חודדי נ. אבו חצירא


 

   

בתי המשפט


 

הפ 000144/07

בית משפט השלום קרית גת

 

22/06/2009

תאריך:

כבוד סגנית הנשיא השופטת טלי חיימוביץ

בפני:

 

 





חודדי יוסף

בעניין:

המבקש

אושר בן עזרי

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

אבו חצירא אלעזר

המשיב

יחיאל וינרוט

ע"י ב"כ עו"ד


 

פסק דין

בפני בקשה לביטול פסק בורר.

 

העובדות

המבקש הגיש תביעה כספית כנגד המשיב, בת.א. 1114/01, אשר הועברה על פי הסכמת הצדדים, לבוררות בפני כב' השופט בדימוס יעקב שמעוני.

 

ביום   12/8/07, ניתן על ידי הבורר פסק הבוררות, לפיו נדחתה תביעת המבקש, מחמת העדר התייצבות.

 

המבקש עותר לביטול פסק הבוררות ממספר טעמים כדלקמן:

א.     הסכם הבוררות בטל מעיקרו, או לחילופין בוטל כדין.

ב.      נתגלה כי הבורר אינו ראוי לאמונו של המבקש.

ג.       הבורר נהג בשרירות לב ובמשוא פנים.

ד.      סמכות הבורר פקעה, לאחר שפסק הבורר לא ניתן במועד.

ה.      הבורר נמנע מליתן החלטה בבקשת המבקש לחייב את המשיב לאפשר למבקש לעיין בתיק המשטרה.

ו.        הבורר נתן את פיסקו מבלי לשמוע את ראיות המבקש, ולא ניתן לו יומו בבית המשפט.

 

המשיב  התנגד לעתירה, וטען בתגובתו, כי טענות המבקש אינן מקימות עילות ביטול מאלה המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). עוד נטען, כי חלק מטענות המבקש  כבר נדונו ונדחו לגופו של עניין, במסגרת בקשה לביטול הליך הבוררות (בש"א 1278/07), ומכאן שקיים מעשה בית דין ביחס אליהן. בתאריך 16.6.08 התקיים דיון בבקשה. מטעם המבקש העיד המבקש בעצמו. מטעם המשיב הוגש תצהירו  של עו"ד דורון נחמיה, וב"כ המבקש ויתר על חקירתו. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

8.      בטרם אדון בבקשה לגופה, אפרט בקצרה את השתלשלות העניינים הרלוונטית, אשר ברובה אינה שנויה במחלוקת.

 

הבורר מונה ביום 3.9.02, בהסכמת הצדדים. ב"כ המשיב הציע את השופט בדימוס שמעוני, וב"כ המבקש הסכים להצעה. לאחר המינוי, נערכו שתי ישיבות בוררות מקדמיות, ביום 27.5.03 ו-10.6.03. במהלך הישיבה מיום 10.6.03 הודיע הבורר, כי הוא מוזמן לחתונת בנו של בא כוחו של המשיב, עו"ד וינרוט. ביום 11.2.05 הגיש ב"כ המבקש דאז, עו"ד עמרי אלירז,  בקשה לחידוש הליכים בתיק האזרחי (בש"א 735/05) מהטעמים הבאים:

א.     ההליך אינו מתקדם, והמועד הנקוב בחוק הבוררות חלף.

ב.      המבקש אינו מסוגל לעמוד בתעריפי שכר הטרחה של הבורר.

ג.       בקשה משותפת לפרקליטות לקבל חומר חקירה משטרתי עלולה לחייב השגת צווים מבית המשפט, ויקל  לעשות כן במסגרת תיק אזרחי.

ד.      הבורר הודיע לצדדים כי הוא מוזמן לחתונתו של בנו של ב"כ המשיב, על יסוד ידידות בין אשת הבורר לאשתו של עו"ד ויינרוט.

הדיון בבקשה התקיים בתאריך 2.5.05 בפני כב' סגן הנשיא השופט אבי זמיר. עולה מפרוטוקול הישיבה כי לאחר שב"כ הצדדים הרצו טענותיהם, יצאו להפסקה, בסיומה שבו לאולם וב"כ המבקש דאז, עו"ד אלירז, הודיע לבית המשפט, כי סוכם בין הצדדים, כי הבקשה תמחק ללא צו להוצאות. עוד הודיע עו"ד אלירז, כי יפנה לבורר על מנת לחדש את ההליך ולקדמו, יעביר לחברו את תדפיסי הבנק שברשותו, ויפנה אליו לקבל את תיק המשטרה.

