בתי המשפט

פסק דין

1.       התובע יליד 15.2.1962, נפגע בתאונת דרכים ביום 19.12.01.

          אין מחלוקת לגבי חבותה של הנתבעת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.       הפגיעה

          א.      התובע נפגע בראשו עמ"ש צווארי וגבי וכתף שמאל. למעט רגישות דיפוזית בבטן ובעמ"ש מתני וטווח תנועה אקטיבי מוגבל עם כאבים בכתף שמאל, לא נמצא בחדר מיון כל ממצא פתולוגי והתובע שוחרר, ללא אשפוז, להמשך מעקב אצל רופא מטפל, 3 ימי מנוחה ואנלגטיקה לפי הצורך.

          ב.      התובע קיבל טיפולי פיזיוטרפיה ורפואה משלימה ונזקק לצווארון רך.

          ג.       ד"ר רמי דוד אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה, היה בדעה כי:

                   "בבדיקה גופנית נמצאה הגבלה קלה באחד ממישורי תנועת הצוואר (רוטציה לצדדים) בעוד שהתנועה בשאר המישורים, היתה בתחום הנורמה לגילו.

                   תוצאה זו, חזרה על עצמה בשני מועדי הבדיקה. לא נמצא כל קיפוח נוירולוגי, מרכזי או פריפרי.

                   בבדיקת אם.אר.אי. נראה בלט דיסק בגובה C5-6  משמאל.

                   ...

                   לסיכום, לאור ממצאי הבדיקה הגופנית, בדיקות הדימות ולאחר עיון בתיעוד הרפואי שעמד לרשותי, נכותו של מר סלומון מוערכת על ידי ב- 3% בהתאם להפעלה חלקית של סע' 37 (5) (א) לתקנות המל"ל. נכות זו מיוחסת במלואה לתאונה הנדונה".

          ד.      ד"ר דוד, לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת.

3.       נזקים

          א.      נזק מיוחד

                   כדין טוענת  ב"כ הנתבעת, כי נזק מיוחד יש להוכיח.

                   אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי:

                   "תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתימטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע - התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין...

                   על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי (הדגשה שלי - מ.ש.).

                   (ציטוט מע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800, 809 בע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פ"ד מ"ה (2) 10-11).

          ב.      הפסדי השתכרות

                  1)        התובע מסעדן, מנכ"ל "פיצה פצה בע"מ". על פי הודעה על פגיעה בעבודה שלא הוגשה, כיוון שלטענת התובע לא היה מדובר בתאונת עבודה, השתכר בפיצה פצה 17,598 ¤ לחודש, בחודשים מרץ – יוני 01.

                  2)        התובע לא המציא תעודות אי כושר, עפ"י ההודעה למל"ל כאמור לעיל, חזר לעבודתו ביום 1.1.03. בהעדר אסמכתא רפואית להעדרות של כשנה, כשהטיפולים הרפואיים הסתיימו באותו שלב ביום 15.3.02 ובהעדר אישור על העדרות מעבודה ואי קבלת שכר בתקופת ההעדרות נדחית הדרישה לפיצוי עבור תקופת אי הכושר.

                  3)        למרות שכאמור עפ"י ההודעה למל"ל, עבד התובע כמנכ"ל פיצה פצה, המציא טופסי 106 לשנים 05-07 מחב' אמורה מיו בע"מ. אין זאת אלא, כי כנראה  כטענת הנתבעת, הוא אכן הבעלים והמנכ"ל של שתי החברות שהינן רשת מסעדות. בהעדר טופסי 106 לשנים 02-04 ומחב' פיצה פצה שרק לגביה יש השוואה לגבי השכר עובר לתאונה, לא הוכחו הפסדי שכר מאז התאונה ועד היום.

                  4)        למותר לציין,  כי 3% נכות אינם יכולים להסביר את הירידה בהכנסה, גם אם מתייחסים לפיצה פצה ואמורה מיו כמקום עבודה אחד, בוודאי לאור עברו הרפואי של התובע שסבל בעבר מאולקוס, אושפז כתוצאה מדלקת בקרום הלב, עבר 3 ארועים לבביים, תאונת עבודה ותאונת דרכים.

                  5)        בהעדר הוכחה להפסד הכנסה בפועל במשך כ- 7.5 שנים מאז התאונה, לכאורה אין אינדיקציה כי אין מדובר בנזק עתידי היפותטי ואפסי כאמור בע.א. 413/88 אלג'נזאראה נ. שמיר חב' לביטוח בע"מ תק' על  91 (2) 1081 ו- ע.א. 237/80 ברששת נ. האשאש ואח' פד"י לו (1) 281 בעמ' 307.

                  6)        מאידך, לתובע נותרה נכות בשיעור 3%, השתכרותו גבוהה ובפניו עוד לפחות  30 שנות עבודה ועל כן נראה לי לנכון לפצותו עבור העתיד בסך 30,000 ¤. 

          ב.      עזרת צד ג'

                  1)        התובע לא המציא תעודות אי כושר, לא היה במצב סיעודי ולא הוכיח הזקקות לעזרה בשכר ועל כן נדחית הדרישה לפיצוי בראש נזק זה עבור העבר.

                  2)        לתובע כאמור 3% נכות בגין הגבלה קלה באחת מ- 6 תנועות הצוואר ובהתחשב בעבודתו ושכרו הגבוה, לא סביר כי יזדקק לעזרה בעתיד בגין פגיעתו בתאונה זו דווקא.

          ג.       הוצאות רפואיות ונסיעות

                  1)        התובע לא המציא ולו בדל ראיה על הוצאה כלשהיא ועל כן נדחית הדרישה לפיצוי בראש נזק זה.

                  2)        התובע יהא זכאי גם בעתיד, אם יהיה צורך, לקבל טיפולים רפואיים במסגרת ציבורית ועל כן אינו זכאי לפיצוי גם עבור העתיד כאמור בע"א 6881/95, 5557 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נ"א(2) 724, 752 ו- ע"א 30/89 שבו ואח' נ' אילוז פ"ד מ"ו (2) 456, 462).

          ד.      כאב וסבל

                  1)        "מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות שנקבעה נכות בשיעור 3% בלבד – מ.ש.). אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו.

                             סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135).

                             תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום"  (ע"א 284/88  גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842).

                  2)        התובע לא אושפז, לא נזקק לטיפולים חודרניים, לא הוכיח אי כושר ונותרה לו נכות בשיעור 3% בלבד.

                  3)        בנסיבות אלה, אין הצדקה למכסימום הפיצוי עפ"י תקנה 2 ב' לתקנות  הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו – 1976 ונראה לי לנכון להעריך הפיצוי  בסך 7,200  ¤.

4.       לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע  -.37,200  ¤  בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

5.       הגזברות תגבה אגרה על פי תקנה 5 (ב) (2) (ב) לתקנות  בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

6.       מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מהחלטתי ישירות לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.

ניתן היום י"ד בתמוז, תשס"ט (6 ביולי 2009) בהעדר הצדדים

קלדנית: מרי ל.