קרנית-קרן לפיצוי נ. איבגי גיא


 

   

בתי המשפט





א  026703/05

בית משפט השלום תל אביב-יפו


 

25/06/2009

תאריך:

כבוד השופטת יעל אילני

לפני:

 

 

 





















 

קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

בעניין:

 

התובעת

ע"י עו"ד אליעזר בן-חיים


 


 

 


 

- נ ג ד -


 

 


 

1 . איבגי גיא

2 . איבגי אמיר


 

 

הנתבעים

ע"י עו"ד גיא אבני


 


 

 

                                                      - נ ג ד -


 

הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ


 

 

 


 

 





הצד השלישי

ע"י עו"ד דורית יצחק


 


 

 

 

פ ס ק ? ד י ן

 

מבוא

 

1.         לפניי תביעת שיפוי לפי סעיף 9 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), שהגישה קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות-דרכים, בגין תשלומים ששילמה והוצאות שנשאה בהן בעקבות תאונת דרכים שארעה בתאריך 3.11.99.

 

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

 

2.         ביום 3.11.99 נהג הנתבע מס' 1 (שיקרא להלן: "גיא") ברכב, פגע בהולכת רגל וגרם לפציעתה (להלן: "התאונה"). 

 

3.         הנתבע מספר 2, אחיו של גיא, היה בעליו של הרכב והתיר לגיא את השימוש בו (הנתבע 2 יקרא להלן: "אמיר").

 

4.         כשנה קודם לתאונה, בחודש דצמבר 1998, הוגש כנגד גיא כתב אישום בבית משפט לתעבורה בבאר-שבע, בעקבות תאונת דרכים קודמת שארעה ביום 30.8.98 (תיק תד 2446/98 שיקרא להלן: "תיק התעבורה"). ביום 11.2.99 הורשע גיא על פי הודאתו ונגזר עליו, בין היתר, עונש של פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים, בניכוי 60 יום בהם נפסל רשיונו פסילה מנהלית.

 

5.         אין חולק שתקופת הפסילה נמנית מהמועד בו הפקיד גיא את רשיונו בעקבות גזר-הדין.

 

המחלוקת

 

6.         התובעת טוענת שרשיונו של גיא הופקד בתאריך 11.10.99, ולכן, במועד קרות אירוע התאונה טרם חלפו 30 ימי הפסילה ולא היה בידי גיא רשיון נהיגה בר-תוקף. בהעדר רישיון, לא היה בידי הנתבעים ביטוח שכיסה את השימוש ברכב לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, ולכן נשאה התובעת בהוצאות שנגרמו בעקבות פציעת הנפגעת בתאונה לפי הוראות חוק הפיצויים.

 

7.         הנתבעים טוענים שגיא הפקיד את רישיון הנהיגה עוד ביום 12.3.99, תקופת הפסילה הסתיימה 30 יום לאחר מכן, ובמועד התאונה נהג ברישיון. לכן, לטענתם, היה על המבטחת בביטוח חובה של הרכב, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), לשאת בנזקיה של הנפגעת ודין תביעת החזרה של קרנית להדחות. לאור טענתם זו הגישו הנתבעים הודעה לצד שלישי כנגד 'הפניקס'.

 

הראיות

 

8.         מטעם התובעת הוגש תצהירה של עו"ד אבו קאעוד סהאם. הנתבעים ויתרו על חקירתה והתצהיר הוגש בהסכמה. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים עצמם ורס"ב רון צור ממשטרת נתיבות (להלן: "צור"). כמו כן הגישו הצדדים מוצגים.

 

 

דיון והכרעה

 

9.         ממסמכי תיק התעבורה שהוגשו - ואין חולק על אותנטיות המסמכים או על קבילותם -  עולים הממצאים הבאים:

ביום 11.2.99 הוטל על גיא עונש הפסילה (נספח ז' לתצהיר התובעת). בהתאם, היה עליו להפקיד את רשיונו.

ביום 11.10.99 הוצאה הוראה לתפוס את רשיונו של גיא לאחר שהרשיון לא הופקד עד לאותו מועד (נספח ח' לתצהיר התובעת).

ביום 11.10.99 ובהתאם לצו נתפס רשיונו של גיא על ידי משטרת נתיבות והועבר למזכירות בית המשפט (מזכר "העברת חומר" מתוך נספח ט' לתצהיר התובעת).