 

במרוצת שנת 2005, החליף המבקש ייצוג, ושכר את שירותיו של בא כוחו הנוכחי. מאז ועד למועד בו התקיים הדיון האחרון בבוררות (6.8.07), מועד שנקבע לשמיעת ההוכחות, אך בעדר התייצבות ניתן פסק הבוררות,  התקיימו מספר הליכים נוספים בפני הבורר, לצורך קידום ההליך, ואשר ידונו להלן, לפי הצורך. במקביל, הגיש המבקש לבית המשפט, בקשה  לבטל את הסכם הבוררות. הבקשה נדחתה לאחר שהסתבר כי בטרם הוגשה תגובת המשיב, כבר ניתן פסק הבורר (בש"א 1278/07), והחלטה מיום 7.10.07. כאמור, ביום 6.8.07, בהעדר התייצבות למבקש ובא כוחו, לאחר שבקשת הדחייה שהגיש ב"כ המבקש נדחתה, ונוכח התנהגותו של ב"כ המבקש, אותה מצא הבורר "מזלזלת ומבזה" (כאמור בפסק הבוררות, אשר יצוטט להלן), דחה הבורר את התובענה. במסגרת פסק הבוררות פרט הבורר את התנהלות ב"כ המבקש, אשר הביאה אותו להחליט את אשר החליט, ואלה הדברים:

"רובו של התיק שבפני עמוס בבקשות לדחייה על הסף מטעמו של הנתבע בשל אי מילוי צווים שניתנו בהליכים המקדמיים ותגובות לבקשות אלו מטעמו של התובע.

פעמים שהתובע הרחיק לכת יותר ואף לא טרח להגיב לבקשה לדחייה על הסף של תביעתו...בנסיבות אלו, זימנתי את הצדדים לישיבה מקדמית נוספת שהתקיימה בתאריך 18.05.06 בה הודיע  ב"כ התובע – עו"ד אושר בן עזרי: "יתכן ולא יהי מנוס מפנייתי לבית המשפט"...גם לבקשת דחייה זו נעתרתי, על אף התנגדות הנתבע לדחייה, וקבעתי דיון בהתאם לבקשתו של ב"כ התובע, לתאריך 6.8.07.

יודגש שעד לישיבה זו, לא הוגשה כל בקשה לבית המשפט ע"י התובע, על אף שחלפה למעלה משנה מאז הצהרתו שצוטטה לעיל...דומני, שלא ניתן להמשיך להתייחס בסלחנות מוגזמת וברוחב לב לתובע שבאופן רצוף ועקבי מתחמק לנהל את הדיון, לפיכך לא מצאתי מקום לדחות את השמיעה של הדיון היום.

בנסיבות אלו, לא מצאתי כל דרך הולמת ותואמת את הנסיבות זולת לקיים את הדיון.

לא זו בלבד שהתובע לא התייצב לדיון, על אף שהוזהר שהדיון יתקיים בהיעדרו, הוא גם נקט בדרך מזלזלת, כפי שתיאר נכון ב"כ הנתבעת בבקשותיו הרבות לדחייה על הסף, שהתנהגות התובע בהליך אינה אלא "חוכא ואיטלולא" וכך גם התייחס לבקשת התובע לדחות את הדיון היום.

בשים לב להתנהגותו המבזה והמזלזלת, כלשונו של השופט חשין בע"א 1628/92 אדוארדו גינזבורג נ' ירון פלסט (1981) בע"מ...סוף דבר, התביעה נדחית."

 

     

 

 

 

דיון

16.  בית המשפט יבטל פסק בוררות, רק אם יוכח בפניו כי נפל פגם מהפגמים המנויים בסעיף 24 לחוק.

"מן הראוי להדגיש בהקשר זה כי פסק בוררות ניתן לבטל אך ורק באחת מעשר העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, אשר אף אותן יש לפרש באופן מצמצם ודווקני" (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים – כפר שיתופי, ניתן ביום 22.9.03, פורסם בנבו).

