אריאל גבאי נ. גאון-חברה לבנין


 

   

בתי המשפט

א  043516/06

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

21/06/2009

תאריך:

כב' השופט רחמים כהן

בפני:

 

 





 

אריאל גבאי קידוחים בע"מ - ח.פ  512725474

בעניין:

התובעת

איתי בסיס

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

נ  ג  ד

 


 

1 . גאון-חברה לבנין והשקעות בע"מ – ח.פ 512197179

2 . גאון עובדיה – ת.ז 049120231

3 . פסגות א.ג ניהול והנדסה בע"מ - ח.פ 513759878

4 . גאון חי – ת.ז 025392119

 

הנתבעים

אלי גאון

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

פסק דין

 

בפני תביעה כספית על סך 483,373 ¤.

 

התובעת היא חברה פרטית העוסקת בביצוע קידוחי יסודות וכלונסאות לבניינים.

 

נתבעת 1 ונתבעת 3 הן חברות פרטיות העוסקות בעבודות בניה.

 

נתבע 2 הוא בעל מניות ומנהל בנתבעת 1 ונתבע 4 הוא בעל מניות בנתבעת 4.

 

תמצית טענות התובעת בכתב התביעה

 

ביום 3.1.06 נכרת בין התובעת לבין נתבעת 1 הסכם עבודה לפיו, התובעת התחייבה לבצע עבודות קידוח בנין, באתר ברחוב אנה פרנק 29, בת-ים. ביצוע הקידוחים נעשה באמצעות מקדחי ענק השוקלים עשרות טונות כל אחד.

 

בתמורה, התחייבה נתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 295,000 ¤ בתוספת מע"מ וכן, סכומים נוספים על פי הצורך.

 

התובעת ביצעה את העבודות המוסכמות בחודשים ינואר ופברואר 2006 וביום 2.3.06 שלחה לנתבעים, באמצעות נתבע 2, חשבון עבור ביצוע העבודות, כדלהלן:

 

א.         התמורה המוסכמת בסך 295,000 בתוספת מע"מ.

ב.         99,000 ¤ בגין 33 ימי עבודת משאבת הבטון (סעיף 7 להסכם).

ג.          57,000 ¤ בגין עיכוב שנגרם לתובעת בשל אי הספקת בטון על ידי הנתבעים.

ד.         12,000 ¤ בגין שמירה שביצעה התובעת באתר עבור הנתבעים.

 

סך התמורה לה היתה זכאית התובעת ביום 2.3.06 היתה - 463,600 ¤ בתוספת מע"מ.

 

ביום 31.4.06, שילמו הנתבעים לתובעת סך של 130,000 ¤ בלבד. לפיכך, נותרה יתרת חוב בסך של 410,094 ¤. על פי סעיף 12 להסכם, על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 0.15% ריבית לחודש עד לתשלום בפועל, ובסך הכל 75,279 ¤, עד ליום הגשת התביעה.

 

נתבעת 1 חתומה על ההסכם נשוא התביעה ועל כן, היא חייבת בתשלום יתרת התמורה.

 

נתבע 2 חתם כערב לקיום התחייבויות נתבעת 1.

 

נתבעים 2 ו- 4 נוהגים בנתבעות 1 ו- 3 בצוותא חדא, כאשר נתבעת 3 נשאה בחלק מתשלום התמורה בסך 130,000 ¤ עבור נתבעים 1 ו- 2. כמו כן, הנתבעים אמרו למנהל התובעת, כי נתבעת 3 היא "כמו הנתבעת 1", לצורך ההתחייבות ותשלום התמורה לתובעת.

 

נתבע 4 התחייב בפני התובעת ונציגיה אישית לתשלום מלוא התמורה וזאת, כמנהל ובעל מניות בנתבעת 3 וכבנו של נתבע 2.

 

הנתבעים הבטיחו פעמים רבות לשלם את יתרת התמורה לתובעת, אך לא עשו כן.

 

מכתב ב"כ התובעת לנתבעים מיום 9.5.06, נותר ללא מענה.  

 

תמצית טענות הנתבעים

 

נתבעים 2, 3 ו- 4 הגישו בקשה לדחיית התביעה נגדם על הסף ולמען הזהירות, הם מצטרפים לטענות נתבעת 1 בכתב ההגנה.