ביום 24.4.02, בעקבות בקשה שהגיש גיא לחישוב תקופת הפסילה, החליט בית המשפט לתעבורה, על-ידי כב' השופט לנדסמן, שתקופת הפסילה תימנה מיום 11.10.99 (נספח י' לתצהיר התובעת).

בהתאם להחלטה הנפיק בית המשפט לתעבורה אישור על הפקדת רשיון הנהיגה בתאריך 11.10.99 (צורף לתצהירי הנתבעים).

            גם בתדפיס משרד הרישוי שהגישה התובעת מפורט תאריך 11.10.99 כמועד בו הופקד רשיונו של גיא בעקבות הפסילה (נספח ה' לתצהיר התובעת).

 

10.        גרסת הנתבעים היא שההוראה מחודש אוקטובר לתפיסת הרשיון הוצאה מתוך טעות שכן בפועל הופקד הרשיון בתחנת המשטרה בנתיבות עוד בתאריך 12.3.99, שבעה חודשים קודם לכן.

 

            גיא אישר שבמועד כלשהו לאחר ה- 12.3.99 נדרש שוב להפקיד את רשיונו, אם כי לא זכר כיצד נעשתה אותה דרישה, מי הביאה לידיעתו ובאיזה אופן. לטענתו, בעקבות אותה דרישה פנה למזכירות בית המשפט, העמידם על הטעות ועל כך שכבר הפקיד את רשיונו בעקבות גזר-הדין, ובהתאם להנחיות שניתנו לו ניגש למשרד הרישוי שם אושר שאינו פסול לנהיגה ואף ניתן לו רשיון נהיגה זמני.

 

11.        בתמיכה לגרסתו הגיש גיא מזכר שערך רס"ב צור ממשטרת נתיבות (נספח ד' לתצהירו). במזכר, מתאריך 22.1.07, כתב צור: "בתאריך 12.3.99 הפקיד בתחנה גיא אבני ת.ז. 031436298 את רשיון הנהיגה שלו בתחנה עקב פסילתו על ידי בימ"ש תעבורה ב"ש" (להלן יקרא המסמך: "המזכר"). בשלב הבאת הראיות הוגש תצהיר של צור בו חזר על עיקרי הדברים.

 

12.        הנתבעים וצור נחקרו על תצהיריהם. עדותו של האח אמיר היתה עדות שמיעה ואין לה משקל. אשר לגיא וצור, לאחר שבחנתי היטב את הראיות שוכנעתי שלא ניתן לקבל את עדויותיהם ואת גרסתם. כפי שיפורט להלן, עדויותיהם לא היו מהימנות, נמצאו בהן סתירות פנימיות ודברים שאינם מתיישבים עם ההגיון. בנוסף, נסתרה גרסתם בראיות חיצוניות בעלות משקל.

 

13.        אין חולק שאין בנמצא מסמך או ראיה חיצונית אחרת שיש בהם כדי לאשר את גרסת הנתבעים שהרשיון הופקד במשטרת נתיבות ביום 12.3.99, או כאלה שניתן ללמוד מהם על הפקדת הרשיון בתאריך הנטען.

 

הראיה המרכזית והיחידה מטעם הנתבעים היא עדותם של גיא ושל השוטר צור על המועד בו הופקד הרשיון בפועל בתחנת המשטרה, לפי זכרונם בלבד. בעדותם ניסו לשכנע כי הם זוכרים את המועד המדויק בו בוצעה ההפקדה למרות שאין על כך תיעוד ועל אף חלוף הזמן.

 

14.        גיא העיד שהוא זוכר את תאריך ההפקדה גם היום, בחלוף עשר שנים, מהטעם שעשה כן למחרת הדיון במשפטו. הוא העיד שביום הדיון פגש בבית המשפט, במקרה, את רס"ב צור וסיפר לו על עונש הפסילה שנגזר עליו. צור אמר לו להגיע לתחנת המשטרה למחרת היום ולהפקיד אצלו את הרישיון, וכך עשה.

בחקירתו העיד גיא: "יום אחרי הדיון הפקדתי את הרישיון, זה בחיים אני לא אשכח". ובהמשך: "אני זוכר את זה כמו שזה היה היום".  

