בבאי אברהם נ. בבאי דוד


 

 

בתי-המשפט


ה.פ. 1256/07

ה.פ. 134/08

בבית??המשפט המחוזי בתל??אביב-יפו

לפני כבוד השופט ד"ר עמירם בנימיני

 

 














 

דוד בבאי

בעניין:

מבקש ביטול הפסק

(ה.פ. 134/08)


 

ע"י ב"כ עו"ד יגאל כהן


 


 

 
- נ ג ד -


 


 


 

אברהם בבאי


 

מבקש אישור הפסק

(ה.פ. 1256/07)

והמשיב בבקשת הביטול


 

ע"י ב"כ עו"ד עודד שטייף


 


 

 

 

 


 

פסק - דין

 

א.         רקע עובדתי

 

1.         המשיב הגיש בקשה לאישור פסק בורר שניתן ביום 29.11.07 על-ידי רו"ח סעד רסולי (להלן: "הבורר") בסכסוך שבינו לבין המבקש. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הבורר והעלה בבקשה טענות רבות כנגד הפסק וכנגד התנהגות הבורר.

 

2.         המבקש והמשיב הם אחים, ולמרבה הצער נתגלע ביניהם סכסוך חריף בנוגע לזכויות השליטה והניהול בחברות אמינות מוקד ארצי (1978) בע"מ, אמינות מוקד ארצי מערכות (1993) בע"מ, מורן תעשיות אלקטרוניות (1991) בע"מ וסקאן-גרופ אינטרנשיונל בע"מ (להלן: "החברות"), שעיסוקן בתחום האבטחה.

 

3.         ביום 15.11.88 נחתם בין הצדדים הסכם (להלן: "הסכם 88" - נספח ג' לבקשה),  שקבע כי "השליטה והניהול בחברות תהיה בחלקים שווים דהיינו דוד 50% אבי 50%", למרות שהמבקש החזיק בשני שלישים ממניות החברות ואילו המשיב החזיק בשליש מהמניות (סעיף 2).

 

4.         ביום 22.2.90, בעקבות חילוקי דעות בין הצדדים, נערך ביניהם הסכם נוסף, שאליו הצטרף גם הסכם מיום 13.5.91 (להלן: "הסכמי 91-90" - נספח ד' לבקשה). הסכמים אלו נועדו להפריד בין האחים, באופן שהבעלות בחברות תחולק ביניהם בדרך שנקבעה בהסכמים.

 

5.         הבורר היה רואה החשבון של החברות מזה שנים ונאמן על שני הצדדים. הוא זה שהביא אותם לחתימה על הסכמי 91-90, והוא נזכר בכל ההסכמים שביניהם כמי שהצדדים יפנו אליו כבורר מכריע בכל מקרה של מחלוקת.

 

6.         הסכמים אלו לא הביאו לסיום המחלוקות בין האחים, דבר שפגע בתפקוד של החברות. בנסיבות אלו הגיש המבקש בקשה לקיום הליכי בוררות בפני רו"ח רסולי - אותו בורר שהוא כיום תוקף בצורה כה חריפה, ודווקא המשיב התנגד לכך. הצדדים הגיעו להסכמה בפני כבוד השופט נ' ישעיה ביום 25.9.06, לפיה רו"ח רסולי ימונה כבורר בין הצדדים, וידון בכל הסכסוכים והמחלוקות שבינם בקשר לקבוצת החברות. בהחלטה צוין כי רו"ח רסולי נהנה מאמון הצדדים, וכן נקבע כי ייתן את הפסק לא יאוחר מיום 31.12.06 (נספח ו' לבקשה). לאחר מכן האריך כבוד השופט ישעיה את המועד למתן הפסק עד ליום 30.11.07 (נספח ח' לבקשה), לאחר שהבוררות התארכה והסתבכה בנסיבות שיפורטו בהמשך. פסק הבוררות ניתן במועד שנקבע, ביום 29.11.07.

 

7.         כפי שמדגיש המבקש, סלע המחלוקת בין הצדדים היה מהו ההסכם המחייב ביניהם: הסכם 88 - כטענת המשיב, או הסכמי 91-90 - כטענת המבקש. המבקש טען כי הצדדים התנתקו למעשה זה מזה על פי הסכמי 91-90, וכי בעקבות כך אין למשיב עוד כל זכויות בחברות. המשיב, לעומת זאת, טען כי על פי הסכם 88 יש לו זכויות בניהול ובשליטה בחברות שהן שוות לזכויות המבקש, וכי הסכמי 91-90 לא מומשו ונותרו אות מתה (כתבי הטענות בפני הבורר הוגשו כנספח ז').

 

ב.         פסק הבורר

 

8.         הסכם הבוררות שבין הצדדים מצוי בפרוטוקול הדיון מיום 25.9.06 בפני כבוד השופט ישעיה, שקיבל תוקף של פסק דין (נספח ו' לבקשה). בסעיף 2 נקבע כי "הבורר הנ"ל ידון ויכריע בכל המחלוקות, כאמור לעיל, והוא אינו קשור לדין המהותי, לדיני הראיות ואף לא לסדר הדין הנוהג בבתי המשפט". היקף הסכסוך בין המבקש למשיב שהועבר להכרעת הבורר הוגדר בסעיף 1 ככולל את "כל הסכסוכים והמחלוקות הקיימות ביניהם בנוגע ליחסים ביניהם לבין עצמם ו/או ביניהם לבין אחרים, בקשר לקבוצת חברות אמינות (המשיבות 1, 2 ו-3) ו/או חברות אחרות המשתייכות לקבוצה".

 

9.         ביום 29.11.07 ניתן פסק הבורר, שרובו כולל התייחסות של הבורר לדרך בה התנהלה הבוררות לאור התנהגות המבקש. בחלק האחרון של הפסק קובע הבורר את התוצאה, ומציין כי "לבקשת הצדדים ובהתאם למנדט אשר ניתן לי פסק הבורר ניתן ללא נימוקים" (הבורר אכן לא חוייב לנמק את הפסק). הבורר קבע כי הסכמי 91-90 לא מומשו ונזנחו על-ידי הצדדים, וכי ההסכם המחייב אותם הוא זה שנחתם בשנת 1988. לפיכך קבע הבורר כי זכויות הניהול והשליטה בחברות יחולקו בין המשיב למבקש שווה בשווה (כפי שנקבע בהסכמת 88), באופן שלא תתקבל החלטה כלשהי ללא הסכמת שני הצדדים. כך גם נקבע כי זכויות החתימה בחברות יהיו משותפות למבקש ולמשיב, כך שתידרש חתימה משותפת לכל פעולה, וכי לא ניתן יהיה לשנות את קביעות הבורר אלא בהחלטה שתתקבל בהסכמת כל בעלי המניות בחברות. אשר לבעלות בחברות, קבע הבורר כי המבקש הוא הבעלים של שני שליש מהון המניות בחברות, ואילו המשיב הינו הבעלים של שליש מהון המניות בחברות.

 

10.       מן החומר שהגישו הצדדים בפניי עולה כי הבוררות הייתה ארוכה ומורכבת, ובמהלכה נרשמו אלפי עמודי פרוטוקול והוגשו מסמכים רבים. על דבר אחד אין מחלוקת בין הצדדים: הבוררות התנהלה באווירה קשה של אלימות מילולית, שהתבטאה בקללות ונאצות שהפנה המבקש כלפי הבורר והצד שכנגד, עד כי ניהול תקין ומסודר של הבוררות הפך בחלק מן הישיבות לבלתי אפשרי. כפי שיובהר בהמשך, המבקש שם לעצמו מטרה ברורה להכשיל את הבוררות, ואילו הבורר החליט לסיים את תפקידו במתן פסק, תהיינה הנסיבות קשות ככל שתהיינה, על מנת שהמבקש לא ישיג את מטרתו דלעיל. זה הרקע לטענות שמעלה המבקש לביטול הפסק. 

 

ג.         דיון בעילות לביטול פסק הבורר

 

(1)        לא ניתנה למבקש הזדמנות נאותה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו

 

11.       טענתו העיקרית של המבקש היא כי יש לבטל את הפסק משום שלא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון טענותיו ולהביא את ראיותיו (סעיף 24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968; להלן: "חוק הבוררות"). המבקש טוען כי פסק הבורר ניתן "מבלי שהובאה בפני הבורר ולו ראיה אחת ומבלי שנשמעה בפניו אף לא עדות אחת לרפואה". לטענתו, ישיבות הבוררות, רובן ככולן, הוקדשו לפתרון המשבר הניהולי אליו נקלעו החברות ומתן פתרונות "אד הוק" לבעיות שהתעוררו עקב כך, ולא לבירור הסכסוך בין הצדדים. במצב דברים זה, וכאשר המועד שקבע בית-המשפט לסיום הבוררות היה 30.11.07, לא יכול היה הבורר לסיים את הבוררות במועד. המשיב היה מעוניין להאריך את המועד לסיום הבוררות, מתוך הבנה שלא ניתן לסיימה עד ליום 30.11.07, ופנה למבקש בבקשה לחתום על בקשה בהסכמה שתוגש לבית-המשפט (נספח ט' לבקשה). אך המבקש הגיש בקשה להעביר את הבורר מתפקידו, בטענה שהוא איננו ראוי לאמון הצדדים והתנהגותו גורמת לעינוי דין (ה"פ 799/07).

