כרמי נ. ג'נא


 

   

בתי המשפט





א  033228/05

בית משפט השלום תל אביב-יפו


 

21/06/2009

תאריך:

כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי

בפני:

 

 

 



















 

כרמי חן

ע"י ב"כ עוה"ד ליאור ברקאי – מאירי

בעניין:

 

התובעת


 


 


 

 


 

נ  ג  ד


 

 


 

1 . ג'נא אהרון

ע"י ב"כ עוה"ד א. הורנשטיין ואח'

2 . קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת"ד

ע"י ב"כ עוה"ד רבקה לוין ואח'

3 . אמשקאשוילי חיים

ע"י ב"כ עוה"ד ר. אברמזון ואח'

4 . הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

5 . אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

שניהם ע"י ב"כ עוה"ד ש. אהרונסון ואח'


 

 

הנתבעים


 


 


 

 

                                                               נ  ג  ד

 

 






 

 

 

הצדדים השלישיים


 

1. ג'נא אהרון – נתבע 1 שולח ההודעה לצד ג'

2. חיים אמשקאשוילי – נתבע 3, צד ג' ושולח הודעה

    לצד ד'

3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים – שולחת

    ההודעה לצד ג'

 

                                 נ  ג  ד

 

1. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

2. אבנר איגוד לנפגעי רכב בע"מ


 

הצדדים הרביעיים


 


 


 

 

 


 


 

פסק דין

 

 

מבוא

 

1.         התובעת, ילידת 1956, נפגעה בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), ביום 31.12.98.

 

2.         האירוע אירע עת נסעה התובעת כנוסעת במונית שירות מבאר-שבע לתל-אביב שהייתה בבעלות הנתבע 3 (להלן: אמשיקאשוילי) ונהוגה על ידי  הנתבע 1 (להלן: ג'נא).

 

3.         לאמשיקאשוילי היו 3 מוניות באותה העת הרלוונטית לאירוע נשוא התביעה והוא אף היה שותף בתחנת המוניות.

 

4.         ג'נא היה נהג שכיר של אמשיקאשוילי על אחת ממוניותיו.

 

5.         אמשיקאשוילי הוציא תעודות ביטוח חובה לכל המוניות שבבעלותו כאשר למונית אחת הוציא תעודת ביטוח חובה עבור נהג נקוב בשם – עבורו בלבד. מונית זו נשאה מספר רישוי  37-600-25 (להלן "מונית 600"). המונית שעליה טען ג'נא שהוא נהג נשאה מספר רישוי  94-612-25 (להלן: "מונית 612").

 

6.         הצדדים חלוקים בשאלה האם במועד האירוע נהג ג'נא על מונית 612, שלגביה היה ביטוח גם לג'נא, או שנהג על המונית 600 שעליה היה ביטוח חובה שכיסה רק את נהיגתו של  אמשיקאשוילי.

 

7.         הנתבעת 4 (להלן: "הפניקס"), היא המבטחת בפוליסות החובה שהוצאו למוניות.

 

8.         הנתבעת 2 (להלן: "קרנית"), נתבעה מכוח חבותה לפצות את התובעת ככל שביטוח  החובה בהפניקס אינו תקף.

 

9.         הצדדים שלחו זה לזה הודעות לצד ג' ולצד ד' באופן שקרנית שלחה הודעה כאמור לג'נא ולאמשיקאשוילי. גם ג'נא שלח הודעה לצד ג' לאמשיקאשוילי ואמשיקאשוילי שלח הודעה לצד ד' להפניקס ולאבנ"ר.

 

10.        ביום 11.6.08 הגיעו הצדדים לידי הסדר חלקי ולפיו סילקו את תביעת התובעת בפשרה על דרך תשלום ביניים שחולק בין קרנית להפניקס. סכום הפשרה הועמד על 28,176 ¤.

 

11.        שמיעת הראיות נמשכה בכל הנוגע למחלוקת בין יתרת הצדדים שעיקרה באיזה רכב נפגעה התובעת.