 

מעולם לא נחתם הסכם עבודה בכתב בין התובעת לנתבעת 1 ולפיכך, נתבע 2 מעולם לא ערב להתחייבויות נתבעת 1.

 

במהלך פגישה בין נציגי הצדדים, נתבעת 1 הציגה לתובעת תוכניות עבודה, התובעת העלתה את דרישותיה על גבי טופס הזמנת עבודה, נתבעת 1 הציגה הצעה נגדית על גבי טופס הזמנת העבודה של התובעת וחתמה לצד ההצעה. התובעת נמנעה מחתימה על ההצעה הנגדית של הנתבעת ומנהלה, מר אריאל גבאי, ביקש שהות לשקול את ההצעה הנגדית של הנתבעת. מספר ימים לאחר מכן, אישר מר גבאי, טלפונית, את ההצעה הנגדית וביקש לתאם את תחילת העבודות. מנהל התובעת הבטיח לשלוח את ההסכם המתוקן חתום, אך לא עשה זאת.  

 

נתבעת 1 ראתה לראשונה את ההסכם כשצורף לכתב התביעה כנספח ג', אך מעולם לא הסכימה לו. נספח א' לכתב ההגנה הוא ההסכם המחייב בין הצדדים. בנספח א' נקבע מחיר סופי ומוחלט בין הצדדים.

 

בשל שינויים תכנוניים בשטח ובהתאם להוראות מהנדסי הפרוייקט, צומצמו עבודות הקידוח באתר ולפיכך, התובעת לא ביצעה את כמות הקידוחים שהוסכמה. התובעת ביצעה בפועל 60% מהעבודה המוסכמת וקיבלה את מלוא התמורה בגין אותה עבודה.

 

התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה לסיים את העבודה במועד וגרמה לנתבעת 1 לעיכוב בסיום העבודות ולנזקים כספיים כבדים. התובעת הפרה את התחייבויותיה לביצוע עבודות הקידוח באופן רציף ושוטף ולסיימן תוך 15 ימים. התובעת התעכבה בביצוע העבודות כחודשיים ימים.

 

התובעת לא פנתה לנתבעת מיוזמתה, אלא רק לאחר שהנתבעת שלחה אליה מכתבי התראה ופנתה אליה טלפונית בגין הפרת ההסכם על ידה. התשלומים שולמו לתובעת כמקדמה, בתנאים של שוטף + 90. לאחר משלוח החשבונית על סך 410,094 ¤, חשבון חלקי מס' 1 (נספח ה' לכתב התביעה), שלחה התובעת את נספח ה' לכתב ההגנה, חשבונית מס' 1252 מיום 25.6.06, על סך 161,250 ¤, כ"חשבון סופי עבודות קידוח".

 

טענות התובעת מופרכות, מוגזמות וחסרות כל אחיזה במציאות. נתבעת 1 הזמינה משאבות בטון בעצמה ועל חשבונה וסיפקה את הבטון הנדרש בכמויות ובמועדים שנדרשו על ידי התובעת.

 

סעיף 12 להצעת העבודה המתייחס לריבית פיגורים, נמחק מהצעת התובעת על ידי נתבע 2 והמחיקה אושרה על ידי מנהל התובעת.    

 

נזקיה של הנתבעת בגין העיכוב בסיום העבודות מוערכים על ידה בסך של 50,000 ¤ והיא מבקשת לקזז אותו מכל סכום שייפסק לתובעת. הנזקים אינם ניתנים להערכה מדוייקת, כיוון שהפרוייקט עדיין לא הסתיים במועד הגשת כתב ההגנה.

 

בהתאם להסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה, הטענות שהועלו בבקשה לסילוק על הסף, שמורות לצדדים והם היו רשאים להעלותן בסיכומים. 

 

העדים שהעידו

 

התובעת הגישה את תצהיריהם של מנהלה, מר עזרא גבאי, ושל ב"כ, עו"ד איתי בסיס.

ב"כ הנתבעת ויתר על חקירתו הנגדית של עו"ד איתי בסיס.

מטעם הנתבעים הוגשו 2 תצהירים, תצהירו של מר עובדיה גאון ותצהירו של מר חי גאון.