 

17.  ראה גם  רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד, פ"ד נט (5) 1:

"על ההתערבות השיפוטית בפסק הבוררות להיות צרה ומוגבלת לעילות שהוגדרו בחוק, שאותן יש ליישם בזהירות ועל דרך של פירוש דווקני במגמה לתת תוקף לפסק הבוררות ולא לבטלו. מתוך ראייה כזאת של הביקורת השיפוטית בית המשפט הבוחן את פסק הבוררות אינו בוחן אותו כערכאת ערעור הבוחנת פסק דין, ואין הוא אמור לבדוק אם לפי הדין צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן, שהרי עילת הביטול של טעות על פני הפסק אינה נמנית עוד עם עילות הביטול."

 

18.  אדון להלן, בכל אחת מטענות המבקש, תוך התייחסות לעילת הביטול הרלוונטית.

 

שכר טרחת הבורר

19.  טוען ב"כ המבקש, כי לא נאמר למבקש מראש מה יהיה שכר טרחת הבורר בגין הבוררות. כאשר לחץ על בא כוחו לדעת כמה תעלה לו הבוררות, השיב לו עו"ד אלירז, כי שכר הטרחה עלול להגיע למאות אלפי ¤. המבקש, אשר בבוררות אחרת בה היה מעורב שילם 8,000 ¤ כשכ"ט, לא שיווה בנפשו שאלה יהיו סכומי שכר טרחת הבורר, ולא הסכים להם. גם בהמשך, ולאחר סיום ההליך, לא ידוע למבקש כיצד חושב שכר טרחתו של הבורר, והוא מסיק כי אם גבה הבורר, סך של  20,000 ¤ עבור שלוש ישיבות מקדמיות, וישיבה נוספת בה לא התקיים דיון, ברי כי שכר הטרחה לשמיעת כל הבוררות היה עולה כדי סכומי עתק. אילו ידע המבקש שאלה סכומי שכר הטרחה, לא היה מסכים לקיום הבוררות.

 

20.  לפיכך, טוען ב"כ המבקש, הסכם הבוררות נכרת בטעות, אשר יורדת לשורש גמירות הדעת, ובהעדר גמירות דעת הסכם הבוררות בטל מעיקרו, ויחד עימו מינוי הבורר. לפיכך, פסק הבורר ניתן בחוסר סמכות. עילת הביטול נסמכת על סעיפי משנה 1-3 לסעיף 24 הנ"ל.

 

21.  לחילופין, מדובר בטעות המהווה עילה לבטול הסכום הבוררות, ועל כן עותר ב"כ המבקש כי בית המשפט יבטלו.

 

22.  איני מקבלת טענות אלה.

 

23.  ראשית, מבחינה עובדתית, לא הוכח בפני מה גובה שכר  הטרחה אותו אמור היה הבורר לגבות עבור הבוררות, אילו התנהלה במלואה. שכר של 20,000 ¤, בו חויב המבקש בפסק הבוררות, אינו מלמד על כך שאילו התנהלה הבוררות עד תומה, היה השכר הכולל עולה כדי מאות אלפי ¤.

24.  גם אילו הייתי מניחה, לטובת המבקש, כי שכר הטרחה עבור הבוררות אמור היה להגיע לסכומים פנטסטיים של מאות אלפי ¤, אין בכך כדי להוות פגם המביא לבטלותו של הסכם הבוררות, או להקים עילה לביטולו. אין בכך גם כדי להוות עילת ביטול  פסק הבוררות.

25.  אשר להסכם הבוררות - יכול היה המבקש, עובר לחתימת הסכם הבוררות, לעמוד על כך ששכר הטרחה, או הדרך לחשבו, יוסדרו מראש, וכתנאי לחתימה על הסכם הבוררות. זוהי הדרך הנכונה למנוע הפתעות כגון אלה שנטענו על ידי המבקש (ראה לעניין זה ספרה של פרופ' סמדר אוטולנגי "בוררות דין ונוהל", מהדורה רביעית, כרך ב, עמ' 482).

 

26.  שעה שהמבקש לא עשה כן, אין הוא יכול להישמע בטענה כי גובה שכר הטרחה יורד לשורש הסכמתו להתדיין בבוררות, ועל כן ההסכם בטל.

 

27.  אין גם מקום לטענה כי שכר טרחה גבוה מהווה עילת ביטול הסכם הבוררות. ראשית, החוק עצמו קובע מה יהיה הדין במקרה של שכר טרחה הנחזה להיות מופרז על ידי הצדדים (סעיף 32(א) לחוק).