 

הבקשה להעברת הבורר מתפקידו נדחתה ביום 7.11.07 על-ידי בית משפט זה (כבוד השופט ש' שוחט - נספח י' לבקשה). בית המשפט קבע כי הבורר "לא חטא בדעה מוקדמת ולא חרץ את הדין בסכסוך", אלא כיוון את המבקש לנקודות שבמחלקות, וכי טענות המבקש נעדרו כל תמיכה ראייתית. כך גם נדחתה הטענה לחשש למשוא פנים, או ניגוד עניינים בו מצוי הבורר, כמו גם הטענה שהוא הסתיר מסמך מהמבקש. כך גם נדחתה הטענה כי הבורר יידרש להעיד בבוררות, ועל כן איננו יכול להמשיך ולהיות בורר. בית המשפט הדגיש כי המבקש הסכים לנהל בוררות בפני רו"ח רסולי, ששימש במשך עשרות שנים כרו"ח ואיש אמונם של שני הצדדים. אשר לטענת המבקש כי הבורר גורם בהתנהגותו לעינוי דין, נפסק כי התארכות ההליכים נגרמה בעטיו של המבקש, המעלה את הטענה של עינוי דין בחוסר תום-לב, וכי הבורר עשה מצדו מאמצים רבים לקיים את הבוררות במהירות וביעילות. בית המשפט אף נסמך על העובדה שלפי החלטה קודמת של בית-המשפט המועד שנקבע לסיום הבוררות הוא 30.11.07.

 

המבקש טוען בבקשה לביטול הפסק כי בנסיבות דלעיל, נותרו לבורר מעט יותר משבועיים (למעשה מעט יותר משלושה שבועות) עד לסיום הבוררות, בשלב שבו טרם נשמעו עדים, והוא נאלץ לקבוע ישיבות כמעט מדי יום ולא אפשר למבקש להביא כ-18 עדים (אלה פורטו ברשימה שהעביר המבקש לבא כוחו ביום 19.11.07 - נספח יא' לבקשה). גם עדותו של המבקש עצמו לא נשמעה בסופו של דבר, ואף עדיו של המשיב, והמשיב עצמו, לא העידו כלל בבוררות בשל הצורך לסיימה עד ליום 30.11.07. טענות אלו, כפי שיובהר לקמן, משוללות יסוד.

 

12.       חרף הקביעות דלעיל בפסק דינו של כבוד השופט שוחט, שב המבקש ומעלה טענות שנדונו והוכרעו באותו הליך, ובהן הטענה כי הבורר מצוי בניגוד עניינים, משום שלא פעל לפי מסמך המומחה יוחנן קורמן מיום 15.9.91, והעלים אותו מן המבקש, כמו גם הטענה שהבורר היה אמור להיות עד חשוב בבוררות, אך הוא דחה את בקשת המבקש להעיד (נספחים יג' ו-יד' לבקשה). הבורר הבהיר לצדדים כי הוא איננו סבור שעליו להעיד בבוררות, אלא אם כן אחד הצדדים יפנה לבית-המשפט אשר יורה לו לעשות כן. כבוד השופט שוחט סבר כי לא נתגלה כלל צורך בחקירת הבורר, וכי אם סבר המבקש כי הבורר התרשל באי-ביצוע הסכמי 91-90 - לא היה מסכים למינויו כבורר בשנת 2006. עוד קבע כבוד השופט שוחט כי אין בסיס לטענת המבקש שהבורר לא העביר את מסמך קורמן למבקש. אין סיבה לשוב ולפתוח נושאים אלו בהליך זה. דברים אלו אמורים גם לגבי טענת המבקש כי הבורר כבר חרץ את דעתו בשאלת היותו של המשיב בעל מניות. למעלה מן הצורך אציין כי המבקש לא חלק בכתב התביעה שהגיש בבוררות על כך שהמשיב מחזיק שליש מן המניות בחברות (סעיף 50 לכתב התביעה שצורף כנספח ז' לבקשה). המבקש טען בבוררות ובכתב התביעה כי הסכמי 91-90 הם אלו שמחייבים את הצדדים (ולא הסכם 88), כאשר בסעיף 4 להסכם משנת 90 נאמר שהמשיב יחזיק בשליש ממניות החברות.

 

13.       המבקש טוען כי הוא והמשיב לא העידו כלל בפני הבורר, וכי הבורר קיבל את בקשת המשיב לקבוע כי הסתיימה חקירת עדיו של המשיב, לאחר שאלו הגישו תצהירים והמבקש לא חקר אותם (נספחים טו'-יז' לבקשה). לטענת המבקש, הבורר לא אפשר לו לחקור את העדים, כולל המשיב עצמו, וזאת לאחר שהתקבלה בקשת ב"כ המשיב להסתפק בנאום הפתיחה של בא כוחו, אשר ייחשב כעדות מטעמו של המשיב. בכך פגע הבורר באחד מכללי הצדק הטבעי, קרי: שמיעת הצד האחר. עוד טוען המבקש כי הבורר קטע את עדותו בתחילתה, לאחר שהחלה להישמע ביום 14.11.07, משום שאצה לו הדרך להשלים את הבוררות עד יום 30.11.07. המשך עדות המבקש נשמעה ביום 23.11.07, ואז דחה הבורר את בקשתו להמשיך את העדות ביום הישיבות הבא, ולזמן עוד 18 עדים של המבקש (עמ' 1,919-1,917 לפרוטוקול שצורף כנספח יט' לבקשה). המבקש טוען כי הבורר הודיע באותו מעמד כי הבוררות הגיעה לקצה, אף כי עדותו של המבקש הגיעה באותו שלב אך ורק עד לאירועים בשנת 1992 (כך כתב ב"כ המבקש עם סיום אותה ישיבה לבורר - נספח כ' לבקשה). אך בפרוטוקול שצירף המבקש אין זכר להחלטה לסיים את הבוררות - נהפוך הוא: הבורר העניק למבקש הזדמנות נוספת להגיש ראיות לטענותיו.

 

14.       בפתח ההתייחסות לטענותיו הנ"ל של המבקש, יש להביא את הדברים שכתב הבורר בפסק שנתן, בו התייחס בפרוטרוט לדרך בה נוהלה הבוררות ולהתנהגותו של המבקש. הבורר מציין כי הבוררות נמשכה מספר רב של ישיבות קשות, שהצריכו תעצומות נפש רבות מכל המעורבים, וכי היא מתפרשת על פני אלפי עמודי פרוטוקול וקלסרים רבים שהגישו לו הצדדים. הבורר מדגיש כי המבקש הוא האחראי העיקרי להתמשכות הבוררות, וכי המבקש - 

 

"בלשון המעטה, בכוחניותו הכשיל ישיבות, תקף את הצד שכנגד, הן מילולית והן פיזית, כאשר הוא אינו בוחל בכל צעד אפשרי, נלוז ככל שיהיה, בכדי להכשיל את הבוררות, לרבות הטרדות, גידופים, האשמות חסרות שחר, קללות, כוחניות, סחיטות ואיומים ישירים ועקיפים אותם הפעיל עלי ועל משפחתי. למרות כל האמור, לא נכנעתי לתכתיביו והמשכתי לקיים את תפקידי כבורר...".

 

בהמשך דבריו מציין הבורר כי המשיב אימץ את דברי הפתיחה שנאמרו מטעמו כעדותו הראשית, והיה זמין לחקירה מטעם המבקש, וכך גם עדיו של המשיב שעדותם הראשית הוגשה על דרך תצהיר. הבורר מדגיש כי למבקש ניתנו מספר הזדמנויות לחקור את המשיב ועדיו, וכי הוא -

 

"הכשיל את ההזדמנויות אשר עמדו בפניו לחוקרם, ובאלימות, פיזית ומילולית, התנהגות ברוטלית וכוחנית, אשר התבטאה בין היתר בתקיפה פיזית של אחד העדים ותלישת המיקרופון אשר נועד להקלטת עדות מעד אחר, מנע מעצמו מר דוד בבאי לחקור עדים אלו, זאת למרות שהוזהר חזור והזהר שאם ימשיך בדרך זו לא תתאפשר לו חקירתם הנגדית".

 

עוד מציין הבורר כי עדיו של המשיב התייצבו לא אחת כדי להיחקר על תצהיריהם, וכי המבקש נמנע במתכוון מלחקור אותם; לכן החליט הבורר כי הוא ויתר על חקירתם של המשיב ושל עדיו. עוד מציין הבורר בפסק כי למבקש ניתנה לכל אורך הבוררות זכות טיעון מלאה, וכי הוא ייצג את עצמו בנוסף לאחרים שייצגו אותו במהלך הבוררות. לא נמנעה ממנו האפשרות להביא עד כלשהו או להציג מסמך כלשהו. אך חלק ניכר מעדיו של המבקש לא התייצבו או ניסו להימנע מחקירה נגדית. המבקש מנע את העדת עדיו במתכוון, ואף סיכל את עדותו שלו בכך שנהג בצורה גסה וברוטלית, תוך ניבולי פה והאשמות שקריות. המבקש הכשיל את כל הישיבות שנועדו להשמעת עדותו ועדות עדיו, ובסופו של דבר לא הביא עדות התומכת בטענותיו. העדים שהביא היו מגמתיים, עושי דברו, ולא היה בעדותם כדי לתמוך בטענותיו - נהפוך הוא: הם חיזקו את טיעונו של המשיב. חרף טענתנו של המשיב כי יש בפניו אסמכתאות רבות לתמיכת טענותיו, הוא נמנע מלהציגן בפני הבורר, ואילו המוצגים שהוגשו בפני הבורר על-ידי שני הצדדים - תומכים דווקא בגרסת המשיב. לבסוף מציין הבורר, כי המבקש הכשיל את ישיבת הסיכומים בעל-פה, באופן שהיה צורך להורות על הגשת סיכומים בכתב. המשיב הגישו סיכומיו, ואילו המבקש נמנע מלהגיש סיכומים.

