יזראלי נ' חבושה


 

 

בתי המשפט

א  041981/06

בית משפט השלום תל אביב-יפו

19/07/2009

 תאריך:

כבוד השופטת כוכבה לוי

לפני:

 





יזרעאלי עופר

בעניין:

התובע

עו"ד איתי ברדה

ע"י ב"כ


 

נ  ג  ד


 

חבושה ארז

הנתבע

עו"ד אורי צחורי

ע"י ב"כ


 

 


פסק דין

 

פתח דבר

 

1.           הנתבע חתם על סידרת שיקים על החלק ומסר אותם כשיקים טובה לחותנו - חיים כהן.

 

2.     החותן סיחר חלק מהשיקים במשך תקופה ואז דיווח במשטרה כי תשעה  מהשיקים נגנבו מרשותו (כאמור, שיקים חתומים על החלק על ידי הנתבע).

 

3.     התובע, לטענתו, קיבל מידי אביו ז"ל בעודו בחיים, 7 שיקים מתוך הקבוצה לעיל ופעל לגבייתם בהליכי הוצל"פ. לטענתו, ניתנה תמורת שיקים אלו תמורה  על ידי אביו יצחק חבושה ז"ל  והוא אוחז בהם בעד ערך. – יוער כי התובע לא הציג כל ראיה ולו חלקי ולו בדל של ראייה שיעיד כי אביו מסר תמורה למאן דהוא תמורת שיקים אלה.

 

4.       מכאן המחלוקת בין הצדדים, בשאלת החבות.

האם יחוב המיטיב שמסר השיקים כשיקים טובה לתובע המחזיק בהם? וזאת  בהעדר הוכחה חד משמעית על מתן ערך תמורתם? או שמא תינתן עדיפות לגרסתו על פיה נגנבו השיקים על ידי יצחק חבושה ז"ל – אביו של התובע,  וזה לא נתן כל תמורה תמורתם, לא לזה שהנתבע היטיב עימו ולא לאף אחד אחר!

 

 

מבוא

 

5.     ראשית המחלוקת בשני תיקי הוצל"פ שפתח התובע נגד הנתבע וזאת לביצוע 7 שיקים בסה"כ,  בשנת 2006, תוך שימת דגש על העובדה שזמן פרעון השיקים – בחודשים אפריל מאי יוני 1999, לפי הפירוט כדלקמן:

א.     ביום 30.3.2006 פתח התובע את תיק הוצל"פ 0-06-28346-01 (להלן: "התיק הראשון") לביצוע 2 שיקים:

         1.    צ'ק  שמספרו 6484 ע"ס 10,000 ¤ ומועד פירעונו 16/4/99.

2.    השני שמספרו 6490 ע"ס 41,400 ¤ ומועד פירעונו 19/4/99.

 

בתיק הוצל"פ זה טען התובע בפרק ו' לבקשה לביצוע שטרות:

"1. הזוכה ארז חבושה אוחז בשיקים בחתימת החייב. השיקים הנ"ל לא כובדו במועדם ולא לאחר מכן למרות הדרישות שנשלחו לחייבים".

סעיף    3.  (לא הושלם). 4. הצ’ק הוצג לפירעון כדין.

 

להלן תיאור השיקים:

1.    שיקים אלה רשומים לכאורה לפקודת "משיח".

2.    על גב השיקים חותמת "בלי זכות חזרה אלי חיים משיח", כמו כן חתימה נוספת לא מזוהה.

3.    מעיון בשיקים פנים וגב לא ניתן ללמוד שהוצגו לפרעון , לא כל שכן כי חוללו על ידי הבנק הנימשך או סיבת החילול.

4.    לגרסת הנתבע בהתייחס לשיקים אלה הם נושאים אך ורק את חתימתו. הכיתוב, סכומים ותאריך – אינם בכתב ידו.

5.    הערה :על שיקים 6490 ו-6484 כלל לא מופיעה חתימתו של ארז חבושה.

 

ב.     ביום 16.5.2006 פתח התובע את תיק הוצל"פ 6-06-39328-01 (להלן: "התיק השני") לביצוע 5 שיקים כדלקמן:

1.      צ'ק שמספרו 6517 ע"ס 42,000 ¤ ומועד פירעונו 20/5/99

2.     צ'ק  שמספרו 7244 ע"ס 16,650 ¤ ומועד פירעונו 20/5/99,

3.     צ'ק  שמספרו 6519 ע"ס 42,000 ¤ ומועד פירעונו 25/5/99,

4.     צ'ק שמספרו 7248 ע"ס 37,000 ¤ ומועד פירעונו 30/5/99,

5.     צ'ק  שמספרו 7246 ע"ס 51,700 ¤ ומועד פירעונו 12/6/99. 