 

28.  שנית, גם אילו מדובר היה בטעות כזו שמצמיחה עילה לביטול החוזה, אין עסקינן בבטלות החוזה, אלא בזכות לעתור לביטולו, וגם זאת תוך זמן סביר מאז שנודעה עילת הביטול (סעיף  20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.

 

29.  אין חולק כי הזמן הסביר חלף במקרה שלנו.

 

30.  גם לשיטת המבקש בתצהירו (סעיפים 21-24), גובהו המשוער הנטען של שכר טרחת הבורר נודע לו מפי בא כוחו לאחר הישיבה שנערכה ב- 10.6.03. המבקש טוען אמנם כי לחץ על עו"ד אלירז להגיש בקשה לביטול הסכם הבוררות, אולם בפועל הביע המבקש באמצעות בא כוחו, הסכמה לתשלום שכר הטרחה. ראה תשובה שהגיש עו"ד אלירז ב-11.1.04 לבקשה לדחייה על הסף, כדלקמן: "כעת, לאחר שהודיע המבקש כי הוא מסכים לשאת, בשלב זה, בכל עלות שכרו של הבורר, אין כל התנגדות למשיב כי הליכי הבוררות ימשכו כסדרם, לאחר קבלת החומר מפרקליטות מחוז דרום".  (נספח ו' לתשובה להמרצת פתיחה).

 

31.  גם בשלב מאוחר יותר, כאשר הגיש המבקש בקשה לבטל את הליך הבוררות, (בש"א 735/05), שאחת מעילותיה, כפי שציינתי לעיל, היתה עלות שכר הטרחה, חזר בו ממנה ומחק אותה. ב"כ המבקש אף ציין לפרוטוקול: "לבקשת חברי, אני מוכן להצהיר, כי אפנה לבורר על מנת לחדש את ההליך אצלו ולקדמו..." (עמ' 9 לפרוטוקול, שם).

 

32.  לסיכום – שעה שיכול היה המבקש לעמוד על קביעת מנגנון לחישוב שכר טרחת הבורר, ולא עשה כן, הוא מנוע מלטעון כי שכר טרחה גבוה מאיין את גמירות דעתו להתקשר בהסכם הבוררות. בנוסף, נוכח הוראות סעיף 32 לחוק, אין שכר גבוה מהווה עילה לביטול הסכם הבוררות, ונוכח הוראות סעיף 24 לחוק, אין שכר גבוה מהווה עילה לביטול פסק הבוררות. כל זאת בהנחה, שלא הוכחה, כי שכר טרחתו של הבורר אמור היה לעמוד על מאות אלפי ¤. גם אילו היה בכך כדי להביא לביטול ההסכם עקב טעות, הזמן הסביר חלף, והמבקש גם מנוע מלטעון לכך, לאחר שויתר במפורש על הטענה.

33.  אשר על כן אני דוחה את הטענה.

 

הבורר אינו ראוי לאמונו של המבקש

34.  לטענת המבקש, בין הבורר לב"כ המשיב קשרים חברתיים הדוקים, במסגרתם הוזמן הבורר לחתונת בנו של ב"כ המשיב. הבורר הודיע לצדדים אודות ההזמנה לחתונה בישיבה מיום 10.6.03, ובתגובה לכך, דרש הוא מבא כוחו לבטל את הליך הבוררות בגין כך, אך עו"ד אלירז דחה אותו בנימוקים של לך ושוב.

 

35.  ב"כ המבקש טוען, כי נוכח קשרים חברתיים אלה, וניגוד העניינים המהותי העולה מהם, לא ראוי הבורר לאמון הצדדים, ומכאן שלא היה מקום למינויו מלכתחילה. מינוי כאמור שומט את הבסיס מהסכם הבוררות ושולל את סמכותו של הבורר. ב"כ המבקש מבסס טענות אלה על סעיפי משנה 1-3 לסעיף 24 לחוק.

 

36.  גם טענה זו איני מקבלת.

