ג'רבי טיול נ. האפוטרופס הכללי


 

   

בתי המשפט

הפ 175114/09

בש"א 210578/09

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

24/06/2009

תאריך:

כב' השופט אטדגי יונה

בפני:

 

 



המבקשות

(המשיבות בבש"א)

1 . ג'רבי טיול ביקי

2 . ג'רבי ג'ררד תקוה

ב"כ עו"ד מאיר רובין

בעניין:


 

נ  ג  ד

 

המשיב

(המבקש בבש"א)

האפוטרופוס הכללי, כמנהל הנכסים העזובים של יורשי המנוחים אביגדור וברכה גולדה ז"ל

ב"כ עו"ד אופיר פורת

 


 פסק דין

1.         המשיב מנהל את נכסיהם של המנוחים אביגדור וברכה גולדה ז"ל לפי סעיף 9 (א) לחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח-1978, מכח צווי ניהול שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, עד לאיתור יורשי המנוחים.

            המנוחים הם בעלי זכויות החכירה לדורות של בית מגורים המצוי ברחוב השושנה 1 נתניה (להלן – הנכס).

            המבקשת 1 (להלן – המבקשת) מתגוררת בנכס, לפחות משנת 2000, המועד המדויק לתחילת מגוריה בנכס שנוי במחלוקת.

            ביום 7.5.00 חתמו המשיב והמבקשת על חוזה שכירות בלתי מוגנת (להלן – חוזה השכירות. צורף כנספח ב' לתשובת המשיב לבקשה למתן צו מניעה זמני. כל הפניות לנספחים להלן יהיו לתשובה זו).

            המבקשת 2, בתה של המבקשת, חתמה כערבה על התחייבויותיה של המבקשת על פי חוזה השכירות.

 

2.         מאז החתימה על חוזה השכירות ועד היום מנהלים הצדדים מסכת התדיינות ארוכה במספר ערכאות: בית משפט השלום בתל אביב, בית משפט השלום בנתניה, בפני ראש ההוצאה לפועל ובבית המשפט המחוזי כערכאת ערעור.

            פרוט ההתדיינות מופיע בתשובת המשיב לבקשה לצו זמני שהגישו המבקשות ובבקשתו זו של המשיב לדחיית התביעה על הסף, ואין צורך לחזור עליה.

            אציין רק, כי כל הערכאות שדנו בטענות המבקשת לזכויות שונות בקשר לנכס, דחו אותן, ולמרות זאת נאות המשיב להגיע בכל פעם עם המבקשת להסכמי פשרה להמשך השכירות.

 

3.         בתובענה זו עותרות המבקשות למתן פסק דין הצהרתי, שיצהיר על בטלות הסכם הפשרה האחרון שנעשה בין המבקשת ובין המשיב ביום 7.9.05 (נספח י"א) ושל פסק הדין שאישר את ההסכם (כב' השופט טובי, מיום 15.9.05, נספח י"ב).

            המבקשת טוענת, כי לאחר הסכם הפשרה ופסק הדין, התברר לה, שהסכם השכירות הוא "מזויף", ואילו ידעה זאת לא היתה מסכימה להסכם הפשרה. לטענתה, "הזיוף" מתבטא בהוספת סעיף 32 להסכם, שלא היה קיים בחוזה שנחתם על ידה.

סעיף זה קבע ויתור הדדי: המשיב ויתר על דמי השכירות עבור החזקתה של המבקשת בנכס עד ליום חתימת ההסכם, ואילו המבקשת ויתרה על עלות השיפוצים שעשתה בנכס בסך של 32,850 ¤, כטענתה.

 

4.         המשיב עותר בבקשה זו לדחיית התביעה על הסף, משום כל פסקי הדין וההחלטות שניתנו בהליכים השונים, אשר דחו את טענותיה של המבקשת לזכויות על הנכס. במיוחד, מפנה המשיב להליך נוסף שנעשה לאחר הסכם הפשרה ופסק הדין משנת 2005 בבית משפט השלום בנתניה (כב' השופט ד"ר רבינוביץ), ה"פ 208/07.

המיוחד בהליך זה הוא, שנדונה בו גם טענת "הזיוף" של המבקשת, נוסף לטענותיה לזכויות בנכס.

בית המשפט דן באותו הליך בטענות המבקשת ומחק את התביעה על הסף (החלטה מיום 12.8.08, נספח ד').

ב"כ המבקשות טוען, לעומת זאת, כי תביעת המבקשות בה"פ 208/07 נמחקה ולא נדחתה, ולכן לא קם מעשה בית דין המונע מהן הגשת תובענה זו.

 

5.         צודק ב"כ המבקשות בטענתו, כי להבדיל מדחיית התובענה הסותמת עליה את הגולל, מחיקת תובענה איננה מעשה בית דין ואין בה, כשהיא לעצמה, כדי למנוע את התובע מהגשת תובענה חדשה בשל אותה עילה. כלל זה קבוע בתקנה           527 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (וראו: עו"ד משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה ומעשה, מהדורה 15, כרך א', עמ'   9-638), אולם הדגש הוא על המילים "כשהיא לעצמה", ובוודאי שאין במחיקתה ולא בדחייתה של התובענה הקודמת, כדי להעניק "חסינות" לתובענה חדשה המוגשת על סמך אותה עילה מפני סילוקה על הסף.

