זיתוואי מראד עאדל - ועדת השחרורים


 

   

בתי המשפט

עעא000409/09

בימ"ש לעניינים מינהליים נצרת

 

12.7.09

תאריך:

כב' השופט יצחק כהן, סגן נשיא – אב"ד

כב' השופט בנימין ארבל

כב' השופט שאהר אטרש

בפני:

 

 







זיתוואי מראד עאדל ת.ז. 080817653

בעניין:

העותר

 


 

נ  ג  ד


 

ועדת השחרורים

המשיבה

 


 

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001 בראשות כב' השופטת עיריה מרדכי – סגן נשיא והחברים: אסתר בן ארצי, עו"ס אביגיל פנר – חינוך ונציגת שב"ס הגב' מיכל דנין מיום 1/4/09 בתיק מס' 1138978ט.

 

פסק דין

 


א.         רקע הדברים;

 

1.         העותר מרצה עונש מאסר שנגזר עליו למשך 9 שנים בגין ביצוע עבירות מין חמורות.

 

העותר התייצב לראשונה בפני ועדת השחרורים ביום 17.6.08, לאחר שריצה שני שלישים מתקופת מאסרו, לאותה עת הונחה בפני הועדה חוו"ד מב"ן אשר התייחסה למסוכנותו. נוכח העובדה כי הוגש נגדו כתב אישום נוסף, בו הואשם בביצוע מעשה סדום באסיר אחר – אישום ממנו זוכה – ביקשה הועדה כי תוכן חוות דעת מב"ן, אשר תערך לאור העובדה כי ניתן פסק דין המורה  על זיכויו של העותר.

 

בהתאם, חיווה מב"ן דעתו, כי אין בזיכויו של העותר כדי להביאו לשנות את חוות דעתו השלילית. על כן, בדיון שנערך ביום 29.7.08, החליטה ועדת השחרורים לדחות את בקשתו של העותר.

 

לאחר שהוגשה עתירה לבית משפט זה, הורה בית המשפט על ביטול ההחלטה בהסכמה, תוך השבת העניין לועדה, כאשר לפניה תונח חוות דעת עדכנית של מב"ן. לטענת ב"כ העותר, סוכם בינה לבין מומחה במב"ן כי העותר יעבור מבחן MMPI בטרם תינתן חוות דעת. למרות האמור, לא נערכה לעותר בדיקת MMPI, ובמקומה הוגשה חוות דעת מיום 8.1.09.

 

אף חוות דעת זו היתה שלילית, תוך שנקבע כי בעותר טמונה מסוכנות מינית הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך.

 

עורכי חוות הדעת ציינו, בהערת אגב, בחוות דעתם, כי העותר הועמד לדין על אונס אסיר אחר, אך זוכה.

 

בעקבות קבלת חוו"ד זו, הובא העותר שוב בפני ועדת השחרורים שהתכנסה ביום 9.2.09. הועדה קבעה כי אין חוו"ד מב"ן נסמכת על העובדה כי נגד העותר נפתח תיק נוסף, ובו הואשם בביצוע מעשה סדום באסיר אחר. עם זאת, הביעה הועדה תמיהה על חוות דעת מב"ן ממנה עולה כי העותר מכחיש את העבירות בהן הורשע, שעה שקודם לכן ניתנה חוו"ד שונה – חיובית שניתנה לצורך יציאתו לחופשות, ובה נטען כי העותר מודה. חוות הדעת הקודמת – החיובית - אף עלתה בקנה אחד עם דו"ח גורמי הטיפול בכלא.

 

על כן, קבעה הועדה:

 

"לטענת ב"כ האסיר, חוות הדעת אינה משקפת את המסקנות המשותפות של הצוות שנפגש עם האסיר לצורך הכנת חוות הדעת, ככל שהצוות לא היה בדעה אחידה וככל שהצוות החליט שמן הראוי לערוך לאסיר את מבדק 700 השאלות.