37.  אכן, קשרים חברתיים בין בורר לבין צד כלשהו להליך, יכול ויפגמו באובייקטיביות ההליך. אולם, משלא הוגשה בקשה לפסלות הבורר, מיד עם היוודעה, אין מקומה בשלב זה. ראה לעניין זה פרופ' אוטולנגי הנ"ל כרך ב', עמ' 1150:

"מניעות יכולה להיות מבוססת על השלב בו הגיש העותר את בקשתו לביטול הפסק. אדם שהשהה את בקשתו לפרק זמן ארוך, לא יהנה מאהדת ביהמ"ש ובקשתו תידחה. אדם שגילה אודות קשר קודם בין הבורר לצד השני ולא פעל מיד – ייראה כמי שויתר על זכותו...ההגיון הוא, שאם לא מחה בעל הדין על כך מיד – רואים אותו כמוותר על הטענה." ראה גם רע"א 332/87 אסרף נ' מושב בצת, פ"ד מא (3) 839; ת"א (ת"א) 2741/87 בומס נ' בלוך, פ"מ תש"ן (1) 462.

 

38.  ראה גם ע"א 7298/00 בסט דוד נ' חממי עזרה, דינים עליון כרך סא 21, בו נאמר :

" אי העלאת העניין משך כחצי שנה, תוך המשך הליכי הבוררות, יוצרת השתק, המונע מן המבקשים להעלות טענה זו בשלב כה מאוחר...אכן, המתנה בלא מעש של צד לבוררות, הסבור כי עומדת לו טענת פסלות, והעלאת הטענה בעיתוי מאוחר אותו רואה צד כעיתוי נוח, אינה עולה בקנה אחד עם הצורך לשמור על מוסד הבוררות כמוסד בעל ערך מעשי ליישוב סכסוכים."

 

מאז 10.6.03, עת נודע למבקש אודות קשרים חברתיים כאלה ואחרים, לא הגיש בקשת להעברת הבורר מתפקידו כנדרש. יתירה מזאת, הבקשה לחידוש הליכים בתיק האזרחי (בש"א 735/05) אשר הוגשה בחודש 2/05, דהיינו, קרוב לשנתיים לאחר שנודעה עילת הפסילה, בין היתר על יסוד הקשרים החברתיים בין הבורר לב"כ המשיב, נמחקה בהסכמה, וב"כ המבקש הודיע על הסכמתו להמשיך את ההליך.

40.  גם בא כוחו הנוכחי של המבקש, לאחר שקיבל עליו את הייצוג, הגיש בקשות שונות בבוררות, ביניהן בקשות לדחיית מועד לישיבות שנקבעו לבוררות, וגם הוא נמנע מלהעלות את טענת הפסלות.

 

41.  אשר על כן אני דוחה טענה זו.

 

אי מתן פסק בורר בתוך המועד הקבוע בחוק

42.  פסק הבורר ניתן ביום 12/8/07, ארבע וחצי שנים לאחר מינוי הבורר.

 

43.  לטענת ב"כ המבקש, הבורר השתהה במתן הפסק, מעבר למועד הקבוע בחוק, ונתן לבסוף את פסק הבוררות, למרות שידע כי תלויה ועומדת בקשה לביטול הסכם הבוררות, בין היתר בגין עילה זו.

 

44.  גם טענה זו יש לדחות.

 

45.  סעיף 26(ג) לחוק קובע:

"לא תשמע טענה של בעל דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו".

 

46.  המבקש לא עשה כן, ולא שיגר כל הודעה כאמור לבורר. ראה לעניין זה רע"א 2650/95 מרכז ציון חברה לפיתוח ובניו בע"מ נ' מרדכי כידון, פ"ד נ (5) 466, בו התקבל הערעור על החלטה לבטל פסק בורר שניתן כשש שנים מיום תחילת הבוררות, מהסיבה שלא הועלתה טענה בדבר איחור במתן הפסק במהלך ההליך. כך נאמר שם:

"אין לאפשר מצב דברים בו אחד הצדדים, הסבור כי במתן פסק הבורר חל איחור המאפשר את ביטולו, יישב  בחוסר מעש וימתין לנתינת הפסק, בסוברו כי אם יינתן הפסק לטובתו, יחריש וימלא פיו מים, אך אם תוכרע הבוררות לרעתו, יוכל למהר ולהעלות את טענת הפסול לפני בית המשפט".

 

            ראה גם פרופ' אוטולנגי, בספרה הנ"ל, בעמ' 1084:

"אלא שבצד העילה המיוחדת הזאת, נקבעה הדרישה הנוספת למכתב, כתנאי הכרחי למתן הסעד המבוקש. בהעדר מכתב, הרי שמכוח ס' 26(ג) אין מנוס אלא לדחות את בקשת הביטול".