 

כל העדים שהעידו בתיק זה (למעט עו"ד איתי בסיס, שכלל לא נחקר) הם עדים המעוניינים בתוצאות המשפט והעד היחיד שייתכן והיה יכול לתת עדות אובייקטיבית, המהנדס יאיר פירן, לא התייצב לדיון ההוכחות ותצהירו נמשך מתיק בית המשפט (עמ' 19-20 לפרוטוקול).

 

דיון

 

ככלל, התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ואילו הנתבעים נושאים בנטל השכנוע לגבי יסודותיהם העובדתיים של טענות ההגנה (יעקב קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, תשס"ד – 2003, עמ' 1508, להלן- קדמי). על כך נאמר על ידי בית המשפט העליון, כדלהלן: "... נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות... נטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו 'המוציא מחברו – עליו הראיה' (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה (שם, בעמ' 1512). ככלל, בתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על מי שנושא בנטל השכנוע …" (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פסקאות 11 ו- 13 לפסק הדין, הדגשה הוספה). 

 

אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים שנכרת ביניהם הסכם לביצוע קידוחים בבנין הנדון. אין גם מחלוקת אמיתית בין הצדדים, שהתובעת ביצעה את הקידוחים שהתבקשה לבצע בפועל.

 

הטענה, שהיה צורך ב- 302 קידוחים, שהופחתו ל- 278 קידוחים, כאשר בפועל בוצעו 190 קידוחים (סעיף 28 לתצהיר נתבע 2), היא טענה בעייתית לאור העובדה, שמדובר בקידוחים ובכלונסאות של יסודות בניין חדש, ולכל הפחות דורשות חוות דעת מומחה או עדות מהנדס הבנין.  

 

לטענת התובעת, ההסכם הוא נספח ג' לכתב התביעה, טופס הזמנת עבודה עליו חתמו הנתבעים 1 ו- 2.

 

לטענת הנתבעים, ההסכם הוא אותה הזמנת עבודה ממש (ת/1), כאשר מרבית התנאים הכלליים מחוקים והוסף בכתב יד המשפט, "90 יום לתשלום". לטענת התובעת, הנתבעים ביצעו את השינויים בהצעת העבודה/בהסכם ללא הסכמתם. לטענת הנתבעים, מנהל התובעת הסכים לשינויים בהצעה בשיחה טלפונית מאוחרת יותר.

 

הנטל להוכחת השינויים בהצעת העבודה ולהסכמת מנהל התובעת, מוטל על הנתבעים. ההצעה הוגשה לנתבעים על ידי התובעת ונחתמה על ידי נתבע 2 ובחותמת החברה. עובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסת התובעת. אם אכן בוצעו שינויים בהצעה – מדוע חתמו עליה נתבעת 1 ונתבע 2? אם אכן, התובעת לא הסכימה לשינויים בהצעה, מדוע חתמו עליה הנתבעים?     

 

לטענת הנתבעים, התובעת לא קיבלה את השינויים, לפיכך לא צירפה את חתימתה על גבי ת/1, "תלשה את המסמך המקורי (ככל הנראה בכעס), מפנקס ההזמנות שלה ונטשה את המקום" (סעיף 3.1.7 לסיכומי הנתבעים). אם אכן כך היה, הקווים המוחקים את התנאים הכלליים (השינויים), היו מופיעים גם על גבי ההעתק (נספח ג' לכתב התביעה), אך עיון בהעתק מעלה, שהשינויים אינם מופיעים בו. יצויין שגירסה זו שונה במידת מה מהגירסה המופיעה בתצהירו של נתבע 2 (סעיפים 9 – 11). לפיכך נראה, שהשינויים בוצעו לאחר מכן, אך ורק על גבי העותק שהיה מצוי בידי הנתבעים (ת/1).

 

עוד יצויין בהקשר זה, שמכתבי הנתבעת מיום 5.2.05 ומיום 20.2.05, העוסקים בעכובים לכאורה בסיום העבודה, מתייחסים ליום 3.1.05 כיום חתימת ההסכם ומימלא, כיום תחילת העבודה.

 

לאור כל האמור, אני מקבל את גרסת התובעת לפיה, התובעת הגישה לנתבעת את הצעת העבודה, נתבעים 1 ו- 2 חתמו על ההצעה והדבר מהווה קיבול של ההצעה. גרסת הנתבעים מסתברת פחות ואין היא נתמכת בראיות אובייקטיביות כלשהן.   