 

בתיק זה טען התובע בפרק ו לבקשה לביצוע כדלקמן:

"1.   הזוכה ארז חבושה אוחז בשיקים בחתימת החייב ובהסבת הנמשך.

         כבר עתה יודגש כי עילת תביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדות בפועל שכן "הנימשך" הוא הבנק – לענייננו בנק דיסקונט לישראל בע"מ שאינו חתום על גב השיקים!

2.     השיקים הנ"ל לא כובדו במועדם ולא לאחר מכן למרות הדרישות שנשלחו לחייבים.

3.     על חשבון השיקים לא שילמו החייבים כל סכום.

4.     הצ’ק הוצג לפירעון כדין.

5.     נשלחה הודעת חילול".

 

שיקים אלה נמשכו מחשבונו של הנתבע לפקודת חיים משיח.

על גב השיקים רישום) – או לחילופין – רישום השם "חיים כהן" – שמא חתימה לכאורית ושמא רישום שאינו מהווה חתימה, וכן חתימות נוספות.

 

בהתייחס לשיקים נשוא תיק זה טוען הנתבע כי שניים מהם ע"ס 42,000 ¤ לא הוצגו כלל לפרעון, ולראיה -  אינם נושאים את חותמת הבנק הנימשך  או סיבת חילולם.

אשר לשלושה השיקים הנותרים נטען כי נגנבו.

לטענת הנתבע מסר אותם "על החלק" בחתימתו, לחיים כהן- חותנו וממנו הם נגנבו.

 

לטענת הנתבע נדרש בעבר על ידי מספר עורכי דין לפרוע את השיקים.

צילומי השיקים גם נשלחו אליו מעורכי דין אלה.

כפי שטוען הנתבע, הגם שזמן פרעון השיקים – בשנת 99 , נשלחו אליו צילומי השיקים בספט 2001 על ידי עו"ד נתנאל. מצילומים  אלה ניתן ללמוד כי לשנת 2001 טרם הוצגו לפרעון.- ניספח ד לתצהיר עדות ראשית של הנתבע – טענה שלמקרה ותתקבל תצביע על כך כי השיקים סוחרו, כנראה על ידי הנפרע "משיח" , אם לצד עלום כלשהו ואם  לאביו של התובע "לאחר שעבר זמנם" – שכן על צילומי השיקים ניספח ד לתצהיר הנתבע לא מופיע חותמת ההסבה  של "חיים משיח" – "בלי זכות חזרה אלי".

עוד אעיר בהקשר זה כי מעיון בניספח ג לתצהיר עדות ראשית של הנתבע ניתן ללמוד כי שיקים מסדרה זו הגיעו לאחד בשם " צחי בר סימן טוב". אך משהועלתה טענת הגניבה – חזר בו הזוכה מתביעתו.

בפועל טוען הוא, כי הוצגו לפרעון 3 שנים לאחר זמן פרעונם במאי 2002, וסורבו על ידי הבנק הנמשך מסיבה טכנית!.

 

6.     בהתייחס לשיקים שהוגשו לביצוע בשני תיקי הוצל"פ לעיל, הגיש הנתבע שתי התנגדויות לביצוע שטר, ניתנה רשות להתגונן, ונפתחו שני תיקים אזרחיים 53436/06 וכן 41981/06 אשר אוחדו לתיק דנן.

 

טענות הנתבע

 

7.     לטענת הנתבע, בתצהיר עדות ראשית שלו מסר את השיקים בחתימתו על  החלק לחיים כהן חותנו, כשיקים טובה. השיקים נמסרו  במסירה על תנאי שייפרעו בכפוף לכך שחיים כהן יפקיד את תמורתם בחשבונו של הנתבע בטרם זמן פרעונם.

         התמורה, לגרסתו, לא הופקדה בחשבונו- ולראיה צירף גם את דפי חשבון הבנק שלו לתצהירו, והשיקים – נגנבו מחיים כהן, כנראה  על ידי יצחק חבושה ז"ל - אביו של התובע דכאן.- לתמיכה בטענה זו צורף טופס תלונה במשטרה שהתלונן חיים כהן ב-2.11.2001. בתלונתו במשטרה מפרט חיים כהן את נסיבות הגניבה לטענתו על ידי יצחק חבושה ז"ל ולא אחר!  במאי 99.

יצחק חבושה הודה בפניו על פי התלונה במשטרה כי אכן נטל השיקים "שלא יסתובבו על השולחן", אלא שכעבור מספר ימים טען כי התיק שם היו השיקים נגנב ממנו.- כך על פי התלונה במשטרה- ניספח ג לתצהיר עדות ראשית של הנתבע.

את האיחור בהגשת התלונה הסביר חיים כהן במשטרה כי האמין ליצחק חבושה שהשיקים נגנבו , אלא שכעבור שנתיים , בסמוך להגשת התלונה במשטרה משנדרש לפרוע את השיקים הבין כי הועברו למאן דהוא – דרישה שהביאה לתלונתו במשטרה.