 

47.  יתירה מזאת, ככל שהעלה המבקש את הטענה (ולא בפני הבורר כנדרש, אלא בפני בית המשפט), היה זה לראשונה ביום 17/2/05, שנתיים לאחר שאמור היה להנתן פסק הבוררות, במסגרת הבקשה לחידוש הליכים בתיק העיקרי (בש"א 735/05). המבקש, כזכור חזר בו מהבקשה, והביע הסכמתו להמשיך להתדיין בבוררות.

 

48.  גם הבקשה לביטול  ההליכים בבש"א 1278/07 אינה יכולה לסייע למבקש, הואיל והוגשה בשלב מאוחר ביותר, ואינה עומדת בדרישות סעיף 26(ג) לחוק.

 

49.  התנהגות המבקש ושתיקתו אינה יכולה להתפרש אלא כוויתור מצידו על עילת הביטול המוקנית לו מכח סעיף 24(8) לחוק.

 

50.  אשר על כן אני דוחה טענה זו.

 

מתן הפסק במעמד צד אחד

51.  לטענת ב"כ המבקש, פסק הבורר ניתן בהעדר המבקש, למרות שהיעדרותו של  המבקש מהדיון לא באה מחמת זלזול או רשלנות, אלא מהטעם שהגיש בקשה לבטל את הליכי הבוררות. התייצבות לבוררות טרם ניתנה החלטה בבקשתו,  היתה נחזית כזניחת הבקשה. הבורר התבקש לבטל את הדיון ולעכב את ההליכים בבוררות עד להכרעה בבקשה, אך בחר שלא לכבד את בית המשפט, ולכפות על המבקש קיום דיון.

 

52.  עוד טען ב"כ המבקש, כי למרות שהבקשה לבורר לעכב את הליכי הבוררות הוגשה ביום 1.8.07, ניתנה ההחלטה רק ביום 5.8.07, מה שלא אפשר למבקש או לבא כוחו להתכונן לישיבה.

 

53.  הבורר גם לא נעתר לבקשת ב"כ המבקש לדחייה, שהוגשה במועד הדיון, בגין השתתפותו בישיבה בוררות אחרת.

 

54.  מכאן, שדין פסק הבורר להתבטל, מאחר ולא ניתנה למבקש הזדמנות נאותה לטעון טענותיו, ולחילופין, הסנקציה בה נקט הבורר דרקונית, והיה נכון לחייב את המבקש בהוצאות, או להסתפק במחיקת התובענה ולא בדחייה, המהווה סעד קיצוני, הסותם את הגולל על התובענה כולה.

 

55.  עוד טען כי סעיף י' מסמיך את הבורר לדון בתביעה בהעדר המבקש, אולם התובע לא נהג כך ולא שמע את התובענה, אלא דחה אותו מחמת העדר התייצבות, על יסוד סעיף ט' לתוספת לחוק, אי מילוי אחר צו הבורר. סעיף זה אינו רלוונטי, שכן אי התייצבות לדיון, אינה בגדר אי מילוי צו של הבורר.

 

56.  איני מקבלת טענות אלה. למבקש לא היתה זכות לעשות דין לעצמו, ולהמנע מהתייצבות, גם אם הגיש בקשה לביטולו או עיכובו של הליך הבוררות, ודומני כי אלה דברים מובנים מאליהם,  אשר אינם דורשים הנמקה.

 

57.  מהשתלשלות העניינים המפורטת בפסק הבוררות, עליה ככל הנראה אין מחלוקת, עולה כי המועד נקבע על דעת ב"כ המבקש, לאחר שנדחה על ידו מספר פעמים, ונבחר תאריך לפי הצעתו. בנסיבות אלה, אין מקום לטענה כי היה על ב"כ המבקש להיות בבוררות אחרת, או כי היה על הבורר להתחשב בעובדה זו.

