גיאן נ. רובין חברה קבלנית לבני


 

   

בתי המשפט

א  029199/06

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

05/07/2009

תאריך:

כב' השופט מרדכי בן חיים

בפני:

 



1 . גיאן גבריאל

2 . גיאן סוזי

בעניין:

התובעים

צ. שטיין

ע"י ב"כ עוה"ד


 

נ  ג  ד


 

1 . רובין חברה קבלנית לבנין בע"מ

2 . חברת משפחת אריה אוגושביץ בע"מ

הנתבעות

ש. שרון

ע"י ב"כ עוה"ד

 

פסק דין

1.         הרקע לתובענה

בפני תובענה שעניינה העיקרי בליקויי בניה בדירה ברחוב כצנלסון 23 בהרצליה (להלן: "הדירה"), אותה רכשו התובעים מהנתבעות לפי הסכם מכר מיום 28.8.03 (להלן: "ההסכם"), לאחר שנחתם בין הצדדים זכרון דברים בעניין ביום 24.8.03 (להלן: "זכרון הדברים").

 

מדובר בדירה שבנייתה הושלמה עוד במהלך שנת 1998, דהיינו כ-5 שנים קודם לרכישתה.

 

התובעים קיבלו את החזקה בדירה ביום 16.11.03.

 

2.         טענות בעלי הדין

2.1       התובעים טוענים כי בדירה התגלו ליקויים ואי התאמות שעלות תיקונם הוערכה על ידי המהנדס ראובן כץ מטעמם, בסכום של 133,386 ¤. לגרסת התובעים, נתנו לנתבעות הזדמנויות לרוב לתקן את הליקויים אך אלו לא השכילו לבצעם במלואם, תוך שהם גוררים את התובעים לסחבת מיגעת, לפיכך, כך נטען, איבדו הנתבעות את הזכות לתקן את הליקויים והתובעים עותרים לפיצוי כספי בגינם, וכן לשיפוי בגין שכ"ט מומחים בסך 4,825 ¤.

 

2.2       בנפרד ובמובחן, טוענים התובעים כי נכפו על ידי הנתבעות לשלם להן ריבית בגין איחור בביצוע תשלומים. לטענת התובעים נגרם האיחור בשל עיכוב בשחרור וסילוק המשכון על הדירה, ובכך נמנעה מהתובעים האפשרות לרשום משכנתא עליה. התובעים שילמו את הסכום הנדרש תחת מחאה, ועותרים לחייב את הנתבעות להשיב להם סך 7,369 ¤, בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ¤.

התובעים העמידו את תביעתם על סך 165,581 ¤.

 

2.3       מנגד טוענות הנתבעות כי התובעים רכשו את הדירה במצבה כמות שהיא   (AS IS) תוך ידיעה כי בנייתה הושלמה כ-5 שנים קודם לחתימה על ההסכם, לפיכך אין הם יכולים לדרוש מהנתבעות לבצע בה עבודות נוספות. מכל מקום, משלא העלו התובעים כל טענה אודות ליקויי בניה עם קבלת החזקה בה, ומאחר והליקויים המנויים בחוות הדעת מטעמם הינם ליקויים גלויים, אין לחייב את הנתבעות בתיקונם. בנוסף נטען כי התובעים עצמם הפרו את ההסכם הפרה יסודית באיחור בביצוע התשלומים ופלישה לדירה.

 

2.4       הנתבעות צרפו לתצהיר עדותם הראשית חוות דעת מאת האדריכל אבי גולדשטיין, המתייחסת לליקויים שתועדו בחוות הדעת מטעם התובעים ובסופה קובע גולדשטיין כי הגם שאותרו על ידו ליקויים בדירה, אין הוא קובע אמדן עלויות לתיקונם לאור נכונות הנתבעות לבצעם.

 

2.5       בכתב התשובה שהגישו טענו התובעים כי בהיותם הרוכשים הראשונים של הדירה, הרי שהם זכאים לכל הסעדים והזכויות שמוקנות לרוכשי דירה לפי חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר"). כמו כן נטען כי כבר במעמד מסירת החזקה בדירה העלו טענות בדבר ליקויים בה, אך העדיפו לא לפעול בעניין זה קודם שיקבלו את כל הבטוחות לכספם.