 

8.     אשר לשיקים 6517 ו- 6519 – אלו מעולם לא הוצגו לפירעון בחשבונו, על כן אינם ברי גביה כלל.     בהתייחס לשני שיקים אלה הצהיר כי מסר אותם על החלק לחותנו חיים כהן.

 

9.     באשר לשיקים 7122, 7248, 7249, טען:

א.        שיקים אלו נגנבו מחיים כהן והם כלולים בתלונה במשטרה, בגין הגניבה.

ב.         שיקים אלה הוצגו לפרעון רק 3 שנים לאחר זמן פרעונם על ידי מי שאינו נסב. קרי., הנפרע לא היסב השיקים בחתימתו על גב השיקים!.

ג.                   התובע ידע את דבר הגניבה.

בנוסף, ובהסתמך על העובדה שהציגם לפרעון 3 שנים לאחר זמן פרעונם -  אינו מחזיק בשיקים כ'אוחז כשורה'.

ד.                 הצ'’קים זויפו והוכשרו במהלך השנים, כך למשל חתימתו של התובע בגב השיקים הוספה רק לאחר שחוללו.

ה.                התובע אינו אוחז בעד ערך, שכן בגין השיקים לא ניתנה לו כל תמורה מחייב כהן. שיקים אלו נמסרו לחייב כהן במסגרת הסכמה בין הצדדים כי מר כהן ישתמש בשיקים וכנגד השימוש יפקיד אצל הנתבע כסף מזומן בטרם יפרע כל צ’ק. מאחר שהשיקים נגנבו לא ניתנה כל תמורה ממר כהן בגינם.

כמובן ומאחר שנגנבו, לא ניתנה גם כל תמורה לחייב כהן.

ו.                   על שיקים 7249,7248,7244 הוספה חתימתו של ארז חבושה לאחר שאלה חוללו על ידי הבנק הנמשך – כאמור, לאחר שהופקדו – 3 שנים לאחר זמן פרעונם.

 

10.   לטענת הנתבע "כעולה מסעיף ו.1. לבקשה לביצוע "לא פורטה על עילה שטרית לביסוס אחיזתו של ארז חבושה בשיקים  ואף לא נרמז כיצד הגיע השטר לידיו". לחלופין נטען כי התובע אינו אוחז כשורה בשיקים.

 

11.   עוד ניטען כי לא ניתן כל ערך תמורת השטרות ועל רקע זה גם לא הוגשו לגבייה על ידי יצחק חבושה ז"ל במועד סביר ביחס לזמן פרעונם – במועדים שונים בשנת 99. יודגש בהקשר זה כי תיקי ההוצאה לפועל נפתחו רק בשנת 2006,

         בהקשר זה יוער כי תיק הוצאה לפועל 0139328066  ניפתח ב-17.5.2006,

כשבוע  ימים בממוצע  לפני התיישנות עילת התביעה בגין השיקים שהוגשו לביצוע בגידרו, ותיק הוצאה לפועל  28346060 ניפתח ב-2.4.2006- כשבועיים ימים לפני התיישנות עילת התביעה על פיהם!.

 

12.   השיקים אינם טהירים שכן שנתיים לאחר זמן פרעונם – בשנת 2001 ולאחר שעבר זמן השיקים, נוספה שרשרת היסבים נוספת על גב השיקים למרות הידיעה שמדובר בשיקים שעבר זמנם.

 

13.   בין מושך השטר, וכמו כן בין מי שהיטיב עימו – חיים כהן לבין הנפרע לא נעשתה כל עיסקה ולכן  נגועים השיקים בכשלון תמורה מלא, ובפגם חמור בזכות הקניין בגין גניבתם!

 

14.   לחילופין, וגם אם האוחז, אוחז בעד ערך, טען הנתבע כי הסיחור אליו נעשה אם בכלל, לאחר כשלון התמורה, ולאחר שכבר ידע כי השיקים גנובים ונגועים בכשלון תמורה מלא.

 

 

טענות התובע

 

15.   מטעם התובע ארז חבושה הוגש תצהירו של אפי חבושה אחיו אשר היה לדבריו כבן 20 בשנת 99 – תאריך זמן פרעון השיקים.

 

16.   על פי עדותו של אפי חבושה ז"ל, היה צמוד לאביו ז"ל בתקופה הרלבנטית והעיד כי חיים כהן קיבל כסף מאביו, יצחק חבושה ז"ל.

         למרות שנטען שנכח כאמור בזמן מתן ההלוואה לא ידע להעיד מה סכום ההלוואה כטענתו, לא כל שכן את תנאיה!

