ארז אברהם נ. יוסי טרכטינגוט ואח'


 

   

בתי המשפט

א  059581/07

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

22/07/2009

תאריך:

כב' השופט מרדכי בן חיים

בפני:

 



ארז אברהם

בעניין:

התובע

איוס מוטי

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

1 . יוסי טרכטינגוט

2 . האחים טרכטנגוט

הנתבעים

א.י. טרכטנגוט

ע"י ב"כ עו"ד

 

פסק דין

 

א.         הרקע לתובענה ועיקר טענות בעלי הדין

 

עניינה של תובענה זו בהסכם שביצועו השתבש.

 

1.         בין התובע מזה ולנתבעים מזה נחתם ביום 16.10.06 הסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות") אשר הוגדר מסיבות שלא ירדתי לאשורן כהסכם למתן רשות שימוש בדירה בת 2 חדרים ברחוב לילנבלום בתל אביב (להלן: "הדירה").

 

2.         תקופת השכירות נקבעה למשך 12 חודש החל מיום 1.2.07 ודמי השכירות נקבעו לסכום של 2,800 ¤ לחודש.

 

3.         אין חולק כי במעמד חתימת הסכם השכירות מסר התובע לנתבעים 4 שיקים דחויים על סך 2,062 ¤ כל אחד שזמני פירעונם נקבעו החל מיום 15.12.06 וכלה ביום 15.3.07.

 

4.         התובע טוען בכתב תביעתו הארוך לעייפה כי הובטח לו על ידי הנתבעים כי הדירה תימסר לחזקתו עוד קודם למועד המסירה שנקבע וכי הנתבעים היו מודעים לצרכיו הדחופים בקבלת החזקה מוקדם ככל האפשר.

 

5.         התובע ממשיך וטוען כי כאשר הסתבר לנתבעים כי אין בידם למסור את החזקה בדירה במועד המוקדם, הציעו לתובע שנאלץ לפנות את דירתו הקודמת, לאחסן את מיטלטליו במחסן הנמצא בקומת הקרקע באותו בנין (להלן: "המחסן") וכי התובע העביר את מיטלטליו לשם ביום 18.12.06.

 

6.         התובע טוען כי לתדהמתו דרשו ממנו הנתבעים דמי החסנה בסך 550 דולר לחודש וכי רק לאחר ששכנע אותם כי מדובר במחסן שורץ תיקנים שאינו ראוי לשמש למגורי אדם הסכימו הנתבעים, כי התובע ישלם להם סך 1,000 ¤ כסכום חד פעמי בעבור מלוא תקופת האחסנה.

 

7.         בין לבין גבו הנתבעים שניים מבין 4 השיקים שהפקיד בידיהם התובע. זאת עשו חרף העובדה שגם ביום 1.2.07 החזקה בדירה לא נמסרה לתובע עד אשר קצה נפשו של התובע בסחבת וביום 22.3.07 הוא פינה את מיטלטליו מן המחסן.

 

8.         ביום 3.5.08 דרש התובע מן הנתבעים כי ישיבו לו את סכום שני השיקים שגבו בסך כולל של 4.124 ¤ אך הנתבעים סרבו לעשות כן.

 

9.         התובע טוען כי ביום 22.3.07 מסר לנתבעים הודעה בדבר ביטול ההסכם מחמת הפרתו ובכתב תביעתו הוא עותר לחייב את הנתבעים בהשבת סכומי השיקים שגבו ועלות הובלת מיטלטליו אל המחסן וממנו בסכום כולל של 3,118 ¤.

 

10.        כמו כן תבע התובע סך של 21,812 ¤ בגין מה שהגדיר כפיצויים בגין קריסת משרדו ואף הוסיף על כך פיצויים בגין נזק בלתי ממוני בסך של 50,000 ¤.

 

            התובע העמיד את סכום תביעתו על סך 79,054 ¤.

 

11.        הנתבעים הכחישו את מרבית טענות התובעים וכפרו בזכותו לגבות מהם סכום כלשהוא.