מן הראוי שחוות הדעת תקבל הבהרות באשר לטענות אלה מפי מנהל מערך המב"ן, ד"ר בירגר, אשר יבדוק אם משתתפי אותו צוות, ד"ר זר והחתומים על חוות הדעת את הטענות שהועלו על ידי ב"כ האסיר וייתן לועדה תשובות והבהרה בכתב, ללא דיחוי".

 

ביום 26.2.09 הגיבו גורמי מב"ן על תמיהות הועדה. בדו"ח, חתום על ידי שני קרימנולוגים קלינים, ציינו גורמי המב"ן:

 

"בבדיקה שהתקיימה בתאריך 25.12.08, ביטא ייחוס הדדיות ואף יוזמה לקורבן, הכחיש תחילה את שימוש בכוח למול הקורבן. הראה דפוס הגנתי עם נטייה בולטת להכחשה. נוסף על כך, נוצר הרושם כי אינו אמין ואף כי מסתיר דברים. אינו אותנטי בהבעת החרטה. בבדיקת הנ"ל ביטא עיוותי חשיבה, הכחשות, מנימליזציות אשר מאפיינים עברייני מין שנותרו בעמדה מתגוננת ונוקשה. אי לכך ולאור הכחשה של החלקים העיקריים בעבירה, לא היה מקום להעביר מחדש את מבחן ה- MMPI.

במידה ובעתיד יבטא במהלך הבדיקות שינוי באשר לעבירת המין, יישקל השינוי בהתאם".

 

בעקבות חוות דעת זו, נתכנסה ישיבת ועדת השחרורים ביום 1.4.08, ודחתה את בקשת העותר לשחרור מוקדם. על החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו.

 

ב. החלטת הועדה;

 

2.         בהחלטה ציינה הועדה, כי גם בדיון קודם שנערך בפניה ביום 17.6.08, חזר העותר והכחיש את העבירות בהן הורשע. 

 

            חרף האמור, וחרף חוו"ד שלילית של מב"ן, נאותה הועדה ליתן לאסיר הזדמנות נוספת כפי שפורט לעיל, עד אשר הונחה בפניה חוו"ד מב"ן מיום 26.2.09.

 

            העותר העלה "טענות כרימון" כנגד חוו"ד זו. ביניהן, הטענה כי התשובה לא ניתנה ישירות מפיו של ד"ר בירגר, שהינו מנהל מב"ן. טענה זו נדחתה. שכן, הועדה ראתה כי מב"ן פעל בהתאם לכללים המקובלים. הועדה הסתמכה אף על נסיונה של חברת הועדה, שהינה עובדת סוציאלית, כי חוות הדעת ניתנה על ידי שני קרימינולוגים מוסמכים לאחר שקילת כל המידע וההערכות שנתקבלו בגין האסיר מכל הגורמים.

 

            טענה נוספת נגעה לספק, שהביעה באת כוח העותר, באשר להכחשתו של העותר את ביצוע העבירות בפני בודקיו. לעניין זה קבעה הועדה כי אין להטיל ספק בדברים אלה, חרף חוות דעת שונה שניתנה על ידי גורמי הטיפול בכלא. שכן, אף בעת הדיון בפני הועדה, ביום 17.6.08. הכחיש העותר את העבירות והשליכן על קורבנו.

 

            טענה שהועלתה ביחס לחוות דעת ישנה וחיובית משנת 2004, אשר ניתנה ביחס לאישור יציאתו של העותר לחופשות, ואשר בעטיה אושרו חופשותיו של העותר, ולסתירה שבינה לבין חוות הדעת העדכנית נדחתה אף היא. שכן, הועדה קבעה, כי אין דינה של חוו"ד הנוגעת לחופשות, כדינה של חו"ד הנוגעת לשחרור.