 

17.   לטענתו בע' 5 לפרטיכל הדיון מיום 25.9.2008, קיבל חיים כהן מאביו סכום גבוה יותר מסכום השיקים. לאור תחינותיו להתחשבות פרס לו המלווה פרעון החוב בתשלומים. את השיקים של הנתבע מסר לדבריו חיים כהן במסגרת הסדר פריסה  לאביו.  אלא שהוא, העד, לא היה נוכח לדבריו בעת מסירת השיקים  לא כל שכן בעת מסירת כספי ההלוואה הנטענת!- משמע, הגם שהעיד כביכול לחבות של חיים כהן כלפי יצחק חבושה ז"ל, אין עדותו מועילה לעניין סיחור השטרות שכאמור נטען שנגנבו , גם אם על דרך מסירתם בלבד ליצחק חבושה ז"ל.  כל זאת כגרסה נגדית השקולה כנגד גרסתו של הנתבע בדבר גניבתם!

 

18.   בנוסף, הוגש תצהירו של העד דוד לומברוזו לתמיכה בטענת "מתן ערך" מצד אביו של התובע – יצחק חבושה ז"ל.

         לגרסתו של עד זה בתצהירו, עסק יצחק חבושה בעסק של מתן הלוואות ונכיון שטרות.

         לשיטתו , ההלוואה שנטל חיים כהן מיצחק חבושה נועדה לכיסוי חובותיו של חיים כהן. חבושה ביקש כי חיים כהן ימשכן את דירתו לשם נטילת כספי  "משכנתא" מהם יממן את החזר ההלוואה שלווה מאת יצחק חבושה ז"ל!

         לצורך החזר ההלוואה כאמור, נעשה חוזה בין העד לבין חיים כהן ורעייתו. הכוונה הייתה כי העד יקבל על סמך החוזה כספים מובטחים במשכנתא לצורך רכישת דירה וחיים כהן ישלם את תשלומי המשכנתא בפועל, "והכספים היו אמורים להיות מועברים לחבושה יצחק".

         לצורך זאת נחתם הסכם מכר. אלא שכאשר ביקשו לרשום הערת אזהרה, הסתבר כי על הדירה עיקולים רבים. משכך, לגרסתו, לא יצאה העיסקה אל הפועל, שהרי אז החליט יצחק חבושה לנסות להיפרע מהשיקים.

         לתצהירו צורף הסכם מכר דירה לכאורי בין חיים ודבורה כהן לבין העד מיום 19.7.1999.

         כן צורף נסח רישום הכולל לכאורה הערת אזהרה לטובת העד לומברוזו.

         במאמר מוסגר אעיר כי לא נוכחתי כי הערת האזהרה רוקנה מתוכנה או נמחקה. כך שלכאורה בעצם מתן זכות לצד ג'  על דרך הערת אזהרה לטובת צד ג  פרע לכאורה חיים כהן ההלוואה שסכומה נותר בגדר תעלומה- לחבושה!

 

19.      עדותו של ארז חבושה- התובע

         ארז חבושה לא הגיש תצהיר לתמיכה בתביעתו. יחד עם זאת נחקר בפניי וטען כי קיבל את השיקים מאביו לגבייה, באמצעות הבנק.

 

20.   לטענת התובע, ניתנה תמורה בגין השיקים, כך שחיים כהן (להלן: "מר כהן")  קיבל מידי יצחק חבושה ז"ל (להלן: "מר חבושה ז"ל) הלוואה בגין השיקים. משכך יצחק חבושה ז"ל אחז בשיקים בעד ערך, והעביר אותם לידיו לשם גבייתם. – עדות זו נטענה סתמית שכן לא הייתה לו על ידיעה אישית בעניין!.

 

21.   באשר לשיקים 6517 ו-6519, לגביהם נטען כי לא הוצגו לפרעון  - ראשית מציין הוא כי צ’ק 6519 כן הוצג לפירעון, שנית טוען כי סעיף 74 (1) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), קובע כי העובדה שהצ’ק לא הוצג תוך זמן סביר מיום הוצאתו אינה פוגעת בתוקפו אלא שבמקרה זה יש לפטור את המושך כדי שיעור הנזק שנגרם לו עקב ההצגה באיחור ונסמך הוא על ע"א 503/95.

 

22.   לעניין מעמדו כאוחז בשטר, טוען כי סעיף 27 (ב) לפקודה קובע כי העובדה   שהמסמך נחתם על ידי מיטיב אינה פוגמת בזכות הקניין של האוחז, ואין צורך שיהא אוחז כשורה, כדי שיוכל להיפרע מן המיטיב, די בכך שהיא אוחז בעד ערך כבכל שטר אחר, ונסמך הוא על ע"א 236/60 – שווירץ נ' ברקליס דיסקונט פדי יד 2122, אלא שיש להדגיש כי בפסק הדין שם נמצא עובדתית חד משמעית כי השיקים סוחרו תמורת אשראי! זאת להבדיל מהמקרה דנן.