 

חרף כל האמור לעיל - מדגיש הבורר - הוא נטרל עצמו מכל הכעסים הפנימיים על התנהגות המבקש כלפיו וכלפי הנוכחים האחרים בבוררות, באומרו: "החלטתי זו ניתנת על סמך הראיות, העדויות והאסמכתאות אשר הובאו בפניי בלבד".

 

15.       התיאור הקשה של הבורר בפסק, בנוגע להתנהגות המבקש בבוררות, איננו יכול להיות שנוי במחלוקת. עיון בפרוטוקול הבוררות מאמת אחת לאחת את פרטי התיאור הנ"ל. הבוררות התנהלה בתנאים קשים ביותר, שהמבקש אחראי להם. כפי שמציין המשיב בתצהירו, המבקש גמר אומר להכשיל את הבוררות, כשהוא משתמש לצורך כך בצרחות, גידופים, איומים ואף מכות. הוא תקף את כל הצדדים, כולל את הבורר עצמו. המשיב משבח את הבורר על כך שגילה נכונות להמשיך בבוררות בתנאים קשים אלו, מתוך תחושת צדק שחייבה אותו להשלים את הבוררות. טענתנו העיקרית של המשיב היא כי אין לאפשר לצד לבוררות להכשילה באמצעים אלימים, אחרת יינתן פרס לאנשים מסוגו של המבקש.

 

המבקש עצמו הודה בעדותו בפני כי הפיץ חומר מכפיש על הבורר בבית הכנסת, במקום עבודתו ובמקום מגוריו של הבורר (עמ' 8-9). המבקש גם אמר בעדותו: "הפעלתי איומים וקללות, כי הוא כחבר רימה אותי" (עמ' 8). המשיב אמר בעדותו, שהותירה רושם מהימן,  כי המבקש "פוצץ באופן שיטתי כל ישיבה" (עמ' 13). בתצהירו מתאר המשיב מסכת קשה של מעשי בריונות של המבקש כלפי הבורר והנוכחים בבוררות, ובכלל זה: תקיפת המשיב באגרופים, כליאת הבורר בחדרו, תקיפה פיזית של עדים ושל המקליט והטחת קללות ונאצות בבורר ובנוכחים בבוררות (סעיף 10). במהלך כל הבוררות מטיח המבקש בבורר נאצות וקללות מן הסוג הגרוע והגס ביותר, ומכנה אותו "עבריין", לא נורמלי", טיפש ואידיוט", 'סמרטוט", "כלב בן כלב" ואף קללות חמורות מאלו, שהנייר איננו סובל (ראה עמ' 1670,  1676-1677, 1679, 1771, 1832-1833, 1815-1816, 1935-1937). באחת הישיבות נשמע הבורר אומר שהמבקש שכר אנשים שיאיימו עליו והם סגרו אותו בחדרו (עמ' 1678). במקרה אחר לא איפשר המבקש לעדים שחיכו בחוץ להתחיל את עדותם, והודיע: "אף אחד לא נכנס לכאן לבוררות" (עמ' 1681, 1683). המבקש טען שהבורר קיבל שוחד והודיע לו: "אתה היום נעצר ואתה עף מן העולם" (עמ' 1683). המבקש לא איפשר לקיים דיונים והכריז: "אני קובע מי מדבר" (עמ' 1815). המבקש פנה לילדיו של הבורר, בניסיון לשכנע את הבורר לנהוג על פי דרישותיו (עמ' 1697).

 

באחת הישיבות נשמע הבורר אומר שהביאו לחדרו אנשי עולם תחתון כדי לסחוט ממנו הסכמה להתפטר מתפקידו כבורר ומנעו ממנו לצאת מחדרו (עמ' 1702, 1705-1706). בישבה אחרת צויין שבחדר יושב מאבטח מטעם הבורר (עמ' 1,706). בישיבה אחרת הודיע המבקש לבורר כי הוא מגיע עם ניידת משטרה, וכאשר הגיע (כמובן בלי ניידת) אמר לבורר: "תכף המשטרה באה לעצור אותך. אתה תעצור את הבוררות. תפסיק את ההקלטה, רק אני מדבר. המשטרה בדרך ואתה לא תדבר" (עמ' 1668). המבקש צעק על הבורר: "אתה לא תהרוס את חיי, אני אהרוס את חייך..." (עמ' 1,630). בישיבה אחרת החל המבקש לקלל את הבורר ולהרים ידיים, והבורר הורה לו לצאת מן החדר, אך המבקש הכריז: "תזמין משטרה, אני רוצה לראות שמישהו יוציא אותי פה, יוציאו אותך יוציאו לך את העיניים" (עמ' 1,629-1,627). בישיבת יום 7.11.07 מאיים המבקש על ב"כ המשיב: "אני אכניס לך אגרופים בעין ליד המשטרה...אני אקבור אותך", ולאחר מכן מעליב את ב"כ המשיב בצורה קשה, עד שבא כוחו של המבקש מוציא את מרשו החוצה (עמ' 1,765-1,764). בהמשך אותה ישיבה מאיים המבקש על ב"כ המשיב: "אני אירק על הפרצוף שלך עוד מעט" (עמ' 1,770). בישיבת הסיכומים כינה המבקש את הבורר עבריין בעל הרשעות פליליות, ואיים כי הוא ישקיע מיליון ש"ח בפרסומים נגדו בעיתונות. מדברי הבורר באותה ישיבה עולה כי המבקש שלח מכתב נאצה בעניינו לבית הכנסת בו הוא מתפלל (עמ' 1,937-1,935 לפרוטוקול). כל אלו הם ציטוטים חלקיים בלבד המלמדים על התנהגותו המבישה של המבקש במהלך הבוררות, ויש עוד דוגמאות רבות לכך בפרוטוקול הבוררות.

 

16.       דרכו של המבקש להשתלח בבורר, בלא כל ראיה למעשה פסול מצדו, נמשכה גם בהליך שבפני. המבקש אמר כי הבורר "הורשע וישב באבו כביר", והוסיף: "אני יכול להראות אסמכתאות להרשעה של הבורר רסולי". משנתבקש להציג ראיותיו בעניין זה, התברר כי אין בידי המבקש ראיה לטענתו דלעיל (עמ' 7). כך גם טען המבקש בעדותו כי הבורר נטל מהמשיב שוחד בסך 100,000 דולר, ואף כתב מכתב בעניין זה לכב' השופט שוחט בהליך להעברת הבורר מתפקידו (נ/4). אך בבקשה לביטול פסק הבורר לא העלה המבקש טענה זו. בעדותו אמר כי הוא יכול להראות לבית המשפט שיקים בסך 100,000 דולר שקיבל הבורר מהמשיב, ומייד השיב: "אין לי פה, יש לי מכתבים. יש לי את הקבלות. מציג לבית המשפט את המסמכים נ/5" (עמ' 5-6). נ/5 מתייחס לסך של כ- 15,000 ¤ ששולם לבורר על ידי ישראלה קריבושאי את יואב בבאי אופנה בע"מ ביום 30.4.05, והמבקש טען בעדות בפני כי הסכום שולם עבור בוררות אחרת שניהל הבורר בין בנו של המשיב לבין אדם אחר (עמ' 6). אך המשיב העיד כי מדובר בשכר טרחת הבורר עבור יעוץ שנתן לבנו, והכסף שולם על ידי העסק של הבן (עמ' 12). מכל מקום, ברור כי אין בכל אלו צל של ראיה לנטילת שוחד מהמשיב בסך 100,000 דולר, או הכל סכום אחר. זאת ועוד, טענה ממוחזרת זו של המבקש כבר נדונה בפני כב' השופט שוחט ונדחתה, ושם נטען כי מדובר בשכר טרחה בסך 15,000 ¤ עבור שירותים לבנו של המשיב בשנת 2005; המילה שוחד לא צוינה שם, אלא נטען שלבורר היו קשרים עם המשיב שהמבקש לא ידע עליהם (סעיף 16 לפסק הדין).

 

עוד יש לציין, כי המבקש מסתמך בתצהירו על ציטוטים משיחות עם "בריון" שלטענתו שלח אליו הבורר, תוף צירוף תמליל (נספח לב'), אך בחקירתו אמר: "יש לי הקלטה ולא הכנתי אותה לבית המשפט" (עמ' 7). כך גם לגבי תמליל נוסף (נספח לד'). בסיכומי התשובה שהגיש (לאחר שהחליף עורך דין פעם נוספת), צירף המבקש, לראשונה, תקליטור עם הקלטות. צעד פסול כזה בוודאי אין לקבל, ואין להסתמך על תמליל שהוגש ללא ההקלטה.