 

גרסת התובעת

 

12.        התובעת טענה כי בתום הנסיעה נתן לה הנהג של המונית פתק ובו הפרטים שמסרה מאוחר יותר במשטרה. את הפתק הזה לקח ממנה השוטר בעת שבאה לדווח על פגיעתה בתאונה. מאחר ונותרה בלי כל אסמכתא פנתה מספר ימים לאחר מכן לתחנת המוניות וביקשה לקבל את הפרטים של המונית. בתחנה ניתן בידה פתק ובו מספר המונית, טלפון של הנהג ומספר הפוליסה. את הפתק הזה צרפה לתצהירה נ/1. באותו הפתק מצוין מספר המונית 600.

 

13.        התובעת העידה כי כיום אינה זוכרת מה היה מספר המונית שהיה רשום בפתק שקיבלה מהנהג בסוף הנסיעה. היא ציינה בעדותה כי מי שנתן לה את הפתק בתחנת המוניות ידע על התאונה.

 

 

 

גרסת הנתבע 1 וטענותיו

 

14.        המקרה אירע בעת שהוא נהג במונית 612 הגם שבתקופה הרלוונטית עבד על מספר מוניות שירות אצל אמשיקאשוילי. למונית היה ביטוח חובה תקף למועד האירוע שכיסה גם את נהיגתו, ושהוצא על ידי אמשיקאשוילי.

 

15.        לטענתו האירוע היה אירוע בלימה אך הוא לא ראה את התובעת נופלת וגם אין לה היכן ליפול במונית שירות.

 

16.        אמשיקשוילי עבד על מונית קבועה מתוך השלוש שהיו בבעלותו. הוא עצמו עבד בדרך כלל על מונית 612 אבל יכול היה לעבוד גם על המונית הנוספת שהייתה בבעלות אמשיקאשוילי ושגם בה היה לו נהג שכיר שמספרה היה 145.

 

17.        ג'נא טען בעדותו כי לא נתן בידי התובעת כל פתק בעת שירדה מן המונית בסופה של  הנסיעה.

 

18.        לטענתו הנתונים שמסר במשטרה, בדבר מספר הרישוי של המונית המעורבת באירוע, היו שגויים וניתנו מאחר והמסמכים של מונית מס' 600 נמצאו במונית מס' 612 עליה הוא נהג. המסמכים נמצאו שם  מאחר והמסמכים של המוניות נלקחו על ידי אמשיקאשוילי לצורך צילום לרואה החשבון לקראת סוף השנה והוא  החזיר לו בטעות את המסמכים של המונית עליה הוא בעצמו נהג. הכוונה למונית 600.

 

19.        ג'נא טוען כי יש לדחות את התביעה נגדו שכן התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח שנסעה במונית אחרת ממונית מס' 612.

 

20.        לחילופין, ובהנחה שטענתו שלעיל לא תתקבל, הרי שיש לקבל את ההודעה לצד ג' ששלח לאמשיקאשוילי שכן האירוע ארע במהלך עבודתו של ג'נא אצל אמשיקאשוילי והוא אחראי למעשי עובדיו מכוח סעיף 13 לפקודת הנזיקין. החובה לדאוג להוצאת פוליסת ביטוח בת תוקף שתכסה את נהיגתו של ג'נא מוטלת הייתה על אמשיקאשוילי הן מכוח הנוהג והן מכוח ההסכם ביניהם.

 

גרסת הנתבע 3 וטענותיו

 

21.        אמשיקאשוילי טען בתצהירו כי באותה העת היו בבעלותו מספר רכבים וביניהם 3 מוניות זהות ובכללן מונית  מס' 600 ומונית מס' 612. הוא נהג להחליף עם נהגיו השכירים את השימוש במוניות, לרבות רישיונות ותעודות ביטוח, למעט על מנוית 600 שעליה רק הוא נהג.

 

22.        לטענתו, ג'נא מסר במשטרה מספר שגוי של המונית המעורבת ככל הנראה בשל החלפת רישיונות ותעודות ביטוח בין הרכבים. האירוע ארע במונית 612.