והרי סעיף 27ב) לפקודת השטרות מורה מפורשות  כי -

"(ב)     המיטיב חב על פי השטר כלפי אוחז בעד ערך, ואין נפקא מינה אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו."

במשמע., בכל מקרה שומה על "האוחז" להוכיח כי הוא אוחז בעד ערך!.

 

דיון

 

מעמדו של התובע

 

23.   ראשית הדיון יתמקד בסוגיית מעמדו החוקי של התובע כאוחז בשטר. עסקינן במקרה לא רגיל בתביעה שיטרית, כאשר התובע אינו אוחז מכוח דיני השטרות, שכן זהו אביו, יצחק חבושה ז"ל, אשר נתן בידיו את השיקים לשם גבייתם.

 

24.   בדרך כלל אוחז השטר הוא גם הבעלים, אך לא תמיד כך. שכן כאשר נכתב השטר ונמסר לפלוני הנפרע, ופלוני נפטר, היורשים אינם "אוחזים" בשטר במובן פקודת השטרות. השטר עבר לידיהם, כך שהחזקה הפיזית  בשטר עברה לידיהם, הגם ששמם לא נזכר במסמך כנפרעים. לכן לא נתקיימו בהם כל תנאי ההגדרה של אוחז הקבועים בסעיף 1 לפקודה.

         היורשים אינם רשאים לתבוע בתור "אוחז", כאמור בסעיף 37 לפקודה, אלא שאין בכך לקבוע שהיורשים אינם יכולים להיפרע כלל. ראו יואל זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, עמוד 201:

                  "אף היורש יכול לתבוע את התשלום, אולם לא בשם עצמו, כאמור בסעיף 37 לפקודה, היינו, אין תביעתו יכולה להתבסס על החזקת המסמך בלבד. יורש יכול להעמיד תביעתו על זכות המוריש, ועילתו תהא, אפוא, מורכבת משני חלקים: מזכות המוריש שהיה אוחז השטר כמשמעותו בסעיף 1 לפקודה ובתור שכזה מוחזק הוא כבעל, ומן העובדה שעם נפילת הירושה עברה זכות המוריש ליורש.  היורש יכול אומנם לתבוע את פירעון השטר, אך כדי להעמיד את עילת התביעה שלו, ולא די לו לטעון שהוא האוחז כמו בתביעה רגילה, אלא עליו לפרש בכתב התביעה את שתי העובדות האמורות, ואם יכפור בהן הנתבע, על התובע יהא להוכיח את זכות מורישו בשטר, ובנוסף את היותו היורש. "

 

         ולענייננו: על היורש (התובע דנן), להראות כי האוחז בשטר מכוח הפקודה (מר חבושה ז"ל) "אוחז כדין" בין אם אוחז כשורה או אוחז בעד ערך, ובנוסף, על היורש (התובע דנן) להראות כי הוא היורש החוקי של השטרות הזכאי לגבותם!

 

         על זכותו של יורש במישור האזרחי, ראו למשל פס"ד מפי כב' השופט י' מלץ:

         "כשם שלאם עמדה הזכות לתבוע את השבת החוב, כן עומדת זכות זו לבתה - יורשתה היחידה, זכות שעברה אליה, כאמור, מכוח דיני הירושה."

         (עא 4396/90 חנה רוזנמן נ' ד"ר ג'ורג קריגר פ"מ מו(3) 254, עמוד 257)

 

         דיני הירושה המוזכרים לעיל, הם סעיף 1לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הקובע:

         "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו".

 

         ומן ההיבט הפרוצדורלי:נהאם יכול היורש להתדיין בבית המשפט לבדו בשם "העיזבון", התשובה טמונה בסעיף 122(ב) לחוק הירושה, המורה:

         "פעולה של אחד או אחדים מן היורשים טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט, מראש או למפרע..."

         ובשונה מהנסיבות כאן, ראו לדוגמא ת.א. (שלום ת"א) 013061/07 נאזוקרו בארן נ  באגאי אברהם-(פורסם באתר נבו בתאריך 28.1.2009) שם המציא יורש את הסכמת  את הסכמת יתר יורשי המנוח לניהול ההליכים על ידו בשם העיזבון או יתרת היורשים – זו בשונה מבענייננו.

 

25.   מן המקובץ לעיל, עולה כי על מנת שיעלה בידי התובע להוכיח את תביעתו, נדרש הוא תחילה להוכיח את זכותו להיפרע מהשיקים.