 

קשה לתת אמון כלשהו בטענות המבקש לגבי מעשים פסולים שנעשו, כביכול, על ידי הבורר, כאשר אין בידו כל ראיה לטענותיו, ומסתבר כי הוא רואה "צל הרים כהרים". מעיון בפרוטוקול הבוררות לא יכול להיות כל ספק בכך שהמבקש שם לו כמטרה ברורה להפסיק את הבוררות בכל מחיר, והוא לא בחל באמצעי כלשהו להשגת מטרתו זו. הוא ניסה להביא את הבורר למצב שבו ייאלץ להתפטר או לפסול עצמו ולשם כך לא חדל מלהטיח בו האשמות אישיות, ולא אפשר לבורר לנהל את הבוררות כסדרה. קבלת הבקשה לביטול פסק הבורר, לאחר שבקשה קודמת לפסול את הבורר נדחתה, אכן תהיה "פרס" למבקש, כפי שטוען בצדק המשיב.

 

17.       המבקש הוא האחרון אשר יכול לבוא בטענות על כך שטענותיו לא נשמעו, כאשר ברור שהוא מנע מאחרים להשמיע את טענותיהם, תוך שימוש באיומים ואלימות. אך חרף הדרך הקשה שבה נאלץ הבורר לנהל את הבוררות, כשהוא מצדו שומר בדרך כלל על איפוק וסבלנות ראויים לשבח, התנהלה הבוררות במשך ישיבות לא מעטות (כ-  2,000 עמודי פרוטוקול). המבקש, כמו גם המשיב, היה מיוצג בכל ישיבות הבוררות על ידי עורך דין מטעמו (גם שם, כמו בהליך שבפני, החליף עורכי דין). הבורר עצמו נעזר ביועץ משפטי במהלך הבוררות, שנכח בחלק מן הישיבות (עו"ד משה הייבל). על מנת להמחיש עד כמה משוללת יסוד היא טענת המבקש שלא ניתנה בידו ההזדמנות לטעון את טענותיו או להביא את ראיותיו, בחרתי לפרט בהרחבה את מהלך ישיבות הבוררות, תוך התייחסות להזדמנויות הרבות שניתנו למבקש להציג טיעוניו וראיותיו, ולדרך בה הציגם.

 

א.         בישיבה הראשונה מיום 31.10.06 היה המבקש מיוצג על-ידי עו"ד חיים סאמט, אך ביקש לשאת דברים בעצמו. הוא ביקש שלא לנהוג בפורמליות במהלך הבוררות (עמ' 40). הישיבה הראשונה הוקדשה כמעט כולה להצגת גרסתו של המבקש בפני הבורר בצורה מפורטת ביותר (כ-130 עמודי פרוטוקול), תוך שהמבקש מגיש מסמכים, ובסוף הישיבה מאשר המבקש לשאלת הבורר כי סיים את דבריו. הבורר אף אמר למבקש: "אני לא אפסיק אותך, עזוב, תטען כמה שאתה רוצה" (עמ' 13). הבורר התייחס אל דבריו הארוכים של המבקש כאל עדות, ושאל את המבקש: "שאלתי אותך אם אתה רוצה בקשר לעדות שנתת היום להביא עדים" (עמ' 110). המבקש השיב: "לא. אני לא צריך עדים ולא צריך שום עדים" (עמ' 110). בהמשך שב הבורר ודרש לוודא שהמבקש איננו מעוניין להביא עוד עדים, והמבקש שב ואישר זאת; תחילה אמר שרק אם המשיב יביא עדים גם המבקש יביא עדים, וכאשר נאמר לו כי המשיב יביא עדים, אמר המבקש: "לא רוצה להביא. אני גם יודע את כל העדים שלו, זה עדי שקר כולם" (עמ' 116-115). המבקש ניסה לשכנע את הבורר באותה ישיבה שאין צורך לדון כלל בהסכם משנת 88, אלא רק בהסכמי 91-90, וכי אין כלל צורך בישיבות בוררות נוספות (עמ' 113-110).

 

ב.         הישיבה השנייה מיום 9.11.06 נפתחה בדברי הבורר: "דוד השמיע את טענותיו בישיבה הקודמת", ובישיבה זו שטח ב"כ המשיב את טענותיו, כשהוא מפנה למסמכים שונים. כבר בישיבה זו מתחיל המבקש לנקוט דרך של אלימות מילולית ואיומים, כשהוא איננו מאפשר לב"כ המשיב לטעון בצורה מסודרת, גם כאשר בא כוחו דאז (עו"ד סאמט) מעיר למרשו ומאיים לעזוב את הישיבה (עמ' 166, 177, 180, 190, 261, 266).

 

ג.         הישיבה השלישית ביום 30.11.06 הייתה מיועדת להצגת עמדות המשיב, אך בפועל המבקש לא אפשר זאת והתעקש לדבר שוב ושוב, עד שהבורר מאיים להוציאו. המבקש ובא כוחו הציגו את טיעוניהם גם בישיבה זו, והשיבו לשאלות הבורר. המשיב מבהיר דברים שהובאו על-ידי בא כוחו, והבורר מאפשר לב"כ המבקש להגיב לגרסה של המשיב. כמו כן, מציין הבורר שהמבקש הגיש לו שלושה קלסרים עם מסמכים, וב"כ המבקש מתייחס למסמכים אלו בטיעוניו. המבקש טוען באריכות בישיבה זו, ומקריא קטעים מתצהירים של אחרים, בעיקר תצהיר בתו איילת. הבורר מנסה להרגיע את המבקש שוב ושוב ואומר לו: "אני מבטיח לך אני אתן לך, כל טענה שתרצה לטעון תטען", וזאת לאחר 3.5 שעות של ישיבה (עמ' 380). ב"כ המשיב מתלונן על כך שלא מאפשרים לו להשלים את נאום הפתיחה שלו, ובשל צעקות של המבקש נאלץ הבורר להפסיק את הבוררות  (עמ' 395).

 

ד.         בישיבה הרביעית מיום 27.12.06 חוזר המבקש על טענתו שלפני הבורר יש כבר מספיק חומר כדי ליתן החלטה (עמ' 486). המבקש לא שועה לבקשת הבורר לאפשר לעורך דינו לדבר (עמ' 487). במהלך ישיבה זו מברר הבורר את טענות הצדדים ואת התייחסותם לשאלות שבמחלוקת, וכן העיד באותה ישיבה מטעם המבקש חתנו, מר בלטר (עמ' 575-560). בישיבת יום 27.12.06 מסביר הבורר לבא כוחו של המבקש כי יש צורך בתימוכין לגרסתו, ומציע לו להביא עדים (עמ' 499, 501). בישיבה זו מקבל ב"כ המבקש (עו"ד סביר) זמן להציג את טיעוניו של המבקש, לרבות טענות משפטיות.

 

ה.        גם בישיבה מיום 7.1.07 הבורר ממש מתחנן בפני המבקש שיאפשר לו לנהל את הבוררות, והמבקש מפריע גם לעורך דינו ועולב בו (עמ' 601). הוא מתעקש לדבר במקום עורך דינו, אך כאשר המשיב מדבר מזכיר לו המבקש שיש לו עו"ד (עמ' 604-603). בישיבה זו סיים ב"כ המשיב להציג את טיעוניו, והמשיב ביקש לומר דברים בעצמו וכך היה (עמ' 658 ואילך). עוד בישיבה זו העיד ארוכות (לאחר שהוזהר כדין) מר אילן לנמן, שנחקר על-ידי הבורר, ולאחר מכן השיב על שאלות הצדדים (עמ' 661 ואילך).

 

ו.          בישיבת יום 23.1.07 הורשה המבקש להעלות טענות מקדמיות (עמ' 738). לאחר מכן מוסר המבקש את עדותו על פני עשרות עמודים, ואז נחקרים העדים משה בן- יפלח ועו"ד כוכי טבקה (מעמ' 771 ואילך). שני העדים נחקרים על-ידי שני הצדדים, וגם על-ידי הבורר.

 

ז.         בישיבת יום 30.1.07 נשמעה עדותו של עד נוסף מטעם המבקש, אמנון מהלל (מעמ' 906 ואילך). העד הגיש תצהיר ונחקר תחת אזהרה, על-ידי כל הצדדים, כולל הבורר. הואיל והמבקש לא אפשר חקירה נגדית של העד,  נאלץ הבורר לחקור את העד בעצמו  (עמ' 1,008). נוכח ההפרעות מצד הצדדים, קובע הבורר סנקציה של תשלום 1,000 ¤ בגין כל הפרעה, ותוך זמן קצר המבקש חייב למשיב 3,000 ¤ (עמ' 898-896). בעניין זה יש לומר כי גם המשיב התפרץ לא פעם במהלך הדיון (בעמ' 900 חויב אף הוא לשלם 1,000 ¤), אך אין מקום להשוואה מבחינת מספר ההתפרצויות וחומרתן בין אלו של המבקש לבין אלו של המשיב.