 

בשני העותקים נכתב, כי העבודה תבוצע לפי תוכניות שתקבל התובעת וכי התמורה היא בסך כולל של 295,000 ¤ בלבד. לטענת התובעת מדובר בהסכם "פאושלי", דהיינו, הסכם בו הצדדים מסכמים על מחיר כולל וסופי עבור עבודות שיבוצעו וזאת ללא מדידת כמויות.

 

בהסכם מסוג זה, הקבלן נוטל את תוכניות העבודה והמפרטים, מעריך את עלויות ביצוע העבודה ומגיש הצעת מחיר כוללת לכל העבודות. הקבלן משקלל בהצעת המחיר, גם את הסיכונים הכרוכים בהסכם מסוג זה, שכן הערכה שגויה או סיבוכים במהלך הבניה, עלולים לגרום לו להפסדים כבדים.

 

מצער הדבר, שהצדדים לא השכילו להעלות על הכתב את כל ההסכמות שהגיעו אליהן. אין צורך בהסכם ארוך, מפורט ומלומד. די בהסכם קצר הכולל את עקרונות ההתקשרות. הצעת המחיר קובעת סכום כולל לכל הקידוחים שיש לעשות על פי תוכניות העבודה.

 

האם מדובר בהסכם "פאושלי" או בהסכמה המתייחסת לכמות מסויימת של קידוחים ואם כמות הקידוחים תקטן בשליש, כך גם התמורה תוקטן בשליש?

 

עיון בהצעת העבודה מעלה, שאין בה התייחסות לכמות הקידוחים או לאופי הקידוחים ולא נקבע בה מחיר למטר אורך, שהרי אין זה סביר לתמחר באותו סכום בורות בעומקים שונים (עמוד 7 לפרוטוקול). מדובר על מחיר כולל וסופי עבור העבודות, על פי "תכניות שיקבל" מנהל התובעת. אין מדובר על תכניות שקיבל, אלא על תכניות שיקבל בעתיד. 

 

יתירה מזאת, הנתבעים מחקו מיוזמתם את ה"תנאים הכלליים" של הצעת העבודה, לרבות את סעיף 11 בו נאמר, כי "דפי רישום כלונסאות ... יחייבו את הצדדים... הכמויות המצוינות בדפי הרישום כלונסאות יהוו אישור סופי ומוחלט לצורך כל דבר ועניין. החישוב על פיהם יחשב כסכום סופי קצוב".

 

סעיף זה מתייחס להצעת עבודה הבנויה על מספר הקידוחים המבוצעים בפועל. אם אכן הוסכם בין הצדדים, שהתמורה תשולם על פי מספר הקידוחים, מדוע מחקו הנתבעים את סעיף 11? כפי הנראה, גם הם סברו, שמדובר בסכום כולל וסופי עבור העבודה בכללותה.      

 

הנתבעים גם מחקו את המספר 300, שנרשם על גבי הזמנת העבודה המקורית (ת/1), כאשר הם טוענים שהכוונה היא למספר הקידוחים על פי התוכנית המקורית. אם התמורה מתייחסת ל- 300 קידוחים, מדוע מחקו הנתבעים את המספר? לנתבעים הפתרונים. 

לאור כל האמור, אני מקבל את גרסת התובעת, שהוסכם על תמורה כוללת לכל הקידוחים באתר, ללא חישוב כמויות העבודה שבוצעה בפועל ובמקרה זה, מספר הקידוחים, קוטרם ועוביים. עוד יצויין בהקשר זה, שהקידוחים שלא נעשו הם הקידוחים הקטנים יותר ולגרסת התובעת, הם מהווים בין 4 ל- 5 אחוזים מסך הכל הכללי "של הקובים" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 22 – 28).  

 

תמיכה במסקנה זו, ניתן למצוא בהתנהגות הנתבעים לאחר הגשת כתב ההגנה.

 

כאשר בית המשפט מגיע לכדי מתן פסק דין, עליו לפסוק על פי הראיות שהובאו בפניו. יתכן, שצד כלשהו לא יצליח להוכיח את טענותיו בשל מחדלים ראייתיים או בשל התנהלות רשלנית ועל אף שיש צדק בדבריו, לא יזכה לקבל את המגיע לו. לעיתים, רווח והצלה מגיעים אליו מהצד שכנגד. בניגוד לבית המשפט, שניזון אך מהראיות המובאות בפניו על ידי הצדדים, הצדדים עצמם יודעים, בדרך כלל, מי ביניהם דובר אמת ומי ביניהם צודק בטענותיו.