 

26.   בנוסף, על התובע להציג מסמכים לפיהם הוא היורש וכן להציג את הסכמת יתר היורשים, להליכים שנוקט הוא לגביית השיקים. כבר עתה ראוי לציין כי התובע כלל לא עמד בנטל זה, כאשר לא פעל בכל דרך להציג את המסמכים כאמור. אולם לאור התוצאה אליה הגעתי, התייתר הצורך לדון בהעדר המסמכים הנ"ל.

 

         האם ניתן לראות בחבושה יצחק ז"ל אוחז?

         על פי בסעיף 1 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") נקבע כי אוחז הוא  "מי שהוא נפרע או הנסב של שטר או שטר חוב ומחזיק בו או מי שהוא המוכ"ז".

         בענייננו , לא התובע  ולא אביו – אינם הנפרעים וגם אינם הנסבים בהמחאה נשוא הליך זה.

         ברם, מהשיקים  נחזים  כחתומים  על ידי הנפרע "חיים משיח" – בלי זכות חזרה אליו - שהחתימם על גבם בחותמת בנוסח זה. על האחרים ., חתימות הסבה שונות לא מזוהות.

         משנחתמה ההמחאה על ידי הנפרע היא "הוסבה על החלק" (ראו לענין זה ש. לרנר, דיני שטרות, מהדורה שניה, בעמ' 172, להלן: "לרנר")) לפיכך השטר הינו בר פרעון למוכ"ז (סעיף 33(א) לפקודה). שטר בר פרעון למוכ"ז – סיחורו במסירה (סעיף 30(ב) לפקודה).

         מכאן שאין מניעה לראות את חבושה יצחק  כמוכ"ז המחזיק בשיקים  , ובתור שכזה – "אוחז" על פי סעיף 1 לפקודת השטרות.

 

האומנם מר חבושה ז"ל אוחז כשורה - יודגש כי לא טען זאת בכתבי התביעה – הבקשות לביצוע שטר.

27.   יוזכר, כי כאשר נפתח תיק הראשון, טען התובע: "הזוכה ארז חבושה אוחז בשיקים בחתימת החייב". וכאשר נפתח התיק השני, טען התובע: הזוכה ארז חבושה אוחז בשיקים בחתימת החייב ובהסבת הנמשך. בתגובתו לבקשה לדחייה על הסף, טען התובע: "זכות התביעה על פי צ’ק נתונה לאוחז בצ’ק, דהיינו למי שהוא הנפרע או הנסב של השטר או מחזיק בו לפי ס 37 לפקודה". בשלב זה ראוי להדגיש, כי התובע לא הגיש תצהיר עדות ראשית אלא שהגיש תצהיר תשובה לשאלון, שם טען: "העילה השיטרית - מרשי אוחז בצ’ק".

 

28.   בסיכומים מטעם התובע כי הוא "אוחז בעד ערך". בסעיף 1 טען: "ובהיות התובע אוחז בעד ערך", ובהמשך בסעיף 11 טען: "במקרה דנן אין נפקות לעובדה האם התובע אוחז כשורה אלא די בעובדה, כי התובע אוחז בצ'ק וידוע הוא כי זכות התביעה על פי צ'ק נתונה לאוחז בצ'ק".

 

29.   רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לאופן שבו הגיעו השיקים לידי מר חבושה ז"ל.

 

30.   שני הצדדים לעסקה - יצחק  חבושה ז"ל וחיים כהן, לא העידו בבית המשפט. מר חיים כהן התלונן במשטרה כי השיקים נגנבו מרשותו. כראיה צירף הנתבע להגנתו את העתק התלונה במשטרה.

 

האומנם מר חבושה ז"ל אוחז בעד ערך?

 

31.   העד, מר אפי חבושה (להלן: "מר אפי"), הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע.

         על פי סעיפים 4-5 לתצהירו טען כי "הייתי נוכח במעמד הלוואה וקבלת השיקים ע"י אבי", קרי, היה עד לעסקה אשר במהלכה ניתנה התמורה בגין השיקים נשוא התובענה, כך שמר חיים כהן קיבל מידי מר יצחק חבושה ז"ל 240,000 ¤ כהלוואה בגין השיקים.

מר אפי נחקר על תצהירו בדיון ביום 25.9.2008, ע"פ עמוד 5 לפרוטוקול, שם בשורה 14, במקום לחזור על טענתו בתצהיר, חזר בו מתצהירו, וטען כי כלל לא נכח במעמד העסקה אלא ש"שמע על כך".

         רוצה לאמור., עדותו, עדות שמיעה בלבד, שלא מידיעה אישית ואין כוחה יפה לענייננו.

 

         העד, מר דוד לומברוזו, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע, על פי סעיף 4 לתצהירו טען כי השיקים נשוא התובענה ניתנו למר חיים כהן אשר קיבל מידי מר יצחק חבושה ז"ל הלוואה בגין השיקים.