 

3.         מומחה מטעם בית המשפט

3.1       בהחלטה מיום 11.7.06, מונה המהנדס ציון מטלון כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה").

 

3.2       המומחה ביקר בדירה ביום 31.10.06 (להלן: "הביקור הראשון"), ואיתר בה ליקויים ואי התאמות שאת עלות תיקונם העריך בחוות דעתו מיום 31.12.06, לסכום של 8,100 ¤ (להלן: "חוות הדעת").

הליקויים העיקריים שתועדו התייחסו לפגמים במרווחי האריחים בגג הדירה וליקוי בדלת הדף בממ"ד.

 

3.3       המומחה ציין בחוות דעתו כי על הנתבעות לתת לתובעים אחריות לגבי איטום הגג לתוקפה של 8 שנים ממועד הרכישה, וכן לפצותם בסכום עלות תיקון הליקויים כפי שפורט לעיל.

 

3.4       המומחה השיב לשאלות הבהרה מטעם ב"כ התובעים. בתשובותיו לא היה כדי לשנות מחוות דעתו.

 

3.5       בדיון שהתקיים בפני ביום 15.5.08, התרשמתי כי המומחה נמנע מלהתייחס לליקויים משמעותיים בדירה, ועל כן הוריתי לו לשוב ולסקור את הדירה ולערוך חוות דעת משלימה (להלן: "חוות הדעת המשלימה").

בביקורו השני בדירה ביום 30.5.08 (להלן: "הביקור השני") איתר המומחה פגמים בקורות הבטון בפרגולת הגג, ליקוי אשר לא אותר בביקורו הראשון בדירה, וליקויים משניים נוספים, ובחוות הדעת המשלימה מיום 17.7.08 תמחר מחדש את עלות תיקון הליקויים לסך 22,100 ¤, בצירוף 3,200 ¤ בגין פיקוח הנדסי, וסך הכל 25,300 ¤.

 

 

4.         דיון וממצאים

4.1        אחריות הנתבעות לליקויים ותחולת חוק המכר

4.1.1    חרף העובדה שמדובר בדירה שבנייתה הושלמה כ-5 שנים קודם לרכישתה על ידי התובעים, אין חולק כי חוק המכר חל לגביה, שכן היא נמכרה על ידי הנתבעות שעונות להגדרת 'מוכר' לפי חוק המכר. העובדה כי הדירה עמדה ריקה משך 5 שנים עד למכירתה אינה רלבנטית לעניין תחולת החוק.

כמו כן, לא מצאתי בעובדה כי לפי ההסכם הדירה נמכרה "במצבה" (AS IS) עילה להקטנת חובות הנתבעות כמוכר, וזאת בין היתר לאור הוראות סעיף 7א לחוק המכר, לפיו:

"אין להתנות על הוראות חוק זה, אלא לטובת הקונה".

 

4.1.2    סעיף 4א לחוק המכר קובע:

הקונה יהיה זכאי להסתמך על אי-התאמה —

(1)        שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה למוכר תוך שנה מאותו מועד;

(2)        שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו אם הודיע עליה למוכר תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה.

 

4.1.3    מחומר הראיות שבפני עולה כי התובעים כבשו את טענותיהם בעניין הליקויים משך תקופה ממושכת מאז קבלת החזקה בדירה. גם בפניות בא כוח התובעים לנתבעות, שהאחרונה שבהם ביום 12.1.04, לא בא זכרה של טענת ליקויים (נספחים ט', יא', יד', טז' ו-יט' לכתב התביעה), ואלו הועלו לראשונה במכתב בא כוח התובעים מיום 31.5.04 (נספח כה' לתביעה), אליו צורפה חוות הדעת מיום 21.11.03 (להלן: "חוות הדעת הראשונה").