 

12.        הנתבעים טענו כי הדירה הושכרה מלכתחילה כדירת מגורים גרידא וממילא ללא קשר לכוונתו של התובע לנהל בה משרד עורכי דין.

 

13.        הנתבעים כפרו בטענה כי הוסכם על מסירת הדירה במועד מוקדם מזה שנקבע בהסכם וכי התובע לא "שידר" מעולם כל תחושת דחיפות בקבלת החזקה בדירה.

 

14.        הנתבעים טוענים כי מה שהוגדר על ידי התובע דירה כמחסן - הינה למעשה דירת מגורים וכי התובע ביקש לשוכרה עד אשר תסתיים הכשרת הדירה.

 

15.        הנתבעים טענו כי דמי השכירות הראויים עבור "המחסן" הינם בסך 550 דולר לחודש וכי התנו עם התובע כי ישלם בעבור השימוש "במחסן" סך של 550 דולר לחודש בעבור שני החודשים הראשונים וסך של 1,000 ¤ לחודש - החל מן החודש השלישי.

 

16.        להלן נטען על ידי הנתבעים כי ביום 22.3.07 היתה הדירה מוכנה לגמרי אך התובע נמנע מלהיכנס אליה שכן הבין כי אין בידו לעמוד בתשלום דמי השכירות.

 

17.        הנתבעים טוענים כי בחודש יוני 2007 הודיע להם התובע כי אין ביכולתו לקיים את הסכם השכירות.

 

18.        הנתבעים טוענים כי הנתבע החזיק "במחסן" מחודש דצמבר 2006 ועד לחודש יוני 2007 וכי במהלך תקופה זו הוא יצר אי וודאות באשר לכוונתו לקבל חזקה בדירה. משכך, טענו הנתבעים כי יש לחייב את התובע בדמי שכירות ראויים בסכום כולל של 14,125 ¤ אשר בהפחתת סכומי השיקים שנגבו על ידם - מסתכם סכום חובו של התובע לסך של 10,001 ¤.

 

19.        הנתבעים עתרו איפוא לחייב את התובע בסכום זה.

            אטעים כי הנתבעים לא הגישו כתב תביעה שכנגד.

 

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

 

ב.         הסכמה דיונית

 

בישיבת יום 20.11.08 קיבלו בעלי הדין את הצעת בית המשפט לפיו יפסוק בית המשפט במחלוקת על בסיס החומר שבתיק בית המשפט ויתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 לאחר הגשת סיכומים קצרים.

 

ג.          דיון וממצאים

 

1.         הפרת ההסכם

 

1.1        הסכם השכירות הנושא את חתימות בעלי הדין הינו מסמך בן עמוד 1(נספח א' לכתב התביעה) ואין בו כל רמז לטענות התובע בדבר האפשרות לקבל את החזקה בדירה קודם למועד המסירה שנקבע בו.

 

1.2        אני פוסק איפוא כי על הנתבעים היה למסור את החזקה בדירה לתובע ביום 1.2.07.

 

1.3        אין חולק בפני כי הנתבעים לא מסרו את החזקה בדירה לתובע בתאריך שנקבע וכי זו לא היתה מוכנה למגורים לאותו מועד. ממצא זה עולה בבירור מהסכם נוסף שנחתם בין בעלי הדין ביום 22.3.07 (נספח ה' לכתב ההגנה) אשר בגדרו הסכימו הנתבעים להחזיר לתובע את סכום השיקים שגבו בסך 4,124 ¤.

 

2.         ביטול ההסכם

 

2.1        אני פוסק כי הנתבעים הפרו את התחייבותם על פי הסכם השכירות וזה בוטל בהסכמה ביום 22.3.07.

 

2.2        הוכח בפני כי התובע נשא בהוצאות העברת מיטלטלין אל דירה ב' וממנה בסכום כולל של 3,118 ¤ כמפורט בנספחים 3, 1 לכתב התביעה.

 

עסקינן בהוצאות העולות כדי נזק הנובע מהפרת ההסכם.