         אולם גם מר דוד  לומברוזו העד ,לא נכח במועד מתן ההלוואה, לא הייתה לו כל ידיעה ממשית לעניין חוב כספי ולא כל שכן שיעורו אם בכלל , וגם עדותו  עדות שמיעה מעורפלת. מה גם שכפי שפירטתי לעיל, עצם רישום הערת אזהרה לטובתו מעידה לכאורה על תמורה  לפרעון הלוואה אם אכן ניתנה הלוואה.

 

         התובע הגיש תצהיר תשובה לשאלון, שם בסעיף 15 טען כי השיקים ניתנו ע"י חיים כהן לאביו מר יצחק חבושה ז"ל "תמורת כספים".

         התובע נכח המעמד הדיון ביום 25.9.2008, ונחקר ע"י בית המשפט, בעדותו זו בעמוד 7 לפרוטוקול שם בשורה 40 טען התובע "הוא (אביו) הראה לי את השיקים ואמר שעזר לחבר שלו". לשאלת בית המשפט באשר למצב הדברים בו השיקים חזרו לאביו לאחר שכבר היו בחזקת חיים משיח, השיב: "נראה לי שחשבון הבנק של חיים משיח אבא שלי היה נעזר בו." (עמוד 8 שורה 4 לפרוטוקול) – לא למותר להדגיש כי חיים משיח לא התייצב לעדות לעניין סיחור השיקים כנטען.

 

מן האמור לעיל, עולה כי שלושת עדי התביעה, לא נכחו במעמד מתן ההלוואה, - מתן הערך תמורת השיקים , לא הייתה להם כל ידיעה ממשית לעניין תמורה אם בכלל שנתן יצחק חבושה תמורת שיקים אלה.

 כמו כן לא היו עדים למסירת השיקים ושמא לגניבתם, על ידי יצחק חבושה ז"ל.

 

         ככלל., עומדת לזכות אוחז בשיקים חזקת אחיזה בעד ערך- כך על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות לאמור :

"29.     (א)      כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך."

ברם., חזקה זו היא חזקה הניתנת לסתירה !.   זאת מכח הוראות סעיף 29(ב) לפקודת השטרות לאמור :

"(ב)     כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

 

32.   האומנם מר חבושה ז"ל  ועזבונו מכוחו, זכאי להיפרע לפי סעיף 27 (ב) לפקודה סעיף 27 לפקודה קובע כי:

27.    (א)  המיטיב בשטר הוא האדם שחתם עליו כמושך או כקבל או כמסב בלא שקיבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר.

         (ב) המיטיב חב על פי השטר כלפי אוחז בעד ערך, ואין נפקא מינה         אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו.

 

את הפרשנות הראויה לסעיף 27 לעיל נותן ד"ר זוסמן בספרו "דיני שטרות", מהדורה חמישית 1975, בעמ' 149:

 

"ההבדל בין מיטיב לבין צד אחר לשטר שאין בו תמורה הוא, שהמיטיב חותם על השטר בלי תמורה במתכוון, לא בתורת מתנה אלא על מנת שאחר יהנה מחתימתו וידאג לסילוק השטר בהגיע זמן פרעונו. אולם אם ניתנה תמורה לאחר מכן, מחייב הדבר לפי סעיף 26(ב) גם את הצד המיטיב, והוא אחראי לתשלום השטר".

 

בפס"ד המוזכר ע"י התובע, קבע כב' הש' זוסמן:

                "על פי סעיף 27(ב) לפקודת השטרות חייב המערער – המיטיב לפי שטר טובה או צ’ק טובה "ואין נפקא מינה אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו". לשון אחר: העובדה כי המסמך נחתם על ידי מיטיב אינה פוגמת בזכות הקנין של האוחז, ואין צורך שיהא הוא אוחז כשורה, כדי שיוכל להיפרע מן המיטיב, די בכך שיהא אוחז בעד ערך כבכל שטר אחר".

                        (ע"א 236/60 שוירץ נ' ברקליס בנק ד.ק.או, פ"ד יד, 2122)

 

33.  מן האמור לעיל, עולה כי אומנם על פי סעיף 27 לפקודה אין האוחז חייב להיות אוחז כשורה כדי להיפרע מהשטר, אולם חייב גם חייב הוא להיות אוחז בעד ערך,

 

34.  במקרה דנן .,  התלונה במשטרה שהתלונן חיים כהן על גניבת השיקים בסמוך לקבלות דרישות תשלום – שנתיים לאחר זמן פרעון השיקים, חלוף הזמן הרב למן זמן פרעון השיקים, העובדה ששיקים מסידרה זו הגיעו לצדדים אחרים ללא חלק מחותמות ההסבה וללא חותמת ההסבה  של חיים  משיח הנפרע  - כל אלה תומכים תמיכה משמעותית בבחינת הוכחה בטענתו של הנתבע כי השיקים נגנבו מחיים כהן, על ידי חבושה יצחק ז"ל, וכי תלונתו של חבושה יצחק ז"ל כי השיקים נגנבו ממנו , טענה כוזבת הייתה שכן ניצל את חלוף השנים לטובתו העביר השיקים לבנו על מנת שימים ספורים בלבד לפני התיישנות העילה על פיהם , הוגשו לביצוע!.