 

4.1.4    בחקירתו בפני, טען התובע כי קודם למסירת החזקה בדירה, ערכו הצדדים רשימת ליקויים שהנתבעות התחייבו לתקן, כי במעמד קבלת החזקה בדירה תוקן חלק קטן מהם בלבד וכי הנתבעות סרבו לתקן את שאר הליקויים (פרוטוקול יום 17.2.08, עמ' 9 למעלה). בהמשך בחקירתו החוזרת, נשאל התובע מדוע התעכבו התובעים בהעברת חוות הדעת מטעמם לידי הנתבעות, על כך השיב (שם, עמ' 14 באמצע):

"...רצינו לגמור את עניין המשכון, לקבל את הערבות שהבית שלנו... אמרתי לעו"ד שטיין שיפתור לי את הבעיה הזו קודם כדי שלא נשאר בלי בית."

 

4.1.5    נימוק זה איננו מקובל עלי כלל ועיקר: בא כח התובעים פנה לנתבעות בסדרת מכתבים שענינם הסדרת הבטוחות, ואף לשיטת התובעים, למצער ביום 19.1.04 קיבלו ערבות בנקאית מתוקנת. חרף זאת, השהו התובעים את המצאת חוות דעת המומחה מטעמם לנתבעות, וזו נשלחה כ-4 חודשים מאוחר יותר, ביום 31.5.04, הגם שסוגיית הערבות הוסדרה זה מכבר.

 

4.1.6    דומה בעיני כי העיכוב במסירת ההודעה אודות הליקויים לנתבעות איננו מוצדק, הגם שהוא עומד עדיין בגדר המועדים שנקבעו בסעיף 4א' לחוק המכר.

אתן דעת לסוגיה זו גם בהקשר לטענות התובעים לפסיקת פיצויים בגין נזק בלתי ממוני.

 

4.1.7    הנתבעות הלינו בסיכומיהן על כך שהתובעים העבירו להן חוות דעת נוספת מטעמם, מיום 30.4.06 (להלן: "חוות הדעת השניה"), בה פורטו ליקויים נוספים על אלו שצויינו בחוות הדעת הראשונה, וזאת כשנתיים וחצי לאחר מסירת החזקה בדירה, כמו כן נטען כי לפחות מקצת הליקויים בדירה הינם גלוייים וככאלו ניתן היה לגלותם כבר בעת מתן חוות הדעת הראשונה.

מעדותה של גב' רוט מטעם הנתבעות עולה כי פועלים מטעם הנתבעות ביקרו בדירה ואף ערכו בה תיקונים בחודש מרץ 2005, לעניין זה טענה גבר רוט (ראה עמ' 15-16 לפרוטוקול):

"הכנסתי בעל מקצוע שיתקן את כל הליקויים."

משכך יש להחזיק את הנתבעות כמי שהיו מודעות לקיום הליקויים. לעניין זה נקבע בע"א 2299/99 אברהם שפייר נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 213, כי הרציונל שבבסיס הוראת החוק המחייבת הודעה מוקדמת לקבלן הינו צמצום והקטנת נזקו, כשהנחת המוצא הינה כי הוא אינו מודע לליקויים, וכי על מנת לאפשר לו לפעול כפי שמתחייב בדין יש ליידעו אודותם.

צא ולמד כי מקום בו הקבלן מודע לקיום כל הליקויים, הרי שאין הוא רשאי להשליך את יהבו על העדר הודעה מוקדמת.

 

4.1.8    לסיכום סוגיית האחריות, אתייחס בקצרה גם לטענתן החלופית של הנתבעות לפיה גם אם יכיר בית המשפט בזכות התובעים להסתמך על אי ההתאמות, הרי שלנתבעות קמה הזכות לבצע את התיקון בעין. הגם שהגב' אורנה רוט הרבתה לטעון כי התובעים סיכלו את נסיונות התיקון (שם, עמ' 17), מצאתי כי טענה זו דינה להדחות ולו לאור דבריה בחקירתה בפני בעניין (שם, עמ' 20 באמצע):

"... התייחסתי מאד ברצינות למכתבים, הבאתי אנשים מקצועיים שיתקנו אבל הרגשתי שהם כל הזמן רוצים פה כסף. לכן, שאמרו לי בפעם האחרונה לתקן, העדפתי לשלם כסף על פי הקביעה של מומחה בית המשפט (ההדגשה אינה במקור- מ.ב.ח.) ."