 

3.         תקופת השימוש במחסן ודמי השימוש

 

3.1        מן הראיות שבפני עולה כי התובע העביר את מטלטליו "למחסן" ביום 18.12.06 וכי היום 22.3.07 חזר ופינה אותו.

 

מכיוון שתקופת השימוש של התובע במחסן נמשכה כ-3 חודשים.

 

 

 

 

4.         אשר לדמי השימוש

 

4.1        בסוגיה זו הובאו בפני גרסאות סותרות ובלתי מתיישבות. מצאתי כי התרשומת מיום 11.2.07 שצורפה כנספח ד' לכתב ההגנה מלמדת בבירור כי הנתבעים הסכימו להעמיד את סכום דמי השימוש ל-1,000 ¤ לחודש ומשכך, אני דוחה את גרסתם האמורה בסעיף 26 לכתב ההגנה, וכמתבקש מכך - גם את החישוב הכספי המפורט בסעיף 37 לכתב ההגנה. במחסן אני פוסק כי דמי השימוש הראויים אשר התובע הסכים לשלם לנתבעים מסתכמים לסכום של 1,000 ש" לחודש.

 

4.2        בהינתן כי הנתבעים הפרו את חובתם למסור את החזקה בדירה ביום 1.2.07, הרי שאין לחייב את התובע בדמי שימוש אלא בגין התקופה שמיום 18.12.06 ועד למועד ההפרה, דהיינו; ליום 1.2.07.

 

 

5.         פיצויים בגין קריסת משרדו של התובע

 

5.1        התובע טוען כי בשל הפרת התחייבות הנתבעים קרס משרדו וכי הוא זכאי לפיצויים העולים כדי הפסד הכנסתו של התובע במהלך שנת 2006 בסכום של 21,812 ¤.

 

אין בידי לקבל טענה זו.

 

5.2        לא זו בלבד שלא הוכח בפני קשר סיבתי כלשהוא בין הפרת ההסכם ובין "קריסת" משרדו של התובע הרי שהתובע גם לא טרח לבסס ולו בבדל של ראיה את טענתו באשר להפסד הכנסה.

 

6.         פיצויים בגין נזק בלתי ממנוי

 

6.1        הגעתי למסקנה כי הפרת ההסכם מצד הנתבעים היתה בוטה והרת תסכולים מבחינת התובע.

 

6.2        האיחור הניכר במסירת הדירה מזה, ולהיטותם של הנתבעים לגבות סכומים על חשבון דמי השכירות קודם למסירתה מזה יצרו בלב התובע תחושה של אי וודאות באשר לסיכוייו לממש את ההסכם כמו גם חשש כי הסכומים ששילם יונחו על קרן הצבי.

 

6.3        אני פוסק איפוא כי הנתבעים אשר הפרו את ההסכם ישלמו לתובע פיצויים בגין נזק בלתי ממוני בסכום של 3,000 ¤.

 

 

 

 

7.         סוף דבר

 

אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 8,742 ¤ כדלקמן:

 

השבת תשלומים על חשבון דמי שכירות                           4,124    ¤

 

בניכוי דמי שימוש ראויים בעבור השימוש במחסן                       

לתקופה של חודש ומחצה                                               (1,500   ¤)

 

פיצוי בגין הוצאות הובלה                                               3,118    ¤

 

פיצויים בגין נזק בלתי ממוני                                           3,000    ¤

                                                            סך הכול:          8,742    ¤

 

לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

 

כמו כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הוצאות המשפט בסך 400 ¤ ושכר טרחת עורך דין בסך 1,200 ¤.

 

הודעה זכות הערעור.

 

ניתן היום, כ"ט בתמוז, תשס"ט (21 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.

 

                                                                               

מרדכי בן??חיים, שופט

 

המזכירות תמציא את פסק הדין בדואר רשום.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/525C1A00C5C9911D422575FB00598FCE/$FILE/005E4D58B86586F7422575F80049EAD8.html
תאריך: 
22/07/09
Case ID: 
59581_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : מרדכי בןחיים
מרדכי בןחיים
עורכי דין : איוס מוטי
איוס מוטי
Powered by Drupal, an open source content management system