 

ח.         בישיבת יום 11.2.07 נמשכה חקירתו הנגדית של אמנון מהלל, תוך הפרעות בלתי נפסקות מצד המבקש. בישיבת יום 18.2.07 לא התייצבו עדי המבקש, והלה צועק על הבורר. בסופו של דבר מסתיימת הישיבה בלא כלום (עמ' 1,202, 1,216-1,214). המבקש מכריז כי לבורר יש די והותר נתונים כדי להכריע בשאלה איזה משני ההסכמים תקף, ודורש לקבל הכרעה בשאלה זו (עמ' 1,092). בישיבת יום 26.6.07 נחקרו נגדית אמנון מהלל וכוכי טבקה, וזאת לאחר שב"כ המבקש ניסה למנוע את עדותם בטענה שהבורר לא יכול להמשיך ולדון כל עוד הוגשה בקשה נגדו על ידי המבקש (הכוונה כנראה לבקשה להעביר את הבורר מתפקידו). בתום עדותם של  טבקה ומהלל, טוען ב"כ המבקש כי יש לזמנם פעם נוספת משום שהוא איננו ערוך לחקירה חוזרת.

 

ט.        ביום 3.7.07 ביקש הבורר להמשיך בשמיעת העדים, אך ב"כ המבקש, עו"ד יגאל כהן, מתנגד לכך וטוען כי המבקש צריך להתפטר מניהול הבוררות (עמ' 1,290-1,287). ב"כ המבקש אישר את דברי הבורר כי ניתנה למבקש האפשרות לדבר ככל שרצה, וכי המבקש השמיע אמירות קשות שלא במקומן. הוא אמר: "הבורר נתן לו מפה ועד להודעה חדשה עוד ועוד לדבר ולהוסיף וכו', הכל אמת ונכון. אני לא בא בטענה הזו" (עמ' 1,289). הבורר מסרב להפסיק את הבוררות באומרו: "אני אעשה עוול פה אם לא נגמור את הסיפור הזה" (עמ' 1,290). ב"כ המבקש אישר כי ברור לו שהבורר פועל בתום לב, ובאמונה שלמה שהוא יעשה צדק, אך יש לו טענות אחרות (עמ' 1,290). ב"כ המבקש טוען כי עד עתה העידו רק מספר עדים "שוליים", והבורר מתקן אותו: "בעלי הדין העידו בפרוטרוט בפנינו, הביעו את דעתם"; ב"כ המבקש טוען כי לא הייתה זו עדות עם חקירה ראשית ונגדית (עמ' 1,291). ב"כ המבקש ציין שהעדויות לא ניתנו בתצהיר, כאילו מנע ממנו מאן דהו להגיש לבורר את עדות המבקש בתצהיר. יתר על כן: היה זה המבקש עצמו שחזר והצהיר כי אין לו עדים, וגם ב"כ המבקש אומר כי איננו רואה טעם להביא עדים, שכן כל השאלה בבוררות היא איזה משני ההסכמים חל (עמ' 1,302-1,300). הבורר אומר לב"כ המבקש כי הוא יכול להביא כל עד שהוא רוצה, והלה משיב לו: "אבל אין צורך זה מיותר" (עמ' 1,301). הבורר עמד על כך שהבוררות תימשך, ודרש מהמבקש להביא את עדיו, וב"כ המבקש שאל: "לצורך מה?" (עמ' 1,304). הבורר שב ודורש להמשיך ולשמוע עדים, וב"כ המבקש "שולף" בכל פעם טענה אחרת כדי למנוע זאת. תחילה הוא מודיע שיש לו "רשימה ארוכה" של בקשות לצווי ביניים, ולאחר מכן הוא מודיע שהוא מבקש להעיד את הבורר "כעד ראשון", לאחר שכבר נשמעו המבקש ועדים מטעמו (עמ' 1,305).

 

י.         ביום 12.7.07 הבהיר הבורר כי מעתה ואילך לא תינתן רשות הדיבור לצדדים עצמם, אלא רק לבאי כוחם, וכי הוא ימשיך לשמוע עדים ככל שאלה יובאו, ואם לא יהיו עדים נוספים מצד המבקש - הוא יתחיל לשמוע את עדי המשיב. הבורר מדגיש כי הוא רוצה לקדם את הבוררות, אך יש מי שרוצה למשוך אותה (עמ' 1,407-1,406). בשלב מסוים הוא מורה למבקש לצאת בשל התפרצויות וצעקות, והמבקש מסרב, כך שהבורר נאלץ להפסיק את הישיבה (עמ' 1,439).

 

יא.       בישיבת יום 23.7.08 שב ב"כ המשיב וקבל על כך שישיבות הבוררות נמשכות בשל צרחות ואיומים של המבקש, אשר בעתיד ינסה לטעון כי לא נשמעו עדיו (עמ' 1,433). שוב עולה דרישה מהמבקש להשמיע את עדיו. המבקש אומר: "מה אתה רוצה לדון עכשיו על עדות שיש לי דברים כאלה בוערים..." (עמ' 1,482). מהחלטת הבורר באותו יום עולה כי הוא הזמין משטרה על מנת להרחיק את המבקש מהחדר, והבורר הבהיר בהחלטתו את התנהגותו הקשה של המבקש, בהדגישו כי הוא יעשה הכל כדי לסיים את הבוררות (עמ' 1,494-1,492). בשלב זה חזר המבקש לחדר, והבורר נאלץ להפסיק את הבוררות עד שתגיע המשטרה. ב"כ המבקש ביקש לסיים את הישיבה בשל נסיבות אישיות (עמ' 1,494).

 


יב.       ביום 1.8.07 שואל הבורר מי יעיד מטעמו של המבקש ומסתבר שלא הובאו עדים; הבורר החליט כי בישיבות הבאות יישמעו עדי המשיב, במידה ולא יובאו עדי המבקש (עמ' 1,504, 1,532). גם למחרת נפתחה הישיבה בשאלת הבורר אילו עדים יעידו מטעמו של המבקש, ומסתבר שעדיו לא הגיעו (עמ' 1,533). ב"כ המשיב הודיע כי המשיב לא יעיד, אלא יאמץ את הדברים שנאמרו בנאום הפתיחה, והוא יתייצב לחקירה נגדית עליהם; ב"כ המשיב לא הביע התנגדות לכך (עמ' 1,538). אז גם הסתבר שעד מטעם המבקש (בלטר) איננו מעוניין להעיד ולא הגיע (עמ' 1,553). שוב הסתיימה ישיבת בוררות ללא עדויות של המבקש. ביום 7.10.07 שאל הבורר אם העדים מגיעים, והמבקש אישר כי "העדים בדרך" (עמ' 1,569). המבקש המשיך לדבר ולדרוש לדון בדברים אחרים, במקום להביא עדים, והבורר עמד על דעתו שיש לשמוע את העדים של המבקש, אך העדים לא הגיעו  (עמ' 1,586, 1,612). ביום 10.10.07 הגיעו עדי המשיב לחקירת תצהיריהם, והבורר ציין כי בישיבה האחרונה לא הביא המבקש את עדיו, ולכן עבר לשמיעת עדי המשיב. המשיב קבל על כך שהוא לא ידע מראש מי יהיו העדים, והישיבה מתלהטת בשל התפרצות חמורה של המבקש שבה נשמע הבורר אומר "תוריד את הידיים", והמשיב מקלל אותו ומסרב לצאת מהחדר (עמ' 1,629-1,627, 1,632). המשיב הודיע כי עד שלו ממתין בחוץ להיחקר (משה טאוב), אך לא נמצא מי שיחקור אותו (עמ' 1,632, 1,641). ב"כ המשיב הודיע מי העדים שיבואו לישיבה הבאה, והבורר ביקש שמשה טאוב יבוא גם לישיבה הבאה (עמ' 1,645).

 

יג.        ביום 15.10.07 מודיע הבורר כי הישיבה מוקדשת לחקירת כל עדי המשיב, ואין בדעתו להזמין אותם פעם נוספת (עמ' 1,648). ב"כ המבקש מציין: "אני גם רוצה לשמוע סוף סוף עדים, כי אנחנו עד היום לא שמענו רבע עד" (עמ' 1,657). אמירה זו נאמרה לפרוטוקול בלבד, משום שלא היה בה שמץ של אמת: עדים נשמעו קודם לכן, והמבקש קיבל אינספור הזדמנויות להביא את עדיו. הבורר עמד על כך שעדי המשיב יישמעו, ואז מנע המבקש מהעד להיכנס והכריז: "העד לא ייכנס מפה"; הבורר ציין: "אני רוצה שזה יהיה מוקלט שלא נותנים לעדים להיכנס" (עמ' 1,658). המבקש אמר: "אני לא חושב שהדבר החשוב ביותר זה שהזמנת 6-5 עדים גם אם הם באו פעמיים בלי שאנחנו הכנו..." (עמ' 1,691). המבקש הודיע לבורר: "אם אתה לא מציל לי את החברות אני לא אתן לך את שמיעת העדים" (עמ' 1,665). לפיכך הסתיימה גם ישיבה זו ללא שמיעת עדים.