 

23.        בחקירתו הנגדית ציין כי הוא זה שדאג לעשות טסט למוניות ולעריכת הביטוחים כאשר על המוניות שעליהן נהגו השכירים עשה ביטוח "לכל נהג".

 

24.        משעומת עם אמירתו בתצהיר כי הוא ונהגיו השכירים נהגו להחליף ביניהם רכבים השיב שהתכוון לכך שהוא היה זה שעשה את הטיפולים במוסך אבל כנראה שלא הבין את שכתוב בתצהיר לפני שחתם עליו.

 

25.        יש לציין שאמשיקאשוילי לא ידע להשיב על חלקן של השאלות שנשאל בחקירתו הנגדית ולא ידע לתת הסברים לדברים שנאמרו מפיו כביכול בתצהיר עדותו הראשית. בפתח חקירתו הגיש בא כוחו אישורים רפואיים מהם ניתן ללמוד שלנתבע 3 בעיות רפואיות שמשפיעות על יכולותיו הקוגניטיביות.

 

26.        אמשיקאשוילי טוען בסיכומיו כי התובעת גרמה נזק ראייתי חמור בשל השיהוי הרב שבהגשת התביעה. נזק זה יש לזקוף לחובתה.

 

27.        ככל שבית המשפט ימצא לקבוע כי התאונה אכן ארעה במונית מס' 600 כי גם אז אין לאמשיקאשוילי אחריות שכן לא התיר לג'נא את השימוש במונית זו ועל כן לא זכאית קרנית לחזור אליו מכוח סעף 9 (א) לחוק אלא לג'נא בלבד.

 

טענות קרנית

 

28.        לטענת קרנית התאונה אירעה במונית 612 אשר בוטחה כדין זאת בהתאם לעדות ג'נא ואמשיקאשוילי.

 

29.        אין לקבל את טענת התובעת כי הנהג נתן בידה פתק ובו הפרטים של מונית 600 שכן אותו הפתק לא הוצג בדיון. לטענת ב"כ קרנית מדובר בגרסה מאוחרת שנולדה לצורך העדות. התובעת או הפניקס ואבנר היו צריכות לזמן את משטרת ישראל עם התיק ולא עשו כן.

 

30.        כך גם אין לקבל את עדות התובעת כי קיבלה לידה את הפתק הנוסף מתחנת המוניות כראיה לאמיתות תוכנו.

 

31.        לחילופין וככל שבית המשפט לא יקבל את הטענה כי על הפניקס לפצות את התובעת, טוענת קרנית לזכות שיפוי מהצדדים השלישיים הם, ג'נא ואמשיקאשוילי שהיו הבעלים של המונית ונהגה. זכות זו של קרנית קמה מכוח סעיף 9 (א) לחוק. במסגרת זכותה זו זכאית קרנית לשיפוי על מלוא הוצאותיה לרבות התשלום לתובעת וכל הוצאות קרנית לצורך ניהול הגנתה. לצורך כך יש להיעתר לבקשת  קרנית לפצל סעדים על מנת שתוכל לתבוע את מלוא הוצאותיה, לרבות למיטיבים.

 

טענות הפניקס ואבנר

 

32.        התאונה  אירעה במונית מס' 600 שלגביה הוציאה הפניקס פוליסה של נהג נקוב בשם וג'נא לא היה מורשה לנהוג בה. משכך אין על הפניקס חבות מכוח הפוליסה ו/או החוק לפיצוי התובעת.

 

33.        נפגעת נוספת באותה נסיעה, גב' אדרי, שהגישה תביעתה סמוך יותר לאירוע, פוצתה על ידי קרנית לאור טענת הפניקס להעדר כיסוי ביטוחי. מכאן לא ברור מדוע בתביעה זו בחרה קרנית להתנער מאחריותה.

 

34.        הנתבעים, היינו ג'נא ואמשיקאשוילי וקרנית, לא הביאו כל עדות חיצונית לתמוך בגרסתם כי האירוע ארע במונית 612.

 

35.        בהודעת ג'נא במשטרה נרשם מספר המונית כמונית 600. באישור המשטרה הראשון שהוצא לאור הודעת התובעת על האירוע נרשם גם כי אירע במונית מס 600. גם לאחר שג'נא גילה לטענתו כי מדובר ברישום שגוי לא פנה למשטרה לתיקון הטעות אלא בחלוף השנים ורק לאחר שהוגשה התביעה נגדו.

