בתי המשפט

פסק דין

בפני תביעה כספית שעניינה נזקי רכבה של התובעת, מסוג מזדה 626 מ.ר. 9190636 (להלן: הרכב) בתאונת דרכים מיום 27.12.06 עם רכבו של הנתבע 1 מסוג פורד טרנזיט מ.ר. 9225819 (להלן: הטרנזיט) המבוטח ע"י הנתבעת 2.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת החבות, כאשר הנתבעת 2 טוענת לשקריות גרסת התובעת והנתבע 1, ולהסתרת קרבת המשפחה בין הצדדים המעורבים בתאונה הנטענת: התובעת, בעלת הרכב, הינה אחותו של בעל הטרנזיט, אחמד מסארווה. הנתבע 1 (להלן: הנהג) עובד אצל אחי התובעת, אחמד, שהינו המבוטח. יתר על כן, הנהג הינו גיסה (נשוי לאחותה) של נהגת רכב התובעת, דיא מסארווה, שהיא אחותם של התובעת ובעל הטרנזיט (להלן: הנהגת).

לגרסת הנהגת, היא נסעה בטייבה בכביש הראשי מדרום לצפון בשעת אחה"צ, כשלפתע התפרץ הנהג, שהגיע מרחוב צדדי בצד שמאל, לכביש הראשי וביצע פניה שמאלה במהירות גבוהה, איבד שליטה על הטרנזיט, והתנגש ברכב מצידו השמאלי קדמי. הרכב נהדף ימינה לעבר עגלה שהיתה בצד ימין של הכביש ונגרמו לו נזקים קשים בשני מוקדים.

לדבריה, רק אחרי התאונה, כשיצא הנהג מהטרנזיט וניגש אליה, הבחינה כי מדובר בבעל של אחותה והוא התנצל בפניה. הגיעו למקום התאונה עוד אנשים רבים אך לא היו מוכרים לה. אנשים הסיעו אותה הביתה והרכב נשאר במקום התאונה. היא חשה סחרחורת ובהלה אך לא נזקקה לטיפול רפואי. לנוכח קרבת המשפחה, הם לא החליפו פרטים ולאחר מספר ימים הלכו יחד לעו"ד ושם כתב הנהג מכתב התנצלות בו הוא מודה באחריותו לתאונה, לצורך חברת הביטוח. היא לא ראתה מה קרה לטרנזיט, למעט שחלקו הימני-קדמי נפגע.

הנהג העיד כי נהג במסגרת עבודתו בטרנזיט, ששימש כרכב הסעות, ולאחר פיזור הפועלים מההסעה, יצא מסימטה ופנה שמאלה לרחוב הראשי. הכביש היה רטוב מגשם. אחרי הפניה שמאלה היתה בכביש ירידה ואח"כ עליה, הוא רצה לעקוף את רכב התובעת שנסע לפניו ובימינו, אך במהלך העקיפה הטרנזיט החליק ימינה. כתוצאה מההחלקה, הצד הימני קדמי של הטרנזיט (טמבון וכנף) פגע ברכב באמצע צידו השמאלי וקדימה לכל האורך, והרכב נדחף הצידה ונעצר על אבני השפה. לאחר התאונה זיהה כי מדובר ברכב של קרובת משפחתו. לטרנזיט נגרמה שריטה קטנה והיא תוקנה ע"י בעל הטרנזיט, שהוא המעביד שלו. לאחר שברר כי הנהגת לא נפגעה גופנית, הוא המשיך בנסיעה לצרכי העבודה (לתדלק ולמלא דו"ח במשרד) והנהגת נשארה ברכב ואינו יודע איך עזבה את המקום. הוא לא ידע לומר אם הגיעו אנשים למקום התאונה ולדבריו "זו לא בעיה שלי".

נראה תמוה ביותר, ולא אמין כלל, כי הנהג - שנוטל על עצמו את מלוא האחריות לתאונה - השאיר את אחות אשתו המומה ברכב ההרוס על הכביש, מבלי לטרוח ולברר אם יש מישהו שיסיע אותה הביתה, אלא מיהר לעיסוקיו הדחופים, "לתדלק ולמלא דו"ח במשרד".

כשנשאל הנהג אם נכון שמסר לחוקר מטעם הנתבעת גרסה אחרת, ענה: "מה שאני סיפרתי לחוקר לא רלוונטי. אולי לא סיפרתי לחוקר בדיוק מה קרה".

מעיון בגרסה שמסר הנהג לחוקר מטעם הנתבעת, חורי אדהם, עולה כי מסר תיאור שונה לחלוטין, לפיו פנה שמאלה לכביש הראשי בחושבו שהרכב מתכוון לפנות שמאלה ולכן רצה להספיק להכנס לפניו, אך הרכב המשיך ישר ופגע בטרנזיט בפינה אחורית ימנית. הוא אמר כי הנהגת היא "קרובת משפחה" של אשתו (לאחר מכן ולשאלת החוקר אמר שהיא אחותה) ועוד לפני התאונה ראה זאת והסיק שהיא מתכוונת לפנות שמאלה כדי לנסוע הביתה ולכן נכנס לפניה (!). לטרנזיט נגרמה פגיעה בפינה אחורית ימנית, הפגוש האחורי נפל וכן נפגע פנס אחורי ימני. הרכב נהדף ימינה ופגע באבני שפה וכן בעגלת משאית שעמדה בצד. כמו כן אמר כי האירוע היה בשעה 20:00 ולא 17:00 כבגרסתו בביהמ"ש.

הנהג לא ידע לומר מדוע נמסרה הודעה על התאונה לחברת הביטוח של הטרנזיט, אריה (כיום הנתבעת 2) רק כחמישה חודשים אחרי התאונה, ומדוע נכתב כי היה גשם חזק שעה שלדבריו בעדות היה טפטוף ולחוקר אמר כי לא ירד גשם. כמו כן נכתב כי הטרנזיט נסע לצד הרכב, והחליק כתוצאה מהגשם. לדבריו, הוא מסר את הפרטים למעביד והמעביד מילא את ההודעה. לא היה לו הסבר גם מדוע המעביד מסר שהנזק לטרנזיט היה מאחור, בוו הגרירה ובפינה הימנית.

משמע, בגרסת הנהג יש סתירות משמעותיות לגבי אופן קרות התאונה ולגבי החלק בטרנזיט שפגע בדופן הרכב – האם הפינה הימנית האחורית או הכנף הימנית קדמית. סתירות נוספות בגרסה נמצאו למול ההודעה לחברת הביטוח. כמו כן נמצאו סתירות לגבי שעת התאונה והאם ירד גשם.

הצירוף של הסתירות הבולטות בגרסאות הנהג, יחד עם קרבת המשפחה ההדוקה בין כל המעורבים בתאונה, בעלי כלי הרכב והנהגים, ועם הדיווח המאוחר לחברת הביטוח והעדר כל ראיות לנזקים בטרנזיט ומיקומם של נזקים אלה, אם היו, מביא אותי למסקנה הברורה, כי התאונה הנטענת לא הוכחה כלל ועיקר, ויש חשד ממשי כי מדובר בנסיון להוציא כספים במרמה מחברת הביטוח.

לפיכך אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 2 ומחייבת את התובעת בהוצאותיה בסך 5,000 ¤ + מע"מ.

ניתן היום י"ז בתמוז, תשס"ט (9 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לצדדים.