 

יד.       ביום 21.10.07 התייצב עד של המשיב שהגיע מרומניה (מר יוסי בואנו), והבורר הציע לצדדים לחקור אותו לאחר שהוגש תצהירו. המבקש איים בשלב זה: "תיכף המשטרה באה לעצור אותך, אתה תעצור את הבוררות, תפסיק את ההקלטה, רק אני מדבר" (עמ' 1,669-1,668). בכך תמה ישיבת בוררות נוספת ללא שמיעת עדויות. ביום 30.10.07 נפתחה הישיבה במסכת נאצות נוספת של המבקש כלפי המשיב. בא כוחו של המבקש הכריז - שוב לפרוטוקול בלבד, ובמנותק מן המציאות: "אנחנו מעוניינים לנהל את ההליך הזה מא' עד ת', לשמוע את כל העדים, לחקור את כל העדים, מסכת הראיות פה תהיה שלמה וברורה כמו שהדין מחייב שיתנהל הליך בוררות" (עמ' 1,670, 1,673). המבקש המשיך בנאומים ובטענות, כאשר העדים מחכים בחוץ, וב"כ המשיב מבקש לשמוע אותם וציין כי אחד מהם הגיע בפעם השלישית; המבקש הגיב לכך בצעקות וקללות (עמ' 1,676, 1,679-1,678). הבורר דרש מהמבקש להתחיל בחקירת העדים, והמבקש סירב והמשיך בהעלאת טענות נגד הבורר, עד שהעד (טאוב) עזב; המבקש אמר, מחד, שהוא רוצה לחקור את טאוב, ומאידך הודיע לבורר: "טאוב לא ייכנס לכאן לפני שאתה תפתור כמה בעיות" (עמ' 1,680, 1,682).

 

טו.       בפתח ישיבת יום 7.11.07 מבקש הבורר לשמוע את עדיו של המבקש, וב"כ המבקש מנסה בכל דרך לבטל את ישיבת ההוכחות בטענה שממתינים לפסק הדין של כבוד השופט שוחט בבקשה להעביר את הבורר מתפקידו (עמ' 1,686-1,684). הבורר הציע למבקש להעיד, והמבקש הודיע - בשלב מאוחר זה לאחר אינספור ישיבות בוררות ארוכות - שיש לו 20 עדים; הבורר אמר "תביא אותם" (עמ' 1,692). ב"כ המבקש עו"ד כהן מודיע שאין לראות בדבריו של המבקש עד כה משום עדות ראשית, ושעדותו הראשית תמשך כמה ימים, ואילו המבקש - שקודם לכן חזר והודיע שאין לו עדים - מודיע עתה שיש לו עדים "מפה ועד להודעה חדשה" (עמ' 1701). ב"כ המבקש דורש שהבורר יהיה העד הראשון שיעיד, ומאיים שאם הבורר יסרב להעיד הוא ילך. חרף כל אלו החל - סוף סוף - המבקש בעדותו (בעמ' 1,695 הוא אומר: "אתם מפריעים לי בעדות שלי"). בעמ' 1,700 טען ב"כ המבקש כי אין מדובר בעדות ראשית, אלא עדות המתייחסת "לטענות שלנו של מקודם"; הבורר הורה למבקש לסיים את עדותו באותו מועד (עמ' 1,700, 1,717). זמן קצר לאחר מכן החל המבקש לאיים על הבורר, והבורר מתעלם מכך ומורה למבקש לסיים את עדותו (עמ' 1,723). המבקש המשיך בעדותו, והבורר ביקש ממנו לא לחזור על דברים שנאמרו, לאחר שכבר נרשמו כ-1,700 עמודי פרוטוקול והוגשו אוגדנים רבים. בא כוחו אמר בתגובה: "עד היום לא נשמעה מילה וחצי מילה מדוד" - טענה אבסורדית לנוכח כל מה שפורט לעיל; מי שדיבר רוב הזמן בבוררות היה המבקש (עמ' 1,727-1,725). עוד אמר ב"כ המבקש: "לעניות דעתי הבוררות עוד לא התחילה" (עמ' 1727). קשה להבין אמירות מופרכות אלו של ב"כ המבקש, שנועדו כנראה ליצור עילה מאולצת לביטול פסק הבורר. בישיבה דלעיל השתולל המבקש עד כדי כך שבא כוחו איים לעזוב (עמ' 1712), וכאשר הבורר הורה לו לצאת הוא סרב וקילל אותו (עמ' 1717). בתוך כך איים המבקש על בא כח המשיב שהוא יודע פרטים על משפחתו (עמ' 1722).

 

 טז.      ביום 12.11.07 שלח הבורר החלטה לצדדים, לפיה על המבקש להביא את כל עדיו בשלוש ישיבות הוכחות בימים 14.11.07, 18.11.07 ו-21.11.07, שאם לא כן ייחשב כמי שויתר על הבאת עדים (נספח יט' לתגובה). בישיבת יום 14.11.07 המשיך המבקש בעדותו, עד לשלב שבו החל להשתולל ולקלל כדרכו, עד שהבורר נאלץ לעזוב את האולם (עמ' 1,809-1,808). בישיבת יום 18.11.07 נמשכה עדות המבקש והוא הודיע כי בכוונתו לסיימה באותו יום (עמ' 1813). אך המבקש מצליח להביא שוב לפיצוץ הישיבה בהשתלחויות ובקללות, עד שהבורר נאלץ לעזוב את החדר (עמ' 1,816). כך קורה גם בישיבת יום 23.11.07, שבה סכום בתחילתה כי המבקש יסיים את עדותו באותו יום (עמ' 1817). אך שוב, במקום להעיד החל  המבקש לקלל ולאיים, למרות שבא כוחו ביקש ממנו: "בוא תשלים את העדות דוד"; אך המבקש ממשיך בדרכו, גם לאחר שב"כ המשיב מעיר לו שיש לו הזדמנות "לתת עדות לגופו של עניין" (עמ' 1,834-1,832). בישיבה זו רב המבקש גם עם עורך דינו, אשר מפציר בו שוב ושוב לסיים את עדותו (עמ' 1,834).

 

יז.        ישיבת הבוררות האחרונה ביום 28.11.07 נועדה לשמיעת סיכומי הצדדים. המבקש "נזכר" שיש לו "ארבעה עדים שהם עדי מפתח", והבורר הדגיש כי הוא רוצה לשמוע סיכומים וציין: "גם בפעמים הקודמות רציתי לשמוע עדים והתחננתי אליך שאני רוצה לשמוע עדים, ולא נתת"; המבקש השיב על כך: "נכון לא נתתי, למה? כי אתה היית נוכל, גזלת לי את חתימתי" (עמ' 1927). המבקש אף הודה כי הוא לא אפשר לשמוע עדים והסביר: "אני היה לי תנאי להמשיך את העדים שהם נראו משחק ונוכלות שזה היה על חשבוני" (עמ' 1928). ולאחר כל אלו גילה הבורר אורך רוח נוסף והתיר למבקש להגיש השלמת עדות בכתב עוד באותו יום (עמ' 1934).

 

18.       בנסיבות האמורות לעיל, יש לדחות את טענת המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות להעיד או להביא עדים: המבקש סיכל את עדותו לא פעם במו-פיו, ונמנע להביא עדים נוספים, וזאת לאחר שהוא עצמו הכריז כבר בשלב מוקדם של הבוררות שאין לו צורך כלל בעדים. בפני הבורר היו כ-2,000 עמודי פרוטוקול בהם התנהלה הבוררות במשך ישיבות ארוכות לא מעטות, וכן היו בפניו מסמכים רבים, כולל עשרות קלסרים, שהגיש המבקש. הן המבקש והן המשיב שטחו את גרסתם באריכות בפני הבורר, בין אם בעצמם ובין אם באמצעות עורכי דינם, וכמה עדים מטעם המבקש נשמעו - ככל שהוא היה מעוניין להשמיעם ואפשר את עדותם. היה זה לא אחר מאשר ב"כ המבקש שאישר לבורר: "הבורר נתן לו מפה ועד להודעה חדשה עוד ועוד לדבר ולהוסיף וכו', הכל אמת ונכון" (עמ' 1289). יש גם לזכור שהצדדים בחרו במתכוון בבורר המלווה את עסקיהם מזה עשרות שנים ומכיר את נושא הסכסוך לפני ולפנים.

 

אין כל בסיס לטענת המבקש כי הוא לא העיד, כמו גם לטענתו שלא הובאו עדים מטעמו. המבקש איננו יכול להיתפס לדברי המשיב בעדותו בפני (עמ' 14) כי המבקש לא העיד, כאשר ברור לחלוטין שהמבקש העיד גם העיד. כך גם יש לדחות את טענת המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות לחקור את המשיב ואת עדיו. עדים אלו הובאו כמה פעמים, והבורר וב"כ המשיב כמעט התחננו בפני ב"כ המבקש לחקור אותם, אך המבקש הודיע שאף עד לא יכנס לחדר ולא יעיד. לעומת זאת, עדים מטעם המבקש דווקא נשמעו ונחקרו, עד שהגיע שלב שבו סרב המבקש להביא עדים, חרף כל ההזדמנויות הרבות שניתנו לו. בנסיבות האמורות לעיל, היה הבורר רשאי - ואף חייב - לשים סוף פסוק להשתוללותו של המבקש, ולקבוע כי הוא הביא את כל עדיו וויתר על זכותו לחקור את המשיב ואת עדיו. כך גם אין אמת בטענת המבקש כי כל ישיבות הבוררות נגעו לעניינים שוטפים של החברות, אם כי נכון הוא שהמבקש התנגד שוב ושוב לדיון בנושאי הבוררות בטענה שחשוב יותר לדון בעניינים הבוערים של החברות. אך הבוררות התנהלה לא רק בנושאי ניהול החברות. למעשה, כפי שיובהר בהמשך, השאלה היחידה שהבורר נדרש להכריע בה - כפי שהסכימו הצדדים במהלך הבוררות - היא איזה מן ההסכמים תקף: הסכם 88 או הסכמי 90-91, וכפועל יוצא מכך - מי הם בעלי המניות, זכויות הניהול, השליטה והחתימה בחברות. בכל אלו דן הבורר והכריע, ונושאים אלו בהחלט נדונו בהרחבה בבוררות.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                       