 

            אף טענה הנוגעת לכך שגורמי מב"ן "ננעלו" בדעתם כנגד העותר, נוכח ההליך הפלילי שהתנהל נגדו, נדחתה אף היא. הועדה קבעה כי הטענות לעניין זה הוצגו בפני גורמי מב"ן אשר ניתן לסמוך על יושרם המקצועי בנדון,  כגורם הציבורי – מקצועי, המודע לגודל האחריות ולתוצאות המעשיות הנובעות מחוות הדעת הניתנות על ידם. הועדה אף ציינה כי עניינו של העותר נבחן על ידי מומחים אחרים מבין אנשי מב"ן, ולא אלה שחיוו דעתם בעת שהוא היה עדיין בגדר נאשם בתיק האחר. 

 

            מכאן עברה הועדה לשקול את הנתונים השונים שהועמדו לפניה, תוך התייחסות הן לחוות הדעת השונות, שניתנו על ידי מב"ן, והן לחוות הדעת של גורמי הטיפול, והגיעה לכלל מסקנה כי ממצאיהם של מומחי מב"ן עולים בקנה אחד אף עם דרך התבטאותו של העותר בפני הועדה בעבר. על כן, אף אם הוא התבטא בצורה שונה בפני גורמי הטיפול בכלא, הרי דרך התבטאותו בעת הבדיקה ולפני הועדה, מחזקת את מסקנת גורמי מב"ן באשר לקשיים הנוגעים לאמינותו של העותר, והיוצרים רושם ברור של העלמת דברים מעיני הבודקים. עובדה היא, כי בודקים אחרים הגיעו למסקנות זהות לאלה של קודמיהם.

 

            נוכח כל אלה, והקביעה החד משמעית של הגורם המקצועי המוסמך אודות מסוכנותו של העותר, נקבע כי שחרורו יסכן את שלום הציבור וכי אין מקום להעתר לבקשתו.

 

ג.         העתירה;

 

3.         לטענת העותר, שגתה הועדה בכך שלא התחשבה בכל הנתונים שהועמדו נגד עיניה, ואשר כללו מגוון הנתונים, שעליה לשקלם על פי סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א 2001 [להלן – "החוק], ולא ערכה איזון סביר בין שיקולים אלה.

 

            במיוחד, מציין העותר את השינוי שחל בעמדות גורמי מב"ן, בין חוות הדעת השונות שניתנו על ידם בטרם הואשם באישום ממנו זוכה, ולאחריו, תוך קביעה כי השינוי בעמדת גורמי מב"ן נעוץ בעובדה כי הוגש נגדו כתב אישום.

 

            עוד טוענת ב"כ העותר כי דו"ח מב"ן עומד בסתירה לדוחו"ת של גורמי הטיפול בכלא.

 

            כראיה לשינוי לטובה שחל בעותר, צורפה רשימה נכבדה של קורסים בהם נטל העותר חלק, ותעודות מחמיאות, שניתנו לו בסיום כל קורס.

 

            כן הועלתה טענה כי מב"ן לא פעל על פי הנחיות ועדות השחרורים, באשר למתן תשובות על ידי ד"ר בירגר וכן עריכת מבחן MMPI עליו הוחלט. 

 

 

 

 

ד.         דיון;

 

4.         עיינו בטענותיה המפורטות של הסניגורית בכתב ובעל – פה, לא מצאנו בהן כל דבר, אשר יהא בהן כדי להביא בית משפט זה, שהינו בית משפט לעניינים מנהליים, להתערב בשיקול דעתה של הועדה, באופן שיהא בו כדי להביא לשינוי תוצאותיה של החלטתה. שכן, אין בית משפט זה שם את שיקול דעתו חלף שיקול דעתה של הועדה. ברע"ב 6281/01גנאים נ' שירות בתי הסוהר, פדאור [לא פורסם] 07 [23] 94, בוארו הדברים:

 

            "הלכה מושרשת היא כי בית המשפט אינו נכנס בנעליה של ועדת השחרורים, ואינו מחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו. התערבותו של בית משפט זה בהחלטתה של ועדת השחרורים, מוגבלת למקרים של חריגה ממתחם הסבירות [ראו, למשל, רע"ב 1502/06 טפלר נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 3.4.06], פסקה ז'; בג"צ 89/01 הועד הציבורי לעינויים בישראל נ' ועדת השחרורים, פ"ד נה [2] 828, 877

[2001]; רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו [5] 236 [2002]".