            כאשר מוגשת תובענה חדשה על סמך אותה עילה שנדונה בהליך משפטי קודם, ושנדחתה, גם אם אותו הליך הסתיים במחיקתו ולא בדחייתו, נדרש, לכל הפחות, להצביע על שינוי נסיבות כלשהו, שינוי עובדתי, שאירע מאז סיומו של ההליך הקודם ועד להגשת ההליך החדש (השוו: לעיון מחדש בצו זמני, תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). זאת משום, שתקיפה משפטית של תוצאת ההליך הקודם, התובע היה זכאי לה על דרך הגשת ערעור, ואם נאפשר תקיפה משפטית של ההליך הקודם על דרך של הגשת תובענה חדשה, נמצא שהתובענה החדשה משמשת למעשה כהליך ערעור על מסקנותיו והנמקותיו של בית המשפט בתובענה הקודמת שנמחקה.

            משנמנעו המבקשות מלערער על פסק דין המחיקה בה"פ 208/07 הנ"ל, ומשלא הצביעו בתובענה זו על כל שינוי עובדתי שנוצר מאז אותו פסק דין ועד להגשת תובענה זו, הרי שדין תובענה זו להידחות על הסף.

 

6.         טעם נוסף לדחיית תובענה זו על הסף הוא מפאת טיבו של הסעד המתבקש בה, סעד הצהרתי, שמקורו מדיני היושר המחייב התנהלות ישרת דרך ונקיית כפיים (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 490).

            הימנעות המבקשות מהגשת ערעור על פסק הדין שניתן בה"פ 208/07, שדן באותן עילות ממש ודחה אותן, והגשת תובענה זו מחדש על סמך אותן עילות, רק משום שפסק הדין מחק את התביעה ולא דחה אותה, בלי להצביע על כל שינוי עובדתי, ורק לאחר שהמשיב פתח בהליכי פינוי, איננה מתיישבת עם התנהגות ישרה ונקיית כפיים. גם כל הפרותיה החוזרות ונשנות של המבקשת את הסכמי הפשרה שנעשו עמה, כמפורט בהחלטות שניתנו בכל ההליכים הקודמים וגרירת המשיב והערכאות השונות להתדיינויות חוזרות ונשנות בעניניה, אינן מצביעות על התנהגות ישרת לב המצדיקה מתן סעד הצהרתי כמבוקש.

 

7.         למעלה מן הצורך אני מעלה את תמיהותיי על טענת הזיוף של המבקשת.

            ראשית, אם הסכם השכירות איננו בתוקף מחמת "זיופו", ולאחר שכל טענותיה של המבקשת לזכויות על הנכס נדחו בערכאות השונות, איזו זכות יש לה עוד להחזיק ולשהות בנכס ומדוע היא מתנגדת לפינוייה ממנו?

            שנית, סעיף 32 להסכם השכירות שהוסף, לטענתה, ללא ידיעתה, קובע, כאמור, ויתור הדדי, שהמבקשת לא תשלם למשיב עבור ישיבתה בנכס עד החתימה על הסכם השכירות ושהמשיב לא ישלם למבקשת על שווי השיפוצים שעשתה בנכס (קודם להסכם השכירות).

            אם יבוטל סעיף 32 תידרש המבקשת לשלם למשיב על ישיבתה בנכס עד החתימה על הסכם השכירות. הזה רצונה? ואם כנה היא בטענתה, מדוע לא הביעה הסכמתה לכך בתובענה זו(כמו גם בהליך שהתנהל בה"פ 208/07)?

            ועוד: אם מבחינתה של המבקשת, סעיף 32 לא היה קיים, מה מנע ממנה לתבוע את שווי השיפוצים שעשתה עד ל"גילוי" הסעיף?

            תמיהות אלה מחזקות את מסקנתי לדחיית התביעה על הסף.

 

8.         התוצאה:

            התובענה נדחית על הסף.

            צו המניעה הזמני שניתן בבש"א 204830/09 בטל.

            המבקשות (ביחד ולחוד) תשלמנה למשיב שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ¤ בצירוף מע"מ.

 

ניתן היום, ב' בתמוז, תשס"ט (24 ביוני 2009), בהעדר.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

                                                                                

אטדגי יונה,  שופט

 

קלדנית: חיה י.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/AEB6F211DC9E928A422575DF005752CE/$FILE/0A53B49B483D3E66422575DF0025E2F9.html
תאריך: 
24/06/09
Case ID: 
175114_9
Case type: 
הפ
סיווגים
שופטים : כב' השופט אטדגי יונה
כב' השופט אטדגי יונה
עורכי דין : אופיר פורת מאיר רובין
אופיר פורת
מאיר רובין
Powered by Drupal, an open source content management system