 

58.  הבורר אף הזהיר מראש את ב"כ המבקש, לבל יעשה דין לעצמו, ואת התוצאות שעלולה התנהגות זו לגרום, וזאת בהחלטה מיום 5.8.07, אשר דחתה את בקשת המבקש לעיכוב הליכי בוררות, לאחר הגשת הבקשה לבית המשפט לביטול הליך בוררות (בש"א 1278/07). הבורר קבע בהחלטתו בין היתר:

"הדיון יתקיים במועד שנקבע (בתיאום עם ב"כ התובע) בתאריך 06.08.07 בשעה 10:00. הנני מפנה את תשומת לב הצדדים לסעיף 15(א) סייפא לחוק הבוררות שקובע: "...בעל דין שנדרש לטעון טענותיו במועד שנקבע לכך ולא עשה כן, רשאי הבורר לפסוק בסכסוך בהעדרו". וכן לסעיף ט' לתוספת של חוק הבוררות שקובע: "ציווה הבורר על בעל דין דבר הכרוך בניהול הבוררות, וללא סיבה מוצדקת לא מילא בעל הדין אחרי הצו, רשאי הבורר, לאחר שהיתרה בבעל הדין...או למחוק את ההגנה ולפסוק בסכסוך כאילו לא התגונן הנתבע, אם ניתן הצו נגד הנתבע."

 

59.  הבורר פעל כאמור בסעיף 15 (א) לחוק, בדבר אזהרת הצדדים לגבי התייצבותם לדיון. מועד הבוררות נקבע בתיאום עם ב"כ המבקש, כמו מועדים נוספים אחרים, שנדחו לבקשת ב"כ המבקש. אי התייצבותו של ב"כ המבקש לדיון, כמוה כאי מילוי הוראותיו של הבורר.

 

60.  אני דוחה את טענת ב"כ המבקש כאילו הזמנה למועד בוררות, אינה מהווה צו של בורר לעניין הבוררות, שכן הבורר ציין מפורשות את העובדה כי בקשת הדחייה נדחית והצדדים נדרשים להתייצב לדיון. ראה לעניין זה רע"א 86/87 אלברט גבסו ואח' כנגד קיימברידג' אינדסטריאל ואח' מ"ב (1) 822, 835. באותו מקרה דחה בית המשפט את הטענה כי בורר אינו רשאי לתת פסק דין בהעדר הצד שאינו מקיים את הוראותיו, ואינו טורח להתייצב לדיון. משהזהיר הבורר את הצד המתעלם מהבוררות לא אחת, רשאי הוא להגיע לכלל הכרעה בבוררות, בהעדר אותו צד:

"אין חוק הבוררות מחייב בורר לצאת מגדרו כדי לוודא אם בעל דין התכוון במחדליו להתעלם מן הבוררות או לחבל במהלכה. הנה כי כן, בהנחה שבפסק דין על פי צד אחד עסקינן, אין לבוא בטרוניה עם הבורר, אם נהג לפי סעיף י' לתוספת לחוק וקיים ישיבה בהיעדר בעל דין, לאחר שהזהירו מראש על תוצאות ההיעדרות". (שם בעמ' 834)

 

61.  באי התייצבותו לדיון, עשה המבקש דין לעצמו, והוא אינו יכול להבנות מטענות כנגד תוצאות סבירות של מהלכו זה.  ראה פרופ' אוטולנגי, בספרה הנ"ל, בעמ' 1043:

"ברור, כי לא יוכל בעל הדין ליהנות מעילת ביטול זאת, אם חוסר ההזדמנות נובע לא מהתנהגות הבורר, אלא מהתנהגותו שלו עצמו...בעל דין שבחר שלא להופיע לישיבת בוררות שנקבעה (הבורר סרב לדחות אותה לפי בקשתו שנשלחה יום לפני הישיבה), ובכך בעצם ניתק מגע מהבוררות בכללה, במקום לנסות לשכנע את הבורר לשנות את החלטתו, לעתור להזדמנות נוספת להגשת ראיות וכד' – לא יוכל להתיימר "להעמיד את בית המשפט ואת הצד שכנגד בפני עובדה מוגמרת".

 

62.  הגשת בקשה לביטול הליך הבוררות אינה עוצרת את הליך הבוררות, אלא אם הדבר נאמר מפורשות על ידי בית המשפט או הבורר, כאמור בסעיף 18 לחוק.

 

63.  אשר על  כן אני דוחה גם טענה זו.

 

האם נכון להורות על תיקון פסק הבוררות, כך שהתובענה תמחק ולא תידחה

64.  ב"כ המבקש טען כי ניתן היה לדחות את הדיון תוך חיוב המבקש בהוצאות, או למחוק את התובענה, ולא לנקוט בסעד הדרסטי של דחייתה.