 

על כן, מצומצמים אף גדרי התערבותו של בית משפט זה בהחלטות הועדה.

 

5.         נראה, כי בדין יחסה הועדה חשיבות ראשונה במעלה לחוות דעתם של גורמי מב"ן.

 

            כידוע, סעיף 12 לחוק קובע כדלקמן:

 

" (א) הועדה לא תחליט על שחרורו על-תנאי של אסיר הנושא עונש מאסר בשל עבירת מין או החולה במחלת נפש או הסובל מהפרעה נפשית, אלא לאחר שהוגשה לה חוות דעת שלפיה האסיר אינו מסוכן לציבור, מאדם שהוסמך לענין זה על ידי שר הבריאות; בסעיף זה, "חוות דעת", לענין אסיר הנושא עונש מאסר בשל עבירת מין - הערכת מסוכנות כהגדרתה בחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 (בחוק זה - חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין). (ב) לא הוגשה חוות דעת כאמור בסעיף קטן (א), או שהוגשה חוות דעת שקבעה כי האסיר מסוכן לציבור במידה כלשהי אך ניתן לשחררו בתנאי שיקבל טיפול או בתנאי אחר, כפי שהומלץ בה, רשאית הועדה, על אף הוראות סעיף קטן (א), לשחרר אסיר כאמור באותו סעיף קטן, אם סברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי ניתן לשחררו בלא שייגרם בכך סיכון לציבור ובכפוף לתנאי שחרור שתקבע, שיבטיחו העדר סיכון כאמור".

 

על מעמדה של חוות דעת זו, הניתנת על ידי מב"ן עמד בית המשפט העליון בבג"צ 1723/03 שוורץ נ' מדינת ישראל, פד נז [3] 424, 431:

 

" עם זאת, נוכח האמור בעניין אסלאן, רואה אני להעיר לעניין הערכת המסוכנות, כי גם אם יש חולקים על השיטה לפיה קובעים מומחי מב"ן  את חוות דעתם, אי אפשר לחלוק על כך שעל פי הוראת סעיף 12 הנ"ל, ובהתחשב בהסכמה שניתנה למב"ן מטעם שר הבריאות, הוענק לה מעמד מיוחד. למעשה, קבע בכך המחוקק שהיועץ המקצועי של ועדת השחרורים היא מב"ן, ולחוות דעתה משקל רק כגורם מייעץ. על אף המעמד המיוחד שניתן למב"ן הותיר המחוקק שיקול דעת בידי ועדת השחרורים, שהיא הגוף המוסמך להורות על שחרור ברשיון של אסיר. חוות דעת מב"ן היא ככלל – למעט חריגים יוצאי דופן תנאי מוקדם לדיון בשחרור כאמור; משקלה הוא רב, אך לא קונקלוסיבי, ועל פי הוראת סעיף 12 [ב] לחוק הוועדה רשאית להפעיל שיקולים נוספים שלא כאן המקום לפרטם. מכל מקום, ודאי שכדי שהוועדה תחליט בניגוד להמלצתה הפוזיטיבית של מב"ן עליה להסתמך על טעמים מיוחדים כבדי משקל.

 

נכון אמנם, כי חוות דעתו של מב"ן אינה חזות הכל, וכי ועדת השחרורים אינה חייבת ליחס לה מעמד קונקלוסיבי. [ראה בג"ץ 9817 גרסיה נ' ועדת השחרורים פ"ד נח [2] 326]. אולם, אין ספק כי נוסחו הפסקני של סעיף 12 [א] לחוק, לפיו:

 

"הועדה לא תחליט על שחרורו על תנאי של אסיר..... אלא לאחר שהוגשה לה חוות דעת שלפיה האסיר אינו מסוכן לציבור....".

 

מכאן, שחוות דעת חיובית מעין זו, הינה - במקרה של עבריין שהורשע בעבירות מין - אחד השיקולים העיקריים, עד כדי היותה גורם מפתח, בפתיחת שערי השחרור לפני אסיר, פרט למקרים מיוחדים ונדירים, בהם תומצא חוות דעת, לפיה ניתן לאיין מסוכנותו של האסיר על ידי קביעת דרכי טיפול, או תנאי אחר.