 

36.        כל הראיות שהוגשו מצביעות על כי אין על הפניקס כל חבות לפיצוי התובעת ודין ההודעה לצד ד' שהוגשה נגדה להידחות אף היא.

 

דיון

 

37.        התובעת הינה חרשת אשר מדברת בשפת הסימנים. לעובדה זו משמעות בכל הנוגע לאופן התנהלותה בפרשה.

 

38.        עדותה של התובעת עשתה רושם אמין ביותר. מדובר באשה קשת יום שחרף קשיי התקשורת שלה פנתה למשטרה ושטחה את טענתה בדבר פגיעתה באירוע שבו בלם הנהג בלימה חזקה וכתוצאה מכך נהדפה קדימה במונית ונחבלה. אך הגיוני שהתובעת ביקשה לקבל בכתב את פרטי המונית שכן לא יכלה לשמוע את מספר המונית ולא את מספר הטלפון שלו לו היה מציין זאת ג'נא בעל-פה. יתרה מכך נוהג רגיל הוא שמי שנהג ברכב שהיה מעורב בתאונה מוסר בכתב על גבי פתק שיש בידו את פרטיו לנפגע.

 

39.        הנתבעים לא העלו כל הסבר הגיוני אחר כיצד הגיע לידי התובעת דווקא מספר המונית 600 אם הנהג לא נתן בידה פתק. האישור הראשון מן המשטרה ניתן ביום 5.1.99 היינו חמישה ימים לאחר התאונה. באותה הודעה על תאונת דרכים, שניתנה בפני חוקר תנועה, מציינת התובעת כי נסעה ברכב מס' 3760025 ושמו של הנהג הוא אהרון. היא מציינת כי הפגיעה ארעה לה כאשר הנהג בלם והיא נפלה. היא אף מסרה את מספר הפלא-פון של הנהג שמספרו 052717707 (ראה נ/3).

 

40.        טענתה של התובעת כי השוטר לקח ממנה את הפתק ועליו פרטי המונית והנהג נשמעת הגיונית. כך גם ראיתי לקבל גרסתה כי שבה ופנתה לתחנת המוניות כדי לקבל מחדש את פרטי המונית בכתב כאשר אלו לא נותרו בידיה. יש להביא בחשבון שהתנהלות של אנשים שאינם שומעים בחברה שעיקר התקשורת נעשית בדיבור, הינה קשה. תחת לשוב לתחנת המשטרה ולבקש לקבל צילום של הפתק פנתה התובעת לתחנת המוניות וביקשה את הפרטים.

 

41.        בהודעתו במשטרה מיום 7.1.99 נרשמו מפיו של ג'נא הדברים הבאים: "אני נהג במונית שירות אשר נסעתי עם נוסעים מב"ש לת"א. במהלך הנסיעה ליד ת"א מישהו הת... אותי ונאלצתי לבלום. כתוצאה מכך נפגעה נוסעת בשם תורג'מן כרמלה ....לבדיקות ומבקשת אישור על כן זימנו אותי למשטרה לדווח." (ראה נ/4). באותה הודעה מצוין מספר הרכב בכותרת המסמך "37-600-25". בתחתית העמוד מופיעה חתימתו של ג'נא.

 

42.        לטענת ג'נא בחקירתו הנגדית לא קרא את האמור בהודעה בטרם חתם עליה וכי הפרטים נרשמו מפי השוטר והוא לא ידע שהוא מעורב בתאונה.

אין בידי לקבל את הטענה.

 

43.        ראשית, בהודעתו של ג'נא ישנם פרטים נוספים לאלה שמסרה התובעת בהודעתה במשטרה, נ/3. כך למשל התובעת לא ציינה היכן קרתה התאונה ואילו בהודעתו של ג'נא מצוין שהאירוע של הבלימה אירע ליד תל-אביב. כך גם החוקר שגבה את ההודעה מהתובעת אינו אותו חוקר שגבה את ההודעה מפיו של ג'נא כך שלא היה לו מהיכן לשאוב את המידע הנוסף.