 

לאחר קבלת כתב התביעה, ביום 6.8.06, פנה נתבע 4 לב"כ התובעת טלפונית וטען באוזניו, כי אינו מבין מדוע הוגשה התביעה, שכן המחלוקת בין הצדדים נפתרה בפשרה והוא עצמו שלח לתובעת, ימים אחדים קודם לכן, ארבעה שיקים בסך כולל של 161,250 ¤.

 

זמן קצר לאחר שהסתיימה השיחה הטלפונית בין נתבע 4 לבין עו"ד איתי בסיס, שלח לו נתבע 4 באמצעות הפקס צילומים של ארבעת השיקים. השיקים היו משוכים על ידי נתבעת 3.

 

לצד השיקים המצולמים, רשם הנתבע 4 בכתב ידו, כדלהלן: "לכב' עו"ד איתי בסיס שלום רב. בהמשך לשיחתנו להלן חשבונית סוף תשלום ושיקים שנשלחו למרשתך. לא מבין את כל המהומה הרי נסגר החשבון ונפרדנו כידידים. בכבוד רב חי גאון".

 

עו"ד איתי בסיס הגיש תצהיר המפרט עובדות אלה וב"כ הנתבעים ויתר על חקירתו – משמעות אי חקירה על תצהיר עדות ראשית, יכולה לשמש, באופן טבעי, אינדיקציה לנכונות האמור בו וב"כ הנתבעים אף מאשר זאת בסעיף 3.3.1 לסיכומיו. לתצהיר צורף צילום השיקים וחשבונית התובעת מיום 25.6.06. על החשבונית נרשם, "קידוח כלונסאות. חשבון סופי עבודות קידוח".

מאידך, סיפור המעשה של הנתבעים בעניין זה אינו סביר ומנוגד לדברים שכתב נתבע 4 בכתב ידו על גבי צילום השיקים. ב"כ התובעת מפנה בסיכומיו לסתירות בגרסאותיו של נתבע 4 ובין היתר לכך, שבסעיף 40 לתצהירו הוא מספר, שלמיטב זכרונו כפי שהיה בעת השיחה עם עו"ד איתי בסיס, השיקים כבר נשלחו לתובעת. בחקירתו הנגדית טען אחרת, טען שהשיקים היו בידיו, הוא הוציא אותם מהמעטפה, צילם אותם ושלח את הצילום לעו"ד בסיס. 

 

לא אוכל לקבל את טענת התובעת, שהחשבונית הוצאה על ידה לאחר מעשה הטעיה או תרמית של נתבע 4, כמפורט בסעיפים 46 – 50 לתצהיר מנהל התובעת. ראשית, הנטל להוכחת מעשה הטעיה או תרמית הוא נטל מוגבר ואין די באמירה בעלמא של מנהל התובעת. שנית, חזקה על מנהל התובעת, שהיה ער למשמעותן ולמהותן של המילים "חשבון סופי" והסכים לכך.  

 

יש בשני מסמכים אלה – החשבונית והשיקים - כדי להצביע על הסכמה הדדית לפיה, יתרת החוב של הנתבעת לתובעת היא בסך 161,250 ¤. צירוף סכום זה למקדמה על סך 130,000 ¤, מגיע לסך כולל של – 291,250 ¤, סכום קרוב ביותר לתמורה הנקובה בהצעת העבודה.  

 

מעבר לתמורה בגין הקידוחים, טוענת התובעת לסכומים נוספים כגון 99,000 ¤ בגין ימי עבודת משאבת בטון, 57,600 ¤ בגין עיכובים בעבודה שנגרמו על ידי הנתבעים ו- 12,000 ¤ בגין שמירה באתר. יצויין, שסך כל הסכומים הנתבעים, עולים בהרבה על התמורה המוסכמת. 

 

התובעת לא השכילה להוכיח במידה הנדרשת את המקור לחיובים אלה ולא הציגה מסמכים ואסמכתאות להוכחת טענותיה בעניין זה. מאידך, גם הנתבעת לא השכילה להוכיח את הנזקים הנטענים על ידה בכתב ההגנה. לפיכך, מן הראוי היה לדחות את טענות שני הצדדים לעניין זה.