        

35.   בנסיבות אלה מסקנתי היא כי הנתבע הוכיח פגם בזכות הקניין בשיקים, ואילו מנגד, התובע לא הוכיח – לא "אחיזה" על פי פקודת השטרות, לא זכות להיפרע מכח דיני הירושה ולא "מתן ערך" – הוכחה המתחייבת נוכח הוראות סעיף 27(ב) לפקודת השטרות שצוטט לעיל!

בנסיבות העניין  משהסקתי כי  הנתבע הוא בגדר מייטיב שחתם על שיקים טובה על החלק , ומשהתובע כשל בהוכחה כי ניתנה תמורה בעד שיקים אלה, כישלון המוביל למסקנה כי  מר חבושה ז"ל  אינו ולא היה אוחז בשיקים בעד ערך- דין התביעה להידחות!.

 

 סוף דבר

36.   חבושה התובע, לא הוכיח זכותו ומעמדו לתבוע את פירעון השקים כאחד מיורשי אביו ז"ל.

 

37.   התובע לא הוכח כי מר חבושה ז"ל אוחז כשורה בשקים נשוא התובענה,  לא כל שכן  לא הוכח כי מר חבושה ז"ל אוחז בעד ערך בשקים אלה. בנסיבות העניין אין יורשיו יכולים ורשאים להיפרע מן השקים.

 

38.   בטרם תיקבע תוצאת התובענה, ראוי להבהיר ולהדגיש.

הנתבע מסר בידי מר כהן, אבי חברתו (דאז) וחותנו לימים מספר רב של שיקים בחתימתו על החלק.

         בנסיבות בהן חותם אדם את חתימתו שלו בכתב יד   חתימות רבות על סדרת שיקים, עליו לשאת בסיכונים הכרוכים בכך ולהיות מוכן לשאת בחבות שמקים מצב מעין זה, שהרי "כלל יסוד בדיני שטרות קובע, כי כל מי שחתום על שטר חב על פיו, ומנגד, לא נוצרת חבות ללא חתימה" [ש. לכנר, דיני שטרות, מהדורה שיניה, תשנ"ט-1999, 286].

 

         ראו פס"ד מפי כב' השופט בך, אשר קבע חבות מהתנהגות רשלנית בשקים:

 

"ברור שתוצאה זו מהווה פגיעה משמעותית במערערת, אשר סכום רציני הוצא ממנה עקב מעשה המרמה מצד בעלה. אולם, אין עליה בעניין זה אלא להלין על עצמה. בחתמה על צק... בתוספת חתימת הסב על החלק, ללא נקיבת סכום, פתחה המערערת פתח לאפשרות של מילוי הצק מעבר למוסכם בינה ובין בעלה. בכך יצרה סיכון, בשיכור השטר".

                          [ע"א 364/83 ונדה מזרחי נ' פרדי עיקובי, פ"ד מה(3)402, 407 (1987)]

 

39.   בנסיבות דנן, ניתן לקבוע כי התנהגותו של הנתבע יצרה סיכון במתן השקים ללא כל פיקוח והגבלה. בכך  יש להתחשב בתוצאות התובענה,  ולו לעניין פסיקת  ההוצאות.

 

התוצאה היא כי התביעה נדחית.

מורה על סגירת תיק י הוצל"פ 0-06-28346-01 ו- 6-06-39328-01.

אשר לסוגיית ההוצאות.,

סכומי החובות בשני תיקי ההוצאה לפועל דלעיל נכון להיום מסתכמים

לכ-670,000 ¤. יחד עם זאת לאור הסיכון שלקח הנתבע בעצם מסירת שיקים רבים על החלק בצקים טובה , מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע שהוצאו בפועל , ובשכר טירחת עורך דין  בסך של 15,000 ¤ צירוף מע"מ כחוק ובצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל.

 

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים

 

ניתן היום כ"ז בתמוז, תשס"ט (19 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.

 


כוכבה לוי, שופטת

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/33DF03E21F05407D422575F800585622/$FILE/7B013EEF929C5487422575F50057E328.html
תאריך: 
19/07/09
Case ID: 
41981_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : כוכבה לוי
כוכבה לוי
עורכי דין : אורי צחורי איתי ברדה
אורי צחורי
איתי ברדה
Powered by Drupal, an open source content management system