44.        שנית, העובדה שג'נא העיד כי נהג על מספר רכבים בתחנה וכי באותו היום נהג על מונית 612, מחזקת את הטענה כי בעת בואו למשטרה היה בודק אם הפרטים שמצוינים בכותרת הודעתו נכונים. על אחת כמה וכמה אם כטענתו לא נתן בידי התובעת כל פתק בסופה של הנסיעה ואזי מנין לה לדעת את מספר המונית? אין זאת כי הטענה אינה מתיישבת עם ההיגיון.

 

45.        שלישית, התירוץ שביקש ג'נא להסביר עמו את הסיבה לכאורה להמצאות המסמכים של המונית 600 במונית 612, לצורך העברתם לרו"ח בשל סוף השנה, גם היא אינה מתיישבת עם המציאות. מדובר באירוע מ – 31.12.98 היינו ביום האחרון של השנה. שבעה ימים אחר-כך מוסר ג'נא את הודעתו במשטרה. באותו המועד, על פי הנתונים שהוצגו בתיק, היה הביטוח בתחילת תקופתו. כך גם באותו המועד טרם נהוג להעביר מסמכים לרו"ח שכן מדובר בזמן קצר בסמוך לסופה של השנה וחזקה שמרבית הנתונים הסופיים טרם גובשו.

 

46.        כך גם לא ראיתי לקבל את טענתו של ג'נא שבאותו היום שנקרא למשטרה,  היה לחוץ. מדובר בנהג מקצועי וככזה מעורבות בתאונה אינה חיזיון יוצא דופן. אין מדובר בתאונה קשה שהוא נמנע מלדווח עליה או שברח מן המקום. התובעת הגיעה ליעדה עם המונית וירדה בכוחות עצמה מן הרכב. לכן לא הייתה כל סיבה הגיונית ללחץ מצידו כשנקרא לתת דיווח על האירוע. אף מתוך ההודעה עצמה עולה כי הוא זומן רק לצורך הדיווח ולא נמצא חשוד בביצוע עבירה. זאת כאמור ככל שנהג במונית שבה נהיגתו הייתה מבוטחת. ככל שנהג במונית מס' 600 הייתה סיבה ללחץ מצידו.

 

47.        ומעל לכל לא ראיתי לקבל מג'נא את הטענה כי לא קרא את ההודעה עליה הוא חתם. אין מקום לסטות במקרה זה מן החזקה שאדם יודע על מה חתם וחתימתו מחייבת אותו. ראה לעניין זה דבריה של המשנה לנשיא כתוארה אז, כב' השופטת מרים בן פורת בעניין ע"א 16/80 אליהו לולו נ' סלומון סלומון , פ"ד ל"ז (4) 70 בעמ' 73 : "חזקה על מי שחותם על חוזה, שהוא מכיר את תוכנו. מכל מקום, נושא הוא באחריות כלפי הצד האחר, אם הצהרתו מוכחת ככוזבת, או כאשר הוא מפר התחייבות שנטל על עצמו." במקרה שבפניי אין עסקינן באדם שאינו מבין את השפה מחד גיסא ואין המדובר בהודעה ארוכה או מסמך מסובך שיתכן ופרטים מסוימים חמקו מעיניו. מדובר בהודעה בת 3.5 שורות וכותרת עם פרטים מעטים אודות מוסר ההודעה וכן אודות הרכב המעורב, זאת ותו לא. במקרה זה התבקש ג'נא לדווח על האירוע כדי שהתובעת תוכל לתבוע את המבטחת של הרכב שהיה מעורב באירוע ועל כן מחויב הוא כלפיה לדיווח אמת ומוחזק בדיווח שמסר.

 

48.        לכך יש להוסיף כי עדותו של אמשיקאשוילי לא היוותה סיוע שכן ברי היה מתוך חקירתו שהוא אינו מסוגל ליתן פרטים של ממש על המקרה ולא למסור גרסה סדורה. חקירתו הנגדית לא התיישבה עם דבריו בתצהיר עדותו הראשית.