 

4.2        השגות על חוות דעת המומחה

4.2.1    בסיכומיהם, מעלים הצדדים טענות שונות כנגד חוות דעת המומחה, הגם ששניהם מסכימים כי בבסיסה יש לקבלה, בכפוף לתוספות בגין ראשי נזק שונים (לשיטת התובעים), ולהקטנתה לאור הסתייגויות שמעלות הנתבעות, הכל כפי שיפורט להלן.

 

4.2.2    קודם שאדון בהשגות בעלי הדין, ראיתי להציב הלכה על מכונה: הלכה פסוקה היא כי מקום בו נתקבלה חוות דעת נייטרלית של מומחה מטעם בית המשפט, יטה בית המשפט להעדיפה על פני חוות הדעת שמטעם הצדדים:

"... סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא-במקרים כאלה- כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצעויות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים."

 (ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח', דינים עליון, כרך מב, 964).

 

4.2.3    הגם שבנסיבות התובענה דכאן, המומחה התקשה להביא בפני בית המשפט תמונה מלאה בדבר היקף הליקויים בחקירתו בפני ביום 15.5.08, ולפיכך נדרש לביקור שני בדירה, לרענן את זכרונו ולעדכן חוות דעתו, משעשה כן והוציא תחת ידו חוות דעת מעודכנת ומפורטת יותר, ובמיוחד משהסכימו הצדדים כאמור לעיל, כי יש לאמץ בבסיסה את חוות דעתו זו, אני רואה לקבלה תוך שאתייחס בקצרה להסתייגויות הצדדים.

 

4.3        ליקוי בדלת הכניסה וליקויי אלומיניום

4.3.1    הנתבעות מתייחסות לליקויים מסעיפים 4-5 לחוות הדעת, ולשיטתן, מאחר ומדובר בליקויים גלויים לעין אשר נסקרו רק במסגרת חוות הדעת השניה מטעם התובעים, ברי כי ליקויים אלו הינם באחריות התובעים, שכן הם נגרמו לאחר מסירת החזקה בדירה.

 

4.3.2    אטעים כי זכרה של טענה זו לא בא בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעות, והיא הועלתה לראשונה בסיכומיהן. די בטעם זה כדי לדחותה להתעלם ממנה.

 

4.4        העדר חלון או ונטה

4.4.1    הנתבעות טוענות כי התובעים ויתרו על הצעתן להתקין ונטה, ואף חתמו על כך בכתב (נספח נד' לתביעה), ומשכך לא חלה עליהן חובה להתקינה וכן אין להטיל עליהן את האחריות לנזקים שנוצרו כתוצאה מחוסר האיוורור.

אבהיר כי הצורך בהתקנת ונטה תועד בחוות הדעת הראשונה של המומחה, לא זו אף זו, המומחה מטעם הנתבעות תיעד ליקוי זה בבחינת אי התאמה לתקנות הבניה (שם, עמ' 9, פיסקה 4).

 

4.4.2    עיון בנספח המדובר מעלה כי התובעים אמנם הצהירו בכתב על כך שאינם מעוניינים בהתקנת הונטה, אך הוסיפו כי הם דורשים התקנת חלון (ראה גם עדות התובע בעמ' 13, שו' 8-18). בנסיבות אלו ומשלא הותקן חלון במקום, לא ניתן לנתבעת פטור מהתקנת הונטה.

 

4.4.3    טענת הנתבעות לפיה התובעים ראו את הדירה עובר לרכישתה וידעו את המצב לאשורו, לרבות את העדר הונטה/החלון בחדר, אין בה ממש, הלכה פסוקה היא כי מוכר דירה אינו רשאי להסתמך על מודעות התובעים לגבי אי מילוי דרישות הקבועות בתקנות הבניה ובתקנים.

השוו: ע"א 8124/00 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ. בני יעקב נדל"ן, תק-על 2002(4), 723, שם אומצה עמדתו של פרופ' זמיר (בספרו על חוק המכר דירות) ונקבע:

"עצם העובדה כי הקונה ראה את הדירה לפני קנייתה, אינה פוטרת את המוכר מאחריותו מכך שהדירה נבנתה שלא בהתאם לתקנים החקוקים הרלבנטים כאמור בסעיף 4 (א) (1) לחוק המכר".

 

לאור כל המפורט לעיל, אני רואה איפוא לדחות את טענת הנתבעות בסוגיה זו.