 

המבקש, כשהוא נעזר בעורך דינו, עשה כל מאמץ כדי למנוע את סיום הבוררות. הוא היה מודע לכך שהבוררות צריכה להסתיים עד סוף חודש נובמבר 2007, והוא ניסה למנוע את מתן הפסק בכל דרך אפשרית. לצורך כך - כל האמצעים היו כשרים להשגת מטרה זו, ובכלל זה קללות, איומים על הבורר, על הצד שכנגד ועל בא כוחו וטקטיקות נוספות שנועדו להשהות את הבוררות - הכל כמפורט לעיל. גם הדרישה לזמן את הבורר כעד הראשון מטעם המבקש, נועדה לסכל את הבוררות. מי שבחר בבורר בשל היכרותו את הצדדים ועסקיהם, ידע מן הסתם שהבורר לא יופיע כעד בבוררות, והדרישה להעידו לא הועלתה בתום לב, אלא כאמצעי להכריח אותו להתפטר. המבקש מרהיב עוז לטעון בסיכומיו כי הבוררות היתה ל"זירת אגרוף", וכי היא לא היתה אלא "פארסה מוחלטת". ברור כי כל צעדיו של המבקש משלב מוקדם מאוד של הבוררות נועדו להציג את הבוררות ככזו, אף שהבורר עשה כל מאמץ אפשרי לנהל ולקדם אותה גם בתנאים הקשים בה נוהלה, ובסופו של דבר היתה בפניו גרסת שני הצדדים וראיותיהם.

 

בשולי הדברים אציין, כי מתקשה אני להבין כיצד עו"ד ממשיך לייצג לקוח שמתנהג בצורה מחפירה כזו, כאילו הוא איננו נוכח בחדר. כך גם אינני מבין מדוע הבורר לא עשה שימוש רב יותר בסמכויות הנתונות לו, כולל היעזרות במשטרה. היה עליו לנהל את הבוררות בלא נוכחות של המבקש, בכל עת שזה החל להתפרע, והיה צריך לאכוף זאת באמצעות מאבטח או באמצעות המשטרה. אך בלא כל קשר לכל אלו, ברור לי כי המבקש קיבל יותר מאשר הזדמנות ניאותה לשטוח את כל טענותיו ולהביא את ראיותיו, וכי הבורר קיבל את גרסת הצדדים ושמע את טענותיהם, והפסק ניתן בהסתמך על כל אלו.

 

19.       בתי המשפט פסקו לא אחת כי צד לבוררות שהתעלם מהוראות הבורר, או התעלם מהליך הבוררות, לא ישמע בטענה בדבר אי מתן הזדמנות להעלות טענות או להציג ראיות (ראה: ה"פ (ת"א) 527/05 אייל דש ייעוץ מבנים והשקעות בע"מ נ' רן מט הנדסה ופרוייקטים בע"מ, מאגר נבו, כב' השופט נ. ישעיה (7.5.06); ה"פ (ת"א) 424/07 כובאשי נ' דמתי, מאגר נבו, כב' השופטת ע. ברון (7.7.08); ה"פ (ת"א) 1211/05 גורזאד נ' יעקובי, מאגר נבו, כב' השופטת ע. ברון (30.7.07), פסקה 15). כך הבהיר כב' הנשיא מ. שמגר בע"א 785/82 גרסטל נ' מבני כפה חפץ בע"מ, פ"ד לז(2) 292, 299, באומרו:

 

"אין עילת ביטול קמה לבעל דין אלא מקום שהיה מצד הבורר מיאון שלא כדין ליתן את ההזדמנות, ולא כבעניננו, שההזדמנות היתה נתונה ורק צריך היה ליטול אותה, והטוען לא נטלה מתוך שיקוליו שלו, בין שקולים ובין שאינם שקולים. כאשר הטוען מעצמו נמנע מהבאת ראיה ומהשמעת טענה, והוא מניח לדברים להתגבש כדרך שהוצגו על ידי הצד שכנגד, אין לדבר כלל על הזדמנות שלא ניתנה, כלשון החוק, ואפילו לא על הזדמנות שלא היתה, אלא על הזדמנות שהוחמצה".

(ראו גם: הפ (ת"א) 976/04 קדומים אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' דוד מנקין, תק-מח 2004(4) 3697, 3972; וכן סמדר אוטולנגי בוררות: דין ונוהל כרך ב' 963 (מהדורה רביעית מיוחדת 2005) 1046-1043 והאסמכתאות שם)."

 

כך  גם בענייננו: המבקש בחר באסטרטגיה ברורה של סיכול הבוררות משלב מוקדם שלה, כשהוא נמנע במתכוון מלחקור את עדי המשיב או את המשיב, ואף נמנע מלהביא עדים מעבר לאלה שהובאו. בנסיבות אלה, אין  לו להלין אלא על עצמו, ובוודאי הוא איננו יכול לטעון שלא ניתנה לו הזדמנות ראויה להציג את טענותיו או להביא ראיותיו.

 


(2)        שינוי זכויות החתימה בחברות בצו-ביניים של הבורר

 

20.       המבקש טוען כי הבורר נתן החלטת ביניים, שבה שינה את זכויות החתימה בחברות, שלא כדין. סעיף 3 להסכם הבוררות קובע כדלקמן:

 

"מוסכם על הצדדים, כי עד להכרעת הבורר, לא ייעשה כל שינוי בזכויות החתימה, כפי שהן קיימות היום בקבוצת החברות הנ"ל ו/או בניהול השוטף של החברות הנ"ל.

אברהם בבאי רשאי לפנות עוד היום לבורר שמונה רו"ח רסולי בבקשה לקבוע בהחלטת ביניים, כבר בימים הקרובים, למי זכויות החתימה הקיימות היום בחברות הנ"ל, אם תתעורר מחלוקת בהקשר זה בין הצדדים. רו"ח רסולי ידון בבקשה זו ויכריע בה במהירות האפשרית ולא יאוחר מיום 5.10.06, בתנאי שהבקשה בעניין זה תוגש ע"י אברהם בבאי לא יאוחר מיום 27.9.06.

שינוי כזה ייעשה, אם ייעשה, על פי החלטת הבורר שתנתן לא יאוחר מהמועד הנ"ל".

 

טענת המבקש היא כי החלטת הבורר בעניין שינוי זכויות החתימה ניתנה ביום 4.4.07 (נספח כא'), וזאת לאחר שחלף המועד למתן החלטה כזו לפי סעיף 3 להסכם הבוררות. בהחלטה זו קבע הבורר כי עד לסיום הבוררות תהיינה לשני הצדדים זכות חתימה משותפת בחברה, בעוד שלפי המצב הקודם, כאמור בהחלטת דירקטוריון מיום 31.5.06, לא היתה למשיב זכות חתימה. לכן טוען המבקש כי החלטה זו ניתנה בחוסר סמכות, והיא גרמה לעיוות דין למבקשת ולפגיעה בחברות.

 

21.       החלטת ביניים של בורר, להבדיל מפסק ופסק ביניים, איננה ניתנת לביטול, שכן עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות אינן מתייחסות להחלטת ביניים (ראה:  רע"א 3610/98, ט.ז. בינוי ונכסים להשכרה בע"מ נ' כרמיטל אי.אל בע"מ, תק-על 98(3) 260; ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה-2005, כרך א', עמ' 667). הבורר הוסמך לתת צווי ביניים מכוח ההסכם בין הצדדים, ועל-פי סעיף 16(ד) לחוק הבוררות. לא נראה כי האמור בסעיף 3 להסכם נועד למנוע מן הבורר לתת צו ביניים במועד כלשהו במהלך הבוררות. סעיף זה, וסד הזמנים שפורט בו, נקבעו על מנת להגן על המשיב - לא על המבקש - ולכן נאמר שהמשיב רשאי לפנות לבורר בעניין זכויות החתימה. המשיב הסביר בעדותו כי פנה לבורר רק כאשר חשש לפגיעה בזכויותיו. מכל מקום, ובלא כל קשר לכל האמור לעיל, טענותיו של המבקש לביטול צו- הביניים של הבורר נדונו ונדחו על-ידי כבוד השופט וסגן הנשיא י' זפט בבש"א 12245/07 ובבש"א 12939/07 (ראה נספח כג' לתשובה). כבוד השופט זפט נתן תוקף של החלטה לצווי הביניים של הבורר, ודחה את הטענה שהם ניתנו בחוסר סמכות. לאור כל אלו יש לדחות את טענת המבקש בעניין צו הביניים, מה גם שאין היא מהווה עילה לביטול הפסק הסופי.