 

49.        מכל אלה ראיתי לקבוע כי התובעת עמדה בנטל להוכיח כי נפגעה במונית מס'  37-600-25 שבה נהג באותה העת ג'נא ללא שנהיגתו מבוטחת.

 

50.        בטרם אסכם נקודה זו, ראיתי לציין כי למסקנה זו הגעתי ללא התייחסות לעצם הפרטים המופעים בפתק שהתובעת טענה כי קיבלה בתחנת המוניות מספר ימים לאחר שהייתה במשטרה. אכן איני סבורה כי ניתן לסמוך על האמור  בפתק כראיה לאמיתות תוכנו כאשר לא ג'נא הוא שנתן את הפתק בידה אלא מאן דהוא אחר בתחנה.

 

51.        עוד ראיתי לציין כי יש להעדיף את ההודעה שניתנה למשטרה בסמוך לאירועים ובטרם הוגשה נגד ג'נא ואמשיקאשוילי תביעה אזרחית, על פני האישור המאוחר משנת 2006 , שהוצא לבקשת ג'נא בשלב שכבר ידע אודות דחיית הכיסוי הביטוחי על ידי הפניקס (ולו כלפי גב' אדרי הנוסעת הנוספת שפוצתה בגין פגיעתה באותה נסיעה).

 

52.        לסיכום נקודה זו ראיתי לקבוע כי התובעת נפגעה ברכב שנהיגתו לא הייתה מבוטחת על ידי הפניקס ועל כן קרנית אחראית לפיצוי התובעת. כעת נותר לדון בטענת אמשיקאשוילי וג'נא במסגרות ההודעה לצד ג' שהגישה נגדם קרנית.

 

 

 

זכותה של קרנית לשיפוי מאמשיקאשוילי וג'נא

 

53.        אין חולק שעל פי החוק זכאית קרנית לשיפוי ממי שנהג ללא ביטוח המכסה את נהיגתו וזאת מכוח סעיף 9 (א) לחוק. כן זכאית קרנית לשיפוי מהבעלים של הרכב או המחזיק בו שהתירו שימוש ללא ביטוח כאמור בסעיף 7 א' לחוק.

 

54.        אמשיקאשוילי טען כי לא התיר את השימוש במונית עליה הוא עצמו נהג, היינו מונית מס' 600, בידיעה שהביטוח שרכש למונית הינו ביטוח נקוב בשמו בלבד. טענה זו הוכחה כלא נכונה נוכח מסקנתי שלעיל ונוכח העובדה שרישיונות המונית מס' 600 כמו גם פוליסת הביטוח שלה נמצאו בידיו של ג'נא בעת האירוע, היינו בעת הנסיעה. אלו היו המסמכים שהיו בידיו של ג'נא בעת שמסר עדותו במשטרה 7 ימים לאחר האירוע. ככל שלא התיר את השימוש במונית 600 מדוע מסר לידיו של ג'נא את המסמכים ומדוע איפשר נהיגתו לתל-אביב עם המונית שעליה לטענתו נהג הוא בלבד?

 

55.        כך גם לא יכול היה ג'נא להישמע בטענתו כי הוא נופל לגדר החריג שבסעיף 7 א' לחוק היינו שהוא לא ידע ולא היה צריך לדעת כי נהיגתו ברכב אינה מבוטחת.

 

56.        מדובר בנהג מקצועי שנהיגה בשכר היא עיסוקו. לשיטתו שלו הוא מעולם לא נהג על המונית מס' 600 שעליה נהג לטענתו רק אמשיקאשוילי. נהג כאמור, שנוהג באופן קבוע על מונית מסוימת, לא יכול להישמע בטענה כי לא בדק את מסמכי הרכב טרם החל לעבוד עליו.  אין מדובר באותם מקרים שנדונו בפסיקה של בני משפחה שקיבלו לידיהם מפתחות של רכב ויכלו לסמוך על כי בן המשפחה שהעמיד לרשותם את הרכב מסרו לידיהם עם ביטוח ורישיונות רכב תקפים.  

