הנתבע 2. זאת, בהתחשב בכך שאף הנתבע 2 הוא שמאי מוסמך.

העובדה שהנתבע 1 נכון היה לשנות את דעתו נוכח נתונים חדשים, אינה מלמדת על חוסר מקצועיות. להיפך, הדבר מלמד על צניעות ראויה לבעל מקצוע, אשר נכון לבדוק את עצמו מחדש נוכח נתונים חדשים.

 

עוד יש לקחת בחשבון, כאשר משווים את הערכות השמאים השונות, כי שמאות הנתבעים נועדה עבור הבנק על מנת להבטיח לבנק כי ביום פקודה יוכלו לממש את המשכנתא על הדירה. אין מדובר בשמאות אובייקטיבית לחלוטין ובהתחשב בכך שזו מטרת השומה (ובשים לב למכתב נ/1, מיום 9.8.00, שקיבלו הנתבע ויתר השמאים מהבנק אודות הצורך בזהירות יתרה), הרי שיש לצפות להטיה מסוימת, מוצדקת, כלפי מטה מחמת זהירות יתרה. 

 

סיכומו של דבר, לא מצאתי ראיות מספיקות לטענת התובע כי הנתבעים התרשלו במלאכתם ולפיכך התביעה העיקרית נדחית.

 

כאמור, התביעה הנגדית מתחלקת לשני ראשים: מתייחסת למכתב שנשלח לבנק הפועלים ולמכתב שנשלח למועצת השמאים. אכן במכתבים אלה טוען התובע טענות בלתי נעימות כלפי הנתבע 1.

 

הנתבע 1 קובל בעיקר על ביטויים המיוחסים לו ברשלנות וחוסר אחריות, תוך התייחסות לכך שעבודתו נראית רשלנית לעומת חוות דעת אחרת שהציג. הנתבע 1 הזכיר כי חוות הדעת שלו הוכנה על פי טופס המוכתב על ידי הבנק ולפיכך נראית פחות מלאה וגדושה מחוות דעת שמאי רגילה. הנתבע 1 טוען, כי מכתבים אלה פגעו בשמו הטוב.

 

לאחר שעיינתי במכתבים ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבור כי על מכתבים אלה חלה הגנת "תום הלב", אשר בחוק איסור לשון הרע. שני המכתבים לא כוונו כלפי העיתונות, אלא נשלחו לגורמים רלוונטיים מבחינתו של התובע, האחד לבנק, ממנו ביקש את המשכורת והשני למועצת השמאים, אליה שייך הנתבע.

 

המכתבים נשלחו "לשם הגנה על עניין אישי כשר" של התובע ולפיכך חלה עליהם הגנת תום הלב האמורה בסעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע.

 

התרשמתי, כי התובע אכן מאמין שמדובר בטענות אמת ולדעתו הנתבע 1 התרשל במלאכתו. העובדה כי דחיתי את טענתו של התובע אודות רשלנותו של הנתבע 1, אינה הופכת את טענתו של התובע לטענה שקרית, אלא אך לטענה שגויה. לא מצאתי כי התובע לא נקט באמצעים סבירים בנסיבות העניין לברר את הדבר, בהתחשב בנתונים שהיו בפניו ואיני סבור כי הוא התכוון לפגוע בשמו הטוב של הנתבע באופן בלתי מידתי לאינטרסים שלו. לפיכך לא התקיימו התנאים האמורים בסעיף 16(ב) לחוק איסור לשון הרע.

 

יש לקחת בחשבון, שהמכתב לבנק הוא למעשה בקשה להעדיף חוות דעת אחת על פני רעותה ולפיכך הוא מצביע על היתרונות של חוות דעת האחת ואומר מילים בגנות חוות הדעת האחרת. אין הדבר עולה כדי עוולה במסגרת חוק איסור לשון הרע.

 

לפיכך, אף התביעה שכנגד נדחית.

 

התוצאה היא, ששתי התביעות נדחות ולפיכך כל תובע ישא בהוצאותיו.

 

הנתבע 2 בתביעה העיקרית לא הגיש תביעה שכנגד ולפיכך זכאי הוא להוצאות. התובע ישלם את הוצאותיו של הנתבע 2 בסך של 400 ¤. סכום זה ישולם תוך 30 יום ולאחר מכן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

זכות הגשת בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית משפט המחוזי בבאר שבע.

 

ניתן היום כ"ה בסיון, תשס"ט (17 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

 

אלון אינפלד, שופט

000516/08תק 340 לירז ביטון.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/99DA199A825F9E4D422575D80056ED7B/$FILE/F93DDEF70CF74AC3422575CF004A53C6.html
תאריך: 
17/06/09
Case ID: 
516_8
Case type: 
תק
סיווגים
שופטים : אלון אינפלד
אלון אינפלד
Powered by Drupal, an open source content management system