 

4.5        פגם אסטטי במערכת האינסטלציה

4.5.1    בסע' 6.2 לחוות הדעת המשלימה מתייחס המומחה לפגם אסטטי סביב מערכת האינסטלציה, והמליץ על יישור שברי הבלוקים וטיח חדש באזור בו המערכת חשופה.

 

4.5.2    לשיטת הנתבעות, מאחר והמומחה לא הגדיר את הפגם האסטטי כליקוי, הרי שהוא איננו בגדר אי התאמה ולא חלה עליהן החובה לתקנו.

 

4.5.3    נוטה אני להסכים כי פגם אסטטי גרידא, ולבטח כזה שהוסתר על ידי דלת ואינו נראה לעין, אינו עולה כדי אי התאמה. עם זאת, המומחה קצב את עלות התיקון בסעיף ה'בניה' כולו בסך 2,500 ¤ (מבלי לפרט עלות מרכיבי התיקון), ולפי הנחיות המומחה לתיקון הרלוונטי, דהיינו "יישור שברי הבלוקים וטיח מחדש", דומה כי מדובר בעלות שולית .

 

אני רואה איפוא לנכות מפריט זה סכום של 500 ¤.

 

4.6        טייח וסיוד

4.6.1    הנתבעות מתייחסות לליקוי של שברים בקורות הבטון שבגג המבנה (סע' 7.2 לחוות הדעת המשלימה), וטוענות כי הליקוי צויין לראשונה בחוות הדעת המשלימה, ומאחר והתובעים לא הודיעו אודותיו במהלך תקופת האחריות הרי שהנטל עובר לכתפיהם להוכיח שמדובר בליקוי שמקורו בעבודה או בחומרים שבוצעו על ידי הנתבעות.

 

4.6.2    עיון בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים, בפריט 'טייח וסיוד', מעלה כי היתה התייחסות ראשונית לליקויים שהוגדרו טלאים ואף צויין כי בוצעו במרפסת הגג עבודות סיוד טריות שדורשות מעקב. בחוות הדעת השניה צויין בבירור כי בהיקף מרפסת הגג הופיעו סדקים. ב"כ הנתבעות נמנעה מחקירה בסוגיה זו ודומה בעיני כי מדובר בליקוי דינמי שמטבעו מתפתח ומעצים. מכאן שהתובעים יצאו ידי חובתם בציון הליקוי במסגרת חוות הדעת הראשונה מטעמם, שכאמור נעשתה בתוך תקופת האחריות.

 

4.7        מסגרות

4.7.1    הנתבעות מפנות לסעיפים 8.1 ו-8.3 לחוות הדעת המשלימה, וטוענות כי מדובר בליקויים שתועדו לראשונה רק בחוות הדעת המשלימה, ומאחר והתובעים לא הלינו עליהם במהלך תקופת האחריות, אין הנתבעות אחריות בגינן.

 

4.7.2    לעניין חלודה בפיני מערכת הנעילה בדלת החיצונית ביציאה לגג (סע' 8.3 לחוות הדעת המשלימה מטעם המומחה), מצאתי שכבר בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים תועדו ממצאי חלודה בדלת זו (ראה סע' 2 בפריט 'מסגרות וצבע'), וברי כי הטענה עלתה בתוך תקופת האחריות.

 

4.7.3    לעניין סימני החלודה במעקה הפלדה במדרגות פנים הבית (סע' 8.1 לחוות הדעת המשלימה מטעם המומחה), הליקוי אמנם נעדר מחוות דעת התובעים, אולם דומה בעיני כי יפה לכאן ההלכה שנקבעה בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2), 532 (להלן: "עניין ניימן"), לפיה:

"...משנתמנה מומחה מטעם בית המשפט אין הוא מוגבל בקביעותיו דווקא לאמור באותו מסמך (הודעת הרוכשים אודות ליקויים בדירה- מ.ב.ח.). לא יעלה על הדעת שמומחה כזה יגלה ליקויים וחובת תיקונם לא תחול על המערערת."

 

4.8        נגרות

4.8.1    לעניין ליקוי בהתקנת המשקוף (סע' 9 לחוות הדעת המשלימה מטעם המומחה), טוענות הנתבעות טענה דומה לפיה הליקוי נסקר לראשונה בחוות הדעת המשלימה ועל כן לא הודע אודותיו לנתבעות תוך תקופת האחריות.