 

 

יצוין שאת מרבית הפרטים הקשורים לפסילה ולמה שארע בעקבותיה לא זכר גיא ותשובותיו לשאלות אודותם היו, ברובן, שאינו זוכר בשל חלוף הזמן. לעומתם, הסביר, מועד הפקדת הרשיון נחרת בזכרונו שכן זה נעשה למחרת הדיון במשפטו ופגישתו עם השוטר צור בבית המשפט.

 

15.        במקרה של צור חלפו כשמונה שנים ממועד ההפקדה הנטען עד למועד בו נדרש לנושא לראשונה, בעת שהתבקש לערוך את המזכר (נספח ד' לתצהירו של גיא). בעדותו אישר שלא מצא כל מסמך בעניין זה ושאת המזכר כתב בהסתמך על זכרונו בלבד. מדובר בתקופה ארוכה מאד שמעלה ספק של ממש ביכולתו לזכור את מועד ההפקדה, במיוחד נוכח עיסוקו כשוטר שטיפל, בין היתר, ברשיונות שנפסלו, ומשמדובר בפעולה שגרתית שביצע במהלך הרגיל של עבודתו.

 

            למרות זאת, בעדותו עמד צור על כך שהוא זוכר את התאריך בו בוצעה הפקדה. הוא חזר על הגרסה שמסר גיא לפיה נפגשו השניים בבית המשפט ביום בו התקיים משפטו של גיא ונשלל רשיונו, ולאחר שגיא סיפר לו על גזר-הדין אמר לו להגיע למחרת לתחנת המשטרה ולהפקיד אצלו את הרשיון. צור הסביר שהוא לא מרבה להופיע בבתי המשפט ושבאותו יום מסר עדות באחד מהמשפטים היחידים בהם הופיע, בתיק חשוב, ושמסיבה זו הוא זוכר היטב את התאריך המדויק בו פגש את גיא בבית המשפט, ושלמחרת התייצב גיא במשטרה והפקיד את רשיונו.

 

16.        אלא שגרסתם של גיא וצור נסתרה מניה-וביה בראיות. פסק-הדין וגזר-הדין ניתנו, בנוכחות גיא, ביום 11/2/99, כחודש לפני המועד בו הופקד הרשיון לפי גרסת הנתבעים, ולא יום לפניו. בכך נשמט הבסיס לעדותם על-כך שיום פגישתם המקרית בבית המשפט, שלמחרתו התייצב גיא במשטרה, הווה נקודת-ציון שאפשרה להם לשחזר במדויק, מזכרונם, את המועד בו הופקד הרשיון.

 

יצוין שבמעמד מתן גזר-הדין החליט בית המשפט שהפסילה תתחיל תוך 30 יום מיום פסק הדין (ר' פסק הדין נספח ז' לתצהיר התובעת), ולכן בחלק מהמסמכים נרשם התאריך 11.3.99 כתאריך הפסילה (ר' הוראת תפיסת הרשיון), ומכאן ניתן להבין מהיכן "נולד" התאריך 12.3.99 בגרסת הנתבעים.

 

17.        למרות שבכך קרסה, למעשה, ליבת גרסת הנתבעים, ראיתי לנכון להוסיף ולפרט ממצאים  נוספים שחיזקו את מסקנתי שהוכחה גרסת התובעת ונשללה גרסת הנתבעים:

 

א.         במהלך חקירתם של גיא וצור התברר שאביו של גיא היה, במועדים הרלוונטיים לתביעה, שוטר במשטרת נתיבות, ושרס"ב צור היה פקוד שלו. עוד הסתבר שהאב היה אחראי, בין היתר, על טיפול ברשיונות נהיגה לרבות תפיסתם של רשיונות שנפסלו, ושבמסגרת זו היה אחראי על פעולת תפיסת רשיונו של גיא והעברתו לבית המשפט בהתאם לצו שהוצא לתפיסת הרשיון (ר' עדות צור והדף השלישי בנספח ט' לתצהיר התובעת).