 

57.        כך גם לא נטען על ידי ג'נא כי אמשיקאשוילי ביקשו באותו היום באופן חריג לנהוג במונית 600 ועל כן הניח שנהיגתו בה מבוטחת. ג'נא עצמו העיד כי נהג על מספר מוניות אחרות בתחנה ועל כן היה עליו לוודא קיומו של ביטוח תקף לנהיגתו שלו. כך גם עליו לבדוק תקפותו של רישיון הרכב. זאת לא עשה ג'נא.

 

58.        כב' השופט ריבלין התייחס לטעמיו של סעיף 7 א' לחוק שהינם להרתיע התנהגות פסולה או מסוכנות במודע מחמת טעמים של תקנת הציבור. מכאן אתה למד כי נהג מקצועי אינו יכול לעצום עיניו מלבדוק שהמונית שניתנה לשימושו הינה כשירה לנהיגה, היינו שיש לה רישיון תקף וכי היא מבוטחת כמצוות החוק. לדידי אין ללמוד גזירה שווה ממקרה של עובד שמעבידו נתן לו לנהוג ברכבו הפרטי במסגרת העבודה לנהג שעיסוקו בהסעת נוסעים בשכר ובכך מתמצית עבודתו אצל מעבידו. ראה דיון בהיקפו של סעיף 7 א' לחוק בין היתר בעניין ע"א 8380/03 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סאמר עבד אלולי ואח', מפי כב' השופט א. רובינשטיין , טרם פורסם, מצוי במאגר נבו בעמ' 11 לפסק הדין: " באשר לדרישה שעניינה סבירות אי הידיעה, סעיף 7א פורש כחל על מצבים בהם על רקע קרבה מיוחדת בין מי שנפגע, אשר נהג ברכב בהיתר, לבין מי שאיפשר לו לנהוג ברכב, נמנע הנפגע מבדיקת קיומו של כיסוי ביטוחי (עניין שלום נ' שריקי ועניין אגמי הנזכרים), כך, למשל, הוכרה סבירות אי הידיעה במקרה של ידידות אמיצה ויחסי עובד ומעביד (רע"א 5679/97 קרנית נ' סבן (לא פורסם), השופטת שטרסברג- כהן). בעניין אגמי ציין השופט ריבלין (פסקה 17), כי סעיף 7א "דובר בלשון כללית של סבירות, והוא בא להגשים תכלית שבמהות- תכלית של צדק", וכי  הדרך הפרשנית שיש לנקוט בה "איננה מוגבלת בהבחנות פורמאליות אלא חותרת לבחינת השאלה האם אמנם דבק בנוהג אותו רבב מוסרי שתקנת הציבור מבקשת למנעו". כן ראה דבריו של כב' השופט גריל בסוגיה זו בעניין זה בת.א. (חי) 1517/95 סאמר עבדאלולי נ' נאיף רבאח בן סלמאן, פורסם בנבו.

 

וכן דבריו של כב' השופט אנגלרד בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שנייה עמ' 108: "ההוראה מתנה את הזכאות באי-ידיעת הנוהג את דבר העדר הביטוח. אולם, לא די בכך שלנפגע לא היתה ידיעה אישית על חוסר הביטוח, דרוש גם יסוד אובייקטיבי של סבירות באי-הידיעה. נמצא, שאם הנוהג התרשל בבדיקת הכיסוי הביטוחי, אין הוא זכאי לפיצויים. הסבירות תלויה בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה". (ההדגשה שלי – ח.ו.ו.).

 

59.        גם הפסיקה שעליה מבקש ב"כ ג'נא לסמוך בסיכומי התשובה שהגיש, מבדילה בין נסיעה חד פעמית שעושה עובד ברכב שמעמיד לו מעבידו לבין נסיעה ברכב שנמסר לו לשימושו לתקופה ארוכה. ראה הדיון בת.א. (י-ם) 1375/04 לדרמן לוי יצחק נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, טרם פורסם, מופיע במאגרים מפי כב' השופט רובין בסעיף 13 לפסק הדין.  