 

במקרה שלפנינו, הועמדה בפני הועדה חוות דעת פסקנית הקובעת כי מסוכנותו המינית של העותר, הן לטווח הקצר, והן לטווח הארוך, הינה גבוהה. לא הונחו לפני הועדה כל הצעות לקביעת דרכי טיפול או תנאים אחרים, שיהא בהם כדי להביא לתיקון מסוכנות של העותר. ומכאן, נראה כי לא נותרה בפני הועדה כל ברירה אחרת, לאחר ששקלה את כל הנתונים שהובאו בפניה.

 

6.         הועדה לא עצמה עיניה בפני טענותיו של העותר שהופנו כנגד חוות דעת מב"ן. הועדה לא נמנעה מלהשיב את העניין פעמיים למב"ן, על מנת שזה יבהיר את כל הטעון הבהרה. הועדה נתנה דעתה אף לאפשרות שדעתה של הועדה "ננעלה", ודחתה טיעון זה בנימוקים סבירים וראויים, כפי שראינו לעיל.

 

            למעשה, קבלת טענותיו של העותר, יהא אף בהן כדי לנעול את שערי בית המשפט  אל החופש. שכן, על פי סעיף 12 לחוק, לא ניתן יהא לשחררו ללא חוו"ד מב"ן – שהינו הגוף היחיד שהוסמך לחוות דעתו על פי הוראה זאת.

 

            מעבר לנדרש נוסיף, כי לא מצאנו כל מקום כי דווקא ד"ר בירגר מחוייב היה לחוות דעתו בשאלות שהועלו. מסוכנותו של העותר הוערכה על ידי מומחים מוסמכים של מב"ן, אשר חזקה עליהם כי הינם מודעים לחובותיהם. המדובר היה בצוות מעריך שונה מהצוות אשר עלול היה "להינעל", כשיטת העותר. אנשי מב"ן נימקו כדבעי את שיקוליהם, ואלה נראו לועדה כסבירים, תוך שהועדה אף מוצאת תמוכין לדברים בדבריו של העותר עצמו.

 

7          יתר על כן, הועדה קבעה כי שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים, בכך יצאה היא ידי חובת הנמקה המוטלת עליה. אין אנו סבורים כי על הועדה לערוך רשימת מצאי [או CHECK LIST] של כל השיקולים שעליה לשקול, ולמנות כל אחד מהם, שעה שפירטה את השיקולים המרכזיים אשר הנחוה?.

 

8.         על כן, לא מצאנו כל דופי בהחלטת הועדה.

 

9.         בטרם סיום, חובה עלינו להעיר על כך שהעתירה נתמכת בתצהיר שאינו חתום על ידי העותר. לא העדר חתימה הוא המטרידנו, אלא העובדה כי חרף העובדה שהעותר לא חתם על כל עותק משלושת התצהירים המצויים בתיקנו, אימתה הסניגורית את התצהיר בקבעה "ויחתום על התצהיר עובר למועד קיום הדיון בעתירה זו". דרך מקורית זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א–1971.

 

 

 

 

 

 

 

10.        העתירה נדחית איפוא.

 

 

ניתן היום כ' בתמוז, תשס"ט (12 ביולי 2009) בהעדר.

על המזכירות להמציא העתק פסק דין זה לצדדים.


 

 

 

__________________            _________________              _______________

יצחק כהן, שופט - אב"ד                          בנימין ארבל, שופט              שאהר אטרש, שופט

          סגן נשיא

 

 

מירב.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/3D6DE2A55F3F98AB422575F2005934E2/$FILE/495805CA0B2D5694422575ED002A99ED.html
תאריך: 
13/07/09
Case ID: 
0_0
Case type: 
עעא
סיווגים
שופטים : יצחק כהן
יצחק כהן
Powered by Drupal, an open source content management system