 

65.  תקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת:

"התייצב הנתבע ואילו התובע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה..."

 

66.  בהעדר תובע, עומדות בפניו של בית המשפט שלוש אפשרויות, לדחות את התובענה או למוחקה, או שלא לעשות שימוש בסמכות זו,  ולדחות את הדיון בתיק למועד אחר. בחירה באפשרות המתאימה, תעשה תוך בחינת האינטרסים של הצדדים ובית המשפט במקרה הספציפי.

 

67.  בית המשפט ימעט לעשות שימוש בסמכות לדחות תובענה בגין אי התייצבות, ויעשה כן רק בנסיבות חריגות ביותר, וזאת על מנת שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני תובע המבקש סעד, ובהיותה של זכות הגישה לערכאות זכות יסוד. ראה דברים שאמרה כב' השופטת נאור בע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ [פורסם בנבו]:

"על כן, חלף דחיית התובענה במקרה של אי-התייצבות יעדיף בית המשפט אמצעים שפגיעתם בתובע פחותה. כך למשל יוכל בית המשפט להטיל הוצאות, ולעתים אף הוצאות לדוגמא, על תובע שבזבז מזמנו של בית המשפט ומזמנו של יריבו. ודוק: אין לומר כי לעולם לא ידחה בית המשפט תובענה מחמת אי-התייצבות. לעתים, כאשר מדובר, למשל, בזלזול זדוני או בשימוש לרעה בהליכי משפט יתכן ויהיה בכך הצעד הנכון...ואולם, ככלל, יעדיף בית המשפט לבצע את תפקידו במובן של הכרעה בסכסוך על פי טענות הצדדים...לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק" (שם, בפיסקה 10).

 

68.  יחד עם זאת, במידה והתנהגות התובע מראה זלזול בבית המשפט, ומתעלם מהחלטותיו, יש מקום לנקוט בצעד דרסטי זה. ראה דברים שאמרה כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 2328/07 יורם גיל נ' עו"ד אביחי דרזנר, מיום 3/5/09, [פורסם בנבו]:

"אי קיום שיטתי של התנאים הכספיים שהוטלו עליו בהחלטות השונות של בית המשפט קמא, תוך הימנעות מלערער עליהן, שיהוי רב בפנייה לבית המשפט לצורך קידום עניינו, והתעלמות מוחלטת מכללי הפרוצדורה ביחס לדרך הראויה בהגשת בקשות לבית המשפט, הביאו את עניינו של המערער ל"קו אדום" בהפרות הדיוניות שלקה בהם, אשר לא הותיר בידי בית המשפט קמא ברירה אמיתית אלא לדחות על הסף את התובענה העיקרית שהגיש. במקרה קיצוני זה של הפרת הסדר הדיוני, צדק בית המשפט קמא בכך שדחה את התובענה ולא הותיר למערער דרך חזרה ליזום הליך נוסף, אשר היתה נותרת פתוחה אילו מחק את התובענה."

 

69.  התנהגותו של המבקש, המפורטת בפסק הבוררות, אשר התעלם שוב ושוב מצווי הבורר, ולבסוף גם לא התייצב לדיון שנקבע על פי נוחותו, היא התנהגות מזלזלת. הניסיון לקבוע עובדות בשטח, דהיינו להקדים את סיום ההליך בבית המשפט  לפני ישיבת הבוררות, למרות שבקשה מפורשת שלו נדחתה, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

 

70.  בנסיבות אלה לא מצאתי פגם בהחלטת הבורר לדחות את התובענה.

 

71.  אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לבטל את פסק הבוררות.

 

 

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 7,000 ¤ בצרוף מע"מ.

 

ניתן היום ל' בסיון, תשס"ט (22 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

 

                                                                                                                

טלי חיימוביץ, שופטת 

         סגנית נשיא

 

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/F0BF5A5C2DA7C75C422575DD0056149E/$FILE/B6BF5D0C5ECB6B40422575460041B2F9.html
תאריך: 
22/06/09
Case ID: 
144_7
Case type: 
הפ
סיווגים
שופטים : טלי חיימוביץ
טלי חיימוביץ
עורכי דין : יחיאל וינרוט
יחיאל וינרוט
Powered by Drupal, an open source content management system