 

4.8.2    אין לי אלא לחזור על קביעותי מהסעיפים שלעיל בהסתמך על ההלכה שנקבעה בעניין ניימן. למעלה מן הצורך אוסיף כי אפיון הליקוי (התקנת משקוף במרווח של 0.5-1 ס"מ מהקיר) מחייב את המסקנה לפיה האחריות לליקוי הינה על הנתבעות, בבחינת 'הדבר מדבר בעד עצמו', שכן לא יתכן שליקוי מסוג זה נגרם 'בשל מעשה או מחדל של הקונה', ואף מטעם זה דין טענת הנתבעות בעניין להדחות.

 

4.9       מעקה פרספקס

4.9.1    לעניין טענת העקמומיות במעקה במרפסת הסלון (סע' 10 בחוות הדעת המשלימה), מעלות הנתבעות טענה דומה בדבר העדר התייחסות לליקוי בשתי חוות הדעת מטעם התובעים ובחוות הדעת הראשונה של המומחה.

 

4.9.2    עיון בחוות הדעת מטעם התובעים מעלה כי כבר בחוות הדעת הראשונה בפריט 'אלומיניום', הוגדר מילוי הפרספקס במעקה כ"קשתי", ממצא זה חוזר על עצמו בחוות הדעת השניה. מכאן שאין יסוד לטענת הנתבעת בסוגיה זו.

 

4.10     השלמת צביעת קירות

4.10.1  בסיכומיהם, מעלים התובעים טענה לפיה המומחה תמחר את עלות תיקוני הצביעה עד גובה של חצי מטר בלבד מעל הפנל בסכום של 500 ¤ (שם, סע' 8). התובעים טוענים כי תיקון שכזה יצור פגם אסטטי של שני גוונים על אותו הקיר ועותרים לתוספת בסך 2,000 ¤. בחקירת המומחה בעניין זה השיב האחרון (פרוטוקול יום 15.5.08, עמ' 28 למטה):

"...זה נקודתי ואינני חושב שצריך לסייד את כל הגובה."

 

אני מעדיף את חיווי המומחה בסוגיה זו על טענות התובעים, ומוצא לדחותן.

 

4.11     תיקון סדקים עוברים ותיקוני טייח

4.11.1  בסיכומיהם מבקשים התובעים להוסיף בפריט 'טייח וסיוד' סך 1,200 ¤, וכן סך 8,250 ¤ בגין תיקון סדקים וקילופי צבע, שכן לשיטתם המומחה השמיט מחוות דעתו המשלימה סכומים אלו למרות שתמחר בעדותו בפני ביום 15.5.08 (שם, עמ' 29).

 

4.11.2  בא כוח התובעים חקר את המומחה על פער זה במהלך חקירתו הנוספת מיום 13.11.08. המומחה השיב כי עבודות הטיח מגולמות בסך 6,000 ¤ שקבע בראש נזק זה בחוות דעתו המשלימה (שם, עמ' 34). בהמשך ובאותו עניין, השיב המומחה כי לאחר שבחן את הסדקים בביקורו האחרון בדירה, קבע כי הם אינם סדקים גדולים, ולפיכך תמחר אותם בהתאם (שם, עמ' 41, שו' 9-16).

 

4.11.3  אין בידי לקבל את טענת התובעים בעניין זה. בא כוח התובעים מסתמך על עדותו של המומחה עובר לביקורו הנוסף בדירה, בה תמחר ליקוי על סמך תמונות שהציג לו, בעוד שבחוות דעתו המשלימה העריך המומחה את עלות התיקון על סמך מראה עיניים ובדיקה פיזית של מצב הסדקים. ברי כי התמחור המאוחר עדיף בעיני על פני קודמו, מה גם שנימוק המומחה לפער בין התמחורים הינו הגיוני ומספק.