 

60.        כב' השופט ריבלין בספרו תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים , מהדורה שלישית, בעמ' 392 מציין תוך דיון בסעיף  9 (א) לחוק כי מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7 לחוק ואינו עונה על המקרה שנדון בסעיף 7 א' לחוק חייב בשיפוי קרנית על תשלומים שביצעה לצדדים שלישיים, כשם שהוא אינו זכאי לפיצוי אם נפגע בתאונה. הדרישה לידיעה שבסעיף 7 א' הינה סובייקטיבית ואובייקטיבית. כאמור במקרה שבפניי הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי ג'נא היה לכל הפחות צריך לדעת שלמונית בה נהג אין ביטוח המכסה את שימושו שלו במונית.

 

61.        לסיכומה של נקודה זו ראיתי לקבוע כי הן ג'נא כמי שנהג במונית באותה העת והן אמשיקאשוילי שהתיר את השימוש והיה הבעלים במונית חייבים בשיפוי קרנית מכוח החוק.

 

62.        קרנית טוענת כי היא זכאית לא רק לשיפוי בגין הסכומים שתידרש לשלם לתובעת אלא גם בגין כל התשלומים הנלווים שנדרשה ותידרש לשלם לגורמים שהיטיבו את נזקיה של התובעת. קרנית סומכת טיעונה זה על פסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין ע"א (חי) 2224/04 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' וענונו דניאל שמעון ואח' , פורסם במאגרים. כן היא עותרת להחזר הוצאות ניהול הגנתה בתיק זה.

 

63.        נראה לי כי נכון יהיה בתיק זה להימנע מפסיקת הוצאות לצדדים וזאת נוכח השיהוי הגדול שבניהול התיק על ידי התובעת. שיהוי זה סביר שיצר קושי לצדדים להעלות מזיכרונם את פרטי המקרה וכן להביא עדים להוכחת טענותיהם. על כן חרף מסקנתי שסומכת על הראיות שהוגשו – לא ראיתי להוסיף גם פסיקת הוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

משכך הדיון בעניין החלתו של פסק הדין בעניין קרנית נ' וענונו אינו נדרש וראיתי להשאירו לעת אחרת.

 

סוף דבר

 

64.        ראיתי לקבוע כי על קרנית לשאת בפיצוי התובעת לאחר שהנתבע 1 נהג במונית ללא ביטוח בר תוקף שכיסה את נהיגתו. כפועל יוצא מכך נדחית התביעה כנגד הנתבעות 4 ו – 5, הפניקס ואבנר.

 

65.        במקביל נדחית ההודעה לצד ג' שהגישו הפניקס ואבנר וכן ההודעות לצד ג' ששלח ג'נא. מנגד מתקבלת ההודעה לצד ג' ששלחה קרנית כנגד הנתבע 1 והנתבע 3, כשהחיוב הוא ביחד ולחוד.

 

66.        על קרנית להשיב להפניקס את חלקה בתשלום הפיצוי לתובעת במסגרת תשלומי ביניים שבוצעו בתיק זה כשהוא צמוד ונושא ריבית ממועד התשלום על ידי הפניקס ועד התשלום המלא בפועל. 

 

67.        נוכח השיהוי הרב שנקטה התובעת והנזק שסביר שנגרם לצדדים עקב כך, ראיתי כי נכון יהיה לקבוע כי כל אחד מהצדדים ישא בהוצאותיו ואין חיוב בהוצאות לבד מחיובה של קרנית להשיב להפניקס את הכספים שהאחרונה שילמה לתובעת וכן חיובם של הנתבעים 1 ו – 3 להשיב לקרנית את הסכומים שחויבה לשלם לתובעת. 

 

68.        המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום, כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009), בהעדר הצדדים.

 

                                                                               

ח. וינבאום וולצקי, שופטת

הדסה/קלדנית

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/5DBCA02AC77F8D73422575DC00566F22/$FILE/C4855C73AC0FBB19422575DC00266FC1.html
תאריך: 
21/06/09
Case ID: 
33228_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : ח. וינבאום וולצקי
ח. וינבאום וולצקי
Powered by Drupal, an open source content management system