 

            בתצהירי הנתבעים וצור לא גולה דבר וחצי דבר אודות תפקידו של האב באותה עת, כמו גם על הקשר בינו לבין צור. הנתבעים וצור הסתירו עובדות אלה מעיני בית המשפט ורק בחקירתם הנגדית נאלצו לחשפן, וגם אז התאמץ גיא שלא לפרוש את התמונה במלואה וזו הובהרה רק בחקירתו של צור.

 

            העובדות שהתגלו עשויות להסביר את נכונותו של צור - שהוצג כעד נטול  אינטרס - להעיד מטעם הנתבעים עדות תמוהה ולא משכנעת. הנסיון להסתיר את אותן עובדות הותיר רושם רע ופגם עוד באמינות הנתבעים.

 

ב.         בתאריך 11.10.99 נתפס רשיונו של גיא על ידי משטרת נתיבות, בפיקודו של אביו, והועבר לבית המשפט.

בתאריך 22.4.02 הגיש גיא, בתיק התעבורה, בקשה לחישוב תקופת הפסילה. בבקשה לא ציין את התאריך 12.3.99 כמועד בו הפקיד את רשיונו, ונראה שאף צירף לבקשה את האישור על הפקדת הרשיון מתאריך 11.10.99 (ר' נספח ט' לתצהיר התובעת).

ביום 24.4.02 החליט בית המשפט, ע"י כב' השופט לנדסמן, כי "הפסילה תימנה מיום 11.10.99" (נספח י' לתצהיר התובעת).

גיא השלים עם ההחלטה ולא ביקש לשנותה.

 

אילו הפקיד גיא את רשיונו ב- 12.3.99 כנטען, ניתן היה לצפות שיעלה זאת בשתי הזדמנויות קודמות אלה: בעת שנתפס רשיונו על-ידי המשטרה ובבקשה שהגיש לחישוב תקופת הפסילה. אז גם ניתן היה לאתר רישומים בכתב על ההפקדה ומועדה, שכן לפי עדותו של השוטר צור המסמכים והרישומים הרלוונטיים על הפקדת הרשיון בתחנת המשטרה בוערו, בדרך-כלל, בחלוף חמש שנים. גם זכרונו של השוטר צור היה אז טוב יותר. אלא שבשתי ההזדמנויות שתק גיא ובשתיהן אין רמז לטענה שהפקיד את רשיונו בתאריך 12.3.99. השוטר צור גם העיד שמעולם לא פנו אליו בעניין זה, עד לשנת 2007 אז פנה אליו גיא בעקבות התביעה דנן. הדברים אומרים דרשני ומחלישים את גרסתו של גיא.

 

ג.          החלטת בית המשפט לתעבורה מיום 24.4.02 לפיה תימנה תקופת הפסילה מיום 11.10.99 (נספח י' לתצהיר התובעת) מהווה הכרעה שיפוטית, ולא מן הנמנע שהיא מקימה טענת מניעות והשתק מהעלאת טענה סותרת. עם זאת, הטענה לא הועלתה כטענת סף או כטענת מניעות, ולכן ראיתי להוסיפה כאחד מן הנימוקים שהביאוני לדחות את גרסת הנתבעים.

           

ד.         בעקבות התאונה נשוא התביעה נחקר גיא במשטרה. עיון בהודעתו מיום 7.11.99 (נספח ב' לתצהיר התובעת) מעלה שהוא הופיע במסוף המשטרה כפסול לנהיגה ושהרשיון שהציג לחוקר היה תקף עד לתאריך 9/99. בחקירתו התחייב גיא להמציא אישור על רשיון נהיגה תקף.

 

הנתבעים לא הציגו אסמכתא כלשהי מתיק המשטרה על-כך שהוצג אישור על קיומו של רשיון בר-תוקף במועד התאונה, ולא הביאו לעדות את החוקר שיכול היה, אולי, לאשר את גרסתם. סגירת תיק החקירה – מחוסר עניין לציבור – אינה ראיה לכך שהיה בידי גיא רשיון בר-תוקף.

עוד יצוין שלפי גרסת גיא, לאחר שנדרש להפקיד שוב את רשיונו והוא הסדיר את העניין, הונפק לו על-ידי משרד הרישוי רשיון נהיגה זמני. אם כך, לא ברור מדוע לא הציג רשיון זה בפני החוקר שגבה את עדותו.