 

4.12     החלפת ריצוף בגג

4.12.1  פריט ליקוי זה מהווה את סלע המחלוקת העיקרי בין בעלי הדין. התובעים טוענים כי יש לפסוק להם סך 60,000 ¤ נוספים בשל הצורך להחליף את הריצוף על הגג, שכן גם על פי ממצאי המומחה קיימת רטיבות כלואה בחול שמתחת לריצוף הגג, ולדעת התובעים יש צורך להחליפו בחול יבש, תוך כדי הסרת הריצוף הקיים וביצוע ריצוף חדש לאחר מכן.

 

4.12.2  לחוות דעתו הראשונה של המומחה צורף צילום של החול הרטוב שנגלה עם פתיחת אריח בגג (תמונה מס' 1), ובעדותו בפני אישר המומחה כי הבחין ברטיבות כלואה בשנת 2006 וקבע (פרוטוקול יום 13.11.08, עמ' 36, שו' 15-18):

"יש שני (צ"ל שתי- מ.ב.ח.) דרכים לייבש אותו, דרך מהירה זה לפתוח את כל הריצוף ולסלק את החול הרטוב ולהכניס חול יבש, החלטתי לא לבצע את זה. במשך השנים יהיה אידוי של הדבר הזה. אם יסגרו את הפוגות המשקים בצורה מקצועית לא תהיה בעיה."

 

לשאלת בית המשפט- כיצד תתאדה הרטיבות מהחול אם המשקים יאטמו, השיב המומחה כי ריצוף קרמי הינו ריצוף נושם ולכן האידוי יהיה דרך הפלטות עצמן (שם, שם, שו' 22).

 

4.12.3  לשאלת בא כוח התובעים אם מדד את אחוז הרטיבות בחול, השיב (שם, עמ' 37, שו' 4):

"אני לא צריך למדוד אותו, אני פתחתי מרצף וראיתי שהחול רטוב."

 

עם זאת בהמשך עדותו אישר המומחה כי תהליך אידוי הרטיבות יכול להמשך כ-20 שנה לפחות (שם, שם, שו' 6).

 

4.12.4  עדות המומחה כפי שהובאה לעיל מעלה ספקות באשר ליעילות הפתרון שהציע, קל וחומר מקום בו המומחה עצמו מעיד כי תהליך ייבוש שכזה יכול להימשך כ-20 שנה. בנתון לכך, אין בידי לקבל את הפתרון שהציע (חירוץ הפוגות ואטימתן מחדש תוך קביעת אחריות הנתבעת לאיטום לתקופה של 8 שנים). בחלופה זו מתוך שתי החלופות שהציג, גלומה האפשרות להמשך התדיינות בין הצדדים בניגוד לעמדה שנקבעה בע"א 472/95 זכריה זלוצין נ. דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2), 858.

 

4.12.5  לאור כל האמור לעיל, ומשהוכח בפני קיומו של הליקוי והצורך לתקנו, אני מקבל את טענת התובעים בעניין זה, ופוסק להם סך 48,000 ¤ בראש נזק זה, לפי חישוב של 800 ¤ למ"ר X 60 מ"ר בשטח הגג (ראה עדות המומחה בעניין, עמ' 42, שו' 1-4).

 

4.13     ליקויי אינסטלציה וניקוז

4.13.1  התובעים טוענים כי הן בחוות דעתו הראשונה של המומחה והן בחוות דעתו המשלימה, לא הובאה כל התייחסות לליקויי אינסטלציה וניקוז, זאת על אף שראש נזק זה מופיע בחוות הדעת מטעם התובעים, והמומחה מטעם הנתבעות אישר את מרבית הליקויים שתועדו שם (חוות דעת גולדשטיין, עמ' 10).

 

4.13.2  משנשאל המומחה בחקירה חוזרת בעניין, השיב כי לא ראה פגמים גדולים באינסטלציה, וכי איננו מומחה בתחום.

 

4.13.3  דומה בעיני כי משתועדו ליקויי האינסטלציה גם בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעות, הרי שאין מחלוקת בדבר קיומם ועל כן יש לקבל את תביעת התובעים בפריט זה.

חרף הנחיותיי, נמנע המומחה מלתמחר את סכום הליקוי, ובנסיבות אלו אין לי אלא לפסוק לתובעים את הסכום שנקבע על ידי המומחה מטעמם בחוות דעתו השניה, דהיינו סך 2,200$ לפי שער דולר של 4.60 ¤ (עמ' 6 לחוות הדעת השניה), וסך הכל 10,120 ¤.