 

מכל מקום הוכח, שהתובעת לא ביצעה את כל הקידוחים שהיו מתוכננים מראש והוכח, שהיו טענות לגבי עיכובים בעבודה (נספחים ד', ה', ו' לתצהיר נתבע 2). בנסיבות אלה ניתן להניח, שאנשים סבירים נפגשים, דנים במחלוקות ביניהם ומגיעים להסכמה, שבמקרה זה קיבלה ביטוי  בחשבונית מס' 1252 מיום 25.6.06 (ת/3). בחשבונית נרשם, "קידוח כלונסאות. חשבון סופי עבודות קידוח". בעקבות הסכמה זו, גם נמשכו על ידי נתבעת 3, השיקים המפורטים לעיל.   

 

לאור כל האמור לעיל, זכאית התובעת לסך המוסכם, 161,250 ¤ (כולל מע"מ).

 

התובעת מבקשת, שלסכום זה תתווסף ריבית פיגורים יומית של 0.15%, דהיינו - ריבית חודשית של 4.5%, דהיינו - ריבית שנתית של לפחות 54% ואם מדובר בריבית מצטברת חודשית היא יכולה להגיע עד כדי- 70% ריבית.

 

מדובר בריבית דרקונית, שיש לדון בה, לנהל משא ומתן לגביה ולהסכים עליה. כל זה לא נעשה כאן. סעיף הריבית נמצא בתחתית רשימה של סעיפים קטנים, תרתי משמע, כאשר חלק מהם לא רלבנטיים כלל לעסקה הנדונה. התובעת אינה טוענת שנוהל משא ומתן לגבי הריבית והנתבעת טוענת, שמחקה כמעט את כל הסעיפים הקטנים שבהצעת המחיר. בנסיבות אלה, אני דוחה את בקשת התובעת והחוב הפסוק ישא את הריבית החוקית בלבד.  

 

נתבעת 1 חייבת בתשלום עקב היותה צד לחוזה עם התובעת.

 

נתבע 2 חב בתשלום עקב היותו ערב להתחייבויות נתבעת 1. נתבע 2 הכחיש באופן נחרץ את ערבותו האישית להתחייבויות נתבעת 1 (סעיף 17 לתצהירו), אך הודה בכך בחקירתו הנגדית, "... אלה שתי החתימות שלי. הוא ביקש שאני אחתום ערב אישי וגם בשם החברה, ושמתי חותמות. אמרתי שאין לי בעיה עם זה". ולשאלה, "הסכמת להיות ערב אישי?" השיב – "כן, אמרתי את זה 10 פעמים". (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 1 – 5).    

 

נתבעת 3 חייבת בתשלום עקב היותה ה"גוף המשלם". נתבעת 3 היא זו ששילמה את המקדמה, היא זו שהוציאה את ארבעת השיקים בגין החשבון הסופי והיא זו שנטלה על עצמה את התשלום בגין העבודות של קבלני המשנה (סעיפים 44 - 45 לתצהיר נתבע 2, עמוד 22 לפרוטוקול, שורה 29).

 

לגבי נתבע 4 לא הוכחה ערבות או התחייבות אישית מכל סוג שהוא לתובעת. אין די בכך, שמנהל התובעת יעיד על התחייבות בעל פה, שנאמרה לו על ידי נתבע 3 (סעיף 18 לתצהירו), להבדיל מנתבע 2, שחתם כערב על הצעת העבודה.

 

לאור כל האמור - נתבעים 1, 2 ו- 3 ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, סך של 161,250 ¤, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 25.6.06 ועד לתשלום בפועל.

 

כמו כן - נתבעים 1, 2 ו- 3 ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 15,000 ¤ ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ¤, בתוספת מע"מ כדין. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום בפועל.     

 

ניתן היום כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

 

                                                                                

רחמים כהן, שופט

 


 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/902D640DC006D22D422575DC0055B1FC/$FILE/1448C89AA471BC98422575D20039FFEB.html
תאריך: 
21/06/09
Case ID: 
43516_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : רחמים כהן
רחמים כהן
עורכי דין : איתי בסיס
איתי בסיס
Powered by Drupal, an open source content management system