 

18.        הנתבעים מבקשים להסתמך על אישור משרד הרישוי המתיחס לתוקף רשיון הנהיגה של גיא (נספח ג' לתצהיר גיא). מדובר במסמך סטנדרטי שמולאו בו פרטים בכתב יד. בפרטים שמולאו צוין שלגיא רשיון נהיגה בתוקף מתאריך 5.11.97 עד 15.9.99 וכן את פרטי הרשיון שקדם לו, ובהערות נרשם: "אינו מופיע ברשימת הפסולים". המסמך נחזה כנושא תאריך 9.11.99.

 

המסמך אינו יכול לסייע לנתבעים, שכן אין בו התייחסות לתוקף רשיונו של גיא לאחר  15.9.99, במועד הרלוונטי לתאונה נשוא התביעה, ואין בו אישור על קיומו של רשיון בר תוקף במועד התאונה (שארעה, כזכור, ב- 3.11.99). הוא גם עומד בסתירה לתדפיס משרד הרישוי (נספח ה' לתצהיר התובעת) בו פורטה רשימת השלילות של גיא. [ב"כ התובעת העלה את הסברה שהתאריך הנקוב במסמך (בכתב-יד) כתאריך הוצאתו אינו 9.11.99 אלא 9.11.98, ושהוא הוצא לאחר התאונה הקודמת שגיא היה מעורב בה – סברה שיכולה להסביר את העובדה שאין במסמך התיחסות לרשיון הנהיגה שהוצא לאחר 9/99, וכן ליישב בינו לבין המפורט בתדפיס משרד הרישוי].

 

כך או כך, אין באישור כדי ללמד על קיומו של רשיון בר-תוקף במועד התאונה, והוא אינו יכול להוות משקל נגד לכל שאר הראיות שמשקלן, במיוחד המצטבר, רב בהרבה.

 

סוף דבר

 

19.        התובעת הוכיחה שבמועד התאונה נשוא התביעה היה רשיונו של גיא פסול והוא נהג ללא רשיון נהיגה תקף. לפיכך, ומכוח הוראות חוק הפיצויים, חייב הוא לשפותה על התשלומים ששילמה ועל ההוצאות שהוציאה בעקבות התאונה.

 

20.        הנתבע 2, אמיר, היה בעליו של הרכב ומי שהתיר את השימוש בו לגיא. על פי עדותו היה מעורה בענייניו של אחיו, וידע על הפסילה, ובהגנתו הצטרף לגרסת ההגנה של גיא. לא קיבלתי את גרסת הנתבעים ולא שוכנעתי בעדותו של אמיר שגיא אמר לו שהפקיד את הרשיון ביום 12.3.99. על-כן חייב גם אמיר, כבעליו של הרכב ומי שהתיר את השימוש בו לגיא, בשיפוי התובעת.

 

21.        על-פי תצהיר התובעת והנספחים לו נשאה התובעת בהוצאות ובתשלומים בסכום כולל של 37,711 ¤, נכון למועד הגשת התביעה. התצהיר הוגש בהסכמה ואין מחלוקת על הסכומים ועל סבירותם. על כן אני קובעת שהוכח גם סכום התביעה.

 

22.        משקבעתי שגיא נהג ברכב הפוגע ללא רשיון נהיגה תקף, הרי שלא היה כיסוי ביטוחי לשימוש ברכב במועד התאונה, ודין ההודעה שהגישו הנתבעים כנגד 'הפניקס' להידחות.

 

23.        אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 37,711 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (3.5.05) ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים לתובעת את אגרת המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום, וכן שכר טרחת עורך-דין בסך 6,000 ¤ בצירוף מע"מ כחוק.

 

            ההודעה לצד שלישי נדחית. הנתבעים ישלמו לצד השלישי שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט בסכום כולל של 4,000 ¤.

 

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

 

ניתן היום, ג' בתמוז, תשס"ט (25 ביוני 2009), בהעדר הצדדים.

                                                                               

יעל אילני, שופטת


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/7F83EE24DC05ED54422575E00065C47F/$FILE/6956566E3D533340422575DF0052070A.html
תאריך: 
25/06/09
Case ID: 
26703_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יעל אילני
יעל אילני
עורכי דין : אליעזר בן-חיים גיא אבני
אליעזר בן-חיים
גיא אבני
Powered by Drupal, an open source content management system