 

4.14      החזר הפרשי הצמדה וריבית

4.14.1  התובעים טוענים כי לאחר חתימת החוזה, וביום 12.1.04 נדרשו לשלם כ-90% מערך הדירה, למרות שלא ניתנו להם בטחונות כמתחייב לפי החוק, וכן נדרשו לשלם הפרשי הצמדה וריבית מבלי שהוסבר להם מקור החיוב. בסופו של דבר שילמו התובעים לנתבעות ביום 12.1.04 סך 6,529 ¤ תחת לחץ ומחאה, וזאת כדי לקבל את הערבויות הבנקאיות לכספם.

 

4.14.2  הנתבעות הכחישו בכתב הגנתן כי נכפה על התובעים תשלום כלשהו, וטענו כי כל הסכומים שנגבו מהם הינם על פי ההסכם והדין (שם, סע' 20). בתצהיר עדותן הראשית ואף בסיכומי הנתבעות, אין התייחסות כלל לטענת התובעים בעניין זה.

 

4.14.3  סבורני כי אין התובעים רשאים להשבת הסכום הנתבע על ידם, והטעם לכך מתבסס על העובדה כי גם אם אניח שהתובעים נכפו לשלם את הסכום האמור (הגם שסוגיה זו לא הוכחה להנחת דעתי) היה עליהם לבטל את הסכמתם לשלמו בתוך זמן סביר לאחר שנודעה להם על הפסקת הכפייה (סעיף 20 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג-1973). משלא עשו כן אלא רק במועד הגשת תביעתם (בשנת 2006), קופחה טענתם להשבה בעילה של כפייה.

 

4.15      נזק בלתי ממוני

4.15.1  התובעים העמידו את תביעתם בראש נזק זה על סך 20,000 ¤, תוך שהם טוענים לסבל, עגמת נפש ואבדן הנאה מרוכשם.

 

4.15.2  ההלכה הפסוקה בסוגיה זו מדריכה כי פסיקת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש בקשר עם ליקויי בניה, תהא בתוך מתחם הסבירות, תוך התחשבות בקריטריונים שונים כגון טיב הנכס בו נפלו הליקויים, טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו, עלות תיקון הליקויים ועוד (השוו: ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, דינים עליון, כרח ע"א, 461, וגם א' נ' ורדי דיני מכר דירות - ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים, 2001, עמ' 421).

 

4.15.3  בשקלול כל הנתונים לעיל, לרבות השתהות התובעים בהעברת חוות הדעת מטעמם לידי הנתבעת ונכונות שגילו הנתבעות לבצע תיקונים בדירת התובעים קודם להגשת התביעה, אני פוסק לתובעים פיצוי בסך 12,000 ¤ בראש נזק זה.

 

5.         סוף דבר

5.1       אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעים סך 108,602 ¤, כדלקמן:

5.1.1    עלות תיקון הליקויים בהתאם

לחוות הדעת המשלימה                                                 25,300 ¤

5.1.2    הפחתה מראש הנזק 'בניה'                                            (500 ¤-)

5.1.3    החלפת ריצוף בגג                                                          48,000 ¤

5.1.4    ליקויי אינסטלציה וניקוז                                              10,120 ¤

סך כל עלות תיקון הליקויים

בצירוף מע"מ כדין (16.5%)                                            96,602 ¤

5.1.5    נזק לא ממוני                                                                12,000 ¤

סך כל פיצוי לתובעים מאת הנתבעות:                                         108,602 ¤

 

5.2       הסכום הנ"ל ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

 

5.3       לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 7,000 ¤ ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ¤ בתוספת מע"מ.

 

 

הודעה זכות הערעור

 

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לבעלי הדין.

 

ניתן היום, יג' בתמוז, תשס"ט, (5 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.

                                                                               

מרדכי בן??חיים, שופט

 

 

 


                                               

 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/3974ADA21C2AF39E422575EA0059245A/$FILE/641E110C5ED92C07422575D90033A2E9.html
תאריך: 
05/07/09
Case ID: 
29199_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : מרדכי בןחיים
מרדכי בןחיים
Powered by Drupal, an open source content management system