 (3)       חריגה מסמכות של הבורר בשל היות הפסק מנוגד לדין

 

22.       המבקש טוען בבקשה לביטול הפסק כי הבורר "התיימר לשנות את דיני החברות בכלל ואת דיני ההתאגדות של החברות בדנן בפרט, כמו גם שהוא מתערב במערכת ההסכמים שבין הצדדים, בלא כל סמכות ושלא כדין". הבורר קבע, כאמור, כי זכויות החתימה, הניהול והשליטה בחברות יהיו במשותף למבקש ולמשיב, וכי לא ניתן יהיה לשנות קביעה זו אלא בהחלטה שתתקבל על דעת כל בעלי המניות בחברות, וכי כל החלטה של האסיפה הכללית או של הדירקטוריון שתהא מנוגדת לקביעה זו - תיחשב בטלה. לטענת המבקש החלטה זו מנוגדת לדיני החברות, שכן היא שוללת ממנו את הזכות להצביע או לקבל החלטות בהתאם למסמכי היסוד של החברות, ומקנה למשיב זכות ווטו על כל החלטה; זאת בשעה שהמבקש מחזיק בשני שלישים ממניות החברות, והמשיב מחזיק רק בשליש מהם (כפי שקבע הבורר).

 

בסיכומי המבקש נטען כי סעיף 57 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע את סמכויות האסיפה הכללית, לרבות עריכת שינויים בתקנון החברה, הפעלת סמכויות הדירקטוריון ועוד. סעיף 58 לחוק זה קובע כי אין להתנות על הוראות סעיף 57. לפיכך, אליבא דגרסת המבקש, הבורר לא יכול היה להורות על "ניהול משותף" של המבקש והמשיב בחברות, ולקבוע כי כל החלטת אסיפה כללית או דירקטוריון שתסתור הוראה זו תהא בטלה. המבקש מחזיק בשני שלישים מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית, ולא ניתן לשלול ממנו את זכות הרוב בחברה. פסק הבורר בעניין זה מנוגד לתקנת הציבור, משום שהוא סותר הוראת חוק קוגנטית, אשר מחייבת את הבורר (ראה ספרה הנ"ל של ס' אוטולנגי, בעמ' 820).

 

23.       אין בידי לקבל טענה זו. לא ברור איזו קביעה של הבורר מנוגדת לדין. סעיף 57 לחוק החברות מאפשר לאסיפה הכללית לשנות את תקנון החברה, בהתאם לסעיף 20 לחוק. אך סעיפים 20 ו-22 לחוק קובעים כי ניתן לקבוע רוב מיוחד הדרוש לשינוי התקנון, וכי חברה רשאית להגביל בתקנונה או בחוזה את סמכותה לשנות את התקנון. אין כל מניעה שבעלי מניות יסכימו ביניהם על הפעלת זכויות ההצבעה באופן משותף, בלא כל קשר לכמות המניות שמחזיק כל אחד מהם. סעיף 189 לחוק החברות מכיר בתוקפן של הסכמי הצבעה בין בעלי מניות. הצדדים במקרה זה העבירו להכרעת הבורר את השאלה למי מוקנות זכויות החתימה בחברות (ראה סעיף 3 להסכם הבוררות), כמו גם את כל המחלוקת ביניהם בנוגע לחברות (ראה סעיף 1). המשיב טען בכתב התביעה שהגיש לבורר כי יש לו זכויות שוות בניהול ובשליטה של החברות, מכוח הסכם 88'. סעיף 2 להסכם 88' קבע במפורש כי למרות שהמבקש מחזיק בשני שלישים מן המניות של החברות, והמשיב מחזיק רק בשליש מהמניות - הרי ש"השליטה והניהול בחברות תהיה בחלקים שווים דהיינו דוד 50% אבי 50%". כל מה שעשה הבורר הוא להעניק תוקף להסכם 88', לאחר שקיבל את טענת המשיב כי הסכם זה תקף ומחייב את הצדדים. המשיב איננו זכאי לטעון כנגד הסכם תקף שהוא חתום עליו, כפי שקבע הבורר, וכך גם הוא איננו רשאי לטעון כי הסכמה זו מנוגדת לדין (קרי: חוק החברות, התשנ"ט-1999, שכלל לא היה בתוקף במועד חתימת ההסכם). 

 

(4)        טענות נוספות של המבקש לביטול הפסק

 

24.       טענה נוספת שהועלתה על-ידי המבקש בבקשה היא, כי הבורר לא הכריע בכל העניינים שהובאו בפניו. המבקש טען כי כתב התביעה שהגיש בפני הבורר כלל גם תביעה כספית נגד המשיב, בטענה שהוציא כספים מן החברות שלא כדין, והבורר לא התייחס לכך בפסק. טענה זו נזנחה בסיכומי המבקש וטוב שכך. עוד בישיבת יום 7.1.07 אומר עורך דינו של המבקש כי השאלה שהבורר צריך להחליט בה היא אך ורק איזה מן ההסכמים תקף:  הסכם 88 או הסכם 90  (עמ' 600). בישיבת הבוררות מיום 2.8.07 חזר הבורר וביקש לדעת מב"כ המבקש האם הם מצמצמים את טענותיהם בכתב התביעה, וב"כ המבקש הבהיר כי הם חוזרים בהם מהעתירה החילופית הנוגעת לקביעת שווי החזקותיו של המשיב בחברות. בשלב זה אמר הבורר: "אם האפשרות הזו לא קיימת כל מה שיש לעשות זה דבר מה פשוט, האם ההסכם הקודם בתוקף או לא בתוקף, זה הכל"; ב"כ המשיב ענה על כך: "הראשון והשני נקרא להם. 88' או 90'-91". הבורר שב ושאל: "ובזה נגמרה בבוררות?", ב"כ המבקש ענה: "נכון". הבורר לא הרפה ושאל שוב: "איזה הסכם ישנו, ובזה נגמרה הבוררות על ידך?", וב"כ המבקש השיב: "נכון, נכון" (עמ' 1542-1543). לאור כל אלו יש לדחות את הטענה כי הבורר לא הכריע בכל העניינים שהובאו בפניו.

 

25.       בסיכומיו מעלה ב"כ המבקש (באותה עת עו"ד א' בומבך) טענה חדשה, שלא הועלתה בבקשה לביטול פסק בורר, לפיה ניהל הבורר שיחות עם המשיב. ב"כ המשיב התנגד בצדק להרחבת חזית פסולה זו. מכל מקום, המשיב אמר בעדותו כי שיחות אלו לא עסקו "בשום דבר מהותי שנוגע לתוכני הבוררות", והסביר כי הוא היה אחראי על תיאום וארגון ישיבות הבוררות, וכן היו מקרים שבהם הבורר התקשר לספר לו שהמבקש מאיים עליו (עמ' 13). מנגד, ניתן ללמוד מעמודי הפרוטוקול כי הבורר ביקש מהמבקש באחת הישיבות שלא לפנות אליו יותר בטלפון (עמ' 1,201), וכי המבקש אכן היה מתקשר אל הבורר (עמ' 1,403) ודווקא ב"כ המשיב היה זה שהתלונן על כך (עמ' 1,687). המבקש הודה בעדותו בפניי כי היה מתקשר אל הבורר פעמים רבות, אך טען כי גם הבורר התקשר אליו (עמ' 7). אכן, אין זה מצב ראוי שהבורר מנהל שיחות עם הצדדים בנפרד, גם אם אין כל ראיה שהדבר נעשה בעניינים מהותיים. אך המבקש לא יכול להתלונן בעניין זה, וכנראה שזו הסיבה לכך שלא הועלתה טענה זו בבקשה לביטול פסק הבורר. אם הצדדים הסכימו ביניהם, לפחות בהתנהגות, כי כך תתנהל הבוררות - בית המשפט לא יתערב בכך (ראה: רע"א 8389/07 פגורי נ' טאיב, תק-על 2008(1) 2929, פסקה 10 להחלטתו של כבוד השופט י' דנציגר).

 

26.       טענה נוספת של המבקש היא, כי הבורר לא השלים את הבוררות במועד, והארכת משך הבוררות נעשתה שלא על דעת שני הצדדים. גם טענה זו יש לדחות. כפי שפסק כב' השופט ש. שוחט בבקשה להעברת הבורר מתפקידו - טענת המבקש בענין זה נגועה בחוסר תום לב, שכן "הבורר עשה מאמצים רבים לקיים את הבוררות במהירות וביעילות, ודווקא המבקש הוא שגורם להתארכות ההליכים ולעיכובים שונים" (פסקה 18). מעבר לכך, המועד למתן הפסק הוארך עד ליום 30.11.07 על ידי כב' השופט נ. ישעיה, כפי שציין כב' השופט שוחט בסעיף 7 לפסק דינו הנ"ל. הפסק ניתן יום קודם לכן.

ד.         סיכום 

27.       לאור כל האמור לעיל הבקשה לביטול פסק הבורר רו"ח סעד רסולי מיום 29.11.07 נדחית, והפסק מאושר בזאת.

המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 10,000 ¤, וכן שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ¤ בתוספת מע"מ כחוק.

28.       המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום, ח' בתמוז, תשס"ט (30 ביוני 2009), בהעדר הצדדים.

                                                                         

ד"ר עמירם בנימיני

שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/54E38F2A159DB75A422575E50055B1FF/$FILE/5E4EC19459C2E48C422575DD00474B0E.html
תאריך: 
30/06/09
Case ID: 
1256_7
Case type: 
הפ
סיווגים
בתי משפט : בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
שופטים : שופט
שופט
עורכי דין : יגאל עודד
יגאל
עודד
Powered by Drupal, an open source content management system